טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

קפה אל נור

מטבח: צפון אפריקאי

03-9033995
צילום: אנטולי מיכאלו
כתובת:
המלך ג'ורג' 88
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
ראשון־שבת
7:30־24:00
כדאי לדעת:

ביקורת: ביירות פריז: מסביב ללבנט בשעה וחצי עם קפה אל נור

מלבד לצייץ שהוא מגניב ולאוז אותו כהלכה, קפה אל נור לא מצליחה לייצר אמירה משמעותית על המטבח הלבנטיני 
| מאת: אלון הדר

ברוכים הבאים למדור המוזיקה של טיים אוט. והפעם: מה הופך אסופת שירים שהוקלטו ומוגשים יחדיו בפורמט דיגיטלי לאלבום. האם הכוונה ליצירה שלמה, שאמורה להתפתח מרגע לרגע, לבנות עולם מובהק, אבל בעל זרועות מגוונים, ובדרך להעביר את השומע חוויה כוללת?

ובחזרה למקום הכי החם בגיהנום: מה זו מסעדה? רצף של מנות טובות או שאיפה לאמירה קולינרית משמעותית, מנומקת, מהדהדת ומהודהדת, שעובדה במשך זמן הגיוני על ידי השף? שום מסע לא מבטיח תוצאה נוצצת על הצלחת. אבל כששני הפרמטרים מתקיימים נוצר נס. ונסים, כך סיפרה לי בטני, לא מתרחשים באטמוספירה של קונספט.

הבעלים של קפה אל נור, מעדנייה־מסעדה שנבנתה על חורבות ברטי המרתקת, הם בעלי תואר ראשון בקונספטים: ע"ע עיבוד של המטבח היפני לצעירי תל אביב (וונג, ze סושי). עכשיו הם רוצים לחזור לאוכל של אימא, ולשם כך הם גייסו את השף אוהד לוי, מאמא יהודייה ומאמא ערבית, כדי לייצר ״מטבח לבנטיני״, ״ביסטרו ערבי״, ״ביירות־פאריס״ ולגלם כמובן את ״מסורת הכנסת האורחים המפוארת של האזור. פעם אצלנו, פעם אצלכם״ (ותמיד על חשבוננו). האם שף חיצוני יכול להגשים חזון קולינרי כל כך ספציפי ורגשי שהוא לא טווה? האם הוא עבר את התהליכים הארוכים שציינו בעלי העסק שלו? הרי באותה מידה הם יכלו לבקש ממנו לבנות ביסטרו צרפתי.

חלק קטן ממה שיש שם. קפה אל נור. צילום: אנטולי מיכאלו

יותר מעדנייה ממסעדה. קפה אל נור. צילום: אנטולי מיכאלו

אבל פה זה לא אירופה. אתני, אבל לא לפנים. עץ, אבל לא חונק. מטבח פתוח וקרוב לבר, אבל ריחות הבישול אי שם בפנים. חבל שהתפריט היה פחות מהודק. קצת ג׳רבה, קצת חלאב, קצת איסטנבול. לא ברור למה הוא כיוון באמת: רפרנס לאוכל המהגרים הישראלי או ויטרינה למאכלי הדגל של שכנינו (ובעברית: קופי פייסט). מזרח תיכון חדש־ישן.

פתחנו בלהיט של השנה האחרונה: פלטת מזטים. נוסו המסבחה פול הנוזלית והמפנקת וסחוג וטחינה שגרתיים. הערגה האוריינטלית התבטאה, איך לא, בשפה של התפריט. שחלות עגבנייה אאוט, בנדורה אין. תכל׳ס, סלט חיוור למרות נדיבות גבינת הטולום שלווה בלחם פרנה שחומם הרבה מעל הזמן הסביר והוגש כקרשי משהו. סיגר הלברק היה נכון ברעיון, לארג׳ בגודל וגם מאוזן נפשית (נגיעת אריסה לא מטלטלת), אבל היה רחוק מלפוצץ את המח כמו שבוריק טוב למשל מחולל בגוף.

בזמן שמסעדות שברו בשנים האחרונות את ההגדרות בין עיקריות לראשונות, באל נור רצו לחזור למסורת. הסקשן שהוגדר ״לחשוב בגדול״ (מי לעזאזל הקופירייטר) היה אמור להטיס אותנו מסביב ללבנט בשעה וחצי. השדרה המרכזית כללה שתי מנות עוף (ובתרגום ללבנטינית: אחת פרגית בלבן אמו ואחת על בסיס ירקות שרופים), המבורגר (איולי אריסה), שרימפס (על סלסת ירקות שרופים), סרטנים, קלמרי (על ״מיטת לבאנה״), ספייריבס טלה, פילה בס צרוב על הפלנצ׳ה, אנטריקוט עם ירקות אתם יודעים איזה וקוסקוס עם, שימו לב לטוויסט בעלילה, ״ירקות על האש״.

אי אפשר לייצר נרטיב ייחודי עם פרצופים מוכרים כאלו, בטח לא את הגל החדש של האוכל המזרח תיכוני. ובכל זאת, נמצאו שתי מנות מובהקות יותר: מרק ראש לוקוס ותבשיל טלה ובקר שהוגש בכד חרס. הראשון היה אנמי לחלוטין, פולני משהו; הפתיתים שחו אבודים במרחב (ובוודאי שלא הסמיכו אותו). לאן התבלינים נעלמו? אולי לתבשיל הטלה – עיבוד לאחת ממנות הדגל של שוק ג׳מע אל פנע במרקש, שם לוקחים את תבשילי הטלה בקדרות לתנורים המסיקים את החמאמים לכמה שעות. גם בלי חמאם הבשר היה רך ומפוצץ בתבלינים והוגש על אורז לבן מול עיני הסועד. מה שהפריע היו חתיכות שקופות דקיקות ששחו במנה. המלצר קרא לבכיר, שהבהיר כי אלו קליפות שנותרו מהשום השלם שהוחדר לקדירה. נאמין, אבל עדיין מרתיע.

קפה אל נור, מטבח צפון אפריקאי במיטבו. צילום: אנטולי מיכאלו

קפה אל נור, משוועת לנרטיב ולא לקונספט. צילום: אנטולי מיכאלו

דווקא המנה המוצלחת הזו הבהירה כמה המסעדה משוועת לנרטיב ולא לקונספט. עד כמה אין רגל אחידה על דוושת הגז או הבלמים. כיצד היא מתקשה לייצר ולו אמירה אחת על המטבח הסובב אותנו, מלבד לצייץ שהוא מגניב וטעים ואצלנו הוא ארוז כהלכה. נכון לעתה, קפה אל נור נראית יותר כמעדנייה מוצלחת שפרסה שולחנות וכיסאות ישיבה. מטבח של רינגטונים, לעתים מסלסלים. קפה גיברלטר.

שורה תחתונה? יותר מעדנייה ממסעדה

חשבון בבקשה:

  • צ׳ייסר בוכא 20 שקל
  • לחם 24 שקל
  • מסבחת פול 11 שקל
  • סחוג וטחינה 11 שקל
  • סלט בנדורה 39 שקל
  • סיגר דג 54 שקל
  • מרק ראש לוקוס 87 שקל
  • כד חרס 12 שעות 82 שקל
  • תה עם נענע 10 שקל

סך הכל: 338 ש"ח

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 2b75884f00784f75