Time Out תל אביב About

יש בפלורנטין מקום שמוכר שווארמה משוקולד לבן-ורוד. אתם עוד כאן?

חלל הפופ אפים המתחלפים של רביעיית פלורנטין נצבע בימים אלה בגווני ורוד. מיקסרים ורודים מנקדים את הדלפק והקירות, כשלצידם עמדת שווארמה שבמקום הבשר עומד סיח שוקולד לבן איימתני שצבוע גם הוא בוורוד – אבל עוד נחזור אליו בהמשך. ריח אפייה משכר מקבל את פני הבאים, וצילומים נוסטלגיים של עוגות יומולדת מהילדות תלויים על הקירות. התפרואה המקסימה הזו היא הרקע החדש ל-Cookie Girl, הלא היא הקונדיטורית עדי ברק שידועה יותר בשם האינסטגרמיAB cake, ואחראית בין היתר, גם לעוגת החתונה המדוברת של נועה קירל, שהיתה חטיף שוקולד דובאי ענק.
>>טעון שיפוד: Wabito מבית וואבי תשנה את מה שידעתם על יקיטורי

בדרך כלל עדי ברק נוהגת לאפות עוגות חתונה מעוצבות, מרובות קומות, אלמנטים רבים ונוטפות שיק ואסתטיקה. המשמעות מכך היא על אף שהיא לוקחת חלק ביום המאשר של לקוחותיה, היא לא ממש פוגשת אותם, ולא זוכה לחזות בביס הראשון הקסום של העוגה. "בסוף אני בתחום הזה בגלל האנשים, ורציתי לפגוש אותם", היא מספרת, ומרחיבה על איך סיפור האהבה שלה עם מתוק התחיל. "כשהייתי קטנה, בת שבע, גרנו בלונדון והיה לי עסק לאפיית עוגיות עם ילדה של השכנים. היינו עוברות בין הבתים בשכונה ומוכרות עוגיות שהכנו. ככה פגשתי לראשונה את התגובה של האנשים למה שהכנתי, ורציתי שוב לפגוש הקהל מקרוב".

ובכן, מאישה שכבר בגיל שבע ידעה את ידועה, שהפכה אותו בגיל מבוגר יותר לעסק משגשג, אנחנו בהחלט מצפים להביא קונספט ייצירתי ומושך לפופ-אפ – כזה שיוצא מגבול הסטנדרטי, אבל לא חוצה למחוזות הגימיק, אלא משהו מצליח ומהנה באמת. לשם כך, עדי לקחה את מנת הסטריט-פוד הישראלית האולטימטיבית, השווארמה הכל כך אהובה, ועשתה לה טייקאוף ורוד ומתוק במיוחד. במקום גלגל בשר כבש נוטף שומן, היא יצרה גלגל הבנוי משוקולד לבן בגווני ורוד, ממנו היא מגרדת גילופי שוקולד ומרכיבה מנה המבוססת על עוגייה שמנמנה, גלידת סופט-סרב בטעם וניל, ורטבים נפלאים שברק מכינה בעצמה.

אבל ראשית לבסיס – העוגיות, אותן ניתן לקנות גם בנפרד וללא תוספות וגילופי שווארמה שוקולד (24 ש"ח לעוגייה). בהיצע תמצאועוגיית שוקולד צ׳יפ קלאסית, עוגיית שוקולד דובאי לפי הספר עם פיסטוק ושערות קדאיף צפופות, עוגיית לימון במילוי פרג (לאוהבי הז'אנר) ועוגיית לימון מרנג (לשונאי הפרג), עוגיית דוטקייק שוקולד עם ציפוי סוכריות ועוגיית עוגת גזר נהדרת וריחנית, שטעמנו והתלהבנו מליבת הפרוסטינג שבמרכזה. למעוניינים תמצאו גם עוגייה טבעונית וללא גלוטן, כשתפריט העוגיות צפוי להתעדכן ולהשתנות לפי החשק, ותמיד יש חשק.

עם זאת, מי שיבחר לקחת מנה שלמה יקבל בכוס עוגייה אשר מעליה נמזגת גלידה אמריקאית, ומעליה מגורדים שבבי שוקולד לבן הישר מגלגל השווארמה, בציפוי אחד מהרטבים שהכינה עדי – פרלינה פקאן משגע, קרמל מלוח ושוקולד קראנץ'. ואם זה נשמע לכם יותר מדי, אז תנו לנו להגיד לכם בישירות – זה לא. הגלידה צוננת ומרעננת, הרוטב פציח וכיפי, העוגיות לא חוטאות במתיקות יתרה ואיכות הרכיבים מורכשת, מה שמבטיח חוויה קרירה, קיצית ומהנה.

עוד דרך חדשה לאכול עוגיות מסתתרת כאן במנת הצ'יפס (28 ש"ח), שהוא למעשה פיסות עוגיות בצק פריך שבורות לצורת מקלות עם מטבל, וכמובן שאי אפשר לסיים בלי קריצה לנועה קירל והעוגה המפורסמת, לכן תמצאו כאן גם ייצוג הגון לעוגת השוקולד דובאי – אמנם לא בגודל של עוגת החתונה ההיא, אבל בהחלט כזו שמספיקה לחלוקה של מספר אנשים (180 ש"ח). ללקק את האצבעות, ליטרלי.
מעון 5, רביעיית פלורנטין, תל אביב. הפופ אפ ימשך במהלך חודש יולי בימים ד'-ו', בין 10:00-16:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מקבלים את "ההזמנה": כשהרימייק האמריקאי מתעלה על המקור

ג'ו שכח להביא בקבוק יין. או שאולי לא טרח להקשיב להודעה שהשאירה לו רעייתו אנג'לה. אנג'לה כועסת – אי אפשר לארח את השכנים מלמעלה בלי יין. היא השקיעה בגבינות ונקניקים, ואפילו הכינה סופלה. ג'ו אומר שבכלל לא ידע שהזמינה אותם, ואולי עדיף לדחות לפעם אחרת. אנג'לה מסרבת, ומורה לו לפתוח את בקבוק השמפניה שנשאר מאירוע קודם. עד שהם יבואו הגזים יתפוגגו והשמפניה תהפוך ליין, היא אומרת. שמפניה בלי גזים היא דימוי מקובל בביקורות לסרטים שטוחים וחסרי חיים. כמה טוב שזה לא המקרה כאן. "ההזמנה." תוסס מתחילתו ועד סופו, ולרגע לא מאבד מטעמו החד והחריף (כן, החלפתי משקה באמצע המשפט).
>>לפני כולם: הטריילר לסרט הישראלי-גרמני שגרף שבחים ברחבי העולם

פרט לכמה סצנות בהתחלה, שבהן ג'ו (סת' רוגן) נראה במקום עבודתו כמורה (מתוסכל) למוזיקה, ובדרכו הביתה על אופניו, הסרט כולו מתרחש בתוך הדירה המרווחת שירש מהוריו. רק לאחרונה היא עברה שיפוץ כללי, ועכשיו אנג'לה (אוליביה וויילד) מזמינה את השכנים מלמעלה, לכאורה כדי להתנצל על הרעש. אלא שגם השכנים עצמם מרעישים – רעש מסוג אחר שמאוד מעצבן את ג'ו – ואולי זאת הסיבה האמיתית שאנג'לה כה חפצה להרשים אותם. היא אפילו קנתה שטיח חדש.

הרקע ההפקתי של "ההזמנה." לא מבטיח טובות. מדובר בעיבוד אמריקאי ל"השכנים מלמעלה" בבימויו של ססק גיי, המבוסס על מחזה פרי עטו. כמו "זרים מושלמים" האיטלקי – שהשתמש בתבנית דרמתית דומה של הזמנת אורחים לארוחת ערב – הסרט הספרדי מ-2020 זכה לשלל עיבודים. עד כה נעשו גרסאות דוברות צרפתית, צ'כית, איטלקית, גרמנית, רוסית וקוריאנית. לא ראיתי את המקור הספרדי, אבל לפי הביקורות מחו"ל (והציונים של הצופים בימד"ב) נראה שהפעם, בהחלט שלא כמקובל, הרימייק האמריקאי מתעלה עליו.

על התסריט חתומים צמד שחקנים, שגם כותבים לפעמים – וויל מקורמק ורשידה ג'ונס. השניים כתבו דיאלוגים מדויקים, וניקדו אותם במיני גילויים מפתיעים. ואוליביה וויילד, בסרטה השלישי כבמאית – אחרי "חורשות את הלילה" המוצלח ו"אל תדאגי יקירתי" הפחות מוצלח – חידדה כל מלה וכל רגש מוצנע בתסריט. האופן שבו העמידה את ארבעת השחקנים במרחב של הדירה מעיד על עין קולנועית, ומונע מהסרט להיראות כהצגה מצולמת.

מהר מאוד אנחנו מתרשמים שהיחסים בין ג'ו ואנג'לה, הורים לבת 12 שאינה מופיעה בסרט, אינם בשיאם. התשוקה חלפה מזמן, ואיתה גם החלומות (לג'ו היתה פעם להקה), ועכשיו הם בעיקר מעצבנים זה את זו. מרגע שהוא חוזר הביתה הם מתווכחים על כל מה שאפשר. נראה ששיפוץ הדירה נועד להסוות את השבר ביחסיהם. בתים סדוקים הם דימוי קולנועי משומש עד זרה לבעיות במשפחה, אבל כאן הדגש הוא יותר על הכחשת השבר, וזה עובד יפה גם ברמה הפסיכולוגית. בכלל, הסרט עובד גם כדרמת יחסים בוגרת ועמוקה וגם כקומדיית גינונים חדה ומאוד מבדרת. חשוב לציין, שעם כל העמדות הפנים, והשקרים הקטנים, אנחנו אף פעם לא מאבדים סימפטיה לדמויות.

כשהשכנים מלמעלה סוף סוף מגיעים (אנג'לה כבר שתויה, כי שתתה את רוב בקבוק השמפניה לבדה), אנחנו מתרשמים שהזוגיות הצעירה שלהם עדיין הרמונית ומלאת תשוקה. הוק (אדוארד נורטון) הוא כבאי לשעבר שאוהב דברים יפים, ופינה (פנלופה קרוז) היא פסיכותרפיסטית וסקסולוגית עם מבטא סקסי (היותה ספרדית היא אולי מחווה למקור). תחום ההתמחות שלה יאפשר לה לנסח אבחנות קולעות לגבי הזוגיות של מארחיהם. אבל לא לפני ששני הזוגות יתפצלו לחדרים שונים במטרה להתנסות בדברים חדשים.

תחת ניצוחה של וויילד, ארבעת השחקנים מגישים הופעות מעולות. רוגן הוא אותו רוגן שהכרנו, אבל עם תוספת של תסכול עמוק שהוא מנסה להחביא מאחורי החידודים. ואוליביה וויילד מבריקה בהופעה קומית כמעט נואשת. חשבתי שהיא מוכשרת, אבל לא ידעתי שעד כדי כך.
4 כוכבים
The Invite בימוי: אוליביה וויילד. עם אוליביה וויילד, סת' רוגן, אדוארד נורטון, פנלופה קרוז. ארה"ב 2026, 107 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מה רואים הלילה: תראו מי לפתע נהיו נוסטלגיים לימים פשוטים יותר

פעם היה פעם, והיום היום, אבל משום מה רוב האנושות מעדיפה לחיות בעבר. בין אם זה נוסטלגיה, אובססיה או סתם ערגה לימים פשוטים יותר (שאיכשהו, אף פעם לא באמת היו פשוטים יותר) – לאנושות יש נטייה לברוח ברוורס ולהתנחם בקרב מה שהיה, היה. ואין דוגמה טובה לכך מאשר העובדה שבעתות משבר חברתי-ציבורי, אנשים נוטים לשקוע לנוסטלגיה תרבותית. תרבות הריבוט, עיבודים של קלאסיקות, סדרות עם גוון של פעם – כל אלו מאפיינים של תרבות ממוחזרת שלא מתמודדת עם הכאן והעכשיו. "בית קטן בערבה" שעלתה עכשיו בנטפליקס היא שלושתם. בהצלחה לכולנו.

ילדי שנות ה-80 וה-90 וודאי זוכרים היטב את העיבוד הישן של רשת NBC לקלאסיקה הספרותית של לורה אינגלס וילדר (או לכל הפחות, זוכרים את הפתיח הבלתי נשכח עם הילדה שרצה בשדות). בכל זאת, הסדרה ההיא שרדה 9 עונות (מ-1974 עד 1983) וננעלה בלופ של שידורים חוזרים שנים קדימה, כך שגידלה דורות של ילדים על אתוס המתיישבים האמריקאי. רומן הילדים המקורי של וילדר היה מבוסס על ילדותה במשפחה של חלוצים שבנו לעצמם בית באזורי הספר של מרכז ארה"ב, בימים בהם אינדיאנים עוד הסתובבו על סוסים וכורי פחם עוד נדדו לקליפורניה כדי להפוך למחפשי זהב. העיבוד החדש לסדרה, שעלה היום בנטפליקס, דובק יותר בחומרי המקור.

הסדרה המקורית משנות השבעים היללה את התום והקסם של המערב הבתולי, ועיגלה קצת את הפינות החדות שעוד הופיעו בספר – הגזענות, דריסת האינדיאנים, מחלות המלריה והקשיים האחים – בעוד שהעיבוד החדש של נטפליקס מנסה להרגיש ריאליסטי יותר, ולספר באופן נאמן יותר את סיפורה של משפחת אינגלס. נכון, אז אין פה אח שמת בגיל 10 חודשים וכנראה שגם המלריה תוחלף באיזה קדחת כללית, אבל הפעם היצירה אמורה להרגיש פחות כמו גרסת המחזה ויותר כמו "ילוסטון" בימים שהמערב באמת היה מקום חדש וחלוצי. כך או כך, זה ירגיש נוסטלגי.
"בית קטן בערבה", 8 פרקים, עכשיו בנטפליקס

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

החדש של נועה קירל מזלזל באוהבי הכדורגל

הימים הם ימי מונדיאל, שבאופן טבעי הפך למוקד בסדר היום של המוני ישראלים. אי אפשר היה לפספס את השמחה האדירה בגן צ'ארלס קלור בתל אביב כשהמוני אוהדי ארגנטינה מקומיים זינקו משמחה עם שער הניצחון של אנסו פרננדס נגד מצרים. כמו תמיד, משחקי הכדורגל ב"כאן" מנצחים בנוק אאוט כל נושא אחר, ולא מעט גופים מנסים נואשות לתפוס את הטרמפ על הטרנד הסוער. כברכתבתי כאן על הפרסומות, בהן חברות מסחריות מנסות בכוח להתכתב עם כדורגל כדי להגביר מכירות, וגם דיברתי על הדרך שבה אותן חברות תופסות את אוהבי הכדורגל – בצורה גסה, צעקנית, כמי שרוצה שיצעקו עליו בשלוש לפנות בוקר. אבל זה עוד כלום לעומת מי שבאמת מנסה לתפוס טרמפ על התופעה – נועה קירל.
>>איזה בום: 7 סיבות לאהוב את מועדון ההופעות לבונטין 7

כן, זוגתו של הכדורגלן דניאל פרץ הוציאה, ולא במקרה, שיר חדש בשם "חושב שאתה מסי" ביום המשחק של ארגנטינה-מצרים – ניסיון שקוף של כוכבת פופ ישראלית לקרוץ לעבר עולמו של ליאו מסי, שמהרבה בחינות, הוא כבר כוכב פופ בינלאומי. על כך תרבות אחרת היו צועקים שמדובר בניכוס תרבותי, אבל כנראה שאין שום בעיה לנכס את תרבות אוהדי הכדורגל. השיר והקליפ הם רכיבה מאוד לא מתוחכמת על אווירת המונדיאל, באופן שמזלזל באיינטיליגנציה של מי שאוהב וחי את המשחק.

סגרנו את בלומפילד לקליפ, זרקנו רפרנס למסי, רפרנס לרונאלדו (חשוב לאזן, כדי שחס וחלילה לא תיעלבו לנו) ואפילו אמרנו "הילד ענק" – כי כדורגל, הבנתם? יאללה, תנו לנו את ההאזנות שלכם. מי שקצת בקיא במשחק די גירד את הראש מול הקליפ התמוהה. נועה קירל, לבושה בסרפלס בצבעי תכלת-לבן (כמדי נבחרת ארגנטינה), עומדת בשער מול שחקן שבועט לה "פנדל" (דן עובדיה, כדורגלן שבקרוב תראו בדוקו עליו ועל אביו, הזמר "קוקו מאילת") בלבוש נבחרת ספרד, בקהל שורת אוהדות (כולל אילנה קירל, אמא של) בכלל לובשות חולצות נבחרת גרמניה. בקיצור, סמטוכה שלמה בחסות – כמובן – של חברת בביגוד ונעלי ספורט שלא נציין, כי הלוגו שלה מוצג בבוטות לאורך הקליפ.

וגם מוזיקלית מדובר ביצירה מאוד לא סוחפת. נועה קירל, ובטח ג'ורדי, כבר ידעו לייצר המנוני פופ הרבה יותר טובים, מעניינים ומרעננים מהמיקס הלא ברור הזה. קולות הקהל (כי כדורגל, הבנתם?), הפזמון שלא ברור מתי הוא מתחיל ונגמר, קירל עצמה שעוברת במהירות משירה לראפ די גרוע – אין פה משהו שאפשר באמת להצטרף אליו, או לשיר אותו בהתלהבות (ניגיד, כמו "בריידזילה" המוצלח). בסוף זה המבחן העליון של יצירת פופ – האם זה עושה לך כיף. ובמקום כיף, השיר המשאיר בעיקר תחושה מוזרה.

אפשר ממש לדמיין את תהליך העבודה על השיר – את הצוות של נועה קירל נזכר שמלא זמן לא יצא לה שיר חדש, את המבט הנואש ללוח השנה כדי לחפש תירוץ – ואז את הרגע בו נדלקה הנורה, והם נזכרו שיש מונדיאל. אה! מונדיאל! כדורגל! מה זה כדורגל?… מסי! רונאלדו! גרעינים! טיקי טקה! בוזגלוס! או בקיצור – כל הרפרנסים שאנשים שממש לא אוהבים כדורגל מכירים. עכשיו תכניסו את כל הרפרנסים האלה לסיר פופ אחד ענק, תקראו לג'ורדי שיפיק איזה ביט קליט, ובואו נרוץ מהר להקליט כי תכף עוד מסי יודח לנו מהטורניר וכל המומנטום יילך.

וזה לא שאי אפשר לכתוב שירים טובים על כדורגל. לא אתלה באילן הגבוה שנקרא "ואלה שמות" של אריק איינשטיין ז"ל (שבינינו, קצת שומש למוות) – אפילו השיר המסורתי ש"שרוטונים" מוציאים לפני המונדיאל כל ארבע שנים אמנם לא יצירת מופת, אבל הוא שיר פופ חמוד שאפשר לזמזם ועושה את העבודה. אבל נדמה לי שהסוד הוא היכרות עם עולם הכדורגל – לראות פעם, נניח, משחק. או אפילו לבקר פעם באצטדיון. להכיר את העולם שאתה מדבר עליו, בסופו של דבר גם מצליח לחבר אותך באמת לקהלים. כאן, ברור שלא נעשתה עבודה כזו.

ומה שהכי מצחיק בסיפור הזה הוא שנועה קירל, מילולית, חיה בבית אחד עם כדורגלן – שיחה של כמה דקות עם דניאל פרץ כנראה היתה פותרת לא מעט שגיאות די מביכות שנעשו בהפקת הקליפ הזה, או בשיר המאוד לא סגור הזה. הצוות של נועה קירל כל כך רצו לכתוב שיר שיקרוץ לקהל אוהבי הכדורגל, אבל בסוף די ירד עליהם – וכמו בדו קרב פנדלים אמיתי, פשוט העיף את הכדור מעל המסגרת הישר למוסכים שמעבר לאצטדיון בלומפילד.

אם המטרה של קירל היא לרכב על אירועי השעה ולייצר שיר פופ אקטואלי, התנדבתי לחסוך לה את העבודה ולהרחיק אותה מעולם הכדורגל. הרי טראמפ שוב תוקף באיראן, ואולי תכף תפרוץ כאן מלחמה – אז למה לא להביא את הלהיט הבא, "מיצר הורמוז". מילים שלי, לחן עממי, המספר להעברת התשלום ב"ביט" שמור אצל העורכים, נועה."שלח לי 'ערה?', אני בחיים לא עונה // גם וויטקוף וגם ואנס לא יעזרו לך // תתבכיין עד מחר, אתה לא אצלי בלו"ז // לא יעזור כמה שתחשוב, אתה לא מיצר הורמוז".תתקשו לג'ורדי, יש להיט בדרך.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

צוותא חוגגת 70: שלומי שבן, נונו ודיקלה בפסטיבל ״החופש ליצור"

זה רשמי: רחבת מוזיאון תל אביב משנה את שמה ל"כיכר החטופים"

לפעמים המציאות חזקה מכל תכנון עירוני או גחמה אדריכלית. כבר למעלה משנה שאף תל אביבי, או ישראלי בכלל, לא באמת קורא למרחב שבין מוזיאון תל אביב, התיאטרון הקאמרי וספריית בית אריאלה "רחבת המוזיאון". המקום הפך מאז השבעה באוקטובר לנקודת הציון הכי טעונה, כואבת ומשמעותית במדינה. עכשיו, הבירוקרטיה סוף סוף מיישרת קו עם הרחוב, ועיריית תל אביב-יפו הופכת את השם "כיכר החטופים" לרשמי.
>> מי הופרד ממי? החוק להפרדה מגדרית באקדמיה הוא תקדים מסוכן

ועדת השיום העירונית נתנה השבוע אור ירוק להצעה של ראש העירייה רון חולדאי, ובשבוע הבא מועצת העיר צפויה להעביר את ההחלטה באופן סופי. זה לא רק שינוי של שלט רחוב – זו הכרה בכך שהעיר הזו הפכה לנקודת האפס של המאבק הלאומי והאזרחי לשובם של החטופות והחטופים.

אם נחזור קצת אחורה, ההשתלטות האזרחית על הכיכר קרתה כמעט מעצמה. משפחות שיקיריהן נחטפו לעזה חיפשו מקום לזעוק בו, והרחבה שמול בסיס הקריה התבקשה מאליה. העירייה הבינה מהר מאוד את גודל השעה, ובמקום להתעסק בנהלים של שימוש במרחב ציבורי, היא החלה לשתף פעולה עם ההמון הכואב. אוהלים הוקמו, חיבורי חשמל סופקו, ובית אריאלה הסמוך הפך למעין חמ"ל של פעילות עבור המשפחות. הכיכר הפכה לעיר קטנה בתוך עיר – עם מיצבי אמנות מטלטלים, קבלות שבת המוניות, עצרות שמשכו אליהן מאות אלפי אנשים ברגעי שיא, וגם עשרות בודדות בלילות החורף הקרים.

בתוך ים יחסי הציבור השגרתי של פרויקטים נדל"ניים או פסטיבלים, ההכרזה הזו חורגת מהנורמה. "בכיכר הזאת צעקנו, בכינו, קיווינו וגם התמלאנו באושר כשהחטופים והחטופות שבו הביתה", ציין חולדאי, והזכיר שהמטרה היא שהדורות הבאים יזכרו לא רק את האסון, אלא גם את האופן שבו בחרנו להגיב אליו – בסולידריות וערבות הדדית.

החלק המעניין באמת בהחלטה העירונית הוא המבט קדימה. העירייה לא מסתפקת רק בשינוי השם, אלא מקימה ועדה ייעודית שתדון בדרכי ההנצחה של המאבק הציבורי שמתנהל במקום. איך מנציחים פצע שעודנו מדמם? איך מתרגמים זעקה אזרחית לאנדרטה או זיכרון עירוני קבוע? אלו שאלות כבדות משקל שקברניטי העיר יצטרכו לפצח ברגישות. בינתיים, ההחלטה לקרוא למקום "כיכר החטופים" היא המינימום המתבקש. היא מקבעת את התקווה והרוח האזרחית בתוך ה-DNA של תל אביב-יפו, ומבטיחה שגם אחרי שהמאבק נגמר, וכל החטופים חזרו, האספלט הזה יזכור את מה שקרה עליו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

וול וולנס: "קפה לימי" מוסיף לרמת אביב קצת אוויר וקצת בריאות

במהפך מפרבר מנומנם למוקד קולינרי לוהט בזכות עצמו, רמת אביב לא מפסיקה להפתיע. אחרי שהקרניבורים באו על סיפוקם עםהמבורגריית ג'אגר המעולהוגם חובבי המטבח האיטלקי בגרסתו הקלאסית והכשרה (טרטוריה אונה,ברטה), השכונה הירוקה והשקטה קורצת לצמחונים. לימי, בית קפה־מסעדה בחלקו האחורי של המרכז המסחרי הישן, ממשיך את האג'נדה של "ביתא קפה" לטובת אורחי בית חנה והחורשה הצמודה. פיקניק דליקטסים מול ריאה ירוקה אורבנית במרחק קפיצה קטנה מהבית, כל עוד הבית בצפון העיר – זה בדיוק מה שצריך כדי להרגיש כמו בברלין (מינוס החום, כי שם באמת נמסים).
>>קוקי גירל: שווארמה משוקולד לבן-ורוד ועוד קסמים מתוקים בפלורנטין

אפשר לומר שלימי הוא האח הקטן של ביתא קפה הוותיק, שנמצא בסמוך. הדי.אן.איי הקולינרי דומה – אוכל "נקי" שקרוב לעולמות הוולנס, כפי שהתוותה בזמנו שפית איילת לטוביץ'. כיום מובילה את שני המקומות שפית לימור אפרת, שהצטרפה לביתא לפני שש שנים. "הדגש הוא על אוכל מזין עם זיקה לחומרי גלם מקומיים וירקות עונתיים, והמנות נבנות כך שיספקו תחושת שובע מלאה אך לא מכבידה, ויאפשרו להמשיך את היום באנרגיה גבוהה ובתחושת רעננות", היא מסבירה.

בשעות הבוקר המקום פועל כבית קפה ומציע כריכים ומאפים מתוצרת בית, למשל כריך פטה זוקיני (28 ש"ח) וכריך ברי וסלק (32 ש"ח), עוגת גזר ביתית (19 ש"ח) ובראוניז (18 ש"ח). מ-11:00, שזו שעה שהרעב כבר מתעורר, לימי עוברת למוד צוהריים: על הדלפק מונחות קערות עמוסות ירקות וקטניות, למשל עדשים עם קוביות בטטה ופטרוזיליה; כרוב לבן, סלרי, תפוח גרני סמית' וחמוציות; תפוחי אדמה שזופים ביוגורט ובצל; וסלט תירס לבן מתקתק וקיצי.

הפורמט פשוט: בוחרים מה שמתחשק ומקבלים בקופסת חד"פ מתכלה לאכילה בפנים במזגן או בחוץ, על שולחן או ספסל באדיבות העירייה. 3 ב-58 ש"ח, או 5 ב-68 ש"ח. לפעמים מפציע מאפה, למשל גרסה משלהם לספנקופיתה יוונית עם תרד ופטה, ואז אפשר לחשב אותו כפריט מתוך המבחר. הכל טרי, טעים, קליל וכיפי, לזלול ולהמשיך הלאה.

אגף המשקאות ממשיך את התמה עם חליטות ג'ינג'ר לימון מייפל, תפוח וסלק ופירות יער. מים צוננים במכל זכוכית זמינים בחינם (נדיבות נדירה, למרות החוק הקובע שבתי אוכל וקפה מחויבים לספק לכל שולחן קנקן מים. תתחילו להתעקש על זה). מדי פעם מתקיימים ערבי יין וטאפאס, בקרוב יתווסף אפריטיבו – שהוא כידוע האיט גירל של הקיץ הנוכחי – ובאופק כבר מתרקמת מכירה בשת"פ עם הסטייליסטית נורית קריב, בעלת מותג ההום סטיילינג השווה NU.

ועוד דבר שאולי ראוי להזכיר – קפה לימי פתוח בשבת. הקונספט אמנם שונה מעט, אך העובדה שהדלתות נשארות פתוחות בסוף השבוע היא עוד לבנה חשובה ואסטרטגית בחומת המאבק של רמת אביב להישאר שכונה חופשיה וחילונית. וכשהאוכל טעים ובריא מתבקש לוותר על בישולים, להביא את כל המשפחה לבוהוריים ולחזור הביתה לשנ"צ של יום מנוחה כהלכתו.
ברודצקי 17 (מתחם בית חנה), תל אביב. א'-ה' 17:00-08:00, ו' 15:00-08:00, ש' 14:30-08:30

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?