Time Out תל אביב About

הופכים לדובאי: מתחם המסעדות השאפתני של עדן בן זקן נפתח לקהל

צפון תל אביב, תתכוננו למסיבה: במתחם איינשטיין 10 – המקום בו שכנו בעבר מסעדות סרפינה ויאוזה – נפתח מתחם קולינרי חדש בצל המלחמה תחת השם "בלה מיה". מאחורי המתחם עומדת קבוצת בעלים מסקרנת, הכוללת את הזמרת עדן בן זקן ובעלה שוקי ביטון, כמו גם בעלי לוצ'ינה בראשון לציון ופיפטי אנד וואן, שחולשים על מתחם גדל מימדים שמתפרש על שטח של 1700 מ"ר בהשקעה של 15 מיליון ש"ח.

המתחם מתחלק למספר מסעדות, כאמור – מסעדה איטלקית בשם "בלה" שפתוחה בשעות הערב, בהובלת גיא בן שמחון (גליאנו); בצמוד לה תמצאו ביסטרו ים תיכוני בשם "מיה" שפתוח משעות הבוקר המאוחרות ועד הלילה, בהובלת השף שחר לינג; ובהמשך, בחלק התחתון של המתחם, תיפתח גם "צ'י", מסעדה יפנית בנוסח איזקאיה ובהובלת און משען (דה בוקס), שבנייתה בשלב מתקדם. המסעדות כמובן כשרות, המיזם שאפתני מאוד וכיאה לימים האלה, יש גם מרחב מוגן במתחם עצמו, ממש בין כותלי המסעדות, כך שלא צריך לרוץ בפאניקה. ואם תגידו את השם "דובאי" כאן, אף אחד לא יעלב. ישראל 2026, קווים לדמותה.

המקום נפתח להרצה בימים אלו, ולמרות שתוכננה השקה רשמית וחגיגית החליטו קבוצת הבעלים לפתוח כבר עכשיו, על מנת "לייצר רגעים קטנים של שגרה, מפגש ומרחב לנשימה". "בלה" האיטלקית מעוצבת באופן שקשה להישאר אדישים אליו – מסך ענק מקבל את פני הסועדים עם תמונת שלכת אינטראקטיבית ב-AI, ועל הקירות מאוירים בקיטש סמלים איטלקיים, מוספה רומאית ועד תעלות ונציה. כמו שאמרנו, דובאי – מה שאומר גדול, לא בהכרח מעודן, אבל בהחלט מותיר רושם לא מתנצל.

התפריט של "בלה" מציע מנות איטלקיות קלאסיות על בסיס פסטות, פיצות ומנות דג לצד סלטים ודגים נאים לפתיחים.בין הראשונות תמצאו ברוסקטה של דג המאצ'י עם עירית ווינגרט שאטה (82 ש"ח), מנת פולנטה מתירס טרי עם פטריות שימאג'י ויער, טוויל פרמזן ותירס קריספי (79 ש"ח), קרפצ'יו זוקיני ברוטב הדרים (82 ש"ח) או קרפצ'יו קולורבי עם זעתר ובולגרית (69 ש"ח).

בגזרת הפסטות (שמתומחרות גבוה מהסטנדרט העירוני) יש ספגטי קלאסי בחמאת עגבניות עם פרמזן ובזיליקום (84 ש"ח), רביולי מסקרפונה עם חמאת מרווה ובטטה מקורמלת (92 ש"ח), ספגטי קלאסי ברוטב קאצ'ו אה פפה (90 ש"ח), טורטליני לאבנה זעתר בחמאת סלק וקייל מטוגן (94 ש"ח) וספגטי ברוטב ארביאטה פיקנטי עם דג מפורק (118 ש"ח). יש גם פיצות קלאסיות שיוצאות מהטאבון שעומד בגאון במרכז המסעדה – מרגריטה (78 ש"ח), פונגי (80 ש"ח), ארטישוק ומלנזנה (82 ש"ח) ופיצה פולנטה (84 ש"ח).

הביסטרו הסמוך "מיה" כבר מתקיים על טהרת הדגים והירקות, ובתפריט תמצאו סילודקה, שהוא סלט פלמידה כבושה, בצל סגול, חמאה רכה וקרוסטיני (74 ש״ח), סשימי האמצ׳י עם שמן זית פישולין וטבסקו אפרסמונים (82 ש״ח), קרפצ׳ו האמצ׳י עם שמן עירית, עלי חזרת, בצל סגול כבוש וצ׳ילי חריף (80 ש״ח), ברוסקטה לימון כבוש עם טורו טונה בקונפי וקריספי תפוח אדמה (78 ש״ח). עוד בביסטרו תמצאו קציצותדג ברוטב אדום חריף עם לימון כבוש, טחינה וכוסברה על מוגש ברוסקטה (52 ש״ח) וסטייק כרוב לבן בחמאה חומה עם מרווה, עירית ואבן יוגורט (56 ש״ח).

באגף העיקריות של "מיה" תמצאו המבורגר דג עם סירות תפוחי אדמה בגיל, רוטב טרטר וחמוצים(95 ש״ח), פיש אנד צ׳יפס של נתחי קוד במשרה מטוגנים בטמפורה עם פריטו מיסטו זוקיני ורוטב טרטר (85 ש״ח), וגם סנדוויץ דייגים עם פילה דג, בצל מקורמל, עגבניה, איולי, צימיצ׳ורי וצ׳יפס (68 ש״ח). כן, אין ספק שמבחינה קולינרית אי אפשר לומר שבלה ומיה ממציאים את הגלגל מחדש, אבל המקום המושקע וגדל המימדים נותן מענה לכל מי שמחפש אוכל כשר עם קצת שופוני בנוסח דובאי. לפחות בנתיים אין להטוטני אש.
בלה מיה. איינשטיין 10, תל אביב. ביסטרו מיה, 12:00-00:00, בלה האיטלקית, 18:00-00:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

"צבע סגול": במרץ 2 הרימו סדרת מופעי 360 אינטימיים לימי המלחמה

רק אתמול כתבנו על הצורך המצמית בהופעות חיות, עקב סגירת עולם התרבות בהינתן טילים על העיר, וכבר חזרנו עם בשורות טובות בנושא: יממה אחרי שדיווחנו על השקת חלל הופעות חדש ומתאים לימי המלחמה בשם"המרתף" בבית רדיקל, וכבר קיבלנו עדכון על מרחב הופעות נוסף שחוזר לפעילות בהתאם להוראות פיקוד העורף – המרץ 2, שרק בשבוע שעברהציעו את הבמה שלהם לכל מאן דבעי, והיום מציעים אותו לשורת אמנים אהובים עבור הופעות 360 אינטימיות.

"צבע סגול" הוא השם המרגיע של סדרת ההופעות בפורמט המיוחד לקהל מצומצם – רק מול 50 איש בכל פעם – שהרימו במרץ 2, בשיתוף מחלקת המופעים של עיריית תל אביב. ברי המזל שהספיקו לחזות במופע הראשון שהתקיים אמש זכו אף ברגע ויראלי נאה, כשאולי דנון המוכשר סיים את ההופעה בחניון הבטוח בעקבות אזעקה, והמשיך שם את ההופעה יחד עם קונטרבס וגיטרה בלבד, אז לכו תדעו – אולי המופע הבא יצור רגע אינטימי ויראלי משל עצמו.

סדרת המופעים תמשיך עוד היום (ג', 17.3) עם הופעה ראשונה של נועם רותם במרץ 2, שיקיים מופע דואו במקום. ביום ראשון הקרוב (22.3) יגיע הפרונטמן של נערות ריינס רועי פרייליך, ולמחרת (ב', 23.3) תתקיים הופעה של איה זהבי פייגלין הנהדרת, כשעוד שמות צפויים להצטרף בהמשך הדרך. ולמרות שאנחנו לא מתים על מצב שבו רק 50 איש יכולים ליהנות מהופעה, תמיד טוב לראות שעולם התרבות נע, בועט ושר. אנחנו צריכים כמה שיותר כאלו, גם אם מדי פעם נסיים בחניון.
פרטים נוספים ורכישת כרטיסיםבאתר המרץ 2

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

קינוחים נגד טילים: 7 מנות מושחתות ומתוקות להדחיק איתן את המציאות

אם יש סיבה אחת ויחידה להגיד תודה על המלחמה מול איראן, נודה שלפחות רמת נרמול האכילה הרגשית הגיעה למקומות חדשים, יש שיגידו מופרכים, ואנחנו נגיד מושחתים אפילו יותר מהאנשים שבגללם הגענו עד הלום. לכן אספנו עבורכם שבעה קינוחים שלא נעז לאכול לבדנו בימי שגרה, אבל תחת מטחי טילים הופכים לראויים מאי פעם. וכולם גם זמינים במשלוח, למי שעוד לא מרגיש בנוח להתרחק מהמרחב המוגן.

עוגת סמורס | נולה

באופן אישי, מאז ומתמיד הייתי שרופה על השילוש הקדוש שמייצג הסמורס האמריקאי, הלוא הוא מאכל הקמפינג האולטימטיבי: מרשמלו, שוקולד וגרהאם קרקר. מתיקות, עוד מתיקות, ואז לקינוח טיפה מליחות שמאזנת את הטעמים. עוגת הסמורס של נולה היא הביס המתוק הכי נכון ורצוי שניתן למצוא במחוזותינו – היא מורכבת משכבות ענוגות, כאשר הבסיס הוא גרהאם קרקר כמו באמריקה, ומעליו שכבות מרשמלו, שוקולד, ומלמעלה מרנג מרשמלו שרוף שעושה לנו חשק לצאת מהממ"ד לקמפינג. אבל עד שזה יוכל לקרות, טוב שאפשר לזלול ממנה בממ"ד ללא רגשי אשם. כמעט.
44 ש"ח לפרוסה, 220 ש"ח לעוגה שלמה (ההחלטה שלכם בלבד). גםבוולט, דיזינגוף 197 תל אביב

פנקייק יפני שוקולד חלב ותותים | קוקו זן

בית הקפה היפני שכולו אמור להיות זן כנראה שכח שהוא התמקם במזרח התיכון, איפה שהזן לא ממש מצוי בימינו. ובכל זאת, בזן ובשלוות נפש התאים את עצמו בית הקפה מבית היוצר של קוקו נקו למתכונת משלוחים, והוציא אריזה אידאלית לפנקייק היפני הרך והתפוח ששומרת עליו ענני וזך גם בעת משלוח וטלטולי הדרכים. הוא מגיע רך ומבורך כענן, מצופה בנדיבות רבתי בשוקולד חלב ענוג, עם תוספת נחוצה של קצפת ותותים, כי בכל זאת – נחמד שיש קצת סיבים תזונתיים בתוך כל זה.
54 ש"ח,גם בוולט, פלורנטין 5, תל אביב

בייבי באסקית | נורדיניו

הרבה לפני שהעוגה הבאסקית כיכבה בכל תפריט תל אביבי שמכבד את עצמו, טעמתי אותה (לראשונה) בקפה נורדוי. הרבה גבינה ושמנת נאפו מאז בתנור, קפה נורדוי כבר לא, אבל העוגה שהפכה לסמל עדיין מככבת בשלוחה שלו – בית הקפה נורדיניו, וכל סניפי WLYT בעיר. שם מוכרים את העוגה הבאסקית הכי טעימה ושמנתית בעולם גם בגרסה האישית, כך שתוכלו להסתער לבדכם עם כפית ולשכוח מכל הצרות, ההתרעות והאזעקות, ולהיכנס לעולם שכולו מרקם חד פעמי של נחמה.
41 ש"ח, גםוולט, ובכלסניפי WLYT

קוביית קרואסון | דלאל

הקונדיטורית המהוללת של דלאל יצרה קינוח שמיטיב להיות אלגנטי ומושחת בעת ובעונה אחת. מדובר בקוביית קרואסון מדופדף לעילא ועילא, כלומר מאפה מבצק קרואסון שנכרך לצורת קובייה גיאומטרית – מה שמבטיח פריכות בכל ביס. זאת ועוד, הוא ממולא בגנאש שוקולד חלב ובקרם קרמל מלוח שניגר ממנו בעת הביס ולא פחות מכך, גם מצופה בשוקולד חלב ושברי קרמל. בקיצור אמאל'ה ואבאל'ה, איזה קינוח חד פעמי שאם לא תאכלו עכשיו, אימתי?
21 ש"ח, גםבוולט, כל ישראל חברים 7, תל אביב

סינבון טירמיסו | דולי

בדולי, היכל הסינבון של שוק לוינסקי, פוצחים מדי פעם בספיישל סינבון מרגש במיוחד. מלבד הסינבון הקלאסי המושלם שלעצמו, שמעוטר ומזוגג בפרוסטינג כהלכתו, יש גם סינבון בטעמים דוגמת פיסטוק וקפה, וגם ספיישלים שמתארחים וגורמים לנו לרצות לזלול אותם בביס אחד. והפעם תמצאו פה סינבון טירמיסו, מאפה מושחת ונהדר שמשלב בין כל העולמות. או במילים אחרות, מדובר במאפה שמרים פריך עם קרם קפה, מסקרפונה, רוטב זביונה איטלקי ואבקת קקאו. ללקק את האצבעות ולא להסתכל לאחור.
42 ש"ח, גםבוולט, חלוצים 2, תל אביב

רוגענק | בוטיק סנטרל

רוגעלך מבחינתנו הוא שם נרדף לאכילה רגשית, שכן אין מנחם כמותו. בבוטיק סנטרל הרימו את הכפפה, ובמקום לגרום לנו לאכול עשרה רוגעלכים אחד אחרי השני מבלי לשים לב, הם פשוט אפו רוגעלך אחד ענק במידה XL, שהוא כל מה שתרצו לכרסם בממ"ד ומעבר לו. פריכות מנצחת, מילוי שוקולד-קקאו ענוג וצפוף, ומאפה גדול מימדים שאין טיימינג מדויק לאכול אותו יותר מעכשיו. אגב, בבוטיק סנטרל מציגים אותו כרוגעלך משפחתי אבל אנחנו ממש לא נשפוט אם תאכלו אותו לגמרי לבד.
55 ש"ח, בוולט או בסניפיבוטיק סנטרל

כוס דובאי | גולדה

ברשת הגלידה לקחו את טרנד שוקולד דובאי כמה צעדים קדימה, עם קינוח כוס במהדורה חורפית שעכשיו מגיע גם במשלוח, ומאפשר זלילה מבוקרת (או שלא) בממ"ד. הכוס המדוברת כוללת להלן: שכבת תותים טריים, שיערות קדאיף חמאתיות וצפופות, קרם פיסטוק עשיר, קרם שוקולד אגוזים בניחוח נוטלה וגם ציפוי פיסטוק גרוס – כי בכל זאת, בדובאי עסקינן. פשוט לנעוץ כפית ארוכה בתוך הכוס, להרכיב ביס ראוי עם כל המרכיבים שבכוס, ולקוות לשלום במזרח התיכון.
38 ש"ח, בוולט או בסניפירשת גולדה

תקרא לי מותק: המטבח הישראלי ממשיך להשתלט על ניו יורק

אומרים שזו לא תקופה טובה למטבח הישראלי בעולם, וזה גם נשמע נכון. אף אחד לא רוצה לחשוב על מלחמות מסובכות בזמן שהוא יוצא לבלות במסעדה, וגם לא על פוליטיקה גלובלית ומלחמות דת. וכנראה שזה גם נכון ברוב העולם המערבי, המזרחי, הדרומי והצפוני. אבל לא בניו יורק. כי בשנה האחרונה הפופולריות של אוכל ישראלי בניו יורק נמצאת בנסיקה מטורפת כך לפתע.

>> מישלן סטאר: הישג מדהים לשף הישראלי שכבש בשקט את לונדון
>> קוראים לה בלה: אייל שני פותח מסעדה איטלקית. והיא יפהפיה

הגל הנוכחי ששוטף בחודשים האחרונים את התפוח הגדול בטחינה וסחוג כולל אתמלכה הכשרה של אייל שניבברוקלין,אור'אש של נדב גרינברגשהיה השף של שני ב"שמונה" הממושלנת, ו"תיאודורה",מסעדת גריל הדגים של שף תמיר בלכמןשהעפילה למקום השני ברשימת "המסעדות הטובות ביותר בניו יורק כרגע" של "טיים אאוט ניו יורק", וזה רק בדרג העליון של מסעדות הקז'ואל דיינינג. אליהן הצטרפה בספטמבר שעבר גם "מותק", רשת מסעדות הקז'ואל של שף צ'ארלי לוי שאוחזת בשבעה סניפים בפלורידה והחלה להתרשת גם בניו יורק, שם הפכה כבר לאחד המקומות המדוברים בשכונת פלאט איירון הטרנדית.

ועכשיו? עכשיו תור גריניץ' וילג'. מסעדת המטבח המזרח־תיכוני שנולדה במיאמי וידועה במגשי המאזטים שלה לשרינג במרכז השולחן שהפכו ויראליים, בעיצוב פנים שטוף שמש ובמנות ישראליות מנחמות, תפתח את הסניף הניו יורקי השני שלה ברחוב בליקר 184, על הפינה האסטרטגית של מקדוגל. ניו יורקים שגללו לאחרונה באינסטגרם כבר ראו את הפיתות התפוחות, המאזטים המבריקים וצלחות השניצל המוזהבות של מותק חולפות לכם בפיד. למרות שהאסתטיקה של המקום בהחלט מחמיאה לאינפלואנסרים, דווקא האוכל הוא זה שהפך את הפייבוריטית של מיאמי ללהיט של ממש.

הסניף בגריניץ’ וילג’ ישמור על המנות שהפכו את המותג לפופולרי: לאפה אוורירית שנאפית במקום, שווארמה שנחתכת ליד השולחן, שניצל פריך בחלה וסטים של מאזטים צבעוניים כמו לבנה עם זעתר וחומוס עם בצל מקורמל. צפוי שגם הבראנץ’ יהיה כאן גורם משיכה מרכזי, עם מנות כמו מלאווח עלים פריך ולביבות תפוחי אדמה שמתוכננות לארוחות סופ"ש ארוכות ונינוחות.

מבחינת עיצוב, החלל החדש ממשיך את האסתטיקה המזוהה של מותק כקפה-ביסטרו ים־תיכוני. האורחים ייכנסו דרך בר מצופה אריחים צהובים בוהקים, ומשם יעברו דרך קשתות שמחלקות את אזורי הישיבה. גופי תאורה בצורת שמשיות קלועות ביד, שולחנות שיש וספסלי ישיבה מרופדים בלבן יוצרים אווירה קלילה ונעימה. דלתות גדולות עם חלונות לאורכו של חלל הפינה ייפתחו במלואן בחודשים החמים, כך שהמסעדה תהפוך למרחב פתוח ומאוורר שמשלב פנים וחוץ. המסעדה החדשה תכיל כ‑120 מקומות ישיבה בפנים ועוד כ‑50 מקומות במרפסת חיצונית, מה שהופך אותה לאחד מחללי האכילה הגדולים באזור המיידי של רחוב בליקר. מותק תביא לשכונה גם את אחד היתרונות האהובים עליה: האפי‑האוור יומי במחיר 5 דולר, לצד שירות רציף מהבראנץ’ ועד ארוחת הערב.

עם וויליאמסבורג והאפר וסט סייד שמוזכרות כיעדי התרחבות עתידיים בעיר, נראה שהסניף בווילג’ מסמן שרק התחלנו את הפרק הניו־יורקי של מותק. תבואו להגיד שלום כשאתם בסבבה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

חוף לאיפוס חרדה וקפה שמעלה לי חיוך. העיר של טל יוסיפוב

>> טל יוסיפוב היא אמנית, מעצבת, סטייליסטית ודוגמנית, וממש מחר (רביעי 18.3) ייפתח ברביעיית פלורנטין פופ-אפ אופנה בהפקתה (יחד עם ליה גולדמן), במסגרתו אספה סביבה עוד ארבע מעצבות צעירות ומוכשרות – אסתר פרוכטר למותג Montevideo 6, עינת אשכנזי למותג Jetski, שירה גוטמן-קורן למותג התכשיטים Studio Sea Collection ואלכסנדרה פינטו למותג הנושא את שמה. הפופ-אפ יתקיים בספייס חדש המארח אירועי אמנות ואופנה המכונה "החלל". הפופ-אפ יפעל עד ה-20 באפריל. למה אתם עוד פה.

>> הסופר פארם הכי טוב בעיר וגן שמעולם לא הייתי בו. העיר של עולמי
>> קונדיטוריה כמעט מסוכנת וכיכר עם ברווז // העיר של זאב שצקי
>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף

אני בת 27, בזוגיות, מעצבת אופנה ומעצבת פנים. אבי, מושיק יוסיפוב הוא מעצב תפאורות ידוע, והבית בו גדלתי הוא בית שוחר תיאטרון, עיצוב ואומנות. בחרתי לעסוק בעיצוב מתוך מקום שרוצה לשנות לטובה את החוויה שלנו – אם זה בגד שאנחנו לובשות ואם זה חלל שבו אנחנו חיות. אני מאמינה בלהיות טובה, נעימה וכמה שיותר אמיתית וכנה, תמיד לראות את האחר, אבל גם את עצמי ואת מה שאני זקוקה לו. אני בעלת מותג האופנה HALT שנמכר און-ליין, משתתפת בפופ-אפים וירידים כדי לשמר ולבנות קשרים עם לקוחות, וגם עובדת במשרד ליחסי ציבור וכעצמאית בתחום עיצוב הפנים. התקופה האחרונה לא שינתה את מהות העשייה שלי, אבל היא שיבשה את התחושה של ביטחון יומיומי – לא תמיד ברור מה יהיה. זה אתגר.

1. חוף ירושלים

כי אין כמו הים לאיפוס ולהרגיע את כל הרעש, המתח והחרדה בראש.

2. אנטיליה

בר יין ופסטה יפואי, ליד שוק הפשפשים, ליד הבית שלי. מסעדה אינטימית במבנה עתיק עם קשתות, אמנות על הקירות ואוכל טעים מאוד, מוקפת ברחובות שאני מאוד אוהבת לטייל בהם.
רבי פנחס 4 יפו

3. בר הספריה // לייבררי בר

הבר של מלון נורמן הוא בר קוקטיילים, אבל אני מעדיפה לשבת בחוץ עם המחשב ולהנות מהשקט ומהקפה המשובח.
נחמני 25 תל אביב

4. דאמה

בית קפה ביפו עם אוכל נפלא וקפה מצוין. מקום שמעלה לי חיוך בכל פעם.
נחמן 2 יפו

5. קפה לב

חצר ירוקה, חלל פנימי נעים, קפה טעים ועוד מקום מושלם לקחת אליו את הלפטופ ולעבוד בו. בונוס: בית ליבלינג שבו נמצא הקפה – בית לשימור מורשת העיר הלבנה, עם תערוכות מתחלפות מרתקות וגג שווה.
אידלסון 29 תל אביב

מקום פחות אהוב בעיר:

דרום תל אביב.הפערים בין המרכז לדרום ממשיכים לגדול, אנשים נדחקים לפינה הזו והעירייה לא מצליחה או לא רוצה לטפל בבעיות כמו הזנות, אלימות ורעיון של מרחב מוגן ומסודר לתושבים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החלל ברביעיית פלורנטיןהוא הבייבי החדש שלי. רציתי ליצור מרחב שבו מתקיימת אמנות ונוצרים חיבורים בין אנשים. ערב הפתיחה של תערוכת האמנות הראשונה שהוצגה בו, של האמניות מאיה אבגר, נועה קורניק, רומי בן יוסף ואמן הזכוכית יונתן ספיר הייתה רגע שבו הגשמתי חלום – להכיר לקהל צמא אמנים חדשים ומוכשרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט הדוקומנטרי "ספק ילדה, ספק אישה" של אלה ארמוני, שהיא גם חברה שלי. מרתק, מרגש, כן וחשוף מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דווקא עכשיו הארגונים והעמותות שהכי מדברים אלי הם כאלה שעוזרים לנשים וגברים לצאת ממעגל האלימות, ובייחוד אלה שמסייעים לנשים לצאת ממעגל הזנות. מי שעושה עבודה מדהימה בתחום הזה היאעמותתלא עומדות מנגד, שמעניקה סיוע פיזי, רגשי וכלכלי לנפגעות ונפגעי מעגל הזנות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לירז צ'רכי הכל כך מוכשרת. אמנית שמחוברת בכל נימיה לתרבות הפרסית ממנה היא באה ומנגישה לנו ולעולם אותה בצורה כל כך מהממת, אם בימי שלום במוזיקה ובפרפורמנס שלה ואם עכשיו, במאבק העיקש שלה למען העם האיראני.

מה יהיה?
אני לא יכולה לנבא עתידות, אבל אני מאמינה שאסור לנו לאבד את האמפתיה והנחמדות אחד כלפי השני. הכוח האמיתי נמצא ביחד שלנו כעם, וזה המקום שממנו אפשר לשנות ולהמשיך קדימה.

מה רואים הלילה: אחרי תקופה כזו, כולנו צריכים להתאוורר קצת בטבע

יום אחד יעשו על הקריירה של טיילור שרידן סדרה, והיא דרמטית להפליא, מצולמת לעילא ואת דמותו יגלם טום קרוז. שחקן סוג ז' שמעולם לא הצליח בהוליווד ועוזב לחוות סוסים בטקסס, רק כדי לכתוב סדרת קאובויים מצליחה להחריד שהופכת אותו כמעט בן רגע לאימפריית טלוויזיה קטנה, ומחזירה את התעשייה לאובססיה הישנה שלה – מערבונים. "ילוסטון" וסדרות הספין אוף שלה שינו את הנוף הטלוויזיוני עם תרגיל פשוט – לקחת שחקני ענק כמו קווין קוסנר, הלן מירן והריסון פורד, לזרוק אותם לאזור ספר מבודד, לבנות להם דרמות על משפחה במתח שבין שמרנות למודרנה, ולגלגל את הכסף. ועכשיו הוא עושה זאת שוב.

"המדיסון", הסדרה החדשה שלו לפרמאונט+ (ששלושת פרקיה עלו גם ל-Yes, ל-HOT ולסלקום TV) הולכת על אותו הפורמט פחות או יותר, עם כמה שיניים קטנים – לתפקיד שחקני הענק/סלבס לוהקו מישל פייפר וקורט ראסל, ללוקיישן הטבעי הפרוע נלקח נהר המדיסון שבדרום-מערב מונטנה הפראית, ולדרמה הורכב סיפור על אבל, סודות וניסיונות לפתוח דף חדש. הסדרה נולדה – כמה מפתיע – כספין-אוף נוסף של "ילוסטון", אבל במהלך הפיתוח התנתקה ממשפחת דאטון והפכה לסדרה בת 6 פרקים שעומדת בפני עצמה.

פייפר מגלמת את סטייסטי קלייברן, ניו יורקרית לחוצה שמחליטה לעבור לטבע של מונטנה כדי להתאושש מטרגדיה משפחתית. אל תצפו לדרמה עמוקה ומורכבת מדי – לוקח לא פחות מ-5 דקות כדי להציג את ניו יורק כמקום שבו שודד נותן אגרוף לאישה ואף אדם לא יעזור לה – אבל לא באנו לסדרות של טיילור שרידן בשביל פרשנות גאו-פוליטית ניואנסית, באנו בשביל הדרמה. וזה בהחלט יש, כשמישל פייפר מקבלת מקום להתמודד עם קשיי האובדן, השינוי המשפחתי והמפגש של הבנות הניו יורקריות שלה עם "אמריקה האמתית", כמו שטראמפ אוהב לקרוא לה. אין לנו ספק שזה יהיה להיט.
"המדיסון", 3 פרקים ראשונים, 3 הבאים בשבוע הבא, עכשיו בפרמאונט+, Yes,יHOT וסלקום TV

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

קבינט הלרלרת: 10 הפאנליסטים והפרשנים הכי מביכים בטלוויזיה

פנים, יום/צהריים/לילה/ממש-מאוחר-בלילה, אולפן חדשות. מגיש (או מגישה, או מגישים) באמצע, ואותו מקיפה שורה ארוכה של אנשים בחליפות. זהו הפילטר שדרכו אנחנו חווים את המציאות – הדבר שאנחנו רואים יותר מכל דבר אחר בטלוויזיית הברודקאסט הישראלית, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות.איך התרגלנו לדבר הזה? ולמה זה מה שאנחנו רואים כל הזמן? איך הפך המוצר הזה – אולפני אקטואליה 24/7 – למנה היחידה בתפריט, כל יום כל היום?וזה לא רק בתקופות חירום. האולפנים האלה הם מנת חלקנו גם בשגרה. גם בימים רגילים לחלוטין, אנחנו מולעטים בשידורי חדשות ובאולפנים פתוחים שלעולם לא נסגרים.

>> כמה טוב שבאתם: 11 הכניסות הכי מרשימות שראינו בקולנוע
>> פיו פיו: 10 מערכונים שמראים שאנחנו יודעים לצחוק על מלחמה

יש שתי סיבות לתופעה הזאת: הראשונה היא המחיר. הרבה יותר זול להפיק שידור חדשות, מאשר שידור של כל דבר אחר (דרמה, קומדיה, דוקו, שעשועונים, ריאליטי) וגופי התקשורת גם ככה מפסידים המון כסף (בטח בתקופות כאלה), אז ברור לחלוטין למה הם הולכים לפיתרון הזול.השנייה היא שהסמכות כמעט ולא מדברת אלינו – ראש הממשלה לא מתראיין לתקשורת הישראלית (הוא מעדיף להתראיין באנגלית), גם השרים שלו בדרך כלל מתרחקים מהמיקרופונים וכל מה שאנחנו מקבלים זה הודעות מתוסרטות של דובר צה"ל ושל רה"מ עצמו כשמתחשק לו, וזה לא קורה הרבה. בעולם הנורמלי, כשמדינה יוצאת למלחמה הקברניט מדבר לציבור באופן שוטף – מסביר, מתאר מצב, נותן לאנשים ביטחון או אפילו טיפת תקווה. אבל נורמליות ואנחנו זה כבר מזמן שתי מילים סותרות.

אז בלית ברירה, ערוצי המיינסטרים הולכים אל התחליף – הפרשנים. הפאנל החדשותי הממוצע מורכב מעיתונאים שתפקידם לדווח מה שקורה, ופרשנים שתפקידם הוא לתת משמעות לאירועים, לנסות ולספק לאנשים תמונת מצב שהם יכולים להתחבר אליה. על העיתונאים לא באנו לדבר – הם עושים את עבודתם, ברמה כזו או אחרת של איכות.הפעם, באנו לדבר על מי שאינם עיתונאים – האנשים שמגיעים לפרש לנו את המציאות. שלא מספרים לנו מה קרה וקורה, אלא מנסים לפרש, למסגר ולנתח את המצב, אבל מלרלרים עצמם לדעת ורק מוסיפים לבלבול ולכאוס. אלה האנשים שכשהם מופיעים על המסך שלכם, סימן שממש כדאי להעביר ערוץ.

הביטחוניסט // עמוס ידלין

כנראה הסמל הגדול ביותר של קבוצת הפרשנים. מחזיק מאחוריו רקורד צבאי עשיר (טייס קרב בחיל האוויר, ראש אמ"ן), אבל היום בעיקר עשיר בביטחון עצמי, ולא תמיד עם בסיס. מי שסיפר לנו שחמאס מורתע (עד שהתברר שהוא לא ממש הורתע), שנסראללה חש הקלה (מעט לפני שחוסל), ושאיראן מחפשת לתקוף מטרות צבאיות בלבד. חחחח. אבל התחזיות הגרועות הן לא הסיפור. כולנו טועים. סוד קסמו של ידלין הוא הזחיחות ותחושת ה"אני ואפסי עוד". הוא הרי זה שנשאר בארץ כי חייבים את המוח שלו (כמו שהוא אמר לניר גונטז' ב"הארץ"). נראה לי שהבעיה היא המוח שלנו, מר ידלין.

הטייס // איתן בן אליהו

במבצע "שאגת הארי" רואים אותו יותר על המסך בגלל המעורבות הגדולה יותר של חיל האוויר, אבל בכלל הוא הולך ובונה את עצמו כבר שנים ככוכב תקשורת. ויש סיבות לכך; בן אליהו נאה, רהוט ויודע לנסח את עצמו מצוין. אבל יחד עם זה מגיעה גם תחושה שמאחורי הרטוריקה היפה – לא עומד הרבה. בן אליהו מסביר ומסביר ברמה הטכנית, אבל לא אומר כלם לגבי המציאות שאנחנו חיים בתוכה. וכשהוא אומר, הוא בדרך כלל רחוק מהעובדות, כמו מישהו שכבר 26 שנה לא נמצא במקומות האלה, מאז השתחרר משירותו הצבאי.

החלוצים // אלי אוחנה ואייל ברקוביץ'

למען הסר ספק צריך לומר – מדובר בשתי אגדות כדורגל ישראליות, שני שחקני עבר מדהימים ושני גיבורי ילדות. אבל אחת התופעות התמוהות של הזמן הזה היא העובדה ששני אנשים שבאו מהכדורגל, לפתע הפכו לפרשנים מדיניים לכל נושא ועניין; כאלה שמחזיקים שתי תכניות אקטואליה בכירות על המסך שלנו ("מוריה וברקו" בערוץ 13, ו"אופירה-אוחנה-סרי" בערוץ 12); איך ידע בכדורגל הפך להיות מפתח להבנה גיאו פוליטית? לא ברור. אבל הנחרצות וההתלהמות שהביאו מעולם פרשנות הכדורגל באה אז איז גם לתוך תחומים שבהם, מה לעשות, הם הרבה פחות מבינים.

הכבאי // דדי שמחי

חשוב להבהיר: לשמחי יש רקורד צבאי וגם סיפור חיים אישי שחייבים לכבד כמובן. הוא נקלע לתודעת הציבור שלא בטובתו, לאחר מותו של בנו גיא במסיבת הנובה ב-7.10. הוא גם תרם למען המדינה הזאת (כמו פרשנים רבים אחרים) המון. אבל אי אפשר להתעלם מהתפקיד הנוכחי שלו, בעיקר בפאנל של "אולפן שישי": התיישרות מוחלטת עם דפי המסרים של הממשלה ודקלומם, פלוס לדבר המון שטויות. הפעם האחרונה היתה כשהסביר למה חשוב מאוד לבטל את המשפט של נתניהו, והשווה אותו לאנשי השב"כ בקו 300 (למרות שהם הודו והתפטרו, והוא מתבצר ב"לא היה כלום כי אין כלום"). שום סימן שאלה, שום ספק. וזה עוד בלי לדבר על הקריירה הפוליטית שהוא מתכנן ואיך שהוא סולל את הדרך אליה – ובדרך, מתגלח על התודעה שלנו.

המחדליסט // תמיר הימן

אולי אחת הדוגמאות המעצבנות לתופעת האולפנים מגיעה מהאיש הזה. הימן, למי ששכח, היה בשר מבשרה של המערכת הצבאית המחדליהעת שהובילה בין היתר ל-7.10. הוא השתחרר מהצבא כראש אמ"ן רק ב-2021, ושנייה אחרי שהיה חלק מכל זה (ואולי גם נושא באחריות למצב שבו אנחנו נמצאים), הוא מתייצב בדיוק באותה אסרטיביות זחוחה כדי לפרשן את המלחמה ולהסביר לנו מה נכון שיקרה. חלק מובהק מתופעת הלשעברים – מי שיודעים יפה מאוד להצטדק על המצב ולספר מה לא בסדר, שנייה אחרי שהם היו יכולים לעשות משהו בנידון.

העממיקו// אלמוג בוקר

אלמוג בוקר היה כתב שטח נהדר בדרום הארץ, עוד מימי ערוץ 10. עם פרוץ מלחמת שבעה באוקטובר הוא נרכש על ידי קשת 12, והפך לעוד פרשן לענייני כל שמחרטט את הצופים ומקשקש עצמו לדעת בעילגות מביכה. בקשת 12 ליהקו אותו כסוג של ווקס פופולי, "קול העם" שהציבור יכול לשמוע את עצמו מהודהד דרכו. השמדת ערך נוראית של עיתונאי לא רע בכלל.

האסטרטג // ברק סרי

גם כאן, לא ממש ברור מה הפך אותו לבר סמכא. סרי הוא אדם שהתרועע בלשכות של פוליטיקאים, בעיקר כיועץ תקשורת. השיא היה כשתפקד לצידו של אהוד ברק בימיו כשר ביטחון והיה גם יועץ קרוב לאריה דרעי. פעם הוא גם רץ לראשות העיר אשדוד. זו בהחלט ביוגרפיה לא רעה, אבל בשנים האחרונות הוא בעיקר מישהו שמתווך לנו את המציאות והפך לכוכב תקשורת. במה דעתו בשלל ענייני דיומא טובה יותר מהדעה שלכם? בכלום. הוא פשוט אדם עם דעה והיא מספיק מנוסחת ונחרצת כדי להפוך אותו לפרשן בכיר. ככה זה בתקופה שבה הביטחון מדבר – מאוד חשוב שיהיה לך ביטחון. גם אם הוא רק עצמי.

החשוד // צחי הנגבי

ואם כבר אנשים שיש להם את כל רזרבות החמאה של ישראל על הראש – קבלו את האיש הכי זחוח, הכי שחצן, והכי מעורבב שיש. ראש המל"ל עד ממש לא מזמן (אפילו תוך כדי המלחמה), האיש שאמר רגע לפני 7.10 שחמאס מורתע ל-15 שנים, חשוד בהפרת אמונים ושוחד, ובעזות מצח בלתי נתפסת עוד מעז לדבר – בביטחון העצמי המופרך האופייני לו – על מה צריך לעשות הלאה וכמה "אנחנו מחכים לטעות הכי קטנה של חיזבאללה כדי לרסק אותו" (או ש"דינו של מוג'תבא יהיה כדין אביו", כמו שכתב ל-ynet). כן, ראינו. הנגבי הוא סמל לשקשוקה הבלתי נתפסת שבין השלטון לבין התקשורת, בין היכולת המדהימה לפשל ברגע האמת ואז להסביר שנייה אחרי את הטעויות של מי שהיום נמצאים שם. הנוכחות שלו ב"אולפן שישי" היא אות קלון לכל המעורבים בתוכנית.

השופר // עמית סגל

לעמית סגל יש לא מעט כישורים – הוא חד, הוא מעניין, הוא בקיא בעולמות הפוליטיים. אבל בשנים האחרונות, עם חיבורו ההרמטי ללשכת ראש הממשלה, הפך סגל למעין פרשן לענייני כל, וליתר דיוק – פרשן לענייני כל מה שקשור באותו רגע לנתניהו. כך הוא עשוי לספק, בהתאם לניוז סייקל ולצרכי הבוס, פרשנות צבאית, ביטחונית, כלכלית או משפטית, תחומים שבהם הבנתו אינה גדולה יותר משל כל אדם שיודע להשתמש בגוגל. וכל זה כשכמות הטעויות, ההטעיות, השקרים והפייק שהוא מפזר פשוט שומטת לסתות. בדרך כלל גם אפשר לזהות בקלות את העקבות של הפוליטיקאים שהדליפו לו את המידע ותדרכו אותו (ואיכשהו יוצאים נורא טוב מהסקופים שלו), בעיקר איזה אחד שיושב בתוך אקווריום.

גם לצופים נמאס: דרישה לסיקור לא מיליטריסטי של המלחמה

התקשורת, כמו שיודע כל מי שפתח מסך במלחמה הזאת, לא איתנו. היא עם השלטון ובעיקר עם הצבא, לא שואלת שאלות, לא מייצגת את האינטרס האזרחי ובאופן כללי לא עושה שום דבר ממה שתקשורת במדינה דמוקרטית אמורה לעשות. זה לא נמאס רק לכם, זה נמאס גם לסופרות ארנה קזין, תמר מור סלע ועדנה גורני. רק שבניגוד אליכם הן גם עשו משהו, וניסחו פנייה אל עורכי מהדורות החדשות עליה חתמו כבר מאות צופים משעות הבוקר, ביניהם גם אנשי תקשורת רבים.

>> קבינט הלרלרת: 10 הפאנליסטים והפרשנים הכי מביכים בטלוויזיה
>> פיו פיו: 10 מערכונים שמראים שאנחנו יודעים לצחוק על מלחמה

המכתב הפתוח אל העורכים,שהציבור כולו מוזמן לחתום עליו, טוען כי התקשורת עסוקה בסיקור המלחמה מזווית מיליטריסטית בלבד – מה שנכון – ודורשת כי אל הסיקור יתווספו גם נקודות מבט אזרחיות ואחרות. לטענתן, הסיקור שמעניק מקום בלעדי לנקודת המבט הצבאית הוא גורם מרכזי בהנצחת התפיסה כי הפתרון הצבאי הוא הפתרון היחידי (וגם זה נכון). מכתב, עצומה, פנייה דחופה, תקראו לזה איך שאתם רוצים – מזמן לא קראנו טקסט כל כך מדויק על תפקוד התקשורת במלחמות , ואנחנו מביאים אותו כאן במלואו:

לעורכים ולעורכות במהדורות החדשות בערוצים 13, 12 וכאן 11
ולעורכים ולעורכות בתחנות הרדיו כאן, רשת ב׳ וגלי צה״ל,

אנחנו, אזרחיות ואזרחים במדינת ישראל, השואפות ושואפים להביא את הקץ למלחמות במזרח התיכון, ומאמינות ומאמינים שחיים של שלום וביטחון אפשריים באזורנו אם רק נפנה משאבים בכיוון של פיוס, תיקון ושיקום, פונות ופונים אליכם, עורכים ועורכות במהדורות החדשות, כאל בעלי השפעה מרכזית על השיחה הציבורית ועל סדר היום בישראל.

אנחנו משוכנעות ומשוכנעים שהמענה הצבאי אינו המענה היחיד, בלשון המעטה, לשאלה איך נשמור על חייהם של בני ובנות האזור, יהודים, פלסטינים ואחרים. עשרות שנים של מלחמות ומבצעים וטרור הוכיחו כי הצבא והצבאיוּת אינם מבטיחים לבני העמים חיים של ביטחון, חיים שיש בהם חירות המחשבה והפעולה לכל, ועתיד בטוח לילדים.

סיקור מלחמות שמעניק מקום בלעדי לנקודת המבט הצבאית של הממשלה והצבא הוא גורם מרכזי בהנצחת האלימות. אנחנו קוראות וקוראים לכם לתת מקום מרכזי במהדורות גם לגישות שאינן מיליטריסטיות. בכל פעם שאתם נותנים פתחון פה לפרשנים המדברים בשם הצבא ובשבחי פעולותיו (חיסלנו, ריסקנו, כתשנו, כבשנו, ננחית מכה קשה וכיוצא באלה), הזמינו גם דוברים ודוברות שמטילים ספק בדרך זו; ששואלים שאלות ביקורתיות, שמציעים דרכים נוספות להביט במציאות.

שר הביטחון, הרמטכ״ל, דובר צה"ל – כמו גם ראשי אופוזיציה, אנשי צבא בדימוס, או כתבים צבאיים ופוליטיים שהתחנכו בצבא ובחוגי הימין – יציגו בהכרח עמדה אחת: צבאית ולאומנית. אזרחי ישראל שצופים במציאות רק דרך משקפיים אלה זקוקים לנקודות מבט נוספות.

תנו מקום גם למומחים ומומחיות לפתרון סכסוכים, למומחים לדמוקרטיה ליברלית, לשוחרי זכויות אדם, למומחים ומומחיות לפתרון בעיות פליטים, למומחים ומומחיות בנושאי סביבה וחברה, להיסטוריונים של שלום ולמובילי תנועות פיוס. תנו פתחון פה למומחים ומומחיות בתהליכי תיקון ושיקום בין עמים וקבוצות ניציות אחרות בעולם כמו גם לעיתונאים ששואלים שאלות על הפרטים, קטנים כגדולים, ואינם מקבלים את הגישה הצבאית הלאומנית כתורה מסיני, או כפתרון היחיד.

תפישות צבאיות וכוחניות מבססות חשיבה צרה, היררכית ומקטבת, שנוטה להעמיק סכסוכים ואינן מאפשרות חשיבה מורכבת. בכל פעם שאתם מעלים על נס הצלחה של מבצעים צבאיים, השמיעו גם דעות שבוחנות את מחיר החיים המתמשכים על החרב ואת הפרדיגמה הצבאית שמובילה לצעדים של הרס והרג. הצגה של מגוון נקודות מבט במהדורות החדשות – ובכלל זה הקפדה על הבטחת מקום מרכזי לנשים שאינן מיליטריסטיות – לא תחליש את ישראל ואת הישראליוּת אלא להיפך, תחזק אותנו מבחינה מוסרית ותגביר את הסיכוי של החברה הישראלית לשרוד, ואף להתפתח ולשגשג.

אתם המשקפיים שדרכם רואה החברה הישראלית את המציאות.
עתידנו מצוי גם בידיים שלכם. שמרו עליו מכל משמר.
>> לחתימה על המכתב לחצו כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?