באמת שסבלנו מספיק, כך שאין סיכוי שנעמוד בשבוע של ויתור כפוי על פחמימות, שהן אם כל הנחמות שלנו בין התרעה לאזעקה. לכן גם בחג פסח הזה נודה על כך שאנחנו חיים בעיר ליברלית שמאפשרת מקום גם למי שרוצה לשמור על כשרות, וגם למי שלא רוצה להימנע מפחמימות בגלל שאיזה אב קדמון כתב בספר. יש לא מעט מאפיות וקונדיטוריות בעיר שנשארות פחותות ומגישות חמץ ונחמה לרוב, לפחות עד שהממשלה תחליט לרסק גם את זה. עזבו לקנות מבעוד מועד כיכרות לחם להקפאה, כי אפשר פשוט לקפוץ לאחד המקומות האלו.
המאפייה החדשה של הקונדיטורית טל יניב תהא פתוחה החל מיום ראשון (שזה תחילת חול המועד), מה שאומר שלא תוכלו לפסוח על באבא או רום עם מזקל ותפוז דם, רוגעלך, בורקס לאבנה, מאפה בנופי עם טופי מלוח, סינבון עם קרם שמנת, לחמים פריכים וארטיזינליים ועוד פחמימות יפות וטובות שמציגות שילובים מקוריים ומסקרנים, שאנחנו מאוד שמחים על כל יום בשבוע שאפשר לזלול מהם – ואיכשהו בפסח זה אפילו טעים יותר.
אחד העם 29, תל אביב

המאפייה האמריקאית האהובה ממשיכה עם פחמימות כרגיל, ולא תחסוך מאיתנו בייגלים פריכים וענוגים, פנקייקים שמנמנים וכמובן את ויטרינת העוגות החמצית המופלאה שלה שכוללת קי ליים פאי כהלכתו, עוגת גזר עם פרוסטינג עבות (ונדיר באיכותו), פאי סמורס שאנחנו חולמים עליו בלילות, פאי תפוחים כמו שטראמפ וכל האמריקאים אוהבים, וגם קאפקייקס, סינבון ושלל גדול מאוד של עוגיות.
דיזינגוף 197, תל אביב

המאפייה המצוינת עמיתה מתהדרת כבר בשני סניפים – סניף הדגל ברחוב שלמה-בואכה יפו, והשני במוזיאון בית העיר ברחוב ביאליק. בעוד סניף ביאליק כשל"פ, משום שמדובר בבניין של העירייה, הסניף בסלמה יחכה לכם בזרועות פתוחות ומלאות בפחמימות מכל הסוגים והמינים. בורקסים מיוחדים, מאפים מפתיעים וערבים לחיך, לחמים משובחים ועוגות נהדרות.
דרך שלמה 10, תל אביב

בגטים מאורכים כמו בפריז, לחם מחמצת מופלא, קרואסונים ובמיוחד קרואסון שקדים, אקלרים ממולאים וכריכים מופלאים – לה מולאן בפסח, כמו בכל ימות השנה, יש שפע של גלוטן. המאפייה האהובה בבוגרשוב ממשיכה לשרת נאמנה את לקוחותיה גם בחול המועד, ולא לקחת מהם את הפחמימות שבואו. עבור רובנו הן כמו אוויר לנשימה, אז ברור שגם בפסח.
בוגרשוב 72, תל אביב

האופה המוכשר ערן שרויטמן יודע שאנחנו יותר מדי מכורים לפרעצלים הפריכים שלו כדי שניאלץ לוותר עליהם, ולו לשבוע אחד. אז הם יחכו לכם במאפייה כמו בימי השגרה. זאת לצד לחמי המחמצת בלישה ידנית שאין טעימים ומזינים כמותם, לחמי השיפון והכוסמין (אם אתם מהבריאים האלה), וגם מאפים חד פעמיים כמו מאפה סמנה, שאנחנו חולמים עליו בלילות ורוצים אותו בימים.
נחלת יצחק 30, תל אביב

בקבוצת "וויק לייק יו טו" אכן מגלים הדדיות, ולא לקחו את חופשת הקונדיטורים הידועה של פסח כדי להמשיך ולדאוג לנו לחמץ ודברי פחמימה ומאפה גם בחג. פאנדורו, רוגלון, קרואסון חמאה, סינבון, קראק פאי, מדלן יוזו, קווין אמאן, קנלה, קראנץ׳ שוקולד ומאפה שוקו-שוקו – אנחנו מבטיחים שלא נשאיר אתכם לבד ונבוא לבקר. יש מצב שאפילו כל יום בחול המועד, כי אנחנו קצת לחוצי חמץ.
לסניפים

מאפים כרוכים מתובלים בהל, קינמון, זעפרן בנוסח שוודי מובהק, עוגות עתירות קרם בטעם ייחודי ומקורי, לחמים מלאים מצוינים שאפויים לפי מיטב המסורת הסקנדינבית ועוד ממתקים כיפים שלא פוגשים כל יום. אלה ייחכו לכם בפיקה גם בימי חול המועד ויתאימו לאביב כמו כפפה ליד, בסניפים גורדון, ירמיהו ופלורנטין. סניף תושיה יישאר סגור בחג, וזה מוזר כי לא ידענו שהשוודים מציינים את החג. סליחה על זה. נלך לאכול קנלבולה ונהיה בשקט.
גורדון 36, תל אביב | ירמיהו 27, תל אביב | אברבנל 72, תל אביב

היופי בתל אביב הוא החופש שלה. אם בא לנו פאי פיסטוק, לימון ומרנג איטלקי לארוחת בוקר בחול המועד, יש לנו איפה לעשות את זה כי מגזינו (הקונדיטוריה והמסעדה) פועלות כרגיל בחג. ולא רק עוגת פיסטוק ולימון – מגוון מאפי בוקר טריים וריחניים, עוגיות חמאה או שוקולדצ'יפס מלהיבות, מאפים מלוחים מסקרנים וכמובן שלל עוגות טעימות בדיוק כמו שהן נראות.
מנחם בגין 21, תל אביב | אבא אחימאיר 1, תל אביב

באיטס קפיטריה עניינים כרגיל גם בחול המועד. בשני הסניפים תמצאו את כל מה שלבכם חפץ בו, שהוא כמובן חמץ. כן נגיד שיש גם עוגות כשרות לפסח, למי ששומר או סתם נמנע מגלוטן, ולצדם החשודים הקבועים: עוגת גזר ממכרת, סקונס, כריכים נפלאים, עוגיות שוקולד צ'יפס בגודל אידאלי, בננה ברד נעים וטעים, בראוניז ועוד מתוקי חמץ.
אד"ם הכהן 1, תל אביב | שינקין 20, תל אביב

האחיות שיר וקורל גורן שעומדות מאחורי בבקה הפכו זה מכבר לאימפרייה של פחמימות, שחולשת על עשרה סניפים ברחבי גוש דן. אבל הן לא שוכחות מאיפה הן באו ולא שוכחות אותנו, מכורי הפרעצל ושאר המגדים הפריכים והמופלאים שלהן. על כן הן ישארו פתוחות כרגיל בפסח, ולא ימנעו מאיתנו לבלוס פחמימות פריכות ומופלאות בזו אחר זו מבלי להסתכל לאחור ומבלי רגשי אשם.
לסניפים

לחם ושות בבן יהודה יישארו פתוחים ויחכו לנו עם כל הפחמימות שאדם מבקש לעצמו. כך למשל,תמצאו בו כל מה שצריך: לחם אוורירי ונפלא ממגוון קמחים, לחמניות כוסמין, לחמניות פרג, קרואסונים מכל הסוגים דוגמת שוקולד, חמאה, פיסטוק ושקדים וגם כריכים מפוקאצ'ות פריכות וחמימות שנדמה שיצאו מהתנור באותו רגע וממש קשה לעמוד בפניהן.
בן יהודה 128, תל אביב

ברור שרותי ברודו לא נכנעת למוסכמות או לחוקי ההלכה, ודואגת קודם כל לתל אביביים אוהבי החמץ. על כן סניפי הבייקרי ישארו פתוחים בפסח וזה הזמן להצטייד בלחם דוגמת בגטים, פוקאצ׳ות, לחמי מחמצת או קסטן לבן שיחכו לכם טריים על המדף לצד שלל עוגיות, עוגות, מאפים וגודיז נוספים. ולמי שבכל זאת שומר או צליאקי פתאום, יש גם לכם מבחר רב בסניפים.
לסניפים

הקונדיטוריה של דלאל נמצאת ברחוב כל ישראל חברים, ואולי מתוך המחויבות לשם הרחוב דואגת לכל ישראל שיישארו חברים, ומציעה גם מאפים ועוגות כשל"פ וגם כאלה עמוסות חמץ וקמח. מאפים מדופדפים לעילא ולעילא, עוגות קונדיטוריה בעבודת יד, לחמים בטכניקה מסורתית, סנדביצ'ים נהדרים וכל מה שיהודי צריך. גם המסעדה אגב, פתוחה כרגיל עם הכל בפסח.
כל ישראל חברים 7, תל אביב

במאפייה השכונתית של שכונת נגה מקפידים על מצוות חמץ כהלכתה וממשיכים למכור בכל ימי חול המועד חמץ כמו שאנחנו אוהבים. מגוון מאפים נהדרים שכיף לפתוח איתם את הבוקר (יש גם שלל טבעוני), לחמי מחמצת, בגטים, ג'בטות, לחמי שאור, שיפון, כוסמין ושאר לחמים מלאים ממיטב הקמחים. בזירה המתוקה תמצאו גם עוגיות, מאפים ולא מעט עוגות נהדרות. והעיקר – הרבה חמץ.
ניצנה 14, תל אביב

כשהתקשרנו ללילה לשאול אם יוגש חמץ בפסח, הם ענו "מבחינתנו נגיש כאן גם גדי בחלב אמו", שבחילונית שוטפת זה אומר – הו כן, ברור שיש חמץ. אז במהלך הפסח יהיו בלילה פיצות כמו שצריך, ובמאפייה יימכרו גם לחמים מחמצת ושאור, חלת שמן זית, מאפי בוקר מאוד לא כשרים כמו מאפה בייקון וביצת עין, משה בתיבה חד פעמי, מאפה שמרים ושוקולד לבן כרוך, בוסטוק שקדים ועוד מאפים טריים ומשתנים.
מרחביה 4, תל אביב

במלה אופים לחם טרי ונהדר מרכיבים טבעיים בכל יום, ומבחינתם, כמו גם מבחינתנו, אין סיבה שזה ישתנה גם בפסח. מה שאומר שיחכו לכם כל הכיכרות האהובות, כריכים מעולים כמו חלת מקושקשת ומאפים מקוריים בדמותם של מאנקי מאפין שובבי, מאפין צ׳יה ותפוז בוייב בריא, בראוניז עתיר שוקולד או קורנפלקס מצופה לקחת הביתה ולטבול בחלב. כרגיל יש גם קישים, כריכים, סלטים ושאר מאכלים טובים, שיהיה לכולם חג טוב בדיוק כמו שהם רוצים.
אשתורי הפרחי 20, תל אביב | מקווה ישראל 23, תל אביב | דיזינגוף 164, תל אביב
קצת חדשות טובות לא יזיקו לשוחרי התרבות שיושבים כבר יותר מחודש בבית בזמן שהתיאטראות, מועדוני ההופעות ובתי הקולנוע סגורים ומסוגרים, אז קצת חדשות טובות הם יקבלו: קולנוע לב מצטרף אל מוסדות התרבות שנפתחו מחדש בזמן המלחמה במתכונת מצומצמת (עד 50 איש לאיוונט במקום סגור), ויהיה פתוח החל מהיום (שישי, 3.4).
>> אינטימי בצוותא: תל אביב חוזרת אל הבמה. אבל ממש בקטנה
>> האירוע לא הסתיים: מוזיאון ת"א מציע סיור לשעת חירום במרתפים
אז נכון, ספק רב אם הקרנות סרטים ל-50 איש זה מה שיעזור לקולנוע לב, שספג כמו כל מוסדות התרבות הפרטיים בארץ הפסדים כבדים בחודש מרץ ואובדן הכנסות דרמטי סביב פורים ופסח, אבל בקולנוע לב אוהבים קולנוע, והאהבה לקולנוע דוחפת לפתיחה המחודשת, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, גם אם אין בה היגיון כלכלי כלשהו. גם בתי הקולנוע של לב ברעננה ובאבן יהודה נפתחים מחדש באותה המתכונת.

ביןהסרטים שחוזרים אל המסך הגדולכבר היום תוכלו למצוא את להיטי עונת הפרסים הגדולים, "קרב רודף קרב" ו"מרטי סופרים", כשלצידם גם הסרטים "אנקת גבהים", "רדיו בריסל", "השגעון שלנו", "להתאהב ברומא", וסרט האנימציה לכל המשפחה "להעז בגדול". בשלב זה עדיין לא עולים שם סרטים חדשים שפספסנו בחודש האחרון בגלל המלחמה, ויש לקוות שגם זה ישתנה בקרוב, כי אם אפשר לפתוח את הקניונים כרגיל ואם אפשר לערוך תפילות המוניות בבתי כנסת, אפשר גם לאשר לבתי הקולנוע לארח כמה מאות צופים.
אגב, אם כבר מדברים על קולנוע לשוחרי הקולנוע, אז בין מוסדות התרבות שחזרו לפעילות מצומצמת אפשר למצוא גם את קולנוע יפו הקטן והמתוק, שם יוקרנו מחר (שבת, 4.4) הקלאסיקות "הירושימה אהובתי", "ביג לבובסקי" ו"ליידי בירד". יש מספיק פופקורן לכולם.
נכון שבמבוך הנ״ל לפעמים קשה להרגיש חופשי, בעיקר כשמחפשים נואשות את זארה, שלא לדבר על ביקור בקולנוע לב בשבת וחיפוש אחרי דלת היציאה הזמינה. אבל חופש הוא עניין של מהות. דורות של ילדי סנטר יספרו לכם שזה המקום שבו הם מרגישים הכי חופשיים בעולם ויכולים להיות מי שהם רוצים. גם לתל אביבי המצוי הסנטר מלא בחופש: אתם יכולים להגיע איך שאתם, עם הכלב או עם פיג׳מה, ולהרגיש בבית.

נכון, זה אולי אובייס, אבל הים והמרחב שמסביבו הוא המקום שבו אפשר להרגיש את החופש בכל רמ״ח האיברים. החל מהטיילת שהיא סמל החופש האולטימטיבי ועד לשוברי הגלים וחוף הצוק שמשלב דשא מוריק וחול לבנבן. כותבת שורות אלה היא ירושלמית שונאת ים, ואפילו בשבילה, למרות שממעטת לבקר – מבט אחד בגלים מזמן את החירות.

מדובר בפנינה עירונית שמאפשרת לשאוף קצת ירוק לריאות. המרחבים היפים והפורחים, הימצאותו של הבית הפתוח (שישוב משיפוצים), הכלבים שרצים ללא רצועה ובלילה הטיפוסים המגוונים שנעים בין דרי רחוב, ילדי סנטר תועים וספורטאים מחוטבים – ממחישים ביתר שאת את העובדה שגן מאיר פתוח וחופשי לכולם.ן באשר הם.ן.

בשוק הפשפשים ביפו אפשר להרגיש לרגעים בחופשה. נכון, מאז המלחמה אין ממש תיירים והשוק נחלש, וגם חנויות מזכרות מאוסות, בוטיקים ייחודים, מונומנטים היסטוריים, בניינים מעוצבים ובתי קפה יקרים זה לא בדיוק מימוש החופש האידאלי, אבל זה ללא ספק הכי קרוב שיהיה לכם לחופשה בעיר מגורכם, וגם זה משהו.

מאז שהבלוק נסגר חסר בנוף קלאב שבאמת נוגע לנו בנימי הנשמה, אבל חיי הלילה של תל אביב לא מתים – הם רק מתחלפים. העיר עדיין מלאה במגוון מועדונים שונים ומשונים, שגם בזמן מלחמה אפשר לשרוף בהם את הלילה ולהרגיש את החופש המקומי זורם לנו בדם (בסדר, גם אם זה לא הדבר היחיד בדם. רק שמרו על עצמכם). אין חופשי יותר מאשר על הרחבה.

במנזר אפשר להיות כמעט בכל שעה, מה שכבר מכניס חופשיות רבה לעניין. מלבד זאת, אתם חופשיים להתלבש איך שבא לכם, להזמין מה וכמה שבא לכם מבלי לדפוק חשבון ומבלי להרגיש ששופטים אתכם על משהו. וכן, ויוטלו טונטו בארבע בבוקר זה ממש סבבה. אם כבר במנזר עסקינן, נדמה שהדת המרכזית של המוסד הזו היא חיה ותן לחיות.

בואו נודה בזה: אין חופש מזוקק כמו לשלם 6,000 ש״ח לדירה מתפרקת עם בעל בית פסיכי ומתווך שלא עשה כלום אבל גבה מכם שכירות של חודש נוסף. שלא לדבר על החופש לאכול מה שאתם רוצים מהמקרר בלי לגעת בטעות בקשיו או בחלב סויה של השותף שלכם. אבל למרות הכל, ובגלל הכל, בבית – אנחנו הכי חופשיים בעולם.

לרגל חג החירות התבקשתי לכתוב על סרטים מומלצים, זמינים בנטפליקס, שעוסקים באופנים שונים בחופש. ברשימה שקיבצתי תמצאו סרטים על חופשות חג וסרט מסע, לצד סרטים המספקים תחושה של חופש, פיזי או נפשי. חירות קראו לזה פעם.
>> פסח בעעע: 12 סרטים מומלצים שיוציאו את הילדים מהטיקטוק
>> זאת אמנות: 12 סרטי ארט-האוס מומלצים שמתחבאים לכם בנטפליקס
סיפורה האמיתי של שחיינית המרתון האמריקאית דיאנה ניאד מלהיב ומרגיע גם יחד. לצד העלילה על ניצחון הרוח, זה סיפור יפה על חברוּת טובה. בגיל 61, אחרי שלא שחתה שלושים שנה, ניאד (אנט בנינג) מחליטה להשלים את האתגר שהותירה מאחור – לשחות כ-170 ק"מ מקובה לפלורידה. היא מבקשת שחברתה בוני (ג'ודי פוסטר), שאינה מבינה דבר בשחייה אבל יודעת את נפשה, תשמש כמאמנת שלה. דיאנה היא אישה קוצנית ומרוכזת בעצמה, שלא קל לחבב. בוני, לעומת זאת, חמה ונבונה ותומכת ונאמנה. הדרמה של הסרט מונעת על ידי שתי עקשנויות – זו של דיאנה להשלים את המשחה כנגד כל הסיכויים, וזו של בוני להמשיך להיות חברה שלה גם כשזה ממש קשה. סרטם העלילתי הראשון של צמד הדוקומנטריסטים אליזבת צ'אי וסרהליי וג'ימי צ'ין, המתמחים בסרטים על התמודדות עם אתגרי טבע קיצוניים, מפיק הרבה יופי מהסצנות בים הפתוח.
פול ג'יאמטי הנפלא הוא מורה רווק ללימודים קלאסיים, שאינו אהוב על תלמידיו בפנימייה יוקרתית בניו אינגלנד של 1970. פול סוחב כעס ישן שהופך אותו לאדם מריר ולא ידידותי לבריות. הוא נחמד רק לטבחית מארי, המתאבלת על בנה שנהרג בווייטנאם. מארי (דויין ג'וי רנדולף האדירה, שזכתה באוסקר על הופעתה) היא אישה פקחית, נבונה ובעלת תחושת ערך עצמי, והידידות ביניהם משכנעת ונוגעת. בהגיע חג המולד, פול ממונה לפקח על תלמידים שנשארו בפנימייה, ונתקע עם אנגוס (דומיניק ססה), הנושא כאב נסתר משל עצמו. המתח בין המורה לתלמיד המרדן מניב סדרת פיצוצים לפני שנוצרת ביניהם הבנה. סרטו של אלכסנדר פיין גורם לנו להתאהב בדמויות, לכאוב את כאביהן, ולשמוח בניצחונותיהן הקטנים. סרטי חג מולד מרבים להלל את המשפחתיות, ו"נשארים לחג" מצליח להתריס נגד הקיטש הטיפוסי, ובה בעת להיות נאמן לרוח החג.
ננסי מאיירס כתבה וביימה קומדיה רומנטית נוסחתית, שניצלת מסתמיות על ידי הכריזמה המנוסה של ארבעת כוכביה. קמרון דיאז היא במאית של קדימונים לסרטים הוליוודיים, שמדמיינת את חייה הריקים כסדרה של טריילרים. קייט ווינסלט היא בעלת טור בעיתון לונדוני, המתגוררת בבית מקסים בכפר. שתי הנשים חוטפות בעיטות בחייהן הרומנטיים, ובחג המולד הן מחליטות להחליף ביניהן בתים, בתקווה להתאושש בסביבה החדשה. ג'וד לאו מגלם את האח השרמנטי של ווינסלט שמתדפק יום אחד על דלתה ומופתע לראות שם את דיאז, וג'ק בלאק הוא מלחין סרטים המיועד לווינסלט, אם כי את רוב זמנה היא מבלה עם תסריטאי יהודי קשיש (אלי וולאך). זה הסרט הכי פחות מוצלח ברשימה, אבל לא יכולתי להתעלם מעצם העובדה שקוראים לו "החופשה".
ווס אנדרסון מביא את הצוות הקבוע שלו להודו בסיפור על שלושה אחים – אוון ווילסון, אדריאן ברודי וג'ייסון שוורצמן – שיוצאים למסע גיבוש בארץ האקזוטית. המפגש בין הסגנון המוכר של פנטזיה ילדותית עם אסתטיקה מוקפדת – המייצגת את נקודת מבטם של הגיבורים המערביים – לבין החספוס הכואב של המציאות בהודו מניב סרט מפתיע ומרגש מאוד. בזמנו "רכבת לדארג'ילינג" זכה לקבלת פנים מעורבת, אך בעיני הוא משיאי יצירתו של אנדרסון – שני רק ל"מלון גרנד בודפשט".
כשאמא חולה, אבא הפרופסור ושתי בנותיו עוברים להתגורר בבית בכפר, לא רחוק מבית החולים. בבית הישן מתגוררות גם רוחות קטנות ושחורות. יום אחד מי הקטנה זוחלת בעקבות הרוחות ומתוודעת ליצור פרוותי גדול וידידותי שאותו היא מכנה טוטורו, ואנחנו יוצאים איתם להרפתקאות משמחות לבב ביער, ואף ממריאים לצמרות העצים. הייאו מיאזאקי רקם סיפור צנוע על גילוי ועל התמודדות עם צער, והשילוב של דאגות המציאות עם עולם קסום כפי שהם נחווים על ידי ילדה קטנה וסקרנית, מניב את אחד מסרטי הילדוּת היפים והמרגשים ביותר אי פעם.
סרטו המוצלח האחרון (עד כה) של רוברט זמקיס משחזר אחד לאחד את המבצע החתרני של הלוליין הצרפתי פיליפ פטי, שב-1974 הלך, הלוך ושוב, על חבל בין מגדלי התאומים בניו יורק. ג'וזף גורדון לוויט עטה עדשות כחולות ואימץ מבטא צרפתי מודגש כדי לגלם את פטי, שמגייס צוות של הרפתקנים כמותו במטרה להסתנן למגדלים בטרם השלמת בנייתם, ולמתוח ביניהם חבל עליו יוכל ללכת ואף לרקוד, כששוטרים עצבניים מחכים לו בשני הצדדים. הסיפור מרתק ומותח, המבצע מדהים וחצוף, ורק הופעתו המלאכותית של לוויט קצת פוגמת בחוויה. לא תמצאו דימוי פרוע יותר של חופש.
גם הסרט הזה משחזר די במדויק מבצע היסטורי חד פעמי, שיצא לדרך כנגד כל הסיכויים. הוא אומנם מתרחש בתוככי הכלא השמור ביותר בעולם, אך פניו אל החופש. קלינט איסטווד שכר את הבמאי המועדף עליו, דון סיגל, לביים אותו בסרט על ארבעה אסירים בכלא על האי שמול חופי סן פרנציסקו, שב-1962 הוציאו לפועל תכנית בריחה מחוכמת. חציו הראשון של הסרט מוקדש לחיים הקשים בכלא, המנוהל על ידי מפקד מנוול (פטריק מקגוהן) שנהנה לשבור את רוחם של האסירים. בחציו השני פרנק מתחיל לחפור בקיר, ונעזר בקשרי הידידות שקשר קודם לכן עם אסירים שונים. הסרט מרתק אותנו לתכנון ולביצוע, והוא מנוקד ברגעים של פיוט בהשתתפות עכבר ופרחים.
כתיבה טובה יכולה לקחת סיטואציה לא הגיונית ולעשותה משכנעת מבחינה אנושית. זה מה שעושה כאן ג'יימס ל. ברוקס, שגם ביים. ברוקס מעצב שלוש דמויות שבעולם המוכר אין להן שום סיבה למצוא את עצמן באותו רדיוס, וטווה את העניינים כך שאנחנו מוכנים לקנות את זה ששלושתן נכנסות למכונית אחת למסע בן יומיים. ג'ק ניקולסון נותן הופעה מופלאה בתפקיד סופר אובססיבי-קומפולסיבי ובאופן כללי מיזנתרופ, שמנסה להרחיק ממנו את העולם. אבל העולם, והכלב של השכן, לא נותנים לו. הלן הנט נהדרת כמלצרית קשת יום עם בן חולני. ברוקס התסריטאי כתב להם דיאלוגים שווי ציטוט, ולזכותו של ברוקס הבמאי ייאמר שברגע הקריטי הוא מצליח להפוך את גיבוריו לאנשים יפים – כשניקולסון בן השישים מופיע במסעדה לבוש חליפה ועוצר את נשמתה של הנט בת ה-34, הוא גם עוצר את נשמתנו; וכשהנט הגרומה נראית בעירומה דרך עיניו של האמן, היא אפופה אור, כמו היתה דמות בציור של אנגר. שניהם זכו באוסקר על הופעותיהם. משלים את המשולש גרג קניר – שובר לב בתפקיד האמן ההומו השבור. יש גם כלב חמוד. סרט מצחיק-עצוב מחמם לב.
ב-1939 נחשף במחוז סאפוק הממצא הארכיאולוגי הכי חשוב שהתגלה מעולם על אדמת אנגליה. לבעלת האדמות שהתאלמנה זה עתה היתה תחושה שכדאי לחפור את התלוליות בשדות שליד ביתה, ולצורך כך שכרה את שירותיו של ארכאולוג אוטודידקט שגר באזור. הסיפור הקטן על התגלית הגדולה משוחזר בסרט עדין ומרחיב לב, המשתייך למסורת אנגלית עתיקה ואהובה של מעשיות כפר נינוחות. חלקו הראשון של הסרט מתמקד במערכת היחסים (הלא רומנטית) בין האלמנה החולנית (קרי מליגן) והחופר (רייף פיינס), ובאמצעותה מאייר דימוי נעים של שיתוף פעולה בין המעמדות השונים באנגליה, ערב מלחמת העולם השנייה. כשלמקום פולשים בגסות אנשי האקדמיה, הם מביאים איתם תמות נוספות, שמשנות את הפוקוס הדרמטי. החשיפה ההדרגתית של ההיסטוריה הקבורה מתחת לאדמה, הולכת וצוברת ערך סמלי ורוחני, והופכת דימוי יפה ומרגש לחיפוש אחר משמעות.
ג'ורג' קלוני מגלם כוכב הוליוודי שלוקח חופשה מהקריירה (רגע לפני הצילומים המתוכננים של סרט חדש) וטס לאירופה לקבל פרס בפסטיבל קולנוע בטוסקנה. הפרס לא מעניין אותו. הוא רוצה לתקן את יחסיו עם בתו שיצאה לטייל באירופה עם חברים, ומתכנן להיתקל בה "במקרה". אלא שהוא לא באמת מסוגל להיפרד מהוליווד, והוא מלווה בפמליה הכוללת את המנהל הנאמן שלו (אדם סנדלר בתפקיד נהדר), ואת היחצנית הכעוסה (לורה דרן). נואה באומבך כתב וביים מעין סרט מסע דרמתי קומי, המציע לקלוני הזדמנות להגיש הופעה חשופה ועתירת אירוניה עצמית.
מה זה אומר באמת לתפוס את דעת הקהל ב-2026? להיות חלק מהצייטגייסט? להיות הנושא של שיחות ברזייה? האם יש בכלל דבר כזה, או שבתקופה שאנחנו מוצפים בכל-כך הרבה אפשרויות של בידור, אין מקום למדורות שבט ואין יותר ברזיות? סדרת המיקרו-דרמה "כשהגלים מתחזקים", הפקה של ענני סטודיוז ופרמאונט לאפליקציית V1 מבית קשת 12, מנסה כעת להיות נושא שיחה או לכל הפחות לתפוס את תשומת הלב של הציבור הישראלי בתקופה המתוחה הזאת, ואם בוחנים את עלייתו של המשפט "יש לך פה חצוף, קרקל" בטוויטר, אינסטגרם ועמודי ממים שונים, נראה שהיא הצליחה לפחות חלקית.
>> מאפריל תבוא הבשורה: 25 סדרות חדשות שבטוח תרצו לראות החודש
>> אל תוך האפלה: זאת הסדרה הכי מוצלחת של מארוול אי פעם. בפער
האם זה בגלל שהיא טובה? לא. כמובן שלא. אבל האם זה משנה? לא. כמובן שלא. אבל זאת הזדמנת לדבר על ז'אנר המיקרו-דרמה הנוסק.מה זה בעצם מיקרו-דרמה? מדובר במונח די חדש, תרגום מערבי של המילה הסינית "דואנג'ו". הקונספט הוא סדרת רשת המותאמת לעידן הטיקטוק שאנחנו חיים בו: הכול מוצג בצורה אנכית כדי להתאים לטלפון, הכול מאוד קצבי וקצר כדי להתאים לחוסר הריכוז שלנו, והכול מאוד זול כדי להתאים למצב הכלכלי של תעשיית הבידור.
"כשהגלים מתחזקים" היא אחד הניסיונות הישראליים הראשונים בז'אנר המפוקפק הזה, וכחלוצה היא בהחלט סיפור הצלחה. חלק מהמודעות אליה מגיעה משיתופי הפעולה עם קשת, כמו מערכון ב"ארץ נהדרת" לפני כמה שבועות, וחלק מאנשים שבאמת נהנים מהסדרה (אני מניח), ויש גם את האנשים שמסתכלים על המוצר הזה בעיניים משתאות ותחושה של "מה לעזאזל קורה פה?" ו"האם זו האפוקליפסה?".
מבחינה עלילתית, מדובר בסיפור די פשוט: הראל שי (ידין גלמן) הוא קצין בשייטת, שמגלה שהחיילת החדשה שהוא צריך לאמן, מורן סתיו (מישל פרו), היא אותה בחורה שפגש יום לפני בחתונה של חבר. שילוב בין סרט צבא ל"גריז", אבל איכשהו הרבה יותר מלודרמטי משני הדברים האלה. כיאה לז'אנר יש דגש על רגעים דרמטיים, ויכוחים לוהטים וקליף-האנגרים, ופחות דגש על התפתחות עלילה הגיונית, דיאלוג ריאליסטי או השקעה תקציבית (נשבע שחלק מהשוטים נעשו ב-AI).
אורך ממוצע של פרק הוא שתי דקות, אבל עדיין הרגשתי רצון לדלג כבר לפרק הבא, ואז הבא, ואז לפני ששמתי לב הייתי כבר בפרק 30. אני בבירור לא קהל היעד של הסדרה, עם האלרגיות שלי לסיפורי אהבה דרמטיים ואווירה צבאית, אבל שוב: האם זה משנה?
אף אחד לא ציפה מ"כשהגלים מתחזקים" להיות יצירת מופת. אם היא הייתה סדרה טובה היו שמים אותה בטלוויזיה, או לפחות בפורמט אופקי כלשהו. המטרה של קשת ו-V1 היא להשתלט על עוד חלק מסדר היום שלכם. בין מהדורת חדשות ותכנית ריאליטי חדשה למה שלא תצפו בשתי דקות של תוכן נוסף? יש הרבה מה לכתוב על היצירה הזאת, על חדירת האג'נדה הצה"לית לכל פיסת בידור, על צמצום יכולת הריכוז של הצופה הממוצע, על העתיד של תוכן דרמטי מתוסרט. אבל אין הרבה לכתוב על הסדרה עצמה. כי הסיפור גנרי, הבימוי סביר, המשחק משעמם. מה כבר יש להגיד?
אתם אולי ציפיתם למצעד של רגעי קרינג', אבל "כשהגלים מתחזקים" מתקשה אפילו להגיע לרמה הזאת. היא גנרית מדי, קלישאתית מדי, משעממת מדי. היא כמו מסטיק ללא-סוכר שהטעם שלו נגמר מהר מדי. צמר גפן מתוק שנעלם בפה. בסופו של דבר הדבר הכי מעניין בסדרה היא הפורמט, וזו הסיבה שהמילים "מיקרו-דרמה" נאמרות בכל תיאור שלה. האם אנחנו ניצבים מול עידן חדש של תוכן בידורי קצר ושדוף? האם העתיד יהיה מלא בדרמות, סיטקומים, תכניות ריאליטי ושעשועונים שיוצגו בסמארטפונים שלנו בצורה הזו? קשה להגיד. אבל אם "כשהגלים מתחזקים" היא ייצוג נאמן לז'אנר הזה, אני כבר מפחד. מפחד מאוד.
מעשה שהיה כך היה: בעוד מתאפללות עיניי אחרי עוד התראה (שהפעם לא נגמרה באזעקה) ואני במצב שומר מסך על המהדורה הבלתי נגמרת של חדשות 12 (טלוויזיה פתוחה על מיוט), צץ לפתע בין הדיווחים מהשטח, הלשעברים וברהנו טגניה – איש במדים ששימש כמסביר פיקוד העורף. רגע… זה לא יכול להיות.. איתן שוורץ?!
>> החזקים מתגלים: הם קוראים לזה מיקרו-דרמה. ואנחנו מפחדים
>> הבריחה אל החופש: 10 סרטים בנטפליקס שחוגגים את החירות
איתן שוורץ איתן שוורץ? מ"השגריר"? ההוא שהתמודד על ניהול חברת Hasbara לא קיימת בפני יעקב פרי ורינה מצליח? וכן, הוא היה גם דובר עיריית תל אביב-יפו במשך שנים ועשה רבות, אבל לא בגלל זה שלחו אותו מפיקוד העורף אל המסך. תרשו לי להוציא את המיסטר פינאטבאטר שמתוכי ולשאול: מה זה, פרק קרוסאובר? כן, ובכן, כן. החיים כולם הם פרק קרוסאובר. שוורץ הוא לא היחיד שקפץ לביקור; גם דני דויטש, חזאי ומבזקן לשעבר, כבר הפציע לא פעם באולפן של 12 כאיש מילואים בפיקוד העורף, ואף כיכב בסרטוני פיקוד העורף עם יעל בר זוהר. כמו פרק סיום עונה מרגש שבו כל הדמויות חוזרות מהעבר.
אפשר בקלות לזהות את הטרנד: שימוש בפרצופים ישנים ומוכרים מהמסך שלכם כדי לתווך לכם את הסיוט שאתם בתוכו. אז למה להסתפק רק בשוורץ, דויטש ובר-זוהר? הנה עוד כמה דמויות מהעבר שאפשר ואולי גם כדאי להחזיר בקלות כדי להסביר לנו מה לעשות במקרה של אזעקת אמת, כי אחרי שלוש שנים של ריצות למקלט עוד לא הבנו. אגב, זאת הזדמנות מצוינת להתנצל בפני קופיקו שהודר מהרשימה הזאת: אתה כבר היית במלחמה הקודמת.
כי תכל'ס כולנו היינו ברגע הזה – הרגע שבו ההתראה המצמיתה של פיקוד העורף קוטעת את שגרת חיינו. לפעמים באמצע שינה, לפעמים באמצע פרק של סדרה, לפעמים סתם בזמן שניסינו לנהל דיאלוג קוהרנטי עם אדם בחיינו. ולא תמיד יש כוח לעשות את כל התהליך ולהרים את גופנו העייף – בפעם השמינית היום – בדרך למקלט. בדיוק כאן, גבריאל המיתולוגי יכול להיות שימושי במיוחד בכך שיבהיר, ברגישות ובנחישות, שהגיע הזמן לקום יא בני זונות. ברוך דיין הממ"ד, יא מניאק. מי שלא הולך למקלט – מת.

כי אין שאלה שחוזרת לנו במוח כמו השאלה "מה יהיה?". ומי יודע לענות עליה יותר טוב מאשר הרב המיתולוגי מ"זהו זה", שהיה שם בפעם הקודמת שבה תל אביב הופגזה בטילים על בסיס יומיומי מהמפרץ. הוא אולי לא ידע באמת מה יהיה, אבל תודו שההסברים שלו היו טובים מספיק כדי להעביר לנו כמה דקות משוחררות מחרדה. ובוא נגיד שאם כבר מישהו מסביר לנו את המצב בגימטריה, יש קונצנזוס לאומי שמוני מושונוב עדיף על שלמה קרעי.
רציתם פליטי ריאליטי, אז לכו עד הסוף – מה באמת עם מאיה רוטמן? לאן נעלמה הזמרת המקסימה עם הגיטרה והמפוחית? תהיו בטוחים כשהיא תשיר ש"גשם של טילים עומד ליפול", אנחנו נקשיב. וחוץ מזה, יש כאן הזדמנות נדירה להמיר קצת את הצליל הצורם והמטרגר של ההתראה עם קצת מוזיקה טובה. אם לשום דבר אין משמעות, לפחות שנהנה קצת. ואם זה לא הולך, תמיד אפשר להתקשר לג'קו אייזנברג.
סוף סוף, דמות של לובש מדים שאפשר להזדהות איתה. הדמות שגילם ערן זרחוביץ' בסדרה "מטכליסטים" היא הדרך הכי טובה של צה"ל לקרב את ליבו אלינו – בכך שהיא תבהיר לנו מי אנחנו באמת: לוזרים שמשקרים לעצמם כדי להרגיש יותר טוב. ואם הוא גם יבוא בבינג' במקום הנאג'סים האחרים באולפן, הרי זה משובח.
המציאות גם ככה גרוטסקית, אז למה לא ללכת על הראשון בבידור? טופז ההולוגרמי יוכל להבהיר לכם בדיוק ש"אין לכם זמן", לזרוק כדורי שוקולד לפה שלכם כשתרצו אכילה רגשית, לנשוך לכם את הזרוע כשתרצו להרגיש כאב אלטרנטיבי, לצעוק "כי אני משוגע" ולשלוח בריונים להרביץ למי שלא יורד למקלט. הוע גם יבהיר למשמרות המהפכה שאם הם לא יפתחו את מיצרי הורמוז, הוא ישלח עליהם את שבי. וזה, כידוע, יותר גרוע מהמארינס.

כי אם שמתם לב, הרעים של המציאות די נגמרו לנו. נסראללה, הנייה, סינוואר, חמנאי – כולם עפו. וחסרה לנו דמות נבל אמיתית בחיים. אז למה לא להחזיר לחיינו את הגברת שחר? שתאיים מול המצלמות על משמרות המהפכה שתקשיבו לה ותקשיבו לה טוב, אם אתם לא מקפלים את המלחמה היא תשלח עליכם שתי שטוזות. קלאודיו פור פאבור, בנגה בנגה. ואם זה יחזיר את "השיר שלנו" לעונה נוספת, דיינו.
לא, כי לשמוע את טלי גוטליב מנתחת את התקיפות של האמריקאים זה יותר הגיוני.
כמה כיף לנו, אה? מרוב כיף נתפוצץ. ממש טוב לחיות ובכלל לא בא לנו להיקבר בבית ולצפות בכל הסדרות שאי פעם נוצרו ברצף עד שתישמע צפירת הרגעה. אבל אין סיבה שנעשה את זה, כי יש מספיק סדרות חדשות לגמרי שאנחנו יכולים לצפות בהן החודש, והאמת שאפריל לגמרי הגזים עם סדרות מצוינות שחוזרות, מסתיימות או כך נראה, רק מתחילות. אלו כל הסדרות שתרצו לראות במהלך החודש הקרוב, כי כיף פה.
הפורץ הנוצץ שהוא ג'ון האם חוזר לעונה שנייה בקומדיית הפשע המעמדית המצוינת הזו, שהיא הדבר הכי קרוב לדון דרייפר שראיתם את האם עושה מזה שנים. העונה השניה תצרף גם את ג'יימס מרסדן הנהדר ("פרדייז") בתפקיד שכן חדש שמעמיד את הרגל הפריצות של קופ בסכנה, ואנחנו מניחים ששוב הכל ישתבש, כי ככה הכי כיף לנו.
דרמת הפשע הספרדית שהפכה ללהיט נטפליקסי מלא בסקסאפיל חוזרת לעונה שנייה עם קפיצה של 3 שנים מעלילת העונה הקודמת, וחזרה בלתי נמנעת של אנה (קלארה לאגו) ודניאל (טאמאר נובאס פיתה. כן, זה הם) לתוך עולם הסמים של מדריד. נו מה, חשבתם שהם יצאו לחופשה?
ניסיון מעניין של הפרנצ'ייז החללי לייצר סדרה שלמה שמתמקד בדמותו של אחד הנבלים הגדולים והמלחיצים בתולדותיה, הלוא הוא דארת' מול האיום. העלילה מתרחשת לאחר אירועי "מלחמת המשובטים", כשמול מתכנן לבנות מחדש את סינדיקט הפשע שלו על כוכב לכת שהאימפריה טרם הגיע אליו. שם הוא פוגש את פאדוואן, ג'דיי צעיר ומתוסכל, שעשוי להיות בדיוק הסגן שהוא מחפש ויסייע לו במרדפו אחר נקמה. ונקמות אנחנו הרי אוהבים.
זה הולך להיות מדמם: העונה האחרונה של סאטירת גיבורי העל, שהפכה מאז לסאטירה החברתית הכי נוקבת ואכזרית על המסך כיום, תגיע לסיומה המתבקש במאבק שבין תאגיד ווט האכזר והומלנדר העומד בראשו לחבורת הבנים ולבוצ'ר שבראשם – שניהם במצב משובש ומופרע מתמיד. מוכנים לראות את הנבל הכי טוב בטלוויזיה סוף סוף נופל? אנחנו לא יכולים לחכות.
אחת הסדרות המצופות ביותר של השנה, הסיקוול המסקרן לעלילות "סיפורה של שפחה" המבוסס אף הוא על ספר של מרגרט אטווד הנהדרת. הסדרה מתרחשת 15 שנה אחרי אירועי "סיפורהשל" בתאוקרטיה הדיסטופית של גלעד, עם דור חדש של נשים צעירות שמנסות להתמודד עם העתיד הקושר שממתין להם בעולם שונא נשים. אפשר לקרוא לזה טלוויזיה לימודית.
מערכת היחסים הארוכה שבין הקומיקאית הוותיקה דברה והכותבת הצעירה אווה מתקרבת לסופה, או לפחות לסוף הסיפור שלה, עם עונה אחרונה לקומדיה המעוטרת של HBO. השתיים מתחילות לחשוב על מורשת, ומה דברה תשאיר אחריה, אבל נתקלות באתגרים משפטיים שכנראה יפתרו עד סוף העונה, כי זה בכל זאת הסוף.
קומדיה רומנטית מד"בית בכיכובם של מתיו מקפיידן ("יורשים") ואליזבת בנקס, שמגלמים זוג נשוי שרק מנסה לשרוד את המציאות, בדיוק כמו כל זוג – רק שאצלם תקלה טכנולוגית הובילה לכך שהאישה התכווצה לגודל של 15 ס"מ. אתם יודעים, הסיפור הישן הזה. נראה שזה יותר מסתם ריבוט ל"מותק, הילדים התכווצו". ב-10.4 גם ב-yes.
קומדיית פשע של שני כוחות קומיים עולים – רייצ'ל סנוט ("אני אוהבת את אל.איי" ודן לוי ("שיטס קריק"), שמגלמים שני אחים בלתי כשירים בעליל שנסחטים לתוך עולם הפשע המאורגן של ניו ג'רזי, שזה כבר נשמע כיף במיוחד ושילוב קאמפי נהדר בכיכוב הגבות של לוי. חוץ מזה, מארק איווניר המבריק מגלם עוד דמות בשם איוון, אז איך אפשר שלא להיות מאושרים?
"מלקולם באמצע" הייתה אחת הקומדיות הגרוטסקיות והכיפיות של הניינטיז בגל הסדרות על משפחות לא מתפקדות, והיא הביאה לחיינו את בריאן קרנסטון, כך שתמיד נהיה לטובתה. די מדהים שהצליחו לאחד את הקאסט לעונת ספיישל, והכיף כאן הוא שמלקולם התרחק ממשפחתו ומסתיר אותה מהמשפחה שהקים לעצמו – עד שהעולמות הנפרדים מתנגשים, ואתם זוכרים היטב את נבואת הזעם של ג'ורג' קוסטנזה בנושא. כיף גדול לכל המשפחה (בתנאי שהיא לא מתפקדת).
ארבע שנים לאחר העונה השנייה, עם יותר מדי שערוריות ברקע ואחרי שלפחות שתי שחקניות שלה הפכו לכוכבות בסדר גודל בינלאומי – דרמת הנעורים המצליחה, שמבוססת על הסדרה הישראלית, חוזרת לעונה שלישית ומצופה. הדמויות, למרבה המזל, לא ישארו בגיל בית ספר ותהיה קפיצת זמן בעונה, וכנראה שיהיה הרבה סקס עצוב ומחרמן, סמים לא זוהרים אבל מפתים ואר'נבי סליזי כמיטב המסורת.
בילי מגנוסן גילם מיליונר טק מלא בעצמו באופן מצוין ב"שבב של אהבה" האנדרייטד, ולכן הוא חוזר לגלם אחד כזה גם בסדרה המסקרנת הזו, שמשתמשת בקאסט מעניין שכולל את שרה גולדברג ("בארי") ואת זאק גליפיאנקיס (ולא בפעם האחרונה החודש) כדי ללעוג לעולם חסר הגבולות והמוסר של סיליקון ואלי. לא חיכינו לזה מאז "סיליקון ואלי". ב-30.4 הסדרה גם תגיע לכל הערוצים הישראלים (Yes, הוט, סלקום TV ופרטנר TV).
מה שצפויה להיות אחת הסדרות המדוברות ביותר של החודש, מידיו של טייקון הטלוויזיה דיוויד אי קלי (מאיפה להתחיל?), ועם קאסט מוגזם שכולל את אל פנינג, מישל פייפר, ניקול קידמן, ניק אופרמן וגרג קניר. בחורה צעירה שגדלה לאם מלצרית ב"הוטרס" נכנסת להיריון מרומן עם המורה לאנגלית שלה, פותחת אונלי-פאנס, וזוכה להצלחה מפתיעה דווקא כשאביה עובר לגור איתה בעזרת עצות שצבר מקריירה כמתאבק מקצועי. כן, וואו.
העונה הראשונה של "ביף", בכיכובם של סטיבן יאון ואלי וונג, הייתה להיט עצום מימדים בנטפליקס, אבל עוד בסיום העונה ההיא הוכרז כי מדובר בסדרת אנתולוגיה – כך שהריב הנוכחי מתקיים בין דמויות חדשות (בגילומם של אוסקר אייזיק וקארי מאליגן), לוקיישן חדש (מועדון קאנטרי קלאב יוקרתי) ועם זעם חדש לגמרי. עכשיו רק נותר לחכות ולראות אם לי סונג ג'ין יצליח הפעם לעמוד בהייפ שיצר לעצמו.
אסון צ'רנוביל היה אמנם מזעזע, אבל הוא כבר הביא לנו את אחת מסדרות הטלוויזיה הטובות של העשור הנוכחי ("צ'רנוביל" של HBO), ועכשיו הוא מככב גם בסדרת דוקו מפוארת של נשיונל ג'יאוגרפיק בשיתוף CNN. במלאת 40 שנה לאסון, הסדרה מנסה להביא את הסיפור המלא מכל צדדיו, מהתמוטטות הכור ועד למלחמה באוקראינה של ימינו. מומלץ.
סדרת האימה המצוינת של MGM חוזרת אחרי המתנה לא מבוטלת והמון שאלות שנותרו מהעונה הקודמת, שלא לדבר על מוות של דמות מרכזית וכנראה גם חזרה בזמן של דמות אחרת. בני העיירה עדיין תקועים בעיר שבה מפלצות צדות אותם בלילה, רק שהמפלצות כבר החלו לחצות את הגבול לעבר היום, והמצב מרגיש רק נורא יותר. האם זו תהיה העונה בהן ישתחררו?
סדרת אנימציה למבוגרים של אודרי פלאזה על חתול בית (ג'ייסון שוורצמן) שנוטש את בעליו כדי לחיות כרווק בעיר הגדולה. צפו להרבה בדיחות על ללקק את עצמך.
מותחן פסיכולוגי בריטי שמלווה אישה, אם ורעייה, בדרכה הקשה לשחרור מכת נוצרית אדוקה והקהילה השמרנית והמסוגרת שלה. צפייה בטריילר תגלה לכם שבעניין מעורב גם אסיר נמלט וחתיך, וגם את אסא באטרפילד ("חינוך מיני"), והמון דרמה מלחיצה.
פרקים חדשים בלהיט האקשן הגדול של CBS, עם ג'ייסון הארטלי המסוקס שממשיך לחפש ולמצוא אנשים שלא רוצים להימצא, ופותר תעלומות תוך כדי שגם הוא נרדף. איך האמריקאים מתים על השטיקים האלה, שאלוהים יעזור להם ולכולנו.
יש תוכניות שכל מה שצריך לעשות זה לתת לתיאור של נטפליקס להסביר אותן, אז הנה הוא: "זאק גליפיאנקיס צולל את עולם הגינון ומראיין וילדים סקרנים ומומחים אקסצנטריים בסדרה מצחיקה ומוזרה שמוקדשת כולה לאוכל שאנחנו אוכלים". נכון, אתם חושבים בדיוק מה שאנחנו חושבים – מי ביקש את זה? לא יודעים, אבל כנראה שהתשובה היא אנחנו מתוך שינה הזייתית אחרי שקמנו לאזעקה ב-3 בבוקר.
אפשר להבין איך סדרות כמו "הסימפסונס", "סאות' פארק" ו"איש משפחה" שורדות כבר שני עשורים ויותר, עם הפאן-בייס הגדול ומכירות המרצ' שממשיכות להחזיק אותן באוויר. קצת יותר מוזר שזה קורה ל"אבא אמריקאי", האחות החכמה של "איש משפחה" שאף פעם לא נהנתה מהערצה של קהל גדול וגם לא מביקורות מחמיאות. והנה היא עדיין פה, מטורללת סאטירית מתמיד. קח אותנו, פאפי אמריקנו.
קומדיית הספורט המתוקה של מינדי קיילינג ואייק ברינהולץ חוזרת לעונה שנייה. קייט הדסון ממשיכה כנשיאת קבוצת הכדורסל שהוכיחה את עצמה, אלא שעכשיו היא גם נבחנת מכל כיוון, במיוחד כשאחיה (ג'סטין ת'רו) חוזר עם כוונות להשתלט מחדש על העניינים. היי, ריי רומאנו כמאמן? אנחנו לגמרי נשב לצד המגרש.
ידעתם שזה הולך להגיע, אבל אף אחד לא אמר שזה יראה טוב. סדרת ספין-אוף באנימציה שמתרחשת בעיירה הוקינס בין העונה השנייה לשלישית, אז ילדי "דברים מוזרים" צריכים להתמודד עם יצורים נוספים מהצד ההפוך. אם אחרי העונה החמישית נשאר לכם עוד חשק לעוד ממנה, זה איכשהו יענה עליו. השחקנים המקוריים אפילו לא מדובבים את הדמויות, אבל יאללה למה לא, שיהיה עוד.
הסדרה החדשה של יוצר "אייל קטן" מסקרנת לא פחות מקודמתו, וכנראה מתמקדת אף יותר בגבריות רעילה. גד וג'יימי בל ("בילי אליוט") מגלמים אחים שאמנם לא קרובים בדם, אבל צמודים בנשמה, ואחרי 40 שנות קשר צריכים להרהר מחדש בקשר שלהם ותולדותיו. הלוואי והפעם זה יהיה פחות טריגרי.

קומדיית אימה מעניינת בכיכובו של מת'יו ריס ("האמריקאים"), שנכתבה על ידי כותבת של "מחלקת גנים ונוף (אבל גם של הריבוט המושמץ "מכסחות השדים"), ובבימויו של הירו מוראי המבריק, שאחראי על הויזואליה של אטלנטה. ריס מגלם ראש עיר של עיירה בניו אינגלנד שמסרב להיכנע לאמונות הטפלות של תושביה, שמאמינים שמקום מקולל.
מותחן אקשן בכיכובו של היאיא עבדול-מאטין השני ("וונדר מן") על ג'ון קריסי, שכיר החרב של הכוחות המיוחדים בעברו שבעיקר נשאר עם פוסט טראומה, וצורך עז לנקמה שמונע ממנו להתחיל מחדש. יהיה עמוד אקשן, למה לא.
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)