Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ההודעה שפרסמו שלשום (שלישי) יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, וראש השב"כ דוד זיני, היתה ברורה: בשלב זה אין ראיות לשוחד בחירות בהיקף שעשוי היה להשפיע על תוצאות בחירות 2026. הטענות שניפח הליכוד מאז יום הבחירות עצמו, כולל בפתיחת נאומו של ראש הממשלה בעת השבעת הכנסת, לא זכו לביסוס.
אבל כמו שכתב פעם דוד אבידן, הכתם נשאר על הקיר. העלילה המכוערת שהופצה, לפיה "הערבים גונבים לנו את הבחירות", עדיין חיה באולפני ערוץ 14 וגם ברחוב הישראלי. המבצע התודעתי של נתניהו אולי לא הגיע לכדי כתב אישום, אבל בהחלט נועד להשיג מטרה פוליטית: להמריץ את הבוחרים בשעות האחרונות להצביע. הליכוד סיים עם 27 מנדטים והפך למפלגה הגדולה ביותר. וזו, הרי, היתה המטרה בסופו של דבר: לא דאגה לטוהר הבחירות, אלא רצון ברור בהישרדות פוליטית.
נתניהו לצד שגיא קייזלר. מתוך ״זמן אמת״ (צילום מסך: כאן 11)
וסביב הפרשה המבעיתה הזו, דווקא התקשורת הישראלית החבוטה גילתה סימני עצמאות מרשימים: דפנה ליאל גילתה לנו, עוד לפני הבחירות, שקמפיין כזה עומד לקרות. אילנה דיין חשפה בכתבה של "עובדה" כיצד נולד הקמפיין הזה. והצלע השלישית הגיעה אמש (רביעי), מתוכנית התחקירים של כאן 11.
"זמן אמת", תחת ההובלה של חן ליברמן ורוני זינגר בעונתה העשירית, הפכה למעוז לא מתנצל של עיתונות חופשית. כזו שלא מנסה לחפש איזון קדוש, אלא להציב את הדברים כהווייתם – גם, ובעיקר, כלפי השלטון. והעונה הזו, הרי, החלה עם פרק שעסק בקמפיין גניבת הבחירות: ניסיון לשבש את המהלך התקין שלהן, לזרוע ספק וחוסר אמון במערכת ולהתכונן לנורא מכל, מבחינת הממשלה והעומד בראשה: האפשרות שחס וחלילה הם לא יזכו לרוב.
והפרק אתמול, שהוא הראשון שמשודר מאז שהלכנו לקלפי, עוסק בדיוק בכמוסת הרעל שהכניס הליכוד לתוך השיח הישראלי – העלילה לפיה אזרחי ישראל הערבים, שמימשו את זכותם הדמוקרטית (דבר שכל אזרח צריך לברך עליו), "גנבו את הבחירות". כלומר, זייפו את התוצאות והטו את הכף בדרך בלתי חוקית.
אם חשבתם שכבר שמעתם והבנתם הכל על קמפיין הדה-לגיטימציה לקולות האזרחים הערבים, כדאי שתחשבו שוב. @roni_singer משרטטת הערב בתחקיר ״זמן אמת״ את תשתית השקרים שנבנתה כאן במשך שנים ע״י הליכוד, כולל תיעוד מפחיד מתוך התדרוכים שקיבלו נציגי המפלגה בקלפיות: pic.twitter.com/PoklSFHx8Z
רוני זינגר היתה אחראית לתחקיר שנגע באש הבוערת. במו ידיה, במשך שעה של תחקיר, היא הצליחה לפרק את הספין ולהראות כמה הבסיס שמאחוריו היה רעוע במיוחד. איך מתוך כמות התלונות האסטרונומית שלכאורה הוגשה, נותרו מעט שבאמת היה להן בסיס. איך עדויות שהתיימרו להוכיח זיופים התבררו בעיקר כשמועות. אבל שני היבטים הפכו את התחקיר למכעיס במיוחד.
הראשון היה הסיפור המבעית על המעצר: הדרך שבה רופא, איש שומר חוק ואב לילדים, עובר חיפוש בלי צו ונעצר לחמישה ימים, על רקע חשדות הקשורים לפעילותו ברע"מ. העדות המצמררת של ד"ר סיאף אבו ריאש היתה כואבת במיוחד, בעיקר כי היא המחישה איך מה שנתפס בתור דיבורים ריקים על "המשטרה שנפלה", בסוף נגמר בבני אדם שנעצרים על לא עוול בכפם. או כמו שאמר ראש השב"כ זיני: "תני לחקור, ואז יהיה חשד סביר".
כשאתה מסתכל על אבו ריאש, אתה מבין כמה אקראית יכולה להיות השיטה הזו – וכמה בקלות היא יכולה ליפול על כל אחד מאיתנו, אם יום אחד נהיה בצד הלא נכון של השלטון.
יש עדיין עיתונאיות בישראל. רוני זינגר ב״זמן אמת״ (צילום מסך: כאן 11)
והחלק השני, זה שאיתו יצאתי מהתחקיר, היה הדרך שבה הליכוד, יחד עם הציונות הדתית, הכינו את המשקיפים ליום הבחירות. מעבר לגזענות המכוערת, לתיאוריות הקונספירציה ולהצגה המטומטמת שעשו שם בכנס, זה המחיש את המטרה האמיתית של כל הקמפיין וה"היערכות המיוחדת": שימוש בשלל טריקים כדי להרתיע אנשים ממימוש זכותם הדמוקרטית.
ובעיקר, זה המחיש גם מה עבר על הליכוד לאורך השנים. כן, געגוע ל"ליכוד הישן והממלכתי" הפך לבדיחה עתיקה בטוויטר, אבל האמת היא שיש שם גם משהו אמיתי. כי תנועת הליכוד הקלאסית, ובטח תנועת החרות, אמנם האמינה בשתי גדות לירדן ובארץ ישראל השלמה, אבל גם ראתה בכבוד לכללי המשחק הדמוקרטיים ערך מרכזי. קשה לדמיין איש ליכוד של פעם מוציא משפט כמו "לצערנו, לערביי ישראל יש זכות הצבעה".
לא בליכוד של היום. הקו שהפריד פעם בין הימין הקיצוני, זה שמיוצג בעיקר על ידי איתמר בן גביר ומשה פייגלין, לבין הליכוד, שלכאורה נמצא בימין-מרכז ואמור לממש ערכים ליברליים יותר, היטשטש עד שכמעט נעלם. לא סתם חברי כנסת עוברים בין עוצמה יהודית לליכוד, ולהפך. לא סתם בן גביר, שפעם נתניהו לא היה מוכן להצטלם לידו, הפך להיות שר בכיר בממשלתו.
מתוך סרטון ״הדרכה״ לעובדים בקלפיות במגזר הערבי שנחשף ב״זמן אמת״ (צילום מסך: כאן 11)
תחת שלטונו של נתניהו בשנים האחרונות, הליכוד חתך בחדות לכיוון הימין הרדיקלי. והשפיץ של כל העניין היה קמפיין "גניבת הבחירות במגזר הערבי", קמפיין שהוכן מראש במטרה לעשות דה לגיטימציה לכלל אזרחי ישראל הערבים ולבחירה שלהם. ואת זה אפשר היה לראות בתיעוד מהכנס המבחיל שעשו שם, במטרה להכשיר את החיילים ב"מלחמה" הזו, נגד אזרחים כמוהם שרק רצו להשמיע את קולם.
וזו גם קריאה למי שמבקש ממשלת אחדות עם הליכוד, מתוך מחשבה שהליכוד מייצג את המיינסטרים הימני. המצביעים, אפילו "הביביסטים", הם מיינסטרים. 27 מנדטים לא יכולים להיות שוליים. אבל כשמסתכלים על עומק הרשימה, גם אחרי השריונים והאנשים הטובים שהם הביאו איתם, מבינים כמה התנועה הזו ברחה רחוק מהלב הישראלי הממוצע, בשם שלטון היחיד של נתניהו.
עם כל הכבוד לעובדות היבשות ולנתונים, מה שבאמת בלט יותר מכל בתחקיר של זינגר היה דווקא מונולוג הסיום. זה של סאמי אל עמראני, תושב שגב שלום, בן לאיש קבע בצה"ל שנתן 21 שנים מחייו למדינה, שעמד ליד בית ילדותו ההרוס. הצעקה שלו, סביב העתיד שלו, ציוני שהאמין במדינת ישראל וראה אותה בועטת לו בראש, היא זו שפוררה בקלות את השקר של ספין הבחירות מבית נתניהו.
מתוך ״זמן אמת״ (צילום מסך: כאן 11)
לא, לא היה צריך כמה מאות שקלים או כרטיסי תדלוק פגי תוקף כדי להוציא את אזרחי ישראל הערבים מהבית ב-27.10. מי שחושב ככה, מזלזל בהם. מי שעשה את הקמפיין האמיתי להעלאת אחוזי ההצבעה היה איתמר בן גביר – הכהניסט שהבטיח "עוצמה יהודית" וביטחון ברחובות, והביא כאוס וחורבן. איש שזרע רוח וקצר סופת קלפיות מושלמת.
אם ראש השב"כ כל כך רוצה לחקור ראש מפלגה שתרם ל-19 המנדטים של הציבור הערבי, אולי כדאי לו להסתכל סביב שולחן ממשלת המעבר. אני די בטוח שיש לו את הטלפון.
קטע שנחשף ב״זמן אמת״ מתוך תדריך לעובדים בקלפיות במגזר הערבי (צילום מסך: כאן 11)
האמת היא שהליכוד לא המציא שום דבר. במפלגה הרפובליקנית כבר עשרות שנים עושים את אותו תהליך עם הקהילה השחורה בארה"ב: מצד אחד, דרכים שונות ומשונות לדיכוי הצבעה בקרב מי שכנראה לא יצביעו לך, ומצד שני, זעקות שבר על זיופי בחירות בכל פעם שהתוצאות לא מסתדרות. ביבי בסך הכל עשה קופי-פייסט מהטקטיקות השמרניות והמכוערות, במטרה לנסות ולעשות כאן את אותו הדבר.
אבל בישראל, עדיין, יש תקשורת שתדע לקרוא את הבולשיט שלו. לא מושלמת ועם המון בעיות (אחרי הכל, היא גם הדהדה את ספין "הבחירות הגנובות"), אבל יש בתוכה שורה של עיתונאים ישרים שמצליחים – בכל זאת – לעמוד על עקרונות היסוד של המדינה, מפני כל מי שבאים לכלותם. גם אם יש להם קול עבה ושיער סגול.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
(עודכן לאחרונה: 18.11.26) לפעמים אלה מקומות שכונתיים שמבשלים באהבה, לפעמים מסעדות שף שמשחררות את העניבה, אבל תמיד זה אופציה שאנחנו אוהבים לאכול. בעידן שבו כל יציאה למסעדה מצריכה משכנתה, או לפחות הלוואה, מסעדות הקז'ואל בעיר מציעות פתרון שפוי, נגיש יותר ועילי לא פחות מאשר בגזרת הפיין דיינינג. אוקי, אולי טיפ טיפה פחות – אבל זה הקטע. אלו המקומות שלא מתיימרים להיות יוקרתיים או מעונבים: אין בהם סרוויס מחויט או תפריטים עם מושגים בקולינרית שוטפת, אבל יש בהם אוכל נהדר, חומרי גלם טובים, אווירה קלילה ותמורה ראויה מאוד לכסף. אלו הבחירות של טיים אאוט למסעדות הקז'ואל הטובות בתל אביב, ללא סדר מיוחד (יעני, אל תתרגשו מהמספור, הוא לצורך הנוחות בלבד). >> מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
1. אברי
עם לוקיישן אוף נחלת בנימין וניסיון מעורר הערכה לצאת מהקופסה, אברי אולי מתחמקת מהגדרות כמו כל המקומות החדשים, אבל באמת מנסה להיות אחרת. המנות מקוריות, לא עוד שכפול למה שכבר ראינו באינסוף וריאציות, ותמיד תמצאו כאן אוכל יצירתי ומסקרן במחירים הוגנים (יחסית. הכל יחסי במדינה שלנו). אחוזת בית 5, תל אביב
מעלעלים את הטרטר או מטרטרים את העלה? מנת טרטר באברי (צילום: נעם פריסמן)
2. אוזריה
השילוב בין אוכל ים תיכוני מצוין לאווירה משוחררת ורועשת הופך את האוזריה כבר יותר מעשור לתופעה ייחודית – מסעדת שוק שהיא בדיוק כמו שאתם מדמיינים שמסעדת שוק צריכה להיות, פלוס הטמעה חכמה של מסורות אוכל בלקניות מהסביבה הקרובה. השפית המיתולוגית של המקום אביבית פריאל נמצאת על קו תל אביב-אתונה (הכרובית שלה עדיין בתפריט כמובן), וההובלה נמסרה לידי השף התפעולי ארז אומיד, שעובד במקום כבר עשור וממשיך באותו סגנון בתוספת מנות מקוריות ברוח האוזריה. מטלון 44, תל אביב
כמה יופי במנה אחת. אוזריה. צילום: מתוך עמוד הוולט
3. בואו
למסעדה של שף תומר טל קוראים Bo’u – אבל אם לא מתחכמים אפשר פשוט לקרוא לה "בואו". עישון, צלייה ויישון, עשבי תבלין ותוצרת עונתית משקפים מטבח תל אביבי עכשווי בתפריט שנחלק לארבע קטגוריות, כולל קטגוריה מקורית, "מגדול לקטן", המאפשרת להזמין מנה אישית המוגשת בו זמנית לכל האורחים. פריים ריב בצלייה ארוכה, דג טורבוט ענק ונתחים גדולים אחרים מוגשים כטעימת־שף – ביס שמאפשר לטעום עוד משהו, מבלי להתחייב לכל הנתח. סקסי. ישראל טל 5 (דה ג'ורג'), שני-שישי 17:00-21:30, להזמנות
שובו של תומר טל. בואו (צילום חיים יוסף)
4. בטשון
חנות הדגים ופירות הים ביצעה מהפך נוסף, וכעת היא עובדת בצוהריים בשירות עצמי בלבד. התפריט עודכן למנות זריזות, למשל קריספי פיש בלחמניה, וגם המחירים עודכנו בהתאם, אבל בטשון הוא עדיין יוניקורן שגורם ללקוח להרגיש שרואים אותו ואת חשבון הבנק המרוקן שלו. קרליבך 29, תל אביב
בטשון (צילום אינסטגרם/batshon_tlv)
5. ביינה
שפית נרקיס אלפי, שצברה ניסיון מרשים אצל ענקי המטבח המקומי כמו אייל שני, מושיק רוט ומאיר אדוני, מצליחה לשמור על קול אישי, מדויק ונטול דרמה ומגישה מנות מתוחכמות אך נגישות, יצירתיות מבלי לצעוק ובעיקר – טעימות מאוד. טשרניחובסקי 4, תל אביב
ביינה (צילום: מיטל חדד)
6. בית קנדינוף
חלל עתיק שכל פינה בו מזמנת הפתעות, אמנות מתחלפת וגינה קהילתית צמודה, מעמיקים את אחיזתו של בית קנדינוף במרחב שבו הוא פועל. רמת ביצוע גבוהה מצליחה לחפות על חוסר מקוריות שיש פה ושם בתפריט, אבל כשבמטבח מעיזים – האוכל נוסק מעלה ומשקף את הגיוון שמרכיב את המטבח הישראלי. הצורפים 14, יפו
בית קנדינוף (צילום אמיר מנחם)
7. בל עמי
קבוצת ירזין-סלע (קפה איטליה, מגזינו), מהאבות המייסדים של המסעדנות הישראלית, חתומה על הבראסרי המוצלח בכיכר דיזינגוף. יש כאן מטבח פתוח מהמם ותפריט ארוחות בוקר שעושה חשק להזמין את כולו, בתנאי כמובן שמצליחים להשיג מקום. בן עמי 14 תל אביב
הצגה בפני עצמה. המטבח הפתוח, בל עמי (צילום שרון בן דוד)
8. בר פרונטו
המקום הנוסטלגי מתחדש ומתאים את עצמו להווה בהובלת מושיקו גמליאלי (מונא, בר 51), שיצר בר-מסעדה קז'ואלי עם פתיחות של דגים נאים, מנות פסטה מזכירות את העבר המפואר וכמה מנות בראסרי חדשות. מוסד ותיק שסוף סוף חוזר לימי זוהרו, ובצדק. הרצל 4, תל אביב
טורטליני כרישות ושיטאקה, בר פרונטו (צילום שרון בן דוד)
9. בראסרי רוטשילד 48
הנוסחה המנצחת מיד חרוצים משתכללת ברוטשילד מבלי לאבד מהזהות והמקצוענות שמאפיינות את קבוצת R2M. אוכל עשוי היטב שנאמן למוסד הבראסרי אינו מתיימר להמציא את הגלגל מחדש, רק לדאוג למספיק אופציות טעימות. המבורגר ביין וסלט קיסר היו ונותרו מיתולוגיים ובשבילם שווה לחזור, ואם במקרה זכיתם בירושה שמנמנה – מסעדת השף הצמודה היא אופציה מצוינת (וגם המלון שמעל, רקומרים). רוטשילד 48, תל אביב
המסעדות של איש הבשר שגיא טריגר מבוססות על מנות לא מתחכמות שמשאירות את הבמה לבשר מצוין במחיר שאפשר לעמוד בו, כשלוקחים בחשבון את האיכות ואת יוקר המחייה הכללי בארץ. בג'אנגו הקז'ואלית ובטריגר המעט יותר פורמלית תוכלו לשים את הז'יטונים על נתחים עסיסיים ולצאת מרוצים עם חור לא גדול מדי בכיס. הלל הזקן 12, תל אביב | מונטיפיורי 21, תל אביב
החרב של טריגר וחמאת קצבים. טריגר בשר ויין (צילום אמיר מנחם)
12. דיזנגוף 99
הפרויקט ההו כה מדובר של שף חיים כהן מחזיר לחיים את אחת הכתובות האיקוניות בעיר, ובמלוא הכבוד. בצד אחד של רחבת הכניסה מוגשת ארוחת בוקר נהדרת, ובצד השני פועל Inochi, בר-מסעדה אסיאתי. וכרגיל אצל כהן, הכל מוקפד ומקצועי עד קצה המזלג. דיזנגוף 99, תל אביב
Inochi (צילום אסף קרלה)
13. האחים
חוץ מהזזת הרים בתחילת המלחמה ותמיכה כנה בתושבי העוטף, האחים אסף ויותם דוקטור עושים אוכל מקומי, מקורי ומורכב. האחים היא גרסת הלייט לדוק, מסעדה־מעדנייה־בית קפה־בר שכיף לשבת בו בכל שעה ביום. אחרי ששכחה המלחמה – לפחות זו שהיתה – בראנץ' השבת המיתולוגי חזר בכוחות מחודשים עם חיזוק פחממתי מרהיב של הקונדיטורית טולי נווה. כך מרגיש שלום, שרק יבוא. אבן גבירול 36, תל אביב
מגדלור של אידיאולוגיה וקולינריה מקומית. האחים (צילום: פייסבוק/@haachim)
14. הקטן
שוק לוינסקי הוא הדבר היחיד שמפריד בין הקטן לרשימת מסעדות הפיין דיינינג שלנו. פרט להקפדה על הכנת כל מרכיבי הארוחה והתססת כל מה שזז, שף עידו קבלן מצליח לשים יד על תוצרת מקומית משובחת שמתורגמת למנות שמייצגות את המטבח הישראלי במיטבו. אין יותר כיף מאשר לבוא בכפכפים, לרדת על כמה ביסים וכוס יין ולהרגיש שדפקנו את הסיסטם. לוינסקי 46, תל אביב
הסנונית שבישרה את בואו של הטרנד העממי אל מסעדות העיר והלהיט הגדול של פארק המסילה, מסעדה נוסטלגית, ניינטיזית וכיפית שאמרו עליה כל מיני דברים, שמסתכמים בסוף לדגים בגריל ופתיחת שולחן נאה בלי שום פנפונים. למרות חוסר יציבות מסוים בימים ובשעות עמוסים במיוחד, מקום כיפי כזה הוא צו השעה. הרצל 22 פינת סמטת בית הבד, תל אביב
שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @hashachaf.tlv)
16. CUE
הבר-מסעדה בהובלת השף בן כהן אמנם לא מתכוון להתחייב על צד, אבל בוודאות מחויב לאוכל ברמה הגבוהה ביותר. מינימליזם נורדי-יפני שמאפיין את משייה (ממנה באים הבעלים) הפך אותה כמעט בן רגע למקום הכי מדובר בעיר, וביקורות מהללות גם מהמבקרים הקשוחים ביותר הפכו אותה לשם דבר גם בין פודיז. אלמלא האווירה הבלתי מחוייטת, קיו היתה נכנסת בכיף גם לרשימת הפיין-דיינינג שלנו. הרכבת 12, תל אביב
פאקינג חמוסטה אומרים לכם. קיו (צילום אינסטגרם/cue.tlv)
17. התאילנדית בהר סיני
כבר שנים שהיא ממוקמת במתחם הכי לוהט בעיר ומגישה גרסה אותנטית ולא מתחנפת למטבח התאילנדי. יש בה הרבה מבחר, הרבה מקומות ישיבה, הרבה קוקטיילים, הרבה אווירה והרבה הרבה חריף וכעת גם בר תאילנדי, מולאם הצבעוני והסקסי. התאילנדית בהר סיני ממוקמת מבחינתנו גבוה בטופ של האוכל האסייתי בעיר, ולפי כל הסימנים היא שם כדי להישאר. סמטת הר סיני 1, תל אביב
כשאומרים פה "חריף" ממש מתכוונים לזה. התאילנדית בהר סיני (צילום: @thai_harsinai / אינסטגרם)
18. חוות צוק
בשר מעולה מגידול מקומי, ירקות אדירים ממשקים חקלאיים, ומה ששף אסף שנער עושה איתם במטבח הוא הבסיס למסעדה הנהדרת הזאת, שכבר יותר מ-15 שנה לא עושה עניין גדול מהיותה פארם-טו-טייבל אמיתי. תוכלו למצוא כאן נתחים משובחים ומיושנים ואת הדירטי בורגר המפורסם, באווירה בלתי מפונפנת ודגש מוחלט על חומרי גלם ללא פשרות. כיף. משה פרלוק 5, תל אביב
מלוכלך כהלכה. המבורגר בחוות צוק (צילום גל קלדרון)
19. חנן מרגילן
כמסעדה בעלת חזות ואווירה עממית שהיא קונצנזוס מוחלט, אולי האחרון בארץ, חנן מרגילן היא פורטל לעולם אחר ובוכרי, עם אוכל שכל ביס ממנו מעיף אותך למחוזות אחרים והדושפרה, הו הדושפרה. חוויה אותנטית בעולם מפלסטיק. מסילת ישרים 15, תל אביב
במקום אחר זו הייתה מנת מישלן. דושפרה בחנן מרגילן (צילום: אנטולי מיכאלו)
20-22. טברנה רומאנה // כפרה מיו // קלבריה
שף בנצי ארבל, שכבש אותנו בפשטותה האיכותית של כפרה מיו, חוזר לסורו (בקטע טוב, כן?) עם קלבריה החדשה, שמגישה אוכל מצוין על קו התפר שבין איטליה לישראל. נקודת מפגש של פסטה ביתית מעולה ואוכל צ'יזי וסליזי מובילה את שלוש המסעדות שלו, באווירה שמשקפת את תל אביב במיטבה. מבחינתנו שיפתח עוד כמה כאלו, גם להן יהיה מקום כאן. כפרה מיו, קינג ג'ורג' 105, תל אביב | טברנה רומאנה, קפלן 8, תל אביב | קלבריה, קינג ג'ורג' 48, תל אביב
קה בלו. קלבריה (צילום יעקב בלומנטל)
23. לונל
הבראסרי התימני-אירופאי קצת חרק בתחילת הדרך וגם המלחמה לא עשתה לו חיים קלים, אבל מאז ששף ינון אלעל חזר למטבח, המקום מתאפס על עצמו ונכנס למוד יציב עם הרבה רצון טוב וכישרון מגובים בטונות קסם ורומנטיקה. קחו ביס מגיוזה תימנית ותבינו למה אנחנו מתכוונים. אברבנאל 72, תל אביב
לונל (צילום צילום איתמר גינזבורג)
24. למפור
כשאיתי חיימוביץ' וקרן שרון, בעלי האנוי האהובה שנסגרה, חברו לקבוצת "החבר'ה הטובים" של אייל שני/שחר סגל, היה ברור שזו תחילתה של ידידות נפלאה – שלנו ושל בטן החזיר הקריספית הטובה במזרח התיכון. מאז החבר'ה הטובים התנתקו מהמסעדה, אבל הבטן עוד שם, וגם אנחנו מן הסתם. קינג ג'ורג' 30, תל אביב
מנה שתגרום לכם להתעלף מאושר. בטן החזיר של למפור (צילום: אריאל עפרון)
25. נואמה
בין המסעדות והברים שמציפים את נחלת בנימין, נואמה זורחת במקום החשוב באמת – בצלחת. שף מושיקו אברהם (לשעבר אריא) מביא איתו יצירתיות ויד נהדרת בעיקר בדגים נאים, וביחד עם יציבות ולוקיישן, לא צריך הרבה מעבר. בר האוכל מונרו, שגם עליו אברהם השתלט, משלים את החבילה בשיק ואווירה אינטימית. נחלת בנימין 59, תל אביב
חלום בהקיץ. נואמה ( צילום עוז אוחיון)
26. סוף
שיתוף הפעולה של אנשי הבסטה והתדר מניב יציר כלאיים שמח, בר-מסעדה-טברנה עם מנות בהשראה יוונית-טורקית בפרשנות חופשית, יינות מיוחדים ואווירה שמוסיפה חיים למתחם הר סיני המשתפץ. מקום לאנשים שיודעים לבלות. הר סיני 2 תל אביב, שני-שבת מ-18:00
חגיגה במטבח. סוף (צילום שרון בן דוד)
27. עפריט
טרנד השיפודיות מקבל את חותמת הקז'ואל דיינינג במסעדה החדשה של שף יוסי שטרית, האיש שהביא לכם את היבה הסופר-אלגנטית ואת בנדיט הקז'ואלית המצטיינת כשלעצמה. החלל מעוצב ומרשים והתפריט מפתה לכל אורכו, מפתיחת שולחן שווה בפחות משטר ירקרק דרך פלאפל ענק וטעים טעים ועד שיפוד לבאש – שכבות קבב ולחם ארמני בטעם בשרי עמוק ומשגע. לפחות מזה לא ציפינו. דה וינצ'י 12, תל אביב
זה הלבאש גדול יהיה. עפריט (צילום מאי גולדשטיין, סטודיו קרלה)
28. סטודיו גורשה
מסעדת השף הפאן-אפריקנית הראשונה בעיר מממשת את ההבטחות שנזרעו בפופ אפים ובריאליטי וחוגגת שנתיים כשהיא בוגרת ומגובשת. שף אלעזר טמנו מעניק למטבח האתיופי הביתי שעליו גדל פרשנות אישית מקורית, מודרנית ומסעירה, שמתחילה בחומרי גלם וטעמים לא מתחנפים ומגיעה עד לקינוחים שמכינה אשתו, דנה חי טמנו. עבודות האמנות שמקשטות את הקירות, מעניקות לאותנטיות משנה תוקף, מרחיבות את גבולות החוויה ומעוררות סקרנות להמשך. רוצו. סלמה 13, תל אביב
סטודיו גורשה (צילום מתוך האינסטגרם studio_gursha)
29. סניור
שף אייל סניור והמסעדן גל נוי חלמו לפתוח מקום שיאפשר להם חופש פעולה וגמישות להחזיר את חוויית האירוח לצד הפשוט שלה. בסניור הם מגשימים את החלום בתפריט משתנה תדיר, כמה מנות הרפתקניות ועיצוב סבנטיזי בלוקיישן אוף יצחק שדה. הרפתקה! רבניצקי 4, תל אביב
סניור (צילום אינסטגרם/senior.rest)
30. עילא
זאת לא בדיוק מסעדה, אבל זאת גם לא בדיוק מעדניה. זה המקום של אפרת אנזל, וממש כמותה הוא חי ונושם ומדבר קולינריה מקומית, איכותית ומוקפדת, או במילים פשוטות: טעים טעים, כולל סלקשן מפעים של פרודוקטים מקומיים ושפע של יינות טובים שאפשר גם לקחת הביתה. הסתדרנו בחיים. שינקין 28 תל אביב
ככל שהשמש שוקעת והאורות מתעמעמים, פאלט פושט את סינר הציירים ולובש שמלת ערב נוצצת. הצלחות צבעוניות יותר, האוויר ספוג בריח תבלינים, חמאה חומה ויין טוב ולרגע קשה לזכור שזוהי יפו ילדה. מנות ביסטרו קלאסיות בביצוע טוב ותמחור שפוי מותירות מקום להנאה ולא רק להישרדות, ובין אור נרות לקריאת המואזין נולדת גרסה מקומית וחושנית לפריז של המזרח התיכון. שד' ירושלים 22, יפו
פאלט (צילום אנטולי מיכאלו)
32+33. צ'יקטי // ורמוטריה
צ'יקטי הפכה בשנים האחרונות לדיפולט לקהל שמחפש בילוי קולינרי איכותי מבלי להוציא הון. אנחנו לא אומרים שזול פה, אנחנו רק אומרים שאם תבואו בהאפי האוור תוכלו להנות מצלחות קטנות של אוכל מוקפד במחירים סבירים, שאינם מחייבים הרכבת ארוחה קלאסית (להפך, כל הכיף זה להזמין במספר פעימות כמה סטים של מנות קטנות ובינוניות). אותו עיקרון תופס בוורמוטריה, שמשכפלת את הפאן והסטייל, ובאח הקטן ורמיני. צ'יקטי, יהודה הלוי 58, תל אביב | ורמוטריה, נחלת בנימין 52, תל אביב
מכל הברים, המסעדות והדוכנים של אייל שני, אנחנו תמיד חוזרים לצפון אברקסס כי אין מקום כיף ממנו. החגיגה מתחילה במוזיקה, ממשיכה באווירה עולצת ועוברת ישר לתוך הצלחת. חוץ מהסלון, המסעדה הזאת היא כנראה הכי אייל שני שיש. לילינבלום 40, תל אביב
נשפך על הצלחת. צלעות טלה על קצף עגבניות, צפון אברקסס (צילום אריאל עפרון)
35. צ'קולי
כשנרגעים מהמהפך שעבר על הדולפינריום מעיי חורבות לפארק מטופח, אפשר להישען לאחור ולתת לצ'קולי להפעיל את קסמיה. שפית ירדן שי מולכת על מטבח פתוח, שממנו יוצאים בזה אחר זה דגים ופירות ים נוצצים מטריות ומטופלים בעדינות, במסע שמתפתל בין מדריד לתל אביב. עם כוס צ'קולי ביד והים שממול אפשר לשכוח קצת מכל מה שמסביב, ולתת לעיניים לשוטט מהצלחת אל הים ובחזרה. הרברט סמואל 3, תל אביב. להזמנות
מסעדת דגים ספרדית בלוקיישן אייקוני מול חוף הים בתל אביב, מביאה את העושר של המטבח הספרדי בצלחות טאפאס ומנות חלוקה שזורמות לשולחן לצד יינות, קוקטיילי שפריץ ומרגריטות.
חגיגה אנדלוסית - השפית ירדן שי מביאה את דרום ספרד אל תל אביב
תפריט הצהרים החדש שלנו מושק ובלב ליבו של התפריט החדש הוא "המגש האנדלוסי" חוויית פתיחת שולחן עשירה, צבעונית ומתחלפת, המוגשת במרכז השולחן במחיר נגיש במיוחד של 39 ש"ח בלבד ל...
כתובת
הרברט סמואל 3, תל אביב-יפו
טלפון - מוזמנים לדבר איתנו במערך ההזמנות בימים א-ש בין השעות 10:00-22:00
החניון הקרוב למסעדה הינו חניון צ'ארלס קלור של סנטרל פארק, הממוקם בכתובת קויפמן 9 תל אביב יפו.
ימי פעילות
היום
12:00 - 17:00
17:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום שבת
12:00 - 17:00
17:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום ראשון
12:00 - 15:30
חגיגה אנדלוסית
18:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום שני
12:00 - 15:30
חגיגה אנדלוסית
18:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום שלישי
12:00 - 15:30
חגיגה אנדלוסית
18:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום רביעי
12:00 - 15:30
חגיגה אנדלוסית
18:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
יום חמישי
12:00 - 15:30
חגיגה אנדלוסית
18:00 - 23:30
23:30 - 00:00
מטבח נסגר ב 23:30
צ'קולי (צילום חיים יוסף)
36. קאב קם
רבים טוענים שזהו המקום הכי כיפי בעיר, ואין לנו עניין להתווכח איתם. תקראו לו בר-מסעדה, תקראו לו גסטרו-בר, תקראו לו איך שאתם רוצים, אבל המקום הזה, מבית היוצר של בית תאילנדי, הופך את החוויה התאילנדית להרבה יותר צוהלת ורועשת. המנות קטנות (וחריפות) ומיועדות לחלוקה, חומרי הגלם איכותיים, הקוקטיילים מצוינים והווייב בלתי מנוצח. הבר הקטן נאי שנפתח בצמוד רק מעלה את קרנו בביסים בועטים ואווירה סקסית. לינקולן 11, תל אביב. להזמנות
קאב קם, בר מסעדה בתל אביב, מבית היוצר של בית תאילנדי. קאב קם זו חגיגה, צורת בילוי, מושג שנולד בתאילנד ומתייחס למפגש בין חברים או משפחה, לערב של אוכל, אלכוהול ומוזיק...
תאי - אפריטיבו
בימים ראשון-חמישי בין השעות 17:00-19:00 תוכלו ליהנות מ20% על התפריט!
שף
שף יריב מלילי
כתובת
לינקולן 11, תל אביב-יפו
חניה
חניון סעדיה גאון (אחוזות החוף) - רחוב ציקלג 7, תל אביב
תמר כהן צדק סומנה כשפית נהדרת עוד מימי קוצ'ינה תמר, ובמסעדה הקטנטנה שלה ברחוב הס היא מצדיקה את כל הסופרלטיבים ומגישה אוכל איטלקי אותנטי נפלא. הפער בין הרעש של הרחוב לשקט שבצלחת הופך את הארוחה לחוויה מסוג אחר, תל אביבית ואיטלקייה־כפרית בנשימה אחת. הס 4, תל אביב
התלונה הנפוצה והיחידה שאנחנו מכירים על קלארו, היא שהתפריט שלה לא משתנה. וזה נכון, למעט תפריטי ספיישל עונתיים מקומיים, אבל הסיבה נעוצה בכך שהתפריט הקבוע הוא פשוט מוצלח. שף רן שמואלי אמנם כבר לא כאן, אבל הסטנדרטים שהוא הנחיל עדיין מיושמים באותה נוסחה מנצחת. הארבעה 23, תל אביב
קלארו (צילום גל קלדרון)
39. רובע אל"ף
על רקע המציאות החברתית-דמוגרפית בישראל קשה להתעלם מהבחירה לפתוח מסעדה כשרה, אבל כשהאוכל טוב אפשר לעצור לרגע מפחדי הדתה. דגים נאים, ירקות בג'וספר, מנת חמוסטה ים מצוינת וקוקטיילים מנומקים יסדרו לכם כמה שעות של עונג בחלל היפה של מלון אלקונין ההיסטורי. יהושע התלמי 18, תל אביב
מנת דגל בהתהוות. חמוסטה ים, רובע א' (צילום בן יוסטר)
40. רדלר
כניסתו של אבי ביטון (קפה פופולר, סוליקה) לשלוחה הנחלת בנימינית של קבוצת פופולר מעניקה לנחלת בנימין את התוספת שכל כך חיכינו לה, אנחנו וכל מי שמחפש חוויית אכילה מנותקת מההמולה שבחוץ. מתיחת פנים עמוקה לתפריט לרסטו־ביסטרו משקפת את הצד הבוגר יותר של ביטון, ועדכון אווירה מחזיר את המסעדה למקומה הראוי, כאן ברשימה. שרק תמשיך לגדול ולהתעדכן. נחלת בנימין 48, תל אביב
שיפודי כבד עוף פחמים, רדלר (צילום: חיים יוסף)
41. רומנו
כשאייל שני לקח צעד אחורה והכניס למטבח של רומנו את שף פאשה צ'קין, רומנו אימצה תפריט גסטרו-פאב/בראסרי חדש והמהפכה האמיתית החלה. התוצאה היא מסעדה נהדרת שעוד מהדהדת את שני אבל מצאה לעצמה שפה משלה, ואנחנו מדברים אותה שוטף. דרך יפו 9, תל אביב
בהחלט סוער. מלנזנה פרמז'נה, רומנו (צילום יח"צ)
42. שה ויוי
דגים נאים באיכות בלתי מתפשרת, בראנץ' שווה ותפריט טעימות מסמנים קפיצת מדרגה, או מדרגות ליתר דיוק, ששף אסף גבאי מעביר את שה ויוי. כדאי לשוב מדי פעם כדי לטעום מנות חדשות ולראות מה הוא עוד מתכנן. דיזינגוף 166, תל אביב
טרטר דג וחמאה חומה. שה ויוי (צילום אנטולי מיכאלו)
43. לופה
היא לא בדיוק מסעדה, ולא בדיוק מעדניה, אבל שילוב הכוחות שבין השף איתן ונונו (החלוצים 3) והמסעדנית דיה רז (האנוי) הוא האיזון המושלם למקום שמזין את הלב, ובעיקר יאכיל אתכם בלזניה מטריפה. כריכים, בישולים, סלטים וצלחות מהוויטרינה, אווירה אנטי מסעדתית ואוכל שתמיד יתפוס לכם את הבטן – אין יותר קז'ואלי מזה. לבונטין 13, תל אביב
באנו בשביל ההמבורגר, אחד הטובים בעיר, ונשארנו בגלל האווירה, הקוקטיילים והווייב החד פעמי שרק דוד טור מסוגל לייצר. האוכל ששף איתי קושמרו מגיש משקף גרף התפתחות ולמידה, כפי שמוכיח תפריט שהושק לפני מספר חודשים ומעמיד את AKA על סיפו של הפיין דיינינג. בצירוף לנקסט דור הצמוד, זהו חד משמעית אחד המקומות השווים ברחוב העמוס מדי. נחלת בנימין 44, תל אביב
אחד הטובים בעיר, ועכשיו עוד יותר. ההמבורגר של AKA (צילום אלון ולנסי)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
במשך שנים "Love and Cameras in America" היה כמעט אגדה בקרב מעריצי נייתן פילדר: סרט הביכורים התיעודי שלו, שצולם ב-2008, הוקרן שנה לאחר מכן בפסטיבל קולנוע בקנדה ונעלם כמעט לחלוטין. הוא מעולם לא זכה להפצה מסודרת, והעותקים שלו היו בלתי ניתנים להשגה. ב-2022 הוא כבר הוגדר בקהילת חובבי המדיה האבודה כ"אבוד לחלוטין", והפך לסוג של גביע קדוש עבור מעריצי הקומיקאי. עכשיו, 18 שנה אחרי שצולם, ורגע לפני שסרטו החדש של פילדר מגיע לישראל, אפשר סוף סוף לצפות בו: עותק של הסרט המלא זמין בארכיון האינטרנט. >> עוד לא ראיתם כלום: נייתן פילדר יצר סרט מטורף, מדהים וחסר תקדים
הסרט ״אהבה ומצלמות באמריקה״, שאורכו כשעה וארבעים דקות, עוקב אחר פילדר במסע בארצות הברית בזמן הבחירות לנשיאות ב-2008, שבהן התמודדו ברק אובמה וג'ון מקיין. באותם ימים פילדר עדיין היה יהודי אנונימי, שהופיע בתוכנית הסאטירה "This Hour Has 22 Minutes", הרבה לפני ״הקללה״, ״נייתן פור יו״ ו"חזרה גנרלית". מפיקי התוכנית שלחו אותו לתעד את הבחירות ההיסטוריות, אף שלא היה לו כמעט ניסיון בעשיית סרטים, וגם לא עניין מיוחד בפוליטיקה. בסרט הוא מגיע לעצרות, מראיין אנשים ברחוב, מארגן קבוצות מיקוד ואפילו זוכה ל״מפגש״ קצר עם אובמה. באחת הסצנות הוא מבקש ממשתתפים לגלם מועמדים לנשיאות של מדינה דמיונית בשם אטלנטיס.
נרשמה גם לחיצת יד עם אובמה. מתוך ״אהבה ומצלמות באמריקה״ (צילום מסך)
אלא שכמו שקורה לא פעם אצל פילדר, התוכנית המקורית היא רק נקודת המוצא. במהלך הצילומים הוא הולך ומאבד עניין בבחירות, ומתחיל להתעניין דווקא באנשים המוזרים שהוא פוגש בדרך. בהם מוכרת סכינים, סטודנט צעיר בשם דניאל ושחקנית בתחילת דרכה בשם אשלי, שאיתה הוא מפתח קשר אישי שהולך ומסתבך. האם מדובר בחברות אמיתית, במשיכה רומנטית, או שאולי היא פשוט מנצלת את ההזדמנות להופיע בסרט? פילדר עצמו לא בטוח.
בריאיון שהעניק ב-2009 לעיתון הקנדי The Coast, לקראת הקרנת הסרט בפסטיבל אטלנטיק בהליפקס, סיפר פילדר כמה נבהל מהמשימה שקיבל. "אמרתי מיד שאין לי מושג מה אני עושה", הודה. "מעולם לא עשיתי משהו ארוך מחמש או שש דקות, ופתאום הייתי צריך ליצור סרט לא מתוסרט של שעה וחצי. זה היה מאיים ומציף". לדבריו, דווקא הרגעים שלא תכנן התבררו כמעניינים ביותר. הוא גם הסביר שלא רצה ליצור עוד סרט שבו קומיקאי מוצא אנשים משונים כדי לצחוק עליהם, אלא לנסות להתקרב לאנשים אמיתיים. כבר אז, הרבה לפני שהתפרסם, אפשר לזהות את המשיכה שלו למצבים מביכים, לשיחות שנמשכות קצת יותר מדי ולגבול המטושטש שבין אותנטיות למניפולציה.
החיפוש אחר הסרט קיבל תפנית כשכתב The Globe and Mail, טום קרדוסו, החל להתחקות אחריו. בתחילת 2025 הוא פרסם כתבה על ניסיונותיו לאתר עותק, שבמסגרתם שוחח עם אנשים שעבדו עם פילדר ואפילו התקרב למציאת הסרט. במשך חודשים המשיך לקבל פניות ממעריצים שקיוו שיוכל לעזור להם לצפות ביצירה הנדירה, אבל נאלץ לאכזב אותם פעם אחר פעם. בינתיים צצה ברשת גרסה מוקדמת וקצרה יותר של הפרויקט, ששודרה בזמנו כספיישל טלוויזיוני, אבל הסרט המלא עדיין נותר מחוץ להישג יד.
חיוך של נייתן בשבילכם. מתוך ״אהבה ומצלמות באמריקה״ (צילום מסך)
ואז הגיע "You Can See Everything", הסרט התיעודי החדש של פילדר ולאנס אופנהיים על אליזבת הולמס, שהפך לאחת הסנסציות הקולנועיות הגדולות של השנה. בעקבות ההצלחה פנתה חברת WildBrain, המחזיקה בזכויות על סרט הביכורים, לקרדוסו עם בשורה מפתיעה: הסרט עבר דיגיטציה והועלה ליוטיוב. "בעקבות העניין הגובר בנייתן פילדר בזכות 'You Can See Everything', החלטנו להפוך את 'Love and Cameras in America' לעותק דיגיטלי", הסביר דובר החברה שון סמית. העותק שהועלה ליוטיוב הוסר בינתיים, אך גרסה שלו כבר נשמרה בארכיון האינטרנט, וכך הסרט האבוד חזר לחיים.
התזמון כמעט מושלם. "You Can See Everything", שיגיע לבתי הקולנוע בישראל ב-26 בנובמבר, כבר זכה מאבנר שביט לחמישה כוכבים בטיים אאוט. שביט הגדיר את פילדר כאחד הקולנוענים המקוריים והמהפנטים ביותר של זמננו, והסביר שהסרט החדש שלו אינו עוסק באשמה אלא בספק, ובשאלה עד כמה אפשר באמת להבין אדם אחר גם כשמצלמה מתעדת אותו ללא הרף. מתברר שכבר לפני 18 שנה, כשפילדר יצא כביכול להבין את הבחירות בארצות הברית, אלה היו בדיוק השאלות שהעסיקו אותו. עכשיו אפשר לראות איפה הכול התחיל.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תערוכת יחיד לניר הוד, המוסדית הראשונה בארץ מזה 20 שנה, שמציג נופים הנעים בין זיכרון, דמיון ואשליה, ובהם פרחים צפים על משטחי כרום כסופים. השתקפות הצופה משתלבת בציור, והנופים המוכרים לכאורה נושאים תחושות של מלנכוליה, פגיעות וחלוף הזמן. קרן נסימה לאמנות, אחד העם 55
ניר הוד, קרן נסימה לאמנות
2. נאקה // גלריה ברוורמן
בני הזוג מרב קמל וחליל בלבין מציגים גוף עבודות פיסולי משלוש השנים האחרונות, לצד צילומים של דניאל רוזנקרנץ ועבודת סאונד של עידו לחנה. בפסלים מעץ, ברונזה, קרמיקה, בד ואבן נפגשים השבר הציבורי והצמיחה המשפחתית, והגוף מופיע כמקום של פגיעות, קרבה והגנה. פתיחה בשישי ב־11:00, גלריה ברוורמן, אילת 33
מרב קמל וחליל בלבין, גלריה ברוורמן
3. השעה הכחולה // גלריה פומא
תערוכת יחיד לג׳ניפר אבסירה שמציגה עבודות חדשות המבוססות על צילומים וקטעי וידאו שיצרה בעשור האחרון ונערכו לפסיפס רב־ערוצי. בתערוכת האמנות הדיגיטלית הראשונה שלה היא חוזרת לרגעים של אובדן ופרידה, ויוצרת מרחב של דמדומים, מלנכוליה וגעגוע. פתיחה בחמישי ב־20:00, גלריה פומא, התנופה 6
ג'ניפר אבסירה, גלריה פומא
4. הישמרו מן הפיות // מרכז אדמונד דה רוטשילד
תערוכת יחיד לאורן רוזנסל שמציגה מיצב בהשראת מיתוס התינוק המוחלף בפולקלור האירי. ציור עלילתי השואב מספרי ילדים פוגש אובייקטים ביתיים וסרטוני ארכיון, במרחב שבו המוכר נעשה זר והאגדה מערערת את תחושת הבית. פתיחה בחמישי ב־19:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104
אורן רוזנסל, מרכז אדמונד דה רוטשילד
5. זמן #3 // גלריה קו 16
תערוכה זוגית שבה רוני חג׳ג׳ וגלעד ברגר הופכים את הגלריה למרחב עבודה משותף וחי, ומפגישים בין רכות לאלימות באמצעות חפצים יומיומיים וחומרים מסביבתם. פסנתר שקורס ומשתטח וצילומי הפצצות המודפסים על פוליאסטר שקוף מציעים דרכים שונות לריכוך החומר ודימויי ההרס. גלריה קו 16, מרכז קהילתי נווה אליעזר, שדרות ששת הימים 6
רוני חג'ג', גלריה קו 16
6. כחול וירוק // גלריה רוטשילד אמנות
תערוכת יחיד לאלכס שניידרמן שמציגה עולם אינטימי וחלומי שבו דמויות אנושיות, בעלי חיים ועצים נאחזים ונכרכים זה בזה. בנופים הכחולים והירוקים, ששמם שאול משירו של עמיר לב, נפגשים זיכרון, געגוע והמתח שבין קרבה משפחתית לרצון להיפרד. פתיחה בחמישי ב־20:00, גלריה רוטשילד אמנות, משה מאור 2
אלכס שנידרמן, גלריה רוטשילד. צילום: דניאל חנוך
7. שכבות של זיכרון // גלריה ורטהימר
תערוכת יחיד לביאנקה ספריינס שמציגה עבודות קיר, תבליטים ואובייקטים פיסוליים ממאות ואלפי פיסות נייר שצבעה וקרעה ביד. נופי הולנד וישראל מתגלגלים בעבודות לזיכרונות של צבע, תנועה ומרקם, ולמחשבות על הסתגלות, חופש והתחדשות. פתיחה בחמישי ב־18:30, גלריה ורטהימר, כיכר פלומר 8, נמל תל אביב
ביאנקה ספריינס, גלריה ורטהימר
8. מי אתה, מיץ פטל? // בית אריאלה
תערוכה קבוצתית שבה איורים חדשים של 12 מאיירים פוגשים מחוות לאיוריה של תמרה ריקמן, עיבודים נוסטלגיים וטיוטות מקוריות מספרה של חיה שנהב. התערוכה, שנערכת לציון יום הולדתה ה־90 של שנהב במסגרת פסטיבל ״כתוב לילדים״, מזמינה ילדים והורים לגלות מחדש את הבית שבקצה החורשה. פתיחה בשבת ב-10:00, בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25
רעות שטרן, בית אריאלה
מחוץ לעיר
9. זומו – בחזרה לעתיד // קריית גת
התחנה ה־12 של זומו – המוזיאון הנודד, עם תערוכה שבה 50 עבודות שמבקשות לדמיין עתיד טוב יותר. לצד עבודות שנוצרו עם קהילות מקומיות, המבקרים מוזמנים להשתתף ביצירה ולבנות ערים וכלי רכב של העתיד. פתיחה בשישי ב־11:00, הזרחן 13, אזור התעשייה, קריית גת
רן סלוין, זומו קרית גת
10. תערוכות חדשות // בית האמנים ירושלים
ארבע תערוכות יחיד: טל ניסים מפגיש בינה מלאכותית ותיירות זיכרון ב״המדריך למאורת הזאב״; איה סריג בונה משרידי רהיטים וחומרים מבנים של זיכרון ועקירה ב״רוח על פני תהום: הגאוגרפיה השבורה של הזיכרון״; ג׳רי שריג מפרקת ומרכיבה חזיתות עירוניות בתצלומים, בד וחוטים ב״במאורת הארנב – חיכוך מסוכסך״; הראל וחניש מציג את ״על הלילה הזה נחתו חיות״. פתיחה בשבת ב־12:00, בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12
ג'רי שי שריג, בית האמנים ירושלים
11. בגד ובגידה; מסע // גלריה מרי, ירושלים
תערוכת יחיד לחנה קרומר שמציגה עבודות טקסטיל וטכניקות מעורבות בעקבות סיפור יוסף, מתוך רגישות מחודשת לבור, לשבי ולשינוי לאחר 7 באוקטובר. לצדה מוצגת ״מסע״, תערוכה משותפת להדסה בארי, עידית לבבי גבאי ורות קסטנבאום בן־דב, שבה ציור והדפס מבטאים זיקה לארץ כהיסטוריה, סביבה ומולדת. פתיחה בחמישי ב־19:00, גלריה מרי, אגריפס 12, ירושלים
עידית לבבי גבאי, גלריה מרי
12. קוֹרוֹת // קמפוס בצלאל, ירושלים
תערוכה קבוצתית שבה עבודות של מקבלי ומקבלות מלגת קלור־בצלאל לאורך ארבעה עשורים מפגישות בין אמנות, עיצוב, אדריכלות, צילום ואופנה. לציון 40 שנה למלגה ללימודים ב־Royal College of Art בלונדון מוצגות עבודות העוסקות בזהות, זיכרון, טכנולוגיה וסוגיות חברתיות וסביבתיות. גלריה קלור, קמפוס בצלאל על שם ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל, זמורה 1, ירושלים
אריאל הכהן, בצלאל
13. הצמח נוטה לאור; חיים אחרים // בית חנקין, כפר יהושע
תערוכה משותפת לאילת כרמי ונועם רבינוביץ שמציגים עולמות של טבע, זיכרון ומיתולוגיה, בין מסע רישומי בנוף פצוע לפנורמה פנטסטית ביער אפל. לצידם, תערוכת יחד ליעל תורן שמשלבת צלמיות זכוכית ועבודת וידאו באוסף הטבע והארכיאולוגיה של בית חנקין. פתיחה בשישי ב־11:00, בית חנקין, התבואה 1, כפר יהושע
יעל תורן, בית חנקין
14. חוח עקוד (פרק ב); אולי יימצא נובע // גלריה מחניים
שתי תערוכות יחיד: נעמי זך מציגה עבודות שבהן הקוץ המקומי נעשה חומר ודימוי של הישרדות, זיכרון ואפשרות לריפוי. בגלריית המבואה מציגה אהובה דורון תחריטים צבעוניים המבוססים על דמויות, נופים ורשמים ממסעותיה, תוך ניסוי בשכבות, מצעים וטכניקות הדפס. פתיחה בשבת ב־11:00, גלריה מחניים, קיבוץ מחניים
נעמי זך, גלריה מחניים. צילום: יגאל פרדו
15. שני יסודות // קרית האמנים, טבעון
תערוכת ראשונה של סטודיו דווקא – גילי בלה סופיה אילן ונדב ראוכוורגר, אמני קרמיקה שלצד העשייה היומיומית בסטודיו, ממשיכים לפתח את היצירה האישית והמשותפת שלהם. התערוכה שואבת השראה משירה של זלדה, ״שני יסודות״, המתאר את המפגש בין הברוש ללהבה. גלריית קרית האמנים, הדגניות 12 קרית טבעון
סטודיו דווקא, קרית האמנים טבעון. צילום: שני הלוי
16. שתי ידיי השמאליות // גלריה עשוש, צוקים
תערוכת יחיד לטינקר שיראי שמציגה עולם ציורי ורישומי וידויי, שבו חומרים מחיי היום־יום ומחוות ספונטניות נעשים דימויים של ילדות, גוף וחירות. התערוכה נפתחה במסגרת פסטיבל הסרטים בערבה ומציעה את הציור כמחסה וכמרחב להשלמה עם הבלתי נשלט. גלריה עשוש, כפר האמנים צוקים
טינקר שיראי, גלריה עשוש. צילום: אדוארד קפרוב
17. תיבה // בית האמנים כפר סבא
תערוכה קבוצתית שבה חמישה אמנים מפרשים את התיבה כחפץ, בית, מחבוא, ארכיון ומטאפורה לגוף ולזיכרון. ציור, הדפס ומיצבים מחומרים מגוונים יוצרים מפגש בין עולמות פנימיים, ובוחנים את המתח שבין הגנה לכליאה ובין גלוי לנסתר. בית האמנים, גלר 4, כפר סבא
אורי בית אור, בית האמנים כפר סבא
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
במהלך שבע שנות פעילותו, שירות הסטרימינג של אפל TV עשה לעצמו שם עילאי ומתנשא. זה קשור בחלקו לעובדה שבניגוד לשירותי סטרימינג אחרים, הם לא הגיעו עם סיפריית תוכן עמוקה ולא עם תוכן שנרכש מחברות אחרות, והסתמכו על (מעט) סדרות מקוריות משלהם. זה קשור גם לעובדה שאותן סדרות מקוריות, שמאז התמלאו בשפע, נחשבות להרבה יותר איכותיות משלו של המתחרות – "ניתוק", "סילו", "חומר אפל", "סוסים איטיים" ועוד דוגמאות רבות הפכו אותם לשירות קטן אך איכותי. אבל עם קטן אך איכותי לא הולכים למכולת. >> יש מכות! גם אתם יכולים לקחת חלק במלחמת אזרחים… בסגנון ארקייד
אחרי תקופה ארוכה במגדל השן הטלוויזיוני, זה נראה כאילו באפל מתחילים לייצר קצת בידור להמונים בחודשים האחרונים, ואנחנו לא מדברים רק על הקאמבק של "טד לאסו". הסדרה החדשה "12 12 12", למשל, מרגישה כמו קראוד פיז'ר קלאסי – סדרת פשע שממוקדת במרדף חתול-עכבר בין סוכן FBI לפורץ נוצץ שדופק את הקופה הגדולה בחייו, ומנסה להיעלם לעבר אירופה הקלאסית. את תפקיד הסוכן מגלם אנתוני מאקי (הפלקון מסרטי מארוול) וג'יימי דורנן (כריסטיאן גריי ב"חמישים גוונים של אפור") – יותר קראוד פיז'ן מזה לא יכול להיות. ובכל זאת, אפל TV זה אפל TV, אז אי אפשר לאשר משהו כיף מבלי לתת לזה טוויסט, שנרמז כבר מהשם החריג שלה.
שלושת התריסרים שבשמה מתייחסים לתפיסה מוכרת בעולמות השוד, או כפי שאנתוני מאקי מנסח כבר בפתיח הסדרה: "שוד של נכסי יוקרה שמתוכנן במקצועיות לוקח 12 חודשי תיכנון, ו-12 שעות לביצוע. שודד בנק שלא נתפס במהלך 12 ימים, לא נתפס בכלל". מכאן הסדרה מתפצלת לשלושה קווי זמן שונים – 12 החודשים שלקח לתכנן את השוד, 12 השעות של השוד עצמו, ו-12 הימים של המרדף אחר השודדים. הסדרה מג'אגלגת בין קווי הזמן כל הזמן, מה שמאיר חלקים שונים בסיפור – והוא לא מורכב מדי, בדיוק כמו שקראוד פליז'ר צריך להיות. הנה, גם באפל TV למדו לעשות כיף. "12 12 12", 2 פרקים ראשונים עכשיו באפל TV, פרק חדש מדי יום ו'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו