Time Out תל אביב About

עד 120 מופיעים: אינדינגב חוגג 20 וחושף ליינאפ מוגזם בהתאם

כשביום מן הימים ימצא הקולנוען ההרפתקן שיסכים לצלול לתוך תולדות האינדינגב ולתעד את סיפורו של פסטיבל המוזיקה המיוחד הזה, השנים האחרונות יתפסו וכנראה ילוו במוזיקה נוגה, ואז יסתיימו בקרשנדו חגיגי. אחרי יותר משנתיים של צרות, ביטולים ונזקים כלכליים, אינדינגב 2025 היהתמונת הניצחון שחיפשנו. והנה אחרי שנה נוספת, חרף עוד סבב עם איראן ואיומי טילים נוספים, ולצדמיזמיםשוניםויצירתייםשהחזיקו את הגלגלים על העגלה – האינדינגב חוזר למצפה גבולות, בדיוק בזמן כדי לחגוג 20 שנות פסטיבל. ואוהו כמה שהם מתכוונים לחגוג.
>>נלחמים ביוקר המחייה: המועדון/בר אודיופיל נותן דוגמא ומוריד מחירים

את תאריך החזרה של הפסטיבל כבר ידענו (15-17.10, אם לא ידעתם), והלוקיישן הידוע כבר קבוע ממזמן, אז כל מה שנותר הוא לחשוף את הליינאפ – והשנה בהחלט באו להגזים, כי גם מה שנחשף הוא רק שני שליש מכמות המופעים, כלומר עכשיו מספרים לנו על 80 אמנים, בהמשך יוסיפו עוד 40, סתם ככה בשביל הכיף שלכם. בין המופעים השנה תמצאו תמהיל מוזיקלי רחב שנע בין המופע של אהוד בנאי ובנו הנדלר עם פליטי הדאב, עמרי סמדר, פלד, ריטה (!), מאור כהן, תמיר בר, מוניקה סקס, עלמה גוב, ישי סוויסה, ויתרתי ודודא. הנה רשימת אמנים שלא חשבתם שתראו באותו שורה, נכון? בקיצור, קלטו את הרשימה המרשימה הזו, ממש כאן בתמונה.

עוד אקט שכדאי לשים לב אליו הוא מחווה למוזיקאי אינדי אייקוני שמת בחודש אפריל האחרון, שתורכב מסופרגרופ של יהלי סובול, יובל מנדלסון, אור אדרי, רם אוריון וחגי פרשטמן תחת השם הכל כך מתאים "אביב מארק לנצח". וכאמור, זה רק חלק מהמופיעים שיעלו על 5 הבמות של הפסטיבל החשוב, שיכלול גם מתחם אדמה, מתחם לשיחות, מפגשים, הקרנות סרטים וסדנאות אמן ומתחם ילדים, לצד תערוכות, מיצגים ומאות אמנים. כרטיס למבוגר יעלה בין 490 ל-570 ש"ח, ואתם רוצים להספיק לאירוע הבלתי נשכח הזה.

אסף בן דוד, המנהל האמנותי והמפיק הראשי של אינדיגיגס, מזכיר כמה מרגש כל אירוע כזה חוזר להיות. "אנחנו נרגשים מאוד לחזור עם אינדינגב בפורמט המלא אחרי שנים ארוכות של ציפייה", נכתב בהודעה לתקשורת. "הפסטיבל האחרון התקיים בנובמבר 25, והיה אולי האירוע הכי מיוחד ומשמעותי שקיימנו אי פעם. אירועי השנים האחרונות רק חיזקו והדגישו את הקשר העמוק בין הפסטיבל והאזור בו הוא מתקיים מיומו הראשון ואת המחוייבות ותחושת השליחות של הפסטיבל. לאורך השנתיים האחרונות החוסר של אינדינגב הורגש מאוד מכל כיוון אפשרי, והנחישות שלנו להמשיך לקיים את הפלא הזה רק העמיקה. ב-6.10.23 הודענו כי אזלו כל הכרטיסים למהדורה הכי גדולה שתוכננה לאינדינגב, וחזרתו השנה של הפסטיבל למתכונת מלאה, תסגור מעגל חשוב והכרחי לאור כל מה שכולנו עברנו. אנחנו מזמינים את כל מי שיש אמנות ותרבות עצמאית בליבו, את כל מי שתמך להיות איתנו שם במדבר". נתראה במצפה.
לפרטים נוספיםורכישת כרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

העונה החדשה של "בית הדרקון" התחילה מצוין. אז למה אני מודאג?

עשיתי זאת שוב. באמת שלא רציתי, ובאמת שניסיתי להתעלם מזה, אבל אז התחילו הדיבור באינטרנט, ואיכשהו מצאתי את עצמי פעם נוספת מול הטלוויזיה, מלא חרדה ודאגה רק כי כבר נכנסתי עמוק מדי למחילת הארנב, ואני נמצא כבר בשלב שבו זה מאוחר מדי לצאת ממנה. כן, צפיתי בארבעה פרקים מהעונה השלישית של "בית הדרקון" (הראשון מהם עולה היום ב-HBOmax). העניין הוא שאחרי עונה שנייה משעממת להחריד, שבה לא קרה כמעט כלום, ועונה ראשונה שבנתה הייפ נהדר עד לסיום שבו לא קרה ממש כלום – סוף כל סוף דברים מתחילים לקרות. אז למה אני עדיין מודאג מההמשך?
>>השם ישמור אתכם: 12 הפרנצ'ייזים הכי טובים בתולדות הוליווד

העונה השלישית נפתחת עם המון אקשן ופורנו דרקונים, אך הפעם יש גם אבידות קשות, דמויות קצת יותר משמעותיות שמתות וסוף כל סוף אנחנו רואים שינויים משמעותיים ביקום של הסדרה. כזכור, בסוך העונה הקודמת, אחרי שאאימונד עולה לשלטון בעקבות פציעתו של אחיו המלך אאיגון, אליסנט מחליטה לעשות שיחת בנות עם רהאינירה, ולמעשה מודיעה לה שהיא תמסור לה את המלוכה שגנבה. זה קורה די מהר, ולמעשה נדמה שהעונה הזאת תעסוק בתקופת שלטונה של רהאינירה, כשבמקביל אאיגון נמלט עם לאריס סטרונג הנכלולי.

במקביל אנחנו רואים את ריינה, הבת של דיימון שמנסה לאלף בעצמה דרקון פרא, וכן את המסע של אאימונד להארנהול. גם דיימון חוזר לעצמו לאחר שבעונה הקודמת הוא היה הדמות הכי חלשה. למעשה, הוא די הזכיר דאז את הוקאיי בסרט "הנוקמים" של מארוול, שאת רובו בילה הקשת הגיבור ללא תודעה של ממש תחת שליטתו של לוקי. זה היה מאכזב דאז, וזה אכזב גם בעונה הקודמת של "בית הדרקון", אז אני שמח מאוד שקו העלילה הזה נעצר, כי הוא הוציא את כל הכיף מהדמות של דיימון טארגאריין, שגם בנקודות הכי שפלות של העונה הראשונה הוא היווה נקודת אור קטנה. בעיקר, זה מרגיש שמאז סיום העונה הקודמת ב-HBO החליטו קצת לחזור לעצמם. אז למה אני עדיין מודאג?

"משחקי הכס" התחילה עם שלוש עונות מעולות, המשיכה עם עונה רביעית טובה שהולכת לאיבוד לקראת סופה – ובערך מהנקודה הזאת התחיל מדרון חלקלק ותלול עד לשיט-שואו שנקרא עונה 8. שתי העונות הקודמות של "בית הדרקון" היו מאכזבות מאוד, והיה נראה שאבד הקסם. עם זאת, רק לפני כמה חודשים "אביר שבע הממלכות", סדרה שהיא כמו משחקי הכס אבל בקטן, נתנה לנו את התחושה שלאט לאט הפרנצ'ייז מתחיל למצוא את עצמו שוב, ולחזור ל-DNA המקורי של הסדרה.

אני זוכר שגם תחילתה של העונה השנייה נראתה מבטיחה, ולכן בפעם אני לא ממהר להגיד שזה המצב. יש להם עוד מקום לטעויות וראשים צריכים להיערף בעונה הזאת. כבר נערפו כמה בפרקים הראשונים, אבל זה בהחלט לא מספיק. לא בשלב הזה, לפחות. נכון לעכשיו אנחנו נמצאים במקום שבו העונה השנייה הייתה אמורה להיגמר. זה עדיין לא מקום טוב להיות בו בעונה השלישית, אבל זו המציאות. אם החצי השני של העונה ייראה כמו החצי הראשון, מצבנו טוב, אפילו טוב מאוד. אבל אני וצופים אחרים ספגנו יותר מדי, אז אני אומר – זאת פתיחה מצוינת למה שיכול להפוך לעונה מצוינת, אבל זה גם יכול ליפול ברגע.

אז כן, העונה השלישית של "בית הדרקון" נתנה לנו פתיחה עם שני הפרקים הטובים ביותר שהיו בפרנצ'ייז מאז העונה הרביעית של "משחקי הכס", ועדיין זה לא באמת מספיק. העונה הבאה, הרביעית במספר, צפויה לסיים את החלק של "בית הדרקון" בפאנצ'ייז, וזה מספיק זמן בשביל לעשות טעויות נוספות. זה מצוין שהחזירו לנו רגעי מוות של דמויות משמעותיות יותר, ועוד יותר טוב שגם הפוליטיקה שמסביב לעול המלכות חזרה, אבל האם כך זה ישאר? אני לא יודע, אבל מקווה מאוד שכן – כי בסופו של דבר, אפילו שאני משמיץ את "משחקי הכס" (ובצדק, זו סדרה שגבתה ממני עשרות שעות עבור סיום מטומטם), אני אוהב את היקום שנבנה שם.אני אוהב את הפוליטיקה, את התככים, את המזימות, וכן – כשהסדרות לא נשענות רק על זה, אני אוהב גם את העובדה שמדובר בעולם פנטזיה עם מכשפות ודרקונים, ונותר רק לקוות שמה שקורה לאחרונה בפרנצ'ייז, זה תוצר של הפקת לקחים.
"בית הדרקון", עונה 3 פרק 1, עכשיו ב-HBO

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

השם ישמור: 12 הפרנצ'ייזים הכי טובים בתולדות הוליווד

כל אולפן בהוליווד שואף להצליח לייצר פרנצ'ייזים מספיק טובים כדי שיוכלו לחלוב ממנו כסף כמה שרק אפשר לאורך זמן. העניין הוא שאי אפשר לעשות את זה בסרט אחד או בסדרה אחת. זה אומר לבנות מהלך לאורך שנים עם סרטים, סדרות ומשחקים שמשאירים את המותג בחיים, מפתחים ומשכללים אותו בלי להרוס אותו (היי סופרמן), ומוכרים ערימות של מרצ' על פני עשור לפחות. זה לא קל בכלל, ורוב הניסיונות לייצר פרנצ'ייז כושלים בסופו של דבר, אבל מי שמצליח זוכה בכל הג'קפוט. ואלה המנצחים הגדולים של הזמן הזה:

>> בטח חסר לכם כדורגל: 13 הסדרות הכי טובות על 22 משוגעים וכדור
>> מבוסס על ספר אמיתי: 17 סדרות אדירות שבקעו מתוך ספרים
>> גאים להציג: 15 רגעי טלוויזיה ששינו את ההיסטוריה הלהט"בית בישראל

12. אווטאר

מדובר בפרויקט חייו של ג'יימס קמרון ולמרות שיש לא מעט בעיות בשלושת הסרטים שיצאו בה עד כה, טיטאן הקולנוע בנה עולם מרהיב ביופיו וכל מי ששיחק בשני משחקי הוידיאו של אווטאר שכבר יצאו, יודע כמה כיף להיכנס לנעלי החייזרים הכחולים, לרכב על באנשי או סתם לרכב על סוסים, גם אם על פי החוקים שקבע קמרון זה אומר שהחייזרים שוכבים עם הסוסים שלהם). עם הכנסות של כמעט שבע מיליארד דולר והסרט המכניס ביותר בכל הזמנים, הם בהחלט יכולים לשכב עם מי ומה שהם רוצים. איך אומר ג'יימס קמרון? רק התחלנו. כן, הוא אומר את זה.

11. שר הטבעות/ההוביט

אי אפשר להתעלם מהאימפריה שהקים פיטר ג'קסון עם סרטי שר הטבעות, גם אם לא אהבתם את ה"הוביט" או את "טבעות הכוח" (ורוב הסיכויים שלא אהבתם). הפרנצ'ייז הזה כל כך אהוב והעולם שנבנה בארץ התיכונה כל כך מפורט שהוא משמש כר פורה להרפתקאות שונות ומשונות גם כמעט 90 שנה אחרי שבקע לראשונה ממוחו של טולקין. מכל ההישגים הרבים שנרשמו תחת הפרנצ'ייז, אני מוכרח לציין דווקא את המשחקים פורצי הדרך Shadow of Mordor ו-Shadow of War שהמציאו מחדש את האופן שבו אויבים במשחקי מחשב נתפסים, באמצעות מערכת אויבים מורכבת שזוכרת כל צעד שאתה עושה במשחק ומבטיחה לכל שחקן חוויה אינדיווידואלית. כולנו אינדיווידואלים!

10. המסור

סדרת מותחני האימה הזאת עשתה רעש עוד בסרט הראשון שלה בשנת 2004, והפכה מאז לתופעה בזכות הסצנות המזוויעות שסיפקה לאורך השנים. למרות שרוב סרטי ההמשך לא הגיעו קרוב לרף של הסרט המקורי, בשנים האחרונות יש ניסיון בולט להחזיר את הפרנצ'ייז לימי תהילתו. הסרט האחרון בסדרה, שיצא בשנת 2023, היה העשירי במספר ואחד הסרטים הטובים ביותר בסדרה מאז הראשון. גם כאן אגף המשחקים מתחדש עם משחק חדש שהוכרז ממש לאחרונה ומציג טוויסט מבעית למשחקים מרובי משתתפים.

9. אינדיאנה ג'ונס

הארכיאולוג האהוב עלינו הוא אחת הדמויות המפורסמות והאהובות של האריסון פורד ואחת ההצלחות הכי גדולות של סטיבן ספילברג, ולאורך השנים סיפק לנו המון רגעים אייקונים. לא כל סרט שיצא תחת הפרנצ'ייז היה מוצלח, אבל אי אפשר להתעלם מסדרת הסרטים שהמציאה מחדש את ז'אנר סרטי ההרפתקאות וגם בסרטים הגרועים ביותר בסדרה עדיין כיף לראות את אינדי עם הפדורה והשוט. למי שלא מכיר, אינדיאנה ג'ונס הוא ארכיאולוג ציני ושנון, בעל חיבה לאוצרות מיסטיים שממש שונא נחשים ונאצים. גם כאן, כמובן, יש משחק מצוין שיצא לפני שנתיים. בכלל, ברשימה הזאת אתם יכולים להבחין שמשחק וידאו טוב הפך להיות סטנדרט לפרנצ'ייז טוב.

8. מלחמת הכוכבים

האמא של כל היקומים הקולנועיים, האבא של כל הפרנצ'ייזים. "מלחמת הכוכבים היא אמנם פרנצ'ייז בעייתי מאוד כיום, בעיקר בגלל תהליך ארוך שנים של אובדן זהות והרבה יותר מדי סרטים וסדרות בינוניים. הדבר היחיד שנותר באמת טוב בפרנצ'ייז זה המשחקים – וגם זה אחרי מאבק ממושך בחמדנות הבלתי נסבלת של EA (רק זה דורש כתבה נפרדת). ועדיין, גם בחולשתה, כמות המרצ'נדייז והתוכן שהסדרה הזאת ייצרה היא באמת עצומה, ובינינו? קרבות הלייטסייברס היו מכניסים את הפרנצ'ייז הזה לרשימה באופן אוטומטי גם אם לא היה מסביבם שום סיפור (לא, דיסני, זה לא רעיון לעוד ספין-אוף).

007. ג'יימס בונד

המרגל הבריטי ג'יימס בונד נמצא על המסך כבר מעל ל-70 שנה ועדיין פעיל. למרות שאנחנו בתקופה נטולת בונד קולנועי אחרי עזיבתו של דניאל קרייג וההשתלטות של אמזון פריים על הפרנצ'ייז, בכל זאת יצא לאחרונה משחק מחשב בשם "007: First Light", שמספר על בונד בתחילת דרכו ומאפשר לכם להיות הבונד שאתם רוצים להיות. אתם יכולים לבלף את דרככם למטרה, להתגנב בחשאיות או לדפוק מכות לכל מי שעומד בדרככם עד שניתן לכם רשיון להרוג. אם אתם לא גיימרים, אתם יכולים להנות מהסדרה המצוינת Bait (אמזון פריים), שמספרת על שחקן פקיסטני במערב לונדון שחולם להיות הבונד הבא. זה לא בדיוק בונד, אבל שני אלה יספיקו עד ההכרזה על השחקן הבא שיגלם אותו. אתם גם תמיד יכולים להשלים את כל הסרטים. יש מעל ל-20 אז הייתי מתחיל במקומכם.

6. הארי פוטר

סדרת הספרים של ג'יי.קיי. רולינג הפכה לחלק אינטגרלי מהילדות של ילדי שנות ה-2000 המוקדמות, רק כדי שהדעות המחורבנות של רולינג יהרסו לכם הכל בגיל מבוגר יותר. כן, יש משהו מבאס בלהיות ילד שגדל על "הארי פוטר", אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר בעולם די מדהים שנבנה. בקרוב מאוד נקבל גם חידוש לסדרת הסרטים האהובה בפורמט סדרת טלוויזיה חדשה של HBO (שכבר הספיקה לצבור הייט ממעריצי הספרים). נראה איך זה ייצא. בתחום המרצ'נדייז של הארי פוטר הפרנצ'ייז באמת פרץ דרך, וגם במקרה הזה יש משחק מחשב – Hogwarts Legacy – שיצא לפני 4 שנים ומאפשר לכם לחוות את שנת הלימודים בבית הספר לקוסמים כתלמידים מן השורה. בתור תלמיד של סלית'רין שמחזיק בחנות בהוגסמיד, שם הוא מעביד בפרך גמדון בית, אני ממליץ בחום.

5. צעצוע של סיפור

הסרט החמישי בסדרה מושלם, ורק בגללו עשינו את הרשימה הזאת. מדובר באמת בפרנצ'ייז שהוא 100 מתוך 100. הקונספט שהתחיל מחוסר יכולת טכנולוגית למדל בני אדם בתלת מימד, הפך לסדרת סרטים מרגשת שמצליחה לגעת בלב של מבוגרים וילדים כאחד כבר יותר מ-25 שנה. לא משנה איזה סרט תבחרו מכל חמשת הסרטים, הקסם של פיקסאר תמיד עובד בפרנצ'ייז הזה. מאז הסרט השני תמיד היה חשש לפני שיוצא סרט חדש בסדרה הזאת, אך עד כה פיקסאר לא אכזבו. האם הם יעצרו פה? אני מניח שעוד נראה. אפשר להניח שלא.

4. היקום הקולנועי של מארוול

אחרי מלחמת הכוכבים, היו אלה מארוול שלקחו את היקומים הקולנועיים לשלב הבא עם ה-MCU. נכון שכרגע הם נמצאים בנסיגה ומנסים לצמצם נזקים שהמעבר לסטרימינג ולמולטיוורס גרם להם, אבל זה לא אומר ששכחנו את ההישגים המדהימים שהיו להם לאורך השנים – "הנוקמים", "מלחמת האזרחים", "ת'ור: ראגנארוק", "שומרי הגלקסיה" וגם סדרות מצוינות כמו "וונדהויז'ן", "מון נייט" (אנחנו עדיין מחכים לעונה שנייה), החידוש של "דרדוויל" וגם השינוי המרענן ב"וונדר מן". וזה לא רק התוכן, זה גם מה שהפרנצ'ייז הזה עשה, וזה לשנות את כל התפיסה של הציבור לגבי סרטי קומיקס. פתאום זה לא מיועד רק לחנונים, כולם אוהבים את זה, וסרטי הקומיקס הפכו להיות אחד מעמודי התווך של הקולנוע ההוליוודי – לטוב ולרע.

3. הבנים

נכון לעכשיו זה הפרנצ'ייז הכי קטן ברשימה. הוא רק נולד. אין לו סרטים בקולנוע, אלא 5 סדרות בלבד, כולל Vaught Rising ו"הבנים: מקסיקו" שעדיין לא הגיעו אלינו, אבל עד כה שלוש הסדרות שכן ראינו היו מעולות. גם על העונה הכי חלשה של "דה בויז" (החמישית והאחרונה) אי אפשר להגיד שהיא גרועה וקשה להאמין שיעזבו אותו בקרוב. איש לא יתפלא אם בעקבות משחק המציאות המדומה שהיקום הטלוויזיוני הזה קיבל, יכריזו בקרוב גם על משחק וידאו סטנדרטי. מעניין יהיה לראות אם אחרי סיום הסאגה הראשית הם ילכו בעקבוציה של מארוול ויישחקו, או שהם ילמדו מטעויות ויהפכו להיות המעצמה שאנחנו רוצים שהיא תהיה. MAKE THE BOYS GREAT AGAIN.

2. ספיידרמן

נכון שהוא חלק מהיקום של מארוול, אבל בגלל נסיבות משעממות של זכויות יוצרים הוא גם פרנצ'ייז בזכות עצמו. מדובר במקרה נדיר שבו התוכן באמת שולט. ראינו איך הוא נפל כשרמת התוכן הידרדרה בסרט השני של ספיידרמן בגלגול של אנדרו גארפילד ואת הדעיכה של טובי מגווייר, ראינו גם משחקים שלא הצליחו, אבל איכשהו הכישלונות, חמורים ככל שיהיו, הם לא מה שנזכור מהפרנצ'ייז הזה. נזכור את הסרטים של טום הולנד, נזכור את סרטי האנימציה המופלאים של הספיידרוורס עם מיילס מורלס, נזכור את סדרת האנימציה הנוסטלגית ואת המשחקים המדהימים של Insomniac שנתנו לנו לרחף עם הקורים בשמי ניו יורק. זה דבר נדיר, בעיקר כשלפרנצ'ייזים כמו "משחקי הכס" ו"מלחמת הכוכבים" לא שוכחים ולא סולחים על אף טעות. זה קורה כי יש כאן דמות שכולם רוצים להיות כמותה, בניגוד לגיבור של הפרנצ'ייז הבא ברשימה.

1. באטמן

כאמור, אף אחד לא רוצה להיות באטמן. מדובר אולי בגיבור הכי מיוסר בעולם – הוא מתחפש לעטלף בלילה ונלחם בפשע, ההורים שלו מתו מול עיניו כשהוא היה ילד, והפושעים שבהם הוא נלחם הם פסיכופטים סדיסטים שלא ברא השטן. הג'וקר הוא סוכן של כאוס, טו-פייס קובע את גורל קורבנותיו בהטלת מטבע, קילר קרוק הוא ליטרלי תנין-אדם וביין הוא גוש ענק עם שרירים. העניין הוא שכל אחד מהנבלים כאן הוא בעל עומק פסיכולוגי שנבנה לאורך שנים על דפי הקומיקס ושודרג עם המעבר למסך. הסיפורים בקומיקס של באטמן הם כר פורה לסרטים ואחרי הכישלון המהדהד של זאק סניידר, יש עתיד ורוד לפרנצ'ייז בניצוחו של ג'יימס גאן כשבמקביל מאט ריבס מנהל יקום באטמן מדהים משלו.

הפרנצ'ייז ממשיך לגדול ולקראת ההנפקה שלו ביקום המחודש של גאן, אנחנו צפויים לקבל גם משחק מאולפני Rocksteady שישמש כסיפור המקור של הבאטמן מהיקום הקולנועי – וזה מאוד מרגש. מה שבאמת הופך את "באטמן" לפרנצ'ייז הטוב ביותר זה שכמעט כל מי שניגש לעבוד בו עושה את זה בזהירות רבה ולוקח את הזמן. גם אם יש כשלונות כמו "ג'וקר 2" או "יחידת המתאבדים" משנת 2016, ברגע שמפצחים את ה-DNA של מה שהופך סיפור באטמן לסיפור באטמן מוצלח, כולם מרוויחים. הפרויקטים שלוקחים זמן, כמו הסרט של ריבס, או הג'וקר הראשון או אפילו "יחידת המתאבדים" של גאן שבה באטמן בכלל לא מופיע, הם אלה ששווים את ההמתנה. נמתין.

נו באמת: 15 יצירות הדוקו שלא תאמינו כמה שהן אמיתיות בדיסני+

בטח חסר לכם כדורגל: 13 הסדרות הכי טובות על 22 משוגעים וכדור

השעות אמנם הפוכות, אבל גם אנחנו התהפכנו: שגעת המונדיאל בעיצומה, וחגיגת הכדורגל המרהיבה ממשיכה להציף לנו את החושים. אם ארבעה משחקים בלילה זה לא מספיק כדורגל בשבילכם, וחסר לכם קצת כדורגל בין כל הכדורגל, יש לנו כדורגל מעולם אחר לגמרי בשבילכם: עולם הדימיון. כמו המשחק הגדול בעולם שהוא, הכדורגל הצליח לייצר סביבו לא רק ספרים ושירים וסרטים (חלקם קלאסיקות של ממש), וגם על המסך הקטן, הכישוף המהפנט עם 22 המשוגעים על הדשא הנפיק לא מעט תכנים. אתרשימת סדרות וסרטי הדוקו על המשחק היפהכבר קיבלתם, וזה הזמן לעשות כבוד לסדרות המתוסרטות. במפתיע, בעולם לא עשו יותר מדי כאלה. לא פחות במפתיע, בישראל דווקא כן. הנה בינג' המונדיאל שלכם.

>> מבוסס על ספר אמיתי: 17 סדרות אדירות שבקעו מתוך ספרים
>> גאים להציג: 15 רגעי טלוויזיה ששינו את ההיסטוריה הלהט"בית בישראל

13. סופר סטרייקה (2020-2012) // SABC (דרום אפריקה)

אחת מסדרות האנימציה הפופולריות ביותר לילדים בעשור הקודם, הביאה איתה הבטחה שכל אוהד כדורגל בכל גיל מפנטז עליה: קבוצה שלא מפסידה אף פעם. קבוצה של גיבורי על. קבוצת מדע בדיוני. "סופר סטרייקה" התחילה כקומיקס פופולרי בדרום אפריקה והפכה לתופעה עולמית עם הגיעה לערוצי ילדים בכל העולם, ובמרכזה כוכב הכדורגל הצעיר שייקס וחבריו החסונים לנבחרת שאיכשהו תמיד מצליחים להתגבר על כל התחבולות הנכלוליות של יריביהם ולהביס אותם במשך שבע עונות ו-91 פרקים ביותר מ-100 מדינות ו-27 שפות (הפינאלה, אגב, לא פחות ממדהים). כך גידלנו דור שלם שלא יודע להפסיד. מאוד חינוכי.

12. "חוליגנים" (2025) // כאן 11 (ישראל)

קצת מוזר בהתחשב ברקורד של התאגיד, אבל מסתבר שזוהי סדרת הדרמה הנצפית ביותר בתולדות כאן 11. המותחן שכתבה לי גילת, בכיכובו של בן סולטן ועם תפקיד פריצה אדיר של שון סופטי כעובד חממי – סיפר את הסיפור מהצד של האוהדים הקיצוניים ביותר, מה שמכונים "האולטראס". הקשיים סביב הסדרה ידועים, בעיקר סביב הבלוף הנוגע לקבוצה שבה עוסקת הסדרה ("בני ירושלים", בצהוב שחור כמובן), אבל זו עדיין סדרת מתח טובה וחזקה שבקרוב גם תחודש לעונה שנייה.

11. "שלי הכובשת" (2024-2022) // כאן חינוכית (ישראל)

נשארים בתאגיד, ובעוד תת ז'אנר מעניין שנוצר בסדרות הכדורגל – העיסוק בכדורגל הנשים (עוד סדרה כזו תגיע בהמשך). סיפורה של שלי רומנו, ילדה שחולמת לשחק כדורגל אבל לא מתקבלת לקבוצת הבנים, אז היא מחליטה להקים קבוצה משלה. דרמת הנעורים ששודרה במשך שלוש עונות בכאן חינוכית, כללה קאסט מרהיב (בין היתר: חנן סביון, אורי גבריאל, טל פרידמן ושורה של הופעות אורח מעולם הכדורגל – כולל יורם ארבל, יהונתן כהן, שרון דוידוביץ' ושביט אלימלך). סדרת חינוכית מצוינת, שעובדת נכון ועושה כיף.

10. בלו לוק (2022-) // קראנצ'ירול (יפן)

ז'אנר האנימה היפני ראה כבר לא מעט סדרות כדורגל, אבל שום דבר כמו "בלו לוק", סדרה על נער יפני שחולם לשחק בנבחרת יפן ומצליח להתקבל לפרויקט סודי של ממשלת יפן שמטרתו להצמיח את כוכב הכדורגל כובש השערים המושלם. את זה עושים, כמובן, על ידי כליאתם של 300 נערים במתקן אימונים מתקדם ועתיר טכנולוגיה, טיפוחם כאגואיסטים נרקסיסטים והצבתם בתחרות אלה עם אלה – ורק אחד יכול לנצח בה. מדובר בסדרה פסיכוטית לחלוטין, כמנהג היפנים, אבל המאבק של הנערים על נשמתם מותח ונוגע ללב.

9. "נשות הכדורגלנים" (2006-2002) // ITV (בריטניה)

"נשות הכדורגלנים" חשפה את הצד הטראשי של תרבות הכדורגל הבריטית, דרך סיפורן של הנשים שבחייהם של כוכבי הכדורגל הגדולים, עם כל הצהובונים והסקס והבגידות והכסף הגדול. הסדרה זכתה להצלחה אדירה בבריטניה וגם אצלנו בישראל, וזכתה בשעתה לכמה רימייקים כושלים. לפחות בעונות הראשונות שלה היא אכן אופרת סבון עסיסית וסקסית שאפילו מצליחה להגיד משהו על תהילת הכדורגלנים. וזה לא משהו יפה במיוחד.

8. "שרופים" (2018) // ערוץ טדי (ישראל)

היא שודרה בערוץ טדי הקטן וקצר הימים, ולעיקר תהילתה זכתה בעיקר ויראלית דרך האינטרנט, אבל היא היתה אחד הדברים היפים והמשעשעים שנוצרו כאן. "שרופים" היא סדרה ישראלית שעוסקת במועדון הכדורגל המרתק של שכונת התקווה, הלוא הוא בני יהודה. שלושה אוהדים של הקבוצה כתבו את הסדרה – מאור זכריה, איציק שאשו וגולן יורקביץ' – שגם משחק בה יחד עם דורון בן דוד ("פאודה") ויוסי צברי. "שרופים" מקיפה את כל עולם אהדת המשחק – מהמנחוסים והנדרים, דרך החברויות, הבעלים, השחקנים שמתחלפים, עולם אזוטרי שלם. רוב הפרקים קצרים ונוחים מאוד לעיכול (רובם אורכים מספר דקות בלבד, למעט הפרקים האחרונים שהיו ארוכים יותר), וכוללים גם כמה הופעות אורח מפתיעות – מיובל שרף, דרך אלון מזרחי ועד יורם ארבל. אין על התקווה.

7. "באש ובמים" (2024) // נטפליקס (ישראל)

כמו "חוליגנים", אבל הרבה יותר סימפטית. כאן נכנסים לתמונה גיא עמיר וחנן סביון, צמד היוצרים שהביא לנו את הלהיט הכביר "עספור", והפעם חזרו הביתה – אל הקבוצה שהם אוהדים, בית"ר ירושלים. כאן בית"ר מוזכרת בשמה, בסדרה שלנצח תירשם בספרי ההיסטוריה כסדרה הישראלית הראשונה שהופקה ושווקה על ידי נטפליקס. ההפצה העולמית של הסדרה נדפקה לחלוטין בגלל המלחמה וגם בארץ היא הצליחה פחות מלהיטיהם הקודמים של עמיר וסביון, אבל זה לא הופך אותה לפחות טובה או מרגשת. סדרה שמחוברת לכל אוהד כדורגל בנימי הנפש, ובטח לאוהדי בית"ר.

6. "אנגליה יקרה" (2026) // BBC (בריטניה)

התוספת הכי טרייה לרשימה, דרמה איכותית של ה-BBC שמבוססת על מחזה מצליח באותו שם, המספר את סיפורו הטראגי של גארת' סאות'גייט, שחקן נבחרת אנגליה שהיה למאמן נבחרת אנגליה ואיבד את עולמו פעמיים.פרסמנו כאן ביקורת נלהבת על הסדרהלפני שבועיים, אם אתם אוהבים את הכדורגל שלכם עם ארומה בריטית איכותית זה בדיוק הדבר בשבילכם.

5. "המשחק האנגלי" (2020) // נטפליקס (אנגליה)

כן, עוד סדרת כדורגל מתוסרטת של נטפליקס, אבל בפאזה אחרת ומעולם תרבותי שונה לחלוטין. האנשים שהביאו לכם את "דאונטון אבי", החליטו ללכת אל שורשיו של המשחק הכי אהוב באנגליה והימים שבהם נוצר. הכדורגל, שהחל כספורט לעשירים, הפך במחי החלטה אחת לספורט של העם ושל האוהדים הבריטיים. סדרה טובה לכל מי שאוהב כדורגל ורוצה גם להבין את שורשיו, וגם בינג' קצר יחסית – עונה אחת, שישה פרקים, כמיטב המסורת בממלכה.

4. "אדומות" (2005-2004) // ערוץ הילדים (ישראל)

הבטחנו עוד סדרת כדורגל נשים (או ילדות במקרה הזה) – אז קבלו את הלהיט של ערוץ הילדים מתחילת המילניום (שאח"כ שודר גם ברשת 13). "אדומות" היא סדרה שגם מי שלא חווה בזמן אמת, לא יכול היה לשכוח את הפתיח שלה (אגב, תוצרת הראפר מירו משב"ק ס' והמפיק האגדי בנו הנדלר), היא גם היתה להיט ילדים לא קטן עם דניאלה קרטס בתפקיד הפריצה שלה, עוד כילדה, מקס אולארצ'יק (הבן של) שבעצם הגיח כאן בתפקיד הראשון שלו וגם שורה של שחקניות כדורגל בראשית דרכן, כולל קארין סנדל – שבימים אלה מפרשנת את המונדיאל בכאן 11. הנה הן באות.

3. "האלופה" (2009-2006) // HOT3 (ישראל)

טלנובלה שקשה לסרב לה – בימי השיא של הדרמות היומיות ובמקרה הזה ב-HOT. סיפור של אהבה לכדורגל הישראלי, על פיתוליו ובעיותיו, עם כתיבה מאוד חכמה ומצחיקה (כולל דרור נובלמן האגדי), הבימוי של שי קפון וקאסט עמוס כוכבים – יהודה לוי כחלוץ סער פדידה, עופר שכטר, לירז צ'רכי ועדי הימלבלוי. סדרה שדורות גדלו עליה, ובעיקר הותירה לנו את השיר "רציתי" – אחד מלהיטי הקריוקי הגדולים בכל הזמנים ("ואיפה את היום"). קורעת, כבר אמרנו?

2. "שחקן זר" (2015) // קשת (ישראל)

רק עונה אחת ושמונה פרקים, אבל אחד הלהיטים הכי כיפיים ששודרו בישראל. סיפורו של אדיר מיוחס (מאור שווייצר), כדורגלן ישראלי שנרכש על ידי צ'לסי הגדולה, וחווה את הפערים התרבותיים בין השכונה של הכדורגל המקומי – לבין המקום שבו הכדורגל נמצא בשיאו, אנגליה. מוני מושונוב, הילה סעדה ומעיין בלום הענק בקאסט, דוד ליפשיץ מ"ארץ נהדרת" ככותב הראשי (גם עמרי עמית ואסף גפן סייעו לו במשימה זו) – סדרה קצרה, אבל מאוד מהנה לצפייה. זה צריך להיות פרנצ'ייז.

1. "טד לאסו" (2020–) // אפל TV (ארה"ב)

מה כבר אפשר לומר על הסדרה הנפלאה הזו? הלהיט שהיה הממתק המנחם של העולם בתקופת הקורונה, ונכנסה לנו ללב. הסיפור המדהים על האישה שמנסה לנקום בבעלה דרך מינוי מאמן פוטבול אמריקאי לקבוצת הכדורגל הבריטי שהוא אוהב, ובדרך גורמת לכולנו להתאהב. סדרה שחוגגת את הכדורגל האנגלי (כמו לא מעט סדרות ברשימה), ואולי גם האיצה את התהליך שבו ארה"ב מתחילה באמת לאהוב את הכדורגל כמשחק היפה. ג'ייסון סודקיס בתפקיד חייו כטד, יחד עם האנה וודינגהאם המהממת כרבקה, ברט גולדשטיין כרוי קנט ועוד ועוד. כל מי שאוהב כדורגל, וגם מי שלא, יכול בקלות להתאהב בסדרה הפיל-גוד האולטימטיבית הזאת. היא כל מה שיפה בעולם – ובמשחק שאנחנו כל כך אוהבים.

טור דה תל אביב: האימפריה של נחלת בנימין-רוטשילד היא רק ההתחלה

כמו כל מטרופולין שמכבד את עצמו, תל אביב לא מפסיקה להשתנות. בעשור האחרון, ובמיוחד מאז מגפת הקורונה, העבירה העיר ללא הפסקה את כובד משקלה מבליינות סוערת אל תוך הזריחה לבילוי סולידי שמתקפל בחצות. מועדונים צפופים וריקודים עד לשעות הקטנות של הלילה פינו את מקומם למסעדות קז'ואליות, ברי יין ודוכני אוכל רחוב, שמתאימים לאקלים החברתי והכלכלי הנוכחי. כאושיה מקומית מרכזית כבר יותר מ-20 שנה, דוד טור הוא דוגמה מובהקת למי שחייו שזורים בחייה של תל אביב – איש חיי לילה שהתבגר, התפתח והפך לאיש עסקים ומסעדן מוביל בתחומו.

>> חצר אחורית: Backyard 51 היא המפלט המושלם מהמולת נחלת בנימין
>> איילת פטאל, שף קונדיטורית בקפה אירופה, היא מלכת הבראנץ' החדשה

בדיוק כפי שעשה בתחילת דרכו, גם כיום ממשיך טור להתוות דרך עצמאית ומעצב את סצנת הבילוי והקולינריה בעיר. רבגוניות, גמישות עסקית ואמונה בחוסן של הכלכלה המקומית דוחפים אותו להקים ולנהל מגוון רחב של פרויקטים במקביל, ולתכנן תוכניות לעתיד. עם רזומה שבו רשומים כ-50 עסקים שפעלו בעבר, פעילים בהווה או עתידים לקום בטווח הקרוב, מדובר באימפריה תל אביבית מעוררת גאווה והשראה.

מי שזוכרים את טור מהתקופה הסוערת שבה כיהן כדמות מרכזית בסצנת הלילה המקומית, לא בהכרח יזהו את פעילותו הנוכחית כיזם, הכוללת פיתוח של מותגים איכותיים ואהובים בתוך גבולות העיר ופריצה עמם אל מחוץ לתל אביב, כמו גם תוכניות מעניינות מאוד לפתוח מועדון חדש שיחזיר משהו מעטרת העשור הקודם של חיי הלילה לתפארתה. אבל כדי להבין כמה התקדמנו צריך רגע ללכת אחורה.

מהסטולי עד הברקפסט: להמציא את חיי הלילה מחדש

הרומן של טור עם תרבות הבילוי העירונית החל בשנת 1999, כשהקים עם חברים את ה"סטולי", בר ברחוב קינג ג'ורג'. "תמיד הסתובבתי בחוץ והסטולי היה בר בילוי כמו שאני אהבתי לבלות", הוא משחזר.בדיעבד, המקום הקטן בקינג ג'ורג' סימן גם שינוי גדול יותר בתרבות הבילוי המקומית: בתקופה שבה רוב המקומות היו מוגדרים יותר – בר לשתייה או מסעדה לאוכל – הסטולי יצר חיבור טבעי בין בר, אוכל, שכונה ובליינים. מקום שאפשר היה להתחיל בו את הערב, להישאר בו שעות, לפגוש אנשים ולהרגיש חלק מקהילה. "הבנתי כבר אז שהמקום הוא רק התפאורה – האנשים הם האירוע. בר, מסעדה או מועדון הם בסוף רק כלים. הדבר האמיתי הוא ליצור מפגש בין אנשים".

ההצלחה הביאה לפתחו הצעות לשיתופי פעולה חדשים, ואיש חיי הלילה הצעיר סימן את נמל תל אביב כדבר החם הבא.את הרעיון והתכנון למקום הבא שלו, "מיזוארי", הגה טור בזריזות מפתיעה: כששותפיו מבשרים לו שהתכניות מיועדות להגשה למחרת בבוקר, הוא משתמש בכישוריו כאדריכל ומשרטט בתוך דקות ספורות תכנית שמתוכה קם המקום והפך למציאות. בכך ניתן האות לתחילת תור הזהב של נמל תל אביב כמרכז בילוי סוחף, שמשך רבבות מבקרים סקרנים גם מחוץ לעיר.

לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך. אני מאמין שעיר טובה נוצרת מאנשים שיוצאים מהבית ,עיר טובה היא עיר שגורמת לאנשים לצאת מהבית. אין סיבה להישאר בבית ולחכות. מי שמנסה מצליח, וגם אם נופלים – תמיד יש עוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בחזרה

התחנה הבאה הייתה הלנסקי, שם המשיך טור לבדוק את גבולות הפורמטים המוכרים של חיי הלילה. אם הסטולי חיבר בין בר, אוכל ומפגש חברתי והמיזוארי סימן את המעבר לחללי בילוי גדולים יותר, הלנסקי לקח את רעיון הבר לקצה: מגה־בר עם כ־200 מקומות סביב הבר עצמו, ששילב בין אינטימיות של ישיבה על בר לבין אנרגיה וכמות קהל של מועדון. במידה רבה, הוא היה המקום שסימן את תחילת עידן המגה־ברים בתל אביב. "אני אף פעם לא מסתכל רק על איפה אנשים נמצאים היום", אומר טור. "אני מנסה להבין איפה הם ירצו להיות מחר".

באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים מעביר טור הילוך וקופץ לבריכה של הגדולים. ה”ברקפסט קלאב” סימן את אחת התקופות הפרועות והמשמעותיות בתולדות חיי הלילה של תל אביב: באחת-שתיים בלילה, כשהברים נסגרו, הברקפסט רק נפתח. תל אביב הפכה לעיר לייט נייט. "החגיגת היה נגיש וכולם היו ערים ללא הפסקה ורק חיפשו איפה להמשיך לבלות", נזכר טור לא בלי נוסטלגיה. "לא היה דבר כמו הברקפסט ואני מאמין שגם לא יהיה, כי הברקפסט נולד בנקודה שבה הרשתות החברתיות עדיין לא השתלטו. הקו האנושי-החברתי של תל אביב היה עדיין מוטה ליציאה החוצה: בואו נצא ונראה מי נמצא. לירידה אל המרתף, שהיום כבר יצאה לכולם מהאף, היה אז אפיל מחתרתי של בריחה מהרחוב למקום מסתור. אנשים יצאו כדי לגלות מי נמצא בחוץ ולא עקבו אחרי זה דרך מסך".

תרבות הבילוי בעיר החליטה שלא הולכים לישון לפני שהשמש עולה והברקפסט פעל מדי יום, כל השנה, והפך לבית שני עבור דור שלם של בליינים, אמנים, מוזיקאים ואנשי תרבות, באווירת מי שלא שם לא יודע שהוא קיים.אחרי הברקפסט ובמקביל הגיע "החתול והכלב", שבמקום לשחזר את ההצלחה – לקח אותה אל הקצה: סוג של ברקפסט על סטרואידים. אותו די.אן.איישל מוזיקה, קהילה ולילות שלא נגמרים -אבל בעוצמות גדולות יותר, עם פעילות יומיומית סביב השנה והרחבה של עולם המועדון החוצה, דרך הפקות ענק ואירועים שיצאו מארבעת הקירות של המקום. יחד הם העמידו את תל אביב בשורה אחת עם שאר העולם.

החזון הפך למציאות: להמציא את נחלת בנימין מחדש

במקביל התחיל טור ללטוש עין לתחום המסעדות, מתוך הבנה שיחד איתו גם הקהל מתבגר. "את החתול והכלב עזבתי אחרי עשר שנים בחיי לילה, שבהן החיים והעבודה שלי היו משולבים זה בזה וחיפשתי מפלט. עם הזמן נמאס לי", הוא אומר. "נולדו לי ילדים ולא רציתי להתנהל בשעות האלו ובאווירה הזו. גם במועדון החדש שיקום אני לא רוצה לעבוד שבעה ימים בשבוע. הוא יפעל פעם בשבוע. מי שרוצה שיכוון את עצמו ליום הזה, ומי שלא – שלא יבוא".

אחרי שנים שבהן פעל בלב חיי הלילה, העביר טור את אותה תפיסה גם לעולם הקולינריה. קפה אירופה, שפתח עם שותפיו, לקח את האנרגיה של הבר והמפגש החברתי וחיבר אותה לעולם המסעדנות – אוכל, יין, מוזיקה וקהל שהפכו יחד לחוויה שלמה. יותר מעשור וחצי אחרי שנפתח, הוא עדיין נחשב לאחת התופעות הייחודיות בעיר: מקום שמצליח להישאר רלוונטי, להתפתח ולהמציא את עצמו מחדש בלי לאבד את הזהות שלו.

בהמשך הגיע גם "סוסו אנד סאנס", הבוטקה הקטן שפתח יחד עם השף עומר מילרשהפך לאחת ההתפרצויות הקולינריות הזכורות בעיר. שנים לפני שכל פינה בתל אביב קיבלה סמאש־בורגר משלה, סוסו הוכיח שגם דוכן קטן יכול להפוך למותג ענק עם תורים בלתי נגמרים, קהל מעריצים ושפה שזלגה הרבה מעבר להמבורגר עצמו.במקביל המשיך טור לבחון מחדש גם את אחד הנכסים הכי משמעותיים של תל אביב: הים. עם ה"קאליפסו" ובהמשך בחוף הצוק, הוא היה חלק מהדור ששינה את תפיסת הבילוי בחופים בעיר: ממקומות שהתבססו בעיקר על פונקציונליות של שמש, כיסא וחומוס-צ'יפס-סלט – למקומות בילוי של ממש שמשלבים אוכל, מוזיקה, עיצוב ואווירה. החוף הפך מעצירה בדרך ליעד בפני עצמו.

אני אף פעם לא מסתכל רק על איפה אנשים נמצאים היום. אני מנסה להבין איפה הם ירצו להיות מחר

מתוך אותה תפיסה של זיהוי מקומות לפני שהם משתנים, זיהה טור את הצורך לצאת מאזור רוטשילד ("אני מאוד אוהב את רוטשילד, הוא רחוב יפה אך אין בו הרבה חנויות והמרחק בין אלו שיש לא נותן תחושה שקורה משהו ברחוב"), ויותר מכך זיהה את נחלת בנימין – אז רחוב מרופט שרובו חנויות בדים וסדקית – כסוהו הבא של תל אביב.

"כשהגעתי לכאן רוב החנויות היו עם שלט להשכרה. את חלקן אפשר היה לקבל ללא דמי שכירות, תמורת תשלום ארנונה בלבד, מרוב שהבעלים רצו להיפטר מהנכס. לא היה פה כלום", הוא משחזר ומספר שעבורו קרבה גיאוגרפית בין מקום מגורים לעסקים היא קריטית. "אני מתגורר בשדרות רוטשילד ורוב המקומות שלי בסביבה הקרובה מסיבות של נוחות וגם כי ככה דברים צריכים לקרות, להיות קרוב למקום שבו שאתה נמצא".

בימי הקורונה המדכדכים, בעיתוי מושלם בדיוק כאשר הרחוב נסגר לתנועה בפורמט מדרחוב טקטי, פתח טור אתפיצה הר סיני ואת "מפגש אסי", בית קפה בוהמייני־נוסטלגי לזכרו של אסי דיין. החלטת העירייה להפוך את נחלת בנימין לרחוב מוטה הליכה באופן קבוע האיצה את מהלך העניינים והחזון הפך למציאות.

כיום יכול טור לעמוד במרכז הכביש, שבערב נסגר לתנועה לטובת רבבות בליינים מדי שבוע, ולהביט בגאווה באקו־סיסטם שנוצר ברחוב – מארג של עסקים, אנשים ואנרגיה עירונית שמזינים אחד את השני ויוצרים יחד חוויית בילוי שלמה: ה-AKAשהפך לעוגן המרכזי והדומיננטי של נחלת בנימין ומאגד בתוכו כמה עולמות בילוי וחללים שונים, פיצה הר סיני, הגלידריה המעולה קווינס, פיפטי אנד וואן, פרדיסו, ברבור ועוד ועוד. זה לא גורם לו לנוח. "מתישהו אנשים יבינו שכל האזור מפארק המסילה דרך אלנבי וכל אזור נחלת בנימין הוא הסוהו של תל אביב וכך צריך להתייחס אליו", הוא מסכם כמי שעדיין מחכה שיבינו את החזון שלו במלואו. "אני מאמין שעיר טובה נוצרת מאנשים שיוצאים מהבית. עיר טובה היא עיר שגורמת לאנשים לצאת מהבית".

טרנדספוטינג: מרמת אביב לקריית אונו ובחזרה לחיי הלילה

מתוך ניסיונו והיכולת לזהות מה הקהל רוצה וצריך והיכן, פיתח טור חוש טרנדספוטינג מתקדם לזיהוי מתחמים עירוניים עתירי פוטנציאל ובעלי קומפוזיציה ייחודית. ההבנה שתושבי שכונות עבר הירקון מעדיפים ממש כמותו לבלות ליד הבית, מובילה אותו אל מרכז מסחרי קטן ברחוב אינשטיין ברמת אביב, כאן הוא פותח סניף של לוקאל בורגר (מחלוצי בשורת הסמאש והפרייד-צ'יקן בעיר והיורשת של סוסו אנד סאנס המיתולוגי), כשלצידה הטרטוריה האיטלקית החדשה,"טרטוריה אונה" שנפתחת בימים אלה ממש, ואולי גם פיצה הר סיני לצידה בעתיד הקרוב.

במקביל לסימון אזורים מתפתחים בתל אביב, העיר שבה הכל החל ושאותה הוא אוהב בלב ובנפש, מחפש טור אזורים חדשים בעלי פוטנציאל להתפתחות גם מחוץ לתל אביב. כך הוא מביא את בשורת פיצה הר סיני למתחם ביג גלילות (וזה, אם שואלים אותו, כנראה רק הצעד הראשון באזור). על מה שיגיע אחר כך הוא עדיין שומר את הקלפים קרוב לחזה – ומסמן את קריית אונו כיעד קולינרי בהתהוות בעזרת שלוחה של הבר־מסעדה המצליחAKA, ולצדה פיצריה וגלידריה.

בד בבד, כאמור, חוזר דוד טור אל תחום חיי הלילה אותו הוביל לפני יותר משני עשורים, אבל בגרסה מותאמת לשנת 2026, לא מתוך רצון לשחזר את מה שהיה, אלא מתוך ניסיון להבין איך צריך להיראות מועדון נכון להיום.המועדון, מבהיר טור, עדיין בהתהוות, ואם הכל ילך כמו שצריך הוא יקום. לוקיישן כבר יש. "נקווה שהכל יסתדר", הוא מתנסח בזהירות ממרומי ניסיונו. "הברקפסט היה נכון לתקופה שלו, אבל אי אפשר להחזיר תקופה. אנשים השתנו, העיר השתנתה והדרך שבה אנחנו יוצאים השתנתה. האתגר הוא לא להחזיר את העבר – אלא ליצור את הדבר הנכון להיום”.

“כיום תל אביב חיה בעיקר חיי ערב והולכת לישון בחצות”, נאנח טור בצער. “אני מאמין שיש מקום לבנות מחדש תרבות מועדון שמתאימה לזמן הזה, ולהביא את המועדון הכי טוב שהיה כאן אי פעם.לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך. אם מצליחים ליצור משהו מעניין, טוב ומפוצץ אנרגיה אמיתית – אנשים יבואו.אין סיבה לשבת בבית ולחכות. אני מאמין בעשייה. לפעמים נופלים, לפעמים זה קשה וזה חלק מהעניין. אבל תמיד צריך להמשיך לזוז קדימה – תמיד יש עוד רעיון, עוד מקום ועוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בבוקר".

אתם הולכים להתגעגע למלכת שוק לוינסקי. אבל אתם בידיים טובות

במסעדנות ישראלית, שבה כל שנה היא כמו שנת כלב, מקום ששורד 14 שנים נחשב כבר למוסד. האוזריה לא רק שורדת, אלא חיה ובועטת וממשיכה להוביל את תרבות הבילוי בשוק לוינסקי. כעת, בכוונון עדין, משנה הספינה את מסלולה כאשר שפית אביבית פריאל, המנוע שמאחורי הסירים והחזון, מעבירה את שרביט הניהול לשף בפועל ארז אומיד.

>> שלושה עשורים של בית תאילנדי. הזמן רץ כשעושים מהפכה
>> בקטע מזדמן: 43 מסעדות הקז'ואל הכי מומלצות בתל אביב

לשינוי הפרסונלי נלווית תפנית קולינרית מבוקרת, שבה קלאסיקות שליוו את המקום לאורך השנים משתלבות בשפה האישית של השף החדש. "הכל קרה לנו ביחד", אומר אומיד בחיוך. "המנות שלנו דוברות אותה שפה ועברנו יחד כל מה שמסעדה יכולה לעבור ב-10 שנים האחרונות, כולל מלחמות, קורונה וסרוויסים שבהם החשמל נופל ואין גז. אביבית היא כמו אמא שנייה שלי לא רק במקצוע אלא גם בחיים הפרטיים. היא יודעת עליי הכל ואנחנו מאוד מאוד קרובים".

אומיד אינו הסיפור הקלאסי של פרח טבחים שגדל והפך לשף. בעברו הוא היה מאמן ובעל מועדון טניס, שלפני 13 שנים התאהב במטבח ועשה הסבה מקצועית. "ממש אהבתי אוכל והיה לי חלום לעבוד במסעדה. כולם אמרו לי 'כשתיכנס למטבח תראה שזה לא זה' אבל נכנסתי ועוד יותר נדלקתי". הוא פתח מסעדה קטנה ברעננה, וביקר באוזריה שוב ושוב כאורח, וכאשר סגר את העסק לאחר שנתיים, הוא החליט לעבוד במסעדה שהוא הכי אוהב. "אמרתי לעצמי שאבוא קצת, ונשארתי", הוא צוחק.

בשנים האחרונות תפס אומיד את עמדת השף בפועל, ופינה לפריאל זמן להגשים את החלום היווני שלה: חלקת אדמה בפלופונז עם עצי זית ופרי, ארבעה חדרי אירוח ואזור הסעדה לארוחות בוקר ולארוחות פרטיות. "הגיע הזמן של ארז לזרוח. הוא מדבר את השפה הקולינרית שלי ושל האוזריה והוא כבר מרענן ומחדש עם מנות מעולות משלו. אני מרגישה שאני משאירה את האוזריה בידיים הכי טובות שיש", היא אומרת ומדגישה שאינה עוזבת לגמרי, ושהיא מתכננת לחלק את זמנה בין ישראל ליוון.

מעצם ההיכרות המעמיקה, חילופי התפקידים במטבח נעשים כבר תקופה באופן הדרגתי. אומיד מספר שהוא מעז להוריד מהתפריט מנות שנמצאות מיום הפתיחה ולהכניס מנות חדשות פרי יצירתו. לדוגמה: חציל במיסו "טייק אוף על באבאגנוש", סלקים צלויים עם גבינת כבשים רכה ודבש חריף – מחווה ל"רביולי" סלק של פריאל, וקרפצ'ו ברוטב חמאה חומה, בלסמי, זעתר וצנוברים. "בינתיים התגובות ממש טובות, אפילו שציפיתי גם לתגובות הפוכות", הוא אומר ומודיע חד משמעית שבכרובית של אביבית לא נוגעים כי "זאת מנה שתישאר לנצח".

חילופי המשמרות במטבח מזריקים לאוזריה אנרגיה חדשה מבלי להבהיל את הלקוחות הקבועים. התפריט מתרחב למחוזות של התססות ופיוז'ן מזרח־מערב אבל הלב נשאר בים התיכון. אחרי 14 שנים לובשת המסעדה האהובה גרסה עדכנית ורעננה יותר של עצמה, וזאת סיבה מצוינת להזמין מקום ולגלות אותה מחדש.
אוזריה, מטלון 44, תל אביב, א'-ו', 12:00-23:00

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?