טיים אאוט

"אנדריי הוא אידיוט" (צילום באדיבות דוקאביב)

תעודת כבוד: 9 סרטי דוקו מעולים שכדאי לראות בפסטיבל דוקאביב
בימים שבהם כל דבר שקשור לישראל הפך למוקצה ברחבי העולם, ובעיקר בתחום התרבות, קשה מתמיד להרים כאן פסטיבל קולנוע ראוי. ועדיין בשנתו ה-28 פסטיבל דוקאביב (28.5 – 6.6) הצליח לקבץ סרטים ששווה לצאת בשבילם מהבית. בשורות הבאות תמצאו תשעה סרטים מומלצים שיוצגו במסגרות הבינלאומיות.
>> לא נפסיק לשיר: סרט בריטי כמו שסרט בריטי צריך להיות
>> זה סרט על לילה רגיל בבית החולים. הוא ישאיר אתכם חסרי נשימה
>> כולם מחפשים: זו הסדרה הנפלאה ביותר שראינו מזה זמן רב

ג'יין אליוט נגד העולם

ג'יין אליוט, מורה בבית ספר יסודי במדינת אייווה, התפרסמה ב-1968 בעקבות תרגיל חברתי שפיתחה וניסתה עם תלמידי כיתה ג'. אחרי רצח מרטין לותר קינג היא רצתה להבהיר לילדים הלבנים איך מרגישה גזענות, לכן חילקה אותם לשתי קבוצות על פי צבע עיניהם והזמינה קבוצה אחת לרדות בשנייה. הורים מזועזעים וכותרות בעיתונות מקומית הביאו אותה לתכניות הטלוויזיה של ג'וני קרסון ואופרה ווינפרי. אליוט נעשתה דוברת מבוקשת נגד גזענות והמשיכה לבצע את התרגיל עם קהלים שונים ברחבי ארה"ב. סרטו של ג'אד ארליך מציע דיוקן מרתק ומעורר השראה של אקטיביסטית בת 89 (בזמן הצילומים) שלא האטה את הקצב ולא עידנה את לשונה החדה (היא יודעת שהיא פריבילגית בהיותה לבנה), בעודה ממשיכה להיאבק בעלייה המחודשת של הגזענות בארה"ב – עכשיו הם מנסים למחוק מספרי הלימוד כל זכר להיסטוריה של העבדות.

שפירו נגד פורד: היהודי שתבע את הנרי פורד

תעשיין הרכב הנרי פורד, אחד האנשים העשירים והחזקים באמריקה, היה אנטישמי קיצוני. את תאוריות הקונספירציה שלו לגבי "כנופיית יהודים" השולטת בכלכלה ובתקשורת העולמית הוא פרסם בעיתון בבעלותו, שהגיע למאות אלפי קוראים. עורך הדין האידיאליסט אהרון שפירו נרתם לעזרתם של החקלאים העניים במערב ארה"ב, ועזר להם להתארגן לקבוצות רכישה. כשהעיתון של פורד הקדיש לו 21 כתבות שבהן נטען שהוא גונב את כספם של החקלאים, שפירו החליט להגיש תביעת דיבה נגד פורד, ודרש פיצוי של מיליון דולר. סרטה של גיילין רוס מגולל את סיפור התביעה והמשפט המתוקשר שנערך ב-1927, על רקע האנטישמיות הרחבה והעמוקה של אותן שנים. השחקן בן שנקמן מייצג את שפירו, בהקריאו שלל טקסטים שכתב. זה סיפור מעניין מאוד, והוא מוגש באופן סוחף.

פוליצק: הקולות שמתנגדים לקרמלין

ארסיני בן ה-14 אמר בכיתה משהו נגד המלחמה עם אוקראינה. התלמידים הלשינו עליו והמשטרה החלה לעקוב אחר חשבונותיו ברשתות החברתיות, לשם העלה סרטונים שבהם ביקר את פוטין. הוא נעצר והואשם בפעילות טרור, ואחרי שהמורה שלו להיסטוריה העיד נגדו במשפט, הוא נשלח לשבע שנים במושבת עונשין רחוקה. אמו הנואשת אירינה מספרת עליו למצלמתן של מנוֹן לוואזוּ ויקטרינה ממונטובה. הנער נראה בסרט רק דרך הסרטונים שצילם בעצמו.

ארסיני הוא אחד הגיבורים, במלוא מובן המלה, של הסרט המחתרתי הזה (חלקו צולם במצלמה נסתרת), שמתאר את דיכוי המחאה ברוסיה דרך סיפוריהם של כמה אזרחים – מתוך אלפים – שהעזו להשמיע קול נגד המשטר. דמויות נוספות בסרט: במאית ומחזאית שהעלו הצגת מחאה, אקטיביסט שהקים ארגון לתיעוד עוולות המשטר, אמנית שהדביקה מדבקות עם מסרים נגד המלחמה על מוצרים בסופרמרקט, וסוהרת לשעבר שחזתה במו עיניה בעינויים שעוברים האסירים הפוליטיים (ברוסית: פוליצק). זה סרט קשה, מדכא ומהותי.

שומרי השקרים

"אנחנו מנצחים", "יש התקדמות", "אנחנו מנצחים". המשפטים האלה נשמעים שוב ושוב בסרטו של דן קראוס (הפקה: אלכס גיבני) המשחזר את הכישלון המוחץ של ארה"ב במלחמת עשרים השנים באפגניסטן, ואת האופן השקרי שבו נמכרה לאמריקאים על ידי אנשי צבא, פוליטיקאים ושופרותיהם. טריליון דולר נשפכו על כוונות טובות – מבני בתי ספר ללא מורים, תשתיות ללא ביטחון – ונעלמו לתוך תהום של שחיתות. שלא לדבר על עשרות אלפי הרוגים משני הצדדים. וכל הזמן הזה אנשי הממשלים השונים המשיכו לטעון שמדובר בסיפור הצלחה, עד הנסיגה הכאוטית ב-2021 והשיבה של הטאליבן לשלטון. הסרט מבוסס על תחקיר מקיף, הכולל חשיפת מסמכים סודיים ועדויות של אנשים שהיו חלק מהמערכת, ולא העזו לומר לציבור מה שהיה צריך לומר בזמן אמת – בהם הרמטכ"ל שפוטר כשהעז להישמע פחות אופטימי משנדרש ממנו. שיעור מטלטל בהונאה שלטונית.

הצ'יף הגדול

סרטו של תומאש וולסקי משחזר את סיפורו הקפקאי של לאופולד טרפר, יהודי פולני שכיהן כראש "התזמורת האדומה" – רשת ריגול סובייטית שפעלה באירופה הכבושה על ידי הנאצים. כשנתפס על ידי הגסטפו ב-1942, טרפר העמיד פנים שהוא משתף פעולה והפך לסוכן כפול, תוך שהוא מפעיל מניפולציה מדוקדקת על שני הצדדים. לאחר המלחמה, במקום לזכות לכבוד, טרפר בילה עשר שנים בכלא סטליניסטי, לפני שזוכה על ידי בית משפט סובייטי, אך הוא נאלץ להמשיך להגן על מעשיו למשך שארית חייו. בשנת 1968, במהלך הקמפיין האנטישמי בחסות ממשלת פולין, הוא הפך שוב למטרה – הושם תחת מעקב ונשלח למעצר בית, ולא הורשה לעזוב את המדינה. הסרט משתמש בקטעי ארכיון בצורה יצירתית, ושוזר נרטיב מרתק של בגידה, התנגדות ומאבקו הבלתי נלאה של אדם אחד לטהר את שמו ולהחזיר לעצמו את חירותו.

במים גועשים

מריאן סיטר הנורווגית משוגעת לחתירה במים גועשים. היא אחת הספורטאיות הבולטות בתחום המאוד מסוכן הזה – שישה מחבריה מתו במים. סיטר גרפה ניצחונות בתחרויות ברחבי העולם, אך בגיל 40 יש לה חלום אחד שהיא עדיין לא הגשימה. באיסלנד יש נהר סוער עם מפל צר וגבוה שגבה לא מעט קורבנות, והיא רוצה לקחת לשם את הקיאק שלה. בן זוגה השוויצרי אוהב אותה בגלל שהיא לא משעממת, אבל הוא גם חושש לחייה של רעייתו ואם שני ילדיו. ברברה הולן עוקבת אחר סיטר בחיי היום יום עם משפחתה – היא מלמדת את ילדיה לחתור בעודם זאטוטים – נוסעת איתה לתחרויות, ובסופו של דבר מגיעה לנהר ההוא באיסלנד. אישיותה של סיטר אינה מעניינת במיוחד, אך הסרט אטרקטיבי לצפייה בשל הנופים המהממים וסצנות החתירה עוצרות הנשימה.

מלחמת הנרטיבים

החמאס התכונן היטב ל-7 באוקטובר, לא רק בעוטף עזה אלא גם בזירת הרשתות החברתיות. כבר באותו יום הופצו בעולם נרטיבים אלטרנטיביים, שליבו את האנטישמיות הקיימת ותפסו כמו אש. האסטרטג הפוליטי הקנדי וורן קינסלה בוחן כיצד בוטים נכנסו לפעולה מבעוד מועד והפיצו דימויים מבושלים ותמונות מפוברקות, והשתלטו על השיח בקמפוסים (הממומנים על ידי קטאר) ומחוץ להם. בין המרואיינים בסרט המבהיל והמתסכל הזה נמנים היסטוריונים, מומחי ביטחון ואישי ציבור, שחושפים חלק מהמלכודת הרחבה שנפלנו לתוכה.

גריזלי מן

הפסטיבל מקדיש מחווה לאשף הגרמני המטורף וורנר הרצוג, במסגרתה יוקרנו שישה מסרטיו התיעודיים. אחד הבולטים שבהם הוא הסרט מ-2005, על חייו ומותו המזעזע של טימותי טרדוול, שבמשך 13 שנים חי בינות לדובים בשמורת טבע באלסקה והתעקש לצלם אותם מקרוב. הרצוג השתמש בחומרים שצילם טרדוול כבסיס לדיוקן פילוסופי ומסעיר של גיבור אובססיבי וקיצוני אף יותר ממנו. זה סרט פוער פה על דובים ועל קולנוע ועל טירוף, שהוא בגדר חובת צפייה.

אנדריי הוא אידיוט

הסרט הזה על גסיסה מסרטן זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל סנדאנס, ואפשר להבין למה. הוא משעשע מאוד, לפני שהוא נעשה קשה. זה מתחיל כמו קומדיה רומנטית המספרת איך אנדרה ריצ'ארדי ורעייתו ג'אניס התחתנו בנישואים פיקטיביים בשביל גרין קארד, ניצחו יחד בשעשועון טלוויזיוני על זוגות צעירים, והתאהבו באמת. שנים רבות אחרי כן, בגיל 52, אנדרה מגלה שיש לו סרטן מעי הגס סופני ביותר, ומחליט להמשיך לחיות בכיף, עד כמה שאפשר, כמו שעשה תמיד. הוא בוחר לבלות כמה שיותר עם חברו הטוב לי. כפרסומאי יצירתי הוא גם מחליט לעשות על זה סרט, שיושלם אחרי מותו. אנדריי מתיישב מול המצלמה ומשתף אותנו ברעיונותיו ובהומור המקברי שלו, ואינו בורח ממנה גם כשמצבו מתדרדר, והוא מתחיל להיראות כמו שלד. עריכה תזזיתית וקטעי אנימציה מבדרים בסטופ-מושן מעשירים את הטקסטורה של הסרט שבסופו תרוצו לקבוע תור לקולונוסקופיה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בכלל לא מובן מאליו שבפסטיבל דוקאביב הצליחו להרים תוכנית בינלאומית ששווה לצאת בשבילה מהבית, אבל הנה הוא מגיע (החל מ-28.5) ולכו תבחרו עכשיו בין כל האופציות. בשביל זה אנחנו פה: מבקרת הקולנוע יעל שוב צללה לתוך התוכניה וחזרה עם כמה פנינים אמיתיות

מאתיעל שוב

"דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

המסך

מות גיבורים: הפינאלה של "דה בויז" היה כמעט כל מה שרצינו
העונה החמישית של "הבנים" (ובפעם האחרונה, "דה בויז", כפי שנהוג אצלנו בריקאפ) לא הייתה משהו, בלשון המעטה וכמו שכבר אמרנו בשבוע שעבר. היא הייתה יכולה להיות עונה שלישית יוצאת מן הכלל, אך כעונת סיום היא ממש לא ענתה על הדרישות ולא התעלתה לרמת העונות הקודמות. עם זאת, עכשיו דאגו לנו לפרק פינאלה מעולה, עם סצנות קרב נהדרות, סצנות מוות מדהימות, והכי חשוב: הומלנדר על הברכיים, מוכן למצוץ את הזין של בוצ'ר. נגיע לזה.
>> הנוקמים: "פאודה" מאשרת את כל מה שבישראל מנסים להדחיק
>> תברחו: למה אנחנו אוהבים את הדרך שבה "חתונמי" משקרת לנו
>> האחים של דריגס: אם תתגברו על הקרינג' יש כאן יופי של סדרה

געגועיי לפרנצ'י

בפרק הקודם הלך מאיתנו פרנצ'י. במהלך הסדרה היו לו רגעים טובים יותר ופחות, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שמדובר בדמות מוצלחת (ועבודה נהדרת של תומר קפון). המוות שלו אמנם הגיע קצת מאוחר אבל מילא את תפקידו הדרמטי. מערכת היחסים שלו עם קימיקו התפוררה לאט לאט, והוא מיצה את תפקידו בתור המוח המדעי של הכנופיה.פרק הפינאלה נפתח עם ההלוויה של פרנצ'י ומכתב פרידה שהוא שמר, ובו הוא מתמקד בעיקר בזה שהוא ראה את חורי התחת של כולם, ולכן הוא מרגיש קרוב אליהם ברמת קרבת משפחה. תודה על זה, פרנצ'י.

אין חור שהוא לא מכיר. פרנצ'י, "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

"דה בויז" חוזים את המציאות פעם נוספת

לא מעט פעמים לאורך הסדרה ראינו את הדיוק הסאטירי של התסריטאים בחיזוי המציאות, בין אם מדובר בעליית טראמפ לסבב נוסף ומטורלל הרבה יותר בשלטון ובין אם מדובר במעורבות במזרח התיכון בענייני נפט בעקבות קונפליקט בינלאומי. הפעם אנחנו מקבלים תשדיר של הומלנדר שאומר בגדול ש"האנשים שיש להם את הכוח לשנות את העולם – פורצי הדרך, הרדיקלים והמהפכנים – הם אלה שמשנים את העולם והומלנדר הוא כזה".

תשמור על העולם ילד. "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים) — תשמור על העולםילד. "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

רק לפני זמן קצר שמענו את הנשיא טראמפ אומר משהו ברוח התשדיר של הומלנדר לאחר ניסיון ההתנקשות האחרון בחייו: "מנסים להתנקש רק באנשים בעלי השפעה". מדובר באותו המיתוס של אנשים שמשנים את העולם וגם באותה הרטוריקה. מה ששניהם שוכחים שבין אותם "רדיקלים", "מהפכנים" ומנהיגים שמשנים את העולם ומנסים להתנקש בהם יש אנשים כמו היטלר, סטאלין ורבים אחרים לאורך ההיסטוריה. העונה הזאת נכתבה לפני שנתיים, אז די מרשים הדיוק. יכול להיות שזה גם שינוי בדקה ה-90, כפי שנטען לגבי חלקים נרחבים בעונה. אני לא מאמין שזה המצב וגם לא רוצה להאמין.

הומלנדר הורג את אילון מאסק

בתחילת הפרק הומלנדר משוחח עם מיליארדר שמזכיר מאוד את אילון מאסק, גם בנראות אבל גם בבקשה שלו לשלוח סטארלייטרים כדי שישמשו כעבדים והרצון שלו לשוחח על פוריות של גברים לבנים, בהתכתבות ישירה עם דברים שאמר מאסק במציאות עם דברים שאמר מאסק במציאות ועם ההצדעה הנאצית לאחר נצחון טראמפ. הומלנדר עושה את מה שכולנו היינו רוצים לעשות, ופשוט מעיף את המיליארדר אל החלל החיצון.מיד לאחר מכן המעמקים נכנס עם רעיון מבריק להפוך לצלבן הפרטי של הומלנדר. לא ברור איך הוא חושב לבצע את זה עכשיו כשהכוח המרכזי שלו מנוטרל כי כל הדגים הוציאו חוזה על הראש שלו אחרי פיצוץ צינור הנפט, אבל הוא ממשיך לחזור להומלנדר כמו אישה מוכהונשאר נאמן לו עד הסוף המר.

How are you still Alive after I took you to space.https://t.co/VHNsv07H0s pic.twitter.com/WZz1GEDYST
— Homelander (@Homelandertc)May 21, 2026

סיסטר סייג' מאבדת את הכוח שלה הופכת למטומטמת

אחרי ההלוויה של פרנצ'י סיסטר סייג' מבחינה בשינויים שקימיקו עוברת ומחליטה להתגרות בה, כפי שפרנצ'י עשה עם סולג'ר בוי בתחילת העונה. קימיקו מתפרצת וסייג' מקבלת סוף טוב כשהיא מבינה שהכוח שלה אבד, לאחר שניסתה ונכשלה לדקלם את המונולוג המפורסם מהמחזה "אותלו" של שייקספיר. במחזה המונולוג מדבר על כך שאותלו נפרד משלוות נפשו ו"מוחו הרגוע" ושוקע לתוך השיגעון שלו. סייג' הופכת למטומטמת בקטע קצת פאתטי וכשאין לה שום דבר לתרום היא הולכת ל"הארי פוטר וורלד" באורלנדו. תכלס, צודקת.

סוף טוב אבל גרוע. סייג', "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

"דור ה-V" מקבלים תפקיד: לא להיות נוכחים

בפרק הסיום אנחנו פוגשים פעם נוספת את חברי דור ה-V, מארי מורו, ג'ורדן לי ואמה והפעם יש להן תפקיד, להבריח את כל שורדי "קבוצת המיקוד" מהפרק הקודם לקנדה ולא להשתתף יותר בפרק. יש לזה גם סיבה: זה לא היה אמור להיות הסוף שלהן. העונה השלישית של "דור ה-V" הייתה אמורה להמשיך במדינה הצפונית לאחר אירועי "דה בויז", אך הסדרה בוטלה על ידי אמזון והתפקיד שלהן נותר מצומצם. מרגיש כמו בזבוז.

המעמקים של או-פאת'ר והסוף של המעמקים

בדרך להומלנדר, הכנופיה נתקלת בשני הגיבורים האחרונים שעומדים לצד הומלנדר – או-פאת'ר והמעמקים. את או-פאת'ר הורג מאת'רס מילק עם מחסום פה שמשמש מעין גאג חוזר (משחק מילים לא מכוון). בתחילת העונה ראינו שכוח הקול שלו מאבד שליטה ברגע שאשלי מחללת אותו בכל מיני דרכים. מחסום הפה החדש אמור למנוע את זה, רק שבפועל מה שקורה דומה לחסימת קנה של אקדח והראש שלו מתפוצץ, מה שאומר שזה היה קורה ככה או ככה ברגע שהוא היה משתמש במחסום. המוות שלו מזכיר את המוות של בלאק בולט מ"ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף", שם וונדה חוסמת לו את הפה. פה זה עם הרבה יותר דם ומוח.

View this post on Instagram

במקביל, אנני נלחמת במעמקים וסוף סוף עושה משהו בעונה הזאת. היא הייתה כל כך חלשה וגרועה לאורך הפרקים האחרונים, אז זה די משמח לראות אותה אשכרה בפעולה. אחד הרגעים הטובים ביותר בקרב הוא הבעיטה לביצים שהיא נותנת לו, אבל הרגע המנצח הוא ללא ספק נקמת הדגים והמוות שלו על ידי תמנון. הייתי שמח לראות כרישים קורעים אותו או את הומלנדר תולש לו את הראש, אבל יש משהו הרבה יותר משפיל בזה שגם הומלנדר טוען שהוא אפילו לא ראוי למות בידיים שלו וגם שהחיה שאותה הוא חילל הכי הרבה לאורך הסדרה מחללת אותו. מה שכן – אם הדגים אוכלים אותו, האם הם הופכים לסופר דגים בגלל הקומפאונד V שבדם שלו? ואם כן, האם אפשר סרט נוסח "חומר דוב" על כרישים עם הנוסחה בדם שלהם?

אופסי. המעמקים, "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

הומלנדר על הברכיים

ההחלטה לשדר את הקרב האחרון בשידור חי מעצימה את הקרב בין בוצ'ר להומלנדר והופכת אותו להרבה יותר מתגמל, כי אחרי חמש עונות סוף כל סוף הם מקיימים את ההבטחה שלהם ל"אדמה חרוכה, הלם ומורא, דם ועצם" כשכל העולם צופה. ויש הרבה מזה. זה מגיע רגע אחרי שהומלנדר מקריא מהטלפרומפטר אבל אפילו כשיש מולו טקסט מוכן הוא לא מסוגל להסתיר את טבעו האמיתי והוא סוטה מן הכתוב. אתם יודעים מי עוד נוהג לעשות זאת? נכון מאוד, הנשיא טראמפ שידוע בנאומיו הארוכים והמטורללים שלו.

ואז נכנס בוצ'ר. בעזרתו של ריאן שמופיע כמעין דאוס אקס מכינה, הם מצליחים לגרום לקימיקו להשתמש בכוח שלה כדי למחוק את הכוחות של הומלנדר וכך גם בוצ'ר וריאן מאבדים את כוחותיהם. הרגע שבו הומי מבין שאין לו יותר כוחות היה שווה את כל העונה. כמו פיירקראקר ברגעיה האחרונים, הומלנדר מתחנן ומוכן לעשות הכל, כולל לאכול חרא או לרדת לו בשידור חי. זה לא עובד על בוצ'ר שמכה אותו עם לום ברזל ופותח לו את הראש כמו קופסת שימורים. זה מראה שאין באמת הבדל בין הומלנדר לבוצ'ר, אבל זה גם שינוי גדול מהקומיקס, ואולי לטובה.

עכשיו אפשר לספר שההבדל המרכזי בין קומיקס של גארת' אניס ודאריק רוברטסון לסדרה של קריפקה הוא שבגרסה המקורית הומלנדר מתדרדר לשיגעון לאחר שהוא מקבל תמונות שלו עושה מעשים נוראיים שהוא לא זוכר שעשה, כמו לאכול תינוקות לדוגמה (מתאים לקונספירציות על האילומניטי וכל החברות הסודיות כיום, וזה נכתב לפני שני עשורים). אחר כך מסתבר שבלאק נואר הוא שיבוט של הומלנדר שנועד להרוג אותו ולנחליף אותו אם הומלנדר יחליט למרוד ובוצ'ר בעצם הורג את בלאק נואר. הסוף של הסדרה הרבה פחות קומיקסי מזה, אבל הוא גם לא מסיר את האחריות מהומלנדר וזאת בחירה מצוינת. בחירה פחות טובה היא הסוף של בוצ'ר.

חיפשנו סוף מריר וקיבלנו אבקת סוכר

בעימות האחרון בין בוצ'ר ליואי הייתה צריכה להיות קצת יותר דרמה. מצד אחד, זה שהוא מגיע לבד הופך את המערכת יחסים שלהם ליותר משמעותית, אבל הסוף היה צריך להיות הרבה יותר מר ודרמטי. במקום זאת, יוצר הסדרה אריק קריפקה בחר במסר אחר: תמיד יהיה כוח בעולם והכוח הזה תמיד צריך להיות מבוקר. הגיבורים ממשיכים לחיות, סטן אדגר חוזר לתפקידו במשרדי ווט ומשלים כל את כל המעגל העלילתי שלו והנשיא מקים יחידה לפיקוח על גיבורי על. מסר סבבה, אבל לא הסוף. עם זאת, זה המסר שקריפקה רצה להעביר כיוצר ועדיין מדובר בסדרת גיבורי העל הכי טובה שנוצרה אי פעם. לפני שנקפל את הבסטה, מילה על הסוף של אשלי: אפילו ביקום המעוות של "דה בויז", אחרי נסיון הפיכה משטרית ואסונות רבים לאורך, הנשיאה שאפשרה את זה נעצרת ומובלת באזיקים. יש מה ללמוד כאן.

הסוף שמגיע לנו. יואי וסטארלייט, "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

שום דבר לא יהיה כמו "דה בויז"

אחרי סיום כזה צריך כמה מילות פרידה: זאת לא הייתה עונה טובה. היו בה שני פרקים מצוינים והשאר היה בינוני ומטה. אבל בפרק האחרון היה כמעט כל מה שרצינו. במשך חמש עונות, מאז 2019, ""דה בויז" הביאה רגעי שיא נהדרים. היא הייתה מצחיקה, מדויקת, גסה ומלוכלכת והפכה לא רק לסדרת גיבורי העל הכי טובה, אלא לאחת הסדרות החשובות בטלוויזיה, בעולם שבו מנהיגים לא לוקחים אחריות על מעשיהם וזורקים אותה על אחרים. זאת סדרה שהציבה מראה חשובה, וגם עונת הסיום הבינונית לא הרסה את כל מה שהסדרה הזאת בנתה לאורך השנים. בהמשך צפויות שתי סדרות ספין-אוף, "Vaught Rising" ו"הבנים: מקסיקו", אבל יש לי תחושה שאף אחת מהן לא תהיה כמו "דה בויז".שום דבר לא יהיה כמו "דה בויז".
ובפעם האחרונה, רשימת המתים: או-פאת'ר, המעמקים, בוצ'ר, הומלנדר. אבל המוות הכי כואב בפרק הזה הוא ללא ספק של טרור, הכלב של בוצ'ר. יהי זכרו ברוך. כלב טוב.

נתגעגע. טרור, "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

גם אחרי עונה לא טובה, פרק הסיום של הסדרה היה פינאלה מפואר ומעולה, עם סצנות קרב נהדרות, סצנות מוות מדהימות, סגירות מעגל מתבקשות, והכי חשוב: הומלנדר על הברכיים, מוכן לבצע מין אוראלי בבוצ'ר כדי שיחוס על חייו. די בטוח שתאמינו מה קרה אחר כך

מאתלירון רודיק

אינג'רה ותבשילים במסעדה האריתראית (צילום:שרון בן דוד)

אוכלים שותים

יש דרכים רבות להכיר את נווה שאנן. אבל הכי טוב דרך הבטן
במשך שנים נווה שאנן סוחבת על גבה מוניטין מפוקפק – ויש שיגידו די מוצדק – של הזנחה, אלימות ופשע. אבל מאחורי החזות המחוספסת מתקיימת מציאות טעימה להפליא. בשעות האור, ובבחירה מושכלת לאן הולכים, אפשר להסתובב בשכונה ולהתוודע מקרוב למורכבות. מי שבכל זאת חושש יכול להצטרף לסיורים שמתמקדים בתרבות, אמנות, קולינריה או כולם יחד.
>>בית הקפה הכי וינטג' בעיר מקיים מכירת חיסול נוסטלגית לפני הסגירה
>>שמישהו יתן לו אוסקר: טל רשבסקי פותח שניצליה עם מפות לבנות
כך המקרה עם הסיור של דנה אהרמן, שפית תל אביבית בעלת תואר בתולדות האומנות וקולנוע שמדריכה סיורי אוכל ועיצוב, שפשוט מאוהבת בנווה שאנן. "משנה לשנה האזור הופך להיות יותר הארדקור אך הוא נותר אותנטי לעומת שוק לוינסקי והכרמל, שאיבדו מזמן את האופי המקורי שלהם לטובת תיירות אוכל". השבוע התקיים גם האירועהחותם את "סלון לילה",ליין שבו מדרחוב נווה שאנן הופך למעין סלון תרבות, עם תפאורת ספות, עציצים, ריהוט כמו בבית של סבתא ותאורה נעימה, לגמרי הזמנה להגיע לשכונה ולגלות אותה באור חדש, אבל גם סיור היא אופציה לא רעה.
דנה אהרמן והסיור הקולינרי בנווה שאנן (צילום שרון בן דוד)
התחנה הראשונה היא מכולת פיליפינית קטנה ברחוביסוד המעלה 62, שמנהלת עולה ותיקה שנמצאת בארץ כבר 30 שנה. תוך כדי לעיסת אגרול שמנמן, זהוב ופריך מפנה אהרמן את תשומת לב המשתתפים לשאר האוצרות בחנות: אוכל מוכן לקחת הביתה; האלו האלו – משקה אינסטגרמי עם טעם מאתגר משבבי קרח וחלב ממותק, בטטה סגולה ועוד הנפצות; וירקות טריים מוזרים. על קישוא ענק ויתרנו, אבל זרקנו לסל במיה תאילנדית טרייה ובאקצ'וי. בכובעה כשפית, מחלקת אהרמן הוראות הכנה על קצה המזלג, ומבטיחה לשלוח בתום הסיור קובץ וורד מסודר עם מתכונים.
המכולת הפיליפינית (צילום: שרון בן דוד)
בדרך לתחנה הבאה אנו חולפים על פני מבנה באוהאוס מתפורר. לידו ניצב בניין חדש שמשקף את התהליך הנדל"ני הבלתי נמנע. עצירה קצרה ליד עוד מכולת אסיאתית (יסוד המעלה 40) והצטיידות בפלפלוני צ'ילי אדומים אש, ואז חלפנו עם הצצה במסעדת אל מאנו הווייטנאמית פיליפינית האהובה (יסוד המעלה 46), ובחנות הכלים השווה של דרגון (ראש פינה 6), ואנו מגיעים למכולת ההודית (ראש פינה 1). כאן צריך להידחף אבל המאמץ מצדיק את עצמו. לסל נזרקים בזה אחר זה חטיפים הודים חריפים, עיגולי פפדאם דקיקים ("רק לזרוק על מחבת חמה") וגראם מסאלה.
שתדעו לזהות. המסעדה האריתראית (צילום שרון בן דוד)
ברחוביסוד המעלה 10אנו עוצרים לפני דלת זכוכית ועליה צילומי אוכל וכיתובים בשפה לא ברורה. במדרכה ממול פועלת תחנת סמים אבל אנו מתעלמים, מסיטים את הווילון ונכנסים לחמארה אריתראית קטנה, מסוג המקומות שלא מגלים לבד וגם אם מגלים – לא מעזים להיכנס. אהרמן מנהלת שיחה בחצי עברית חצי תנועות ידיים עם בעלת המקום, אישה יפהפייה עם הדרת פנים של מלכת שבא. כשהיא שבה, חוזרים יחד איתה מגשים גדולים ועליהם אינג'ירה חמצמצה ומטבלים בגווני כתום־עדשים עדין ועד אדום חריף אש. מכאן ניתן האות להתפרע: בוצעים בידיים פיסת אינג'ירה, מעמיסים מה שרוצים ובאיזה קומבינציה שמתחשק, וזוללים. בהשוואה לשכנים מאתיופיה, האוכל האריתראי עדין ונעים יותר לחך הישראלי. לפני שנפרדים קונים אינג'ירה הביתה ב-10 ש"ח ליחידה, ומבדיקה שערכנו היא עובדת מעולה גם עם קוטג'.
אינג'ירה ומטבלים במסעדה האריתראית (צילום: שרון בן דוד)
בשלב הזה כבר לא נשאר מקום בבטן, אבל אין מצב לסייר בנווה שאנן בלי לעצור בגורקה (ראש פינה 16). ממתינים קצת עד שסיור קודם יעזוב – בכל זאת מדובר באטרקציה הקולינרית הכי אטרקטיבית בשכונה – ומתנפלים על כיסוני מומו מהבילים. וכן, בשבילם שווה להגיע במיוחד. למרבה המזל בתחנה האחרונה לא אוכלים, רק מקשיבים: Just a Second(מנחם בגין 34)הוא פרויקט חברתי-סביבתי מרשים, גלריה־חנות שעוסקת בשימוש חוזר – רהיטים, כלי מטבח, חפצי נוי ועוד שנאספו מדירות של קשישים שנפטרו, מאשפה עירונית ומפרויקטים של התחדשות עירונית, עוברים תיקון ומיחדוש בעזרת מתנדבים, חיילי וחיילות מילואים בהדרכתם של מעצבים, ונמכרים לאנשים שווינטג' עושה להם את זה. הרווחים מועברים לעמותה המעניקה סיוע נפשי לאנשי כוחות הביטחון, win-win situation בקטע הכי טוב שאפשר לבקש.
גלריית ג'אסט א סקנד (צילום: שרון בן דוד)
יוזמות פרטיות שכאלו הן מנוע צמיחה חשוב בחיבור מחדש של נווה שאנן, וכאלו לא חסרות גם מעבר לגבולות הסיור –קפה זוהרלמשל – וגם העירייה עושה מהלכים לצמצום הפערים במספר מישורים, מהקמת משכן ללהקת בת שבע ועד גלריית בית המשאבות בפינת הרחובות ארלינגר ופין – גלריית־חלון שמציגה עבודות אמנות מתחלפות במבנה שבעבר שימש תחנת שאיבה, שסיפקה מים לתושבי האזור. אבל יש עוד הרבה לאן לפתח. מי יודע, אולי דווקא דרך הבטן יהיה אפשר לגלות את הפוטנציאל האמיתי של השכונה.
סלון לילה, מדרחוב נווה שאנן 53 (בין רחוב לוינסקי לרחוב ראש פינה) מ-19:30
דנה אהרמן – פוד פרופסור, 052-8882728
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

לא משנה כמה מלוכלך תדברו על השכונה הדרומית, היא תמיד תדע להחזיר מלוכלך יותר - אבל אם מתאמצים להביט מעבר ללכלוך, לנווה שאנן יש הרבה מה להציע לרעבי העיר. יצאנו לסיור בין מכולת הודית, סטריט פוד פיליפיני וחמארה אריתראית ולקינוח מצאנו גם פרויקט חברתי-סביבתי מהמם

מאתשרון בן-דוד

אוכלים שותים

רדלר אור נוט: הנסיכה של נחלת בנימין מצאה את השף שלה
כמו מלונאות, קמעונאות וענפים נוספים במשק, הקולינריה הישראלית נמצאת בתהליך התכנסות, כאשר גופים קטנים נמחקים מהמפה או נבלעים על ידי גופים גדולים וחזקים מהם. בתחום המסעדנות שולטות מספר קבוצות חזקות כגון R2M של רותי ברודו, "החבר'ה היותר טובים" של אייל שני ושחר סגל, האחים ירזין והאחים אבידן. רק לאחרונה התבשרנו שקבוצת נונו/מימי, שמחזיקה בין היתר גם ברשתות ג'ירף וטאקריה, רכשה 50 אחוז מרשת ההמבורגרים GDBתמורת 32.5 מיליון ש"ח. גם קבוצת פופולר (קפה פופולר, יאסו) מחזקת את מעמדה, והפעם עםהצבת השף אבי ביטון בחזית מסעדת רדלר, מהעוגנים הבולטים בנחלת בנימין.
>> אוף וייט: 17 עוגות גבינה שהופכות את חג שבועות לחגיגה לבנה וטעימה
>> בר פרונטו: הגרסה החדשה למסעדה האהובה תיכף כאן, ממש בעוד רגע
רדלר נפתחה בספטמבר 2022 ועוררה מיד באזז בביצה. החיבור בין לוקיישן אייקוני בחזית מלון אלברטו מרשת ישרוטל לבין שף מושיקו גמליאלי (בר 51, מונא) יצר סקרנות רבה. התל אביבים, כדרכם, עמדו בתור – אלא שמשהו לא התרומם. "לרדלר יש את כל מה שהייתם רוצים ומצפים לקבל ממסעדת עילית תל אביבית, אבל במקביל שכחו שם גם כמה דברים בסיסים כמו אומץ, סבלנות ובושה. ואטמי אוזניים. זה מקום בלי אמירה מקורית, בלי חדשנות ובלי אופי",כתב המבקר שלנו דאז.
הפוטנציאל היה שם כל הזמן. רדלר (צילום: עמית גירון)
מאז חלפו ספינות רבות במצרי הורמוז, ובאפריל 2025 הודיעו גמליאלי וקבוצת מונא על עזיבתם מתוך רצון "לרכז את העשייה במקומות שמבטאים את שפת האירוח שלנו" –כלומר בבר פרונטו החדש. המסעדנים עומר כצמן ותומר שפלר מקבוצת קפה פופולר המשיכו להפעיל את המסעדה ללא פנים מוכרות בחזית, עד עכשיו, כשנעשה המהלך המתבקש להעביר את המושכות לידיו של ביטון, הצלע השלישית בשותפות. "אהבתי את רדלר עוד כשהיא הייתה של השותפים שלי. מהפעם הראשונה שהגעתי כאורח הרגשתי כמו בבית, והייתה בי תחושת שייכות לא מוסברת", משחזר ביטון. "כשהרעיון להצטרף עלה, עוד לפני שהם הספיקו להגיד 'ברוסקטה מולים' אמרתי 'אני בפנים'".
השינוי הראשון ברדלר ניכר בפלור, שבגלגולו הקודם היה דחוס ורועש. ביטון מספר שעם כניסתו הוא דילל את כמות השולחנות והחליף גוון תאורה, ואכן כעת המסעדה נראית נעימה ומרווחת, אפילו רומנטית. השלב הבא כלל הסבת התפריט לרסטו־ביסטרו במספר פעימות, כדי לא להכביד על המטבח. מי שמצפה למצוא כאן קציצות טונה ברוטב אדום ומנות בהשראה מרוקאית יתבדה עד מהרה. "התבגרתי ושיניתי קצת את סגנון הבישול שלי. פחות מתוק ותבלינים, וקווים נקיים יותר. אני בן 45, וכסועד אני לא רוצה לצאת עם בת הזוג שלי או עם חברים ולאכול אוכל כבד. בא לי להזמין שלוש מנות ראשונות ופרוסת לחם ובזה לסגור את הסיפור, בלי להתחבר אחר כך לטאמס", הוא צוחק.
שרימפס בחמאת עגבניות ותפוחי אדמה סופריטו, רדלר (צילום חיים יוסף)
תפריט ההשקה שלו נחלק למנות ראשונות, ביניים ו"גדולות יותר". טרטר דג אמריקן וצ'יפס (68 ש"ח), שרימפס בחמאת עגבניות וקוביות תפוחי אדמה סופריטו (118 ש"ח) ותמנון צלוי עם בצל חרוך וסלסה (88 ש"ח) משקפים אותו די.אן.איי בגרסה בשלה ונטולת מניירות, וכך גם סלט ברוקולי (68 ש"ח) כטייק אוף על סלט הכרובית האייקוני מפופולר. במסגרת חילופי המשמרות והשינוי המתון, ניכר שרדלר אינה שואפת להמציא את הגלגל מחדש. עם זאת מפתיע לגלות בתפריט כבד עוף בגריל פחמים שמזכיר שיפודיות מהסבנטיז, וביטון אומר שזו בדיוק הכוונה.
"אנחנו חיים בעולם של סשימי יוגורט, כך אני מכנה את זה. בכל תל אביב מגישים סשימי ויוגורט וטרטר בקר עם פרוסת לחם כזו או אחרת", הוא מסביר. "בעיניי שיפוד כבד עוף הוא מאכל האלים, חומר גלם מטורף שמחזיר אותי לילדות, כשאמא שלי הייתה מכינה כבד עוף עם בצל והפירה. אלה אותם טעמים מוכרים בצורה קצת אחרת. השותפים שלי ומנהלי המשמרת הרימו גבה אבל הקהל מצביע בידיים". המחיר, 116 ש"ח, הוא כמובן לא כמו פעם, אבל עדיין מדובר בוואליו פור מאני בהתחשב בעובדה שמדובר בשני שיפודים עם ציר בקר עמוק, קוביות תפוחי אדמה קונפי ובאק צ'וי. ובמסעדת שף.
שיפודי כבד עוף פחמים, רדלר (צילום: חיים יוסף)
במקביל לרדלר ממשיך ביטון לג'נגל בין שאר עסקיו – קפה פופולר, מסעדת יאסו היוונייה ומעדניית סוליקה. למרות העומס הוא דווקא מרוצה מפיזור הביצים בכמה סלים. "הפנטזיה שלי כטבח היא קודם כל להאכיל כמה שיותר אנשים בסגנונות שונים. בין אם באוכל עילי או סטריט פוד, בסוף בכולם עובר קו אחד מאוד ברור של האוכל שלי, וחלק מהבגרות שלי כרוך בהבנה שאני לא יודע הכל ובלמידה מטבחים צעירים. כיף שאני יכול לפתח את עצמי כטבח ולהתנסות בדברים חדשים כל הזמן". לפי החישוב שלנו, זה אומר שחסר לו כרגע דוכן סטריט פוד מוצלח. אולי שיפוד כבד עוף עם בצל ופירה בגרסה נגישה יותר יבוא בטוב, רמז רמז.
רדלר, נחלת בנימין 48, תל אביב, 03-7283830, ראשון-שבת מ-19:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מאתשרון בן-דוד

אוכלים שותים

5 עוגות הגבינה הכי טובות בעיר (ועוד כמה ממש טעימות)
באופן עקרוני, אנחנו לא ממש חובבי מסורת כאן בטיים אאוט, אבל יש מסורות שאנחנו בהחלט מתחברים אליהן – במיוחד אם הן כוללות כל כך הרבה מתוק. עוגות הגבינה השנתיות של שבועות הן הזדמנות לכל מאפיות וקונדיטוריות העיר למצוא את היצירתיות שלהן על קנבס לבן, ולחפש איך לגוון את הצבע. גם השנה השפע המסחרר של עוגות הגבינה עלול להוביל לשוגר-ראש, לכן בחרנו עבורם את 5 העוגות השוות ביותר של החג, והוספנו עוד תריסר עוגות ממש מוצלחות, שיהיה במזל ובטעם. חג שמח, אל תפחדו לאכול את כל העוגה לבד.

חמש העוגות הכי טעימות

עוגת גבינה שושנה | פיצי

מרוב עומס עוגות לא הספקנו להרים ראש ולבדוק מי זו שושנה, שזכתה למחווה מרגשת כל כך מחיים כהן. אולי זה בכלל הפרח. בכל מקרה, מדובר בשכבת גבינה עבה וקטיפתית, תחתית פילו ופיסטוק קראנצ'ית עם המון עלעלים (שינוי מרענן מבצק פריך), ועיטורי פיסטוק ומי ורדים שמתכתבים באיפוק עם שוקולד דובאי, עטופים בלוק נסיכותי רומנטי, שממקם את שושנה בקלילות בטופ פייב שלנו. על השמחה הכללית מעיב רק המחיר.220 ש"ח.
פיצי

טארט נקטרינות | סניורה בייקרי

האסתטיקה שמאפיינת את היצירות של סטודיו סניורה מגיעה בחגים ומועדים לשיאי אלגנטיות שאינם מביישים פטיסרי בפריז. הפעם מכינים האופים־קונדיטורים שחר סניור ואריאל זביב טארט חמוץ־מתוק עדין, שכולו שכבות של פרוסות נקטרינות רכות, קרם פרנג'יפן הדרים מעודן, מוס יוגורט אוורירי וקראמבל יוגורט. היא מיוחדת ולא כמו כולן, ועל כן העוגה היפהפייה הזו מיועדת לאניני טעם ששווה להשקיע בהם – חברים קרובים, בני משפחה שמבינים עניין או סתם לזלול בעצמכם בבית בלי שאף אחד רואה.160 ש"ח.
סניורה בייקרי

עוגת גבינה אפויה | עמיתה

"אומייגוד מההה זהההה" שאגו חברי קבוצת הביקורת שלנו והתנפלו בכפיות שלופות על עוגת הגבינה האפויה של עמיתה. היא גבוהה באופן שכמעט מאתגר את מדפי המקרר, מסנוורת בגווני לבן ושמנת, מבטיחה ומקיימת. תחתית סבלה טונקה פריכה וחמאתית, שכבת גבינה אפויה במתיקות עדינה וציפוי קרם שמנת חמוצה נותנים למאפה הקלאסי פרשנות נדיבה וסופר־מרשימה "חפה מהסחות דעת ומרוכזת בגבינתה", כמו שאומרות הקונדיטוריות מיכל בוטון ואנה שפירו. פייר, צודקות.155 ש"ח.
עמיתה

עוגת גבינה קראמבל לימון | לחמים

אפשר למלא את כל הרשימה רק מקולקציית שבועות של מאפיית לחמים, מעוגת גבינה קלאסית שבכל שנה אנו עפות עליה, ועד חלה לבנה מפוארת וספנקופיתה של האופה יקי שגיא מקיבוץ בארי. הפעם בחרנו להתמקד בעוגת גבינה צנועה למראה אך משובחת בטעם, עם שכבות גבינת מסקרפונה רכה ואוורירית, קרם לימון חמוץ עדין וקראמבל שסוגר הכל בפריכות נעימה. במאפייה מתחשבים במי שבוחרים לבלות את החג בפורמט מצומצם, ולכן העוגה נמכרת גם במגש זוגי – מה שלא ימנע מכם לחסל אותה לבד. ולא פחות חשוב: המחיר נוח.מ-67 ש"ח.
מאפיית לחמים

מאפיית לחמים (צילום: דניאל לילה, סטיילינג: אוריה גבע)

עוגת גבינה באסקית | We Like You Too

נכון, כל מקום ואחותו מכין עוגת גבינה באסקית שרופה יפה כזו, עם נייר האפייה הנצמד וטריליזרד הקלוריות – אבל אחת כמו זו של WLYT (או כפי שהיא ידועה בקרב רבים, זו של קפה נורדוי) אין לאף אחד. בקלות הגרסה הכי טובה לבאסקית, עם קרם מדוקדק ועשיר, מרכז מעט נוזלי וקירמול שרק עבורו שווה לחגוג שבועות. על מה החג הזה בכלל, תבואה? ביכורים? למי אכפת? זה חג הבאסקית הזו.180 ש"ח
WLYT

עוד עוגות שאהבנו

גאלט ריקוטה הדרים | הבייקרי |בחירת המערכת

רותי ברודו עושה זאת שוב עם עוגה חגיגית לאנשים שבא להם משהו קצת יותר מתוחכם מעוד גבינה אפויה: גאלט ריקוטה הדרים מבצק עלים שזוף ופריך מעוטר בדוגמת שיבולים – בכל זאת שבועות הרי – במילוי קרם שקדים והדרים עשיר וגבינת ריקוטה. ההשראה מגיעה מגאלט דה רואה, מאפה צרפתי קלאסי שבתוכו מוחבא פסלון קטן או מטבע, שמי שמוצא אותו מוכרז מלך ליום אחד. פה אין הפתעות, אבל כבר בביס הראשון מבינים מי המלך של השולחן.124 ש"ח.
הבייקרי

ריקוטה, דבש וצנוברים | האחים

כיאה לרוח המאחדת של המקום הכי אופטימי בתל אביב, האחים הגיעו בגישה מאחדת לשיתוף פעולה עם המחלבה הקטנה, שסיפקה את הריקוטה עבור היצירה היפהפייה והמקומית הזו של טולי נווה, שכבר עושה מהפך באגף המתיקות של האחים. תחתית קראמבל שקדים עדין, ריקוטה טרייה וצנוברים קלויים שמנקדים דבש לוונדר ג'לטיני המצפה ממעל. כמו מכתב אהבה מעודן לשבועות.180 ש"ח
האחים

עוגת איזה אחים. עוגת שבועות באחים. (צילום: נועם פריסמן)

טופפן טורטה לימון | שטפן

הבייקרי האוסטרי שתמיד מצליח לחדש מפליא לעשות הפעם בטופפן טורטה לימון, עוגה טעימה כשם שהיא מרהיבה. יש בה קרם גבינה אפויה וקרם לימון עוקצני, תחתית ביסקוויט פריך ועיטור מרנג רך, שמתרכזים בביס מושלם במרקם עננים ולוק יפהפה. רק המחיר קצת מפריע.214 ש"ח.
שטפן

קרמבל ונילה צ'יז קייק | רולדין

תאמינו או לא, זו היתה אחת ההפתעות הגדולות שלנו. היא לא מורכבת מדי – סבלה ברטון עם בסיס חמאתי-מלוח מעט, מלית גבינה עשיר להפליא וגנאש וניל מצפה ממעל – אבל כמה שהיא פשוטה, ככה היא בועטת. קלילה באופן מפתיע, מתוקה אך לא בהגזמה ועם הקריצה המלוחה של הסבלה הביס מתעלה מעבר לגבולות הצפוי, ואפילו המתבקש. סחטיין רולדין, הופתענו לחיוב. לא מהמחיר, אבל כן מהרמה.200 ש"ח
רולדין

עוגת גבינה אפויה | מייזון קייזר

לוק מעוצב ולוגו משוקולד מביאים לשולחן החג את השיק הצרפתי של מייזון קייזר, בעוגת גבינה אפויה חגיגית מקושטת בפירות העונה ושנטי וניל עשיר. שילוב מדויק של קטיפתיות ורעננות מתורגם לחגיגת טעמים פריזאית משובחת, מבלי לעבור בנתב"ג.139 ש"ח.
מייזון קייזר

ברולה גבינה | ביסקוטי

קרמבל בצק פריך ויציב בבסיס שומר הפתעה להמשך עם שכבת קרם ברולה שמסתתרת בתוך גוף של גבינה אפויה בסגנון ניו יורק, וגימור ברולה מקורמל ממעל משאיר אותה במתיקות עוצמתית אך לא מוגזמת. טוויסט נחמד על קלאסיקה.158 ש"ח
ביסקוטי

קייק גבינה וקראמבלס | מיקי שמו

במסגרת חיפושינו אחר עוגות חג לא שגרתיות מצאנו אצל מיקי שמו את הקינוח המושלם לשלב הקפה שאחרי הארוחה: עוגה בחושה קלילה ואוורירית על בסיס גבינה עם מרמלדת משמש חמוצה־מתוקה וקראמבלס. המחיר הוא עוד בונוס,79 ש"ח.
מיקי שמו

עוגת פיסטוק, גבינה וקאדאיף | מימי בייקרי

לאלו שמאסו בעוגות עם טעמי גבינה בולטים תמיד שמורות יציאות שמחפשות לברוח מכאן, וזו עושה את כל הדרך לטורקיה ובחזרה. 4 שכבות שזורות שנעות בין קרם גבינת שמנת ודבש מתקתק ויציב, ותל קדאיף עם פיסטוק ומעט אטריות קדאיף, מה שנותן לביס קו רענן ומעט פריך שמתנגד לגבינה ומכניס לה טעם שובר שוויון בשולחן החג.185 ש"ח
מימי בייקרי

עוגת פיסטוק, גבינה וקדאיף. מימי (צילום: דניאל לילה)

בבקה ריקוטה ופירות יער | Bread Club

ברשת בייקרי הבוטיק מבית לנדוור מבינים איך עושים רושם, ומציעים לחג בבקה ענקית מבצק בריוש חמאתי ממולא ריקוטה ופירות יער. שימו אותה במרכז השולחן והאורחים יתעלפו, וגם המחיר נעים לכיס:110 ש"חלעוגה באורך 40 ס"מ (22 ש"חלשבלול אחד, למי שרוצה לאכול לבד מבלי לאכול יותר).
Bread Club

עוגת גבינה עם פרי העונה | דלאל

קלאסיקה עונתית שאף פעם לא נמאס ממנה. עוגת גבינה אפויה לגוון מושלם שמנצנץ על השולחן, ציפוי שמנת חמוצה ואבקת סוכר ושורה של פירות עונתיים אדמדמים לזריקת צבע וטעם. הגודל (15 ס"מ) לא מלהיב ביחס למחיר, אבל כל ביס ממנה שווה את משקלו בזהב.152 ש"ח
דלאל

עוגת גבינה פירורים עם קראמבל פיסטוק-לוז | בוטיק סנטרל

מתוך הקולקציה המרשימה של רשת בוטיק סנטרל הלכנו עם הלב והחך אחר עוגת גבינה פירורים קלאסית ואוורירית מעוטרת בקרמבל פיסטוק-לוז, שמעניק לטעם העדין ממד נוסף של עומק ופריכות. גרסת הקראמבל שוקולד מגיעה למקום השני המכובד, ממש כמו נועם בתן.77 ש"חלפס,174 ש"חלעוגה עגולה.
בוטיק סנטרל

עוגת גבינה עם קונפיטורת גויאבה | ליליאנפלאץ

חכו, אל תברחו עדיין. הפרי אולי מעורר מחלוקת, אבל ספק אם האורחים על השולחן בכלל יבינו שהם מתענגים על טעמי גויאבה – חלק ינחשו משמש חמצמץ, יהיו חצופים שיהמרו פסיפלורה. כך או כך, ההפתעה על פניהם של המגלים שווה כל אגורה של העוגה מלאת הסטייל הזו, עם בצק שמרים פריך בתחתית, קרם גבינה עשיר ואוורירי, וקונפיטורת גויאבה במתקתקות מושלמת שתהיה משחק הניחושים הכי מעניין בערב חג.150 ש"ח.
ליליאנפלאץ