כשחושבים על ערי סטודנטים בישראל, בדרך כלל מדמיינים קמפוס גדול, מעונות, כמה בתי קפה קבועים וזהו. ירושלים עובדת אחרת לגמרי. כאן אין מרכז אחד שמרכז אליו את כל הסטודנטים. להפך. עשרות מוסדות לימוד פזורים ברחבי העיר, ומרכז ירושלים כולו מתפקד כמו קמפוס פתוח. הסטודנטים יוצאים מהשיעור ישר לבית הקפה, משם לגלריה, אחר כך להרצאה, להופעה או לבר, ובדרך פוגשים חוקרים, אמנים, מוזיקאים, יזמים ואנשים שבאו לעיר ללמוד משהו שפשוט אי אפשר ללמוד במקום אחר.
>> עולים לרגל: 31 מקומות מומלצים לאכול בהם טוב בירושלים
עם כ־41,600 סטודנטים הלומדים במוסדות המוכרים על ידי המל"ג, ועוד מאות רבות של תלמידים במסגרות ייחודיות בתחומי האמנות, הקולנוע, המוזיקה, הכתיבה והרפואה המשלימה, ירושלים היא הרבה יותר מעיר אוניברסיטאית. היא עיר שחיי הסטודנטים שלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרחב העירוני שלה. גם הנתונים מספרים את אותו הסיפור. לפי דוח StartupBlink לשנת 2026, ירושלים רשמה את הזינוק החד ביותר מבין הערים בישראל במדד האקוסיסטם לחדשנות וסטארטאפים, עם צמיחה של 18.9% בתוך שנה אחת. במילים אחרות: לא רק סטודנטים מגיעים לכאן – גם רעיונות, יוזמות וחברות חדשות.
הסיבה לכך פשוטה: ירושלים לא נשענת על מוסד אחד, אלא על רשת של מוסדות אקדמיים ובתי ספר מקצועיים, שכל אחד מהם מושך אוכלוסייה אחרת. יחד הם מייצרים מרחב עירוני שבו מדענים, מעצבים, מוזיקאים, קולנוענים, אנשי חינוך, שחקנים ויזמים נפגשים כמעט במקרה בקפה, ברחוב או בבר השכונתי.
המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים
לשעבר מכללת הדסה, ואחד ממנועי החיים האקדמיים של מרכז העיר. כאן לומדים זה לצד זה סטודנטים למדעי המחשב, אופטומטריה, בריאות, מדעי החברה, תקשורת צילומית ועיצוב תעשייתי – שילוב שמכניס למרכז ירושלים אלפי צעירים ממגוון תחומים מדי יום.
האוניברסיטה העברית – קמפוס אדמונד י' ספרא בגבעת רם
שלוש דקות נסיעה ממרכז העיר (כשאין פקקים), אבל חלק בלתי נפרד מהאקוסיסטם הירושלמי. כאן מרוכזים מדעי הטבע, ההנדסה ומדעי המחשב של האוניברסיטה העברית, לצד מכוני מחקר מובילים שמושכים חוקרים וסטודנטים מהארץ ומהעולם.
בצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב
120 שנה אחרי הקמתה, בצלאל ממשיכה להיות אחד המוסדות המשפיעים ביותר על התרבות החזותית בישראל. המעבר לקמפוס החדש במגרש הרוסים החזיר אותה אל לב העיר, כך שהמרחק בין הסטודיו, בית הקפה והרחוב כמעט נעלם.
האקדמיה למוסיקה ולמחול
אחד המוסדות הוותיקים והמוערכים בארץ, שבו לומדים מוזיקה קלאסית, ג'אז, מוזיקה מזרחית, מחול קלאסי ומודרני. מאות קונצרטים ומופעים שמתקיימים לאורך השנה הופכים את העיר לבמה פתוחה.
מכון שכטר למדעי היהדות
מוסד ייחודי ללימודי תואר שני במדעי היהדות, המשלב מחקר אקדמי עם גישה פתוחה ופלורליסטית ומושך אליו סטודנטים מרקעים מגוונים.
מכון כרם
שוכן ליד גן העצמאות ומכשיר אנשי חינוך בתחומי הרוח, החברה, היהדות והאמנות במסגרת המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין.
ועוד עשרות מסגרות ייחודיות
למספר הזה מצטרפים מאות תלמידים במסגרות שאינן נכללות בנתון הרשמי של המל"ג – מבתי ספר לאמנות, קולנוע ומוזיקה ועד מוסדות לכתיבה יוצרת, להכשרת מורים ולרפואה משלימה.
הסיפור של ירושלים לא נגמר באקדמיה. חלק גדול מהקסם שלה מגיע דווקא ממוסדות היצירה שפועלים במרכז העיר, ומושכים אליה צעירים מכל הארץ.
קמפוס ירושלים לאמנויות
ארבעה מוסדות מובילים לקולנוע, משחק, פרפורמנס ומוזיקה חולקים כאן מרחב משותף שמטשטש את הגבול בין הכיתה לבין הרחוב.
בין המוסדות שפועלים בו:
סם שפיגל – מבתי הספר לקולנוע המוערכים בעולם.
ניסן נתיב ירושלים – שלוחת בית הספר למשחק שהגשימה את חזונו של ניסן נתיב להוציא את לימודי המשחק מגבולות תל אביב.
בית הספר לתיאטרון חזותי – מוסד שמוותר על חלוקה למחלקות ומעודד יצירה בין-תחומית.
המרכז למוזיקה מן המזרח – בית למסורות מוזיקליות עתיקות ולימוד כלי נגינה מסורתיים.
לצדם פועלים גם מוסררה, עם מסלולים בצילום, מדיה חדשה ומוזיקה; מעלה, בית הספר לקולנוע שזכה בפרס BAFTA; מכללת רידמן, המתמחה ברפואה משלימה; ומקום לשירה, שממשיך לטפח את דור הכותבים הבא של ישראל.
איפה הסטודנטים באמת נפגשים?
כמו בכל קמפוס טוב, גם כאן החיים האמיתיים מתחילים מחוץ לכיתה. בתי הקפה, הברים וחללי התרבות הם המקום שבו נולדים שיתופי פעולה, רעיונות חדשים וחברויות שנמשכות הרבה אחרי סיום התואר.
המפעל
קשה להגדיר את המפעל: הוא גם גלריה, גם בית קפה, גם בר, גם חלל עבודה וגם מרכז תרבות. כמעט תמיד מתקיימים כאן אירועים, תערוכות או הופעות, ובין לבין פשוט יושבים אנשים ועובדים.
איפה? המערבים 3 (מאחורי מלון וולדורף אסטוריה).
חסבון
אחד המקומות המסקרנים במרכז העיר. ארבעה מבנים היסטוריים הפכו למתחם שמאגד בית קפה, בר, מסעדה, בית קלייה, חללי למידה, הופעות, סדנאות וחנות יד שנייה.
איפה? מבוא המתמיד 6.
הספרייה הלאומית
המשכן החדש של הספרייה הלאומית הפך במהירות לאחד מחללי העבודה המרשימים בישראל. יש כאן ארכיונים, אולמות קריאה, בית קפה, אירועי תרבות ובעיקר הרבה מאוד סטודנטים עם לפטופים.
איפה? קפלן 1, קריית הממשלה.
ליבא קפה
פינת חמד קטנה במדרחוב ש"ץ, עם קומת גלריה שקטה, קהילה קבועה של סטודנטים ואווירה שמזמינה להישאר עוד שעה.
איפה? ש"ץ 4.
סיבריס
בית קלייה, קונדיטוריה, מעדנייה ובית קפה שהפך לאחד ממוקדי העלייה לרגל של חובבי הקפה בעיר. החצר הגדולה הופכת אותו גם למקום מצוין ללמוד בו.
איפה? עזה 20–22 (והסניף המקורי בעזה 13).
מולה בוטני וקוקטייל הצמחים
בית קפה, מאפייה, מעדנייה ומשתלה באותו מתחם. מסוג המקומות שבהם אפשר לעבוד כמה שעות ואז לחזור הביתה עם עציץ.
איפה? מתחם הגן הבוטני האוניברסיטאי (מחוץ לכניסה לגן).
מזקקה
בית קפה ואולפן ביום, בר ומועדון הופעות בלילה. אינדי, היפ הופ, תקלוטים ואמנים בתחילת הדרך – כמעט תמיד קורה כאן משהו.
איפה? שושן 3.
בית העם
מרכז ז'ראר בכר לשעבר הוא היום מתחם תרבות שלם עם מופעים, ספרייה עירונית, בית קפה, מסעדה, סדנאות וחללי עבודה.
איפה? בצלאל 11.
מוסללה
גן ירוק ומרחב עבודה על גג מרכז כלל, עם גינות קהילתיות, סדנאות, אירועים ואפילו קמפינג עירוני.
איפה? יפו 97, מרכז כלל (כניסה מקומה 7).
הגלריה לספרות והתקליטיה של סימון
שתי חנויות צמודות במדרחוב ש"ץ שהפכו למוסדות ירושלמיים. האחת היא גן עדן לאוהבי ספרים משומשים, השנייה מקדש לחובבי ויניל עם אחד האוספים המרשימים בארץ.
איפה? ש"ץ 6.
כמה עובדות שכדאי לדעת
ירושלים היא ביתם של יותר מ־41 אלף סטודנטים במוסדות המוכרים על ידי המל"ג, ועוד מאות תלמידים במסגרות מקצועיות ואמנותיות. – מוסדות הלימוד אינם מרוכזים בקמפוס אחד – המרחב העירוני עצמו מתפקד כקמפוס.
במשך שנים התרגלנו לדבר על ירושלים במונחים של היסטוריה, פוליטיקה או דת. אבל מי שמסתובב היום ברחובות שבין בצלאל, הנביאים, גן העצמאות, מוסררה וגבעת רם מגלה עיר אחרת לגמרי: עיר של סטודנטים, יוצרים, חוקרים ויזמים, שחולקים את אותו מרחב עירוני.
אם רוצים להבין איפה נוצרים היום חלק מהרעיונות, הסרטים, המותגים והמיזמים שיעצבו את ישראל בעוד עשור – שווה להתחיל דווקא כאן. במרכז ירושלים, שהפך בשנים האחרונות לאחד הקמפוסים העירוניים המסקרנים בישראל.
תערוכת יחיד לציבי גבע, מהאמנים הבכירים בארץ, שבה עבודות שבהן הרס ולידה מזינים זה את זה. באירוע הפתיחה תתקיים גםהשקה לספרו החדש של גבע, "אלבום".
פתיחה בחמישי ב-18:00, פרטר, פרישמן 37
תערוכה שבה תצלומים ועבודות וידאו של בר פלג, כתב וצלם "הארץ", שנוצרו במהלך שלוש השנים האחרונות. באמצעות טכניקות צילום מגוונות בפורמטים שונים, פלג מתעד רגעי מפתח מהלחימה, העורף, מאבק משפחות החטופים, המחאה הציבורית ואירועים חברתיים-פוליטיים שעיצבו את המציאות הישראלית משנת 2023.
פתיחה בשישי ב-11:00, בית רדיקל, התחייה פינת הרצל
תערוכת יחיד לגיל זבלודובסקי, שיוצאת משיחות אקראיות שהוקלטו במרחב הציבורי ללא ידיעת המשוחחים – משפטים שחדרו אל המרחב הפרטי ומעובדים בה לסצנות נרטיביות, אסמבלאז׳ וקאלי־ויזואלי שבו קולות של זרים הופכים חומר גלם לדיוקן עצמי־מקומי.
משבת, המעבדה לאמנות, הרצל 119
תערוכה מעבודותיו של יצחק (איצ'ה) גולומבק, שהלך לעולמו בחודש שעבר, ולצידו עבודות של האמנים.ות שרה בלום, אורטל בראל, אנג'לה קליין ואורי רייזמן.
גלריה דביר, שביל המרץ 4
תערוכה קבוצתית בדרך לקלפי, שתחבר בין עבודות אמנות ועיצוב לכדי מיקרוקוסמוס של החיים בישראל. התערוכה לא עוסקת בפוליטיקה כמערכת מפלגתית, אלא בפוליטי כפי שהוא מתקיים בחיי היומיום.
משישי, גלריה פרזיה, לונץ 13
תערוכה בהשתתפותן של אירית אברמוביץ, רוזה בן אריה ושרית לילה האס, שתעסוק בהבזקי זיכרונות המשולבים בחיינו – רסיסים שחלקם נשמרים וחלקם אובדים, המתארגנים מחדש לכדי רצף נוכח.
פתיחה בחמישי ב-19:00, קוביה 6, שביל המרץ 6
תערוכת יחיד לבן פישל, שמציגה מיצבי טקסטיל חומריים ופיסוליים רחבי־היקף, הנעים במרחב שבין הגלוי לסמוי ומציעים התבוננות במשמעותן של שייכות, הגנה והורות.
פתיחה בשישי ב-11:00, סלון משותף לאמנות, שביל המרץ 5
תערוכת יחיד לאפרת בלוססקי, שמבקשת לבחון מחדש ולהרחיב את המושג והמוטיב הקלאסי באמנות – זר פרחים. העבודות מציעות להביט בזר לא רק כעיטור קישוטי, אלא כאובייקט שיכול להפוך לאביזר, מסיכה, טקסטורה או אלמנט של קומפוזיציה.
הגלריה בבית דניאל, בני דן 62
תערוכת יחיד לאיתי שקד, שבה כל ציור נולד מפרץ יצירה ספונטני, ואחריו מגיע שלב העריכה והתיקון, כך שמשטח העץ בה בעת מתכסה וחושף, ונושא סימנים גם מהפרוע וגם מהמדויק.
פתיחה בחמישי ב-18:00, גלריה מולי, קפה אחד העם, אחד העם 51
פרויקט מיוחד ביוזמת עמותת "האחים שלנו", בשיתוף אנו – מוזיאון העם היהודי, ובחסות משרד התרבות והספורט, שבו משתתפים 78 אחיות ואחים שכולים מכל התקופות, המספרים את סיפורם – באמצעות טקסטים כתובים ויצירות אמנות.
אנו – מוזיאון העם היהודי, קלאוזנר 15, אוניברסיטת ת"א
תערוכת יחיד לאולגה פלדמן, שמשלבת עבודות על בד ויצירות דיגיטליות, ונפרשת כרצף של מקצבים, חזרות ומבנים משתנים בשחור- לבן. מה שנראה בתחילה קפדני ומדויק חושף בהדרגה מתח פנימי, פגיעות ודינמיקה סמויה.
גלריה TaLis, שמעון בן שטח 7 ירושלים
ארוע הסיום של כללית 3, תכנית מחקר עמיתים שמטרתה לייצר הקשר ושיח קבוצתי עבור אמנים בתחילת דרכם המחפשים לפעול כחלק מסביבה של יחסי גומלין. בשבועות האחרונים התארחו משתתפי.ות התוכנית בבית ריבק בבת ים ויצרו עבודות בעקבות המבנה.
פתיחה בחמישי ב-20:00, בית ריבק של מוזיאוני בת ים, הדדי 6
שתי תערוכות חדשות – האחת חושפת לראשונה את סיפור הקמתו של המוזיאון, שנחנך ביולי 1958; השנייה מציינת מאה שנה להיווסדו של אשדות יעקב, ובוחנת את מערכת היחסים בין יצירת האמנות, המקום והקהילה ואת השתנותה לאורך זמן.
פתיחה בשישי ב-11:00, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב מאוחד
תערוכה משותפת לאיתן בן אריה ודובי בליט, שמציגה פורטרטים של חברי קיבוץ אורים שבנגב המערבי, ונולדה בעקבות פרויקט הראיונות של דליה רימר עם חברי הקהילה לאחר אירועי 7 באוקטובר ופינוי הקיבוץ.
פתיחה בשישי ב-12:00, גלריה ציאורים, קיבוץ אורים
רופול כנשיאת ארצות הברית, קריסטן סטיוארט שמקבלת כוחות טלפתיים ורומן גותי בין דייג לצייד לווייתנים באיי פארו – כל אלה מגיעים השנה ל-TLVFest. אחרי 20 שנה עם המייסד והמנהל האמנותי יאיר הוכנר, TLVFest נכנס לעידן חדש. הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה יחזור לסינמטק תל אביב בין 22 ל-31 באוקטובר, הפעם בניהולה האמנותי של גילי פורת ובהפקת יעל לביא, עם תוכנית שמחברת בין שמות הוליוודיים, זוכי פסטיבלים גדולים וקולנוע ישראלי חדש.
במרכז התוכנית הבינלאומית נמצא "רוז" של מרקוס שליינצר, שעליו זכתה סנדרה הולר בדוב הכסף להופעה ראשית בברלין. לצדו יוקרנו בין היתר "העולם של גוגו", שזכה בדוב הקריסטל ובפרס חבר השופטים במסגרת Generation Kplus, ו"איוון והדום", זוכה פרס טדי לסרט העלילתי הטוב ביותר. מקאן מגיעים "רומא אלסטיקה" עם מריון קוטיאר ונעמי מרלן, וגם סרטים עם לאה דרוקר, מלאני תיירי ואדל אקסרקופולוס.
מי שמעדיפים את הצד הקאמפי של העניינים יקבלו את "עצרו את הרכבת!", קומדיה של אדם שנקמן שבה רופול מגלם את נשיאת ארצות הברית, לצד כמה מכוכבות "המרוץ לדראג". קריסטן סטיוארט ואליה שוקאט מככבות ב"שבורות", קומדיית פשע על שתי חברות שמסתבכות עם חומר ניסיוני שמעניק להן כוחות טלפתיים. עוד בתוכנית: "השבוי" של אלחנדרו אמנבר, הקרנת פילם מיוחדת של "קשורות" של האחיות ואשובסקי לציון 30 שנה לסרט, ו"מופע הקולנוע של רוקי".
גם הצד הישראלי מקבל מקום משמעותי. "איש הולך ברחוב" של יובל הדדי, עם אנחל בונני ואורי בנאי, יעלה בבכורה, ולצדו יוקרנו "לאן?" של אסף מכנס, "מכולת" של יובל שני, "עצמאות" של משה רוזנטל ו"ואהבת", סרטו העלילתי האחרון של ניצן גלעדי ז"ל. בתוכנית התיעודית יעסקו בין היתר בדימוי גוף גברי, ברציחות הקשורות לחיי הלילה ההומואיים בניו יורק, בלהט"בים שנמלטו מרוסיה ובאבות לילדים טרנסים וא-בינאריים. עשרה ימים, הרבה מאוד סרטים, ולפחות כמה סיבות טובות להיכנס לסינמטק בלי לדעת בדיוק למה.
יש לנו בערך חודש עד שיגיעו הבחירות, וזה הרבה לחץ וחרדה שהולכים ללוות אותנו בתקופה הקרובה, אז אנחנו מעדיפים להתכרבל בתנוחה עוברית בבית, ולהתהפנט מול סדרה טובה על המסך. ולמרבה מזלנו, חודש אוקטובר מביא איתו לא מעט סדרות טובות שכאלו, מלהיטי אקשן של נטפליקס שחוזרים למסך ועד ליציאות אימה שיפחידו אתכם כמעט כמו שתוצאות הבחירות ב-28.10 מפחידות. עזבו, תעבירו את השלט, יש לנו זמן להעביר עד הקלפי.
>> הרבה הקבילו בין ישראל לנאצים. אף אחד לא עשה את זה כמו ב"נז"א"
מי היה מאמין שהריבוט של סדרת הקומדיה החמודה והלבבית על בית החולים "לב קדוש" תהפוך לאחד הדברים הכי משמחים שראינו על המסך בשנים האחרנות? אנחנו, זה מי. ביל לורנס לוקח את כל הניסיון שצבר עם "טד לאסו" ולהיטים נוספים כדי לחזור לבייבי האהוב הראשון שלו, ואיתו חזר כל הקאסט במה שהרגיש כמו מסיבת איחוד חכמה ומרגשת – וכהרגלם, גם נושאת משקל רגשי לא פשוט, כפי שקו העלילה של ד"ר קוקס שיפתח את העונה השנייה עוד יוכיח. לא יכולים לחכות כבר.
פרשנות חדשה לסאגה הרב-דורית של בני משפחת טראסק, כפי שסופרה ברומן של ג'ון סטיינבק מ-1952. פלורנס פיו ("ת'אנדרבולטס*") מגלמת את קאתי איימס בעיבוד הזה של השחקנית/יוצרת זואי קאזאן ("זה מסובך"), שסבה איליה קאזאן ביים את העיבוד הקולנועי המקורי ב-1955 עם ג'יימס דין. הפעם אין את דין, אבל נשאר העדן.
דרמה משפטית טרנס-אטלנטית כשיתוף פעולה בין רשת Sky ו-HBO עם דומיניק ווסט ("הסמויה") וסיינה מילר ("אלפי") שמגלמים זוג של יזם טק מצליח וכוכבת קולנוע, שנכנסים לקרב גירושים אכזרי שמציב את שני משרדי עורכי הדין הכי גדולים בבריטניה בקרב עד זוב דם. ג'ורג' קי ("לופין", "חטיפה") כתב את האנתולוגיה הזו, שכבר חודשה מראש לעונה שנייה. ב-4.10 גם תגיע ל-HOT ונקסט TV.
קומדיית נעורים על טבעית שמגיעה מהיוצר של "היי סקול מיוזיקל: המחזמר: הסדרה", שישאר בתיכון אבל יעבור לאקדמיה מכושפת, שם שלוש מכשפות צעירות ילמדו איך להגשים את יעודן, שהוא להגן על העיר מלאת הקסם השחור ניו אורלינס, בקרב עתיק יומין בין מכשפות לערפדים.
סוחרת אמנות עשירה עם עבר אפל מגלה שהיא על הכוונת של כנופיית מתנקשים בשם "שבעת השדים", רק במקום לברוח היא משתמשת בקשרים שנשארו לה בעולם התחתון ובדארק ווב כדי לצוד אותם בחזרה. קתרין זיטה ג'ונס בתפקיד ג'קי פרייס, והכיף המדמם הזה יגיע גם ל-yes ב-22.10.
מותחן על טבעי שמתרחש בניופאונדלנד, האי הצפון מזרחי הקנדי שמוקף במים קפואים, ובסדרה הזו גם ביצור מסתורי וענק שחי מתחת לפני המים ומשליט טרור מלחיץ מאוד על הקהילה הצמודה. ג'וש הארטנט (עדיין חתיך, תודה ששאלתם) מגלם דייג שצריך לשמור על קהילתו, ביתו וגם על העיסוק ההולך ונעלם שלו. 6 פרקיים, נראה מלחיץ לטובה.
דרמה משפטית שעוקבת אחרי שני עורכי דין שפוטרו על ידי סטארטאפים, שמייצגים את האנשים שנפגעו מחברות הטק הענקיות. זה היה יכול להישמע כמו עוד דרמת משפטים פרוצידורלית של CBS, אילולא מאחוריה היו עומדים רוברט ומישל קינג, יוצרי "האישה הטובה" ו"הטובות לקרב", שיודעים לעשות מבית המשפט מטעמים. ב-11.10 יעלה גם ב-Yes, ב-HOT, בסלקום טיוי ונקסט טיוי.
כנראה שגם ליוצרי אווטאר נמאס להגיד שלסדרת האנימציה האמריקאית אין קשר ליצורים הכחולים של ג'יימס קמרון, אבל הנה, אמרנו. סדרת המשך ל"האגדה של קורה", שבעצמה היתה סדרת המשך ל"אווטאר: כשף האוויר האחרון", שהפעם מתרחשת כ-225 שנים לאחר שהסתיימה הסדרה הקודמת, ועוקבת אחר גלגולה האווטאר קורה ואחותה התאומה נישה בעולם שחווה אסון אפוקליפטי.
עונה שנייה לסיטקום המצויר החמוד על הבחור הנחמד שיורש מלון מלא ברוחות רפאים ומפלצות על טבעיות, שמנסה בכל יכולתו לדאוג שהאורחים שלו ישרדו בלי שום תקרית על טבעי. וזה למרות שיש לו בסביבה שד מהגיהנום בשם אבדון שתקוע בגוף של ילד מהמאה ה-18. מצחיק ודבילי ומדהים שקיבל עוד עונה.
אם שאלתם את עצמכם לאן ימשיך תומר קפון אחרי "הבנים", אז התשובה היא עיבוד שאפתני לספר ההרפתקאות הבלתי נשכח של רוברט לואיס סטיבנסון. קפון יגלם את בילי בונס, בעוד שהתפקיד הנחשק של לונג ג'ון סילבר הולך לדייוויד אוילאו ("סלמה"). הסיפור פשוט אך קלאסי – מפת אוצר מתגלגלת לידיו של ג'ים הוקינס ואימו, והם יוצאים לחפש את האוצר האבוד. בהמשך הסדרה תגיע גם ל-Yes.
אדם שאמר פעם "לכל אחד יש תוכנית עד שהוא חוטף אגרוף בפנים" הוא אדם שאתם רוצים לשמוע מה יש לו להגיד, גם אם הוא חטף אינספור אגרופים לפנים. סדרה דוקומנטרית בת 4 פרקים על המתאגרף האייקוני מייק טייסון שתכסה את הכל, מהליפסוס ועד קעקוע הפנים. ואולי גם איזה אגרוף או שניים.
גם אחרי שקווין פייגי הכריז כי אגף הסדרות של מארוול יצמצם את פעילותו, היה ברור לכולם שאת הסדרה הזו נהיה חייבים לקבל: סגירת הטרילוגיה שהחלה עם "וונדה-ויז'ן" הנהדרת, שגלשה הצידה מעלילות מארוול כדי להתמקד בסיפור אהבה הזוי וטלוויזיוני בין אנדרואיד שהוגשם לחיים ומכשפה שמאבדת את שפיותה. הסדרה הסוגרת את הסאגה תתמקד בדמותו הסטואית של פול בטאני, שמנסה לגבש מחדש את זהותו תוך כדי שיחות עם הבינה המלאכותית של אולטרן שהוטמעה בתוכו. כנראה שיהיה יצירתי מאוד, ועם קצת מזל, יהיה שווה את ההמתנה.
עונה רביעית לדרמה הגאו-פוליטית ובן זוגית הנפלאה של נטפליקס חוזרת לעונה רביעית, ורק תנו לנו זמן מסך של קרי ראסל ואנחנו נגיד תודה. הניסויים המתפוררים שלה תלויים על חוט, כמעט כמו מערכת היחסים בין ארה"ב לאנגליה – וקייט ויילר תנסה להציל את שניהם, ותהיה פשוט מהפנטת בתהליך.
כנראה שהקטע של השנים האחרונות הוא סדרות פריקוול לפרנצ'ייזים של אימה, כי אחרי "IT" ו-"הנוסע השמיני", הנה מגיע הפריקוול של "יום שישי ה-13". לינדה קרדליני ("מד מן") תגלם את פמלה וורהיס הצעירה, שהיא בעצם אימו של ג'ייסון וורהיס, שגם יופיע בסדרה כילד וכמבוגר רצחני, ויטבע שוב במחנה הקיץ של 1971, בעוד אימו תמשיך לחפש אותו במקביל לסדרת רציחות. מעניין באמת מי הרוצח. הסטודיו האהוב A24 מפיק ובראד קיין, שכתב לפריקוול המעולה של "IT" (וגם האדם מאחורי קול השירה של אלאדין), מאחורי הסדרה המסקרנת הזו.
אם לטריילר של סיטקום הנעורים הזה יש ריח חזק של אובר-אקטינג בסגנון סדרות הנוער של ניקולודיון, זה רק כי מדובר בספין-אוף ל"ויקטוריוס" שיצר דן שניידר. אל תדאגו, הפעם הוא לא מעורב, אלא רק טרינה וגה שחוזרת לתיכון שבו גדלה כמורה מחליפה לא רשמית, שמובילה דור חדש של תלמידים דרמטיים לאובר אקטינג. יהיו הרבה צעקות, ובתקווה לא הרבה רגליים.
סדרת המאפייה של טיילור שרידן, בכיכובו של סילבסטר סטאלון, חוזרת לעונה רביעית. משחק החתול-עכבר של המשטרה המקומית ואמיפריית הפשע בהתהוות של דווייט מנפרדי מתקרב לשיא, בעודו מנסה להפוך את המפעל ללגיטימי. התסריטאי והשואוראנר המקורי של הסדרה טרנס ווינטר חוזר אליה, כך שאפשר לצפות לחזרה לאנרגיה של ההתחלה. ב-18.10 היא גם תגיע ל-HOT ונקסט טיוי.
אם חשבתם שריאליטי לא יכול להתדרדר יותר נמוך, הרשו לנו לפקפק בתפיסה הזו. בנטפליקס החליטו לשחזר את הניסוי הפסיכולוגי המפורסם מ-1971, במסגרתו קבוצה של אנשים נורמטיביים נכנסו למתקן כלא וחולקו לאסירים וסוהרים, רק כדי לגלות את הטבע האנושי האלים שמבעבע גם אצל הנורמטיביים ביותר. רק שעכשיו יהיו גם מצלמות, אז אל תצפו לחזות בפריצת דרך פסיכולוגית.
הקומדיה הרומנטית המצליחה והמאוד יהודית-אמריקאית של נטפליקס חוזרת בעונה שלישית, במהלכה ג'ואן ונואה לא רק עוברים לגור ביחד, אלא גם מתמודדים עם השלכות ההחלטות שלהם – בין אם במתח שבין השיקסע למשפחה היהודית החמה מדי, ובין אם בתהליך ההתקרבות שלה ליהדות. הופעות האורח של יהודים חמים כמו שרה סילברמן ממשיכות לזרום, ובואו נדחיק את גל האנטישמיות העצום שמתרחש ברחבי העולם.
שלוש שנים אחרי החלק השלישי, המשך הרפתקאותיו של אסאן נוחתות בנטפליקס. לאחר שבילה ארבע שנים בכלא, אסאן יוצא כדי לגלות שיש לו חקיין שמנסה לאתגר אותו לקרב "לופן נגד לופן", אך הגנב הג'נטלמני נחוש שלא לחטוף את האש במקום החקיין שלו.
סדרת אימה של המחזאית קאט סנדלר, שעיבדה מחזה מקורי שלה מ-2019 המבוסס על אגדת באבה יאגה מהתרבות הסלאבית. בלש פרטי חוקר את היעלמותו של יורש הון, ונתקל בבלש מקומי ופרופסורית עם טעם לגברים צעירים בתעלומה שמסתבכת ככל שצריכים להתמודד עם החשודים האניגמטיים והקסם העתיק האפל שמרחף בעיירת החוף הקנדית.
סיקום מקום עבודה מוקומנטרי על חבורת נערים שמנסים לשרוד בעבודה בשכר מינימום בפיצרייה שוכנתית, תוך כדי התמודדות עם הלימודים, הבוס המטורף והיותם נערים. בעיקרון זה "המשרד", רק לנוער, ומבוסס על סדרת רשת די אהובה שאת הטריילר שלה תוכלו לראות כאן (אם כי בנטפליקס הפיקו אותה מחדש, באיכות שלהם).
סדרה תיעודית בת 3 פרקים על חייו, התמכרותו וסופו הטראגי של השחקן שגילם את צ'אנדלר בינג, שבעזרת חומרים מהארכיון המשפחתי וריאיונות עם חברים וקרובי משפחה – ובאופן ספציפי אחותו – מנסה לשרטט את דמותו המורכבת של אדם מצחיק בהליך תמידי של הרס עצמי. את הסוף אתם כבר יודעים, אבל הדרך היא הסיפור האמיתי.
קאסט מרשים שכולל את לייב שרייבר, זאזי ביטס ("אטלנטה"), רורי קאלקין וסטיבן גרהאם ("התבגרות") על חייל לשעבר שהפך לבלש עירוני מחוספס, ועובר לעיירה קטנה רק כדי להפוך למטרה של רוצח סדרתי מתוחכם שיושב בכלא. עיבוד אמריקאי לספרי המתח השוודים על המפקח יונה לינה, שבגרסה האמריקאית הופך לג'ונה לין. אח, שמחת האמריקניזציה.
כמו כל נבל טוב של סרט אימה, גם דקסטר לא מסוגל באמת למות. הסדרה השלישית בכיכובו של מייקל ס. הול המשיכה לעונה שנייה, וכנראה שבשלב הזה המעריצים כבר יודעים שהוא ישרוד כל אתגר אפשרי, וימשיך במסע ההרג העאלק מוסרי שלו. בעונה הזו דקסטר מתלבט בין שני רוצחים חדשים בניו יורק תוך התמודדות עם משבר גיל העמידה, וגם בנו האריסון מתמודד עם האפלה האישית שלו. אל תדאגו, הוא בטח ימשיך גם לעונה שלישית.
צבעים בוהקים שניתן לראות ממרחקים, פופ-אמריקאי מתקתק וישן מתנגן בג'וקבוקס, תא ישיבה מרופד באדום ומנות שמנמנות שכמעט ולא השתנו במשך 100 השנים האחרונות. אין ספק שלדיינרים יש קסם משלהם. העניין הוא שאת הקסם הזה אנחנו מכירים ברובו בעיקר מסרטי קולנוע, סדרות מחווה לפיפטיז וספק מחוות ספק פארודיות א-לה טרנטינו. כי בארץ, עם כמה שניסו לייבא אתה פורמט המתוק הזה, דיינרים פשוט לא הצליחו להתקיים במלואם. ברור, יש פה ושם הצצות לתוך הקטע – הדיינר של גוצ'ה ז"ל, בית הפנקייק, אפילו פונדק אלביס – אבל אף אחד מהם לא הצליח ליצור את קסם הדיינר המיוחד, עם גלידת סנדיי ודובדבן לקינוח.
>> מתלבשים.ות: גילה וננסי פותחות את החצר להאפנינג אופנה קווירי
זו השנה השניה בה חברת קוקה-קולה מרימה את הכפפה, ובונה פופ-אפ דיינר משל עצמה. זה פרויקט שאפתני כמו שרק חברה בסדר הגודל של קוקה-קולה יכולה להרים – פסטיבל אוכל בן ארבעה ימים שהופך את ההאנגר 11 לדיינר עצום מימדים עם מיתוג ועיצוב מרשים, מרצנדייז, דוכני אוכל של מיטב השפים הישראלים וכמובן, תועפות של קוקה קולה. אז בסדר, אמנם לא מדובר על מבנה נידח בצד דרך ליד מילווקי – אבל בהעדר ציפור שיר, גם ההאנגר 11 יכול להיות דיינר אדיר.
והאמת? שהכניסה לתוך מבנה ההאנגר באמת מרגישה כמו משהו אדיר. זה הרבה יותר מכמה דוכני אוכל ושולחנות פיקניק – בצידי ההאנגר נפתחו דלפקים ארוכים שמחביאים מטבחים שהוקמו יש מאין, שם טבחים במדים אחידים עמלים על כמויות אוכל אדירות שאמורות לנוע בסרט נע בלתי נגמר לאורך שעות הפופ-אפ, שיפעל עד יום שישי (2.10). הרצפה כולה רוצפה במשבצות שחור-לבן, והשלטי הניאון באנגלית מפוזרים בין גומחות חצי-עיגול שמתפקדות בתור דוכני האוכל של השפים הנכבדים. ליד הכניסה במרכז ישנה עמדת די.ג'יי על מערום טלוויזיות ישנות, בצד השני במת ההאנגר מוכנה למופעי המוזיקה שיתקיימו מדי יום באירוע, וביניהם מפוזרים שולחנות ממותגים ומספר תאי אוכל כמיטב המסורת.
תראו, זה אירוע המוני בהגדרה, אז אל תצפו להגיע כדי לשבת בנוחות על אחת הספות האדומות-לבנות ולסעוד בסבלנות. סורי חברים, אנחנו בישראל וכל אדם לעצמו. עם כמה שקוקה קולה דאגו לשולחנות, דלפקים ואפילו חביות ממותגות, אין לי ספק שעם כמות האנשים שאמורה להיכנס פה, חלק ישארו לאכול בעמידה. זמן טוב לבדוק את דוכן המרצ'נדייז הממותג (פאק איך בא לי את הג'קט הזה של קוקה קולה), ולהוריד קצת את האוכל. כרטיס הכניסה (57 ש"ח) יקנה לכם מנת שף אחת עם תוספת וקוקה קולה, וכל מנת שף נוספת תעלה 44 ש"ח (או 57 עם תוספת ופחית קולה, זירו או מים) אבל אם נהיה כנים: אלו לא מנות ששבעים מהן באחת, אז תבואו מוכנים לאכול לפחות שתיים כדי לשבוע (לא כולל קינוח), או אפילו עדיף – לבוא עם חברים ולהזמין מלא כדי לטעום.
ולטעום זה בדיוק מה שבאנו לעשות, עוד לפני הערב הראשון שנערך אמש (ג'). ישנם חמישה שפים שמגישים כל אחד שתי מנות במתחם, כך שתמצאו במקום מספיק אופציות לאכול, גם אם לא הכל מחמיא לשף שנתן את שמו למנה. אם אתם מתכננים לעבור על כל המתחם, אפשר ורצוי להתחיל עם העמדה של צעירת השפים ירדן שי, שמגישה טאקו עוף מפורק שהיה קצת עמוס ומבולגן לטעמי – העוף היה יותר חתוך ממפורק, והלסת העגבניות יצרה עיסה קצת צהרונית – ונקניקיית עוף בלחמניה שהיתה עמוסה לשלמות בפירורי בצל מטוגן, צ'ימיצ'ורי (שלא מי יודע מה הורגש) ומיקס פלפלים מתוקים (שממש הורגשו, ולטובה) וחלפיניו, שמוגש לצד קומץ תפוצ'יפס וקולסלואו קלאסי טעים. וזה בדיוק מה שאתם רוצים לפתיח קליל וטעים לטריפה ארוכה.
משם אפשר לחצות את עמדת הדי.ג'יי הישר לעבר הפינה של גיא גמזו, שם בין שתי המנות שלו מתחבאת גרסה קומפקטית ללחמניות הבריוש האהובה שלו (שדומה, אך לא זהה, ללחמניות החלב המוכרות מ"נונונו" שנעדרו מטעמי כשרות), מלאה בצ'ילי קון קרנה עם שעועית שחורה ופלפלים – טוב, פלפל אחד – שהיתה ביס עסיסי ומתקתק ומיוחד, בדיוק מה שהיינו רוצים מפופ-אפ שכזה. מה גם הפוטטו היה טעים, אם כי בלטו בחסרונם רטבים לטבילה, לא רק כאן אלא בכל האירוע. גם המנה השניה של גמזו – צ'יקן טריאקי בורגר – היתה אלכמיה מעולה של מנת עוף דקה אך מטוגנת היטב שמשוחה ברוטב טריאקי מתקתק עם איולי קימצ'י עדין, ונארזת לתוך לחמניה שחורה (גימיק מיותר לטעמי, אבל כנראה מתאים למי שסופר K באינסטגרם).
דווקא בדוכנים של השפים הגדולים יותר נרשמו מעט אכזבות – אצל חיים כהן תמצאו את מנת הכנפיים הקלאסית של דיקסי, שהיא בוודאות המנה הכי דיינרית שאי פעם נוצרה בישראל וחובה בכל הזדמנות, אבל דווקא המנה שחשבתי שתהיה הכוכבת של הערב, ה"פילי סטייק", התגלתה כמבאסת קלות. נתחי הבקר היו מוצלחים יחסית, גם אם לא ממש מתובלים, אבל הבצל המטוגן והפלפלים הוסיפו בלגן, החסה תפסה יותר מדי מקום והג'בטה אמנם היתה טעימה כשלעצמה, אבל יחס לא מאוזן של בצק מול מילוי הוביל לכך שרוב מי שאכל את הכריך הזה ויתר על הג'בטה, ואכל מתוכה את המילוי במזלג. מזל שלצידה הוגש ההומפרייז המושלם של דיקסי, עוד קלאסיקת דיינר ישראלית.
בדוכן של מושיק רוט ציפתה לי הפתעה מבאסת, עם המבורגר שהזכיר יותר את המיזם הכושל שלו "שמונה" מאשר את ארוחות המישלן של רוט. היומרה היתה בכיוון הנכון – המבורגר קלאסי עם טופינג של תבשיל פטריות ואיולי אריסה, שהוגש לצד צ'יפס בטטה שהיה באמת מצוין. אבל הלחמניה האדומה לא ממש נתנה ערך, והפטריות החביבות לא באמת הצליחו להרים קציצה עייפה וחסרת עסיסיות. לעומתה, ההפתעה של הערב התגלתה דוווקא במנה שחשבתי שתהיה סתמית – צ'יפס הולנדי פריך שטוגן לשלמות, עליו בשר מפורק שכנראה גנב את כל העסיסיות מההמבורגר, ורוטב סאטה מתקתק שהקפיץ את כל האכילה למחוזות טראשים בינלאומיים. בכנות, שקלתי לוותר על הקינוח כדי לסיים את מנת הצ'יפס הנפלאה הזו, אבל מה לעשות – העבודה מחייבת.
דווקא הקינוחים של השף מורן גיל (40 ש"ח לאחד) לא מי יודע מה הרשימו אותי. טארט לימון אישי שאמנם היה גדול, אבל בעיקר כלל קצפת ותחתית שפשוט אי אפשר היה לפרק עם סכין ומזלג פלסטיק, ולכן חייבה להרים את המנה ולדחוף לתוכה את הפרצוף כדי לנגוס מהתחתית הקשיחה. לא מראה מלבב לאף אחד. בצד השני הוגש גלידת סאנדיי בראוני הוט פאדג' עמוס תוספות – גנאש שוקולד, עוגיות שוקולד צ'יפס קטנות, מיני מרשמלו ופופקורן מקורמל. בכנות? זה היה אובר-קיל בכל מובן, במיוחד אחרי כל האוכל הכבד הזה, וגם פספס קצת את הקסם בקלילות המתוקה של שילוב הגלידה+סירופ+דובדבן של הדיינר הקלאסי. ובכל זאת, יש משהו בלצאת עם קצת טעם טוב בדרך החוצה – אז אספתי עוד פחית קולה (בכל זאת, כאן הן רק 6 ש"ח). כל אחד ומנת הדיינר שהוא הכי אוהב.
הדיינר של קוקה קולה, האנגר 11, עד ה-2.10. לפרטים וכרטיסים
רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?
(במקום 19.90 ש"ח)