Time Out תל אביב About

אפשר עוד פיתה: 13 החומוסיות הכי טובות בתל אביב (וביפו)

הו חומוס, מתת האלים לאנושות. ממרח שפותר כל מכאוב, מטבל שמביא איתו מזור לכל צרותינו, התשובה הים תיכונית לפניצילין. האהבה שלנו לחומוס אינה יודעת גבולות ושובע, את הנכונות שלנו להתווכח עד חילופי מהלומות בשאלת החומוס הכי טוב בעיר לא כדאי לבחון, וגם אם נודה שלתל אביב רבתי יש הרבה מה ללמוד מערי החומוס המובילות של ישראל, הרי שהחומוס היפואי המעולה שם אותנו על המפה (בקיצור, סעו ליפו לאכול חומוס אחרת לא יהיה לכם). ההפתעה היחידה ברשימה היא מיעוט החומוסיות שנפתחו בשנים האחרונות על רקע יוקר המחייה, כי הייתם חושבים שבזמנים קשים החומוס יכול לשמש משענת קולינרית זולה, נגישה ובסיסית למסעדנים ולקוחותיהם, אבל סבבה, תאכלו ברוסקטה ושיפוד ב-250 שקל. אנחנו ננגב גם בשבילכם.

>> היום הכי קפה: 47 בתי קפה מומלצים שפתוחים בתל אביב בשבת בבוקר
>> נשתה נשתה לחיים: 23 ברי יין מומלצים לבילוי של ערב בתל אביב

אבו חסן

החומוס שמכינים בעלי קרוואן, המוכר גם כאבו חסן מאז 1959 (ואולי עוד קודם), הוא מיתולוגיה עירונית (אנחנו חושדים שלעולם לא נדע אם המתכון המקורי היה בכלל של אום חסן ז"ל). ייתכן שאי שם בגליל מסתתרת חומוסייה טובה יותר, אבל בשבילנו אבו חסן הוא הטוב בעולם. זאת הסיבה לתור המתמיד ברחוב הדולפין ובשבטי ישראל. התפריט מינימליסטי וכלל גרגירי חימצה מבושלים ומוגשים בשלוש גרסאות, ויש הטוענים שהמסבחה החמימה היא המשובחת שבהן. על השולחן תטבילה ופלחי בצל וזהו. ולא צריך יותר מזה.
שבטי ישראל 14 // שבטי ישראל 17 // הדולפין 1 יפו

אבו מרוואן

החומוס של אבו מרוואן הוא שם דבר כבר יותר מ-30 שנה, ובחוגי החומוסולוגים זוכרים היטב את המסעדות שלו ברחוב ברחוב מנדס פראנס ואחר כך ביפת. לפני מספר שנים הוא שיחרר את האחיזה ביפו ופתח מקום בכפר קאסם, אבל החודש הוא חזר בסערה ללוקיישן מושלם בנמל יפו והפך בבת אחת לסיבה הכי טובה להגיע לנמל גם כשאין הופעה בבארבי. והחומוס? קטיפתי כמו פעם, באותה חמיצות עדינה, ניגוב אחד ומבינים מיד איך המיתולוגיה נולדה.
רציף העלייה השנייה, נמל יפו (הכניסה הצפונית)יפו

אל קלחה

חומוסולוגים אמיתייםמתרגשים כאן עד דמעות ממנת הפאטה המסורתית של משפחת ח'טיב, בדיוק אותה המנה שמגישים במסעדות של בני המשפחה שלהם בכווית ובעמאן, והאמת היא שזה אתגר לא קטן להזמין משהו אחר אם יש פאטה. אבל גם החומוס הביירותי שלהם עצמו ברמה גבוהה ביותר, ומעורר תשומת לב עירונית נרחבת מאז שנפתחה אל קלחה אי שם בימים הרחוקים של הסגר הראשון ב-2020. אגב, יש גם קודוסיה (שזה חומוס עם פול שמעורבב לתוכו) שזה בכלל להיט שצריך לדבר עליו יותר.
סלמה 3יפו

גרגר הזהב

המיקום האסטרטגי בה הוקמה, בלב שוק לוינסקי, הוביל לאינספור פיות רעבים ואנשי עמל שמחפשים חומוס זריז לנגב ולהמשיך הלאה בשגרת יומם. לכן, מבחינות רבות, גרגר הזהב הוא למעשה מסעדת פועלים שתמיד עמוסה בסועדים עם הייפ בלייני, ולשמחתנו התרחבה לחומוס עם צד לילי בגרגר הזהב דיזי. החומוס מוכן במקום לפי מתכון בסגנון גלילי, ונטחן במשך כל היום בשם הטריות. התוצאה היא מנה שנותנת בראש בעיקר כשהיא מגיעה לצד הפתעות מענגות כמו קרעי כרובית מושחמים, סלט קצוץ, טאבולה לימוני, צ'יפס ועוד. ומכאן, בחזרה ליפו, למקרה שאתם עדיין רעבים.
לוינסקי 30 // דיזנגוף 93 תל אביב

חומוס 616

יובל שרון, הבעלים של חנות הקומיקס המיתולוגית קומיקס וירקות פתח את החומוסייה שלו ביהודה מכבי בשלהי 2024. מאז עברו לא מעט גיבורי על דפי הקומיקס, ולא מעט גרגרי חומוס חמימים נכנסו לסיר- והוא התקבע כמקום קבע של תושבי הצפון הישן בזכות חומוס נהדר, קרמי בדיוק במידה הנכונה, טרי ונהדר. גם הפלאפל מצוין והשירות חייכני ונעים כמו בחומוסייה שכונתית שמכבדת את עצמה.
יהודה מכבי 61תל אביב

החומוס של אבי מעכו

הכוח הגדול של החומוס התל אביבי הוא להביא את הבסט מכל רחבי הארץ, והחומוס של אבי מעכו (זה השם המלא) הוא גרסה מאוד מותאמת לתל אביב של המנה העכואית. אולי זה כי אבי הוא אבי בן שיטון, שף שעבד 9 שנים במסעדותיו של מאיר אדוני, ששואב מהדקדוק של עולמות הפיין דיינינג כדי לייצר חומוס חלק ומינימליסטי כמו עכואי, אבל גם ישיר ומיוחד כמו העלית. גרגרים בלגים, שמן זית איכותי, פיתה דקה, בלי ביצה קשה (כי בן שיטון טוען שהיא הופכת את המנה לכבדה), וגם לא פטרוזיליה ופפריקה. ויוצאת לו מנה נהדרת, שגם בין כל הכללים מזקקת את מהות ממרח החומוס.
יהודה הלוי 72 תל אביב

האחים קלבוני

משפחת קלבוני היפואית הנפיקה כבר מספר דורות של חומוסאים וחומוסיות תחת שלל שמות ובמגוון מיקומים ברחבי הארץ, אבל ברחוב יפת נמצא הדבר האמיתי (והוא משתרע משני צדי הרחוב) והוא כולל חומוס קליל במפתיע וייחודי במרקמו – לא גרגירי ולא משחתי אלא משהו נעים באמצע – לצד כל התוספות שאפשר לצפות להן מחומוסיה יפואית ופול מוצלח במיוחד. יש מי שנשבעים בחומוס הזה עד כדי קריאת תיגר על החומוסיה הכי מפורסמת של יפו. אנחנו לא שם, אבל זה לא עוצר אותנו מלטרוף אותו.
יפת 136 יפו

חומוס המשורר

המשורר מביצרון, הלוא הוא בועז חזן, האכיל את השכונה ממזרח העיר בחומוס במשך כ-4 שנים לפני שעבר ב-2022 לאבן גבירול, וכמעט מיד הפך לאחת החומוסיות האהובות עלינו באזור, מהסוג ששווה גם את המעבר בין עבודות הרכבת האינסופיות. שילוב בין מנות מסורתיות להרפתקנות פוסט-היפסטרית קלילה מאזורי הרידיפיין, ויש מנה טעימה, חמימה במידה ועמוסה בגרגרים שנטחנו בגסות למשחה לא חלקה, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בה.
אבן גבירול 8 תל אביב

חומוס חג' כחיל

משפחת חג' כחיל הפגינה את כוחה הקולינרי במסעדה שהייתה קרויה על שמה בכניסה ליפו מכיוון כיכר השעון ונסגרה בתחילת המלחמה, אבל מי שמכיר יודע שהמקומיים תמיד העדיפו את המסעדה העממית שלה שבתוככי רחוב יפת ששווה, ולא רחוק ממנה ממוקמת גם חומוסיה מרווחת וממוזגת שעושה כבוד לארסנל המשפחתי (הכולל גם שווארמיה ופלאפליה). במקום מוגש חומוס אוורירי במרקם גס יחסית, מסבחה נהדרת ובעיקר מנת פאתה מעולה, ויחד עם חומוסיות יפואיות אחרות היא שולטת במפת החומוס המקומית של תל אביב.
יפת 93 יפו

חומוס חמודי

הפינה שעל נחמני ויהודה הלוי תמיד היתה נקודת מפגש של חובבי החומוס, ולשמחתנו המסורת לא נשברה גם כש"חומוס נחמני" נסגר. במקומו (או יותר נכון, במקום החומוס המתחרה) הגיע חמודי עם מנה תל אביבית בהשראה ירושלמית, מעט חמצמצה ולגמרי חלקה. הסניף המקורי היה ביגאל אלון, אבל כאן בנחמני חמודי מצא בית וממשיך לספק את אותו החומוס המורכב-אך-ישיר שנאמניו מוכנים להישבע שהוא הטוב בעיר.
יהודה הלוי 93תל אביב

חומוס חמודי. צילום: מתוך עמוד הוולט של העסק

חומוס פרנקל // סיפורו של גרגר

הוא התחיל כחומוס פרנקל (למרות שאינו ברחוב פרנקל) ונוסף לו לאחרונה השם הפיוטי סיפורו של גרגר, ואין ספק שעם חומוס כזה בהחלט יש מה לספר. החומוס של עודד הכט והשף אמיר לטין הוא החדש ביותר ברשימה והוא ראוי להתייצב בה. שכן מדובר בקערה מבטיחה של נחמה, טריות וחמימות שפוגשת אותנו בלב פלורנטין. לכו על המחלוטה עם גרגרי החומוס החמימים ואנחנו מבטיחים לכם שלא תתחרטו. יש גם ממולאים, מרק ושאר אוכל ביתי נהדר.
מסילת וולפסון 28תל אביב

נאדר הגדול

הסוד השמור שעל גבולות יפו אמנם נפתח רק לפני כ-8 שנים, אבל האווירה היא של וותק של משפחה יפואית שיודעת דבר או שניים על חומוס, עם שמועות על קשרים למשפחת קלבוני. קשר משפחתי או לא, הטעם בהחלט מהדהד את המנה ההיא עם חומוס קליל במרקם ביניים נפלא, מנות גדולות ושפע של תוספות צד בקומפלט, ומסבחה שמתחרה ברצינות על תואר הטובה בעיר. באמת גדול זה.
דרך בן צבי 35 יפו

חומוס שלמה ודורון

אין בתל אביב חומוס מקטב יותר. יש הנשבעים לו אמונים ברמה של כת שטופת מוח ויש הרואים בו שיקוץ מוסרי – ובעיקר בשלל הווריאציות היצירתיות המוגשות בו מעל גבי החומוס, כולל חומוס סלט ירקות (!) או חומוס פריחולס, חלפיניו ונאצ'וס (!!!), אבל מומחי חומוס בלתי תלויים שהצליחו לבודד אותו מתוספותיו המוגזמות העידו שמדובר בחומוס מעולה כשלעצמו ואף למעלה מכך בגרסת החומוס-פול. עם זאת, החומוס דאל-טנדורי הוא הברקה מדהימה ולא מעניין אותנו כלום.
ישכון 29תל אביב

לספייס הזה יש בולז: "שגעון בחלל" לימדה אותנו מה זה פארודיה

השבוע יצא הטיזר לסרט ההמשך של "ספייסבולז", סרט הפארודיה האייקוני של מל ברוקס הידוע גם בעברית כ"שגעון בחלל". הסרט, שבאופן מאכזב לא יקרא "ספייסבולז 2: החיפוש אחר עוד כסף" כמו שהובטח לנו בסרט המקור, אמור לצאת לאקרנים ב-2027, ולהגיד לכם את האמת: לא חשבתי שנגיע לרגע הזה. מאז שאותו המשכון הובטח לנו ב-1987, ודרך כל ההכרזות בשנים האחרונות על כך שהסרט אשכרה קורה, עדיין לא האמנתי שבאמת נראה אותו. סרט המשך לפארודיה מטופשת משנות השמונים בכיכובם של מספר כוכבי עבר ואגדת קומדיה בת 99? למה שהוליווד תשקיע בזה כל כך הרבה? אבל הנה זה קורה. וזו הזדמנות טובה לדבר על הסרט המקורי והמשמעות שלו בשבילי וחנוני קומדיה רבים אחרים.

>> אימה בפלאנט איילון: שבעה ילדים הרסו את הסרט. כנראה שהוא טוב
>> "פרויקט הייל מרי" נראה כמו מארז סרטים לחג. זאת לא מחמאה

כשהייתי ילד היו שני שמות בעולם סרטי הפארודיה: האחים צוקר ומל ברוקס. האחים צוקר (שלמעשה עבדו בשיתוף פעולה עם התסריטאי/במאי ג'ים אברהמס ז"ל) יצרו את "האקדח מת מצחוק" ו"טיסה נעימה" ומל ברוקס יצר את "אוכפים לוהטים", "רובין הוד: גברים בטייץ" וכמובן "ספייסבולז". בתור ילד חובב-קומדיה, "ספייסבולז" היה חשוב לי יותר מ"סטאר וורס". למעשה, ראיתי את "ספייסבולז" כבר עשרות פעמים לפנים הפעם הראשונה שראיתי את סרטי "מלחמת הכוכבים" המקוריים, אז כשצפיתי בהם סוף-סוף הרגשתי מחסור חזק בבדיחות.

"ספייסבולז" היה בשבילי הרבה יותר מפארודיה על סרטי המד"ב הגדולים של שנות השבעים והשמונים. הסרט לימד אותי מה זה פארודיה, וחשף אותי לקונספטים קומיים חדשים לחלוטין. אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הקטע בו דארק הלמט וקולונל סנדרס צופים בקלטת של הסרט שהם כרגע נמצאים בו והרגשתי איך כל החוקים נשברו. "אפשר לעשות את זה?" שאלתי את עצמי. זה סרט ששינה את תפיסת העולם שלי, ועיצב את ההבנה שלי בקומדיה. אך כיום, מן הסתם, אני יכול לראות גם את החסרונות שבו.

מל ברוקס היה כבר די מבוגר כשכתב את "ספייסבולז". הוא לא גדל על "מלחמת הכוכבים" כמו שהוא גדל על סרטי מערבונים או על פרנקנשטיין. אין לו חיבור רגשי להרפתקאות של לוק סקייווקר וחבריו, ואפשר לראות את זה בדרכים בהם הפך את "סטאר וורס" לסיפור באווירת ימי הביניים. עם השנים גיליתי שמעריצים מבוגרים יותר של מל ברוקס רואים ב"ספייסבולז" יצירה פחות מהותית, סרט נחמד עם כמה בדיחות טובות, אבל לא יצירת מופת כמו "פרנקנשטיין הצעיר" או "אוכפים לוהטים". ועדיין, יש משהו בשילוב הזה בין הומור מטא מודע לעצמו ובין בדיחות קלאסיות בסגנון וודביל שעובד לי. משהו שגורם לי להנות כל פעם שאני צופה בסרט המטופש, אך הכל כך מושקע הזה.

למרות שברוקס לא גדל על "מלחמת הכוכבים" אפשר לראות הרבה אהבה בסרט הזה. אולי לא לזיכיון של ג'ורג' לוקאס באופן ספציפי, אבל למדע בדיוני וקומדיה באופן כללי. ברוקס מנצל כל הזדמנות בגלקסיה לבדיחה מטופשת בין אם זה המאפיונר המפחיד פיצה דה האט, או הקטע האייקוני שמשלב בין לוני טונס לנוסע השמיני. יש בסרט עשרות שורות שכיף לצטט, ומרגישים את חדוות היצירה שבו. במילים אחרות: למרות כל הבדיחות על התמסחרות, אפשר לראות שהוא לא נעשה רק בשביל "עוד כסף".

ועכשיו עולה השאלה: האם סרט ההמשך הזה יהיה באמת… טוב? למרות המרכזיות של ברוקס הקשיש בשיווק, הוא לא באמת הרוח שמובילה את הסרט. הוא נכתב על ידי תסריטאים כמו ג'וש גאד והכותבים של "הבלש פיקאצ'ו" ובויים על ידי הבמאי הצעיר ג'וש גרינבאום. שזה בסדר גמור, אני לא מצפה מאדם בן 99 לביים סרט כזה, ונראה שהיוצרים החדשים הם מעריצים גדולים של הסרט המקורי. אבל זו גם יכולה להיות בעיה: נוסטלגיה חזקה מדי ונאמנות למקור יכולה ליצור קולנוע משעמם, כמו סרטי "מלחמת הכוכבים" האחרונים.

האם "ספייסבולז 2" תיפול לאותן מלכודות אליהן נפלה מושא הלעג שלה? זוכרים לדוגמא את ההמשך האחר לסרט קלאסי של מל ברוקס מהשנים האחרונות, "ההיסטוריה המטורפת של העולם 2"? כמובן שאתם לא זוכרים, כי זה היה די גרוע. בוא נקווה ש"ספייסבולס 2" יהיה לפחות יותר טוב מזה.

יש כאן הזדמנות ליצור משהו טוב, סרט פארודיה מודרני שיזכיר לנו את המקור שאהבנו, אבל גם ייפנה את חיציו לעבר מטרות מד"ביות חדשות. יש כאן הזדמנות להגיד משהו על תרבות הנוסטלגיה הזאת, כמו שהסרט הראשון עסק בהתמסחרות של "סטאר וורס". אבל יש בהחלט גם מצב לעוד מוצר הוליוודי מתחנף. השיבה של השחקנים האהובים מהסרט הראשון – ביל פולמן, ברוקס, ריק מורניס שחזר מפרישה, – בהחלט מעודדים. אבל האם זה מספיק? נדע בעוד שנה. ועד אז, תמיד יהיה לנו את אותו סרט אייטיז מוזר מלא במשחקי מילים, שבירות קיר רביעי והומור ביידיש. שהשוורץ יהיה איתכם!

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

עד הסטייק האחרון: 15 מסעדות הבשרים הכי טובות בתל אביב

עליות מחירי האוכל הקשוחות החלו עוד לפני המלחמה, אבל במהלכה ראינו את מחירי הבשר מאמירים באופן שקשה לעמוד בו. במילים אחרות, זה הפך ליקר מדי עבור הדם שלנו. עם זאת, שמחנו לגלות שבעת אתגר, גם אנשי הבשר יודעים להירתם ולמצוא פתרונות יצירתיים כדי להפוך את הסטייקים למוצר נגיש לכל אדם, יחסית כמובן. לכן רשימת הסטייקים הכי טובים בתל אביב עברה שינויים ועדכונים, וכוללת כיום 3 רמות תמחור לנוחיותכם, כדי שתוכלו לאכול איזה סטייק שרק תרצו.איפה מוצאים סטייק טוב בתל אביב? מה זאת אומרת, ממש פה ברשימה של טיים אאוט.

>> היום הכי קפה: 47 בתי קפה מומלצים שפתוחים בתל אביב בשבת בבוקר
>> נשתה נשתה לחיים: 23 ברי יין מומלצים לבילוי של ערב בתל אביב

תמחור גבוה

1. גריל רום

הסטייק האוס הירושלמי הנודע הגיע לעיר הגדולה, ועשה זאת בהתאמה למקום – כלומר, בגרסה לא כשרה. מה שאומר, ידידיי – סטייק בחמאה. בלב המקום נתחי הולשטיין משובחים ומיושנים היטב, משוישים וערבים לחיך. גם מנה מופלאה לא פחות של צלעות טלה, סמאש בורגר כהלכתו או פילה בקר על העצם. יש גם פסטות, דגים ומנות לא בשריות, ובעיקר – אווירה קלאסית של סטייק האוס ניו יורקי. מחירים לא נמוכים, אבל הקרפ סוזט המנצח ימתיק את החשבון. אגב, בקיץ הנוכחי הצטרף חדר נוסף שמשמש בר קוקטיילים עם מנות מתפריט המסעדה, אז סטייק ודרינק קליל עובד נהדר ביחד.
הירקון 87, תל אביב

>> 13 השיפודיות המומלצות בתל אביב
>> 18 מסעדות הדגים הטובות ביותר בתל אביב

2. פסאדור

מסעדת בשרים כמו שהתכוונו בברזיל, עם פסאדור מיומן (מקצוע ברזילאי מסורתי של מגיש בשרים), שיזרים לכם את נתחים לאורך הערב,הישר לצלחת. הארוחה בפסאדור היא במתכונת פיקס פרייס, ועומדת על 280 ש״ח לסועד, עם יין הבית ושתייה קלה חופשית. זה לא מעט, אבל לגמרי מספק תמורה למחיר, משום שמדובר בלא פחות מעשר מנות בשר, המורכבות מנתחים שונים – מבריסקט ועד שייטל, פיקנייה או אונטריב מפורק. המנות מושקעות, טעימות ומבוצעות בטכניקות שונות ומגוונות – צלייה, טיגון, גריל אמריקאי או שיפוד ברזילאי מסתובב.
280 ש״ח לסועד, יגאל אלון 94 תל אביב

3. אומניה בראסרי

האחות הקטנה והתל אביבית של מסעדת הבשרים הגלילית הנודעת של משפחת דבאח. המסעדה התמקמה בכיכר גבעון, ועוצבה באופן נעים ומזמין, והיא לא פחות מגן עדן לקרניבורים. תמצאו שם בראש ובראשונה נתחי אנגוס משובחים ואיכותיים שמוגשים לפי משקל, שכן משפחת דבאח היא מגדולי מגדלי בקר האנגוס בארצנו. לצד הנתחים העסייסיים מוגשות מנות מופלאות בנוסח ערבי-גלילי דוגמת קובנייה נהדרת, קבב חלבי, שישברק לפי הספר וגם פסטות עם בשר. ויש גם סלטים טריים ורעננים כדי לפתוח שולחן כמו שצריך.
גבעון 19, תל אביב

4. הדסון

מה אומר לכם השם "חלונות ניו יורק"? בשלב זה פודיז קרניבורים מגרגרים בהנאה לקראת מפגש עם ריבועי סינטה ברוטב טופי יפני, מנת דגל בהדסון כבר 15 שנים. משם העניינים רק הולכים ומידרדרים בקטע הכי טוב שאפשר, לסטייקים בשיוש מושלם והמבורגר שמשאיר אבק למוסדות צעירים ממנו. הדסון לילינבלום, שנפתח לפני שנתיים כדיינר, שינה מאז את פניו למסעדה קצת פחות פורמלית מחללית האם שברמת החייל, אך עדיין נהדרת. המחירים גבוהים מאוד אבל בשר איכותי הוא מוצר יקר, ובהדסון מקפידים לספק תמורה מלאה עבור כל שקל.
הברזל 27, לילינבלום 41 תל אביב

5. Flame

מסעדת הבשרים הכשרה עברה תלאות מאז השבעה באוקטובר, ומתקן הצלייה האיימתני שלה – שחורך ירקות, דגים ובשרים ועוטף אותם בניחוחות אש ועשן – מנוהל כעת תחת ידו הבוטחת של השף אורן אסידו. התפריט התרחב והמחירים עברו גם כן חשיבה מחודשת, וכעת הם ידידותיים יותר, אבל מה שחשוב יותר הוא עליית המדרגה מבחינת רמת המטבח – שיפור אקספוננציאלי לעומת הגלגול הקודם והתפתחות אישית מרשימה של אסידו. הלוקיישן במלון קרלטון מרגיש כמו קפיצה קטנה לחו"ל, והים שנשקף מעבר לחלון הוא עוד בונוס.
אליעזר פרי 10, תל אביב

6. איציק הגדול

מקרר היישון של איציק הגדול הוא מכספות הבשר היפות והאיכותיות בעיר בזכות עדרי בקר שהבעלים מגדלים ומטפחים בעצמם. שימו בצד את מצעד הסלטים ומנות הפתיחה ושימו מבטחם באנטריקוט, פילה ונתחים מיוחדים מקוצבים וצלויים למשעי. באטליז איציק הגדול שממול אפשר לקנות נתחים דומים (וגם בשר טחון ועוף) להכנה בבית, ואם יפו רחוקה לכם חפשו את המיט סטיישן – מכונות אוטומטיות לממכר בשר כשהקצביה סגורה.
דוד רזיאל 3, יפו

תמחור פחות גבוה

7. טריגר בשר ויין + ג'אנגו

"הטעם של הבשר רקד לנו בפה, השילוב בין הצד החיצוני החרוך לרכות של החלקים הפנימים היה מענג והכל הצליח להיות הסטייק של שרדינגר – כזה שבבת אחת מצליח להיות עם גוף שמאפשר ביס כמו שצריך, וגם להתמוסס על הלשון כמו ענן", התפייט המבקר שלנו לאחר שסיים ארוחה מסחררת בטריגר בשר ויין. השילוב של בשר, יין, גישה בגובה העיניים ו-VFM גבוה הפכו את הביסטרו לכתובת לקרניבורים שיודעים להעריך בשר משובח אך אינם מוכנים לקחת עבורו משכנתה. בזמן הקצר שחלף מאז צברה האימפריה של איש הבשר שגיא טריגר ושותפיו מומנט מרשים, כשלפורטפוליו נוספה מסעדת ג'אנגו, שמחדדת עוד יותר את ה-VFM בהמבורגרים נהדרים וחוויית אכילה מהנעימות שפגשנו לאחרונה. הבר הסקסי רוז' ובר היין החדש דנדש Wine Shop משלימים לעת עתה את מה שנראה כקבוצה עם הכי הרבה בשר בעיר.
מונטיפיורי 21, הלל הזקן 12, תל אביב

8. חוות צוק

לוקיישן בשכונת צפונית מנומנמת ועיצוב פשוט אינם מסגירים את העובדה שמדובר במסעדת בשר מצוינת. מאז הקורונה והמעבר למתכונת "צוציק" חוות צוק נגישה יותר, בפרט אם נצמדים להמבורגר המושלם ולנשנושי פתיחה מתוחכמים כמו קרפצ'ו וחטיפי אסאדו. סטייקים הם תענוג יקר גם כאן, אך בחישוב כולל אפשר לנווט את הארוחה למחוזות שאינם מצריכים מכירת כליה.
זריצקי 4, תל אביב

9. M25

ספוט הבשר של השפים ירון קסטנבוים ויהונתן בורוביץ' נראה במבט ראשון כמסעדת שוק שיצאה משליטה, אך אל תתנו לזה לבלבל אתכם: הנתחים חורגים משגרת הסטייקים הרגילה וקורצים למוצרים ארטיזנליים כמו נקניקיות פורט, שיפודי חוט שדרה, לשון מעושנת ושיפודים בגריל. בסניף ברמת אביב האווירה מעט יותר סולידית ומתאימה לארוחה עם ההורים.
סמטת הכרמל 30, ברודצקי 15, תל אביב

10. מיט בר

כבר יותר משני עשורים שמסעדת מיט בר עושה את הדברים בעקביות סולידית שנותנת לבשר לומר את דברו. בתפריט לא תמצאו עלעלי מיקרו ופרחים למאכל אלא סלט ביצים עם בצל מטוגן ושמאלץ, קרפצ'ו בקר ועוד מנות אהובות כהקדמה לסטייקים סקסיים, נקניקיות בקר מתוצרת בית, פילה לבן כמו פעם וספייריבס ברוטב תפוזים ודבש. מיט בר נקסט דור הסמוך, כשמו כן הוא – בר שכונתי נעים באוריינטציה קרניבורית, וסניפי המיטבר בורגר הפזורים בעיר הם ספוט מוצלח לעצירה קלה להמבורגר ומשהו ליד.
מיטבר,מיטבר בורגרתל אביב

11. מקום של בשר

מסעדת הבשר הוותיקה בשבזי משאירה את המציאות בחוץ ומתמקדת בהנאות הפשוטות של החיים. מהמטבח שבמבנה העתיק והרומנטי מוגשות מנות בשר נדיבות, בעיקר סטייקים עסיסיים ועזי טעם עם תוספות מסורתיות נוסח סטייק האוסים בארה"ב. במה שעובד אין צורך לגעת וסוס מנצח לא מחליפים.
שבזי 64, תל אביב

תמחור שפוי

12. פלייקס אנד בורגר של איוו

אנחנו מאוד שמחים על המגמה המסתמנת בעיר: קצביות שפותחות נקסט דור כדי להאכיל אותנו בתוצרת שלהם הישר מידו של הקצב, כי הם כנראה עושים את זה יותר טוב מאיתנו, וזה גם מוזיל את עלויות התיווך. "איוו פלייקס אנד בורגר" הם הבייבי של הקצבייה הידועה IWOS שהגיעה לעיר מירושלים, ובשוק הנמל תמצאו בלוקיישן שלהם נתחים מצוינים שנבחרו בקפידה, ומוגשים במידת עשייה מדויקת, במתכונת מהקצב לצלחת מבלי מעברים או שטיקים מיותרים, ובמחירים הוגנים למדי. האהוב עלינו הוא שיפוד הסטייק דנבר, שפרוס דק דק (מה קוראים אותו, פלייקס), ויש גם פלאנק סטייק מעולה. רק להוסיף צ'יפס דקיק, ואתם מסודרים.
שוק הנמל, האנגר 12, תל אביב

13. Beef של מיטמן

הנקסט דור של קצביית מיטמן נולד בכלל כפופ-אפ זמני שהציע מנות של 300 גרם אנטריקוט, עם תוספת, בפחות מ-100 ש"ח. לפני ששפשפנו את העייניים לראות אם זה אכן אמיתי, ביף כבר הפך למקום קבע ששומר על האיכות, ולא פחות חשוב, על המחיר. בתפריט שלוש מנות מצוינות ואפס דאווינים: סטייק אנטריקוט (300 גרם) וצ'יפס/שעועית ירוקה עם קולסלאו ורוטב הבית יעלה לכם 99 ש"ח; סינטה באותו משקל, ועם אותן התוספות, תעלה 89 ש"ח ואף תחסוך לכם כולסטרול, ויש גם מגש זוגי עם אנטריקוט, שייטל, נקניקיית אסאדו וקבב עם תוספות ב-205 ש"ח.
שרונה מרקט, אלוף קלמן מגן 3, תל אביב

14. בוצ׳ר בפיתה

הנקסט דור של הקצבייה האהובה והנהדרת של שוק הכרמל, בוצ׳ר שופ, שמתמחה בבשר מקומי ומשובח. בוצ׳ר בפיתה פותחת את הפיתה רק פעם בשבוע ביום שישי, אבל אליה נכנסים נתחים הישר מהקצבייה, כולל נתחים פחות מוכרים, שמטופלים היטב בידי השף מאור בוגין. אפשר גם לקבל נתחים אל הצלחת, עם תוספת של צ׳יפס, טחינה וירקות על הגריל, ולא פעם מתקיים שם פופ-אפ בשרי מרגש כמו כריכי כץ דלי או ביקור חגיגי של שווארמה מהצפון. העובדה שהבשרים הם מהקצבייה השכנה מאפשרת גם לשמור על תמחור סביר ונוח.
חבשוש 31, תל אביב

15. מי ומי

איפה עוד תוכלו למצוא סטייק לבן במחיר סביר? אז נכון, במסעדת הבשרים הוותיקה האווירה היא של מנחם בגין באייטיז, לטוב ולרע, והנוסטלגיה מנצחת גם את המחיר. קשה לקרוא לזה מחיר זול, אבל ביחס לאופציות האחרות שלכם, יש פה מנות גדולות בטעם של פעם עם תג מחיר פחות קשוח. לפעמים כל מה שצריך זה בשר סביר ואנחנו נרגעים.
מנחם בגין 35, תל אביב

נשתה נשתה לחיים: 23 ברי יין מומלצים לבילוי של ערב בתל אביב

עדכון אחרון: 11.4.26 // עדכון קודם: 30.1.26
לאורך שלוש השנים האחרונות, עם תנופה משמעותית במהלך המלחמה, העיר הופצצה בשורה של מקומות קטנים ונעימים שמזניחים ברז בירה, ומתמקדים בתורת בקבוקי היין. ובזמן שאפשר בהחלט לגבב תיאוריות על הפופולריות שלהם – החל מכמויות היין שזרמו כאן בסגרים והפכו את חנויות היין לאימפריות קטנות ועד לנסיגה בפופולריות של בילוי במסעדה בגלל יוקר המחייה – בסופו של דבר מה שבאמת מעניין אותנו זה איפה נעים לשבת, טעים ללגום, ואם יש משהו מוצלח לנשנש בצד. זה כבר לא רק טרנד לוהט, זה בילוי מזן חדש והוא כאן כדי להישאר, אבל מרוב יינות לא רואים את הברים, ואנחנו פה לעשות קצת סדר לגבי המקומות שכדאי לקדיש להם ערב לא מחייב אבל בהחלט משכר.תל אביב של 2026 היא ארץ ברי היין. ואלה הבחירות של "טיים אאוט":

>> אלכוהול זה לא הכל: 40 הברים הכי מומלצים לבילוי בתל אביב
>> ביס ושלוק, חתיכת שיחוק: 21 ברי האוכל הכי מומלצים בתל אביב

בוב

בניגוד לאחיו הגדול "בר 51", בבר היין של שף מושיקו גמליאלי עובדים קשה כדי שהכל ירגיש קליל. במקום אוכל מעונב ומפונפן תמצאו כאן בייגל טוסט בולגרית, ובר יין שלוקח השראה דווקא מהברים היומיומיים של אירופה – מקומות עבור כריך או סלט לתחילת היום ואפרול שפריץ עם צ'יפס משקית באפריטיבו. יותר מ-80 לייבלים במחיר של פחות מ-200 ש"ח לבקבוק, תפריט קטן אך מדויק עם צלחות קלילות במחיר הגיוני, ואווירה של יום פשוט בלי מאמץ. ככה לא מזיעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 30 אחוז הנחה.
>> בוב, בן יהודה 17 תל אביב

>> ברי הקוקטיילים הכי טובים בתל אביב
>> הטינדר המקורי: הברים הכי טובים עבור פיק-אפ בתל אביב

בוסר

הסנונית הראשונה של טרנד ברי היין שאנחנו אוהבים ללעוג לו, אבל בתכלס כבר לא מכירים את עצמנו בלעדיו. הבוסר התחיל חנות יין שקטה ביום ובר יין תוסס בשעות הלילה, ובחודשים האחרונים גם נפתח כבית קפה. בבוסר תמצאו קולקציית יינות איכות מתחלפת ומתחדשת על בסיס עונתי ואופנתי, בהם יינות של יבואנים קטנים שלא תמצאו בשום מקום אחר במחירים הוגנים. בהצלחה עם למצוא מקום לשבת.
הפי האואראין, וגם לא הזמנת מקומות, אבל בזכות היין והקפה אפשר לסלוח להם.
>> בוסר, החשמל 5, תל אביב

בריקס

בריקס התחיל כבר יין חמוד שמאפשר לשתות כוס יין במחיר הגון, במרכז העיר, ועוד עם השקט של כיכר גבעון נטולת הצפירות. מאז עבר הבריקס תפנית שלא ציפינו לה, כששף יונתן רושפלד הגיע לבשל מדי פעם ושדרג את המטבח לרמת מסעדת פיין דיינינג. עם האוכל בא התיאבון והמקום החל לארח פרסונות מעולם הקולינריה. אם אתם בענייני יין – ואיך לא, שהרי בכך אנו עוסקים – תשמחו לדעת שחודש פברואר מוקדש לאירוח סומליירים ממסעדות מובילות.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 20 אחוז הנחה.
>> בריקס, כיכר גבעון 10, תל אביב

ג'יאקונדה

מוסד יין תל אביבי ותיק שאיתנו כבר מ-2006, שהוא גם ספריית יינות שנאצרה בקפידה לאורך השנים, מהארץ והעולם. הג'יאקונדה הוא מקום למביני עניין, או לכאלה שרוצים להתחיל להבין, כי הרכישה מלווה בהדרכה מקצועית שתמיד תלמדו בה משהו חדש. הכי שווה להגיע לדרינק של שישי בצהריים עם חברותיכן הטובות ועל הדרך להצטייד בבקבוק מרשים לארוחת ערב.
>> ג'יאקונדה, פרישמן 73, תל אביב

הגפן – חצר יין מקומי

הגפן כולו גאווה ישראלית, שכן כל היינות שנמצאים בו הם תוצרת הארץ. פיות היין שירה גרנות ולי הופמן אגיב אצרו את התפריט, שבו יותר ממאה לייבלים מקומיים בלבד. מה שנקרא אין לנו ארץ אחרת. האווירה במקום דווקא לא ציונית במיוחד, אבל נעימה, מקומית וכיפית.
הפי האוארשני-חמישי 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> הגפן, נעם 3, יפו

הלנה

בר היין של גיא גמזו הפך די מהר ללהיט מקומי היסטרי, למרות שהוקם בסך הכל כחודשיים לפני המלחמה. אם תספיקו להגיע מוקדם תוכלו לפתוח את הערב עם אויסטרים במחיר של יורו (4 ש"ח), ולהמשיך עם דרינק מ-80 הלייבלים שבמקום ומהרוח הספרדית של אווירת הפינ'ס: שרקוטרי וגבינות, גספצ'ו ופטאטאס ברוואס, טרטר דג באחו בלנקו ועוד מנות בגודל ביס-שניים. למה, פה פחות טוב מברצלונה?
אויסטר האוארראשון-חמישי 18:00-19:00 אויסטר ביורו, כלומר 4 ש"ח. טירוף.
>> הלנה, תרס"ט 6 תל אביב

וגה

אזור צפון העיר מתפתח בצעדי ענק וגם לו מגיע בר יין מתוחכם. וגה מסמן וי במשבצת לטובת תושבי שכונת כוכב הצפון: הבעלים אייל אלגבי – בעלה של אנה ארונוב, כי פיקנטריה זה החיים – יבחר עבורכם את היין המתאים מתוך המבחר, ובתפריט של שף אידית פדידה יש פנינים קטנות וטעימות לנשנש ליד. אם אתם גרים בעבר הירקון, הנה חסכנו לכם נסיעה מפרכת למרכז העיר וכסף על חניון.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-18:00 20 אחוז הנחה על בקבוקי יין ופיצות.
>> וגה, אבא קובנר 4, תל אביב

יין בכרם

חנות ובר יין באווירה קז'ואלית ומזמינה שבה חווית בחירת היין נגישה למדי, הן במחיר והן בייעוץ הלבבי והמקצועי. את היין תיקחו החוצה, לאחד השולחנות שממוקמים על הרחוב העמוס בעיר, ותהנו מערב מינגלינג שיכור ושמח. תפריט האוכל פשוט אך מכיל בדיוק את מה שצריך לצד היין.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> יין בכרם, נחלת בנימין 29, תל אביב

כריסטוף

כריסטוף הוא סלון יין, שזה אומר שהוא לא עוד בר יין, אלא סלון כמו של בית (כמעט) עם ריהוט חמים ונעים, עליו תוכלו לשבת בפנאן ולבחור מספריית היין הגדולה את הבקבוק שחלמתם עליו. גם לכם יש ספריית יין בבית? אה, לא? עד אז, מזל שיש את כריסטוף.
הפיהאוארראשון-שבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> כריסטוף, השוק 28, תל אביב

גאזטה

גאזטה הוא בר יין מהדור הישן – כלומר מלפני שכל אחד פתח כזה תחת כל עץ רענן. הוא מגלם בתוכו ניסיון רב שכולל יותר מעשור של הבנה מעמיקה ביינות, ואינספור דייטים ראשונים שנרשמו בו. ועדיין מוסיף הגזאטה להיות מוסד יין יציב ומוצלח, שמתעדכן כל העת. לדוגמה: חלל מעוצב להפליא שמוקדש כולו לוורמוטים, שאם אנחנו לא טועים הם גם סוג של יין – רק קצת מתוק ויותר טעים.
הפי האוארראשון-חמישי 19:00-17:00 30 אחוז הנחה.
>> גאזטה, מרמורק 12 תל אביב

קוט

באלגנטיות שיא התבסס קוט כאחת הפינות המדוברת והעמוסות והקים בתוכו את פריז הקטנה – עיצוב מוקפד ומלא בסטייל, מגוון אדיר של יינות בדגש צרפתי, תפריט אוכל מצומצם ומדויק ואווירה סקסית. מאוד. המקום פתוח רק בשעות הערב ויתאים לכל דייט באשר הוא.
>> קוט, אחד העם 33, תל אביב

תל א וין

המרפסת המוגבהת בפינת שדרות בן גוריון אוף דיזינגוף כאילו נוצרה במיוחד להשקיף בה על החיים בתל אביב: גולשים עם גלשנים בדרך לים, וולטרים ממהרים והורים מותשים שרודפים אחרי ילדים היפראקטיביים חולפים על פניכם כמו תיאטרון אנושי שאין בו רגע דל. בימים של שמש חורפית נעימה זהו המקום לשבת על כוס יין, לאכול משהו קטן ולהודות על מזלכם הטוב.
הפי האוארראשון-חמישי 19:30-18:00 ושישי-שבת 17:00-11:00 מבצעי 30 אחוז הנחה, 1+1 על קוקטיילים ועוד.
>> תל א וין, שדרות בן גוריון 39, תל אביב

תרצה

תרצה, בר היין של שף רז רהב, מאופיין באווירה נעימה וקז'ואלית עם תפריט מסקרן, ואפילו לא תיאלצו להמתין קרוב לשנתיים כדי לאכול מהאוכל הנפלא של רז רהב. תפריט היין כולל מעל 200 לייבלים שונים של יינות מרחבי העולם, כאשר כמעט רבע מהם מוצעים לכוסות. בונוס נוסף הוא שלא תצטרכו להשאיר טיפ, שכן הוא מגולם בחשבון הסופי וחוסך לבטים מיותרים.
>> תרצה, החלוצים 3 תל אביב

ג׳ודי

ג׳ודי הוא בר היין הראשון של שדרות יהודית, ומשהו רומז לנו שלא האחרון. עיצוב נעים ומזמין, תפריט יין מהוקצע ואווירת קלאס שנותנת תחושה שהיה שם מאז תמיד. הסומלייה קובי ארוסי מורגש בכל אלמנט במקום, עם לייבלים רבים מהארץ ומהעולם שמתחלפים תדיר, כאשר רוב היינות מוצעים גם בכוסות, ובמחירים סבבה למדי. חוץ מזה, לא תמצאו בו רק גבינות, אלא גם נקניקיה בלחמנייה שתכלס – באה לנו בול עם יין לבן צונן.
הפי האוארראשון מ-17:00 (30 אחוז הנחה על כל היינות), שני-חמישי 19:00-17:00.
>> ג'ודי, שדרות יהודית 20 תל אביב

קופ נטור

קופ נטור נפתח כחצי שנה ונותר סוד כמוס בקרב שוחרי יין רבים, אם כך מצטערים אם אנחנו הורסים לכם את הסוד. התפקיד שלנו הוא לספר לכם על דברים, בין היתר על קופ נטור, אותו פתחו חמישה חברים שעלו ארצה מסנט פטרבורג והרגישו שסצנת היינות הטבעיים, האורגניים והביו-דינאמיים די נעדרת מארצנו. אז הם פתחו פינה מתוקה של אלה, שמתחבאת קרוב לשוק בצלאל ברחוב המכבי, ומגישה מלבד יינות נהדרים ומקוריים גם אוכל מצוין ואפילו בראנץ' בסופי השבוע.
>> קופ נטור, המכבי 2 תל אביב

Wine shop

כשמה כן היא, מדובר בחנות, שהיא גם בר יין אינטימי מבית קבוצת טריגר. במקום לא פחות מ-300 סוגי יינות, כן, כן, מה ששמעתם. רובם מיובאים באופן בלעדי לטריגר וביניהם אף לייבל יין מקומי מבית הקבוצה, שכרגע מונה ארבעה בקבוקים ועתיד להתרחב בהמשך. העיצוב במקום מוקפד ואלגנטי, ובתפריט האוכל מנות בר יין קלאסי עם טוויסט שובבי ומקורי.
>> ויין שופ, מונטיפיורי 24 תל אביב

קולמי

בר היין קולמי נפתח בפאתי פארק המסילה לפני חודשים מעטים, ונראה שהבין בדיוק מה חשוב לכולנו – להשתכר, ולא לשלם על זה יותר מדי. מדובר בבר יין שיש בו גם מבחר יינות לקנות הביתה, מה שמביא לטווח מחירים מזמין ומבטיח במיוחד.חוץ מזה, המקום מתוק ואינטימי, ובהחלט היינו ממליצים עליו לדייט ראשון, או שני, או מלאנתלפים.
הפי האואר
>> קולמי, יהודה הלוי 22 תל אביב

סורסטו

סורסטו, "לגימה קטנה" באיטלקית, משקף אהבה אדירה ליין שמתבטאת בתפריט שמתחיל ביוון ומסתיים במרוקו. השפע בתפריט עלול לבלבל אך הצוות מכוון ומסייע בבחירה, ובהחלט מומלץ להקשיב ולצאת להרפתקאה קצת שיכורה ומאוד טעימה. תפאורת נרות נעוצים בבקבוקי יין, תקליטים ישנים וג'אז רך ברקע מזכירים ברים מפעם, כשהעולם היה שפוי יותר.
הפי האוארראשון-חמישי 16:30-19:30 ושבת 19:30-18:00 20 אחוז הנחה.
>> סורסטו, הארבעה 16, תל אביב

סנטי

בשנה שעברה זו היתה האיט-גירל, היום היא פשוט העניין. ואמנם קשה למסגר את סנטי תחת הגדרה אחת – אולי זו איזקאייה מערבית, אולי זה בר יין, אולי זה בכלל בר אוכל – אבל מה שבטוח זה שבסנטי של גיא אריש (משייה), אתם תשתו יין טוב ותאכלו אוכל ממש טוב. מבחינתנו זה נחשב. התפריט של סנטי מתאפיין במנות ייחודיות שמוגשות בטכניקות לא שגרתיות, וכן בתפריט יין שהורכב על ידי איש היין עידו קסלר, ומציע עשרות לייבלים של בקבוקי יין, שכמעט כולם מוצעים בכוסות.
הפי האוארשני-חמישי 18:00-17:00 15 אחוז הנחה.
>> סנטי, גורדון 17 תל אביב

פלור

בר וחנות יין המתמקד ביינות טבעיים ומוכיח לנו שלא צריך להיבהל מהמראה, מהריח הפאנקי ומהצבע העכור, ושכל אחד ימצא מה לשתות בין עשרות הלייבלים השונים במקום. חוץ מזה האווירה מהודקת ונינוחה בעת ובעונה אחת, הלוקיישן מתוק ורומנטי, והתפריט משתנה כל העת לפי התוצרת העונתית ומצב הרוח – מה שמייצר מנות מסקרנות ולא שגרתיות כמו פסטה בוסיאטה, ואפילו שניצל, אך הן מתחלפות כל העת מה שתורם להפתעה. חוץ מזה מפעם לפעם מתארחים במקום שפים לפופ אפ ואירועים קולינריים מסקרנים.
הפי האוארראשון-חמישי עד 19:00 30 אחוז הנחה על כל התפריט.
>> פלור, וילסון 10 תל אביב

קרוט

אפשר לסמוך על כל דבר שאנשי פרא שמים עליו יד שייצא מצוין, ואת זה ידענו עוד לפני קושנר וויטקוף. בר היין והאוכל נראה חמוד אך למעשה זוהי מפלצת של מקצועיות, שנותנת את מלוא המשקל והכבוד לבקבוקים ולמה שלידם. הלוקיישן בגן יעקב הוא פלוס גדול, ומולו מינוס גדול לא פחות שאין אפשרות להזמין מקום מראש.
>> קרוט, תרס"ט 4, תל אביב

שאטו שועל

יש לנו סימפתיה למקומות שעושים עבודה טובה בלי לעשות רעש וצלצולים. שאטו שועל מכריז על עצמו כבר יין שכונתי, וככזה הוא אינו מחוייב לדבר מלבד לאווירה נעימה (אפשר לבוא בכפכפים וטרנינג ואף אחד לא ימצמץ) ומקצוענות ביין, שנמזג מחביות עץ. מוי כיף באפס פוזה.
הפי האוארראשון-חמישי ושבת 18:00-19:30, שישי 12:30-14:00.
>> שאטו שועל, מלכי ישראל 19 (כיכר רבין), תל אביב

אל וסינו

אחיו הצפוני של שאטו שועל אוחז באותו די.אן.איי חסר פאסון ומשווה ומעלה עם נוף חד פעמי לירקון, משל ישבתם על נהר שפרה בברלין. על רקע בריזה מהים תוכלו להיעזר בצוות בבחירת יין מתאים מתוך מבחר נאה ולסגור פינה עם מנות קטנות-בינוניות. בדרך החוצה מומלץ להציץ במרתף היין, שגם לו יש סטייל ואווירה אירופאית.
הפי האוארראשון-חמישי 19:15-18:00 1+1 על יין, בירה ומנות נבחרות מהתפריט.
>> אל וסינו, אבן גבירול 192, תל אביב

אימה בפלאנט איילון: שבעה ילדים הרסו את הסרט. כנראה שהוא טוב

כעשר דקות מתחילת הסרט נכנסה לאולם חבורה רעשנית של כשבעה ילדים. הם התיישבו בשורה 7, שתי שורות מעלי, האירו את המסך בפנסי הטלפונים שלהם ודיברו בקול רם. קיוויתי שזה זמני, עד שהם יתחילו להתרכז בסרט, וחיכיתי. אבל הם המשיכו להרעיש. הערתי להם, בהתחלה בנימוס, ואחרי כן בכעס. זה לא עזר. חשבתי לצאת מהאולם ולבקש את כספי בחזרה, אבל נסעתי חצי שעה באוטובוס כדי להגיע לקולנוע. לא חשבתי לגשת לסדרנים, כי לא רציתי להפסיד סצנות מהסרט, מה גם ששמעתי שסדרנים מפחדים מחבורות ילדים, ושפנייה אליהם לא תועיל. האמת היא שגם שתי נשים שישבו מצידו השני של המעבר דיברו בקול רם, וגם הן התעלמו מבקשתי להפסיק.

>> "פרויקט הייל מרי" נראה כמו מארז סרטים לחג. זאת לא מחמאה
>> הבריחה אל החופש: 10 סרטים בנטפליקס שחוגגים את החירות
>> זאת אמנות: 12 סרטי ארט-האוס מומלצים שמתחבאים לכם בנטפליקס

בשלב מסוים נכנסו שתי צעירות והתיישבו לידי, וכעבור כמה דקות יצאו – כנראה הבינו שטעו באולם. ואז יצאו גם שתי הנשים שישבו בהמשך השורה. הן היו היחידות באולם הכמעט ריק ששמרו על שקט. הן כנראה השתעממו. וכל הזמן הזה הילדים המשיכו להרעיש. נזכרתי במשהו שעשיתי פעם בסינמטק, ונעמדתי. הילדים מאחורי אמרו "סליחה, את יכולה לשבת?". אמרתי שאשב אם יפסיקו לדבר. הם הסכימו. זה עבד כמה זמן, ואז הם שוב החלו לדבר בקול רם. קמתי שוב. הפעם הם צחוק עלי ותיבלו במילות גנאי. נשארתי עומדת עד סוף הסרט.

האורות באולם נדלקו מיד עם תחילת כותרות הסיום, אף שעל המסך נראו סצנות נוספות. הילדים מיהרו לרדת במדרגות ליציאה, והאחרון שבהם עצר לידי והתנצל. כשיצאתי פניתי לסדרנית נחמדה ותיארתי לה חלק קטן מהחוויה שלי. הוספתי ש"הכלה" זה לא סרט לילדים ושבכלל לא היה צריך לתת להם להיכנס. היא אמרה שכל עוד אין הגבלת גיל, אין להם מה לעשות. בדקתי – הסרט מוגבל מגיל 14, והתרשמתי שלפחות חלקם עדיין לא הגיעו לגיל הזה. כל זה קרה אתמול בפלאנט איילון.

בחרתי לפתוח את הביקורת שלי על "הכלה!" בתיאור חוויית הצפייה הקשה, קשה מהרגיל בבתי הקולנוע בישראל, כדי להבהיר שלא זכיתי לראות את הסרט כראוי. התעקשתי להישאר באולם כי התרשמתי שהוא ייחודי ומעניין, אבל אני לא יכולה להעיד אם הוא עובד רגשית, כי הרגש המרכזי שחשתי היה תסכול משולב בעצבנות. בשלב זה כבר ידוע ש"הכלה!" נכשל קשות בקופות, אחרי שזכה לקבלת פנים מעורבת מהמבקרים בחו"ל. עם זאת, אני מאמינה שהוא יזכה להערכה מחודשת ויש לו פוטנציאל להפוך לסרט קאלט.

"הכלה!" הוא סרטה השני באורך מלא של מגי ג'ילנהול כתסריטאית/במאית, אחרי "הבת האפלה" המעולה, ואני מאוד מקווה שהיא תמשיך ליצור סרטים כי היא ללא ספק קולנוענית מחוננת. בקרדיטים כתוב שהסרט מבוסס על "פרנקנשטיין" מאת מרי שלי, אבל ג'ילנהול כתבה תסריט עצמאי לחלוטין שרק משתמש בדמות של המפלצת. אם כבר, השראה מהותית יותר היא "כלתו של פרנקנשטיין" של ג'יימס ווייל מ-1935, מהטובים שבסרטי המפלצות הפיוטיים של שנות השלושים. לכן ג'ילנהול העבירה את הסיפור ל-1936 – עידן סרטי המפלצות של אולפני יוניברסל (יש בסרט רפרנס בולט ל"פנטום האופרה") וגם של סרטי הגנגסטרים והקומדיות המזמרות של אולפני וורנר (שהפיקו את "הכלה!").

ג'סי באקלי בהופעה מזהירה מגלמת את מרי שלי, שממשיכה לספר את סיפורו של היצור הטראגי יותר ממאה שנה אחרי שנוצר מחלקי גופות על ידי דוקטור פרנקנשטיין, והפך לאיש הכי בודד בעולם. פרנק (כריסטיאן בייל, כמעט בלתי מזוהה) מגיע לביתה של דוקטור יופריוניוס (אנט בנינג) ומבקש ממנה ליצור לו בת זוג. יחדיו הם מוציאים מהאדמה את גווייתה של איידה (באקלי) וכשזו מתעוררת לחיים היא יוצאת עם פרנק למסע בריחה ברחבי ארה"ב, כשבעקבותיהם דולקים צמד בלשי משטרה (פנלופה קרוז ופטר סארסגארד, הנשוי לבמאית). כן, זה סיפור אהבה, כפי שאומרת שלי כבר בהתחלה. הנשמה הרומנטית של פרנק נחשפת כשהוא צופה בקומדיות מוזיקליות בכיכובו של רוני ריד (ג'ייק ג'ילנהול, אחיה של הבמאית), ומדמיין את עצמו במקומו – מה שאומר שיש בסרט לא מעט סצנות מוזיקליות.

הסיפור משלב מוטיבים עלילתיים מסרטים וז'אנרים שונים, בהם "בוני וקלייד" ו"ג'וקר", אבל שילובם ונטיעתם בקרקע שונה מעניק להם משמעויות חדשות, עם גוון פמיניסטי ברור, לפעמים מודגש מדי. הסיפור לא לגמרי זורם, אך אפשר לומר שסיפורה של אישה שנוצלה בחייה ובמותה הוא במהותו סיפור על שבר, שמזמין נרטיב שבור. עם זאת הופעתה הפרועה של באקלי מגובשת לעילא, ובייל מפנה לה את מרכז הבמה בהופעה מאופקת וככל הנראה נוגעת ללב.

הבימוי פרוע כמו הגיבורה, העריכה גם, והצילום של לורנס שר ("ג'וקר") ניחן ביופי אפל. הפסקול הסימפוני שהלחינה הילדור גונאדוטיר ("ג'וקר") יפהפה, ולא פעם מתנגש עם התמונה ליצירת קונטרפונקט רגשי. כבוד למפיקות הישראליות טליה קליינהנדלר ואסנת הנדלסמן-קרן, שנכנסו להרפתקה כה אמיצה (ויקרה). אני ללא ספק אצפה בסרט שוב. משערת שבתנאי צפייה משופרים אוהב אותו אף יותר.

3.5 כוכבים
The Bride! בימוי: מג'י ג'ילנהול. עם ג'סי באקלי, כריסטיאן בייל, אנט בנינג, פנלופה קרוז. ארה"ב 2026, 126 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

זמנים טובים להזיות משיחיות: תראו מי חושב שהוא ישו עכשיו

אחרי פתיחת עונה מדהימה בשבוע שעבר, "הבנים" (או "דה בויז", כבר ביססנו שזה נשמע יותר טוב באנגלית) מגיעים לפרק שלישי ואני חייב להגיד כאן ועכשיו – זה פרק מוזר. הוא עשוי כמובן ברמה הכי גבוהה שיש, עם דם, אקשן ואמבטיית חלב אם (אתם יכולים לנחש לבד למי היא שייכת), אבל הוא גם טורף את הקלפים מחדש לקראת השואודאון הסופי.

>> הכי בוטה שיש: "דה בויז" היא אמריקה של טראמפ על סטרואידים
>> הלם העתיד: 17 הדיסטופיות הכי מחרידות בתולדות הטלוויזיה

OMG: הבן האב ורוח הקודש

אחרי הפרקים הקודמים, השאלה הבוערת הייתה "איפה לעזאזל ריאן?"; כזכור, ריאן הוא בנם של הומלנדר ואשתו של בוצ'ר, בקה, שממנה נפרדנו כבר בעונה השנייה. הוא מתחבא כעת ברוסיה, אבל כשהבת של ניומן קוראת לו הוא מגיע ישר. עכשיו הוא קצת גדול יותר ויחד עם הגובה ברור שצמחו גם בעיות נפשיות כצפוי. הוא אולי הדמות הכי טרגית על המסך כי גם בוצ'ר וגם הומלנדר מנצלים אותו בלי סוף.

בינתיים הומלנדר הופך להרבה יותר מוזר, או שהוא פשוט נותן למוזרויות שלו הרבה יותר חופש מבעבר. סולג'ר בוי, אביו של הומלנדר, עדיין זועם עליו ששלח אותו בידיעה שיש וירוס שהורג גיבורי על וכדי להוכיח נאמנות למשפחה, הוא מקבל מקום של כבוד בשבעה. סביר להניח שבהמשך נגלה שזאת לא הייתה ההחלטה החכמה ביותר של הומלנדר, שחושף לראשונה בפני הציבור שמדובר באביו. החשיפה הזאת מזכירה איך הוא חשף את ויקטוריה ניומן ואת הכוחות שלה. ברור שסיסטר סייג' לא מרוצה מהמהלך הזה.

רגע מעניין בשיחה בין הומלנדר לסולג'ר בוי מתרחש כשהומלנדר אומר שהם נבחרו לשושלת הסקסית ביותר, שזה דבר מאוד מוזר לספר לאבא שלך (זה מקבל רובד נוסף למי שקרא את הקומיקס, שם אין קשר משפחתי בין השניים ובמהלך אירועי Herogasm המפורסמים שוכב סולג'ר בוי עם הומלנדר בתקווה להיכנס לשבעה). במקביל, ההזיות של הומלנדר עולות מדרגה.

אם בעבר הומלנדר דיבר אל בבואתו בראי, המצב מחריף והוא הוזה את מדלין, שניהלה את השבעה בעונה הראשונה, בתור התגלות אלוהית. כיף גדול שהיא חוזרת לתפקיד התגלמות השגעון של הומלנדר, וזה סוגר יפה את איך שהומלנדר רואה את עצמו – כמעין דמות ישו משיחית כשסולג'ר בוי הוא האב ומדלין היא רוח הקודש (וזה גם קורה בדיוק בשבוע שבו טראמפ מעלה לרשתות דימוי AI של עצמו כישו ונאלץ למחוק אותו, זה כאילו הוא עובד בשביל "דה בויז")

כמו כן, רגע פסיכוטי ודוחה במיוחד מגיע כשהומלנדר טובל באמבט חלב אם, ואני לא בטוח כמה אני עף על הרעיון של "הומלנדר בפסיכוזה מלאה". כשהוא ליד אנשים הוא עוד מתפקד יחסית, אבל ההזיות והקרב האחרון עם הבן שלו גורמים לי לתהות אם זה לא קצת יותר מדי.בכל אופן, לאורך הפרק כולו המוטיב החוזר הוא אבות ובנים. יש לנו את סולג'ר בוי והומלנדר ואנחנו מקבלים גם את מאבריק, הבן של שקוף, הגיבור הראשון שהחבורה הורגת. הם פוגשים אותו במחבוא של סטן אדגר שראינו בעונה הקודמת של "דור ה-V". כעת מעשיו של יואי מהעונה הראשונה, כשהוא פוצץ לשקוף את התחת תרתי משמע, חוזרים לנשוך אותו בתחת. באותה הזדמנות אנחנו מגלים מה המניעים האמיתיים של סטן אדגר – להשתלט מחדש על ווט, ללא הומלנדר.

למה מי מת: כל אדם לעצמו

סטן אדגר מקבל כניסה פחות חלקה לווט כשהוא נלכד על ידי המעמקים ומובל להומלנדר, אבל גם המעמקים מתכנן מסלול משלו ומדגים לנו עקרון מאוד פשוט שאנחנו רואים גם בפוליטיקה המקומית וגם בדיקטטורות לאורך ההיסטוריה: כאשר בשלטון נמצא שליט אכזרי, האנשים מתחתיו יפגעו אחד בשני כדי להתקרב אליו. המעמקים לצורך העניין נוטש את בלאק נואר שהיה הדמות הכי קרובה אליו. לא רק שהיה להם פודקאסט משותף על גבריות רעילה בעונה הזאת, הם גם התקרבו מאוד בעונה הקודמת, או לפחות בגרסה הקודמת של בלאק נואר, אבל כבר נגיע לזה.

גם אנני בוחרת בדרך משלה בסוף הפרק, לאחר שהיא הייתה בטוחה לשנייה וחצי שיואי נהרג ושנייה אחר כך מגלה שמאבריק נהרג במקומו. אם כבר דיברנו על השקופים, זו סגירת מעגל יפה להרוג אותו במקום את יואי באותה דרך שאבא שלו מת – פיצוץ מתוך הגוף. הנסיגה של אנני היא ככל הנראה תירוץ תסריטאי טעון דרמטית שבינתיים עובד, וכנראה יחזיר בפרק הבא את מארי מורו וחבריה. אני לא מתנגד, אבל כן מקווה שזה לא יהיה מאולץ מדי בהמשך הדרך. אז מה אמרנו על בלאק נואר? אה כן…

בלאק נואר הוא לא בלאק נואר

אחרי שבעונות הקודמות גילינו שאפשר להחליף בקלות את בלאק נואר, אני מאמין שהשתיקה שלו כעת מעידה על כך שלא מדובר בשחקן הפטפטן מהעונה הקודמת. אז מי מתחת למסיכה? אני רק אגיד שכנראה עשו לנו תרגיל הטעיה מתוחכם, וגרמו לנו לחשוב שלא לקחו את הפתרון של הקומיקס לשאלה הזאת, כשבעצם עכשיו נגלה שזה בדיוק מה שהם עשו, רק מצאו דרך פחות קומיקסית להגיע נקודה הזאת.

אם מה שאני חושב שיקרה אכן יקרה, מדובר באיום מטורף על הגאנג של בוצ'ר.אני מאמין שנראה את בלאק נואר חוזר כבר בפרק הבא, מה שיכניס את המעמקים לצרות עמוקות מול הומלנדר. כזכור, איי-טריין המנוח הזהיר אותו כבר בפגישתם האחרונה שהומלנדר יתהפך עליו, ונראה שהפעם זה אכן יקרה. באופן אישי, אני מקווה שהומלנדר יהרוג אותו, אבל גם מאוד יכול להיות שהמעמקים פשוט יחליף צד. כך או כך, די ברור שהמעמקים הוא הבא בתור.

העלילה לא התקדמה, היא התפתחה

המהלכים בפרק השלישי של עונת הסיום הם מהלכים חשובים: המעמקים פונה נגד אנשי הצוות שלו בשביל לקדם את עצמו, אנני מחליטה לפעול בנפרד מהחבורה כשהיא מבינה שסכנת המוות מתקרבת לאנשים הקרובים אליה (למרות שזה לא ימנע מיואי להמשיך במאבק), פרנצ'י גם על הכוונת עכשיו כשקימיקו מדברת על בית עם ילדים (בטח ימות בקרוב, לפי החוקים בהוליווד) והשנאה של ריאן לאביו הביולוגי, הומלנדר, מתגברת באחד מהרגעים הכי טובים בסדרה. כל זה קורה כשהומלנדר ממשיך לראות את עצמו כדמות אלוהית וכולם מחפשים אחר דבר אחד – תרכובת V1 – הגרסה הותיקה ביותר של הנוסחה שמסבירה גם למה סולג'ר בוי לא מזדקן (והומלנדר כן, אם אתם זוכרים את סצנת שיער הערווה הלבן שמקבלת התייחסות גם בפרק הזה) וגם למה הוא לא מת מהוירוס.

ההתקדמות העלילתית בפרק הזה לא משמעותית מאוד, אבל יש התפתחות בדמויות וביחסים ביניהן וזה משמעותי. אני רק מקווה שבפרק הבא, נקודת האמצע של עונת הסיום, נקבל התקדמות עלילתית יותר דרמטית במירוץ אל הנוסחה העתיקה שיהיה כנראה העיסוק המרכזי של הפרק הבא. האם נראה את הזימים של המעמקים נקרעים בידיים של הומלנדר? תמיד יש תקווה.

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?