Time Out תל אביב About

קובי שבתאי בחר לשרת את בן גביר ולא את המדינה. עכשיו מאוחר מדי

לפעמים קוראים להם "במילואים", לפעמים קוראים להם "בדימוס" – אבל הנוכחות שלהם על המסך שלנו קבועה. אחרי שפשטו את המדים הם תמיד מגיעים למסך כדי לשבור שתיקה. כאלה הם "הלשעברים". לשעבר אחד שכזה, המפכ"ל לשעבר קובי שבתאי, ערך ראיון שהבטיח רבות לספי עובדיה ב"עובדה". אבל הוא לא הראשון, וגם לא היחיד.

>> בפריק שואו של מדינת ישראל יש מקום למנהיג אחד. וזה דונלד טראמפ
>> האופוזיציה הכי אפקטיבית בישראל היא ברק כהן. תלמדו ממנו משהו

מדובר בפורמט שאנחנו רואים יותר ויותר בשנים האחרונות – הפורמט שבו יוצאי המערכת מגיעים ל"ראיון מיוחד", כשבלב האירוע יש עסקה: הלשעבר מביא איתו מידע פנימי ו/או התייחסות אקטואלית (במקרה של שבתאי, זו על מערכת היחסים בינו לבין השר "לביטחון לאומי", איתמר בן גביר), ובתמורה מקבל במה לקרב החשוב מבחינתו – הקרב על הנראטיב.כי מרגע שהאירוע האסוני קרה, עכשיו נשאלת השאלה איך נזכור אותו. במובן הזה, גם אם אין ועדת חקירה ממלכתית, כולם נערכים אליה – בכל הצורות. יש מי שמדליף מסמכים באופן מגמתי שמוציאים אותו טוב (ואת כל היתר גרועים), יש מי שמוחק את המילה "טבח" כדי שחלילה לא נזכור מה היה, יש מי שמדליף שיחות כדי להוציא את היריב שלו רע – ויש את הלשעברים.

הם, לכאורה, לא "משחקים מלוכלך" – הם פשוט מגיעים ואומרים את האמת שלהם. בראיון פריים-טיימי, בדרך כלל ל"עובדה" אבל לא רק, הם ניצבים עטויי חליפה ומבט חמור סבר – ומסבירים לנו כמה המצב מדאיג מאז ש"שומר הסף" לא שם.כן, צמד המילים הזה "שומר הסף" – משם, הרי, הכל התחיל. מהסרט "שומרי הסף", שבו השתתפו ארבעה ראשי שב"כ וסיפרו את הזווית שלהם לאירועים שליוו את חיי המדינה. מאז, הרבה שומרים התייצבו לדבר – ורק הסף, איכשהו, לא הפסיק לזוז. אביחי מנדלבליט, אהרון ברק, אהוד אולמרט, אהוד ברק (כשהוא לא עסוק בהתגוננות מיחסים עם פדופיל), יואב גלנט, נדב ארגמן, גדי אייזנקוט, יוסי כהן (במובן מסוים גם אלי פלדשטיין) – כולם בשנים האחרונות כיכבו בראיונות כאלה בדיוק.

ומה אנחנו מקבלים מהם? בדרך כלל את אותה הגרסה – הם היו שם, ראו ושמעו ועכשיו הם סוף סוף יכולים לספר כמה המנהיגות כושלת, כמה השר שמעליהם הוא חלטוריסט, כמה המערכת בעייתית (מאז שהוא לא מנהל אותה, כמובן. כשהוא היה שם, הכל היה פיקס), כמה מי שמבקר אותו לא רציני וכמובן, ההרהור הנצחי על החברה הישראלית והפילוג בתוכנו. "הוא מדאיג יותר מהאיום האיראני", הוא יסביר בכאב. והוא בטחוניסט. הוא יודע.

מה ששבתאי חשף על ההתנהלות של איתמר בן גביר אמנם מדאיג – אבל לא ממש מפתיע. הצופה שיושב בבית ובחר לצפות בראיון, כנראה כבר יודע את חולשותיו של בן גביר – העבריינות והבוז לחוק, האובסס לתקשורת, חציית הגבולות, הרצון לנהל את הכל במו ידיו (גם את המשטרה). קשה להגיד שמשהו מהמידע סמר את שיערותיו של מישהו, אלא אם כן הוא חי במערה בארבע השנים האחרונות. אני אישית כבר אאמין לכל דבר שבן גביר עשה – פשוט כי הוא, ובכן, איתמר בן גביר. נדמה לי שכך גם רוב הצופים שראו אתמול "עובדה".

אז עם מה נשארנו? עם הנראטיב. כשרואים את שבתאי, חשוב לזכור את הקונטקסט: גם הוא מבין שמתישהו תהיה ועדת בדיקה או חקירה למעשים שלו סביב הטבח ב-7.10. מה שאנחנו רואים על המסך זו הגרסה שלו לוועדת החקירה שתבוא. לא יותר ולא פחות מזה. ושבתאי, ייאמר לזכותו, מגיע ערוך – עם גרסה מנומקת ורהוטה, שמסבירה היטב כמה הוא התנהל נכונה, וכל היתר התנהלו חלטורה. תסמונת "הצדיק בסדום" – האיש שעמד עם אצבע בסכר, ובלעדיו לכו תדעו איזה אסון היה קורה. ואף מילה של ספי עובדיה על אסון מירון, שוועדת חקירה ממלכתית מצאה את קובי שבתאי כנושא באחריות אישית לאסון ואלמלא המלחמה היה עליו להתפטר. למה להרוס סיפור טוב.

וזה עוד בלי לדבר על הפיל בחדר: התפקיד הבא. בישראל עדיין יש תקופת צינון בין שירות המדינה לבין הפוליטיקה, אבל בכל הקשור לראיונות – אף אחד לא יעצור אותך. זו הדרך העדינה של הלשעברים לסמן לציבור שיושב בבית: ממני תבוא הישועה. הבעיות הן כבדות, וקשות ובעייתיות מאוד – וחייבים שתהיה כאן מנהיגות מספיק מנוסה (קריצה קריצה) ואמינה (קריצה קריצה קריצה). נניח, סתם זורק, אני.

האמת היא שהטענות של שבתאי להתנהלות של בן גביר הן בעיקר מאוחרות. אם השר לביטחון לאומי מקליט אותך במהלך שיחה ומדליף באופן מגמתי כדי להכפיש אותך, את הדברים האלה צריך לפוצץ הרבה קודם. אתה יודע, כשאפשר ממש לשנות משהו, ולא שנים לאחר מעשה אחרי שסיימת את התפקיד שלך במלואו. אם נתקלת במצב שבו השר הממונה עוקף סמכויות וממנה לך קצינים "על הראש" – צא עם זה החוצה כשזה קורה. אם לא פוצצת את הדברים בזמן אמת (בלי קשר למתחרים מהתאגיד) אין אלא להניח שזה לא היה מספיק חשוב.

וזו הבעיה עם ראיונות ה"לשעברים": לא רק העובדה שהם עושים הנחות לעצמם (ומקבלים במה אוהדת, תמורת ליטרת הבשר שהם זורקים על נתניהו/בן גביר/לוין/יו ניים איט), זה שגם המידע האמיתי שהם מביאים – מתוך כוונות טובות, לכאורה – מגיע מאוחר מדי ואין הרבה מה לעשות איתו. הם מתריעים בשער על מלחמה שכבר נגמרה (תרתי משמע). בכך, הדברים שלהם מאבדים מערכם האמיתי. אם הבסטיליה, או המשטרה, או מערכת המשפט נופלות, להגיד את זה אחרי שנתיים, כשאתה כבר בדימוס ועושה לביתך, לא עוזר לנו הרבה.

"היו ניסיונות עקיפה של לדבר עם אנשים בשטח. אני מנסה לחסום את הדברים האלה, למנוע אותם": רק עכשיו אפשר לשמוע כמה רחוק הלך בן גביר כדי לנסות להשפיע על פעולת המשטרה נגד האזרחים שיצאו לרחובות במחאה נגד המהפכה המשפטית. הנה קטע מהכתבה ששידרנו הערב –@sefiovapic.twitter.com/Q6lZcZf4Ru

— עובדה (@Uvda_tweet)February 12, 2026

איתמר בן גביר הוא סכנה אמיתית למדינת ישראל. הוא פופוליסט חסר אחריות ובהמי, פירומן שמונה לנהל את מכבי האש של המדינה (כפי שכתב פעם דוד גרוסמן). אבל את זה ידענו גם לפני הראיון של קובי שבתאי, וספק אם מישהו באמת שינה את דעתו לגביו. המתנגדים הנהנו מול המסך (וישתפו בהתלהבות אחר כך לחברים ולעוקבים שלהם, שגם הם די מסכימים איתם מראש), התומכים של בן גביר כנראה ראו ערוץ אחר באותו זמן. הראיון עם שבתאי, כמו הרבה ראיונות אחרים מסוג "לשעברים" – בעיקר משכנע את המשוכנעים.

טלוויזיונית, הראיון היה בסדר גמור. ספי עובדיה עשה בסך הכל עבודה טובה כמראיין וקיבלנו גם כמה רגעים אנושיים מצוינים (כולל הצפת הפוסט טראומה, שהיא נושא חשוב בפני עצמו). אבל אם ההבטחה היתה לראיון שישנה סדרי עולם אפשר להגיד של"עובדה" יש כבר מסמכי "לשעברים" מטלטלים יותר בארכיון שלה (וגם הם לא טלטלו הרבה).

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

"אנקת גבהים": אין דבר פחות סקסי ממונטאז' של סצנות סקס

ממש בהתחלה, על רקע הלוגואים של חברות ההפקה, נשמעים צלילים חוזרים של חריקות ואז התנשמויות. מתקבל רושם שמדובר בסקס, אבל אז מופיעה התמונה הראשונה ומתברר שאנחנו בתליה ציבורית, ושהנשימות הן חרחורי המוות של הקורבן המיטלטל על החבל. הילדה קתרין ארנשו נוכחת באירוע כצופה – במאה ה-18 זה נחשב בידור להמונים. הסצנה מציעה אפיון ראשוני שלה כילדה פוחזת וחסרת פחד, אך יותר מכך מטרתה לייצר קשר בין סקס למוות, תמה שתוביל את הסרט עד סופו.

>> אף אחד לא עושה סאטירה אנטי תאגידית מדממת כמו הקוריאנים
>> "על כלבים ואנשים": שבעה באוקטובר מעולם לא הרגיש קרוב כל כך
>> האישה שלנו באוסקר: הסרט על נועם שוסטר אליאסי – לצפייה חינם

זאת פתיחה מרשימה לסרט, ואחת הסצנות הטובות הבודדות בו. בסרטה השלישי, אחרי "צעירה מבטיחה" הנהדר ו"סלטברן" הפחות מוצלח, אמרלד פנל החליטה לעשות מה שעשו במאיות רבות לפניה – להציע עיבוד עדכני לאחת הקלאסיקות הגדולות של ספרות הנשים, שכבר עובדו למסך על ידי במאים גברים, וכך לנכס אותן מחדש. פנל היא לא הבמאית הראשונה שבחרה ב"אנקת גבהים". ב-2011 הרומן הגותי של אמילי ברונטה עובד על ידי אנדריאה ארנולד, שיצרה גרסה בראשיתית – טובלת בבוץ, מוארת בתאורה טבעית, נטולת מוזיקה, וקשובה לרעשי הרוח, הגשם והחרקים. הגישה היתה מעניינת, אבל הסרט לא לגמרי עבד בגלל ליהוק שגוי של הית'קליף (אני לא מתכוונת להיותו שחור, אלא להיותו שחקן חיוור).

פנל בחרה בגישה שונה לחלוטין – מבחינה סגנונית ניכר שהיא הושפעה מאוד מגיירמו דל טורו (אף שהיא עצמה נקבה בשמות אחרים), וכמה סטים נראים כאילו הורמו מ"פרנקנשטיין". אבל גם היא נופלת בעיקר בגלל ליהוק שגוי. קמפיין השיווק של הסרט ניסה למכור לנו את מרגו רובי וג'ייקוב אלורדי כזוג הכי לוהט בתולדות הזיווגים הלוהטים. אבל על המסך לא קורה ביניהם כלום – הערגה ההדדית רק מסומנת. כשהית'קליף צופה בקתרין מאוננת בין הסלעים ואז מפתיע אותה ותופס את שמלתה, זה לא סקסי, זה סתם גס. מאוחר יותר בסרט הם עושים סקס בכמויות, " (בלי קשר לזה שהסרט נפרד לחלוטין מהספר).

הבעיה לא מתחילה שם. מלכתחילה מרגו רובי בת ה-35 והמאוד בלונדינית אינה מתאימה לתפקיד הנערה הסוערת (שבספר גילה המקסימלי הוא 18 או 19) עם הנשמה האפלה שהורסת את חייה במו ידיה. חוסר ההתאמה הזה עורר צקצוקים כבר ב-2024 כשדבר ההפקה פורסם. קיוויתי שפנל יודעת מה היא עושה, אך עם כל הרצון הטוב, רובי – שחקנית שאני מאוד מחבבת בדרך כלל – מגישה הופעה מוחצנת ומלאכותית, ולרגע לא קניתי אותה כבת כפר פרועה (הופעתה של ג'סי בקלי ב"המנט" מזכירה יותר את קתרין ארנשו הספרותית). יש לציין שרובי הפיקה את שני הסרטים הקודמים של פנל, שבהם לא הופיעה בעצמה, ואף שהעיבוד החדש הוא יוזמה של פנל, אני מתקשה להאמין שרובי היתה הבחירה הראשונה שלה אלמלא קשרי העבודה בין השתיים.

אלורדי ניחן במראה הנכון לתפקיד – אם כי ברוח הזמן יש שטרחו לציין שבספר הית'קליף תואר כבעל עור כהה, כלומר הוא עשוי להיות צועני או בן תערובת – אבל הופעתו סתמית למדי. נוסף לכך, הוא צעיר מרובי בשבע שנים, וזה ניכר (סליחה על הדקדקנות, אבל הית'קליף וקתרין גדלים יחדיו, והם אמורים להיות בני אותו גיל). אוון קופר, הילד המשגע מ"התבגרות", מגלם את הית'קליף בצעירותו ומצליח להיכנס ללב בזמן המסך הקצר שלו.

שתי ההופעות הבוגרות הכי מגובשות ומעניינות בסרט הן של אליסון אוליבר (מהסדרה "משימה") כאיזבלה לינטון הנאיבית שמתאהבת לאסונה בהית'קליף, ומרטין קלונס בתפקיד אביה השתיין והאלים של קתרין שסובל מפרצי טוב לב – דמות שבעצם מאחדת שתי דמויות מהספר. הונג צ'או ("הלוויתן") טובה למדי כבת הלוויה נלי, שבהדרגה מתגלה כנבל העיקרי של הסרט, וזאת למרות שדמותה לא פותחה מספיק כדי להצדיק את בחירותיה הנכלוליות. ואילו שאזאד לאטיף, שחקן ממוצא פקיסטני, חסר כל נוכחות בתפקיד הבעל העשיר אדגר לינטון, מה שהופך אותו לסתם עוד דוגמה לא מוצלחת לאופנה החדשה של ליהוק עיוור צבעים.

הסגנון החזותי של הסרט, כאמור, מאוד מודגש, עם פרצי צבע אדום בגוון האהוב על דל טורו. יש כאן בחירה הצהרתית בשפה של אימה גותית, שאינה תואמת את אתרי ההתרחשות – כמו רצפה אדומה מדם בבית המהודר של אדגר לינטון. מה גם שפנל ויתרה לחלוטין על האלמנט העל טבעי שבספר – זה שקייט בוש כתבה עליו פעם שיר יפה. צ'ארלי XCX כתבה ומבצעת בפסקול שירים פחות יפים. רוצה לומר, רוב הרעיונות האנכרוניסטיים במתכוון של פנל הם חיקויים של הצעקה האחרונה בסרטים תקופתיים.

בכל זאת יש בסרט כמה רעיונות יפים, בעיקר דימויים חוזרים והדהודים שלהם. אחד מהם הוא ההקבלה בין הצלקות על גבו של הית'קליף, לפסים הנחרצים על גבה של קת'רין כשהיא עוטה מחוך במטרה לשדרג את מעמדה. גם דימוי ידו של הית'קליף שמגיחה מתחת למיטה ואוחזת ברגלה של קתרין הוא בעל פוטנציאל. הוא היה יכול לעבוד אם הסרט לא היה כל כך חלול מבחינה רגשית. פנל לא מתעלמת מהצדדים האגרסיביים והנקמניים בנפשותיהם של גיבוריה, אבל במקום לפתח את הפסיכולוגיה של הדמויות, היא מסמנת אותה בכמה התנהגויות מוקצנות מדי, ובשאר הזמן הסרט מתיימר לספר את "סיפור האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים", ככתוב בטריילר. לא זאת היתה כוונת הסופרת.

2.5 כוכבים
Wuthering Heights בימוי: אמרלד פנל. עם מרגו רובי, ג'ייקוב אלורדי, מרטין קלונס. בריטניה 2026, 136 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

האימה החדשה: 10 סרטים ששינו את הז'אנר ליום שישי ה-13

מאז ימי היצ'קוק החלה התדרדרות איטית והדרגתית באיכות סרטי האימה. מז'אנר של יצירות מופת הוא הפך לז'אנר של סרטים סוג ז' חולניים שמתחרים על מי חותך יותר איברים, והתודות לקלטות הוידאו. אחרי פופיזציה קלה בימי "הצעקה", בשנת 2010 בערך התחלנו לראות יותר ויותר סרטי אימה שמנסים להיות שונים, ייחודיים ואפילו – השד ישמור – עם אמירה. אלו היו סרטי אימה אמנותיים, רימייקים יצירתיים או כאלו שעשו משהו שאף אחד לא עשה מעולם, אבל מה שבטוח – הז'אנר לא היה נראה אותו דבר בלעדיהם.

בקתת הפחד (2011)

אולי הסרט הראשון במגמת הסרטים היותר מתוחכמים בז'אנר. הסרט מתמקד בקבוצת צעירים שיוצאת לנפוש בבקתה מרוחקת ביער, והאמת? עם כמה שזה נשמע באלי לחלוטין, אני מפחד להגיד משהו נוסף שיהרוס, כי מדובר בסרט שכולו הברקה. מה שגודארד וג'וס ווידון הצליחו להביא לז'אנר זה בעיקר מודעות עצמית, בדומה לעבודתו בבאפי. זה סרט מצחיק, מוזר ומפחיד, אבל הוא גם נורא מודע לעצמו ולמה שהוא עושה, ולא רק זה – הסרט עזר לז'אנר עצמו לפתח מודעות עצמית, כי בדיוק על זה הוא מדבר. אם אתם רוצים סרט אימה מוזר שחוגג את המוזרות שלו, זאת הבחירה בשבילכם.

בלתי נראה (2020)

אליזבת מוס מוכיחה פעם נוספת שהיא אחת השחקניות הטובות בהוליווד בסרט הזה, שעוקב אחר ססיליה, אישה שמקבלת בירושה את כל הונו של האקס המתעלל שלה. רק שהיא חושדת שהוא לא באמת מת, ואחרי כמה תאונות שלא מרגישות מקריות במיוחד היא מוצאת את עצמה מנסה לשכנע אחרים שהיא נרדפת על ידי אדם שלא ניתן לראות. זה סרט מותח שמשתמש בשקט שלו כמו בסרט נוסף שיופיע תכף ברשימה, אבל הוא משתמש גם באין. האפקט המוכר ביותר בסרטי אימה זה שבן אדם מסתכל במראה ולא רואה כלום, ואז הוא מסתכל על משהו אחר לשנייה ופתאום רואים גופה/רוח/יצור מפחיד אחר מאחוריו. כאן אין את זה, אבל עצם העובדה שלא רואים כלום הרבה יותר מפחיד. הבנתם? לא? לא נורא, תצפו ותבינו.

מקום שקט (2018)

באופן מפתיע, סרטי אימה מעולים מגיעים מאנשים די מצחיקים, וג'ון קרסינסקי הוא אחד מהם. הסרט מתרחש בעולם שבו זן חייזרים מפלצתי עם חוש שמיעה מחודד נוחת בכדור הארץ, ומכריח את תושבי כדור הארץ להיות בשקט מוחלט. עד היום אנחנו מקבלים סרטי מפלצות שלא באמת מצליחים להפחיד או להלחיץ, אבל השקט בסרט הזה הוא אולי כלי הנשק החזק ביותר שלו נגד הקהל, וכל רעש קטן מרגיש כמו ירייה של תותח.

ברברי (2022)

זוכרים שאמרתי לפני רגע שאנשים מצחיקים עושים סרטי אימה מעולים? אז זאק קרגר הוא גם אחד מהם. "ברברי" היה הפתעת השנה של 2022 ובמרכז הסרט עומדת טס, צעירה שמגיעה לדטרויט לריאיון עבודה, ושוכרת דירת AirBnb כדי לגלות שהבעלים עשו דאבל בוקינג והיא צריכה לשהות שם עם גבר זר, ומגלה שהדאבל בוקינג זו הצרה האחרונה שלה. היופי בו הוא איך שהסרט מתפתח – ההתחלה יכולה להתאים לדרמה, סרט מתח או לקומדיה רומנטית, אבל הוא מסע שלם רווי בזוועות מפתיעות ומרעננות. קרגר כתב מבלי לדעת לאן הסיפור ייקח אותו, שיטת כתיבה לא נפוצה מאד שכן בלימודי תסריטאות ומחזאות הדרישה היא קודם כל לדעת את המבנה של הסיפור, והאמת זה ממש מרגיש ככה לאורך הצפייה – וזה עובד.

מידסומר (2019)

אחד מהסרטים הכי ייחודיים ויוצאי דופן ברשימה הזאת, ובכלל. זהו סרטו השני של ארי אסטר, שגם סימן אותו כאחד מהבמאים המבטיחים של העשור הנוכחי. במרכז של "מידסומר" קבוצת חברים שנוסעת לעיירה מרוחקת על מנת לחגוג את חג ה"מידסומר" השוודי, רק שהמנהגים העתיקים של החג הם הרבה פחות חמודים מהאופן שבו הם ציפו לחגוג. הדבר יוצא הדופן שהסרט הזה עשה הוא שרובו מצולם ביום, וזה דבר מאד חריג בז'אנר שמתאפיין ברובו בתאורת לילה מינימלית ומוכיח שמה שמייצר פחד זה לא החושך וגם לא אווירה "בוגרת ואפלה", אלא טבע האדם.

המכשפה (2015)

רוברט אגרס הוא אחד מיוצרי האימה החשובים של הדור וסרטו הראשון מוכיח את זה. "המכשפה" הוא סרט אימה על משפחה פוריטנית במהלך שנות ה-30 של המאה ה-17, שמגורשת מהמושבה בה הם חיים. כשהם עוברים לגור באמצע יער מבודד, רצף תקריות מוזרות גורמים לבני המשפחה להאמין שבתם הבכורה היא מכשפה. זהו סיפור מלא סימבוליזם שלא ראינו בז'אנר שנים, והחזרת המכשפות לשורשיהן לאחר שנים רבות שבהן נותקו מהם,וממש כמו "ציד המכשפות" של ארתור מילר בזמנו, מותח ביקורת על החברה המודרנית. רוברט אגרס הראה לז'אנר האימה איך יוצרים מתוך מיתוס קיים ומוכר משהו חדש ומרענן.

חוטאים (2025)

סרט הערפדים של הבמאי ריאן קוגלר, שביים בין היתר את "הפנתר השחור", מציג סיפור על שני אחים בשנות ה-30 שמנסים לעזוב את עולם הפשע ולפתוח עסק לגיטימי – אך הערפדים באזור, שבמקרה הם גם אנשים לבנים, לא מתכוונים להניח להם לחגוג את חייהם החדשים. זהו סרט אימה מצוין שכל האלמנטים הקולנועיים בו עובדים ביחד, אך מעל הכל המוזיקה, שמתפקדת גם כפסקול מעולה, גם כסממן תרבותי וגם כמקדם עלילתי. באמת שמאז "מופע הקולנוע של רוקי" לא ראינו כזה שילוב מוצלח בין מוזיקה לאימה. חוץ מזה, מי ידע שמייקל בי ג'ורדן יהיה טוב יותר בתפקיד של שני אחים תאומים מאשר טום הארדי?

נוספרטו (2024)

כן, אגרס מקבל עוד סרט ברשימה, ודי בצדק, כי כבר עכשיו רואים איך הסרט האחרון שלו ישפיע על תעשיית האימה בהוליווד. עד עכשיו רימייקים לפרנצ'ייזים ישנים הייתה מיועדת לאייקונים פופולריים כמו "הנוסע השמיני", "פרדי קרוגר" או מייקל מאייר מ-"הלווין", אבל הסרט הזה מבוסס על סרט מתקופת האקספרסיוניזם הגרמני בראשיתה של תעשיית הקולנוע, שמבוסס בעצמו על הרומן "דרקולה". אף אחד בקהל לא אמר "אתם יודעים מה אנחנו צריכים עכשיו? חידוש לסרט גרמני משנות השלושים", ועדיין, הוא הצליח ליצור סרט שמשנה לחלוטין את כל מה שחשבנו על רימייקים, ואין ספק בכלל שנראה עוד דברים כאלה בעתיד, אם לא מאגרס עצמו אז מיוצרים אחרים.

תברח (2017)

בוא נבהיר את זה מהתחלה: בלי "תברח" לא היינו מקבלים חצי מהסרטים ברשימה, ואף סרט או סדרת אימה שמותחים ביקורת על גזענות. אני מודה, כשהכריזו אז על סרט אימה של ג'ורדן פיל, שההברקות שלו הופיעו בעיקר בסדרת המערכונים שלו ושל מייקל קיגן, "קי ופיל" הרמתי גבה. עם זאת, מיד נשאבתי לסרט שמתמקד בגבר אפרו-אמריקני צעיר שמבקר לראשונה את משפחתה הלבנה והעשירה של בת זוגו – והסיפור הופך למוזר יותר מרגע לרגע. הסרט הזה נמצא ברשימה על תקן "המובן מאליו" כך שמדובר בחובת צפייה, אז אם לא ראיתם את זה עד כה – יש לכם במה לצפות הלילה.

הבאבאדוק (2014)

גם עשר שנים לאחר שיצא, "הבאבאדוק" נשאר מפחיד יותר מכל סרט אימה אחר. מדובר בסרט אוסטרלי שממש האיץ את שינוי הגישה בה נקטו האולפנים ההוליוודים כלפי סרטי אימה, ועדיין עומד במבחן הזמן. במרכז הסרט אם חד הורית שמוצאת ספר ילדים מסתורי שמזמן רוח מרושעת ומקריפה במיוחד. אם בדרך כלל אנחנו רגילים שיש מנצח בסרטי אימה, בין אם מדובר בקורבן האחרון ששרד או בניצחון של הרוצח, הפעם אין. כולם מפסידים. אז אם אתם לא מפחדים לשמוע בלילה "באבאדוק-דוק-דוווווווק" כדאי שתראו עוד הלילה את הסרט, כי מדובר בסרט האימה בטוב ביותר של העשור וחצי האחרון.

פחד בעיניים: 16 סרטי אימה למרתון יום שישי ה-13 בנטפליקס

יום שישי ה-13 כאן איתנו, וכל מה שצריך כדי להתענג עליו זה מסיבה טובה, סבב טריק-אור-טריט, תחפושות מושקעות ו– רגע, התבלבלנו עם האלווין. אוקיי, אז כל מה שצריך זה צפייה בסרטי אימה מצוינים ובנשנוש מוגזם שזה מפחיד? לא יהיה קל, אבל אנחנו יכולים להתמודד עם האתגר הזה. בואו לפחות נדאג שאלה יהיו סרטי האימה הכי טובים שהכסף שלכם יכול לקנות. ובנטפליקס הוא יכול לקנות די הרבה.

>>

מלתעות (1975)

הייתה תקופה בה ענק הקולנוע סטיבן ספילברג היה מפלרטט עם ז'אנר האימה, כשהניסיון הבולט והמוצלח ביותר הוא "מלתעות", סרט הכרישים המיתולוגי שבזכותו כל סרט כרישים שאתם מכירים קיים, החל מ"שארקנדו" וכלה "במעמקי הסן". הסרט הזה היה גם מבין הראשונים שעשו שימוש ראוי בטריק הידוע של "לא להראות את המפלצת" והוא מקור השפעה ענק על כל ז'אנר האימה וסרטי המפלצות. ואם במקרה לא צפיתם בו עד עכשיו, נספר שזה סרט על עיירת נופש שמבקר בה כריש קטלני. מה אתם צריכים יותר מזה?

לייט נייט עם השטן (2023)

סרט שבנוי ומוצג כסרט תיעודי החוקר מאורעות שהתרחשו במהלך צילום של פרק בתוכנית לייט נייט מהסבנטיז, שמוכנה לעשות הכל כדי לעקוף את התוכנית של ג'וני קארסוו. כן, גם אם זה אומר לראיין שד שהשתלט על נערה צעירה בשידור חי. זה סרט מפתיע באיכותו, עם המון רגעים מקפיצים, מצמיתים ומזעזעים, וטייק מאוד חכם על עשיית אימה בצורה מקורית ואפקטיבית.

ברייטברן (2018)

הסרט של הבמאי דייוויד ירובסקי והמפיק ג'יימס גאן (לימים יו"ר אולפני DC) רחוק מלהיות סרט מושלם, אבל הוא תשובה מעניינת לשאלה "מה היה קורה עם ילד מכוכב אחר היה נוחת על כדור הארץ ובמקום להפוך לסופרמן היה בוחר בכוחות הרשע?". הניסיון האחרון למכור לקהל סיפור אנטי-סופרמן היה של זאק סניידר לשנייה וחצי ב"ליגת הצדק" והתוצאה הייתה מאכזבת (גם בגרסת הבמאי), אז זה נחמד לראות עוד טייק על גיבור מפורסם ועוד מחוץ ליקום של DC.

אמריקן פסיכו (2000)

במובנים רבים זה מרגיש כאילו אמריקן פסיכו הקדים את זמנו, שכן מדובר בסרט שחזה את תרבות הנרקיסיזם והאובססיה למראה, את הריקנות הגוברת בקפיטליזם האמריקני, ואת הניכור הרגשי בעידן הדיגיטלי. ג'ייסון בייטמן שאותו משחק כריסטיאן בייל, הוא למעשה האבטיפוס של דמות המשפיען: מציג שלמות – אבל מאחוריה יש רק ריקנות איומה. זה סרט מרתק וחשוב, אז אם לא ראיתם עד עכשיו, קדימה. יש לכם שיעורי בית לעשות.

דיסטרביה (2007)

לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אבל "דיסטרביה" הוא הסרט הראשון שבאמת גרם לי להרגיש אימה – סרט אימה די נשכח על נער (בגילומו של שיה לבוף) שמתחיל לחשוד שהשכן שלו הוא רוצח סדרתי. מדובר בסרט אימה די ידידותי למשתמש, ושווה לראות אותו בעיקר בגלל זריקת הנוסטלגיה שתחזיר אתכם לתקופה ששיה לבוף היה שחקן נורמלי.

ערפדים נגד הברונקס (2020)

קומדיות ערפדים הן דבר שהולך חזק לאחרונה (יש אפילו עוד אחת ממש מוצלחת בהמשך הרשימה) אבל "ערפדים נגד הברונקס" היא קומדיית אימה מוצלחת במיוחד, שמלאה בכל מה שכיף בסרטים מהסוג הזה: קבוצת גיבורים צעירים שנלחמים במפלצות כדי להציל את השכונה. ראינו את זה קורה בסרט "השכונה VS חייזרים" בשנת 2011, וזה כל כך כיף שיש סרט זמין בסגנון ובגרסה עם אפקטים משודרגים.

אין מצב (2022)

את ג'ורדן פיל לא צריך להציג לחובבי האימה, אבל אם אתם לא מכירים, חיפוש קצר בגוגל יראה לכם שמדובר באחד השמות הכי מדוברים בעולמות האלה, לצד רוברט אגרס וטי ווסט. הסרט האחרון שלו "אין מצב" הראה לנו איך הראש המשוגע של פיל הוזה פלישת חייזרים, עם האג'נדה המוכרת והאהובה שלו שהפכה את סרטיו הקודמים לכל כך מוצלחים. הפעם הוא לוקח אותנו לחווה בעיירה שכוחת אל כשבעלי החווה, אח ואחות, מתחילים להבחין בתופעות מוזרות ומסוכנות שמתרחשות בה. אם גם לכם נמאס שסרטי "הנוסע השמיני" זנחו כל שימוש באלמנטים של אימה – ג'ורדן פיל עושה את זה מצוין בסרט הזה.

ניבים (2014)

בשני העשורים האחרונים החלה תנועה של סרטי אימה מוזרים. הראשון בהם היה על צמיג שמסוגל לפוצץ אנשים באמצעות טלפתיה, אבל מי שהביא את תת-הז'אנר הזה אל הבמה המרכזית הוא "ניבים" של קווין סמית', שמספר על מנחה פודקאסט צעיר שנפגש עם מלח בדימוס שאובססיבי לכלב ים, בשם מר ניבים. זה סרט מוזר, והוא לא לכולם ומתאים בעיקר לחובבי אימת הגוף, אבל גם צבר קהל קאלט לא קטן, ואם אתם מוכנים לשחרר כמה מחסומים פנימיים – אולי תוכלו אפילו ליהנות ממנו.

מקום שקט (2018)

זהו אמנם לא הסרט הראשון שג'ון קרסינסקי, כוכב "המשרד", מביים – אבל זה הסרט שהעלה אותו לדרגת במאי-שחקן-יוצר ולא רק שחקן ובמאי. בעולם המבעית שקרסינסקי יצר, האנושות כולה מושמדת על ידי חייזרים טורפים ומפלצתיים שרגישים לרעשים. הדרך היחידה להתחמק מהם היא… נכון מאוד, להישאר בשקט מוחלט. רעש אחד לא במקום יכול לסיים את החיים שלך. השימוש בשקט ובאימה בסרט הזה הוא מופתי ואין בו בכלל הרבה טקסט, מה שהופך אותו לבייסיקלי סרט אילם מודרני – פורמט לא מאד נפוץ בקולנוע של היום.

המשחקים של ג'ראלד (2017)

את מייק פלנגן אנחנו כירים מסדרות האימה שלו, אבל סרט האימה שלו "המשחקים של ג'ראלד", מוכיח איך הוא יכול לקחת סיפורים מוכרים ולהפוך אותם לתיאטרון אימים מזעזע ומרהיב. עד שפלנגן החליט לקחת את המשימה על עצמו, עיבוד הסיפור הספציפי הזה של סטיבן קינג היה ידוע כבלתי אפשרי. זה סיפור עצוב וכואב על זוג ועל חיי נישואין באמצעות ז'אנר שלא מדברים בו על הנושאים האלה מספיק, וזה בעצם הקטע של כל סרטי האימה בעידן הפוסט-מודרני: להשתמש באימה בשביל האג'נדה, ולא להפך.

בלאק פון (2022)

במהלך שנות השבעים, כשעוד היו מפרסמים ילדים נעדרים על אריזות חלב, פיני בן ה-13 נחטף על ידי רוצח סדרתי. בעודו כלוא במרתף, פיני מוצא טלפון דרכו הוא יכול לתקשר עם קורבנות העבר של הרוצח החולני. זה סרט אימה שתמיד מצליח לשחק עם המוח של הצופה ומאתגר את חוקי המשחק המוכרים. החיים של פיני מחוץ לבית הרוצח וגם בתוכו הם לא קלים, אבל הסרט הזה לוקח את הצופה למסע בתוך חלל די מצומצם – וזה הישג מרשים בפני עצמו.

ברברי (2022)

"ברברי" יצא באותה השנה, והיה גם המתחרה של "בלאק פון" על תואר סרט האימה הטוב ביותר של שנת 2022 – מה שהיה קרב צמוד והוגן. אבל "ברברי" של זאק קרגר לקח את הזעזוע למקום ביזארי לחלוטין. לא כדאי לדעת הרבה לפני הצפייה, אבל ניתן פרמיס קצר: הגיבורה שלנו הפעם היא טס מרשל, צעירה שעושה נסיעה ארוכה לטובת ראיון עבודה ומגלה שהבית הושכר לאדם נוסף. זהו, יש לכם את כל המידע שאתם צריכים. צאו לדרך.

תברח (2017)

אין מצב ש"אין מצב" יהיה ברשימה, בעוד שסרט הביכורים של ג'ורדן פיל יישאר בחוץ. עד היום הוא נחשב לסרט הכי טוב שפיל יצר, ולא סתם. בסרט כריס וושינגטון, בחור אפרו אמריקאי צעיר, נוסע עם בת זוגו רוז לפגוש לראשונה את ההורים. ג'ורדן פיל שואב השראה מגדולי במאי האימה ומייצר סרט חכם, מפחיד ומותח, שמתאר באופן מדויק ונוקב את החוויה האפרו-האמריקאית בארה"ב.

הפיר (2019)

מותחן האימה הספרדי של נטפליקס הוא אחד מהסרטים היותר יצירתיים ומוזרים בספריית הענק של שירות הסטרימינג. הוא מספר על עולם שבו אנשים נכנסים בהסכמה למעין כלא בקומות, ובכל יום בפיר המעלית שביניהם עובר משטח בטון עמוס באוכל מדהים, ועוצר בכל קומה כדי לאפשר לאנשים לאכול. מיוצר לציין שכאשר הפלטפורמה מגיע לתחתית, לא נשאר שם כבר אוכל. אך הקומות מתחלפות, כך שפעם אתה למעלה נהנה מארוחת מלכים, ופעם אתה למטה, מקווה שהשאירו פירור. לא סרט פשוט לצפייה, אבל בהחלט מעורר מחשבה.

הטיול (2021)

יש המון תתי ז'אנר נישתיים בסוגת האימה, ואין ספק שקומדיות אימה נורווגיות זה בהחלט דבר חריג – אבל זה סרט מספיק ייחודי בשביל להצדיק את קיומה של הנישה הזאת. "הטיול" עוקב אחרי לארס וניסה, זוג שבו שני הצדדים הגיעו לקצה כוח הסיבולת שלהם ובמקום להתגרש כמו כולם הם מתכננים במקביל לרצוח אחד את השנייה בטיול שלהם לקוטג'. זה מוזר, זה מצחיק, זה מפחיד ואם נמאס לכם מהשגרה הקולנועית ההוליוודית, זה הסרט שאתם צריכים לראות ולא ידעתם.

הרוזן (2023)

אני יודע מה אתם חושבים. סאטירת אימה צ'יליאנית? במקום הראשון? באמת? אבל האמת שרק בגלל ההזדמנות לדבר על הסרט הזה קפצתי על ההזדמנות לייצר את הרשימה הזאת. "הרוזן" הוא סרט אימה שלא דומה לשום דבר שראיתם בעבר. את הסרט ביים פבלו לריין, והוא הופך את השליט הצבאי והאכזרי של צ'ילה לערפד הניזון מדם נתיניו. כל אלמנט בסרט הזה עשוי כל כך טוב – ההומור, הביקורת והצילום בשחור לבן מייצרים חוויה שלא קיבלתי המון זמן מז'אנר האימה, עם ייחודיות ויצירתיות פורצת גבולות.

שריד מעידן הקרח ושלוחת פלורנטין בצפון הישן. העיר של איל חלפון

>> איל חלפון הוא במאי ותסריטאי, חלק מדור הזהב של הקולנוע הישראלי בניינטיז ("קרקס פלשתינה"), ובימים אלה ממש עולה אל מסכי בתי הקולנוע סרטו החדש, "ברנינג מן", בכיכובו של שי אביבי, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2025.אתם רוצים לראות אותו.

>> לגור בגן עדן ולהתפלל תחת כיפת השמיים // העיר של ג'ודית מרגי
>> חומר קריאה למגירה וצמרמורת מדידג'רידו. העיר של רונן וודלינגר
>> אי ירוק בים האורבני והבר הטוב בתל אביב // העיר של דן יואל

1. חוד המחט

שלוחה היפסטרית/ ברלינאית/ פלורנטינית בצפון הישן. הקפה סביר, ויטרינת המאפים צנועה, אבל יש מבחר מלהיב של תקליטים ולעיתים גם ריח עשן מתקתק כמו בשנות השבעים. ובערב מכינים שם פיצות נפוליטניות משובחות בטוסטר אובן ביתי.
דיזנגוף 225 תל אביב

2. אצל אסנת

שריד מעידן הקרח, מהימים שבהם אכלו שניצל ופירה לארוחת צהריים, כשעוד לא היו "מסעדות שף", "תן ביס" ו"עסקיות משתלמות". ארבעה שולחנות מתקפלים, שלושה סירים עם תבשילים ביתיים, סלט ירקות, טחינה, כמה פרוסות לחם ותשלום רק במזומן.
אבן גבירול 160 תל אביב, בשעות הצהריים בלבד

3. ביסקלטה

חנות האופניים של שחר. מכונאי בחסד, אחד שלוקח כלי שנהג אוטובוס מעך במתכוון, ומחזיר אותו לשבילי העיר כמו חדש. מאז שעבודות הרכבת הקלה באבן גבירול הפכו את הגישה אליו לסבוכה ומעיקה, שחר מספק שירות תיקונים אל ומבית הלקוח. אוסף, מתקן, משפץ, מחזיר כעבור יום או יומיים.
אבן גבירול 173 תל אביב (טל' לבירורים: 0543104978).

4. אמורה מיו

יש כנראה איטלקיות טובות ממנה, בוודאי שיש מסעדות מתוחכמות ומעודכנות יותר, אבל אין מקום טעים ומלא שמחת חיים כמו זה של שלומי. בעל הבית, האיש שראוי לפרס יקיר העיר. אם לא למעלה מזה.
אבן גבירול 100 תל אביב

5. הטמבוריה של שייע

ברזים, ברגים, מברגים, נורות, דבק נגרים ודבק סנדלרים, מלכודת עכברים, תריס נגד מקקים ו/או נמלים, דיבלים, כפפות לטקס, ראש מתכוון למקלחת עם שלושה מצבים, דלי לספונג'ה, דבק חבלנים בשני גדלים, רתכת, כננת, וו גרירה ועוד. אינך יכול להיות אדם בוגר בלי קשר הדוק וישיר עם טמבוריה כלשהי. זו מגיעה עם בונוס של מנהל שנראה כדמות עצובה מסרטים ישנים וטובים של וודי אלן.
דיזנגוף 278 תל אביב

וגם: ג'ונו, בר יין

לא ממש ישבתי שם, אבל מאז שהילד שלי השתחרר משירות מילואים ארוך זה מרכז חייו. עובד שם, מבלה שם, מבין בסוגי יין וטעמי קפה וחס וחלילה שאבא או אימא שלו יכנסו לו לטריטוריה.
דה האס 1 תל אביב (כיכר מילאנו)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אוטותל ושות'. הייתי אמור להיות לקוח קלאסי של רכב שיתופי. בלי רכב פרטי, עם צורך מתמיד לנסוע לאן שהוא. אלא שהתעריף מוגזם, לא תמיד יש רכב פנוי ובפעם האחרונה שהזמנתי אחד הייתי תקוע בתוכו 50 דקות בגלל תקלה טכנית. יש בעיר תחבורה ציבורית טובה ויעילה. רכבים שיתופיים היו אמורים לתת לי פתרון לנסיעות לנתניה, גדרה וכפר סבא. הם לא, ואופציית קנית רכב פרטי שוב על הפרק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חמש אצבעות.מן הסתם יצא לכם לראות בחוף הים או בפארק חבורות נערים ונערות שרצים עם שקי חול על הגב, זוחלים על החול, מתאמנים בסחיבות פצוע. אני מריע להם, מוחא להם כף, מלא הערכה לנחישות לא רק לשרת בצבא אלא להיות שם הכי טובים. יש בעיר מסגרות שונות של כושר קרבי, זו של תנועת חמש אצבעות מעט שונה מאחרות: האימונים המפרכים אינם מטרה בפני עצמה, אלא כלי להעצמה אישית, פיתוח מנהיגות ובעיקר – אחראיות חברתית. עקרונות ייסוד בתנועה שבגבעת שמואל או כוכב יאיר כל ילד לוקח בה חלק,ואילו בתל אביב רק מעטים שמעו עליה. למשל, הבן שלי.

איזו יצירה נתנה לך לאחרונה כוח, תקווה או השראה?
הוסטל ז'בוטינסקי, סרט תיעודי. זה ממש מול הבניין שלנו, ההוסטל, וחוץ מזה שבשעות מסוימות של היום יש שם חניה לא ידעתי עליו דבר. אריק להב, חבר ועורך הסרט "ברניניג מן", שלח אלי קישור לגרסת עבודה של סרט תיעודי שביימהעדי יפה כהן. שעה של קסם אנושי, עמוס רגש ואהבת אדם. הגיבורים שמתויגים כ"בעלי תפקוד נמוך", מספקים לך, הצופה, כוח. טוענים את החיים במנות גדושות של אופטימיות. וגם יוצרת הסרט לא חסר לה, רגש וכשרון.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
בעקרון, לכל מי שפונה אליך ומבקש עזרה. ואם מחפשים המלצות אז,המרחב של רון,שהוא מעין בית לווינשטיין לחיות שהוקם לזכרו של החייל רון שרמן שנחטף ונהרג ברצועת עזה. וגםמרכז אופיר למנהיגותשמוקם לזכרה של סמ"ר אופיר שושני שנרצחה בדירתה בכפר עזה. כנסו לרשת, חפשו את הקישור, פתחו ארנק, זה עושה טוב בלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הרד בלוק של הפועל כדורסל. המהלך של ארגון האולטרס – נטישת הקבוצה בשם כל מיני טיעונים מתחסדים וטהרניים- היא מהמעשים הבזויים בספורט העירוני ובספורט בכלל. מי ששר בצהרים "אחריך בכול מקום" וכבר בערב מדיר רגליו ממשחק דרבי כי ההיכל/ בעל הבית/הדי.אן.איי/ אינם לטעמו, הוא מי שמשוכנע שחשיבותו גדולה מזו של הקבוצה. יותר מזה, הוא בטוח שהוא הקבוצה. שהמשחקים הם רק תפאורה, עילה להצגה שלו ושל חבריו. כשזה מגיע אחרי שנים של תבוסות, ניהול בעייתי, ומגרש צר מידות, הגישה הזו גרועה במיוחד. היא מתנשאת ואנטי דמוקרטית. הרד בלוק קוראים תיגר על המחרימים. הם אמנם מעטים מדי ולא מאורגנים דיים, אבל הם תקווה לעתיד טוב יותר. וממש לא אכפת לי מי תומך בהם, גם אם זה עופר ינאי.

מה יהיה?
אותו דבר, פחות או יותר: נתבאס בבחירות (כי מסתבר שלא כולם חושבים בדיוק כמונו); נתלבט אם לנסוע ליוון או ליפן או גם וגם; נחכה חצי שעה עד שיתפנה שולחן בקפה אוריג'ם או כל בית קפה אחר בעיר; נגיד שנורא יקר פה ונזמין עוד נשלם כמעט 40 שקלים על קפה ופרוסת עוגה; הילדים (חלקם לפחות) יעשו המון ימי מילואים; נחפש (ולא נמצא) משהו טוב לראות בנטפליקס; נשחה בים בחורף; ננצח עוד דרבי; נפסיד עוד אליפות; נברר אופציה לנדל"ן מניב במדינה או עיר שעד אתמול לא שמענו עליה; נתעצבן, נגיד שהגיע לנו עד כאן, ניקח משהו כדי להירגע. אולי גם כדי להירדם. ונתפלל שנהיה בריאים.

הכל טעים יותר בשניים: 24 המסעדות הכי רומנטיות בעיר

ולנטיין דיי היא הזדמנות מושלמת לרענן את הרשימה הוותיקה הזו שלנו, שעוקבת אחר סולם האהבות הקולינרי של העיר, והרבה יותר ממסמפטת את הכל. גם אחרי מגפה ומלחמה, העיר הצליחה להחזיק מסעדות רומנטיות כמעט בכל פינה, ובטח מכל סוג – איטלקיות שמאפשרות לכם להגשים את פנזטיית "היפיפיה והיחפן", ברים סקסיים שיחממו לקראת המשך הערב, קלאסיקות נעימות עם סטייל מתוחכם ואפילו פיתה אחת שאנחנו לא יכולים לחשוב על משהו רומנטי יותר ממנה.אספנו בטיים אאוט את המסעדות הכי רומנטיות בתל אביב, כי אחרת איך תתאהבו?

1. אסיף

זו לא מסעדה רומנטית קלאסית עם נרות ופרחים, אך דווקא משום כך היא מתאימה לדייט זוגי, במיוחד אם שניכם פודיז. האוכל מעורר עניין ושיחה, העיצוב בהיר ונעים לעין, ותמיד ניתן לחמוק לרגע אינטימי בספרייה.
אסיף, לילינבלום 28 תל אביב

2. סניור

הלוקיישן בין מוסכים אולי לא הכי סקסי, אבל ברגע שנכנסים לסניור משהו בלב נרגע ונפתח. מוזיקה מלטפת בווליום הגיוני, יינות מעניינים ומנות מעוררות מחשבה יוצרים מרחב אינטימי, היכן שתקשורת מתחילה במבט ונמשכת אל תוך הלילה בריקוד איטי של טעמים ורגש.
רבניצקי 4, תל אביב

3. בל עמי

הקסם המהפנט של רובע המארה שבפריז מאיר כהילה רומנטית את הביסטרו שבפאתי כיכר דיזנגוף. מפות לבנות, מטבח פתוח על תקן תיאטרון אנושי ועיצוב קלאסי גורמים לדייט להרגיש כמו בריחה קטנה לצרפת, במיוחד אם הצלחתם להשיג מקום על הבר. ובאותה הזדמנות נזכיר שמלון ריספשן החדש נמצא במרחק נסיעת מעלית, למקרה ש…
בן עמי 15, תל אביב

4.בר 51

המקום הכי סקסי בתל אביב, ללא כל עוררין. הרומנטיקה האולטימטיבית מתחילה בישיבה בפנים על הבר כמובן, ממשיכה באניילוטי הכי רך ומבורך שתאכלו, ומסתיימת בפנקוטה שמן זית. אתם תחליטו לאן להמשיך מכאן.
הירקון 59 תל אביב

5. דוק

הגינה של מסעדת דוק היא פיסת רומנטיקה אורבנית מנצחת, אפילו באוגוסט המהביל. הבר, מאידך, הוא ספוט סקסי מאין כמותו למי שטבחים וטבחיות מיוזעים עושים לו את זה (אנחנו, למשל). עכשיו תבחרו.
דוק, אבן גבירול 27 תל אביב

6. הבסטה

בגלל בורקס הסרטנים שתמיד חוזר איכשהו, אך לא רק. בגלל היינות הצרפתיים אך לא רק. בגלל האווירה החד פעמית ובגלל שתמיד תמיד תמיד ערב בבסטה מנצח, תמיד טעים ותמיד ללא תחרות. גם יקר שם, שזה קצת מוריד אבל לא נהיה קטנוניים.
השומר 4, תל אביב

7. שווארמה רמב"ם

ואם יקר מדי בבסטה, עדיף לסגור פינה בשווארמה רמב"ם. עם כל הכבוד למסעדות מפונפנות, הרבה יותר רומנטי לנגב לבן.ת הזוג טחינה מזווית הפה.
רמב"ם 3, תל אביב

8. הוטל מונטיפיורי

עצם המחשבה על המשך הדייט באחד החדרים האלגנטיים כבר נותנת להוטל נקודות זכות. גם לאורחים יותר מזדמנים (בואו נודה, רובנו). הוסיפו לכך את המרפסת הכי מבוקשת בעיר, מוזיקה סקסית ומלצרים שלא ישאירו את כוס היין שלכם ריקה לרגע, וקיבלתם קלאסיקה רומנטית תל אביבית אמיתית.
הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36 תל אביב

9. ASA

ASA מעוצבת ומתנהגת כמו איזקאיה אותנטית, הכי דומה לדבר האמיתי שראינו עד כה בתל אביב, והיא מהממת ביופיה. הגריל במרכז מפיץ חום נעים והאווירה האפלולית עושה חשק לקבוע דייט רומנטי ביפן, ובתפריט יש די והותר מנות קטנות וסקסיות שכיף לאכול בידיים ולהאכיל את מי שאתכם.
אחד העם 54, תל אביב

10. O

קחו את האחים אבידן, בעלי אימפריית ברים ומסעדות, הוסיפו את שף תומר אגאי (סנטה קתרינה) ושימו בלוקיישן איקוני, בחלל שבו פעלה מעבדת השוקולד של מקס ברנר. מה קיבלתם? כנראה את המקום הכי לוהט בעיר, שכל ביס וביט בו נוטף סקס. מומלץ להזמין מקום על הבר, להוריד כמה דרינקים ומנות מפתות ולרפרף במבט ובמגע. משם הכל פתוח.
רוטשילד 45, תל אביב

11. ורמוטריה

ורמוטריה היא מסעדה סקסית למדי: האווירה הספרדית התוססת, שולחנות העמידה נונשלנטים ותפריט הדרינקים המופלאים והמשכרים משתלב נהדר עם אוכל מצוין וערב לחיך. לחלוק פינצ׳וס צבעוניים, לשלוק אויסטרים בניחוח חם ולבחור טוסטדות בצוותא – זו רומנטיקה תל אביבית-ספרדית בת זמננו, ואנחנו מאוד נשמח לציין שם יום מאוהב.
נחלת בנימין 25, תל אביב

12. מולאם

אוכל תאילנדי שמבעיר את הגוף וקוקטיילים מעולים שרק מגבירים את השמחה הם היסודות שעליהם ניצב הבר החדש של התאילנדית בהר סיני. יש כאן אווירה סקסית ובר צפוף שמעודד הצמדת ברכיים, מנות בועטות לאכילה בידיים והזדמנות לנגב לך את הדמעות כמו בשיר הרומנטי של שלמה ארצי.
מולאם, הר סיני 1, תל אביב

13. מלגו ומלבר

תפסו מקום על הבר, הביטו בטבחים מלהטטים במחבתות, תנו לשף מוטי טיטמן לעשות את הקסמים ששהוא יודע והאכילו אחד.ת את השני.יה תוך מבט עמוק בעיניים. מכאן הדרך לפינאלה סוער פתוחה, כי מלגו ומלבר היא בוודאות אחת המסעדות הסקסיות בעיר.
מלגו ומלבר, רוטשילד 142, תל אביב

14. מיראז' ג'ז קיסה

בר קליל וכיפי כמו שרק אייל שני והחבר'ה שסביבו יודעים ליצור, עם המוזיקה הנכונה וספגטי סרטנים מרטיט לבבות. תפסו שולחן בחצר האחורית האינטימית יותר, וכשהיין עולה לראש – מתקני המשחקים בגינה הסמוכה הם פורפליי מושלם.
דרך יפו 9, פארק המסילה, תל אביב

15.לוקאאוט

ים וגלים הם דבר רומנטי, אבל לחצות את כל העיר לשם כך מוציא את הרוח מהמפרשים. מסעדת לוקאאוט משקיפה לפארק מנחם בגין ולבריכת הגלישה הרומנטיים לא פחות, ואולי אף יותר כי יש חנייה חינם ובשפע. התפריט מתמקד במנות שרינג סקסיותשהולכות טוב עם אלכוהול, והרומנטיקה תלויה בעונות השנה: תנורי חימום חשמליים שמעודדים השלת שכבות בחורף, והזדמנות להשתכשך בבריכה בקיץ, win win situation.
איתן לבני 30, תל אביב

16. משייה

בגלגולה החדש, בהנהגתו של שף גיל דהאן, הרומנטיקה היא חלק בלתי נפרד מהדנ״א של משייה. מלבד זאת התפריט כה מקורי ומסעיר, שלחלוק מנה שבישל ולנחש מה בדיוק המרכיבים ומה מרגישים בלשון – זו רומנטיקה בהתגלמותה. חוץ מזה תמיד יש את החדרים של מלון מנדלי, למקרה שהעניינים מתחממים. רק אמרנו.
משייה, מנדלה מוכר ספרים 5, תל אביב

17. סוף

כששני עמודי התווך של הלילה והטעם, התדר והבסטה, משלבים ידיים בסמטת הר סיני הציורית – התוצאה היא סוף, המקום שבו תרצו להתחיל ערב רומנטי. מנות בפרשנות יוונית-טורקית חופשית ומלאת תשוקה והמון אלכוהול, מוזיקה ואווירה משאירים את העולם בחוץ וממקדים את המבט במי שיושב מולכם, בביס הבא, ובמתח הסקסי שביניהם.
הר סיני 2-6, תל אביב

18. פאסטל

המסעדה שבגינת מוזיאון תל אביב לאמנות מתאימה לדייט רומנטי של הביוקר. יש לה גינה ירוקה מוצלת ונעימה, מנות אלגנטיות שיצר השף המכוכב-מישלן גל בן משה, קינוחים שהם אמנות ואווירה סולידית שמאפשרת ממש לדבר ולהכיר. בהגיע שלב הקרבה הפיזית, פסלים שפזורים בגן יסתירו אתכם מעיני הציבור. מקסימום תטענו שזה פרפורמנס ארט.
פאסטל, שאול המלך 27, תל אביב

19. פופינה

אמיצים שמוכנים לקחת סיכון ולהפוך את הארוחה למרכז החוויה יגלו הרבה עניין בפופינה. תוכלו למלא את כל הערב בשיחה שתעסוק בנעשה במטבח הפתוח, בתפריט שהשתנה, בשיטות הבישול ובהתאמת קוקטיילים למנות. לוקיישן מעולה לפודיז שאוהבים לחגוג את האהבה לאוכל בכל הזדמנות.
פופינה, אחד העם 4, תל אביב

20. פרא

הבניין שצבוע בגווני ורוד עתיק כבר מעיד על הרומנטיקה החבויה במסעדה המטריפה של נחלת בנימין, בעלת השם ההולם, פרא כמובן. הרומנטיקה ממשיכה גם בישיבה על הבר לצלילי המוזיקה, ומצטיינת במיוחד בחדר התחתון והפנימי של המסעדה. בו תוכלו לשבת לבדכם בפרטיות יחסית על ספה חמימה ולהנות מאוכל נהדר והרבה מאוד יין.
נחלת בנימין 27, תל אביב

21. צ׳אקולי

כבר סיכמנו שמול הים זה מרגש ורומנטי, והחלל של מסעדת צ׳אקולי החדשה משווה ומעלה, כי כשיושבים בה מרגישים קצת כמו בספרד. השפית ירדן שי והצוות יודעים להכין ביסים שכיף ורצוי לחלוק, הדגים במקרר היישון רק תורמים לאווירה הרומנטית באופן מפתיע וגם תפריט האלכוהול מבטיח. אל תתנו למשב הרוח לעצור אתכם, שווה ביקור.
הרברט סמואל 3, תל אביב

22. צ'יקטי

האיטלקים הם עם שיודע דבר או שניים על אהבה. צ'יקטי מאמצת את העיקרון ומתרגמת אותו לבר קליל, מסוג המקומות שכיף לשבת בהם בפיאצה סודית ברומא או נאפולי, ללגום קוקטייל או יין צונן ולנשנש גבינות ונקניקים, פירות ים ומנות ספיישל וטעימות. וכשהשולחן עמוס בצלחות קטנות וצבעוניות לרומנטיקה יש צ'אנס לפרוח. ואם אין לה, אז לפחות יש מלא צלחות קטנות עם דברים טובים, לא?
צ'יקטי, יהודה הלוי 58, תל אביב

23. קאב קם

עיצוב מחרמן, אוכל עז טעמים שמצריך כמה דרינקים כדי להתמודד עם החריפות, תאורה רומנטית ואפילו הווליום של המוזיקה שמאלץ אתכם להתקרב עוד כמה סנטימטרים כדי לדבר – כל אלו הופכים את הספוט של אנשי בית תאילנדי לרקע מעולה לדייטים. הטריק הוא לתפוס מקום על הבר, לבקש מהברמן שיוציא מה שבא לו ולהיווכח שוב שאין דבר רומנטי מאכילה בידיים.
קאב קם, לינקולן 11, תל אביב

24. קפה אירופה

בקפה אירופה יש אווירה רומנטית ואפלולית בבר הקוקטיילים למעלה, ורומנטית ונינוחה בחצר האחורית והמוארת. מגוון גדול של פירות ים ושל דגים נאים מוגשים על קרח, וקינוח כף טירמיסו מענג שאנחנו ממליצים לחלוק, כאשר כל אחד אוכל מהצד ובסוף נפגשים לנשיקה. כן, כמו בסרט ההוא. אה, ויש פה גם פסטה.
רוטשילד 9, תל אביב

ולנטיין דיי 2026: כל האירועים שתרצו להתאהב בהם

כן, נו, פברואר הגיע, ואיכשהו, יום האהבה הבינלאומי שוב כאן. כנראה שהזמן עובר מהר כשמאוהבים – או לכל הפחות, כשיוצאים למלא דייטים. אז לטובת מי שרוצה יום אהבה מיוחד, שתצאו לחגוג במקום אחר מסתם ארוחה במסעדה (למרות שגם זה יש), אספנו מספר אירועים מיוחדים, מסיבות או ארוחות מיוחדות שמתקיימים בסופ"ש הרומנטי שמצפה לנו, מושלמים עבור זוגות – וגם כמה עבור יחידים שרוצים הסחת דעת טובה, או לחגוג את האהבה של עצמם.

אמנות האהבה עם תומר פישמן וניב מג׳ר | OZEN

קחו רגע נשימה ואל תילחצו, כי לא מדובר במופע של אמנות הפיתוי או בהרצאה על ספרו של אריך פרום. תומר פישמן וניב מג'ר, שני קומיקאיםשאנחנו מאודאוהביםבסך הכל, מבטיחים סדנה קומית מיוחדת שמבטיחה תוצאות – עד סופה תמצאו אהבת אמת ודייט לוולנטיינ׳ס! אז נכון, כמו עם כל הבטחה של גורו , אנחנו דיי סקפטיים בנוגע לסיכויים שלנו למצוא אהבה, אבל כן בטוחים שיהיה קורע מצחוק.
יום ש', 14.2, 20:00, המלך ג'ורג' 48, תל אביב.לפרטים נוספים וכרטיסים

פוסטר המופע "אמנות האהבה"

יריד יום האהבה | המבצר

השנה יום האהבה מגיע ביום שבת, מה שאומר שבמבצר יכולים לחגוג גם במהלך היום – ואכן ליום אחד, המבצר הופך לספייס של אהבה. יריד עמוס דוכנים שיעמדו בכל ארבע הקומות: מתנות קיטשיות, קעקועים, בגדים, עציצים, פרחים, תכשיטים, קרמיקה, הדפסים וכל מה שרוצים לצרוך, ולקנות לאהוביכם כחלק מהמשחק הקפיטליסטי שלוחץ עלינו לבטא אהבה דרך הכסף. מצד שני, אתם תמיד יכולים גם לקנות לעצמכם מתנה ליום האהבה.
יום ש', 14.2, 12:00-19:00, משה מאור 3, תל אביב

מסיבת ולנטיין לרווקים ורווקות | בבל

קצת סחי, זה נכון, אבל היום הזה גם ככה סחי ואם מצאתם את עצמכם לבד ביום האהבה (ואתם ילידי שנות ה-80/90), שווה אולי לנסות את המסיבה הזו של צמד השדכנים תומר וכריס, שעל רקע סט מעורבב של מיינסטרים, נייטיז, ראגטון ומוזיקה שחורה יספקו לכם קרקע מעולה להתחיל עם מישהו בעזרת אחד הקופידונים שיסתובבו בקלאב, או ברחבת המינגלינג הנפרדת שמיועדת כולה לפלירטוטים.
יום ש', 20:00, מקווה ישראל 8, תל אביב.לפרטים וכרטיסים

ערב קריאה בנושא פרידות | בית הבאר

חנות הספרים העצמאית הנהדרת אובלמוב שבמתחם נגה החליטה לגעת, לכבוד הוולנטיין הנוכחי, באחד הנושאים האוהבים והכואבים ביותר – פרידות. לשם כך הרימו ערב שירה והקראה, שיתקיים בבית הבאר היפואי הסמוך, בו יעלו כותבות וכותבים להקריא ולחלוק סיפורים אודות פרידה ולבבות שבורים, וכדי לנסות לאחות את השברים, יהיה גם יין ונשנושים
יום ה', 12.2, 19:30, סלמה 6, תל אביב.לפרטים ורכישת כרטיסים

איך דיסני הרסו את הרומנטיקה | בית רדיקל

אין בחירה ראויה יותר ליום האהבה מאשר להקרין את הקומדיה הרומנטית ביותר בכל הזמנים (סורי נוט סורי), "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" – סרט שלא משנה כמה פעמים ראינו, הית' לדג'ר המיס את ליבנו בכל פעם מחדש. אז כדי להרוס לנו את הרומנטיקה יצטרפו להקרנה כתבת טיים אאוט בעברה אספיר איובוב וכרמל צאיג, מנחות הפודקאסט "אזהרת טריגר", שיעשו לייב-קומנטרי על תרבות הקומדיות הרומנטיות הרעילה. אל דאגה, אף אחד לא יצליח להרעיל את אהבתנו להית'.
יום ש', 14.2, 19:00, התחיה 27, תל אביב .לפרטים וכרטיסים

מועדון הלבבות הלא שבורים | קפה עברי

הרחבה של בית הקפה העברי המתוק הופכת לערב אחד למרחב של מוזיקה ואמנות. יהיו קוקטיילים, יהיה אוכל, תהיה מוזיקה של הדי.ג'יים דורי ברג ואלן מנגו, לצד כלי מיתר חיים שישתלבו בסט. יהיה מסקרן, יהיה מעניין, יהיה מאוהב זה בטוח.
ש', 14.2, 17:00, הגדוד העברי 14, תל אביב

מרוץ ולנטיין | בריכת גורדון

רווקים, רווקות, זוגות וכל מי שאוהב לרוץ – זה לא אנחנו, אבל לא נשפוט – עיריית תל אביב מארגנת מרוץ יום אהבה מסורתי, מהמנטה ריי ועד המגדלור, כשבסיום תחכה לכם פעילות ספורטיבית ומסיבה עם די.ג'יי (בניגוד למסיבה בלי די.ג'יי, שזה מדכא), וגם הזדמנות למינגלינג עם המשתתפים. נדלקתם על מישהו מהרצים? אז יחכה לכם גם לוח עם מספרים, רק צרו קשר טלפוני ואל תתנו לרוח להרוס לכם את הפוני.
יום ו', 13.2, 8:15, רחבת בריכת גורדון, פרי אליעזר 14, תל אביב.נרשמים כאן

ערב הסטנדאפ ההומובפובי | הודנא בר

אל דאגו, השם מטעה – אור ברגמן, מנחה ליין הסטנדאפ הקווירי בעל השם המבלבל, אצר לכבוד הוולנטיין ערב צחוקים עם ליין אפ מוצלח במיוחד: טס השילוני, דור כהאן, אבי דנגור, עינת ויינבוים, דור צח, ג׳וני יהודה אילתי ואיילת השחר, וגם ברגמן עצמו, בערב סטנדאפ על הדייטים הכי גרועים שהיו להם.
יום ש', 14.2, 19:30, אברבנאל 13, תל אביב.לפרטים וכרטיסים

מסיבת עשורים ולנטיינס | דופלקס

מסיבת העשורים המוכרת של הדופקלס מגיעה במהדורת ולנטיין של 4 מתחמים ב-3 קומות שונות. להיטים 80-90-00, מיינסטרים מ-15 השנים האחרונות, אזור לעברית בלבד ומתחם על הגג למי שרוצה לעמוד תחת הכוכבים לטובת דרינק באווירה רומנטית. ואם במקרה באתם לבד, אתם מוזמנים להצטייד בצמיד קטן בכניסה שיעיד על הסטטוס החופשי שלכם, ומי יודע – אולי יהיה לכם סיפור לנכדים.
יום ה', 12.2, 22:00, הש"ך 10, תל אביב. לפרטים וכרטיסים

ארוחת טעימות זוגית | תריסר

אין כמו נוף הגליל כדי לחגוג וולנטיין משגע – אבל אתם בתל אביב, אז אולי עדיף שאלו יהיו טעמי הגליל, שמספקים רקע לאוכל המצוין של השף ענר בן רפאל, שמציע ארוחת טעימות זוגית שכוללת עשר מנות במחיר 420 ש״ח לסועד, למי שיכול להרשות לעצמו. טרטר דג עם אפונה לבנה, תפוז דם ושמן לאושטיאן; קלמרי בלחם שאור עם עשבים, שומן טלה וחמאה חומה מוקצפת; סשימי עם עלים חריפים, איולי חצילים שרופים וקריספי בורגול; שרימפס טמפורה עם לימון כבוש וברביקיו תמרים ועוד. לקינוח יוגשו מרשמלו והדרים וסטיקי טופי, שזו מנה אחרונה שלגמרי אומרת Would you be my valentine?
יום ש', 14.2, 18:00. 420 ש״ח לסועד,להזמנת מקום

פרויקט מכתבי אהבה | studio su

אריאל טייב, המייסדת של סטודיו su בקריית המלאכה – בית לאמנות, תרבות ודברים טובים – יזמה פרויקט מקסים ולבבי, במסגרתו יוצב ברחבי העיר מיצג אמנותי של תיבות דואר פתוחות לציבור, המזמינות את העוברים והשבים לשלשל לתוכן מכתב אהבה. אולי הוא לא יגיע ליעד שחלמתם עליו, אבל אתם תוכלו לשפוך את לבכם, לכל מאן דבעי. זו יכולה להיות אהבה נכזבת, אהוב מהעבר, מכתב אוהב שתשאירו לאדם זר או אפילו מכתב אהבה לעירנו. ואם אתם רוצים להרגיש אהובים, תוכלו לקחת מתוך התיבה מכתב שמישהו אחר כתב ולהרגיש פחות לבד. טיפ מאיתנו: תמיד אפשר להשאיר במכתב מספר טלפון ו/או אינסטגרם, החיים בכל זאת עשויים להפתיע.
12-19.2, התיבות יוצבו בבית אריאלה, פארק המסילה (מול התדר), מזא״ה 9, ת״א תרבות קרית המלאכה

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?