Time Out תל אביב About

הרבה הקבילו בין ישראל לנאצים. אף אחד לא עשה את זה כמו ב"נז"א"

ריצ'רד מאתסון, מגדולי סופרי המתח והמד"ב, כתב פעם סיפור קצר ומבריק. אדם מסתורי מבקר זוג מן היישוב ומציע הצעה שקשה לסרב לה. הוא מביא איתו קופסה ועליה כפתור. אם ילחצו עליו, מישהו שהם לא מכירים, אי שם בעולם, ימות – והם יקבלו סכום כסף גדול. הדילמה הזו הפכה לאחד הפרקים הטובים המעטים בעיבוד המחודש של "אזור הדמדומים" בשנות השמונים, ואז לסרט הוליוודי כושל בשם "הקופסה" ב-2009, והמשיכה לחכות שמישהו יהפוך אותה לסרט ראוי יותר.
>> מהסרט נז"א ועד וולברין: הטעות שכולנו עושים בלי לשים לב

זה אולי קורה עכשיו, עם "נז"א", סרטם המרתק של יובל אברהם ורחל שור. הוא מציע מעין גרסה מודרנית של "הקופסה". לאחר פרמיירה בוונציה שכבר הפכה למיתולוגיה, הוא ערך אמש את בכורתו הצפון-אמריקאית בפסטיבל ניו יורק היוקרתי, וגם בתפוח הגדול התקבל בתשואות מקיר לקיר. הסרט מציג מציאות מהסוג שמאתסון חלם עליה בסיוטים שלו. לפי המתואר כאן, חיילי צה"ל ישבו ויושבים בתל אביב, ובאמצעות מערכות מודיעין מתקדמות ומבוססות בינה מלאכותית לוחצים על כפתור שמטיל פצצות והורג פלסטינים אי שם בעזה, בלי שיראו אותם ובלי שיידעו במה מדובר.

הכל סטרילי, כמו במשחק וידיאו, כמו ב"הקופסה", רק שכאן לא מדובר באדם אחד אלא בעשרות אנשים, הנזק האגבי בשמו נקרא הסרט. האופה שמכר לחם לאנשי חמאס ולכן מסומן כחלק מן המעגל שלהם למרות שבסך הכל לש בצק; שתי הבנות של החמאסניק שהגעתו הביתה עלתה על הראדר כי שמעו אותן אומרות לאמא שלהן שאבא חוזר, וכך הלאה – לפי הנאמר פה, מספר הבלתי מעורבים שנהרגו בידי הצבא הישראלי מגיע כבר לעשרות אלפים בשלוש השנים האחרונות.

את המספרים הללו מוסרים 24 המרואיינים בסרט – כולם חיילים וקצינים שלחצו על הכפתור. הם מדברים באנונימיות שכבר הפכה שנויה במחלוקת. הפנים שלהם מוסתרות, הקול שונה, ועדיין אפשר לראות ולשמוע שהם נראים ונשמעים כמי שהייתם מצפים מילדי שמנת ישראלים שמזדהים עם המחנה הליברלי. "נז"א" מצביע באופן עקיף ולרגעים גם מפורש על האירוניה שכולנו מכירים – שעם כל הירידות על הביביסטים והנהוראים והציונות הדתית, בסופו של דבר, באופן היסטורי מי שהרגו כאן הכי הרבה ערבים הם שמאלנים מבית טוב.

בשיחה אחרי ההקרנה, סיפרה שור כי לרגע היא ואברהם חשבו על קונספט כזה: הוא יראיין את החיילים על ספסל בשדרות רוטשילד. כמובן שהרעיון נפסל בגלל הצורך לשמור אותם בצללים. תחת זאת, הוא יושב עם בני שיחו על גגות תל אביב, פניהם מוסתרות באופן דיגיטלי אך גם מלכתחילה בידי החשיכה. כך, מעניק "נז"א" טוויסט לסוגה השחוקה של "הראשים המדברים", ותגידו מה שתגידו עליו, אבל דוקו כזה עוד לא ראינו. כל אותם ראשים בו מוצללים, וכמעט כולו מתרחש בחשיכה. זאת למעט כמה קטעי ארכיון, מבזקים מחדשות 12 שמעניקים הקשר ונאומים של נתניהו, שניצב כאן כארכי-נבל הראשי של הסיפור.

????????יובל אברהם בהקרנת הבכורה של נז״א בארה״ב: ״אחת הסיבות שכ״כ חשוב לנו להקרין את הסרט הזה כאן, הוא שיראו מה נעשה עם כספי המיסים של האנשים שיושבים פה. הסרט מסתיים במשפט: ׳ההרג והפשעים נמשכים׳ – המדינה שלנו עושה את זה והמדינה שלכם (ארה״ב) תומכת בזה ומממנת את זה״.pic.twitter.com/KbCX4V38NH

— Neria Kraus (@NeriaKraus)September 27, 2026

הצפייה ב"נז"א" מבהירה מדוע בחרו לצלמו דווקא על גגות בניינים בתל אביב – הרי להסתתר אפשר גם במרתף. המיקום הזה מאפשר להציץ על המתרחש מסביב, ובעיקר לתוך הדירות שמסביב. שם, ישראלים ממשיכים בחייהם כרגיל, וצופים מן הספה בחדשות 12, שבתחילה מדווחות על טבח השבעה באוקטובר, ואז מהדהדות מסרים כמו "צריך לשטח את עזה", ולרגע לא מסקרות את הנעשה מעבר לגבול. המסר ברור: כולנו חיים בהכחשה. אין כאן נהנתנות, מהסוג שראינו ב"כן" של נדב לפיד, אבל יש הדחקה.

את נז"א ביימו שני ישראלים והפיקו בריטים, בראשם ג'ונתן גלייזר שביים את "אזור העניין", על מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ ומשפחתו. מרגע לרגע מתברר כי הדוקו הזה שואף להיות הגרסה הישראלית שלו. יש בו אותו רעיון: בואו והיווכחו בלא ייאמן, כיצד מצד אחד של הגדר מתרחש רצח עם ומצד אחר שלה אנשים משקים עציצים ופותרים תשבצים. ההבדל הוא שבסרט השואה זוכה האוסקר לא ראו את הקורבנות היהודים בכלל. כאן, אולי כדי לצאת ידי חובה, הסרט מסתיים בתיעוד של גבר עזתי המבכה את גופות ילדיו בהריסות.

הדמיון ל"אזור העניין" מתבטא גם במישור אחר, עליו דיברה מגי ג'ילנהול, יו"ר חבר השופטים בפסטיבל ונציה שהעניק ל"נז"א" פרס מטעמו. כמוהו, הוא עוסק בשיטתיות המכנית והתעשייתית של ההרג. אצל גלייזר זה היה בסצינה בה מפקד המחנה מדבר על הלוגיסטיקה של ההשמדה כאילו היה מדובר בפרויקט תמ"א, וכאן ברגעים דומים בהם כדי להסביר כיצד התנהלה אותה השטחה של עזה, החיילים לוקחים דף ועט ומשרטטים את ההסברים כאילו היו מעצבי פנים. ואם ההקבלה לא היעתה מספיק ברורה, אחד מהם עושה אותה באופן ישיר, כשהוא נזכר בטיול של התיכון שלו לאושוויץ ומשווה בינו (ובינינו) לגרמנים בזמן השואה.

ההקבלה בין ישראלים לנאצים אינה דבר חדש כמובן – אבל מעולם לא היה סרט ישראלי שערך את ההשוואה הזו בצורה כל כך מתריסה וחסרת ניואנסים, שניכרת כבר בשמו הממזרי והלא מקרי. התגובות אצלנו לנז"א היו חריפות להפליא – בכל שנותיי, לא זכורה לי כזו קבלת פנים אינטנסיבית לסרט כלשהו. אך עד כמה שהסערה הייתה גדולה, נראה לי שלא מבינים פה באיזו מידה הדוקו הזה מציג את ישראל באופן שלילי.

אחת הטענות שהשמיעו נגדו היא שהוא מתעלם מן הקונטקסט. לפני ההקרנה אף התקיימה הפגנה קטנה ולמען האמת די פאתטית בה הקרינו תיעודים מהטבח המזוויע של חמאס (ומנגד הייתה הפגנה קטנה ופאתטית לא פחות של יהודים וישראלים אמריקאים התומכים בסרט). זה לא יעזור: בניגוד לדיווחים המוטים והמוטעים, "נז"א" דווקא מתייחס לזוועות השבעה באוקטובר, גם אם לא בהרחבה. הנרטיב שלו, עליו חזר אברהם במפורש גם בשיחה אחרי ההקרנה, הוא שמעשי חמאס היו חסרי הצדקה, אבל כאלה הם גם המעשים של צה"ל, ואי אפשר להשתמש ב-7.10 כדי להצדיק אותם. להתרשמותי, זו גם הגישה של הצופים בנז"א. לכן, להפיץ קטעים מתוך סרטון הזוועות, לטעון שהבעיה בהסברה או לחזור על כך שהם התחילו קודם, פשוט לא יעזור.

קובלנות לגיטימיות יותר אפשר להגיש לגבי אמינות העדויות בסרט. קשה לערער עליהן באופן גורף – למה ש-24 אנשים נורמטיביים ואינטליגנטים ישקרו ביחד ללא סיבה? מה שכן, יש קטעים שצורמים באוזן. באחד הרגעים הכי מדוברים כאן, למשל, חייל מדבר על כך שהצבא אישר נז"א של לא פחות מ-500 קורבנות: אבל הוא לא יודע בעצמו אם המחיר הזה אכן נגבה, וזו רק עדות אחת, שאין לה הצלבה. חייל אחר מספר על כך שכלבים אוכלים גופות של קורבנות בעזה, אבל מוסיף גם שלא ראה זאת בעצמו, אלא רק שמע מאחרים שראו. מצחיק לשמוע תלונות על הדוקו הזה מצד כלי תקשורת מקומיים שאת רוב התוכן שלהם יוצרים באמצעות AI בימינו – אבל אובייקטיבית, ברור שאלה נקודות בעייתיות. מצד אחר, אל תבנו על כך שמפה תבוא הישועה. גם האתיקה של "שואה" של קלוד לנצמן הוטלה בספק, וכך קרה בערך עם כל דוקו בהיסטוריה. "נז"א" לא יבוטל בגלל זה.

דבר אחד בטוח: אם השאיפה של נז"א הייתה להיות "אזור העניין" הישראלי, הרי שהצליח בכך – מבחינת חריפות האמירה, מיומנות העשייה, החדשנות האמנותית והאפקטיביות של כל זה. כנראה שכמוהו, גם הוא יהיה מועמד לאוסקר, לכל הפחות.אך בדיוק בשל הדימיון ל"אזור העניין", אברהם ושור חפרו לעצמם בור – אם הם משווים ישראלים לנאצים, אז למה שלא יחרימו אותם? בחודש האחרון אנחנו שומעים מן הצד הפלסטיני קריאות רבות, שרק הולכות ומתעצמות, להחרים את הסרט, בטענה שכך היו עושים עם דוקו שגרמנים צילמו בזמן השואה. הבמאים מצאו עצמם בין הפטיש לסדן, כשגם ישראלים וגם פלסטינים מבטלים אותם.

אז מי נשאר? אמריקאים, יהודים בעיקר, כאלה שהיו ליברלים ובשנים האחרונות הקצינו והפכו לאנטי-ציונים. אלה גדשו את ההקרנה בניו יורק. זיהיתי אפילו סלבים מן הז'אנר הזה, למשל הפוליטיקאי היהודי בראד לאנדר, שבקרוב יהפוך לאחד מחברי הקונגרס האנטי-ישראלים הכי בולטים. הוא בוודאי שמע היטב את הקריאה המשותפת בתום ההקרנה של אברהם ושל דניס לים, המנהל האמנותי של הפסטיבל: להפסיק לממן את ישראל בכסף אמריקאי.

הציונות פרחה עם סרטי דוקו כמו "לחיים חדשים" שנועדו לגייס כסף ליישוב, ועכשיו מגיעה לפרשת דרכים עם סרטים תיעודיים כמו "נז"א" שנעשים כדי לחתוך את המימון לישראל. ב"הקופסה", לגיבורים הובטח הון תועפות אם ילחצו על כפתור – וכרגע נראה שהמלחמה בעזה עלולה להשיג אפקט הפוך ולהוביל את המדינה לפשיטת רגל, לא רק מוסרית אלא גם כלכלית.

"נז"א" יעלה בקרוב להפצה מסחרית בארצות הברית וברחבי העולם. אצלנו אין לו מפיץ, אך הוא צפוי להיות זמין לצפייה חינם באינטרנט – גם בישראל.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

פסאז׳ נפתח בצהלה, פיצה יואב בבזל ועוד חדשות אוכל

העיר לא עוצרת לרגע: בצהלה נפתח סוף סוף המקום החדש של רביבה וסיליה, קפה חיפאי מגיע לבזל, ויש גם סניף חדש לפיצה יואב, עוף רוטיסרי בשיכון ל׳ ופופ־אפ טבעוני ששווה לקום בשבילו. ולמי שכבר מתגעגעים לחורף: גם הראמן של פיפי׳ז חוזר.
>> הרבה הקבילו בין ישראל לנאצים. אף אחד לא עשה את זה כמו ב"נז"א"

נחיתה רכה בצהלה | פסאז'

זוכרים את עגלת הקפה הזמנית של רביבה וסיליה בצהלה? אז אחרי חודשים של ציפייה דרוכה המקום החדש שלידה נפתח וקבלו את Passage – ביסטרו שכונתי מודרני ששואב השראה ממטבחים אירופאיים ומעניק פרשנות קלילה ועדכנית למנות קלאסיות, לצד תפריט יינות ודרינקים שמתאימים לכל שעות היום. פרטים מלאים ממש בקרוב.
צה"ל 71, תל אביב

סלייס לצפון הישן | פיצה יואב

תושבי הצפון הישן, שימו לב: בימים קרובים תוכלו לנשנש סלייס לוהט של פיצה יואב כי סניף חדש נפתח ברחוב באזל. "בחרתי להתמקם כאן מכיוון שאני מתמקד בשכונות מגורים בלב העיר. המון לקוחות שהתחילו איתי בשנקין לפני כמעט 13 שנה עברו לכאן, ומרווקים הם הפכו למשפחה", מסביר הבעלים יואב קיזלשטיין את הבחירה בלוקיישן. בתפריט תוכלו למצוא את כל החשודים המיידים, מפפרוני וביאנקה עד פיצה הוואי עם אננס כמובן, פיצות להרכבה אישית ולל"ג וגם סטיות טעימות כמו הוט דוג פיצה, הפיצוח המושלם לעיתות מאנצ'יז. ועוד פרט חמוד: מכיוון שבפיצה יואב מקפידים לטפח את דור העתיד, מי שינהל את המקום הוא יהונתן ירון, שהתחיל לעבוד ברשת לפני חמש שנים, בהיותו בן 16. אהבנו.
באזל 44, תל אביב

כל הדרך מחיפה | קפה טלק

בדרך כלל הבשורה הקולינרית מתפשטת מתל אביב החוצה, אך הפעם היא מגיעה לעיר מחיפה, עם סניף ראשון של קפה טלק. בית הקלייה והקפה ספיישלטי הצפוני נוחת בבאזל פינת דיזינגוף עם פולים בעלי פרופיל פרחוני ופירותי, עיבודים טבעיים ואנאירוביים וקלייה בהירה, כשבראש הרשימה ניצבת כמו בסניפים החיפאיים התערובת האדומה של בלנד אספרסו מסורתי. יחד עם הבעלים טל פרידמן (לא ההוא) מנהלים את המקום הקונדיטורית נופר צור ובן זוגה עופר אפשטיין מבר פימפינלה בשוק לוינסקי, שהרכיבו תפריט שקורץ לממעטים בפחמימות ובמרכזו ה"גריד" – מעין וופל בלגי מקמח שקדים שעליו אפשר להעמיס סלט ביצים, קורנביף ואמנטל, סלט טונה ועוד (38/69 ש"ח). לכל השאר מיועדים כריכים ומאפים ממאפיית טלר, עוגות ועוגיות מתוצרת בית וגם סירניקי עם ריבה ושמנת חמוצה ובלינצ'סים מתוק ומלוח (48/55 ש"ח), שבעינינו מרכיבים יחד עם הקפה דיל הרבה יותר שווה מאשר עוד עוגה.
באזל 1, תל אביב

עוף, עוד עוף | קוקולו

עדיין בצפון קצת הלאה, אל שיכון למ"ד, שם נפתח ספוט חדש לרוטיסרי במשלוחים ואיסוף עצמי. הלוקיישן מוכר, במקום שבו פעלה מעדניית עוף צלוחעס, והשינוי משקף תחלופת דורות, כפי שמסביר הבעלים רועי גורן: "לצד הוותיקים שמכירים את המקום נכנס לשכונה דור צעיר של משפחות, וקוקולו משנה גרסה בשביל החיבור הזה: אותו עוף צלוי קריספי ועסיסי, רק בשפה של היום". מה בתפריט, תשאלו? בעיקר עוף פריך, זהוב ועסיסי – רבע, חצי ושלם, בתוספת רטבים (33/56/98 ש"ח) או כארוחה עסקית עם תוספות לבחירה (66/88/152 ש"ח) כגון פתיתים עם בצל, סלט עדשים שחורות ובטטה וסלט קינואה, וגם באן מי עוף מפורק (57 ש"ח) וכריך קוקולו (55 ש"ח). הריח משגע, ואם לא מצליחים להתאפק עד הבית תמיד אפשר לתפוס ספסל ברחבה בחוץ ופשוט לחסל הכול בידיים.
בראלי 18, תל אביב, משלוחים דרךWolt

אוקטוברפסט, גרסת חיים כהן | דיקסי

חיים כהן מצטרף לחגיגות האוקטוברפסט עם תפריט ספיישלים ברוח האירוע ובירה שעוזרת להוריד את הפחמימות והחלבונים ולהרים את מצב הרוח. בתפריט מיוחד שיוגש עד סוף החג תמצאו את הפרשנות של המאסטר שף למנות דגל מהמטבח הגרמני, למשל שתי נקניקיות בסגנון פרנקפורט, עוף ובקר, עם ראגו כרוב מאודה וזרעי קימל, הום פרייז וחרדל חריף (89 ש”ח), שניצל צלע ברוטב פלפלת ובצל מטוגן עם תוספת לבחירה (112 ש”ח), המבורגר ופונדו גבינות בבירה עם בצל פריך (95 ש”ח) וכריך קורנביף מעושן חם בלחם שיפון ואיולי חרדל (96 ש”ח). בירות Weihenstephan ו־Spaten הגרמניות ומלכה הישראלית (30-74 ש”ח) משלימות ארוחה כמו במרתף בירה במינכן, מינוס שירים בגרמנית שאף אחד ממילא לא רוצה לשמוע.
יגאל אלון 120 / תוצרת הארץ 3, תל אביב, עד שבת (3.10), 23:00-12:00

אפריטיבו בלקני | סוף (SUF)

באיטליה קוראים לזה אפריטיבו. ביוון, בטורקיה ובבלקן פשוט פותחים בקבוק, מערימים על השולחן מזטים קטנים ובועטים וחוגגים את המעבר בין היום ללילה. סוף, הבר־מסעדה של אנשי הבסטה והתדר במתחם הר סיני, מכניס ללוח העבודה את המסורת החביבה הזו, שמסיימת את יום העבודה בטעם טוב במלוא מובן המילה, עם מגש מזאטים בלקני ובו סרדינים פריכים, פרוסות חציל שמנמנות ומטוגנות בחומץ, פאבה יוונית, מיקס ירקות טריים ופריכים, רייט לקרדה, גבינת חלומי בדבש ולחם מחמצת וחמאה רכה, כדי לנגב את הכול (42 ש"ח), וגם 30% הנחה על כל תפריט היין והאלכוהול. מוזיקה אקלקטית מטשטשת את הגבולות בין תל אביב לאתונה, ויש מצב שאחרי מספיק דרינקים בית הכנסת המשתפץ ייראה קצת כמו האקרופוליס.
הר סיני 2, תל אביב, שני-חמישי, 19:00-17:00

קערה לחורף | פיפי'ז

איך יודעים שהחורף מגיע? כי הטמפרטורות צונחות (קצת ולאט) והראמן של פיפי'ז חוזר. השפית יפעת תבואה מתארחת שוב אצל השכנים באטלס בר ופותחת את העונה הקרירה עם שלושה סוגי ראמן: חזיר עם אטריות בעבודת יד, שמן שום, צ׳אשו בטן חזיר צרובה, ביצה ובצל ירוק (96 ש"ח), עוף, תירס וחמאה על בסיס פייטן עוף, מיסו לבן ותירס חרוך (96 ש"ח) וראמן שומשום ופטריות עם טופו פריך, ביצה ובוק צ'וי (92 ש"ח). ליד הראמן תוכלו לנשנש גיוזה טופו / עוף וחמאת צ׳ילי (54 ש"ח), קריספי רייס וטרטר דג עם שמן צ׳ילי ובוטרגה חלמון (68 ש"ח) ועוגיית מנגו סטיקי רייס ושוקולד לבן עם סורבה קוקוס לקינוח (42 ש"ח) – כולם פרשנות אישית מקורית למטבחי מזרח אסיה בסגנון פרי סטייל. התפריט המיוחד מתחלף בכל שבועיים-שלושה כך שאיך שמסיימים אפשר להתחיל לתכנן את הפעם הבאה.
מסילת ישרים 15, שלישי ורביעי מ-18:00, הזמנותבאתר

בראנץ׳ מהצומח | עומר טל

הסצנה הטבעונית מתכווצת והולכת, ולטבעוניות שבינינו אין הרבה סיבות למסיבה. לכן הפופ אפ בראנץ' של שף עומר טל הוא אירוע ששווה לשים אליו לב, ארוחה שכולה מנות כיפיות, קצת מושחתות וקצת נוסטלגיות, עם חומרי גלם מן הצומח וטכניקות מגוונות. ולהלן הדיל: מתוך רשימה שכוללת לביבות טופו עם פתיתים איטלקיים וקטשופ סלק, בורקס קרם מנגולד וחלמון Yo Egg כבוש, פרוסת מחמצת עם מקושקשת טופו, סלמון גזר ורוטב ברנייז ועוד מנות מלוחות וגם פרנץ׳ טוסט עם ריבת שזיפים וקרם פרש וטרס לצ׳ס וריבת נקטרינות לקינוח – בוחרים שתי אופציות ושתייה תמורת 149 ש"ח. בתשלום נוסף אפשר להוסיף עוד מנות לבחירה וכשמסיימים לאסוף מהתצוגה כמה דברים טעימים הביתה, לדוגמה חלת סילאן, כוסמין ורוזמרין, גבינת קשיו פרוביוטית ופלפל שחור, פסטו כוסברה ומטבוחה קישוא. יושבים ליד שולחן ארוך, זוללים בתיאבון ונהנים מהידיעה שלאף בעל חיים לא נגרם סבל.
המקצוע 4, תל אביב, רביעי-חמישי (30.9-1.10) מ-11:00, הזמנותבאתר

עמרי אסנהיים מטיף על עיתונות. המראיינת: זוגתו לחיים. נו, בחייאת!

הדיון סביב הסרט הדוקומנטרי "נז"א" ממשיך להכות גלים. בין הנאום של נתניהו באו"ם למערכת הבחירות שממשיכה להתרגש עלינו, הסרט של יובל אברהם ורחל שור ממשיך לעשות כותרות – אף שהוא טרם הופץ בישראל. נדמה שכולם כבר הביעו עליו דעה, מעיתונאים חשובים (כולל אבנר שביטשפרסם ביקורת מעמיקה כאן באתר) ועד אחרוני הטוקבקיסטים והמשפיענים – מדעות מנומקות ועד איומים נמוכי מצח באלימות. ואחרי שכולם הביעו את דעתם, נכנסה לתמונה גם דעתה של דמות חשובה בעיתונות הישראלית. עמרי אסנהיים הוא היום, לדעת רבים וגם לדעתי, אחד העיתונאים החשובים בישראל – מישהו שבנה קריירה של יותר משני עשורים של תחקירים מצוינים, סדרות דוקו מעולות והישגים גדולים – מפרשת שמעון קופר, דרך תחקיר האנתרקס ועד סדרת מופת כמו "המו"לים".
>> הרבה הקבילו בין ישראל לנאצים. אף אחד לא עשה את זה כמו ב"נז"א"

והיום, אסנהיים הוא אחד העיתונאים העסוקים בישראל – יש לו תוכנית בימי חמישי בכאן רשת ב', יחד עם יגאל גואטה, הוא ממשיך לעשות סדרות תיעודיות, והוא גם מגיש תוכנית ראיונות ברשת 13 שנושאת את שמו. בקיצור, לא חסרות לאסנהיים פלטפורמות להביע את דעתו והשקפותיו, וזה עוד לפני הרשתות החברתיות. גילוי נאות: עבדתי יחד עם אסנהיים במסגרת תפקידי בערוץ הספורט.

ודווקא בגלל זה, ובגלל המעמד שאסנהיים הרוויח בעשר אצבעותיו, צריך לתהות על הצעד שבחר בו בסוף השבוע האחרון. אמש (שבת), אסנהיים בחר להתארח אצל בת זוגו, דניאל רוט-אבנרי, שמגישה ב-i24NEWS את "סופשבוע". לזכותם ייאמר שהקשר ביניהם לא הוסתר – להפך, השניים התייחסו אליו כבר בפתיחת הראיון ("עכשיו אני מבין לאן את נעלמת כל מוצ"ש", אמר אסנהיים בחיוך). אבל גילוי נאות לא פותר אוטומטית את השאלה אם זו המסגרת הנכונה לנהל בה דיון על אתיקה והתנהלות עיתונאית.

ובמסגרת מה שנראה כמו ראיון אבל הרגיש יותר כמו שורה של הרמות להנחתה, אסנהיים נכנס חזיתית באברהם ושור. דווקא ממקומו כתחקירן, הוא תקף את שיטות העבודה של היוצרים, את העדויות האנונימיות, את הנהירה לחו"ל, את היעדר המסמכים והעדויות האובייקטיביות. אלה, חשוב לציין, טענות תקפות לגבי הסרט, שהובאו לא רק מפיו של אסנהיים אלא גם מצד עיתונאים אחרים.

נזק לא אגבי: עומרי אסנהיים נגד נז״א בריאיון ל-@rothdaniellepic.twitter.com/Evaoz1ioRw

— i24NEWS (@i24NEWS_HE)September 26, 2026

סימן השאלה שעלה מהראיון הזה הוא: למה? לאסנהיים יש, כאמור, לא מעט משבצות להביע את דעותיו ולשטוח את התנגדותו ל"נז"א". האם המקום המתאים ביותר לעשות זאת היה דווקא בראיון אצל בת זוגו? הדיון הרי היה על אתיקה והתנהלות עיתונאית – זה לא משהו שהיה צריך להדליק איזושהי נורה אדומה? אם לא אצל אסנהיים עצמו, לפחות אצל העורכים?

ויותר מזה, אסנהיים הוא הרי עיתונאי מצוין שיודע לעשות את העבודה – אז למה הוא לא בחר בתחקיר נגדי? הוא ציין שיש לו עדויות מגורמים ב-8200. אולי כדאי לראיין אותם ולהביא את הדברים למסך, כדי שכולנו נשפוט? יש לעיתונאים כלים הרבה יותר טובים להגיב מאשר הראיון המוזר הזה – שנערך בנסיבות בעייתיות.

וצריך לדבר גם על האכסניה. i24NEWS, או ערוץ 15 בשלט, מנסה כבר הרבה זמן לזנב בערוצים הגדולים – ולא ממש מצליח. לאחרונה הוא אפילו עלה בקמפיין חוצות שהגדיר אותו כ"ערוץ החדשות היחיד בישראל". אבל למרות כל הקמפיינים, נתוני הרייטינג שלו – מה לעשות – לא ממש ממריאים. אז מה עושה, בעיניי, הערוץ? הולך על פרובוקציות שכאלה – שמנגנות היטב על הרגש הלאומי והפטריוטי ועל מה שנראה כהתנגדות נרחבת ל"נז"א" בשיח הישראלי. ערוץ חזק ורלוונטי באמת לא היה צריך להתעסק בגימיקים, בשערוריות מעושות וב"אירועים" מהסוג הזה. הוא פשוט היה עושה עיתונות טובה. ולא חסרים עיתונאים טובים שעובדים שם.

בשורה התחתונה, עמרי אסנהיים היה ונשאר עיתונאי רב זכויות. את מה שהוא עשה אי אפשר וגם לא צריך לקחת ממנו. אבל הרגע הזה, באולפן של רוט-אבנרי, הוא לא רגע מזהיר שלו. ואולי הדרך הטובה ביותר לתקן את הרושם היא לעשות מה שאסנהיים יודע ויכול לעשות – לפרסם תחקיר רציני, שיענה לטענות בסרט ויוכל לשפר את השיח הציבורי.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

אחי אחי שלי: הגימיק של הרלסון ומקונוהיי לא מחזיק סדרה שלמה

אתם זוכרים את הסרט "תאומים"? קלאסיקה משנות השמונים שבה ארנולד שוורצנגר ודני דה ויטו משחקים תאומים. אם אתם לא זוכרים, אתם כנראה צעירים מדי ואני ממליץ בחום לראות. אם כן, אז תדעו ש-Apple TV עשתה סדרה שלמה כזאת בשם "אחים". היא הרבה יותר הגיונית ומושרשת במציאות מההנחה שיכול להיות קשר גנטי בין דה ויטו לשוורצנגר, מה שאומר שהיא עדיין די מופרעת.
>> אחים ואחיות: "האחים" מביאה אחות קטנה לעולם, לא תאמינו איפה

הסדרה מבוססת על שמועה אמיתית שלפיה וודי הרלסון ומתיו מקונוהיי הם אחים. אבא של הרלסון היה רוצח שכיר שהורשע ברצח של שופט פדרלי ואף טען שהוא זה שרצח את קנדי, טענה שלא הוכחה. הוא טען שהיה מעורב בעשרות הריגות, אך הורשע בשני מקרי רצח. מקונוהיי סיפר שאמו אמרה לוודי שהיא "הכירה" את אבא שלו, עם רמיזה ששני השחקנים פירשו כאינטימית ובתזמון שיכול להתאים ללידתו של מקונוהיי. השמועה התפשטה ברשת די מהר, וקשה להתעלם מהדמיון ביניהם.

השמועה הזאת הפכה לסדרה שבה הרלסון ומקונוהיי משחקים גרסאות של עצמם. וודי מוצג כאנרכיסט היפי שמשפחתו עוברת משבר בעקבות ביטול האירוסין של בתו, בעוד שמתיו הוא המיושב והמקורקע מביניהם. הסדרה נפתחת כשמתיו נאבק בכתיבת נאום לטקס לכבוד אביו המנוח, בזמן שוודי מגיע ללא הזמנה עם כל משפחתו לבית משפחת מקונוהיי בטקסס. בתום הפרק מתיו מחליט לעשות את השוורצנגר או את הרייגן ולרוץ למשרת מושל טקסס, בעוד וודי לוקח על עצמו לפתור את התעלומה ולגלות אם הם אכן אחים.

קומדיות על אחים זה לא חדש, והן יכולות לקום וליפול על הכימיה בין השניים. במקרה הזה, הכימיה עובדת מעולה. כל השאר? קצת פחות. הבדיחות לא תמיד עובדות, הפרק הראשון מלא בפרטי עלילה אקספוזיציוניים, טקסטים שלפעמים חוזרים על עצמם ודיאלוגים שמסבירים קצת יותר מדי. עם זאת, בפרק השני חל שיפור ונראה שיש הקצנה מסוימת גם בהומור וגם מבחינת העלילה, אבל זה מגיע קצת מאוחר מדי. הפרק הראשון הוא זה שאמור לתפוס את הצופים, ואת יריית הפתיחה הסדרה פספסה. האם זה מאוחר מדי? לא בטוח.

מה שיכול להציל את הסדרה הזאת בהמשך הוא להקפיד על תהליך ההסלמה של ההומור – ועל הכימיה בין וודי למתיו. לאורך השנים היו לנו לא מעט ברומאנסים על המסך ומחוצה לו – ג'יי.די וטורק, ויל פרל וג'ון סי. ריילי, קווין הארט ודה רוק, מאט דיימון ובן אפלק, ריאן ריינולדס ויו ג'קמן. היתרון של הרלסון ומקונוהיי על פני האחרים הוא שהם הפכים גמורים ועדיין מסתדרים. האנרכיה וההומור של הרלסון מתנגשים עם הסדר והפלספנות של מקונוהיי, וכשהערכים שלהם מתנגשים – אז זה נהיה מעניין. כשמוסיפים על זה את האפשרות שהם אחים, זה כבר הופך לקשר שצריך להילחם עליו.

עכשיו, זאת לא הרמה שאני מצפה לה מסדרה כזאת, ובטח לא מסדרה של Apple TV, אבל אי אפשר שכל סדרה תהיה באנגר מהשנייה הראשונה, ויש לה כמה נקודות אור. אחת מהן היא השחקנית הולנד טיילור, שגם כאן, בדומה לתפקידה המיתולוגי בסדרה "שני גברים וחצי", מגלמת סבתא עם חיבה לאלכוהול. רק שהפעם היא גם Badass, ואתם לא רוצים להתעסק איתה. יש גם את ליסה גילרוי, שמגלמת את מנהלת הקמפיין האינטנסיבית של מתיו. שתי נקודות האור האלה חיוביות מאוד, אבל קטנות מול הפגמים של הפרק הראשון.

האם "אחים" יכולה להפוך לסדרה שהיא יותר מדאחקה בין שני חברים שאולי הם אחים? הכימיה לא תעשה את זה לבדה. היא צריכה גם להישען על ההוק של הסיפור המופרע לחלוטין של השניים – וכמה רחוק הם מוכנים ללכת איתו. בין הפרק הראשון לשני יש שיפור בכתיבה, אבל לא מספיק כדי להפוך אותה לטובה. כולי תקווה שהסדרה תשתפר ככל שהיא תמשיך, כי יש פה פוטנציאל אדיר להפוך למשהו באמת מקורי וייחודי. אבל כרגע מי שייהנו ממנה הכי הרבה הם ככל הנראה האנשים שעוקבים אחרי היחסים של השניים עוד מימי "בלש אמיתי", בעוד שאחרים עלולים לא להבין את הדאחקה.
"אחים" (Brothers) משודרת ב-Apple TV. שני הפרקים הראשונים זמינים לצפייה, ופרק חדש עולה מדי יום רביעי.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

לאכול אותם: הכלבים השמנמנים של דלהי נערכים לעונת הבחירות

דלהי נכנסה הרגע לאחת מעונות הבחירות הגורליות והדרמטיות ביותר שלה אי פעם: בחירת הכלב השמן הטוב ביותר. בהשראת התחרות השנתית המפורסמת של אלסקה ("שבוע הדובים השמנים"), בירת הודו מארחת בימים אלה תחרות אכזרית משלה שתכתיר את הכלב הכי צ'אבי בעיר. התחרות המדוברת מתקיימתבעמוד אינסטגרם ייעודי בשם Fat Dogs of Delhi, שמציג לראווה כלבלבים מכל רחבי העיר. הטירוף הוכרז רשמית מוקדם יותר השבוע, ומשך אליו לא פחות מ-64 מועמדים פרוותיים. רק אחד מהם יזכה בכתר הנכסף של "הכלב השמן של דלהי" באמצעות סקר אינסטגרם שפתוח לקהל הרחב. התחרות כוללת שישה סבבים מותחים שמתקיימים בין ה-24 ל-29 בספטמבר.
>> הרבה הקבילו בין ישראל לנאצים. אף אחד לא עשה את זה כמו ב"נז"א"

ולפני שאתם פוטרים את כל הסיפור הזה כבדיחת רשת, תנו לנו לעצור אתכם – מדובר בעסק רציני לגמרי. הקמפיינים של הכלבים המועמדים יצאו משליטה, והם הולכים על כל הקופה כדי לזכות בגביע. לחלק מהמתמודדים יש פוסטרים מודבקים על קירות וגזעי עצים ברחבי העיר, בזמן שאחרים מגייסים משפיעני אינסטגרם כדי להפיץ את הבשורה. עמוד האינסטגרם הרשמי אפילו יסכים להעלות פוסטר קידום של הכלב שלכם, אם רק תהיו מספיק נודניקים. בקיצור, זה קריטי לפחות כמו בחירות לראשות העיר – ואולי אפילו קצת יותר.

נכון לעכשיו אין פרסים מוגדרים למנצחים, למרות שמנהלי העמוד כבר הודיעו שהם לגמרי פתוחים לחסויות. במקרה הכי גרוע, המנצח יסתפק בכמות מסחרית של חטיפי כלבים שווים. מה שכן, התחרות הזאת הולכת ונהיית חתיכת קרב כלבים. התחרות פתוחה לכל הכלבים באזור דלהי. הבעלים של הכלב – או מי שמאכיל אותו, אם מדובר בכלב רחוב – יכולים להיכנס לתחרות פשוט על ידי שליחת תמונה של ההולך-על-ארבע, יחד עם השם שלו והשכונה שבה הוא מסתובב, לעמוד האינסטגרם של הפרויקט. מלברדור ביתי וידידותי, דרך פאג מלא בקפלים ועד לכלב הרחוב השכונתי שכולם אוהבים – כולם מוזמנים להשתתף.

וגם אם אין לכם כלב, אתם עדיין יכולים לקחת חלק בקרב החשוב הזה ולהשפיע. התחרות מתקיימת כרגע, והגמר הגדול שינעל את התחרות ב-29 בספטמבר. הסקרים נפתחים מדי יוםבסטוריז של העמודבין 14:00 ל-15:00 שעון דלהי (11:30 ל-12:30 שעון ישראל) ונשארים באוויר למשך 24 שעות. בכל סטורי יתייצבו שני מתמודדים כבדי משקל זה מול זה לקרב ראש בראש, והגולשים הם אלה שיכריעו מי מהם ידלג לשלב הבא. רוצו להצביע!

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?