Time Out תל אביב About

"זה מטורף": בית הקפה הכי קטן בעיר נפתח תוך כדי שיגורים מאיראן

בין אזעקות לנפילות, הקטר התל אביבי לא מפסיק לדהור קדימה. עובדה: בימים האחרונים זורמות לשולחן המערכת ידיעות על מקומות שנפתחים – תוך כדי מלחמה! – כי פשוט אין ברירה, עסקית או נפשית. לוקה, בית קפה חדש, נפתח בדרום רחוב קינג ג'ורג' תוך כדי שיגורים מאיראן. "הייתי אמור לפתוח ביום ראשון שעבר. בשבת, כשהתחילו האזעקות, הבנתי שזה מטורף אז פתחתי בשני, שזה גם כן מטורף", מודה בחיוך הבעלים גל אייזנשטיין. עם הינתן התראת צבע אדום הוא סוגר את הדלת, לוקח את לוקה הכלב ויורד למקלט שבבניין. "אתמול היו יחד איתנו עוד שבעה לקוחות עם כוסות קפה ביד".

>> אכילה רגשית לכולם: המנות הכי מנחמות שתוכלו לאכול בתל אביב עכשיו
>> מוכרחים להמשיך לאכול: 4 תפריטים מיוחדים שזמינים רק לימי המלחמה

לוקה – המקום, לא הכלב – מחזיק כנראה בתואר בית הקפה הכי קטן בתל אביב. למרות זאת, כל פרט בו נבחר בקפידה על ידי אייזנשטיין ושותפו עדן סמט, מבעליבית הקפה פאראיסושנמצא במורד הרחוב. "מכיוון שהקונספט מבוסס רק על טייק אוויי, רצינו ליצור משהו שונה מפאראיסו מכל הבחינות, בלוגו, בעיצוב, בסטייל ובקפה עצמו".

החלל, בקושי שמונה מטרים רבועים, עוצב בגוונים בהירים ובסגנון נקי. על הקירות נתלו מדפי עץ לעציצים ושקיות פולים לקנייה הביתה, ועל הדלפק מגרגרת מכונת קפה משוכללת. הפולים מגיעים מ-MONK, בית קלייה בוטיקי משפחתי בדרום העיר. אייזנשטיין מספר שטעם את הקפה בבית ואהב, והחליט לחשוף אותו ללקוחות באספרסו קצר/ארוך (10 ש"ח), אמריקנו (14 ש"ח) ועוד משקאות קלאסיים. התמחור, כפי שוודאי שמתם לב, נמוך מהמקובל בעיר פשוט כי אפשר. "אני אוהב להיות נגיש ללקוחות ויודע שאני יכול לעמוד בטווח המחירים הזה". חוץ מקפה תוכלו להזמין מאצ'ה, שוקו סמיך ומתוק מחלב חם ופרלינים נמסים ומשקה חדש על בסיס אמריקנו קר ו-cream cold foam, קציפת שמנת וחלב מבושם בגרידת תפוז ופרלינים טחונים (22 ש"ח).

השטח המצומצם אינו מאפשר להפעיל מטבח, אבל גם כאן נעשתה עבודת חקר מדוקדקת. בענייני סנדביצ'ים מתנהלים כרגע מגעים עם כמה מאפיות, ועד שתתקבל החלטה אפשר לנשנש בינתיים עוגיות מתוצרת פפיט (Pepite Baking House) – מאפייה ביתית בסגנון ניו יורקי שמייצרת עבור המקום עוגיית לימון ושוקולד לבן (שבינתיים מסתמנת כהיילייט), ועוגיות פיסטוק, קינמון ושוקולד צ'יפס רגיל וטבעוני (14 ש"ח). לטובת מי שמעדיף לשתות את הקפה שלו בישיבה, בימי שמש אייזנשטיין מוציא כמה כיסאות החוצה ומספר שכבר הוגשה בקשה להתקנת ספסלים ציבוריים. מצד שני, עד שתיגמר המלחמה ממילא הרבה יותר בטוח לאסוף את הקפה, העוגייה והכלב ולרוץ למרחב מוגן.
קינג ג'ורג' 31, ראשון-שבת 16:00-09:00 (שעות פתיחה בהרצה)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

לא רק שכתבתי ספר בזמן מלחמה, כתבתי ספר על יחסים. על בני אדם

>> אריאל גרייזס הוא דוקטור להנדסה ביו-רפואית בהשכלתו, ממציא מיסים לפרנסתו ואוסף סיפורים להנאתו. כתב בעבר, בין השאר, למוסף "כלכליסט", "בלייזר" ו"טיים אאוט", בוגר הרזידנסי לסופרים בראשית דרכם במשכנות שאננים לשנת 2025. "בלי האפי אנד" הוא ספרו השני, קולאז' של סיפורים על נשים וגברים שהחליטו לברוח מהחיים שבנו לעצמם בעמל רב. בבסיס הבריחה של הגיבורים עומד רצון אחד: להיות נאהבים. להרגיש שוב, גם אם זה אומר לשרוף את כל מה שהם בנו עד עכשיו. אלו סיפורים על הפער בין הפנטזיה למציאות, על הפחד לאבד ועל הפחד להישאר עם מה שיש.אתם יכולים ואפילו צריכים לרכוש אותו כאן.

>> העיר האלטרנטיבית של שלום גד משרטטת חיים של מוזיקאי בתל אביב
>> האמת היא שאי אפשר ללמוד בזום. שחררו את כולנו מכאב הראש הזה

תמיד הייתי חזק בטיימינג. בשבעה באוקטובר (לא צריך להגיד את השנה, נכון?) נניח, תכננתי מסיבת יום הולדת גדולה בפעם הראשונה בחיים שלי. מאז, חברים שלי מבקשים ממני לא לחגוג שום דבר מחשש שתפרוץ עוד מלחמה במזרח התיכון. כמובן שלא שעיתי להם, ולכן תכננתי בעוד שבועיים מסיבת השקה לספר החדש שלי. נחשו מה קרה. תמיד גם הייתי מאוד מרוכז בעצמי, ולכן אני רואה במה שקורה במזרח התיכון מזימה אישית לפגוע בי. מבחינתי, המלחמה עם איראן, השנייה לשמה (למה בעצם היא לא נחשבת למלחמת המפרץ הרביעית? מה זה האפליה הזאת כלפי איראנים?), היא התנכלות מכוונת של הכוחות מלמעלה נגדי, בדיוק בשבוע שבו הספר שעבדתי עליו בשנתיים האחרונות יצא לאור.

כלומר, "יצא לאור" זה קצת אובר-סטייטמנט. טכנית, הספר מודפס וראה את אור השמש. מעשית, הוא יושב במחסנים של המפיצים ומחכה שתסתיים המלחמה כדי להגיע לחנויות. רגע שאמור היה להיות שיא מרגש של תהליך ארוך ומתיש הפך בבת אחת לאנטי-קליימקס. אין לי כוונה להתבכיין פה על מר גורלי, החיים של כולנו קשים. גם אם לא הכרנו אנשים שנהרגו ולא איבדנו את הבית, כולנו צריכים לרוץ עם הילדים פעם בכמה שעות למקלט או לממ"ד ושגרת החיים של כולנו נעצרה. וזה לפני שאני מדבר על העונש האמיתי – הניסיון לחבר את הילדים להמצאה החולנית של משרד החינוך שנקראת "לימוד מרחוק" ו"משימה מתוקשבת". באמת שהפספוס האישי שלי הוא קטן ביחס לאובדן שמתרחש פה.

מצד שני, קצת כן בא לי לקטר. קשה להיות סופר במדינת ישראל בלי קשר למלחמה. יש פה הרבה מאוד כותבים (ועיני לא צרה באף אחד מהם) אבל מעט מאוד קוראים. לפודקאסט סטנדרטי יהיו כמה אלפי מאזינים בקלות, אבל אם ספר מוכר אלפיים עותקים הוא ייחשב לרב מכר. וכל אותם סופרים נאלצים "לריב" על תשומת הלב המאוד מאוד מצומצמת של הקהל המועט הזה. וכאילו זה לא קשה מספיק, אז יש גם מלחמה בחוץ, מי בכלל ירצה לקרוא ראיון עם סופר או ביקורת על ספר.

"זה אינטרס ברור של השלטון להציף אותנו כל הזמן בחרדות, ברעש, למנוע מאיתנו את היכולת לחיות חיים שתרבות היא חלק אינטגרלי מהם. אם נעצור שניה וננסה לצרוך תרבות, אולי נגלה שלא כל כך בא לנו לחיות במלחמה תמידית"

כלומר, זה ישראל, תמיד יש מלחמה. אם לא עכשיו אז אוטוטו תהיה אחרת. איך ברי שר בהופעות שלו – "רק מלחמה אם תבוא,כשתבוא". וזה חלק מהעניין לדעתי. מאז שבעה באוקטובר ואולי אפילו מאז הקורונה, היכולת של ישראלי להתרכז במשהו מעבר לאיך הוא שורד את היום הקרוב הצטמצמה למינימום. איך אפשר בכלל להתרכז בספר עכשיו, כשכל שניה משהו קורה פה.

עוד סיבה, לדעתי, שהספרים בשנים האחרונות התקצרו מאוד: מי יכול לחשוב על לצלוח ספר של 400 עמוד עכשיו. המקסימום שאפשר זה לצפות זה שלא יהיו אזעקות באמצע הגמר של "משחקי השף" (כולנו מאוכזבים מההפסד של פארס, נכון?). אני לא אכנס פה לפוליטיקה יותר מדי, אבל זה אינטרס ברור של השלטון להציף אותנו כל הזמן בחרדות, ברעש, למנוע מאיתנו את היכולת לחיות חיים שלווים שתרבות היא חלק אינטגרלי מהם. כי אם נעצור שניה וננסה לצרוך תרבות, אולי נגלה שלא כל כך בא לנו לחיות במלחמה תמידית. וככה, במעין גלגל שמזין את עצמו, אנחנו סופגים גירויים וחרדות בלתי פוסקים שמונעים מאיתנו לצרוך תרבות כדי שיהיה אפשר להמשיך לייצר עוד מלחמות ועוד חרדות.

ואני, מה חשבתי לעצמי. לא רק שכתבתי ספר, כתבתי ספר סתם על יחסים. על בני אדם. הם אמנם חיים פה בישראל, אבל "המצב" – המילה האבסטרקטית הזאת שמתארת בערך הכל פה – הוא לא נוגע להם. באותה מידה הם יכלו לחיות בפריז או בניו יורק. הם מתאהבים, בוגדים, מפנטזים, נכנסים לדיכאון – עושים את כל הדברים שאנשים נורמליים עושים.

"אני חושב שזאת עשויה להיות גם תרופה למצב הנוכחי. לצרוך יותר תרבות, לקרוא יותר ספרים, לראות סרטים, סדרות, לשמוע מוזיקה (עדיף לא "חרבו דרבו") ולשים בצד את הרעש הזה שמנסים להציף אותנו בו"

לפני מספר שבועות דיברתי עם היחצנית שלי והיא שאלה מתי כתבתי את הספר. היא קיוותה, אני חושב, שלשבעה באוקטובר הייתה נגיעה לסיפורים שלי. כי ככה, אתם יודעים, מוכרים ספרים בישראל, דרך טרגדיות. אבל טרגדיות לאומיות, לא כאלו קטנות, אישיות, כמו משבר אמצע החיים שעברתי כשכתבתי את הספר שלי. אלו פחות מעניינות. לדאבונה (כנראה), לא היה קשר. אבל גיליתי שכן, חלק מהסיפורים בספר נכתבו אחרי שבעה באוקטובר.שזה די הפתיע אותי, בעיקר כי אני בכלל לא זוכר את החודשים שאחרי אותו יום נורא. אבל גם כי היום ההוא והתקופה ההיא לא נוכחים בסיפורים שלי בכלל. בעיקר הופתעתי שיכולתי להתרכז במשהו אחר לגמרי באותה תקופה נוראית.

כשחשבתי על זה אחר כך, הגעתי למסקנה שזה לא מקרי, אולי אפילו מכוון. הכתיבה היתה הבריחה שלי. להתרכז באנשים אמיתיים שמנסים לחיות את החיים שלהם היתה הדרך שלי להדחיק את המצב. זה לא שלא חשבתי עליו ולא שלא הוצפתי בכל אותן טרגדיות, אבל דווקא היכולת לברוא עולם אחר, כזה ש"המצב" נשאר מחוץ לו, הייתה התרופה הכי טובה בשבילי.

אני חושב שזאת עשויה להיות גם תרופה למצב הנוכחי. לא רק המלחמה עם איראן שבשאיפה תסתיים בקרוב, אלא "המצב" כולו שבו החרדות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. לצרוך יותר תרבות, לקרוא יותר ספרים (אתם יכולים גם ספרים אחרים, לא רק את שלי, אני לא קנאי), לראות סרטים, סדרות, לשמוע מוזיקה (עדיף לא "חרבו דרבו") ולשים את הרעש הזה שמנסים להציף אותנו בו כל הזמן קצת בצד. מן הסתם, אני לא הסופר היחיד שנפגע מהתקופה הזאת, סופרים קצת יותר נחשבים ממני, כמו אשכול נבו או ישי שריד נאלצו להשיק את הספר שלהם לתוך הממ"ד, כי ככה זה – עולם כמנהגו נוהג גם בימים לא נורמליים.

אבל אם רוצים להפוך את הימים המשוגעים האלו לקצת יותר נורמליים – ספרות היא דרך לא רעה בכלל לדעתי. ואם קשה לכם להתחייב לרומן שלם, אז (כן, אני אינטרסנט פה) אולי שווה לתת צ'אנס נוסף לז'אנר הסיפורים הקצרים. אולי בעיתות מצוקה זה כל מה שהנפש שלנו יכולה להכיל: תמונות קצרצרות של רסיסי חיים, כאלו שיאפשרו לנו להרגיש שמחה ועצב לא בגלל מלחמה ושכול, אלא פשוט בגלל אנשים כמונו.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

קריאת קרב: ספריית בית אריאלה נפתחת מחדש במתכונת מיוחדת

והנה, שוב, אנחנו בעיצומה של מלחמה שכולם הריעו לה בתחילתה ומאז הולכת ומסתבכת, הצפי לניצחון מהיר התחלף בהבטחה למאבק ממושך, והאזרחים מתבקשים לשוב לשגרה תחת מטחי טילים בליסטיים וכטב"מים, . מה נעשה? כלום, כמו כבשים טובות. אבל אם כבר משקרים לעצמנו על חזרה לשגרה, אפשר לקבל את עולם התרבות שלנו בחזרה? ובכן, לא ולא בשלב זה, רק תחזרו לעבודה ותשאירו את הילדים לבד עם האזעקות והזום ואל תשאלו שאלות יא מפונקים.

>> אמנות או נמות: ארבעה סרטי דוקו קצרים על מוזיאון תל אביב
>> מלחמת תרבות: 9 סרטים איראנים משובחים שיש מה ללמוד מהם

ובכל זאת, מבעד לעלטת הקרבות מבצבצת נקודה קטנה של אור תרבותי: ספריית בית אריאלה נפתחת מחדש במתכונת חירום מיוחדת כדי שתוכלו להשאיל ספרים ולשקוע בעולמות הספרות המנחמים ומעוררי המחשבה – זה עדיין מותר כאן בספרטה החדשה? – ואם לא היה לכם מנוי לספריות העירוניות עד כה, הנה הזדמנות מושלמת לתקן את הטעות.

לפני שאתם רצים, כדאי לדעת שהספריה נפתחת להשאלה מהירה בלבד, ובמתכונת מבוקרת: אולם ההשאלה למבוגרים, ספריית הילדים והנוער וספריית הקומיקס פתוחים בין השעות 17:00-10:00, אך בהתאם להנחיות פיקוד העורף, הכניסה לספרייה מוגבלת ומותנית בהרשמה מראש. ניתן להירשם לביקור אחד ביום, והכניסה היא לנציג אחד מכל משפחה, ללא ילדים.הרשמה לשאילת ספרים בספריה כאן בלינק.

ספריית בית אריאלה הפכה מאז שיפוצה לאחד ממוסדות התרבות האהובים בעיר, ספינת הדגל של מחלקת הספריות העירונית בעיריית תל אביב-יפו, אבל גם מעבר לה נערכת המחלקה לפעילות בימים אלה, ומציעה שורה של פעילויות תרבות וידע אונליין הפתוחות לקהל הרחב ללא תשלום. מדי יום יתקיימו הרצאות, מפגשי סופרים ופעילויות מיוחדות לילדים באמצעות זום. מספר המשתתפים בכל מפגש מוגבל וההשתתפות בהרשמה מראש בלבד.

בנוסף ניתן להשתמש באפליקציית Libby, הספרייה הדיגיטלית הישראלית, המאפשרת להמשיך לקרוא ולהאזין לספרים גם כאשר הספריות סגורות. האפליקציה מציעה אלפי ספרי קריאה ועיון בעברית, באנגלית וברוסית, ספרים קוליים ולמעלה מ-6,000 מגזינים. לילדים מחכים ספרים דיגיטליים וספרי שמע לצד אוספי קריאה בחדר "ילדים ונוער".פרטים, הרשמה ומידע על פעילות כלל הספריות הקהילתיות ברחבי העיר. מידע מתעדכן על פעילות כלל הספריות הקהילתיות בעיר בתקופת המלחמהתוכלו למצוא כאן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

צוחקים כל הדרך לגיהנום: יכול להיות שהגזמנו עם האסקפיזם?

בעשור האחרון ראינו יותר ז'אנרים ותת-ז'אנרים על מסך הטלוויזיה יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. זה לא תמיד היה ככה. פעם, כשלא היה תקציב לאפקטים מוצלחים, הסדרות ששלטו במרקע היו קומדיות. סדרות כמו "חברים", "סיינפלד", "איך פגשתי את אמא", ו"רוק 30" שלטו ברשתות שהן לא HBO, אבל עם הזמן התקציב עלה ואיתו השאפתנות היצירתית, שיטפון של ז'אנרים הציף אותנו, ומעמד הקומדיות הטלוויזיוניות ירד. בשנים האחרונות אנחנו רואים שוב עלייה חדה בפופולריות של הסיטקום, אולי כי זה מרגיש כאילו עוד רגע אנחנו במלחמת עולם שלישית ולצחוק זה . זאת הסיבה שאנחנו צריכים – וגם לא צריכים – יותר סדרות כמו "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" שעלתה השבוע ב-NBC ופרמאונט+.

>> גן העדן האבוד: העונה השנייה של "פרדייז" התחילה עם פיזור מאכזב
>> צחוק בצד: הדוקו על מל ברוקס הוא הדבר הכי טוב שתוכלו לצפות בו כרגע

יחסית לקומדיה של כותבי "רוק 30", רוברט קרלוק וסם מינס, "רג'י דינקינס" היא קומדיה די מצומצמת מבחינת הקאסט. במרכזה עומד רג'י (טרייסי מורגן), כוכב פוטבול לשעבר שנתפס מהמר על משחקים וכעת מנסה לשקם את תדמיתו באמצעות סרט דוקומנטרי על חייו שמביים הבמאי ארתור טובין (דניאל רדקליף), המנסה בעצמו לשקם את תדמיתו באמצעות הסרט לאחר שהתמוטט על הסט של סרטו האחרון. לצד רג'י וטובין יש את גרושתו של טובין, מוניקה (אריקה אלכסנדר), המשמשת עדיין בתפקיד הסוכנת שלו, וכן בת הזוג הצעירה שלו, ברינה (פרשס וויי) והשותף הבטלן שלו, ראסטי בויד (בובי מויניהן מ"הדב").

עכשיו בואו נדבר רגע על הפלא הקומי שנקרא טרייסי מורגן. איכשהו, כבר 20 שנה הוא מצליח באמצעות דמות אחת – טרייסי מורגן. כשאתה שומע את בובי מויניהן, שעושה תפקיד מעולה בעצמו, מספר על האינטרקציות עם מורגן, אתה מבין שאין הבדל בין האדם שרואים על המסך לבין האדם שהוא במציאות. לא כל שחקן היה יכול לעשות את התפקיד הזה בכזה חוסר מאמץ ועדיין לגרום לו לעבוד, ופשוט תענוג לראות אותו על המסך. אפשר להרגיש שהוא נהנה לשחק את רג'י וזה גם חלק די גדול ממה שגורם לנו להתאהב בדמות שלו.

מנגד, רדקליף עושה תפקיד מצוין בתור הבמאי המתוסכל ומהווה קונטרה מעולה לרג'י. הדמות שלו היא של במאי מבטיח שהוליווד צילקה. הסרט הזה הוא ניסיון נואש שלו לעשות את זה. בעוד שלרג'י יש רשת של אנשים להישען עליה, לטובין אין כלום מלבד הצורך שהסרט הזה יהיה יצירת המופת שהוא מייחל לה. כשהשאפתנות שלו מתנגשת עם התפיסה הקולנועית הלוקה בחסר של שאר הדמויות זה בעיקר מצחיק, אבל גם מעלה את השאלה: האם זה הזמן להישען על קומדיה?

זאת שאלה קצת פוצית, והיא מתאימה מאוד לדמות שמגלם רדקליף שלא מבין למה הוא היחיד שרוצה לעשות אמנות, אבל כשמסתכלים על המצב בחוץ קל להבין את החשיבות של תרבות שנותנת קונטרה. ולמרות ש"נפילתו ועלייתו" אכן מתחברת לשאלות האלה, גם אחרי שלושה פרקים אנחנו לא יודעים למה הסדרה הזאת נוצרה דווקא עכשיו, בתקופה הזאת, מלבד להיות עוד נדבך מטא-טלוויזיוני לאסקפיזם. אז כן, אני נהנה מטרייסי מורגן בכל הזדמנות, וזה בהחלט נחמד לראות את דניאל רדקליף בתפקיד חדש ומרענן, אבל בתקופה שבה אנחנו נמצאים בליבה של מלחמה שמשפיעה על כל העולם, כשטראמפ שיכור מכוח וכבר לא ברור מי בצד של מי – האם זאת הקומדיה שאנחנו צריכים? האם אנחנו עד כדי כך חסרי תקווה שהדבר היחיד שאנחנו יכולים להישען עליו הוא אסקפיזם? כנראה שהתשובה היא "כן".

"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" היא קומדיה מצחיקה. היא כתובה טוב, עשויה טוב וגם אם ז'אנר המוקומנטרי כבר הפך שחוק מהיסוד, היא עדיין מציגה טייק מעניין על התרסקות של כוכבים. אבל אותה סדרה בדיוק הייתה יכולה לצאת לפני עשר שנים וגם לפני עשרים שנה. זה לא אומר שהיא לא טובה, זה אומר שפשוט אין לה הצדקה מלבד ההומור שלה.אנחנו מוצפים בקומדיות, הן מגיעות מכל כיוון אפשרי – הסרט הכי נמכר של השנה שעברה בארץ הוא "לשחרר את שולי-סאן" למען השם – ולמען האמת, אנחנו קרובים לגבול שבו העומס הזה מתחיל להימאס, כי הוא כבר לא רק אסקפיזם – הוא מטמטם. אנחנו צריכים טלוויזיה שעושה את ההפך. אנחנו צריכים סאטירה חריפה ומשפיעה. טרייסי מורגן לא יציל אותנו.
>> "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" // The Fall and Rise of Reggie Dinkins // עונה 1, 10 פרקים // עכשיו בפרמאונט+

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

גן העדן האבוד: העונה השנייה של "פרדייז" התחילה עם פיזור מאכזב

בשנה שעברה, כשהעונה הראשונה של "פרדייז" הגיעה לדיסני+, דילגתי על הסדרה. ממבט ראשון הרגשתי שזאת סתם עוד תעלומת רצח רגילה, אחת מני רבות. לפני כשבוע, עם הגעת העונה השנייה לשירות, העורך שלי הציע שאעשה בינג' על הסדרה, וגם ככה כל מי שהכרתי עף על הסדרה. כשצפיתי בעונה הראשונה התאהבתי – בכל פרק יש טוויסט חדש, כל אינטראקציה שנכנסה לשדה הקרב הפוליטי היתה מעניינת וכל הדמויות היו בנויות טוב ומורכבות בדרכן. העונה השנייה, לעומת זאת, לא הרגישה כך.
>>

בסוף העונה הקודמת קסבייר יצא מחוץ לבונקר התת-קרקעי בו הוא חי כדי לחפש אחר אשתו. עם זאת, העונה החדשה לא נפתחת איתו, אלא עם אנני, דמות חדשה שלא הכרנו. לפני האסון שהוריד את כולם לבונקר היא הייתה מתמחה לשעבר בלימודי רפואה שפרשה מהלימודים, והפכה למדריכה בגרייסלנד, הבית של אלביס פרסלי. שם היא התבצרה אחרי האסון. זה הרגיש כמו ניסיון די נואש להפוך את הסדרה ל"האחרונים מבינינו", עם פרק שמתמקד בעלילת צד שכביכול לא קשורה לסיפור רק בשביל לקשור חלק ממנה בחזרה בסופו של דבר. האווירה הזכירה את הפרק השלישי של "האחרונים מבינינו", ומשם הגענו לפרק שלם שמתקצר לנו מה קרה עם קסבייר. רק בפרק השלישי אנחנו מגיעים לבונקר.

למרות שמה שקורה מחוץ לבונקר מאוד מעניין, הרבה יותר מעניין מה שקורה בתוך – ובאמת, הפרק השלישי הוא הטוב מבין ארבעת הפרקים שיצאו עד כה. והאמת? קצת מבאס שכל מה שמעניין חיכה לפרק הזה.לא היה לי אכפת אם היו משלבים את כל קווי העלילה תוך כדי תנועה, אבל כשזה מפורק ככה, ובאמת ללא שום סיבה מלבד להקל על הצופים לעקוב כשהם גוללים בטלפון, זה כבר די משעמם.אז הגענו עד לאמצע העונה השנייה ולא קרה כלום חוץ מארבעה פרקים של אקספוזיציה נטו, שבה אנחנו מכירים דמויות חדשות ומבינים קצת יותר מה קרה בעולם החיצון מאז האסון. זה עדיין קצת עובד – גילינו שיש שורדים, גילינו שהחורף הגרעיני דעך, וגם פגשנו קבוצת דמויות חדשה שעושה דרכה אל הבונקר – ששם עדיין נמצאים הילדים של קסבייר. עם זאת, קשה להתעלם מהתחושה שהיינו יכולים להגיע לנקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו לפני לפחות שני פרקים.

גם העולם בחוץ לא מרגיש מאיים כמו שחשבנו שהוא יהיה. יש סיבה מוצדקת ביותר לא לסמוך על אף אחד, ורוב הדמויות שפגשנו בחוץ באמת לא נוטות להאמין בטוב לב, אבל מלבד סכנה אחת בפרק השני לא נשקפים איומים רבים לדמויות שלנו. אפילו סינטרה, שציפיתי שלפחות תהיה בכיסא גלגלים או לא מסוגלת לדבר תקופה אחרי אירועי העונה הקודמת, מחלימה די מהר. מה שכן, הסוף של הפרק הרביעי נראה מבטיח, ואם כך יהיה – הרי שצפוי לנו חלק שני די מוצלח לעונה הזאת.

אנחנו נמצאים במצב שבו לכל שירות סטרימינג יש את הפוסט-אפוקליפסה שלו: לאמזון יש את "פולאאוט", ל-HBO את "האחרונים מבינינו", לאפל TV+ יש את "סילו" ולנטפליקס יש ספרייה שלמה בנושא. "פרדייז" הייתה נקודה של אור עבור השירות השחוק גם ככה של דיסני, והראתה טייק מעניין על סוף העולם, אבל בעונה השנייה משהו השתבש. במקום לשלב את כל קווי העלילה אחד בשני, כפי שעשו בעונה הקודמת בהצלחה רבה, הם בחרו להפוך את העונה לגרסה אחרת של "האחרונים מבינינו", להפריד בין כולם כדי כביכול "לעשות סדר" – כשכל העניין היה מלכתחילה לספר הכל במקביל, ולחבר בין כל הקצוות הפרומים תוך כדי תנועה.

זה לא אומר שהסיפור במהותו לא עשוי טוב, יכול להיות שמדובר בסיפור מצוין – אני לא יודע, אנחנו רק באמצע העונה – אבל מה שבטוח זה שהם טעו לחלוטין במבנה, וגם קצת איבדו מהמקוריות ומהייחוד של הסדרה. אנחנו לא כאן רק בשביל סוף העולם, אנחנו כאן (גם) בשביל הפוליטיקה, התככים והמזימות – והיה לנו מעט מאוד מהן בהתחשב בכך שאנחנו כבר חצי עונה פנימה. אפשר וכדאי לקחת השראה ממקורות אחרים, אבל אסור שההשראה תבוא על חשבון מה שמייחד את הסדרה – המקוריות שלה. וכאן היוצרים של "פרדייז" פספסו.
פרדייז, עונה 2, עכשיו בדיסני+

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

צחוק בצד: הדוקו על מל ברוקס הוא הדבר הכי טוב לצפות בו כרגע

לא צריך להיות מומחה גיאו-פוליטי גדול מדי כדי להבין שזו תקופה משוגעת. ולכל אחד מאיתנו יש התמודדות אחרת עם המצב, כמו גם את הבריחות שלו. לפחות אצלי ההומור תמיד עבד – הצחוק, מעבר לקלישאה שסוברת שהוא "טוב לבריאות", היה גם הדבר שאיתו יכולתי לפזר את המחשבות הרעות, אולי גם לתת להם איזושהי פרופורציה נכונה – ולסמן אי קטן של שפיות בתוך הכאוס הענק שסובב אותנו. וכאילו בהזמנה, היקום שלח לנו חתיכת מתנה – הסרט הדוקומנטרי בן שני החלקים "מל ברוקס: האיש בן ה־99" (שזמין לצפייה ב-HBO Max).
>>

הבמאי הקומי ג'אד אפטאו, יחד עם מייקל בונפיליו, יצאו למסע בעקבות סיפור החיים המרשים, המזעזע, המטריף והכל כך מצחיק של אחד הקומיקאים הגדולים בכל הזמנים. מבחינה צורנית, הדוקו על ברוקס מאוד מזכיר יצירה דוקומנטרית אחרת – גם היא תוצרת HBO, והיא הסרט שהפיקו שם על בילי ג'ואל. מעבר לעובדה ששניהם יהודים די בולטים, שתי היצירות מתחלקות לשני חלקים ארוכים יחסית, שניהם מבוססים על ראיון מרכזי עם מושא הדוקו שמספר את הסיפור בקולו, ושורה של מרואיינים נוצצים וקרובי משפחה שמספקים זוויות נוספות לסיפור.

וכפי שהדוקו על ג'ואל חגג את המוזיקה, הדוקו הזה חוגג את הקומדיה. לא רק באמצעות ברוקס עצמו והראיונות המאוד מצחיקים שלו, אלא גם בעזרת שורה של קומיקאים גדולים שהתראיינו לסרט: קונאן אובריין, ג'רי סיינפלד, דייב שאפל, שרה סילברמן, איימי שומר, בן סטילר, וכך גם קרל ריינר, חברו הקרוב של ברוקס, ובנו הבמאי הגדול רוב – שניהם, לצערנו, כבר לא איתנו. מי שנעדר באופן די מפתיע מהסרט הוא לארי דייויד, שאירח את ברוקס בעונה שלמה של "תרגיע" (שגם מוזכרת בסרט בעקיפין), אבל לא התראיין מסיבותיו שלו.

ואם שוב למתוח קו בין היצירה הזו לבין הסרט על ג'ואל – אצל שניהם מסופר הסיפור באופן מלא. בסרט ההוא זה היה דרך השירים שביצע, אך הפעם זה דרך היצירות שכתב לאורך השנים. מ"האיש בן 2,000 השנים" שהקליט יחד עם קרל ריינר, דרך העבודה המשותפת עם סיד סיזר ומעל הכל הסרטים הגדולים. הוא נותן את הכבוד לכל יצירה (ברוכה השם, יש זמן), אבל לא בהכרח מפרגנת יותר למה שהצליח, ויודעת לכבד גם את היצירות הפחות מוכרות. אז למה הדוקו של ברוקס הוא הדבר המושלם עכשיו? בעיקר כי הוא ממחיש בדרך מדהימה כמה קומדיה יכולה לרפא. איך היא היתה הכלי של ברוקס – אדם שאיבד את אביו בגיל צעיר, נסע להילחם במלחמת העולם השנייה ואיבד את מרבית חבריו הטובים – כדי לחיות ולנצח את הכל. ברוקס הוא לא רק דוגמא לקומיקאי מהטובים שידע העולם, אלא גם לאיש יוצא דופן, אדם שגילם יכולת עמידה מול סכנות מטורפות, ובעיקר כישרון בלתי נגמר.

חוץ מזה, הוא גם נותן את הכבוד הראוי לסאטירה, ולתפקיד הגדול שהיא יודעת לתת בחיים שלנו. איך דווקא בעזרת תחום פחות מוערך כמו הומור אפשר להגיד דברים הרבה יותר עמוקים על החברה שבה אנחנו חיים. איך דווקא כשאתה גורם לאנשים לצחוק, המוח שלהם נפתח גם למחשבה אחרת. היכולת שלו לצחוק, דווקא כיהודי, על היטלר – סימלה את העובדה שסאטירה טובה יכולה וצריכה להחציף פנים מול הכוח. מול האנשים החזקים מדי, שחושבים שהם כל יכולים, הנשק הכי טוב הוא לא אף כדור אקדח, אלא ההגחכה. זה מה שברוקס ידע לעשות טוב מכולם; והקים אחריו יורשים רבים, מטריי פארקר ומאט סטון ועד, אם תרצו, יניב ביטון והחיקוי שלו לחמנאי.

חלק לא פחות חשוב שזוכה לכבוד בדוקו של אפטאו הוא חברת ההפקות שהקים ברוקס, "ברוקספילמס", שהיתה הדרך שלו להילחם בטעם הקהל. הקהל ציפה מברוקס, כמובן, לקומדיות הקלילות והאינטנסיביות (שהוא עשה בכישרון רב), אבל הוא דווקא רצה ללכת למקומות אחרים. יותר דרמטיים, יותר אישיים ולא רק להצחיק. וכך, דרך החברה (שהפיקה במקביל גם סרטים של ברוקס) הוא נתן את הבמה לבמאי גדול אחר בשם דייויד לינץ' – מישהו מאוד רחוק תדמיתית מהקומדיות הפרועות של ברוקס, אבל על פי הודאתו, כנראה לא היה מתחיל את הקריירה הארוכה שלו בלעדיו.

ובסוף, אחרי כל הסמליות והחלקים הרציניים, הדוקו על מל ברוקס עובד – פשוט כי הוא נורא מצחיק. כי ברוקס, גם בסרטים מושקעים וגם כשישב מול מרואיין באולפן טלוויזיה, ידע קודם כל להצחיק מהבטן. בתרבות שלנו, אנחנו נוטים לעתים לזלזל בקומדיה – מבקרים (ואת זה ברוקס ידע מצוין) תמיד יעדיפו דרמות, ויאהבו להתנשא על יצירות שאמורות לגרום לנו לצחוק. אבל זה חלק מהמנדט של "האיש בן ה-99" היא נותנת את הכבוד הראוי לקומדיה כיצירה לא פחות חשובה, ואולי אפילו יותר קשה לעשייה. אפשר לגרום למישהו לבכות אם דורכים לו ממש חזק על הרגל, אמר ברוקס בדרכו, אבל להצחיק – זה כבר הרבה יותר קשה.

ועוד סיבה טובה ליהנות מהדוקו היא השיעור הגדול באומץ. המילה הזאת, "אומץ", קצת איבדה ממשמעותה לאורך השנים – אבל מל ברוקס, כפי שהוא משתקף מהיצירה האמפתית והכיפית של אפטאו, היה פשוט איש אמיץ. הוא לא חשש להשתמש בשואה ובהיטלר בבדיחות שלו, במיניות, בנושאים מעוררי מחלוקת כמו האינקוויזיציה (דווקא כיהודי) – הוא באמת צחק על הכל בלי פילטרים, אבל גם בלי לנהות יותר מדי על "פוליטיקלי קורקט". הוא לא דיבר יותר מדי, הוא פשוט עשה קומדיה – פרועה, מרעננת, והופכת את הבטן מצחוק. וכך הוא גם נכנס ללב של העולם.

זה לא סרט שמח בהכרח – כמו בדוקו הארוך והמפותל על ג'ואל, גם הוא עובר מחלקים קלילים ומצחיקים לחלקים יותר קשים וכואבים (כמו שהחיים של ברוקס נגעו בשתי פסגות הרגש הללו, העצב העמוק והשמחה וההומור המתפרצים). אבל שווה לשרוד אותם בזכות הבדיחות, בזכות ההומור יוצא הדופן, ובזכות שזה גם שער למי שפספס את היצירה המפוארת של ברוקס במהלך חייו – והיא גם מורשתו האמיתית, שחיה יחד איתו עד עצם היום הזה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מצאנו טעם לחיים: 34 המעדניות הכי טעימות בתל אביב

לא נשארו לנו הרבה פינוקים קולינריים, עכשיו כשהמחירים במסעדות הופכים את זה להתאבדות כלכלית ולצאת מהבית הופך לסכנה מוחשית – אבל להתפנק בבית עוד אפשר, ואם כבר להתפנק, אז למה להסתפק במוצרי מדף סטנדרטיים מאיזה חברה שעושה לכם פרסומות עם אייל שני כלשהו בערוץ 2 כלשהו? מומלץ מאוד להשקיע במקום זה במשהו מקורי, איכותי, אולי בעשיה ארטיזינלית או מחו"ל. רוצים להרשים אורחים או סתם לאכול בגבוה? בדיוק בשביל זה אספנו את 34 (!) המעדניות המצטיינות בתל אביב. יצא דליקטס.

מעדניות חדשות

ימה

מעדניית הדגים של יובל בן נריה נראית כמו שילוב של יפן ובית מרקחת, וכמובן שאצל היפנים, מדובר במחמאה גדולה. המעדנייה מתמחה בדגה טרייה ובמנות שף של דגים מצולחתים ומתובלים מראש, כאלה שאפשר רק להכניס לתנור או להניח על הצלחת, ולעשות שופוני לאורחים. לטובת תושבי צפון העיר נפתחה גרסה משודרגת ומורחבת של ימה בביג פאשן גלילות, עם מנות שף להרכבה בבית, כריכים בלחמים ממאפיית עמיתה, בשרים מהבוצ'ר שופ ומנות לאכילה במקום עד לרמת בליני עם קוויאר וקרם פרש. משודרג כבר אמרנו?
דרך שלמה 40, ביג פאשן גלילות, תל אביב

טנא

השורשים של טנא נטועים עמוק בקולינריה הישראלית כחלק מקבוצת קייטרינג "טעם וצבע", שפועלת כבר יותר מ-30 שנה. בתקופת הקורונה זיהה הבעלים שף עמית קאופמן צורך בפונקציה שתספק חווית אירוח שלמה במקום אחד, והקים את המעדנייה כעסק משלים שכעת מגיע לתל אביב. במעדניית הפרימיום השכונתית תוכלו למצוא מאפים ממאפיית פיצי של חיים כהן, שמן זית ממסיק מגל, יינות מיקב פייב סטונס ועוד ועוד וגם אוכל מוכן – מסלטים ומנות ראשונות ועד עיקריות וקינוחים. בשעות הבוקר מוגש בראנץ' מפנק, ובימי רביעי וחמישי מ-19:00 הופך המקום לבר יין שכונתי אינטימי. בקיצור, אין סיבה להגיע למרכז העיר.
אבא אחימאיר 1, תל אביב

הבלקון

אחרי קדנציה קצרה במיוחד יהלומה כבר לא בבלקון, אבל המרפסת עדיין נעימה ועל המדפים אפשר למצוא מקבץ נאה של מוצרים ארטיזנליים. אגז בנדיקט, שקשוקה עראייס ועוד מנות לאכילה במקום פותחים את התיאבון ומעודדים לאסוף אוכל מוכן כדי להמשיך את הזלילה הגדולה בבית.
בן יהודה 120, תל אביב

דאדי

בין כל מסעדות הפיין דיינינג, האיזקיות וברי היין, לכולנו בא מדי פעם קציצות, קוסקוס ואוכל של סבתא, גם אם היא לא הסבתא שלנו. מעדניית דאדי בצפון הישן נותנת מענה לחשקים באוכל מוכן מכל קצות הספקטרום: ירקות צלויים, ממולאים בעבודת יד (צמחוניים או עם בשר), קובה במבחר סגנונות, שניצלים, לביבות אפויות, קוסקוס עם ירקות ועוד – הכול בעבודת יד כשכל ביס ממלא את הפה בטעם מנצח של בית.
באזל 40, תל אביב

פראנזו

עדיין בבאזל והפעם בפראנזו "ארוחת צוהריים" באיטלקית, כותרת שמציירת בדמיון תמונה של מאמא מעל הסירים. מפות משובצות אמנם אין, אבל כל שאר החשודים המיידיים נוכחים בוויטרינה ועל המדפים: סלטים קורני טריות וסירים מבעבעים, תוספות וקינוחים, ריבות, יין ומוצרים מושלמים שהאנשים שמאחורי Mela אספו בקפידה.
באזל 37, תל אביב

ותיקות ואהובות

אסיף

במרכז לתרבות האוכל לא רק מדברים אלא גם עושים.המעדנייה של אסיף מהווה חלון ראווה למיטב היצרנים המקומיים, עם מבחר שנאצר בקפידה וכולל גבינות ממחלבות בוטיק, שמני זית מובחרים ויינות ארטיזנליים. קפה אסיף הצמוד מתרגם את חומרי הגלם המעולים למנות ששופכות אור על מסורות המזוהות עם המטבחים בישראל, ואחרי שמסיימים כדאי לעלות לספרייה לעלעל בספרי בישול מכל העולם על תקן מזון לנשמה.
לילינבלום 28, תל אביב

עילא

בניינטיז כל תל אביב הייתה מתאספת מדי שישי בשינקין כדי לראות ולהיראות. בשנים האחרונות עבר הרחוב מהפך ליעד קולינרי שכל העיר מגיעה אליו כדי לטעום ולנשנש. בין שלל המעדניות המגוונות ברחוב, פינת האוכל הקסומה של אפרת אנזל מציעה אוצרות פנומנלית של דליקטסים מקומיים ותפריט אוכל משתנה לקחת הביתה או למצוא כיסר פנוי ולפתוח שולחן שהעוברים ושבים יקנאו. גם ספסל בגינה ממול הולך על תקן חוויה כמו שיש רק בתל אביב.
שינקין 28, תל אביב

מעדני צדקיהו

למה אימפריית האוכל המוכן משוק מחנה יהודה בחרה להתמקם דווקא בשכונת נחלת יצחק? כדי לקבל תשובה צריך לנסוע לירושלים, אבל אנחנו נוותר ונישאר עם הדליקטסים: קובה וסיגרים, שניצלים וממולאים, סלטים, ממרחים, גבינות ודגים וגם מוצרי מדף להשלמת החגיגה.
נחלת יצחק 18 (קניון מגדלי תל אביב), תל אביב

דלישא

יש מצבור הולך וגדל של סיבות טובות להגיע לכיכר גבעון ביום שישי – משוק הווינטג' ועד לשפע ברי יין ומסעדות – אבל דלישא מתמחה בין היתר בליקוט גבינות מעוררות השתאות ממחלבות בוטיק ברחבי הארץ, וזו סיבה טובה בפני עצמה. על המדף תמצאו כריכים נהדרים, מאפים, פסטה טרייה ובימי שישי גם טעימות מבושלות מהתוצרת הבצקית הנפלאה הזאת.
החשמונאים 91, תל אביב

אגתה

מעדניית בוטיק ברמת החייל שמצטיידת במוצרים מהעולם על בסיס שבועי. כך מתעופפות אליה באופן רוטיני חמאות ופטריות כמהין, גאודה מיושנת שישה חודשים, פרמזן רג'יאנו שמיושנת 24 חודשים ושאר גבינות ארומטיות לצד נקניקים, עשרות סוגי פסטות, מבחר חרדלים וגם הרינג הולנדי, סלמון צרפתי, ריבות מפרובאנס, וקרם פרש מנורמנדי. אם המבחר העצום גרם לכם לצורך דחוף לנוח לרגע ולאכול משהו, תוכלו לשבת ולנשנש כריכים מושקעים במיוחד פלטת גבינות או נקניקים ואפילו פסטות וסלטים.
אגתה. ראול ולנברג 24, רמת החייל, תל אביב

אמיגה

מפונפנת הרבה פחות משאר החברות ברשימה הזאת, מעדניית אמיגה הותיקה יושבת בסמטת הקצביות של שוק התקווה ואפשר לזהות אותה בקלות מרחוק רק על סמך ההמולה שמתחילה להיאסף סביבה כבר בשעות המוקדמות של הבוקר. מבחר הגבינות-נקניקים-דגים מעושנים הוא סולידי בלבד (המבחר עצמו, האיכות מצוינת) אבל מה שאתם באמת רוצים משם זה זיתים פנטסטיים, מספיק סלטים בשביל לפתוח שיפודיה משל עצמכם, וגם, צריך להודות באמת: מה שאתם באמת רוצים זה לקחת קופסא גדולה ולמלא אותה בעמדת המטוגנים בקובות, סיגרים וכדורי פירה. רק אל תשכחו לצרף אליהם לימון כבוש נהדר.
אמיגה, שוק התקווה (נוריאל 8), תל אביב

אפיסרי נווה צדק

באתם לקנות גבינה ויצאתם עם חבקי מפיות אלגנטיים? כנראה שהגעתם לאפיסרי, מעדנייה מופלאה שכיאה לשמה הצרפתי ניחנה באלגנטיות משובבת לב ונפש. פריטים לעיצוב והלבשת הבית שנבחרו בטוב טעם משלימים מוצרי מעדנייה משובחים, ובבית הקפה הסמוך אפשר לטבול קרואסון בקפה או לה בספל חרסינה מעודן.
שבזי 34, תל אביב

באשר

המעדנייה האייקונית משוק מחנה יהודה הייתה נחלתם של ירושלמים בלבד, וסוף סוף לתל אביביים היה במה לקנא. כלומר, עד שבאשר הגיעו עד אלינו (עם שלושה סניפים, לא פחות) – שזה מה שנקרא בירושלמית, פאטוש. בכל מקרה, מזל שלא צריך לבחור, כי יש מספיק באשר לכולם. זה אומר שיש גבינות מטריפות מכל העולם גם ממש בעירנו, לצד רטבים, ממרחים, שימורים מסקרנים, דברי מתיקה מיוחדים ועוד דברים שיגרמו לכם לשהייה ממושכת במקום.
באשר

ביאטריס מעדניה הולנדית

שני סניפי המעדניה ההולנדית – הראשון והוותיק יותר ברחוב רש"י והשני מעט צפוני יותר, ברחוב קינג ג'ורג' בואכה כיכר מסריק – מציעים עושר מטורף של דליקטסים, החל מכ-100 סוגי גבינות הולנדיות, מטבלים, ירקות מוחמצים, כריכים המוכנים במקום, יינות ועד מוצרים נוספים המיובאים מהולנד כמו עוגיות ודברי מתיקה.
רש"י 19, תל אביב | קינג ג'ורג' 88, תל אביב

גרקו דלי

המסעדה בחוף פרישמן נסגרה אמנם, אך במעדניה של גרקו מבית היוצר של המסעדן צביקי עשת יש עדיין אווירת שוק יווני (גם אם המחירים מחירי ישראל). מאפים, לחמים, חומרי גלם מיוון, גבינות, בשרים, יינות ומשקאות יווניים, כלי אירוח ועוד עוטפים תפריט אוכל מוכן עם כל החשודים המיידיים. בטברנה הצמודה אפשר לשבת ולאכול מהמטעמים היווניים, עם מנות שמבוססות על מוצרי השוק וסובלאקי.
אורי צבי גרינברג 25, תל אביב

דלי אלהמברה

מעדניה יפואית מתוקה שהוקמה על חורבות המסעדה המיתולוגית אלהמברה, בדגש על מוצרים ארטיזנליים ויינות ישראלים. יש גם כמה שולחנות לישיבה ותפריט מבוסס על מוצרי המעדניה, ומדי פעם מתקיימים אירועים שמוסיפים לטעם תוכן.
שדרות ירושלים 30, תל אביב

דליקטסן

המלכה האם של תחום המעדניות בארץ היא הדליקטסן של קבוצת R2M בכל אחד מהסניפים תוכלו למצוא מאפים ולחמים, מוצרי מעדנייה וחומרי גלם שמשמשים בסיס לאוכל המוגש במסעדות הקבוצה ובחנויות הבייקרי. גבינות מהארץ ומהעולם, פסטה, יינות וגם רוטב השמפניה החלומי מהבראסרי, פטה כבד מהקופיבר ועוד. יש גם מחלקת הום סטיילינג ובחלק מהסניפים אפשר גם לשבת לנשנש – בחוץ או על הבר.
דליקטסן

הרשלה

מעדנייה נהדרת שנפתחה בשדרות ירושלים על ידי צמד הגיסיםצביקה רייסמן וינון סלוצקי. במקום ישנם גבינות טריות ונהדרות ממשקים מקומיים, וגם ויטרינת דליקטס בנוסח יהודי אשכנזי שעושה כבוד למסורת. תמצאו של לקס בכבישה ביתית, חזרת בעבודת יד, סלט ביצים לפי מתכון משפחתי, ארטישוק ועוד- מהם אפשר להרכיב כריך שמכינים לכם במקום. יש גם ליקרים מזוקקים, משקאות גזוז והפתעות נוספות.
שדרות ירושלים 62, תל אביב

זסט

זסט קוראת לעצמה מעדניית טבע, שמה זה אומר למעשה? שתמצאו בה (על כל חמשת סניפיה) מגוון גדול של תוצרת בריאותית ואורגנית ברובה. יש בה מענה נהדר לעוגות ודברי מתוקה ללא סוכר, לאנשי הקיטו למינהם, לטבעונים ולעוד אמיצים שוחרי בריאות. עוד בזסט גם היצע דליקטס שגרתי, כגון גבינות משק מצוינות, עלי גפן בעבודת יד, קרקרים אפויים, פיצוחים, תבלינים, ריבות וחטיפי אנרגיה. קיצר, לא תצאו בידיים ריקות.
זסט

חוות נעמי

אחרי צבירת וותק של כמה שנים בגבעתיים, קריית אונו ורעננה, חוות נעמי התמקמה ברחוב החשמונאים. המעדניה מתמחה בייבוא מוצרים מאיטליה (אבל לא רק) ואפשר למצוא בה סוגים רבים של גבינות, לחמים מיוחדים, מוצרי מדף, רטבים, חומוס שהם עושים בעצמם, סלטים טריים, תבשילים, ממולאים ועוד.
חוות נעמי. החשמונאים 107, תל אביב

חוות צוק המעדניה

מעט מאוד מקומות יכולים להניב כזה בציר של אוכל טעים בצורה קיצונית, שיכול להוות פתרון למגוון של סוגי ארוחות: מיום יומיות (בתמחור סביר) ועד אירועי פרימיום (יקרים ויוקרתיים). חומרי הגלם של המעדנייה נאספו על ידי החוואי תומר צוק והשף אסף שנער הישר מהחווה, עם דגש על האטליז שבו מוצגים לראווה נתחים מיושנים מובחרים, ובמיוחד טלאים שגדלים בחווה של צוק, אבל מנעד האפשרויות גדול בהרבה. במקרר הסלטים תמצאו מבחר מוצלח, וכמובן שגם גבינות הבוטיק המקומיות מצוינות.
זריצקי 4, תל אביב (רמת אביב החדשה)

חיים רפאל

המעדנייה הקטנה של חיים רפאל נמצאת ברחוב לוינסקי ופועלת מאז סוף שנות החמישים. עיקר המוצרים על טהרת המטבח הבלקני; גבינות שונות, עלי גפן, זיתים מיוון וליקרים שונים. נוסף לכל אלה אפשר לרכוש גם דגים מלוחים, חמוצים מכל הסוגים, לחמים ורטבים. ברביעי-חמישי-שישי מתנקזים לכאן מאכלים מבושלים נפלאים כמו קציצות כרישה או תרד או מאפי גבינה. התורים בשישי בבוקר הם בלתי נגמרים ולפעמים נראה שעושים מאמץ כן כדי לעכב את הלקוחות במקום. מסקנה הכרחית, הקדימו את הקניות לרביעי או חמישי.
לוינסקי 36, תל אביב

טעם לחיים

מעדנייה טבעונית למהדרין הממוקמת כבר עשר שנים באזור לוינסקי, ומלמדת אותנו שהמושג מעדנייה וטבעונות הם לאו דווקא דבר והיפוכו, משום שהיא מציעה את המובחרים שבתחליפי הגבינה והבשר וחומרי גלם טריים ונהדרים. המעדנייה מוכרת בחנות תחליפי בשר וגבינות אשר מייצרים שם, ומלבדם מציעה גם חומרי גלם של יצרנים אחרים במחירים הוגנים. חוץ מזה תמצאו בה גם מוצרי מכולת ומדף ואפילו חומרי ניקיון ומוצרי טיפוח אקולוגיים.
מרחביה 13, תל אביב

יום טוב

אחת המוסדות המוכרים בתחום המעדניות, שהחל לפעול עוד בטורקיה בשנת 1947 ובשנת 1969 נחת בשוק לוינסקי. כיום בני הדור השלישי ממשיכים את השושלת, איתן בסניף לוינסקי הוותיק ויומי בסניף החדש בנחלת יצחק. גם אם הגעתם במטרה לקנות משהו קטן, אין סיכוי לצאת בלי סל עמוס כי המבחר משגע ומתחדש כל הזמן – גבינות אקזוטיות מאירופה וזיתים מיוון, נקניקים מכל הסוגים ודגים כבושים ומעושנים, ריבות, פסטה, יין ועוד, וכמובן פרחי היביסקוס חמוצים-מתוקים ממולאים גבינת שמנת על תקן מנת דגל. במעדנייה בנחלת יצחק תוכלו לקבל סנדוויצ'ים משגעים בהרכבה אישית אבל כדאי להזדרז כי הכמות מוגבלת.
לוינסקי 43, תל אביב | עליית הנוער 14, תל אביב

ליגורי

כבר יותר מ-15 שנים שהמעדנייה הזו – שהיא גם בר יין ובית קפה – מגישה נקניקים וגבינות באווירה צרפתית. בגטים לבנים פריכים, מילויים טריים ופיצוץ של טעם בכל ביס מרכיבים כריך מעדנייה קלאסי ואירופאי מאין כמוהו, אבל כזה שמבין שישראלים אוהבים הכל בגדול. פיסה קטנה מנהנתנות פריזאית בדיזינגוף.
דיזינגוף 201, תל אביב

מכולת האחים

מעדנייה מבית מסעדת האם של האחיםאסף ויותם דוקטורבבית ציוני אמריקה. החלל נחלק לאזורי אוכל מוכן ומוצרים מתוצרת בית ולמזווה שנאצר בקפידה. בתחום האוכל המוכן נכללים טחינה מתובלת, כבד קצוץ, חמאת סחוג וסלטים וממרחים שכבר מזוהים עם מסעדת האחים, נקניקיות פורל ושמנת מתוצרת בית בית וירקות מוחמצים ומותססים. במקרר תוכלו למצוא גבינות ממחלבות בוטיק כמו שירת רועים וברקנית וגם כריכים טריים ומאפים פנטסטיים מהבראנץ' שחזר. מכיוון שהאחים התגייסו לתרומה ותמיכה בתושבי העוטף במהלך המלחמה, מכולת האחים השיקה גם ליין חולצות מעוצבות ומודפסות עם שמות ישובים בדרום, שכל הכנסתן מוקדשת לשיקום העוטף.
אבן גבירול 26, תל אביב

מרקטו

היא אמנם רשת מעדניות בפריסה ארצית ולא ממש מעדניה ארטיזנלית, אבל בכל פעם שתבקרו באחד מהסניפים שלה (ובעירנו יש ארבעה כאלה) תרגישו שאתם במעדניית בוטיק ותחוו יחס אישי. מה שאומר שיסבירו לכם בשמחה על כל גבינה וגבינה, יפרסו לכם במקום כל נקניק וסלמי ויתנו לכם גם עצות מועילות לתיבול הבשר. המעדנייה מתמחה בתוצרת מצוינת, חומרי גלם איכותיים ומגוונים וכן מקומיים ומיובאים. אל תפלו אותה רק כי יש עוד.
מרקטו

משק עפאים

עוד מקור קנאה בירושלמים היו סניפים משק עפאים, עד שגם המשק הגיע לתקוע יתד אצלנו עם לא פחות מ-300 מוצרי מדף ומעדנייה, שמקורם במשקים בעמק האלה ובערבה. במשק עפאים מקפידים על תהליכי ייצור איטיים בטכניקות מסורתיות ומודרניות בעת ובעונה אחת, על תוצרת מקומית ואיכותית וכן שמים דגש על עונתיות וכבוד לטבע. ההקפדה בהחלט ניכרת במוצרי המעדנייה השונים, משמן ועד יין, מגבינת מרים ועד ממרח נופת צופים (כן כן, יש כזה) הופכת את מוצרי עפאים לתו תקן לאיכות ללא פשרות.
דרך שלמה 6, תל אביב

סוליקה

המעדניה של השףאבי ביטוןשרגיל לבשל גורמה עילי (קפה פופולר) הפכה לאימפריה עם לא פחות מארבעה סניפים בצפון העיר. היא כשרה, פתוחה לישיבה במקום או לאיסוף תבשילים הביתה, כאלה שמחזירים את ביטון למטבח הטורקי־מרוקאי של בית ילדותו בפרדס כץ, למשל: סלטים ביתיים כמו מטבוחה, סלט עדשים צרפתיות עם בטטה וויניגרט סילאן ומנות עיקריות כגון קציצות דגים ברוטב עגבניות חריף, מוסקה יוונית ועוד.
סוליקה

עדינה

המעדניה מבית חנויות היין מנו וינו שהיא בין השאר גם נציגה בולטת לפריחה המחודשת של רחוב שינקין. היא מציעה מבחר של מוצרים כגון גבינות של מחלבות בוטיק ישראליות, דבש, רטבים, זיתים ועוד. יש גם תפריט יין שאוצרת הסומלייה שירה צידון; שמן זית של מגל שנמכר במילוי חוזר ישירות מברזים; קפה בקלייה מקומית וישיבה נונשלנטית על הספסלים שבחוץ.
שינקין 43, תל אביב

פקורינו דלי

חלל קטן ועמוס כל טוב ברחוב ארלוזרוב החפור מציע חוויית בוטיק כמו במעדניות מסורתיות באירופה. תמצאו כאן מגוון מפתיע של מוצרי מזווה, אריסה תפוז סיני למשל, וגם נקניקים, גבינות, רטבים ועוד ועוד, שמסעירים את הדמיון לקראת הכניסה למטבח, וכריכים נהדרים כקדימון למלאכת הבישול.
הנרייטה סולד 25, תל אביב

רביבה וסיליה

לצד הביסטרו של רביבה וסיליה בקניון G צמרת פועלת מעדנייה קטנה שמתנהלת כסוד של תושבי השכונה, ובה מכינים הכל מהיסוד; לחמי שאור של רביבה וסיליה, עוגות קרם בסגנון פטיסרי צרפתי, גלידות מדוגמות, גבינות בוטיק איכותיות של משק עפאים לצד ממרחים, זיתים ושמני הזית של המשק המשובח הזה, ובעיקר אוכל מבושל. לקראת שעות הצהריים המוקדמות מתמלאת הוויטרינה בכניסה למעדנייה במנות משתנות כמו קציצות כרשה צמחוניות, קוסקוס ירוק, סלטי פסטה, קובה ממולא בשר, סלט קינואה וגולאש בשרי, והאוכל אוזל ונעלם במהירות.
ניסים אלוני 10, תל אביב

שפרה

מעדנייה קטנה ומטריפה מבית היוצר של פועה, שמתהדרת במגוון שמני זית, גבינות ארטיזנליות שלוקטו במשקים ברחבי הארץ, תזקיקים ויינות בוטיק. בנוסף נמכרים כאן מיטב הממרחים והרטבים ממטבחה של פועה מטפנד ועד מטבוחה. מדובר בנקודה נפלאה בשוק להצטיידות ולזלילה.
מרגוזה 8, יפו

תמוז

בית קפה ומעדנייה שהם שיתוף פעולה מעניין בין טוני ואסתר משוק לוינסקי למשק מלמד האורגני ולבית הצעירים של עיריית תל אביב יפו. כל התוצרת מגיעה מהמשק עצמו (כולל ירקות ופירות אורגניים שאפשר לקנות הביתה) ומיצרנים מקומיים אחרים (חוות רום לגבינות, מזקקת יוליוס לאלכוהול ועוד). תפריט בית הקפה מבוסס על אותה התוצרת וכולל מנות כמו כדורי עוף אורגני עם בורגול, יוגורט;סלט מירקות המשק; חריימה קציצות טופו טבעוני, עם חומוס, טחינה וחלה ועוד.
מזא"ה 9, תל אביב

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?