Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
זה כבר לא "גל אסייתי" וגם לא "טרנד אסייתי". תל אביב מאוהבת במטבחים האסייתים והם כבשו אותה ללא תנאי, כשאת ההובלה לוקח המטבח היפני לאחר שנים של דומיננטיות תאילנדית, בהתאמה ליעדי הנסיעות המועדפים על הישראלים. עכשיו יש לנו ראמניות ואיזקאיות שמזכירות את טוקיו ואוסקה, ויש גם מזללות אסייתיות למכביר, ויש מסעדות שף אסייתיות מעולות, וכל מה שחסר לנו בחיים זה עוד כמה הודיות וקוריאניות רציניות, אולי איזו וייטנאמית נחמדה. אנחנו בדרך לשם. לא צריך לטוס אפילו.קבלו את המלצות טיים אאוט למסעדות האסייתיות הטובות בעיר.
טווח המחיר הגבוה
TYO
הלאונג' בר-מסעדה בשבזי מתהדר במנות פתיחה מתוחכמות, רולים יוקרתיים וקוקטיילים מעוצבים, שמדברים אל קהל מחתך מסוים. עם זאת, כשמקלפים מעליו את הבלינג –TYOהוא מקום רציני שלא עושה לעצמו הנחות ומגיש סושי מהטובים בעיר. לשמור לאירועים מיוחדים או כשהבוס מזמין. TYO, שבזי 58 תל אביב.להזמנות
בר מסעדה יפנית בראשה עומד שף יפני אותנטי אשר היינו המאסטר סושי היחידי בישראל
כבר מהרגע שנכנסים לחלל המרשים, כל החושים עובדים ומתחילה חווית בילוי מתמשכת המלווה באוכל יפני ...
Happy Hour
מזמינים אתכם לשלוש שעות של הפסקה -
25% הנחה על כל התפריט שלנו, ראשון עד רביעי | 16:00-19:00
שף
יאמה אוימאודה
חדרים פרטיים
השילוב של האוכל היפני פרי ידיו של יאמה סאן, העיצוב הייחודי למקום והצוות הנפלא –אנחנו יוצרים אירועים מיוחדים וחד פעמיים- אירועי קונספט, אירועים משפחתיים, אירועי קוקטייל אי...
אף פעם לא קל למצוא שולחן בבית תאילנדי,אך כדאי מאוד להתעקש. כשבנגקוק רחוקה מתמיד, בכירת המסעדות התאילנדיות בעיר ממשיכה להיצמד בנאמנות חסרת פשרות למטבח שאותו היא מייצגת, ומהווה יעד עלייה לרגל לפודיז ולכל מי שהתייאש מלמצוא מקום על טיסה למזרח. להעצמת האותנטיות מומלץ לנסות לפחות פעם אחת את קואה קון לק, החדר הפרטי שבו מוגשות ארוחות עוד יותר תאילנדיות הארדקור. בית תאילנדי, בוגרשוב 8 תל אביב.להזמנות
פתחנו את בית תאילנדי באביב של שנת 1996, כבר אז האמנו שעם הזמן, הישראלים יתחברו וילמדו לאהוב את המטבח התאי האותנטי. כיום, המטבח של בית תאילנדי מציע טעימה רחבה מכל אזורי תא...
ניתן לחנות בחניון גן לונדון בכתובת הירקון 83 או בחניוני סנטרל פארק (לחונים בחניוני סנטרל פארק ניתן הוריד הטבה לחניה בהודעת SMS שהתקבלה על אישור ההזמנה)
בית תאילנדי הארדקור. קואה קון לק (צילום יהונתן בן חיים)
אונמי הילטון
לפני קצת יותר משנה נפתח במלון הילטון סניף חדש למסעדה הוותיקה, שלמרות מגבלת הכשרות מסתמן כמוצלח יותר מחללית האם שברחוב הארבעה. שף רועי סופר מקפיד על איכות חומרי הגלם ומחבר בין איפוק יפני וקריצה קטנטנה לתל אביב, במנות עדינות ויצירתיות. הירקון 205 תל אביב
המסעדה שזכתה שוב ושוב בטקס פרסי האוכל שרדה את הקורונה והמלחמה בנחישות מרשימה. טאיזו שומרת על הרמה והאופי ועל קלאס באפס מאמץ – מערבי יום ראשון הודיים ועד דמפלינג שנחניזי אייקוני. סוס מנצח שלא מחליפים. מנחם בגין 23 תל אביב
קלאסיקה אסיאתית. טאיזו (צילום אסף קרלה)
גאיג'ין
הביטוי "איזקאיה" מתייחס לבר-מסעדה קז'ואלי, שמגיש אלכוהול ומנות צד קטנות. בגרסה שבנחלת בנימין, גאייג'ין היא איזקאיה עילית עם אלכוהול ומנות צד קטנות, חלקן מצוינות ממש, אך שאר הקז'ואל נשאר מחוץ לדלת. אם מרסנים את הפומו ומסתפקים בקוקטייל ומנה-שתיים של דגים נאים, אפשר לצאת מהיפנית הנוצצת עם טעם טוב בפה ונזק לא כבד מדי לכיס. לילינבלום 29 תל אביב
דגים באיכות כזאת לא פוגשים כל יום. גאייג'ין (צילום אסף קרלה)
סלאס
שף אור גינסברג הוא קודם כל דייג ורק אחר כך שף, ולכן הדגים בסלאס הם באיכות בלתי מתפשרת. כל השאר נתון לפרשנות אישית ולמצב הרוח של גינסברג, שמרשה לעצמו להשתעשע עם חומרי גלם והשראות. ארוחת הטעימות יקרה אך מוצדקת, וחובבי טונה חייבים לעצמם לפחות פעם בחיים להגיע לאירועי פילוט של הדג האימתני. קיצ'וקאי, האיזקאיה הסמוכה, קז'ואלית יותר ולוקחת את הפיוז'ן האסיאתי למקומות פרועים ומענגים. תנחום 6 יפו
הרכש החדש בתחום הגסטרו בר העירוני מביא איתו בשורה תאילנדית לוהטת במיוחד, עם טעמים פיקנטיים שלא מתחנפים לחיך המקומי, מנות ייחודיות ומסורתיות שמראות לנו שהמטבח התאילנדי הוא הרבה מעבר לפאד תאי מתוק, ואווירה מוקפדת שלא מתפשרת על אף אלמנט. קוקטיילים מעולים (כולל סום טאם לשתיה!), אוכל מושקע וחושני, ואווירה סקסית. בתפריט קרוקט בשר לבן באורז ושום, קלמארי מטוגן בתבלינים תאילנדיים ושלל הפתעות מסקרנות בהחלט. הר סיני 1 תל אביב
באו לתפוס פינה. מולאם (צילום: טל ברושל)
סאקה בה
מדובר באיזקאיה בנוסח אוסקה, שזה אומר שחשוך בפנים, יש תא עישון יפני ייעודי בפנים, יש תקליטים שמתנגנים בגרוב, אווירה קלילה ומשוחררת ואוכל מענג ממש לצד סאקה ושלל קוקטיילים. בגזרת הפוד – גיוזות, ניגירי, גיודון, מרק אודון – יו ניים איט, הכל מעולה. מדובר במקום שלא החליט אם האוכל מלווה את האלכוהול או האלכוהול מלווה את האוכל, כי תכלס, למה או/או כשאפשר גם וגם. זבולון 8 תל אביב
סאקה בה (צילום: אמיר מנחם)
קוקו נקו
2025 הייתה לגמרי השנה של הטרנד היפני בעיר, וקוקו נקו היא הנציגה הברורה והמובילה של גל הראמניות שהיכה בעיר, אם לאהראמניה הלוהטת של 2025. התור הארוך שהשתרך בכניסה בחורף שעבר, עם פתיחתה, לא היה לחינם: כאן עושים ראמן יפני כמו שראמן יפני צריך להיות, ולא פחות חשוב מכך – פנקייק יפני כמו שפנקייק יפני צריך להיות, רוטט ופלאפי ונמס בפה. כיף. פלורנטין 5 תל אביב
הכל על הצ'אשו. הראמן של קוקו נקו (צילום: אפיק גבאי)
Wabi
הראמניה הקז'ואלית והמהירה של שף דין שושני נפתחה ונסגרה ושוב נפתחה על רקע המלחמה, ואחרי ששמו של הראמן שלו יצא למרחקים בשלל פופ-אפים, בהחלט הגיע הזמן למסעדה שתהיה כאן כדי להישאר. הנוסחה שפיתח שושני – ראמן עוצמתי ושלל מנות נלוות חביבות כמו יאקי סובה פאן, אוניגירי וגיוזה – אמורה להשתכפל לסניפים נוספים בעקבות ההצלחה, אבל עובדת מצוין גם כמקום ייחודי עם אופי משלו. Wabi, דה פיג'וטו 23 תל אביב
כל איטריה עולם משל עצמה. דין שושני ב-WABI (צילום: יעקב בלומנטל)
וואט סאנג
את היפנית השכונתית פתחו צמד קולגות וחברים ותיקים יוצא סושיית MOON, שלא ממש תכננו לפתוח מקום באמצע המלחמה. למרות רעשי הרקע, וואט סאנג בולטת בשטח ומפיחה רוח רעננה בז'אנר בעזרת פתיחים קלאסיים ומקוריים בביצוע טוב, ראמן, גיוזות ותפריט מגוון של סושי ונגזרותיו. רק שלא יתקלקלו לנו. הרכבת 12 תל אביב
בר האוכל האהוב מציב תחרות קשה לאחות הגדולה, מסעדת בית תאילנדי. עם אווירה משוחררת, קוקטיילים מצוינים ואוכל חריף וחזירי בקטע טוב, קאב קם מתאים לכל הזדמנות שבה צריך לשכוח לקצת מכל מה שמסביב, ופשוט ליהנות. שימו לב: השיבוץ בקטגוריית ביניים מתייחס לנינוחות הכללית שהמקום מעביר בהצלחה רבה ופחות לתמחור, ששואף לגבוה. לינקולן 11 תל אביב
קאב קם (צילום יהונתן בן חיים)
התאילנדית בסמטת הר סיני
יש הרבה תאילנדיות בעיר, אבל אין אחת שעושה זאת כמו התאילנדית בהר סיני. התפריט מציע מנעד רחב של מנות תאילנדיות שעשויות כמיטב המסורת, עם טוויסטים קטנים שהופכים אותן למיוחדות וצבעוניות, והאווירה קלילה וכיפית בזכות הלוקיישן (ולמרות השיפוצים ברחוב). הר סיני 1 תל אביב
הראמן ההו כה מדובר, שיפודים קטנים, שולחנות נמוכים ואווירת שינג'וקו – מנטנטן היא עבורנו קפיצה קטנה ליפן מבלי לעבור בנתב"ג. וכמובן שאסור לשכוח ביקור בשירותים והתייחדות עם האסלה הכי מפנקת בעיר. נחלת בנימין 57 תל אביב
התאילנדית משוק הכרמל עברה מיקום והתרחבה, אך שום דבר אינו מפריע לאותנטיות לבוא לידי ביטוי. בתפריט תמצאו את כל החשודים המיידיים בלי טריקים ושטיקים, וזה בדיוק מה שאנחנו אוהבים בו. הטעמים כמו בבנגקוק והמחיר סביר – כל מה שאפשר לבקש ממסעדה אסיאתית טובה. קרליבך 15 תל אביב
מסעדת אוכל הרחוב התאילנדי היא מעוגני המטבח האסיאתי החזקים בעיר. טעמים שמצליחים לתקשר עם מקסימום קהל, שירות נעים, אווירה וקוקטיילים פירותיים משרטטים דיל שתמיד מצליח. דיזינגוף 275, קינג ג'ורג' 84 תל אביב
כשאייל שני משתף פעולה עם מי שהיו בעלי מסעדת האנוי האהובה, אפשר לצפות שיהיה טעים. למפור מחברת בין אוכל טוב, אווירה קלילה ולא מחייבת ומחירים סבירים – משולש שווה צלעות מושלם לארוחה אסיאתית קז'ואלית. קינג ג'ורג' 30 תל אביב
למפור (צילום: אריאל עפרון)
אוכלים בגבוה, משלמים בקז'ואל
גברת קוטייאו
מסעדונת השוק היא כל מה שטוב באוכל הרחוב התאילנדי: טעמים בועטים ואווירת נו נונסנס, שולחנות קטנים בסמטה צדדית ואוכל שתמיד מתחשק לנו לזלול. עם זאת אסור לשכוח שמדובר במסעדת שף בראש ובראשונה מבחינת התמחור, ובכך שלפעמים המסעדה סגורה כי השף נסע לתאילנד לחפש השראה. יום טוב 1 תל אביב (שוק הכרמל)
האחים אופיר (השפית) ורתם גוטמן יצרו פיוז'ן מוצלח ביותר בין המטבח האסיאתי למנגל הישראלי. למשל עוף טעים ורך במרינדת יוגורט שנארז בתוך נאן, ומחבר את כל מה שאנחנו אוהבים בעל האש עם כל מה שאנחנו אוהבים באוכל הודי. בשעות הערב המקום משנה את פניו לבר אוכל שמחויב פחות לאסיה ויותר לבילוי, אבל אנחנו אוהבים אותו גם ככה. יהודה הלוי 44 תל אביב
טירוף כמה שטעים. סון רון (צילום:אינסטגרם/סון רון)
קפה טאיזו
מאז שנפתח אי שם בזמן הקורונה קפה טאיזו נמצא אצלנו במועדפים בגלל המטבח האסייתי המיוחד של טאיזו, ששואב השראה מאזורים וממטבחים שונים באסיה. שף יובל בן נריה מציע פרשנות מקורית וכיפית למנות אסיאתיות, ובהצלחה רבה כל כך שגררה פתיחת סניף כשר בשרונה מרקט. החשמונאים 99 תל אביב
מה לא כשר בזה. קפה טאיזו (צילום: יחסי ציבור)
אוכל רחוב
סאן מיי
סאן מיי היאמזללת גיוזות שנפתחה בשוק הכרמל, ומתמקדת בגיוזות מאודות מצוינות בעבודת יד. יש בגרסה קלאסית, ממולאים לפי מיטב המסורת הסינית בעוף, כרוב, גזר, ג׳ינג׳ר ושום – ומשם מרחיק הבעלים ואדים קונדרטייב למחוזות אסיאתיים מעניינים, למשל לפיליפינים עם גיוזה ממולאת רוטב אדובו פיליפיני ואפילו לרוסיה עם גיוזה ממולאת תפוחי אדמה ופטריות. ההמלצה שלנו היא למלא את השולחן והבטן בשתיים מכל סוגא ין דבר כזה יותר מדי כיסונים. יום טוב 17 תל אביב (שוק הכרמל)
כיסוני הנחמה כאן. סאן מיי (צילום: יעל שטוקמן)
הונג באו
ואם כבר כיסונים מהמזרח הרחוק ראוי להזכיר גם את הכיסונים הסיניים למהדרין של האו צ׳אנג צ׳ה שמגיש בדוכן הקטנטן שלו באו – לחמניות רכות ומאודות ממולאות בשר בקר/עוף/שרימפס, לצד גיוזות קלאסיות וגם כיסוני שומאי שפתוחים מלמעלה ומשאירים טעם של עוד. אצל האו תוכלו להנות מארוחת דים סאם כהלכתה ורק לרצות עוד מהטעם הסיני האותנטי הזה. שרונה מרקט תל אביב
המזללההפאן אסייתית החדשה והלוהטתמבית היוצר של זופה לשעבר, שתמצאו בה מנות ווק, מרקים, סלטים צבעוניים ומתובלים היטב לצד ספודו – לחמנייה ממולאת ממזרית עם מילויים בנוסח הודי/תאילנדי/סיני ועוד. מה שבטוח, אף פעם לא משעמם בבנג בנג, וכל אחד יוכל למצוא את עצמו בתפריט העשיר והרחב שחולש על טעמים מתוקים, רעננים וגם פיקנטיים וחרפרפים כיאה ליבשת. אבן גבירול 138 תל אביב
אל תחמיצו את הספודו (פינה ימנית למטה). בבנג בנג (צילום: עוז אוחיון)
ליי פו
לא כל ארוחה אסיאתית חייבת להתחיל בתפאורת עלי דקל ולהסתיים בקוקטיילים נוצצים. דווקא הפשטות והאוטובוסים שעוברים בסמוך עושים את ליי פו למסעדת רחוב אותנטית ומותירים את הבמה לשו מאי, וון טון, באנז ועוד מנות אסיאתיות בתמחור הוגן. בוגרשוב 31 תל אביב
"גורקה קיטשן היא אולי לא מטבח גורמה, אבל היא מסעדה אדירה בתמצית שלה– מקום שאתה מגיע אליו, מקבל אוכל טוב עם טעמים נהדרים, עם שירות מתוקתק ובמחיר מצחיק במונחים תל אביבים. קפיצה קטנה, נעימה וטעימה לחו"ל", כתב המבקר שלנו על המסעדה ההודית-נפאלית בנווה שאנן. נסו ותיווכחו ותזמינו לנו סוקוטאי וצ'יקן טיקה. ראש פינה 16 תל אביב
אזור התחנה המרכזית הוא כר פורה למסעדות אסיאתיות אותנטיות, ואל מאנו היא ייצוג מצוין: מטבח וייטנאמי ופיליפיני שהתאחדו תחת קורת גג אחת במקום שמציע את הטוב מכל העולמות – ספרינג רול, סלט מנגו, פו ועוד ועוד. והמחירים מצחיקים, שזו עוד סיבה להגיע. יסוד המעלה 46 תל אביב
מבלי להיכנס לוויכוח על אותנטיות – הכריך בבאן מי 13 פשוט מצוין. באגט פריך לשלמות סופג את טעמי הפאטה, הממרחים והחמוצים, שמתכנסים לביס פרוע ורבגוני. אם כבר הגעתם עד שם או פתחתם אפליקציית משלוחים, שימו לב למרק פו ולעוד מנות שלפעמים המזללה הווייטנאמית החמודה חוטאת בהן. נחלת בנימין 107 תל אביב
מאנץ' אולטימטיבי שמורכב מלאפה שקפקפה רטבים, ירקות ועוף, דגים או טופו, קערות אורז, סלטים ומרקים, כשעל הכל חתום בית היוצר המצוין של מסעדת מאנטה ריי. שי שי נותן מענה אסייתי חד משמעי לקרייב לטעמים אסייתיים־מערביים עזים, ולכן הוא תמיד במועדפים שלנו באפליקציות המשלוחים. אבן גבירול 33 תל אביב
מסעדה נפאלית קטנטנה בכניסה למדרחוב נווה שאנן, עם תפריט קבוע שמשתנה בהתאם לעונה והשוק. המנה המומלצת מכולן היא כמובן מומו – כיסון נפאלי בעבודת יד מאודה או מטוגן במילויים שלוקחים את חוש הטעם הרחק מזרחה. נווה שאנן 46 תל אביב
אהן תאי
מסעדת שוק/רחוב משפחתית אותנטית במלוא מובן המילה, עם שולחנות פרושים על המדרכה והכביש ושפית ילידת תאילנד (בן זוגה הישראלי עוזר בהגשה והאחות ממלצרת). מהמטבח הקטנטן משוגרים החוצה פאד תאי, קארי ועוד קלאסיקות מהמטבח התאילנדי בתמחור באווירת הקאוסאן, כ-50 ש"ח למנה. האוכל טעים ופשוט, ולא פלא שתמיד מלא כאן ויש תור. ישכון 45 תל אביב
כמו בקאוסאן. אהן תאי (צילום שרון בן דוד)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מעצבת האופנה נועה גלר לא האמינה שזה קורה לה. בערב פסח, רגע לפני שיצאה לארוחת ליל הסדר עם משפחתה, חשכו עיניה. "קיבלתי הודעה מאחיינית שלי שגרה בדרום תל אביב, מול הסטודיו שלי: 'אל תשאלי, שמעתי פיצוץ מטורף והבניין של הסטודיו שלך קרס'. אז במקום לצאת לליל הסדר, טסתי לשם עם בן הזוג שלי". הסטודיו של גלר שוכן בדרך יפו באזור לוינסקי. כן, באותו בניין שהחליט להתמוטט לפתע בצהרי יום רביעי, 1 באפריל, כמו מגדל קלפים מפויח. מתיחה בחסות הקוסמוס, הגורל, או פשוט מציאות שלא יודעת מנוח.
"מדובר במבנה עצום בגודלו, ומה שקרס בפועל הוא פאה בצד המזרחי. בדיעבד מתברר שהמבנה היה מסוכן – ואף אחד מהדיירים לא ידע את זה", מספרת גלר. "כל הסיפור מורכב מאוד, והמהנדסים חוששים שהבניין ימשיך לקרוס. במשך כמה ימים לא ידעתי מה קורה בפנים; אני חולקת שם סטודיו ענקי בשכירות משנה, ולא היה לי מושג אם הוא שרד. אני מחזיקה שם סחורה לשנה קדימה, כולל חומרי גלם בשווי מאות אלפי שקלים, שהיו תקועים בפנים".
אחרי כמה ימים מורטי עצבים גילתה גלר שהסטודיו יצא יחסית ללא נזק – אבל הסיפור היה, ועודנו, רחוק מלהסתיים. "הנחיית פיקוד העורף במצב כזה היא לפרוץ לכל הנכסים ולוודא שאין פצועים בין ההריסות, אז פרצו לי לסטודיו באופן יזום ונתנו לי בערך חמש דקות להתארגן על העניינים. בהתחלה לא ידעתי אם בכלל יאפשרו לי לחלץ משם משהו, כי כל הזמן שידרו את המסר שהבניין עומד לקרוס כולו בכל רגע".
נועה גלר מחוץ לבניין הסטודיו שלה שקרס בדרום תל אביב (צילום באדיבות המצולמת)
ואז, ברגע אחד, מעכשיו לעכשיו, קיבלה גלר הודעה להגיע ולפנות מה שאפשר. "מדובר בפינוי מורכב מאוד – של טון וחצי סחורה. הכול נעשה תחת לחץ של זמן, ובמקביל הייתי צריכה, מהרגע להרגע, למצוא לוקיישן חדש לפנות אליו את הדברים. ולכי תמצאי בחג בעל נכס פנוי. ניסיתי לעזור גם ליצרן שלי, שיושב שלוש קומות מעליי. אני מרגישה מחויבת אליו. הוא יצרן של המון מעצבים ומותגים בתעשיית האופנה המקומית, אז אם הוא נופל – המון מעצבות מקומיות ורשתות קטנות קורסות יחד איתו".
בקיצור, סרט רע מכל כיוון. "מבצע החילוץ שלו היה אפילו מורכב יותר משלי. ניתקו את החשמל, אז היו צריכים לפנות ידנית את המקום שלו ולרדת ארבע קומות ברגל עם כמות לא נורמלית של סחורה – עם ציוד מגן, מפקחים ומהנדסים. אני ובעלי לקחנו על עצמנו לסייע לו עד הדקה האחרונה. אחרת הוא לא היה שורד את זה, וכתוצאה מכך עוד הרבה מעצבות אחרות היו נפגעות".
עשית כבר בקרת נזקים? את יודעת כמה הברדק הזה יעלה לך? "אני עדיין לא יודעת לאמוד את הנזק הכלכלי שספגתי. אני כרגע במוד מלחמה – להציל את מה שאפשר מהעסק שלי".
מתוך קולקציית קיץ 2026 של גלר (צילום: איה בוזגלו)
גלר הקימה ב-2015 את Galler, המותג הנושא את שמה, אחרי עשור שבו עסקה בייבוא בגדים מהמזרח. מאז היא מקפידה על ייצור מקומי – בשכר ובתנאים הוגנים – ומייצרת את הבדים באיטליה או מייבאת אותם משם. "מדובר בבדים עודפים של מותגי-על כמו פראדה", היא מסברת את האוזן, "במקום שזה ילך למטמנות, אני קונה את הסטוקים הנותרים, אז יש פה גם פן אקולוגי". ייצור הבגדים עצמו נעשה כאמור בישראל, בשיתוף פעולה מתמשך עם אותם יצרנים ואנשי מלאכה לאורך השנים.
בנוסף, גלר ניחנה במודעות חברתית מפותחת ובאכפתיות עמוקה לזולת. אחרי השבעה באוקטובר היא עיצבה וייצרה חולצות שסימלו את המאבק להחזרת החטופים, כשההכנסות הוקדשו לכיסוי הוצאות המחאה. לצד זה, היא מקדמת את פרויקט נשים מסידרא – עמותה המסייעת לנשים מהפזורה הבדואית בדרום המתמודדות עם מצוקה ומצבי חירום ("כרגע המצב שם הכי גרוע שהיה אי פעם"). במסגרת הפעילות המשותפת היא יוצרת איתן קולקציות, במטרה לייצר להן אפיק הכנסה, כאשר חלק משמעותי מהרווחים מועבר אליהן.
כרגע, לרגל המצב,מציעה גלר באתר שלה הנחה מיוחדתשל 15% על הקולקציה החדשה עם הקוד BFF15 – ולצדה גם קטגוריית אאוטלט שווה עם פריטים מעונות קודמות בהנחות משמעותיות, וכן קטגוריית עודף ממאה. תוכלו למצוא שם בין היתר שמלת פסים מעונות קודמות (99 שקלים); מכנסי ג'ינס כהים עם פנסים, בגזרה משוחררת (כולל גומי מאחורה – גאוני!) ודיטייל של חגורה הנסגרת באבזם (199 שקלים); גופיות קיציות בעלות פוטנציאל חרישה אינסופי (259 שקלים לפני 15% הנחה); שלל עליוניות קימונו יפות, קלילות וצבעוניות מהקולקציה החדשה (359 שקלים לפני 15% הנחה); ויש גם תופינים כמו מטפחות וינטג' גדולות עשויות משי, בהדפסים יפהפיים (149 שקלים) מאת מותגים מרגשים – סטייל פייר קרדן, אונגרו ועוד – כל אחת וואן אוף אה קיינד. קצת כמו גלר עצמה. >> פורסם לראשונה במגזין "את"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
קצת חדשות טובות מתחום התרבות מזמן לא היו כאן: בחודש יולי הקרוב ייפתח מחדש תיאטרון הסימטה במבנה היפואי ההיסטורי בן 600 השנים שבו פעל מאז 1982 כשהקם אותו ניקו ניתאי, אחרי שיפוץ מקיף וקפדני שערכה בו עיריית תל אביב-יפו בהשקעה של כ-18 מיליון ש"ח. התיאטרון, המשמש כמרכז הפרינג' העירוני, מקבל גם בוסית חדשה: העירייה הכריזה אמש על מינויה של נועה שכטר למנהלת התיאטרון במקומה שלעירית פרנק, המנהלת היוצאת (הפורשת לגמלאות לאחר 26 שנות עשייה), מינוי שהתקבל בסיפוק רב בקרב יוצרים ויוצרות בסצנה.
שכטר,דמות מוכרת ומוערכת מאודבזירת התיאטרון המקומית, נבחרה בתום מכרז רחב היקף אליו ניגשו כ-50 מועמדים ומועמדות, וזאת לאור ניסיונה המקצועי והניהולי העשיר בתחום התיאטרון. בשנים האחרונות שמשה שכטר כמנהלת האמנותית של תחום התיאטרון בצוותא וכיו"ר פורום יוצרות התיאטרון בישראל. במסגרת פעילות זו, ובשיתוף עיריית תל אביב-יפו, קודמה מדיניות ייצוג נשי של 50 אחוז בתחום הבימוי והמחזאות בארבעת התיאטראות הרפרטואריים הגדולים בעיר.
במסגרת חזונו המחודש של הסימטה, תוביל שכטר שלושה מהלכים מרכזיים לחיזוק עולם התיאטרון בעיר: הקמת חממה מקצועית לבוגרי מסלולי בימוי ומחזאות, שתאפשר פיתוח יצירה, ליווי מקצועי וחשיפה למקבלי החלטות, תוך שימוש באנסמבל ובמתקני התיאטרון כמרחב מחקר ואימון; ביסוס הסימטה כבית אוצר לקבוצות הפרינג' הפעילות בעיר, לא רק כחלל מארח, אלא כגורם דוחף, מלווה ומשווק; והקמת בית מקצועי לעולם התיאטרון הישראלי, שיציע כיתות אמן וסדנאות בתחומי הבימוי, המחזאות ועיצוב הבמה בשיתוף ארגוני היוצרים, כחלק מהחזון העירוני לחיזוק קהילת היוצרים ולעידודם להישאר במקצוע ולהישאר בעיר.
"אני מברכת את נועה שכטר על בחירתה לתפקיד מנהלת תיאטרון הסימטה", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העיר תל־אביב-יפו ומחזיקת תיק התרבות. "נועה מביאה עמה ניסיון אמנותי וניהולי משמעותי, חזון ברור ומחויבות עמוקה ליוצרות וליוצרים בעיר. תיאטרון הסימטה הוא אבן יסוד בעולם הפרינג' הישראלי ובמרקם התרבותי של יפו ותל אביב-יפו כולה. לאחר השיפוץ המקיף שביצענו במבנה ההיסטורי, אנו פותחים דף חדש עבור הסימטה – כזה שיחזק את הדור הבא של יוצרי ויוצרות התיאטרון ויעמיק את מקומו של הפרינג' בלב העשייה התרבותית בעיר. אני מבקשת להודות למנהלת היוצאת, עירית פרנק, על 26 שנות עשייה מסורה ומשמעותית למען התיאטרון בעיר ובארץ, ולאחל לה הצלחה רבה בהמשך דרכה".
, הן בזירה האמנותית והן בזירה האדמיניסטרטיבית. שכטר תחליף בתפקידה את עירית פרנק, המנהלת היוצאת, משמעותית.
הסימטה, התיאטרון שוכן בבית בן כ-600 שנה ביפו העתיקה, והוקם בשנת 1982 על ידי ניקו ניתאי, אשר שימש כמנהלו הראשון. בשלוש השנים האחרונות הובילה העירייה שיפוץ מקיף למבנה בעלות של כ-18 מיליון ש"ח, והתיאטרון עתיד לשוב למשכנו ההיסטורי, שכעת עומד בסטנדרט מודרני ומונגש.
בין תפקידיה הקודמים: מנכ"לית קבוצת התיאטרון "אנסמבל כאן", מנהלת אמנותית שותפה של פרס "קיפוד הזהב", מרצה במסלול השלמה לתואר לשחקנים יוצרים בסמינר הקיבוצים, חברת הוועד המנהל בבת"י (איגוד במאי ובמאיות התיאטרון בישראל) ומנהלת אדמיניסטרטיבית של קבוצת תיאטרון-מחול "קליפה". שכטר ביימה הפקות בתיאטרון צוותא, תמונע, בפסטיבל תיאטרונטו ובקפה תיאטרון הקאמרי. היא זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה של עיריית תל אביב-יפו ומלגת קרן שרת לבימוי ומשחק. בימים אלו עולה בתיאטרון החאן הפקה חדשה בבימויה – עיבוד בימתי שכתבה לרומן רב המכר של צבי בן מאיר", מי שסוכתו נופלת".
קרדיט צילום תמונה נועה שכטר :אמנון חורש
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תערוכה קבוצתית שבה אמנים.ות בוחנים איך מציאות מפוקחת מעצבת זהויות, יחסים ואופני חשיבה. העבודות בתערוכה חושפות עד כמה אנו מחוברים, מרושתים ונתונים להשפעה יותר מאי פעם. ארטפורט, העמל 17
רונית פורת, ארטפורט (צילום: רעות ברנע)
2. אלת הסבירות // המעבדה לאמנות
תערוכת יחיד לשחר מרקוס, שהופך את המונח ״עילת הסבירות״ לעבודת וידיאו־מיצב של מופע אבסורד – פורמט טלוויזיוני נוצץ ומטריד שבו הכללים נכתבים מחדש בכל רגע. פתיחה בשבת ב-11:00, המעבדה לאמנות, הרצל 119
שחר מרקוס, המעבדה לאמנות
3. מעיניה של ילדה // בית תמי
תערוכה שתחבר בין יצירתן של ז׳ני רוזנשטיין, ציירת וסופרת ניצולת שואה, שורדת מחנה מוגילוב־פודולסק, לבין טל לוי, ציירת וקולנוענית בוגרת התואר השני בקולנוע דוקומנטרי מאוניברסיטת תל אביב. יחד הן יצרו לעצמן מרחב של אמון המאפשר יצירה ושיח מתמשך על כאב העבר ועל היומיום. פתיחה בראשון ב־18:00, בית תמי, בעלי מלאכה 16
5. מעניין מה הייתְ חושבת; הַאֲפָלָה // מרכז מעמותה, ירושלים
שתי תערוכות יחיד, הראשונה לראובן זהבי, שבמרכזה מיצב – שולחן עמוס בפייק פוד. זהבי שחזר את עוגיות אימו מאלג׳יריה בחומרים בלתי־אכילים, וגילה שהוא משחזר לא רק צורה אלא עולם שלם שאבד עם מותה. השנייה לרחל חגיגי, שבה 11 עבודות רקמה בטכניקת גובלן, המבוססות על תצלומי עיתונות של הפצצות בעזה. פתיחה בשישי ב-12:30, מרכז מעמותה, בית הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים
רחל חגיגי, מרכז מעמותה. צילום: יאיר מיוחס
6. מפגש אלכימי // הגלריה החדשה בטדי, ירושלים
תערוכה משותפת לקטיה איזבל פילמוס, חיימי פניכל ושרון קרן – אמנים שעובדים בסטודיו כבתוך מעבדה: חוקרים לעומק את חומרי העבודה שלהם – הן ברמה הרעיונית באמצעות שימור, זיכרון, אורבניות וערך האובייקט האמנותי; והן ברמה החומרית באמצעות שימוש בבטון, זכוכית, עץ ועוד. הגלריה החדשה בסדנאות האמנים טדי, אצטדיון טדי (שער 22) ירושלים
תערוכת יחיד לטל אמיתי-לביא, שמציגה מיצב וידאו וסאונד שנוצר במיוחד לחלל. ביצירתה היא "מקלפת" את השכבות הפיזיות של המבנה וחושפת את שלדו הצורני. המיצב מהווה שיא בתהליך ארוך שנים של צמצום החומר, בו היא עוברת משימוש בחוטים דקיקים לאנימציה קווית מזוקקת של אור וסאונד. בית חנקין, כפר יהושע
טל אמיתי-לביא, בית חנקין
9. ציפרלקס // גלריה רמות מנשה
תערוכת יחיד לעינת סיני פסטרנק ובה עבודות שממשיכות פרשנויות חזותיות לעבודות גוף רב־תחומי. מהלך היצירה שבו היא עוסקת בעשור האחרון מבוסס על מחקר הבוחן את השפעתה של התרבות האיראנית – שממנה מגיעים הוריה – על חייה העכשוויים בקיבוץ שער העמקים. הגלריה לאמנות, קיבוץ רמות מנשה
עינת סיני פסטרנק, גלריה רמות מנשה. צילום: בועז לניר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כמו אחרי חגיגות מימונה אמיתיות, קמנו הבוקר עם האנגאובר – אבל פחות בזכות הדרינקים ליד המופלטה (לא עושה גלוטן יפה שלי), ויותר בגלל הפסקת האש ו-40 הלילות השדודים שלפניה. מה קרה פה? האם זה יחזיק מעמד? איך זה עוזר למישהו חוץ מלביבי? איך ד"ר רובי אמור לשרוד את המשמרת האינסופית הזו ב"דה פיט"?! הרבה שאלות, כל כך מעט תשובות כנות. אבל דבר אחד אנחנו בהחלט יודעים בוודאות – עולם התרבות לא מבזבז זמן, וחוזר תיכף ומיד.
אחרי כמעט חודש וחצי של קיפאון משתק, בסופ"ש הקרוב יחזרו הופעות המוזיקה שכל כך התגעגענו אליהן, ועוד הערב תוכלו לבלות עם טיפקס במימונה בבארבי, למשל – ובהמשך הסופ"ש גם להינות משי טרא בלבונטין או בלולו במרץ 2 או פשוט לרוץ ברחוב עם אוזניות מבלי לתכנן מסלול למקלט הקרוב לסביבתכם. אלו הדברים הקטנים שמרכיבים את האושר. אבל אם בא לכם לחגוג קצת יותר, ולסמן את היציאה לחירות הפסקת האש בשואו קצת יותר גדול, קבוצת toMix הרימו מסיבת פופ-אפ מהרגע להרגע בשם "יוצאים מהמקלט" שתתקיים מחר בצהריים (ו', 10.4, 13:00) בהאנגר 11, עם הופעות שוות ואנרגיה שתפציץ את הנמל מבלי התרעה.
במסגרת ההאפנינג, שכרטיס אליו יעלה לכם 189 ש"ח, יופיעו הדג נחש האדירים שתמיד מבשרים רק שלום, פלד שכנראה רועד על באסים מרוב רצון לחזור לבמות ולהקת שאזאמאט האהובים עלינו, שרק בתחילת השבועכתבו עבורנו טור נוקבעל הרצון העז שלהם לחזור לבמות. בהפקה מבטיחים הפתעות נוספות (מקווים שזה לא תקיפה נוספת בלבנון), ויהיו דיג'יים שירימו את זמנכם בין ההופעות, ובסך הכל בדיוק סוג ההתרעננות שהיינו צריכים, לפחות עד המלחמה הבאה. עזבו שטויות, עכשיו הזמן לצאת ולתמוך באמנות ישראלית, שבתמורה תתמוך לכם בנפש המעורערת. בשביל זה היא קיימת. יוצאים מהמקלט, 10.4, 13:00, האנגר 11,לרכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אתמול הגיע הרגע שהמוני אנשים חיכו לו. לא, לא מדובר בהפסקת האש מול איראן, אלא בעונה החמישית והאחרונה של "הבנים" (שלצורך נוחות נקרא לה כרגיל בהמשך הביקורת "דה בויז", כי זה נשמע משמעותית טוב יותר באנגלית). בדיוק כשדונלד טראמפ נמצא בשיא טרלולו ושולח לאוויר העולם איומים כמו "ציוויליזציה שלמה תימחק הלילה" כאילו הוא מינימום ת'אנוס שמנופף בדגל ארה"ב", העונה החדשה של "דה בויז" מגיעה והיא בועטת, מלוכלכת, מדממת וגסה יותר מתמיד, בדיוק כמו המציאות שלנו.
מאז סיום העונה הקודמת, בעולם של הסדרה יצר הארכי-נבל הומלנדר מציאות חדשה. אנשים שמתנגדים לו, משתפים מימז שלועגים לו או סתם עושים לייקים לפוסט הלא נכון, נשלחים למחנות מעצר שמעליהן, בדומה לאושוויץ, מתנוסס הכיתוב "החירות משחררת". באחד מהמחנות הללו הוא מחזיק גם את יואי, פרנצ'י ומילק, בעוד שבוצ'ר וסטארלייט עסוקים בעבודת מחתרת. במקביל אנחנו מגלים שקימיקו הוגלתה לפיליפינים ועכשיו היא גם מדברת, וכמו כן שאשלי, אשת תאגיד "ווט" המסורה, היא כעת גם בעלת כוח על של שליטה במחשבות וטיפסה את דרכה לתפקיד סגנית הנשיא, בזמן שהנשיא מגיש משקאות להומלנדר ועונה לכל גחמה שעולה לו.
בגדול, הומלנדר בעונה הזאת הוא כל מה שטראמפ חולם להיות, מעין קיסר-אל שמצליח להוריד את העולם על ברכיו. הטרגדיה של טראמפ היא שבמציאות שלנו זה לא בדיוק מה שקורה: מבצע "שאגת הארי" היה כישלון מהדהד, הנזק שנגרם לאיראן אמנם היה אדיר אבל מטרות המבצע לא הושגו, השלטון לא התחלף והאיומים השונים על ישראל ועל העולם נותרו כפי שהם. במציאות של הומלנדר זה דווקא עובד והעולם נעתר, אך מאזן הכוחות מאוד השתנה.
בוצ'ר עדיין עובד על הוירוס שהורג גיבורי על, מארי מורו וחבריה מ"דור ה-V" הצטרפו למחתרת (אך היא טרם הופיעה בעצמה על המסך), ובנוסף להכל איי-טריין משלים את המהלך שלו מדמות שרצינו לראות מתה בעונה הראשונה לדמות שאנחנו מאוד אוהבים גם כשהוא בורח עם משפחתו ברחבי העולם. כמו כן – זו החלטה נורא מטופשת, גם מבחינה תסריטאית, לברוח למקום על הים כשיש בצוות שממנו אתה בורח את "המעמקים". לו, דרך אגב, יש פודקאסט אינסלי על גבריות עכשיו. כן, לכל אחד נותנים פודקאסט היום. זה מראה אולי יותר מכל את הניסיון של יוצר הסדרה, אריק קריפקה, להשתמש בנושאים הכי מדוברים בחברה האמריקנית באופן הכי בוטה שיש.עכשיו הצופים כבר לא מופתעים שמדובר בתוכנית טלוויזיה "שמאלנית" כי קריפקה בחר צד והוא ממש לא מסתיר את זה. אם כבר להפך.
"דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)
הומלנדר בעונה הזאת, לפחות על פי שני הפרקים הראשונים, מטפל בעניינים באופן הרבה יותר אישי. אם בעונות הקודמות היינו צריכים להמתין קצת לעימותים הישירים בינו לבין החבורה, הפעם הוא פשוט ניגש אליהם, שיכור כוח מתמיד. העובדה שבוצ'ר הרבה יותר חזק עכשיו בזכות הזרועות/גידול סרטני קטלני, מאפשרת לו להתמודד עם הומלנדר באופן הרבה יותר ישיר, וזה מביא לא מעט קרבות ברמה קולנועית כבר על תחילת העונה – וגם אבידה משמעותית. לפי איך שזה נראה, יהיו עוד כמה כאלה עד סוף העונה, כשבסוף נקבל את מה שרצינו מהרגע שהבנו מי זה הומלנדר: קרב על הבית הלבן.
השאלה האמיתית שנשארה היא כמה האבידות יהיו משמעותיות גם בצד של הגיבורים שלנו. אני כמעט בטוח במאה אחוז שבוצ'ר ימות, אלא אם כן הומלנדר יקרע לו את הגידול מהחזה וירפא אותו באורח פלא, אבל אני גם כמעט בטוח שיואי וסטארלייט ישרדו. בין היתר יש לנו את מאת'רס מילק שמתדרדר לאלכוהוליזם, וגם את פרנצ'י וקימיקו שלא מסוגלים להוריד את הידיים אחד מהשנייה. האם לאורך העונה הצוות יאבד אנשים? נקווה שכן, האופי של הסדרה דורש את זה, אבל נצטרך לחכות ולראות.
כמה מהם ימותו? "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)
על פי פתיחת העונה החמישית של "דה בויז", מחכה לנו עונה סוערת עם לא מעט אקשן והמון נזק משני. בעונה הזאת נקבל את אמריקה של הומלנדר, שהיא בעצם אמריקה של טראמפ על סטרואידים וקומפאונד V, וזה בדיוק מה שסאטירה צריכה לעשות: לקחת את המציאות ולהפוך אותה לקיצונית יותר. למרות שאנחנו מקבלים אבידה אחת קשה על הפרק הראשון, הגיבורים שלנו עדיין שלמים ובריאים (חוץ מקימיקו שמתפצלת לשניים בשלב מסוים, אבל היא מחלימה אז זה לא נחשב). אחרי חמש עונות, לכולנו ברור שזה לא יכול להישאר ככה. נתראה אחרי הסוף הרע.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לפני 9 שנים, כשעלתה לראשונה "סיפורה של שפחה", העולם נראה אחרת – אוקי, רק קצת אחרת – טראמפ עלה לשלטון, ביבי העביר כספים לחמאס וה-AI עדיין היה משהו שקורה רק בסרטים של טום קרוז. הזמן שעבר מאז הפך את הסיפור הדיסטופי של מרגרט אטווד מאזהרה מלחיצה למציאות מזדחלת. אז נכון, אנחנו עוד רחוקים משלטון תיאוקרטי מלא ונשים עוד לא עבדים, אבל רק נסו להסתכל אחורה ולהגיד שמצבן של זכויות הנשים לא התדרדר מאז, ורק נסו להסתכל קדימה ולא להבין שלשם אנחנו – ארה"ב, ישראל וגם איראן – צועדים יחדיו עם פיצוצים ברקע.
השינויים האלו, כמו גם ההצלחה של "סיפורה של שפחה", הובילו את אטווד לכתוב ספר המשך ב-2019, שמתרחש 15 שנים לאחר סיום הרומן המקורי. כעת, בדיוק שנה לאחר סיומה של "שפחה", הגיע זמן "העדויות" – סדרה שמתמקדת בדור הבא של נשות גלעד, אלו שגדלו לתוך המציאות הנוראית הזו, ועוד רוצות להביא לשינוי. גם על הסדרה הזו אחראי ברוס מילר, שיצר את הסדרה המקורית על בסיס ספרה של אטווד, ואף עזב אותה בעונות המאוחרות במטרה להתמקד בסדרת ההמשך – כך שיש מצב שהבייבי הצעיר זכה להשקעה על חשבון האם המותשת. מאוד מתאים לרוח גלעד.
הסדרה החדשה סוג של דרמת נעורים מורכבת בעולם הדיסטופי, ומתמקדת בקשר שבין אגנס (צ'ייס אינפיניטי, שפרצה ב"קרב רודף קרב"), נערה ממעמד גבוה בגלעד שרק מתחילה לגלות את זהותה האמתית ועל אימא הביולוגית, ובין דייזי (לוסי הולידיי האנונימית), נערה שהיגרה מקנדה לתוך גלעד. השתיים מתמודדות עם החיים בבית הספר היוקרתי להכשרת רעיות לעתיד בניהולה של הדודה לידיה (אן דאוד, שחוזרת בדמות שזיכתה אותה בפרס אמי), ועומדות להימצא בלב המאבק להפלת גלעד. במילים אחרות, אם "סיפורה של שפחה" היתה האזהרה, "העדויות" אמורה להיות המוטיבציה להילחם, שזה בדיוק מה שאנחנו צריכות עכשיו. "העדויות", 3 פרקים ראשונים עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תזמון, כידוע, הוא עניין של טיימינג. והתזמון הפעם הוא כמעט קוסמי: עם סיומו של חג הפסח, וככל הנראה גם סיומה של עוד מלחמה מול איראן, מגיעה סדרה חדשה בעלת ניחוח בטחוניסטי חזק. ככה זה בתקופות בטחוניות סוערות – בשלב מסוים הן תמיד מגיעות גם אל המסך שלנו.בין אם אלה סדרות עלילתיות כמו "פאודה" או "טהרן", סדרות תיעודיות מתמשכות כמו "אויבים", או סדרות דוקו תקופתיות כמו "סינדרום עזה", "לבנון" ו"אינתיפאדה", במדינה שבה הנושא הבטחוני תמיד אקטואלי, טבעי מאוד שאנשי הביטחון יתפסו פרונט גם בסדרות שאנחנו רואים.
תת ז'אנר מובהק של כל זה מיועד לאנשי הביון, הזרוע הארוכה של המדינה, כי בעוד צה"ל מוכר לנו מקרוב מדי (כך שאנחנו רואים בקלות גם את פגמיו), ארגוני המודיעין הישראליים מצליחים לשמור על מעמד סקסי יחסית. הם ה"מגן ולא ייראה", אנשי הצללים, האנשים המתוחכמים שפועלים בסתר ומצליחים להוציא יש מאין הישגים בלתי נתפסים.אחת הדוגמאות המובהקות לכך הייתה חיסולו של מחמוד אל מבחוח ב-2010, סיכול ממוקד בלב דובאי (לפני שהפכה למדינה ידידותית), שבו הצליחה מדינת ישראל בערמומיות ובתחבולות להגיע אל מי שנחשב לאחת הדמויות הבכירות בחמאס. 16 שנים אחרי החיסול, מגיעה סדרת דוקו חדשה שמספרת את סיפור החיסול הזה – אבל לא רק.
"מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)
מדובר ב"מלחמת הצללים – החיסול בדובאי", דוקו בן שני חלקים (כ-50 דקות כל אחד) שעלה השבוע ב-HOT8. שני יוצרים עומדים מאחוריו – ארי פינס, מיוצרי "צל של אמת", ורונן ברגמן, אחד העיתונאים הישראלים המצליחים בעולם היום ומומחה בינלאומי בעולם המודיעין הישראלי.חלוקת התפקידים ברורה: ברגמן הוא מספר הסיפור. הוא האיש שמופיע הכי הרבה על המסך כמי שמגולל את סיפור החיסול עצמו (ליד אנשים שהשתתפו בחיסול, מנהלי מחלקות במוסד, ראשי שב"כ ומוסד לשעבר וגם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט). פינס נותן את האווירה הכללית – וטביעת האצבע שלו בהחלט מורגשת ביכולת להעצים את הסיפור לכדי דרמה שקשה להוריד ממנה את העיניים.
הסדרה מספקת שני קווי עלילה: הראשון הוא הכרונולוגי והפשוט, שמספר את הסיפור של אל מבחוח מול מדינת ישראל (החטיפה והחיסול של שני חיילי צה"ל, אבי סספורטס ואילן סעדון, על ידי חוליה שאל מבחוח הוביל; המעורבות שלו בחמאס והבריחה שלו בעקבות הרצח); ומצד שני העיסוק העמוק יותר בשאלה שלא מספיק עולה לאחרונה, שאלת יעילותו של הסיכול הממוקד.כאן, הטיימינג הופך למעניין במיוחד, כי הסדרה עולה בדיוק בתקופה שבה הסיכול הממוקד הופך להצגה היחידה בעיר – "שאגת הארי", כמו "עם כלביא" ו"חרבות ברזל" לפניה, נרמלה לחלוטין את החיסולים. מרגעים גרנדיוזיים יחסית כמו חיסולם של חסן נסראללה או איסמעיל הנייה, ועד הקלישאה לפיה כל יום אתה מתעורר כדי לגלות שראש מערך מהדקי הסיכות של משמרות המהפכה חוסל על ידי חיל האוויר.
"מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)
כל כך התרגלנו לחיסולים האלה, עד שלא שמנו לב שהם יצאו מהתבנית המקורית שלהם מזמן: מה שהתחיל בתור רצון "לעצור פצצה מתקתקת", למנוע רצח של ישראלים באופן ישיר על ידי חיסולו של הגורם שיוביל לרצח (בבחינת "הבא להרגך השכם להורגו"), הפך פשוט לאמצעי של מדינת ישראל להיכנס בכל דמות נבל שהמציאות המזרח התיכונית יצרה – מחסן נסראללה, דרך מוחמד דף וסינוואר, ועד החיסול של האייתולה עלי ח'מנאי, שליט איראן.אין ספק שכולם לחלוטין בני מוות וטוב שאינם, אבל השאלה שלא נשאלת היא שאלת התועלת: עד כמה החיסולים באמת משפרים את מצבה הבטחוני של ישראל.
"מלחמת הצללים" משחקת תפקיד כפול בעניין הזה, משווקת את הסקס אפיל של עולם הביון, של הפעולה הממזרית, של האלגנטיות הישראלית והג'יניוס היהודי שמצליח להגיע לכל מקום, אבל גם שומטת את הקרקע מתחת לרעיון שעומד בבסיס החיסולים.המשפט הממצה ביותר בסדרה היה של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, שאמר ש"חיסול ראש הנחש לא מחסל את הנחש". כלומר, שמדינת ישראל התמכרה לסמליות שברצח המנהיגים ולא שמה לב שלצד הריגוש המיידי ותחושת הנקמה (ע"ע "כל כלב ביג'י יומו" מלהיט התקופה "חרבו דרבו"), המציאות שאחרי החיסול היא יותר מורכבת. הצד השני אמנם נפגע, אבל בסופו של דבר מחליפים תמיד יהיו ותחושת הנקם הופכת לפעמים ארגונים ליותר מסוכנים ממה שהיו קודם.
"מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)
ואולי "מלחמת הצללים" אומרת משהו אפילו יותר עמוק: שמדינת ישראל של נתניהו נורא אוהבת לשחק את "המשחק הגדול". נתניהו תמיד אהב לדבר על איראן כסכנה הקיומית הגדולה (עוד משנות ה-90'), לשלוח את חיל האוויר למשימות נועזות מול אויב שרחוק אלפי קילומטרים מכאן, לדבר על "שינוי המזרח התיכון" – אבל שכח, גם בכוונת מכוון, שאת הנזק הכי גדול למדינת ישראל לא גרמו האיראנים, אלא הנוח'בות שחיים על הגבול.
שבעה באוקטובר מופיע בסדרה רק ברמז, אך שם התנפצה התפיסה שלפיה אפשר לשפר את המצב במבצעים אלגנטיים, תקיפות של חיל האוויר וחיסולים של בכירים במשמרות המהפכה. בסוף, אחרי כל המבצעים ההירואיים (והם באמת הירואיים), נחזור פעם אחר פעם לחצר האחורית שלנו, לבעיה הפלסטינית המדממת שאיש לא מוצא לה פיתרון והממשלה מעדיפה שלא לפתור (כי בכל זאת, סמוטריץ' צריך להצביע בעד התקציב).
ועם כל זה, "מלחמת הצללים" היא סדרה כיפית לצפייה. קצבית, לא מאוד ארוכה (שעה וחצי ברוטו וגמרתם), מרתקת מבחינת הסיפור הלא ייאמן שלה, ומכילה שלל דמויות כריזמטיות (כולל ברגמן עצמו) שמהפנטות אותך פנימה. אבל המסקנה שאתה יוצא איתה, לצד ההתפעלות מהיכולות העילאיות שלנו, היא התחושה המבאסת שכל ההו-הא הזה של מדיניות הסיכולים הממוקדים אולי סקסי ומספק אחלה פריימים למהדורות, אבל לא ממש משפר את המצב הבטחוני שלנו כישראלים.איך אמר המשורר? עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות. והיא הרבה פחות מחרמנת מפעולת קומנדו מרהיבה במדינת אויב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
טיימינג זה הכל בחיים, אבל גם אם אין לכם טיימינג מוצלח, יש איך להתגבר על כך. לי-און קרקובר וחן פליסקין, בעלי בר האוכל "בר מימון", מבינים זאת טוב מאוד – את הבר ההוא הם פתחו רק חודשיים אחרי השבעה באוקטובר, ואת המקום החדש שלהם Rami הם פתחו רק כשבועיים לתוך מלחמת איראן הנוכחית. וכיאה לתקופה, זה מקום להגיע אליו כדי לשתות טוב, לאכול טוב, ולשכוח לרגע מהצרות, החששות מהפסקת אש שבריריות או מה שלא מטריד אתכם. איפה שיש זיתים מטוגנים בפירורי לחם, היאוש בהחלט נעשה יותר נוח. >>
את "רמי" פתחו קרקובר ופליסקין בסמוך ל"בר מימון" וגם ליד בר הקוקטיילים המתוק שלהם "לוסי", ובניגוד לאפיון הספרדי של המימון, רמי ניחן ברוח איטלקית שמשווה להיות אוסטריה – בית אוכל פשוט יחסית. אז נכון, פה לא יהיה לכם את המחירים והאופי של אוסטריה קלאסית כמו באיטליה, אבל כן תמצאו כאן בר יינות מצוינים שמגיש מאכלי בר איטלקיים עם טוויסט מקומי, לצד פסטות טריות מעולות. "האוכל האיטלקי פונה למכנה המשותף הרחב ביותר, אין מי שלא אוהב אוכל איטלקי ומוצא אותו מנחם", מסבר לי-און, "אז לא התלבטנו אם לפתוח למרות המלחמה, כי האוכל שאנחנו מגישים פה, בשילוב עם ניסיון העבר, שכנע אותנו שזה הדבר הנכון לעשות".
רמי. (צילום: יעל רונצקי)
קשה להתווכח עם הצהרתו על כך שכולם אוהבים אוכל איטלקי, לכן שמחנו לגלות שהתפריט, שנוצר ע"י הבעלים יחד עם מאור בוגין, מצליח לשבור את ההרגל השגרתי של פסטה עגבניות ופיצה לטובת אוכל מגוון ומעניין יותר. "עשינו רשימה של מנות מכל רחבי איטליה שמקובל לאכול בברים, ומתוכה ליקטנו כמה שאהבנו והתחלנו טסטים", מספר פליסקין. "תוך כדי התהליך עלו לי כל מיני רעיונות לטייק אוף על המנות, והתאמנו אותן לחיך ולחומרי הגלם המקומיים".
רמי. (צילום: יעל רונצקי)
אחת מאותן מנות, ממנה הזמנו לא פחות משתי צלחות שונות, היתה מנת זיתים מטוגנים בפירורי לחם שמוגשים לצד איולי – מנה שקשה להסביר בכלל מה כל כך טעים בה, אבל אנחנו צופים שתהפוך למרענן הרשמי של הפסקת האש. עוד בתפריט תמצאוארנצ׳יני בציר יין לבן, חמאה, פרמזן ומוצרלה (45 ש״ח), מפלטי תרד – מעיין קציצת תרד ממכרת וערבה לחיך שמכינים עם ריקוטה, פרמזן, פנגריטטה (פירורי לחם, המכונים באיטליה הפרמזן של העניים) ומוגשים עם פלפל אדום ורוטב רוזה (47 ש״ח לשתי יחידות), וגםסלט ענבים צלויים רענן עם נענע וסטראטצ׳לה (47 ש״ח).
הלהיט הבא שלכם. רמי. (צילום: יעל שטוקמן)
כאמור, גם פסטות טריות מצוינות מוגשות למקום, כאשר תמצאו בפניכם שתי אופציות: האחת היא רביולי במילוי ארטישוק ירושלמי בעבודת יד עם חמאה, פלפל שחור, זעתר ושמנת או אנילוטי מסקרפונה בציר עגבניות, חמאה ופרמזן (61 ש"ח לפסטה), וגם ניוקי עננים רך עם ריקוטה, פרמזן, צנובר קונפי ועירית (57 ש"ח) משלים את חגיגת הפחמימות. כי ששמתם לב, המנות לא מתומחרות גבוה, בין היתר כי הן אינן גדולות במיוחד – אבל אפשר להזמין כמה מהן, ופעמיים זיתים עבורנו בבקשה.
זוכר את נובמבר? עננים עננים. רמי. (צילום: יעל רונצקי)
לצד האוכל ישנם כמובן את יינות המעולים שליקט קרקובר, עם טווח מחירים כוסות שנע בין 43 ל-47 ש"ח, ובקבוקים בין 159 ל-219 ש"ח. יש גם קוקטיילים קלאסיים, בירות ושפריצים כנהוג באיטליה, כדי ליצור מקום שמדבר את רוח התקופה – הוא נעים, קז'ואלי במידה ולא יומרני כלל – אך עם זאת מוקפד ומדויק. בדיוק הפסקת האש שהיינו צריכים. רמב״ם 7 א', תל אבי. א'-ה' 18:00-00:00, ו' 12:00-18:00
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/04/Boiz05-1000x563.jpg ""דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)")
![כמה מהם ימותו? "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/04/Boiz04-1000x563.jpg "כמה מהם ימותו? "דה בויז" (צילום: יחסי ציבור/אמזון פריים)")
!["מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/04/1775669575_1367796_4254-1000x650.png ""מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)")
!["מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/04/1775669559_1367796_35292-1000x650.png ""מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)")
!["מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2026/04/1775669534_1367796_91991-1000x650.png ""מלחמת הצללים: החיסול בדובאי" (צילום: יחסי ציבור/HOT8)")
