Time Out תל אביב About

רגע לפני פסח: חגיגת חמץ גדולה תיערך בשוק האוכל של דיזנגוף סנטר

כנראה שמישהו בדיזנגוף סנטר הבין לאחרונה שיש להם נכס יוצא דופן לעת מלחמה – שוק אוכל מבוסס ויציב באזור מקורה ולצד מרחב מוגן נרחב – ולכן החליט להרחיב את ההיצע, ולפתוח את השוק למיזמים נרחבים מהרגיל. בסוף השבוע האחרון התארח בסנטר שוק האיכרים שנעדר מהפשפשים ביפו, וכבר בסוף השבוע הקרוב יתקיים במקום מיזם קולינרי חדש שרגע לפני פסח יחגוג את הפחמימות עד תום – מושלם למי ששומר חג ורוצה לעשות העמסת פחמימות לפני, ועוד יותר מושלם למי שלא שומר ורוצה סתם להעמיס פחמימות למזווה.

בימי חמישי ושישי (26-27.3) הסנטר יארח את אירוע "חמץ אקספרס", ביוזמת איש התוכן והיזם הקולינרי לירן אוהלי. שפים פרטיים, קונדיטוריות ועסקים קטנים מכל קצוות הארץ יציעו את מיטב פחמימותיהן לציבור התל אביבי הרעב, מה שאומר שיהיו בו לא מעט מנות וטעמים שלא מגיעים לרוב לת"א. כך, למשל, תוכלו לטעום מכריכי הבשר הנאים של "מזליקה" מבנימינה, או מאלו של הקרקוטרי איתן ברגמן שמגיע ממשגב עם שבגבול הצפון, השפית קרן אופן לוזון תגיע לסנטר עם מנות מהמטבח ההודי, והקונדיטורית נעה עינת ("הלוחשת לבצקים") תגיש קינוחים מיוחדים שלה.

אבל מכיוון שזו חגיגת בצק, אנחנו באנו עבור המאפים וכאן כבר יש יציאה עם "סאנפלור בייקרי" שיגיעו מחיפה עם שלל עוגות שמרים ומאפים מיוחדים, "הלחם והחמאה" שיגיעו ממודיעין עם כריכים, בגטים, עוגיות ומאפים, וגם מ"סניורה בייקרי" הנהדרת שלנו כאן בת"א, שאם עוד לא טעמתם אתם פשוט חייבות לעצמכן. גם אסף גרושקובסקי, דמות קבועה בשווקים ופופ-אפים, יגיע עם פחמימות מתוקות ומלוחות מהמטבח האיטלקי, ודוכנים נוספים יציעו שוקלדים של "יעל הקקאו" ויינות של "יקב קדמא".
יום ה' (26.3), 12:00-20:00, יום ו' (27.3), 10:00-16:00, דיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50, תל אביב

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

למה הסרט המצליח ביותר בעולם כרגע לא הגיע לישראל? אה, מלחמה

מעבר לנפילות טילי מצרר על העיר, הגבלות טיסה והתאספות, מחסור בשינה וחרדה אינסופית, המלחמה הביאה עלינו גם ניתוק תרבותי מסוים מכל מה שקורה מחוץ לארץ. כן, בעידן האינטרנט אפשר להתעדכן, אבל בין אם נרצה או לא, המרחק בין מה שקורה בניכר לכאן נמתח – ולפעמים גם מומחז בדמות קו הפרדה מבאס. כך המקרה עם הסרט "פרוייקט הייל מרי" שהיה אמור לעלות בארץ ב-19.3, אך נמנע מהקהל הישראלי כי בתי הקולנוע סגורים בהתאם להנחיות. אבל באמריקה, ובשאר העולם, הוא הפך לאירוע הקולנועי הגדול של השנה (לפחות עד כה),

הסרט בכיכובו של ראיין גוסלינג ובבימוים של פיל לורד וכריסטופר מילר ("ג'אמפ סטריט 21" ועוד מיליארד דברים מעולים) היה הימור די גדול של אמזון MGM, עם השקעה של 200 מיליון דולר בהפקתו, ועוד כמה עשרות מיליונים בשיווק. עוד לפני שעלה לאקרנים הוא זכה ליחסי ציבור לא רעים עם ביקורות טובות שהובילו לציון של 95% באתר איסוף הביקורות רוטן טומטוז, אבל עם הגעת נתוני הכרטיסים של סוף השבוע הראשון נראה שההימור של אמזון השתלם – הסרט הכניס כ-80.5 מיליון דולר רק בארה"ב, שזה גם הפתיחה הכי גדולה של השנה וגם שבירת השיא הקודם של אמזון, בו החזיק "קריד 3" עם 58 מיליון בסופ"ש הפתיחה. בנוסף, הסרט הכניס עוד 60.4 מיליון דולר מחוץ לארה"ב, מה שאומר 140.9 מיליון הכנסות בשבוע הראשון – עוד לא מספיק כדי להחזיר השקעה, אבל בהחלט סימן טוב לפתיחה.

הסרט המדובר הוא עיבוד לרומן מצליח באותו השם של הסופר אנדי ויר, הכותב של "לבד על מאדים" (שהפך לסרט "להציל את מארק וואטני"), וגם הוא עוסק באתגריו של אסטרונאוט בודד, שהפעם מנסה להציל את העולם כמו שאנחנו מכירים אותו. גוסלינג מגלם את ריילנד גרייס, שורד יחיד ממשימה שהוא לא בדיוק זוכר מהי, צריך להבין איפה הוא נמצא ואיך להציל את כדור הארץ – אך מבין גם שהוא לא חייב לעשות זאת לבדו (אם עוד לא הקלקתם, עדיף שלא תראו את הטריילר, כי יש שם וואחד ספויילר). כנראה שאת הלהיט הזה נזכה לראות רק כשתיגמר המלחמה, או לכל הפחות יתרופפו ההנחיות, אבל עד אז נסתכל לעבר חוץ לארץ בקנאה, ונחכה לחללית עם גוסלינג שינחת גם כאן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מה רואים הלילה: הממלכה המאוחדת מנסה להצטרף למסורת האמריקאית

עברה שנה מאז שהמוסד האייקוני שהוא סאטרדיי נייט לייב ציין 50 שנות קומדיה, כך שבאמת כבר מיותר לדבר על השפעתו העמוקה על התרבות האמריקאית, על הטלוויזיה ככלי בידור ועל קומדיה באופן כללי. אם תרצו השלמות, רק תראו פרק של "ארץ נהדרת" ותקבלו פרופורציות. אבל השבוע קרה משהו שמעולם לא קרה לתוכנית, ובפעם הראשונהנולד לה ספין-אוף בארץ אחרת– הגרסה הבריטית של SNL, עם קאסט מקומי, כותבים מקומיים, הומור מקומי ובתקווה, גם מסורת מקומית.

אם כן, במוצאי שבת האחרון שודר הפרק הראשון, תחת פיקוחו של מפיק העל לורן מייקלס, ובתמיכה מבחוץ של המנחה הראשונה באנגליה, טינה פיי – נו, רצו לתת להם הזדמנות ללמוד מהטובה ביותר – כשרק בפרקים הבאים יגיעו להנחות בריטים כמו ג'יימי דורנן ("חמישים גוונים של אפור") וריז אחמד. את חברי הקאסט כנראה שאתם לא תכירו, אבל חלקם קומיקאים, שחקנים ויוצרים קומיים שכבר הצליחו במידה מסוימת באנגליה, ועברו סדנה אצל הדוד מאמריקה על איך לכתוב קומדיה סטייל SNL.

הפרק הראשון אמנם לא זמין לסטרימינג חוקי בארץ (נקווה שזה עניין של זמן), אבל מערכונים וקטעים מתוכו כבר זמינים ביוטיוב של רשת SKY, הבית של התוכנית (שכמו NBC, גם בבעלות חברת קומקאסט), והאמת שהופתענו לטובה. כן, הקומדיה קצת חלודה ולחברי הקאסט בבירור צריך יותר זמן כדי למצוא את הקצב שלהם, אבל יחסית לתוכנית ראשונה זה מרגיש שיש להם קול קומי רענן, מעט אפל יותר מזה האמריקאי ועם שנינות בריטית מאפיינת. התרשמנו במיוחד מקטעי הוויקנד אפדייט, שהרגישו מוזרים, חצופים ופרועים כמו SNL בסבנטיז – ומבחינה רבה, זה בדיוק מה שזה, לידתו של SNL באנגליה, הזדמנות לראות מסורת חדשה קורמת עור וגידים, ולהבין אם תצליח לשרוד כמו האם האמריקאית שלה.
"SNL UK", פרק 1, רשת Sky

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

עולם התרבות קורס: נזק של מאות מיליוני שקלים מביטולי המלחמה

כבר יותר משש שנים שתעשיית התרבות בישראל היא הראשונה להיסגר והאחרונה להיפתח בזמני מלחמה ומגפה, ואחרי תקופה ארוכה של התגייסות, התעלות והתנדבות, נראה שהמלחמה המתמשכת באיראן עשויה להיות משבר אחד יותר מדי: איגוד תעשיית התרבות והפקות הבמה בישראל, המאגד אלפי עובדים בענף, פנה היום (שני) לממשלה בקריאה דחופה לגבש תוכנית חילוץ מיידית עבור התעשייה כולה לפני שתקרוס.

>> בגלל המלחמה הזאת: הפצ'ה קוצ'ה נדחה למועד בלתי ידוע
>> בפעם המי יודע כמה: שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה

לדברי האיגוד, המשבר סביב השלב הנוכחי במלחמה מסתמן כאגרסיבי במיוחד, בעיקר מפאת התזמון שלו שפגע באירועי השיא בעולם התרבות והפקות הבמה, אירועי פורים, אירועי פסח ואף את אירועי יום העצמאות בגלל התמשכותו. עשרות אלפי עובדים, אומנים ומעטפת האומן נותקו באופן מיידי במקור פרנסתם, מאות חברות בתחום מתמודדות עם נזק המסכן את המשך קיומן, ושלל הביטולים הותירו אחריהם נזק מצטבר המוערך במאות מיליוני שקלים.

"הימשכות המלחמה כשאין אופק לסיום המשבר, מעמידה תעשייה שלמה בסכנת קריסה", אומר יוני פיינגולד, יו"ר האיגוד. "פורים ופסח מהווים בסיס כלכלי ומשמעותי לתחום כולו, המעסיק עשרות אלפי עובדי תרבות. תחום התרבות והפקות הבמה הינו התחום היחיד שנמצא באפס פעילות בעקבות הנחיות פיקוד העורף. בהתאם להנחיות המדינה ושמירה על בטיחות אזרחי ישראל, נדרשת פעולת חירום לשמור ולהישמר על חיי התרבות בישראל".

המשבר השפיע על פעילות הענף כולו, גם במבט קדימה לחודשים מאי ויוני, עקב הצורך הייחודי של התחום לפעול במסגרת היזמות חודשים מראש, לשווק כרטיסים ופעילויות לקהל הרחב, מה שבשלב זה נמצא במצב דרמטי. חברי האיגוד קוראים לממשלה להגדיר את הסקטור של תעשיית התרבות והפקות הבמה המסחרי כתחום בעל פגיעה מירבית הכוללת השבתה מלאה ופגיעה של 100% ביכולת קיום עסקי תקין.

באיגוד תעשיית מדגישים כי הם צופים פגיעה דרמטית גם בחודש אפריל ובחודשים הבאים, אלא אם ייעשו על ידי הממשלה צעדים מהירים ותומכים, וקוראים לממשלה לגבש באופן בהול תוכנית תמיכה רחבה להזנקה ושיקום של עולם התרבות והאירועים. בין היתר דורש האיגודמענקי גישור שיסיעו לעצמאים, לחברות ולעובדים לשרוד את התקופה;מתן אפשרות לחל"ת מורחב לעובדי הענף, בהתאם להנחיות פיקוד העורף ולמגבלות ההתקהלות;יצירת מנגנון ביטוח מדינתי קבועשיאפשר להתמודד עםביטולי אירועים במצבי חירום בתמורה לפרמיה סבירה, ובכך יאפשר יציבות והמשך פעילות יזמית בתחום התרבות;הקמת קרן הלוואות ייעודית –שתסייע לעסקים להתמודד עם הקשיים התזרימים שנוצרו בעקבות ביטולי האירועים והאטת הפעילות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מועדון קרב: שאול מהבארבי שוב זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה

שבוע שלישי למלחמה באיראן, לפחות 3 זירות נפילה בת"א רק היום, ולאף אחד אין את היכולת לספר לציבור טרוט העיניים לאן כל זה הולך, או מתי זה יגמר. במשרד האוצר כבר החליטו להחזיר אותנו לשגרה למרות שאין מסגרות לילדים, ובטלוויזיה כבר חזרו לשגרת ריאליטי למרות שאף אחד חוץ מהם לא מצליח להתקיים בעולם התרבות, ועל אחת כמה וכמה – בתחום ההופעות.

בדומה לימי הקורונה, אז ההופעות היו הראשונות לעצור והאחרונות לחזור, גם הפעם נוצר מצב שבו הופעות פורים הגדולות כבר בוטלו, חגיגות פסח הקרובות בסימן שאלה גדול ומי יודע מה יהיה בקיץ. פיצויים אין באופק, שר התרבות לא סופר אף אחד ואין אף איגוד מוזיקאים שמוכן להרים את קולו. לריק הזה נכנס – ולא בפעם הראשונה – בעלי הבארבי שאול מזרחי, שביטא את כל התסכולים של תחום ההופעות והמוזיקה בפוסט אינסטגרם נוקב, שיורה חצים גם לממשלה, אך גם לתקשורת. ולשם התמיכה במאבק המוזיקאים, בתקווה שיקום, דבריו יובאו כאן במלואם.

"היי הלוווו! שמישהו יתעורר פה! כבר שלושה שבועות שענף התרבות משותק!!!", נכתב בפוסט. "ענף שבשנה ממוצעת מביא אלפי מופעים עם מאות אלפי צופים ורוכשי כרטיסים ואין קול. שקט, דממה. התקשורת לא מפסיקה לספר על חברות התעופה – יש טיסות יוצאות כמה נוסעים, מי יפצה וכו'. שלא נדבר על הצורך הבסיסי של הציבור לצאת לחו"ל ו"להתאוורר". ושלא נדבר על מסעדות שפים שהכותרות זועקות על ירידה בפדיון של עשרות אחוזים… ועל אירועי פורים שנגנזו, מסיבות העל של חברות ההייטק… ובסקטור שלנו ההופעות, שום מילה. שום תזכורת. אנחנו אוויר. שום דבר".

"אנחנו לא צינור חמצן? שעה של ריסטארט לראש? אנחנו השק חבטות של השוק – ללא ייצוג, ללא דאגה, ותמיד ההבנה שאנחנו הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח. ומתי יזכרו בנו? כשהמופעים יהיו סולדאאוט, ומי מבאי התקשורת או מנכ"לים של משרדי הממשלה יזדקקו לכרטיסים למופע ואז יבינו את נחיצותנו. עצוב לי שאין אף אחד שרואה או סופר את הטכנאים, הנגנים, מנהלי ומנהלות ההצגה, התאורנים, בעלי חברות ההגברה, המפיקים, האמנים, חדרי החזרות, בעלי המועדונים, הצלמים ומה לא. כל המרקם האנושי שעסוק בימים כתיקונם לכרות פחם ולשאוב מים כדי שהקהל התמים יבוא וייהנה משעה פלוס של שפיות".

"במדינה שבשש השנים האחרונות אני תוהה איפה עוד ניתן לחבוט בנו – לרסק, לטלטל, לשבור והכי חשוב: לראות אותנו כשקופים. אין כואב מזה. לשבת בבית בחוסר ודאות, ולדעת או לחשוב שאיבדנו מהרלוונטיות שלנו כרגע. ולמה? כי אין לנו לובי? או כי אלו שרצים למסכים לכאורה מטעמנו ישר מורידים ומפיצים את ה"רגע" של הניצוץ האלוהי, צועקים באיזו שעה איזוטרית באולפן שמישהו בכלל טרח להזמין אותם ואפילו לא מקשיבים להם? ושלא נדבר על הנציג הבכיר בעולם התרבות שלא יצא להגיד מילה טובה או רעה – משהו… שוב, אנשים שקופים. כבר אמרתי?".

"עצוב שעולם שלם משתמש בנו כ"כלי" כשנוח, או כחיית מחמד כשזה משרת את האינטרסים, ובועט/מתעלם כאילו אנחנו אוויר בימים שאנחנו זקוקים לו. אז הנה, אני פה להזכיר: יש מאות ואלפי אנשים בתעשיית המוזיקה שיושבים בבית בחוסר ודאות, בלי לדעת לאן הדברים יתפתחו. אז כשאתם בתקשורת מזמינים שפים או מדברים בלי סוף על חברות התעופה עם לואי אין-סופי מאחורי הקלעים, תזכרו שיש גם אנשים שקופים. לא נראים. לא נשמעים. רק כשתזדקקו לכרטיס תהפכו עולמות כדי לאתר אותנו ולהיזכר בנו".,

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בגלל המלחמה הזאת: הפצ'ה קוצ'ה נדחה למועד בלתי ידוע

אחרי שש שנים של מכות בלתי פוסקות, עולם התרבות הישראלי סופג במלחמת איראן הנוכחית מהלומה מוחצת וכבר כמעט חודש שאין כאן הופעות, אין כאן סרטים, אין כאן אירועים, פסטיבלים נדחים ועל אורחים מעניינים מחו"ל בכלל אין מה לדבר, ועשרות אלפי העובדים בענף מוצאים עצמם שוב מובטלים עם אפס תמיכה ממשלתית. עכשיו תוסיפו לזה עוד בשורה מבאסת: אין פצ'ה קוצ'ה.

>> בפעם המי יודע כמה: שאול מהבארבי זועק את מצוקת תעשיית המוזיקה
>> 7 סיבות שבגללן "השעשועון של גבע אהרון" הוא התרופה שלכם לדיכאון

בהודעה שפורסמה ברשתות החברתיות נמסר מטעם פצ'ה קוצ'ה כי האירוע השנתי שאמור היה להתקיים בשבוע הבא (30.3-29.3) מבוטל כצפוי, ובשלב זה אין מועד חדש לקיומו. בשנתיים האחרונות, תחת ענני מלחמת שבעה באוקטובר, הפך הפצ'ה קוצ'ה מאירוע טרנדי וכיפי לאחד מאירועי התרבות החשובים והמרגשים בישראל תוך שהוא מתכתב באומץ עם המציאות המדממת, וביטולו בגלל המלחמה מסמן את עומק המשבר בעולם התרבות הקורס שמותקף גם מבית על ידי הממשלה.

"ובחלומנו… הכל ממש נייס. הפצ'ה מתקיים במועד המתוכנן, הקהל הגדול ממלא את היכל התרבות, המציגים מצחצחים את המצגות שלהם והלב מתמלא בהשראה", כך נכתב בפוסט. "במציאות – אנחנו בקושי ישנים (ולכן חולמים פחות), עולים ויורדים ממקלטים, מבכים את הסיטואציה ואת העתיד השברירי שלנו ושל האזור כולו ונאלצים לדחות את הפצ'ה קוצ'ה שלנו. למתי? עדיין לא ברור. יותר מדי דברים מעורפלים כרגע. ואף על פי כן – נוע ננוע ואנחנו ממשיכים לחלום. מבקשים לדמיין (ולברוא) לכולנו מציאות אחרת, מלאת שלום ובת השגה. כאשר יתבהרו העניינים והעננים הקודרים המרחפים מעל – ניידע אתכם במועד החדש. עד אז, שמרו על עצמכם, נסו לנשום המון ופזרו כמה טוב שאתם רק יכולים".

אירועי הפצ׳ה קוצ׳ה מתקיימים בלמעלה מ-1,500 ערים שונות ברחבי העולם, והפצ׳ה קוצ׳ה בתל אביב הוא כיום הגדול בעולם. מדי שנה מצליחים איתי מאוטנר וענת ספרן למלא את היכל התרבות ארבע פעמים בתוך יומיים ולהציג ליינאפ מגוון של תשעה יוצרים מרתקים המציגים את עבודתם בשש דקות וארבעים שניות. הפורמט הייחודי שנולד בטוקיו הגיע לישראל ב-2007, ומאז הלך והתפתח לכדי תופעה מקומית ייחודית בפני עצמה. נמתין לשובם ונעדכן.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בבקשה אל תאחדו את כוורת שוב. יש דבר כזה יותר מדי איחודים

גילוי נאות: אמנם נולדתי הרבה אחרי ימי התהילה הגדולים של הלהקה, אבל אני מעריץ גדול של כוורת. גדלתי עם גידי גוב של שנות התשעים, והתאהבתי בדני סנדרסון באיזור הצבא, וכוורת היא בעיניי הלהקה הטובה ביותר שצמחה כאן, סופר גרופ מוזיקלי שזיקק לתוכו יכולת מוזיקלית מדהימה, טקסטים גאוניים וסמל מובהק של ישראליות יפהפיה שעוברת מדור לדור.

>> 7 סיבות שבזכותן "השעשועון של גבע אהרון" הוא תרופה לדיכאון
>> גורם מדיני בכיר: 8 קלישאות בלתי נסבלות שאולפני החדשות אוהבים

הייתי שם לפני קצת פחות מ-13 שנה, באוגוסט 2013 בפארק הירקון, בהופעת האיחוד האחרון של כוורת. למרות שכבר ראיתי כמה הופעות בחו"ל, זאת בוודאות ההופעה הטובה ביותר שראיתי בחיי, רגע מדהים שבו שבעת המופלאים, מבוגרים אבל עדיין במיטבם האמנותי, נגעו ברגש הקולקטיבי, נשמעו טובים מאי פעם ועשו ערב שהיה בו הכל – שמחה, עצב, צחוק גדול במערכונים הקטנים והדביליים (כולל הזכות לראות את האיש שכתב את "לא יפריד דבר" לובש שמלה פרחונית) ואושר עד דמעות שזכיתי לראות את הדבר המדהים הזה בימי חיי.ודווקא כמעריץ של הלהקה (ושל כל אחד מחבריה), אני אומר זאת חד משמעית: לא צריך לאחד את כוורת שוב.

היוזמה עלתה לאוויר בשבוע שעבר, בעקבות הראיון שערך מתופף הלהקה, מאיר פניגשטיין, לפודקאסט/תכנית הרדיו "1+1" בהגשת אסף ליברמן. "אנחנו צריכים לעשות איחוד בלי כלים חשמליים", אמר פניגשטיין. "בפארק, עם צוות שעוזר לנו. עם גיטרות קלאסיות. אני חושב שזה יכול להיות מאוד מרגש.זה איחוד של אחרי המלחמה, איחוד של העם עם כוורת, זה לא רק כוורת צריכה להוכיח שאנחנו עוד מנגנים. זה איחוד של גיטרות קלאסיות, תופים יכול להיות קונגס או בונגוס… לעשות באמצע הקהל, שיהיו 50 אלף מסביבנו, ולעשות את זה אנפלאגד. הריגוש יהיה כל כך גדול, לשיר יחד אנפלאגד, זה מדהים".

View this post on Instagram

זו לא יוזמה רעה בהכרח וגם בי יש משהו שמתרגש מאוד – אולי גם באווירה הכבדה שהשתלטה עלינו – מההזדמנות לשיר עוד פעם את השירים הללו, כשהנשמה הישראלית הקולקטיבית כל כך דואבת משנתיים וחצי איומות. ובכל זאת, אני טוען כאן שכוורת לא צריכה להתאחד שוב.

נתעלם מהסיבות הטכניות – כמו העובדה שזו בכל מקרה לא תהיה כוורת, כשאחד מחבריה, יצחק קלפטר ז"ל, אינו בין החיים; כמו ההנחה שפארק הירקון ההמוני הוא לא ממש מקום להופעות אקוסטיות ואינטימיות; כמו העובדה שגם באיחוד הקודם, עם כל זה שזו היתה חוויה חוץ גופית, ראית על החברים את השנים – ועכשיו הם מבוגרים ב-13 שנה. נשים את כל זה בצד, ונדבר על המהות.

האיחוד האחרון של כוורת צריך להיות התמונה על יד ההגדרה המילונית של המונח "פרישה בשיא". זו היתה המתנה של חברי הלהקה לדור שלנו, אלה שלא נולדו ב-1984, היו קטנים מדי ב-1998 וחשבו שכבר לא יראו את הלהקה הזאת בעיניים. זו היתה הופעה מרהיבה של חבורת מוזיקאים שאמנם כבר אז היתה מבוגרת, אבל ידעה להיות בשיאה. ראו את זה בסולואים של אולארצ'יק ושל סנדרסון, בשירה הצלולה של יוני, ברגע המרגש מכולם – כשיצחק קלפטר ז"ל שר את "צליל מכוון", ולא הותיר אף עין יבשה באיזור תל אביב.

זה היה קלוז'ר מדהים – ושם הוא גם היה צריך להיסגר. דני סנדרסון, בדוקו המצוין "שק של סנטימנטים" שביים אבידע לבני סביב האיחוד האחרון, אמר את המשפט "צריך להיפרד כמו שצריך". והוא צדק. זו היתה הפרידה המושלמת מהקהל הישראלי, מבוגרים וצעירים כאחד, עם תנועת ניצוח אחרונה מלהקה גאונית. זה הרגע שבו צריך לקחת את הכסף (תרתי משמע) ולברוח. כל איחוד שיבוא אחריו, רק יקלקל בדיעבד את התחושה הנהדרת שהקהל הענק חווה בפארק.לא מגיע לכוורת, וגם לא מגיע לנו כמעריצים, משהו פחות מההרגשה ההיא, פחות מהסוף ההוליוודי כל כך בפארק, עם 50 אלף איש שמשתחווים, ואפרים שמיר שצועק למיקרופון: "תודה שגדלתם איתנו".

וזה מתחבר למשהו הרבה יותר עמוק: אנחנו חיים בעולם של רימייקים,בתרבות שאוהבת למחזר ולחזור ל"פעם". שוקולד מנטה מסטיק חזרה, אתניקס התפרקו והתאחדו שוב, סאבלימינל והצל שבו לסיבוב שכולו נוסטלגיה והתרפקות על העבר (עם שרשרת מגן דוד על הצוואר), שלא לדבר על הכבש השישה עשר. לא כל האיחודים מגונים – ההופעה של "הכבש" בהיכל התרבות היתה בעיניי אירוע מפעים ומרגש, וגם בהופעה של סאבלימינל והצל מאוד נהניתי כילד שגדל עליהם. אבל יש דברים שבהם עדיף לא לגעת, ויש גבול.

כמו שכתבו ב"סאות'פארק", "ממבר בריז" יכולים להיות טובים לטווח מסוים, אבל מסוכנים בטווח הארוך. זה לא רק הכשל הלוגי שבהנחה ש"פעם היה יותר טוב" (ספוילר: לא היה יותר טוב), זאת גם התרפקות מוגזמת על העבר שמונעת מאיתנו להתקדם. אנשים שכל הזמן מתגעגעים לפעם, לא ייצרו את הדבר הגדול הבא, לא יתקדמו ולא יחשבו על רעיונות חדשים. התרבות הישראלית צריכה, לצד הכבוד לעבר המרשים שיש כאן, לדעת ללכת קדימה. לתת את הכבוד גם ליוצרים החדשים, שמביאים סאונד חדש – ולא רק להתרפק על השירים הישנים, יפים ככל שיהיו.

בלב המערכון האגדי שיצרה "ארץ נהדרת" סביב האיחוד הקודם של כוורת, עמדה תובנה מבריקה: היא הראתה, דרך דימוי מכונת הזמן, איך כוורת לא מתפרקת בזמן אמת – וממשיכה עד היום. ואיך היא עוברת בין כל הטרנדים שבאו אחריה במוזיקה הישראלית כדי להישאר רלוונטית – הופכת לבוי בנד סטייל היי פייב, שרה מטאל כמו היהודים, מנגנת טראנס כמו אינפקטד משרום, עושים ראפ כמו סאבלימינל והצל וגומרים כשהם מנגנים בחתונה את "פה קבור הכלב" (פוקה!) על הלחן של עומר אדם. הרמז ששלחו היוצרים היה: כוורת נגמרה בדיוק בזמן הנכון. היה טוב, וטוב שהיה. שחררו.

וזה נכון לגבי כל תרבות הרימייקים, השחזורים והאיחודים שהשתלטה על התרבות העולמית בשנים האחרונות. נוסטלגיה זה כיף, אבל במידה הנכונה. לא כל דבר צריך לשחזר ולמרק ולשייף ולעדכן ולאחד. לפעמים אפשר פשוט ליהנות מהדברים כמו שהם נוצרו. כמו שאלוהים התכוון.גידי גוב, תודה לאל, עדיין מופיע. דני סנדרסון עדיין חורך במות עם המוזיקה הנהדרת שלו. יוני רכטר ממשיך לנגן בפסנתר כמו הגאון המוזיקלי שהוא. גם אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק עוד כאן, ממשיכים לג'מג'ם ולנגן. האנשים האלה ממש כאן, ואפשר ללכת לראות אותם מופיעים – בדרך שלהם. ההיסטוריה סגרה את הדלת על כוורת, ועשתה נכון, כי זה היה צריך להיגמר טוב. היה כיף לאללה, אבל זהו. סוף ההצגה הלילה. היה ממש נחמד.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מצאנו את הדרך הכיפית לעקוף את התור לבראנץ' הכי שווה בעיר

לפעמים חופשה מושלמת לא דורשת הוצאת דרכון או התייבשות בטיסה ארוכה, אלא פשוט החלפת זווית ראייה על העיר. טרנד ה-Staycation (חופשה קרוב לבית) הופך את המוכר למסעיר, ומאפשר ליהנות מכל הפינוקים בלי כאב הראש של לוגיסטיקה מורכבת. פשוט לארוז תיק קטן, להתחפש לתיירים ולגלות מחדש את הקסם שנמצא ממש מתחת לאף. ובתל אביב יש כידוע מנות גדושות של קסם, ואפס חנייה. מכיוון שכך, כדי להגיע ל-Hotel Receptionעלינו על אוטובוס, תיקפנו ונחתנו בדיזנגוף סנטר.

>> העיר החופשית: 20 מלונות בוטיק מומלצים לנופש תל אביבי בסטייל
>> החופש קורא לי: 18 בתי המלון הכי מומלצים ומפנקים בישראל

הליכה קצרה וכיפית בדרך ללב הפועם של העיר ללא הפסקה, הלוא הוא כיכר דיזנגוף כמובן, מובילה לבניין שרואים עליו את הנוסטלגיה כשהיא משולבת בשיק מודרני בלתי מתפשר. גרם מדרגות שכבר הפך ללוקיישן לסלפי, מוביל לדלפק קבלה ולתהליך צ'ק אין קצר וממצה, עם כוס קוקטייל ביד. פקיד קבלה חביב שיתף בסיפור על המבנה שהפך למלון, צייד אותנו בכרטיס מפתח והמליץ לעלות לגג לתפוס שמש, על אף שהבריכה עדיין לא פעילה. לקחנו איתנו את הקוקטייל, שמנו את התיק בחדר וטיפסנו במדרגות לנשום אוויר פסגות ולתצפת מלמעלה על העיר הלבנה, שנראית כמו דגם אדריכלי מוצלח במיוחד. בדרך נעצרנו מול כמה עבודות אמנות מעניינות, שמשקפות את האוצרות וההערכה שברשת פתאל רוחשים לאמנות ישראלית.

תועפות סטייל: מלון Reception (צילום: יחסי ציבור/booking.com)

קצת רקע

מלון ריספשן מקולקצייתFattal Colorsהיוקרתיתשוכן במבנה אייקוני שהוקם בשנת 1938 על ידי האדריכל יוסף נויפלד, עבור קופת חולים הכללית. ייחודו של הבניין בכך שהוא מבין הראשונים בעיר שתוכננו בסגנון הבינלאומי עבור מבנה ציבורי, כשרוב הבניינים שסביבו הם בתי דירות. הקומה הראשונה שימשה לאחסון תרופות (אם תציצו בלאונג' בר שמאחורי עמדת הקבלה תבחינו בקיר שכולו מעין ספריית מגירות, שמזכירה בית מרקחת), והקומה העליונה, שבולטת מקו הבניין, יועדה להנהלת הקופה.

משנות ה-80 ועד 2018 פעל במקום המרכז לקבלה, ואי אפשר לשכוח את ביקורה המתוקשר של מדונה, שגרר מעריצים להתגודד מול הכניסה ולקשור חוט אדום על פרק היד (ומכאן גם השם Reception, "קבלה"). מתוקף הימצאותו בגבולות האזור שהוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כעיר הלבנה, הוכרז הבניין לשימור מחמיר. בתהליך שארך שש שנים ובהשקעה של 100 מיליון ש"ח עבר המבנה תהליך שימור קפדני והסבה למלון, תוך הדגשת מאפייני הסגנון הבינלאומי שמעניקים לו את המראה האייקוני.

החדרים

על פי אתר רשת פתאל, לב המלון הוא אזור הקבלה רחב הידיים והלאונג'-בר הצמוד – חלל אלגנטי להירגע בו על קוקטייל לפני שיוצאות לקרוע את העיר. בעינינו הלב נמצא דווקא בחדרים, שכל אחד מהם הוא מסע ויזואלי בזמן שמתחיל בשנות ה-30 של תל אביב ומסתיים בשיא הטכנולוגיה של 2026. עיצוב מוקפד מצליח לגשר על הפער שבין הקווים הנקיים והפונקציונליים של סגנון הבאוהאוס לבין העושר והזוהר הגיאומטרי של זרם האר דקו. התוצאה היא חלל שמרגיש כמו יצירת אמנות תקופתית, אך כזו שעטופה בנוחות בלתי מתפשרת של המאה ה-21, מחלוקי רחצה מלטפים ועד טלוויזיה חכמה. הסוויטות הן ללא ספק גולת הכותרת שמגדירה מחדש את המושג "לארג'". במרכז ניצבת מיטת קינג סייז ענקית ומפנקת, עטויה מצעי כותנה צחורים שקשה להיפרד מהם אפילו עבור ארוחת הבוקר (פרטים בהמשך).

ההפתעה האמיתית חיכתה לנו בחוץ: מרפסת צמודה עם פינות ישיבה ונוף לבנייני העיר הלבנה. החלל החיצוני גדול ומזמין כל כך עד שניתן בקלות לארח בו מסיבה, או פשוט ליהנות מתחושת חופש מוחלטת בלב תל אביב. מכונת קפה, שפע שקעי חשמל, ארון ענק וכורסאות נוחות להתפנק בהן מול הטלוויזיה מרכיבים יחד שילוב מושלם בין שיק של פעם לקצב של היום, כשכל פרט נבחר על מנת לייצר חוויית אירוח פיין. את הצרימה היחידה מצאנו באזור הרחצה, שכולל מקלחון מרווח (אך ללא דלת) ושירותים עם דלת זכוכית חלבית. גם כשמגיעות לחופשה עם בן/בת זוג, פורמט כזה יכול להיות לפעמים TMI. כמו כן, עוד כמה מתלי מגבות יכולים לשפר מאוד את חוויית המשתמש.

קולינריה

עוד לב פועם של מלון ריספשן נמצא בקומת הקרקע, שעליה חולשת מסעדת בל עמי – בראסרי סקסי בבעלות האחים ארי ויורם ירזין (קפה איטליה, מגזינו). מספיק לצאת מהמעלית, ומיד צוללות היישר אל תוך חלל יפהפה, שכל פינה בו היא מאסטר קלאס בעיצוב. בשעות הערב הקסם האמיתי קורה על הבר שמשקיף על כל המסעדה. עם כוס יין משובחת ותפריט קלאסי (פאטה כבד מהחלומות, למשל), אפשר להשאיר את טרפת היומיום בצד, להביט בעיניים ולרקום ערב מלא הבטחות.

ארוחת הבוקר, שכלולה במחיר החדר, רחוקה מחוויית מלון סטנדרטית כרחוק תל אביב מפריז. תשכחי מכל מה שידעת על בופה, כי מדובר בלא פחות מאירוע קולינרי שכבר הוכרז כאחד הבראנצ'ים השווים בעיר. במקום תורים ומגשי חימום מקבלים חוויית בראסרי צרפתית במיטבה: פנקייקים רכים ונפלאים, מקושקשת רכה על בריוש, אגז פלורנטין ועוד מנות יפהפיות, כשעם כל מנה מקבלות סלסלת מאפים חלומית, צלחת גבינות ארטיזנליות, שתיה קלה וחמה. ומכיוון שזהו כאמור אחד הבראנצ'ים ההיסטריים, מזלנו שכאורחי המלון קיבלנו קדימות על התור המטורף שמשתרך מול הדלת.

מה לעשות בסביבה?

שורה תחתונה

הכותבת הייתה אורחת המלון
פורסם לראשונה במגזין "את"

מי בכלל צריך לטוס: 8 המנות היווניות הכי טעימות בתל אביב

בעתות מלחמה וסגירת שמיים למיניהם, אנחנו מיד נוטים לפנטז על חו"ל אפילו יותר מהרגיל. לא יודעים, כנראה עניין של מה שאסור הופך למפתה יותר. ומאז תחילת המלחמה אנחנו מדמיינים את עצמנו על חופי יוון של אחרי מלחמה, מנגבים איזה סקורדליה מפנקת ושוכחים שחווינו טילים מאיראן. אספנו עבורכם את המנות שהכי מזכירות את הקולות של פיראוס, שחלקן מוגשות עם נוף לים. חיפשתם מנות יווניות בתל אביב? שברו צלחת ובואו איתנו.

על סלט יווני דילגנו, כי עדיף להכין בבית – עגבנייה ומלפפון חתוכים לצ'אנקים, כמה עיגולי פלפל ירוק כהה ופרוסות בצל סגול, קצת זיתים וקצת צלפים ומעל פרוסה עבה של גבינת פטה, מעל זה שמן זית, מעט חומץ יין ואורגנו – והנה חסכנו לכם לפחות 50 ש"ח. חוץ מזה, בגרסאות שמוגשות בעיר יש רוקט, ארטישוק מוחמץ ושטויות שיגרמו לכל יווני התמוטטות עצבים. אנחנו לא נגד פרשנויות, אבל במקרה זה זה כמו לשים טחינה על גיוזה ולקרוא למנה פיוז'ן – פשע קולינרי עם תעודת זהות מזויפת. עזבו אתכם, בואו לאכול כמה מנות יווניות באמת מושלמות.

>> 18 מסעדות הדגים הכי טובות בתל אביב
>> המקומות הכי טעימים בשוק לוינסקי

1. פאבה ובשר מפורק | אוזריה

קוראים לה אוזריה, ובימים אלה ממש היא חוגגת יום הולדת 13, אבל אם נודה באמת, המסעדה האהובה בשוק לוינסקי אינה באמת בית מרזח יווני. במקום זאת, שפית אביבית פריאל מוסיפה השפעות מספרד שרק משדרגות את הטעמים, כמו במקרה של הפאבה – ניגוב מסורתי מאפונה צהובה חצויה, החומוס של היוונים אם תרצו. תוספת "בשר" מפורק של רידיפיין משלימה את המנה, ומקרבת אותה לגרסת המזה"ת לחומוס עם בשר, כדי שנרגיש ממש בבית.78 ש"ח.
מטלון 44, תל אביב

2. ספנקופיתה | קלמטה

המסעדה היוונייה הוותיקה מיפו העתיקה מככבת בכל רשימת המסעדות הכי רומנטיות/עם נוף/מול השקיעה, כי לפנורמה הכחולה שנשקפת מהחלון אין מתחרים בכל גוש דן. אחרי שנרגעים מהים וסירות הדייגים, אפשר למצוא בתפריט כמה פנינים אותנטיות כמו ספנקופיתה – מאפה בצק פילו פריך וזהוב במילוי תרד וגבינות פטה ומנורי. תוספת קולי עגבניות וביצה קשה אמנם קורצת לג'חנון של שבת בבוקר, אבל במקרה הזה היוונים מנצחים בגדול.52 ש"ח.
כיכר קדומים 10, יפו

3. גירוס עגל וכבש | סופלקיה גרקו

שף תומר אגאי שהקים את הפרויקט כבר התעופף לפרויקט אחר, אבל הסופלקיה שחלק ממסעדת גרקו נושאת עדיין את טביעת האצבע שלו, ואת התעוזה והאיזון מימי סנטה קתרינה. בגרסה שלו למנה היוונית האיקונית תמצאו נתחי עגל וכבש על פיתה יוונית קלויה ומרוחה בשמן זית ואורגנו, עם בצל ועגבנייה בגריל, סלסה ורדה ויוגורט שום־שמיר או טחינה – לא בדיוק כמו במקור, וגם המחיר לא דומה, אך במבחן התוצאה מתקבל יופי של ביס.78 ש"ח.
גרינברג 25, אזורי חן תל אביב

4. כדורי זוקיני | יאסו תל אביב

מאחורי הכותרת הפשוטה לכאורה מסתתר המאזה (מזאט, בתרגום משובש) המושלם, שמצליח לגנוב את ההצגה גם בשולחן עמוס צלחות ביוון: כדורי קישואים וגבינות פריכים בחוץ ורכים בפנים עם קרם פלפלים ושמנת חמוצה. קלאס באפס מאמץ, בפרט כשמישהו אחר מטגן.48 ש"ח.
הירקון 105 תל אביב

5. סובלאקי קבב | אלבי

עבור תיירים שמגיעים ליוון, סובלאקי הוא שם גנרי לבשר. אין לנו עם זה שום בעיה גם בתל אביב רבתי, במיוחד כשהסובלאקי קבב באלבי מוצלח כל כך: קציצות קבב עסיסיות עם עגבנייה ובצל חרוך על פיתה שסופגת את המיצים והופכת בעצמה לתענוג מושחת. במקום צזיקי תקבלו טחינה חצילים, מחיר פעוט תמורת קירוב לבבות. המחיר, לעומת זאת, פחות מקרב לבב.76 ש"ח.
עמיעד 14, יפו

6. קלמארי מטוגנים | שבתאי היפה

טברנה פשוטה ושמחה שממשיכה מורשת בת יותר מ-60 שנה באווירה שמזכירה מסעדות משפחתיות באיים. המזאטים והדגים נהדרים אבל לנו יש חיבה פרוורטית לקלמארי מטוגנים – מנה אהובה בטברנות ביוון, שהולכת מעולה עם בירה קרה או אוזו. כמה פשוט, ככה טעים.120 ש"ח.
הצורפים 38, יפו

7. מוסקה | אולימפוס

עוד מוסד אהוב שמזכיר בפשטותו ימים אחרים: אולימפוס החלה את דרכה בשוק לוינסקי בשנת 1932, ומאוחר יותר עברה למשכנה הנוכחי – אך הטעמים, האווירה ואפילו התמונות על הקירות לא השתנו. בתפריט יש מציאות נהדרות – אנחנו חותמים בעיניים עצומות על איקרה וקציצות פראסה – אבל המוסקה נחשבת ליהלום שבכתר, ובצדק. שכבות חצילים מטוגנים, בשר טחון ושמיכת בשמל רכה (ללא חלב מטעמי כשרות) עושים כבוד למורשת. המחיר מיושן בקטע טוב גם הוא.45 ש"ח.
קרליבך 7, תל אביב

8. ברבוניות מטוגנות | ברבוניה

נכון שזו לא בדיוק מסעדה יוונית, אבל ברבוניות מטוגנות הן מנה יוונית לכל דבר ועניין – ובמסעדת ברבוניה היא פשוט מושלמת: ברבוניות מקומחות ומטוגנות בשמן עמוק עם פלח לימון, וזהו. רק הים חסר, אבל יש דרך לפתור את העניין אם יורדים לחוף ומזמינים משלוח. תודו שזאת הברקה.110 ש"ח.
בן יהודה 192

פיצריית השף החדשה של נרקיס אלפי (ביינה) היא הרבה יותר מהפיצה

אלו אינם ימים רגילים בשום צורה ואופן, וביום שבו נפלו טילים על העיר ונפגעו אנשים קשה להמשיך בשגרה – אבל תל אביב היא תל אביב, ובערוצי החדשות כבר משודרות תמונות של תל אביבים קונים קפה לצד זירות נפילה, כך שזה רק הגיוני להמשיך להיות תל אביב. ובתל אביב שלנו, אוהבים מקומות חדשים לאכול.

השפית נרקיס אלפי ושותפתה שלי גרבלר, שאחראיות על "ביינה" המעולה, החלו לעבוד במרץ על Cotta עוד לפני שסיבוב נוסף עם איראן בכלל היה באופק. הן התמקמו במקום בו שכן בית הקפה שרויטמן בגאולה, שיפצו, עיצבו ותכננו במו ידיהן פיצרייה שהיא הרבה מעבר לעוד פיצרייה שגרתית, אלא מתפקדת כבר אוכל סקסי ומעורר תיאבון שמצליח – כן כן, גם בימים בלתי נסבלים אלה – לתת נחת רוח אסקפיסטית. לא, זו לא מילה גסה.

קוטה היא האחות הצעירה והפחות מחייבת של ביינה, אך ניכן שהן שתיהן מאותו בית היוצר. כך תרגישו כשתראו את ההגשה המדויקת, חומרי הגלם האיכותיים וכמובן, תטעמו את הטעמים הנפלאים שמייצרות ידיה המיומנות והמוכשרות של אלפי. במרכז המקום עומדות הפיצות שיוצאות מהטאבון, אשר מאחוריהן בצק מופלא שעובר התפחה סבלנית בת 48 שעות, אך יש מספר מנות פתיחה מושקעות שמעמיקות את הממד הקולינרי במקום, והופכת אותו להרבה מעבר לפיצריה (אם כי אולי ראוי לציין, גם המחירים גבוהים יותר מהפיצרייה הממוצעת).

המנות האלו, שהן יותר מנות ביניים מושקעות מאשר מנות ראשונות מחופפות, משקפות את היותה של קוטה פיצריית שף שנפתחה מהשקעה ומחשבה על כל פרט.מנת הבוראטה, למשל, באה אלינו בחלומות מאז שטעמנו אותה – היא כוללת עגבניות שרי מתקתקות בקונפי וויניגרט לימון שרוף, שמוסיף קיק מטריף לביס (74 ש"ח). מנה רעננה נוספת שכיף לאכול לפני הפיצה והיא של קישואים צלויים עם נענע, בזיליקום ריקוטה ודבש שרוף (72 ש"ח), ויש גם רטטוי ומלנזנה (67 ו-72 ש"ח בהתאמה), וגם סלט חסה או סלט עגבניות רעננים לכל הדעות (69 ו-74 ש"ח בהתאמה).

עם זאת, בכל זאת באתם עבור הפיצה הנהדרת של אלפי: התפריט מורכב משבע פיצות שונות, וכמובן שתמצאו כאן פיצות קלאסיות כמו מרגריטה, אנשובי אורטיז, פפרוני או סטרצ'טלה וארטישוק, אך לצידן תמצאו גם כמה מגשים פחות שגרתיים כמו פיצה ביאנקה עם פרושוטו, אגזים ואורוגולה, או אחת עם רוטב בשמל עשיר, פרמזן ופטריות יעל. הבצק בעל שוליים תפוחים א-לה נאפולי, אך מרכזו דקיק לכיוון ניו יורקי יותר – מה שמייצר ביס נמתח וקראנצ'י, ערב לחיך ומהנה, שגם מצליח להיות קליל מבלי להכביד על הבטן. המחירים נעים בין 69 ל-94 ש"ח, כאמור מחירי פיצת שף, עבור מגש שמתאים לאדם אחד רעב, או זוג שיזרום על להזמין שתי מנות ביניים לצידה.

אלפי מספרת שהן רצו "לייצר מקוםשהוא קודם כל אוכל טוב ובר אמיתי, פיצה מדויקת לצד אלכוהול נכוןומוזיקה שעושה חשק להישאר עוד סיבוב", ואם תשאלו אותנו – אלפי וגרבלר בהחלט הצליחו במשימה. כשנמצאים בקוטה יש תחושה שאתם במקום הכי נכון עכשיו. הוא קליל, קז'ואלי אבל גם כל אלמנט בו מוקפד ומהוגן במידה. יש גם קוקטיילים, ורמוטים ויינות קלילים מכל העולם, והאמת שאנחנו כבר ממש מחכים לשש אחרי המלחמה כדי לציין בקוטה דייט זוגי חגיגי, עם תחושה מזוקקת של נורמליות. עד אז, המקום פתוח ובהחלט יעניק לכם לפחות שעתיים של שקט, אוכל טוב וקצת אוויר בין אזעקות – ויש גם מרחבים מוגנים בסמוך, וגלידת פאי לימון עם מרנג איטלקי לקינוח. נשמע לנו כמו הדרך הכי טובה לשרוד מלחמה. עוד תספרו לנכדים.
קוטה, גאולה 44, תל אביב. ב'-ש', החל מ-18:30

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?