טיים אאוט

אומרים שהיה פה שמח. בושוויק (צילום: נועם רון)

אימפריות נופלות מהר: גם בושוויק וגם מרלוזה נסגרות בהפתעה
נהוג לומר שצרות קורות בשלשות, ואמש ענף המסעדות למד זאת בצורה הכי כואבת. בוקר יום שלישי נפתח בידיעה מבאסת עלסגירת מסעדת אייבישל האחים דוקטור, שבינתיים הספיקו לעדכן כי הצעד נובע מכך שהבניין מיועד להריסה, ושכבר החלו חיפוש אחר מקום חדש. אך בחלוף כמה שעות התבשרנו על עוד שני מקומות אהובים שעומדים לנעול את הדלת – הבושוויק ומרלוזה. תקראו לזה שלישי השחור, או החתונה האדומה של האוכל – מה שבטוח הוא שהקולינריה התל אביבית ספגה אמש שלושה אגרופים לבטן שלא היו מביישים את אהבת השם גורדון.
>>
סגירת הבושוויק נועצת את המסמר האחרון באימפריית האימפריאל המפוארת, וסותמת את הגולל על הסמן הימני של ברי הקוקטיילים בעיר. שף עינב אזאגורי סובר כי תהליכי הכנה מורכבים ובעיות כוח אדם הם בין הגורמים העיקריים לסגירה. "הקבוצה בנתה את עצמה על ייצור קוקטיילים כמעט מאפס – לא קונים שום מחית פרי ותמצית ומכינים הכל בעצמנו. כשעלות כוח האדם עולה כל הזמן וקשה לגייס ברמנים, יש לזה מחיר".
נתגעגע אליך מפלץ קטן. בלאדי בראנץ, בושוויק (צילום בן יוסטר)
בושוויק היה בר-מסעדה שנפתח בשנת 2018 במלון פבריק בנחלת בנימין, בהשראת שכונת בושוויק הטרנדית. שלוש שנים אחר כך התמנה שף אזאגורי להוביל את המטבח, ויצר תפריט לייט נייט סקסי בהשראת מטבחי מהגרים בניו יורק. צלעות תירס בביסק סרטנים, פורק בלי ומנות חזיריות במשמעות המקורית של הביטוי ליוו קוקטיילים מתוחכמים, שסיפקו לקהל המקומי רגעים של שפיות נהנתנית, כזו שמתעקשת לחגוג גם כשהעולם בחוץ קורס.
בחודש אוקטובר האחרון נסגרו במפתיעעסקי הקבוצה שבמלון אימפריאל– האימפריאל עצמו, בר קוקטיילים זוכה פרסים בינלאומיים, הבר הקריבי לה אוטרה, בר הביליארד והדאטרס 8Ball ובר השיפודים LP. בושוויק, כאמור, היה האחרון בשושלת. בשלב זה עדיין אין לדעת לאן יפנו ומה יעשו בעתיד בעלי הקבוצה בר שירה, דרור אלתרוביץ' וגלעד לבנת, אך אזאגורי מצדו כבר יודע שהוא עם חיי הלילה לא ממשיך בשלב זה. "אחרי 25 שנים במקצוע, עולם חיי הלילה כבר לא מתאים לסגנון החיים שלי".
בושוויק ספיריבס טלה (צילום: בן יוסטר)
במרחק כמה דקות הליכה מהבושוויק נמצא מרלוזה, שגם הוא ייסגר בקרוב. ספוט הדגים והאלכוהול שהחל את דרכו בשוק הכרמל, ועבר לפני כשנתיים ללילינבלום כדי להפוך למסעדה של ממש – עם מנות בועטות, קוקטיילים ואווירה שמחה. בהודעה שפרסם הבעלים שף דור אבן נמסר כי לאחר שש שנים יוצאים מרלוזה והוא לדרך חדשה. "אני רוצה להגיד תודה לכל מי שלקח חלק בסיפור שלה, ובסיפור שלנו, ולכל מי שביקר ואכל אצלנו לאורך השנים – בשוק הכרמל וברחוב לילינבלום, תמיד אהבנו לארח אתכם, לשמוע אתכם, ולהתפתח יחד איתכם".
סיבוב הפרידה של המרלוזה יימשך לאורך החודש הקרוב, ובסופו מתוכננת מסיבת סיום גדולה (26.3). "אנחנו מזמינים את כולם לבוא ולהגיד שלום בפעם האחרונה, לטעום מנות אהובות מהעבר, לראות פנים מפתיעות של חברים שהגיעו לבשל במטבח, וליהנות עוד פעם, ביחד. אז, כשהדלתות ייסגרו, נוכל לצאת בלב שלם לדבר הגדול הבא". היו שלום, ותודה על הדגים.
היו ימים בשוק, מרלוזה (צילום peoplephotography)
סגירת הבושוויק ומרלוזה מסמנת פיחות נוסף במעמדה של תל אביב מעיר ללא הפסקה, לעיר ששותה כוס יין, מנשנשת ברוסקטה וחוזרת הביתה בזמן לראות נטפליקס. אולי זו הסיבה שהפרידה הזו מרגישה פחות כמו סגירת עסק, ויותר כמו אובדן של חבר שידע בדיוק מה אנחנו צריכים בצלחת. הדגים והקוקטיילים מקפלים את הבסטה, ואפשר להתחיל להתגעגע לתקופה שבה הדבר הכי מורכב להתמודד איתו היה לבחור את הדרינק הבא. לצערנו, בנתיים החלופות היחידות שנולדות הם מסעדות-מסיבה יקרות להחריד, ושוב מעמד הביניים של האוכל נשחק. אולי תהיה יותר תקווה בשנה הבאה, או לפחות כשאייבי תחזור לפעול.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

החתונה האדומה של הקולינריה הישראלית: רגע אחרי ששמענו על הסגירה של אייבי, שני מוסדות נוספים הודיעו על סוף דרכן - השריד האחרון מאימפריית האימפריאל המפוארת וספוט הדגים והאלכוהול שמצא בית בלילינבלום. אבל לא כל החדשות רעות

מאתשרון בן-דוד

האם זה אומר שהוא נוצרי? "דרדוויל: נולד מחדש". צילום: יח"צ דיסני+

המסך

מה חדש בדיסני+: 8 סדרות ומלא סרטים שבטח תרצו לראות במרץ
למרות שדיסני+ מספקים לא מעט תוכן טרי בכל חודש, נראה שהמרכז של חודש מרץ הקרוב יהיה דווקא סדרות שחוזרות למסך, עם פרקים חדשים של "פוטנציאל גבוה", ענה אחרונה ל-"הפכים סולאריים" וגם העונה המצופה והחדשה של דרדוויל – ובמקביל, לא פחות מ-18 סרטים ישנים שמצטרפים לשירות, כך שתוכלו להיזכר בבינג' הערפדים האהוב עליכם. אלו כל הסדרות והסרטים שתצפו בהם בדיסני+ החודש.

4.3 // פוטנציאל גבוה 2 High Potential

הסדרה הפרוצידורלית של קייטלין אולסון הנפלאה רק ממשיכה לצמוח, להצליח יותר ולהשתפר, והחלק השני של העונה השנייה בא להוכיח זאת עם מה שהוא הפרק שמדורג הכי גבוה בתודלות הסדרה (9.3 ב-IMDB!, פרק 13), ורצף שהפך אותה לאחד הלהיטים הכי גדולים של Hulu. פוטנציאל התמכרות גבוה.

6.3 // חברים כאלה: הרצח של סקיילר ניס // Friends Like These: The Murder of Skylar Neese

דוקו רצח מהסוג הקלאסי, שכולל 3 פרקים שעוסקים ברציחתה של סקיילר ניס, בת 16 ממערב ורג'יניה שנקלעה לאירוע של סמים, בגידה, רשתות חברתיות ושתי חברות הכי טובות שלא מצליחות לספר את האמת. מסקרן ומלחיץ כיאה לז'אנר.

11.3 // הפכים סולאריים 6 Solar Opposites

סדרת החייזרים של ג'סטין רוילנד כבר מזמן התנתקה מספינת האם (ומהיוצר הבעייתי), והתפתחה לעולם משל עצמה. עולם מוזר, דבילי וקורע מצחוק, אבל משלה. העונה השישית והאחרונה מביאה איתה קו עלילה שכולל את השמדת מכונת היהלומים שלהם, מה שאומר שהיצורים האהובים עלינו יאלצו לחיות את חיי המותרות שלהם בצמצום – ולסיים את המשימה שלהם בשלום.

12.3 // החיים הסודיים של נשות המורמונים 4 The Secret Lives of Mormon Wives

הריאליטי הכי לא קשור לישראל חוזר עם עונה נוספת של דרמת נשות ה-Momtok, אימהות מורמוניות שעושות כל מה שהן רק יכולות כדי לשבור את הסטיגמה השמרנית של המורמונים. ובכל מה שהן יכולות, הכוונה היא סקס, המון רכילות ודרמות סטייל קרדשיאנז – רק בסולט לייק סיטי.

18.3 // איש משפחה 24 Family Guy

כן, זה עדיין נמשך – העונה ה-24 של "איש משפחה" כנראה שלא תפתיע אתכם עם חוכמה עתיקה או הומור חדש, אלא תספק עוד מאותו הדבר שלמדנו להכיר, כשמדי פעם תספק רעיונות מעניינים שבעונות קודמות אולי היו תופסות את תשומת ליבנו – כמו למשל פרק פתיחת העונה, שמביא לראשונה את לואיס להבין את מה שסטואי אומר כל הזמן הזה. נחמד, עוד מאותו הדבר.

25.3 // דרדוויל: נולך מחדש 2 Daredevil: Born Again

חזרתו של צ'ארלי קוקס למסיכת הדרדוויל היתהאחת הסיבות הכי משמחות להתלהב שוב מטלוויזיה בשנה שעברה, כך שזה רק טבעי שנתלהב עוד יותר לקראת העונה השנייה – במיוחד עם חזרתה של קריסטן ריטר לתפקיד ג'סיקה ג'ונס. וילסון פיסק, מהנבלים המושלמים על המסך, ממשיך לרדוף את מאט מרדוק עד אבדון של שניהם, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לסצינות מכות אייקוניות חדשות.

27.3 // מייק & ניק & ניק & אליס // Mike & Nick & Nick & Alice

קומדיית פעולה מסקרנת ומוזרה בכיכובם של וינס ווהאן (שבתקופת פריחה נהדרת) וג'יימס מרסנד (שגם עובר ימי קריירה מצוינים) בתפקיד שני גנגסטרים שצריכים לשרוד, יחד עם בנות הזוג שלהם, את הלילה הכי נוראי בחייהם – שמשום מה משלב גם מכונת זמן. נשמע כמו באדי קומדי קלאסי עם סיבוב מצוין, ופייר אנחנו מחכים לראות את הכמיה בין שני השחקנים הכריזמטיים.

"מייק & ניק & ניק & אליס". צילום: יח"צ דיסני

31.3 // אם זה יום שלישי – זה רצח // If It's Tuesday… It’s Murder

סדרת תעלומת רצח ספרדית בהפקת Hulu, שעוקבת אחר קבוצה של טיול מאורגן לליסבון שהופכת בעל כורחם לבלשים עצמאיים ברגע שהם מבינים שאף אחד לא מתכוון לפתור את הרצח שהם חזו בו. האווירה צועקת "רק רוצחים בבניין", עם טון קליל וקומי, והטוויסט הספרדי עם הנופים הפורטוגלים מביאים יחוד לז'אנר הכבר כמעט שחוק.

סרטי ארכיון // 1.3 // 31.3

לא פחות מ-18 סרטים מפעם יעלו לשירות לצורך הנאתכם הנוסטלגית, כאשר בתחילת החודש (1.3) יעלו כל 5 סרטי סאגת "דמדומים" לחובבי הערפדים הסקסיים, וגם הטרילוגיה של של "פיץ' פרפקט", לצד הגרסה המקורית של סרט הסופות "טוויסטר", גום "היצ'" עם וויל סמית, שיחכה עד סוף החודש (31.3) להגעת שני הסרטים הראשונים של "בחורים רעים" וגם הקומדיה הרומנטית "נדודי שינה בסיאטל", שתהיה מושלמת לנדודי השינה שיהיו לכם אחרי שתצפו בחמשת סרטי "האויב שבפנים".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מאתמערכת טיים אאוט

מצחיקה כמו ניתוח לב פתוח בנעלי ליצן. "סקראבס" (צילום: יח"צ)

המסך

אנחנו צריכים רופא: מה גרם לנו להתאהב כל כך בסקראבס?
העשור הראשון של המאה ה-21 שינה לחלוטין את עולם הטלוויזיה, ואחת הדוגמאות הבולטות לזה היא הטרנספורמציה שעבר ז'אנר הסיטקום. אחרי תור זהב נוצץ בניינטיז עם "חברים", "סיינפלד", פרייז'ר", "נני", שלל סיטקומים משפחתיים דביקים יותר או פחות וגם "משפחת סימפסון" ו"סאות' פארק", לשנות האלפיים היו תוכניות אחרות לגמרי.
>>
מובילת השינוי הזה הייתה "המשרד", שנפטרה מהצחוקים המוקלטים לטובת הומור מבוכה ושפה כמו-דוקומנטרית, אבל אפשר לציין גם את "איך פגשתי את אמא", "מלקולם באמצע", "רוק 30", "תרגיע", "משפחה בהפרעה" ובהמשך "קומיוניטי" ו"מחלקת גנים ונוף" כסדרות שעזרו להמציא מחדש את הצורה שבה אנחנו רואים קומדיה בטלוויזיה. "סקראבס" לא פעם נשכחת בליינאפ הזה, למרות שזכתה להצלחה בזמן אמת ושודרה כמעט עשור שלם – בין 2001 ל-2010.
יכול להיות שהעונות המאוחרות והחלשות יותר – ובמיוחד עונת הסיום הידועה לשמצה (ובצדק) – פשוט הרסו לה את המומנטום. לכבוד חזרתה לעונת ריבוט די מתבקשת בדיסני+, זה זמן מצוין להפנות זרקור לסדרה שבדיעבד הייתה פורצת דרך וחדשנית לא פחות מכל הנ"ל, ואפילו עברה בכבוד מסוים את מבחן הזמן.
העלילה של "סקראבס" הייתה פשוטה למדי – קבוצה של רופאים צעירים מגיעה לבית חולים ומנסה לתפקד ולשמור על אופטימיות בסביבה קשה וכאוטית. הבחירה בבית חולים כמוקד ההתרחשות העיקרי כמעט וחייבה שילוב של קומדיה ודרמה, ומידה מסוימת של חיבור למציאות, וכבר מהפרק הראשון "סקראבס" הבהירה שלפנינו סדרה הרבה יותר ריאליסטית ומלנכולית מהמקובל בז'אנר, לפחות באותה תקופה. "סקראבס" לא התעלמה מהצדדים המכוערים, המצלקים או המתסכלים בשגרת חייהם של צוותי הרפואה – הדמויות עבדו קשה, עשו טעויות, זעמו על המערכת, איבדו מטופלים וגם חוו משברים אישיים דרמטיים.
באחד הפרקים הקשים בסדרה התרחשה טרגדיה מהסוג שאנחנו רגילים לקבל בסדרות כמו "האנטומיה של גריי" או "האוס" – מטופלת שאיבריה נתרמו התגלתה בדיעבד כחולת כלבת, מה שמוביל למותם של שני מטופלים שעברו השתלה. בפרק אחר מטופלת מבוגרת ואהובה על הצוות מצאה את מותה בבית החולים שבוע בלבד אחרי ששוחררה מאשפוז ארוך – לאחר שנחשפה לזיהום בבית החולים עצמו. הריאליזם של "סקראבס" לא הסתכם בשימוש במקרים רפואיים אמיתיים ומדויקים או אפילו בתיאור החלקים הבעייתיים של מערכת הבריאות האמריקאית, אלא גם לאותנטיות הרגשית שהסדרה הציעה. אף מערכת יחסים זוגית לא הייתה מושלמת וההחלטות שביצעו הדמויות היו, לא פעם, תוצאה של הנסיבות יותר מאשר "ההחלטה הנכונה".
כל זה לא אומר, חלילה, ש"סקראבס" הייתה פצצת דיכאון. רוב הזמן הטון והגישה היו קלילים, אפילו מטופשים. הסדרה סופרה לנו דרך עיניו של ג'יי.די (זאק בראף), רופא צעיר עם נטייה לחלומות בהקיץ ופנטזיות משוגעות, שמוצגות לפנינו במלוא הדרן, מקרב ריקודים בין מחלקות לסצנת קונג פו מושקעת ועד לראשים נמסים. בית החולים "הלב הקדוש" מלכתחילה לא היה מקום נורמלי במיוחד – בכל זאת, הצוות הקים Airband באחד הפרקים – אבל השטותיות של ג'יי.די הפכו אותו לאפילו יותר מטורלל.
עוד ייחוד של "סקראבס" ביחס לתקופה ולמוסכמות הז'אנר הייתה הצורה שבה היא צולמה ונערכה. קודם כל, היא לא צולמה מול קהל ולא שולבו בה צחוקים מוקלטים. בשונה מרוב הסיטקומים באותה תקופה, היא אפילו לא צולמה באולפן טלוויזיה סטנדרטי עם מספר מצלמות במקביל, אלא במבנה שהיה בעבר בית חולים אמיתי. המבנה הפך לסט הצילומים של הסדרה כולה – בית החולים, הדירות של הדמויות וגם הבר שבו הן מבלות. את העובדה שסקראבס לא נראית כמו סיטקום "סטנדרטי" אפשר לייחס לעובדה שהסדרה צולמה במצלמה אחת בלבד, כמו שמקובל לצלם קולנוע. חופש התנועה של צילום במצלמה אחת ולא בכמה במקביל איפשר צילום מושקע ואימרסיבי יותר, וגם הקל על הוספת אפקטים מיוחדים כשהפנטזיה של ג'יי.די הצריכה כאלה.
כל ההבדלים האלה בין סיטקומים קלאסיים ל"סקראבס" והסיטקומים מהסוג החדש התנקזו לפרק "חיי בארבע מצלמות", פארודיה אוהבת שזיגזגה בין המציאות העגומה לבין הפנטזיה של ג'יי.די על חיים פשוטים יותר בסיטקום שבו הכל תמיד מסתיים יפה ושלם. בחיים האמיתיים ד"ר קלסו נאלץ לפטר עובד בבית החולים מטעמי תקציב, בעוד ג'יי.די מטפל בתסריטאי מפורסם שעבד בסדרה "חופשי על הבר", שמאובחן עם סרטן ריאות. בסיטקום הפנטזיה, המשבר התקציבי נפטר בעזרת תחרות כישרונות עם פרס כספי, והאבחנה הקטלנית של המטופל בכלל הייתה של מטופל אחר עם שם דומה, "ולמי אכפת ממנו, הוא אנטישמי".
רוב הזמן הסדרה הצליחה לשמור על האיזון העדין בין שני הטונים הכל כך שונים שלה. כשזה לא קרה קיבלנו את הרגעים הכי חלשים בסדרה, למשל עלילות איומות כמו "ג'יי.די מתעלף בכל פעם שהוא מחרבן". בכלל, "סקראבס" עבדה הכי פחות כשהיא חזרה על טעויות של סיטקומים אחרים – נניח כשנפלה לפתרונות קלים ומהירים כדי לפתור בעיות ארוכות, או כשהחזירה שוב ושוב את ג'יי.די ואליוט זה לזרועות זו.
עם זאת, העונה השמינית שלה סיפקה כמה מפרקי הסיום המושלמים ביותר שנראו בטלוויזיה האמריקאית, כולל פתרון יפה לבעיית אליוט וג'יי.די. כמו כל הרגעים הטובים שלה, גם בסיום היא הצליחה לשלב היטב בין המוח ללב, בין כתיבה חכמה ומציאותית לרצון של כולנו לראות את הדמויות שאהבנו מקבלות סוף טוב. אה, וכן. אחר כך הייתה גם עונה תשיעית ואיומה שנוצרה רק כי בגלל לחצים של הרשת, אבל בחייאת, פשוט תתעלמו ממנה.
כל העונות של סקראבס זמינות בדיסני+, העונה החדשה תעלה מחר (26.2.26)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מאתנעמה רק

ברוך שובך. "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס". צילום: יח"צ פיקוק

מה רואים הלילה

מה רואים הלילה: צוות הסיטקום הכי קורע מתאחד לסדרה חדשה
מי שזכה לראות את הסיטקום "רוק 30" בזמן אמת יודע טוב מאוד שלא היתה שום סדרה כמותה לפני כן, ולא היתה כזו גם אחר כך. סיטקום מושלם שנוצר במוחה המבריק של טינה פיי, ובמשך 8 עונות הצליח לדחוס יותר פאנצ'ים-פר-דקה מאשר שלרוב הקומדיות יש בעונה שלמה. ומי שלא זכה לראות אותה – מה אתם עוד עושים פה? רוצו מהר להשלים, זה הבינג' הכי מהנה שתוכלו לקחת על עצמכם. סיימתם? יופי – כי ליוצרי "רוק 30" יש סדרה חדשה עם טרייסי מורגן ודניאל רדקליף.
"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" אמנם מתרחק מהאולפנים של הקומדיה ההיא, אבל נשאר בעולמות הזוהר, הכסף והמדיה. כוכב הפוטבול לשעבר רג'י דינקינס (מורגן) מנסה להתאושש מפרשית הימורים מביכה שהרסה לו את הקריירה בדרך הכי גרועה שיכול – הוא שוכר דוקומנטריסט יומרני וזוכה אוסקר בשם ארתור טובין (רדקליף), שנכנס לחייו עם צוות מצלמות שמערבב את הכל. כן, זה עוד מוקומנטרי, אבל הוא כתוב על ידי כמה מהיוצרים הקומיים הטובים בהיסטוריה, וזה ברור כמעט מיד.
למרות שהקצב הקומי המבריק של טרייסי מורגן נפגם מעט מאז שנפגע על ידי משאית של וולמארט (אירוע אמיתי ולא בדיחה מ-"רוק 30"), הסטייל המאפיין של טינה פיי (שמפיקה את הסדרה) ושל שני היוצרים רוברט קרלוק (משתף הפעולה הוותיק של פיי והשואוראנר של "30 רוק") וסם מינס (שכתב לכל הסדרות של פיי) בולט במיוחד, ומבריק כהרגלו. קצב הבדיחות קצת נרגע, אבל הפרק הראשון עדיין גרם לנו לצחוק בקול כמה וכמה פעמים, אתם יודעים, עם בדיחות – הדבר הזה שלא מעט קומדיות שכחו לספר. כמה טוב שיש עוד טינה פיי בעולם להצחיק אותנו.
"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס", שני פרקים ראשונים ב-Yes, ב-HOT ובסלקום TV
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מאתמערכת טיים אאוט

העיר שלי

מקום קבוע לארוחת שישי ומעוז של תרבות ושפיות. העיר של לי גאון
>> לי גאון (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת, חברת ההרכב המוזיקלי המצליח "ילד פעם" (ויחד עם חבריה להרכב היא הוציאה ת שיר המחאה הוויראלי "סעו מכאן" זמן קצר אחרי טבח שבעה באוקטובר, שיר שקרא לחברי הממשלה להתפטר וזכה למיליוני צפיות). בשבוע שעבר היא הוציאה שני סינגלים חדשים המוקדשים להוריה המנוחים ומלווים בקליפים יצירתיים ומרגשים; השיר "פיליפס" נוגעת בדעיכה הקוגניטיבית של אביה בקליפ סטופ-מושן מרהיב המפיח חיים בכלי העבודה הישנים שלו. השיר השני, "בבושקה", נכתב על אמה שנפטרה כשנה לאחר מות אביה, מלווה בקליפ AI מרגש במיוחד שמחייה זכרונות רבים שהיו נצורים רק בתמונות, ואפילו יוצר זכרונות חדשים להיאחז בהם.אתם יכולים וצריכ י ם לראות אותם כאן(או במורד הטור).
>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן

1. היכל התרבות

מעוז התרבות והמוזיקה, פיסת שפיות ואסקפיזם מושלם. במיוחד כשהפילהרמונית מנגנת. אני עובדת שם שנים רבות בהנחיית קונצרטים לילדים ונוער בתכנית מפתח, וזו שליחות והשראה תמידית.
הוברמן 1 תל אביב

היכל התרבות, אולם לואי (צילום מתוך אתר ההיכל)

2. פינגווין

סטודיו להפקת סרטים של בן זוגי איתמר אהרוני, שם נולדו כמעט כל הקליפים שלי, עם צוות יצירתי ומקצוען שהוא לגמרי משפחה.

3. תדר

המקום הקבוע לארוחת שישי משפחתית עוד מאז שהבנות שלי היו קטנות, פיצה בירה גן שעשועים, גלידה וסיבוב בפארק המסילה. והכי משמח שגם עכשיו כשהן טינאייג', הן עדיין רצות לנדנדות.
דרך יפו 7 תל אביב

4. ת"א תרבות דה וינצ'י

בית אמנים משובח וכיפי, ארועים מעוררי השראה וקורסים נפלאים מאוד. פגשתי שם אנשים מעניינים ולמדתי הרבה דברים חדשים.
דה וינצ'י 14 תל אביב

מעורר השראה. תא תרבות דה וינצ'י (צילום: עופר ריבק)

5. כנאפה אלמהדי

בשוק הפשפשים. הכנאפה הכי טעים ומנחם שיש עם גלידה מעולה מטורקיה, קפה שחור מפינג'ן ויחס אדיב מאוד.
רבי נחמן 4 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

כל מקום שנמצא בשיפוצים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
1. "הארכיבאית" של אנסמבל עיתיםבמכון גנזים בבית אריאלה. הצגה שהיא בעצם ביקור מסתורי ומסקרן במכון הגנזים, מול קהל קטן בחדר אינטימי, מדויק ומלא מחשבה, מעלה באוב מכתבים שמשוררים וסופרים שחיו בעיר כתבו, וגם התכתבויות בינהם. ממלא בהשראה ויופי.
2. הופעה של דני רובסבקו רקיע, על החיריה. דני ולהקתו תמיד עושים טוב בנשמה.
3. הופעה של הכבש ה-16.אין מה להוסיף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
1. "מקום שמח". סדרה גאונית שמזקקת את האהבה והכאב של הסיפור האישי של כולנו.
2. השיר "סוף טוב"של יוני בלוך. קרן אור באפלה, מילים יוצרות מציאות. הלוואי וישאר כך.
3. הסרט "אמלי".שכנה עשתה סדר בבית והחזירה לי DVD של הסרט בו צפיתי עשרות פעמים בעבר. במקרה שכן אחר מסר מכשיר DVD ומאז כבר צפיתי בסרט פעמים. זה סרט הפולחן שלי שתמיד עושה כל כך טוב על הלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שהלב חפץ לתת, מהשכנה ממול, קופת הפייבוקס השכונתית ועד הארגונים הגדולים. כל עוד אפשר לתת זה מרחיב את הלב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל הלוליינים המעולים שעומדים בצמתים, תפרגנו להם! זו האמנות שלהם…

מה יהיה?
יהיה טוב או לפחות בסדר.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

לי גאון

צוות "שיר אחד" בהופעת לייב (צילום: באדיבות המצולמים)

❤ תרבות

לייק על הלייב: פסטיבל הפודקאסטים של תל אביב חוזר אל הבמה
זה לקח כמעט עשור של איחור אופנתי, אבל הנה אנחנו, שומעים פודקאסטים בדרך לעבודה, בחדר הכושר ובזמן שטיפת הכלים כמו בכל העולם, תראו אותנו. הלב מתמלא גאווה. סופסוף אימצנו את התופעה הבינלאומית, וכמו כל דבר שאנחנו מאמצים כאן בישראל, אנחנו מאמצים אותו חזק חזק, מחבקים ומועכים ומגזימים. איזה כיף זה. והכיף רק מתחיל, כי מתברר שלהעביר פודקאסט למופע לייב על במה מול קהל – זה להיט לוהט כאן אצלנו. עובדה: יש לזה פסטיבל שלם.
>> יחיד ומיוחד: פסטיבל תיאטרונטו ישתלט בפסח על יפו בפעם ה-35
>> "אתה חייב לקרוא את זה" מכניסה את הגרוב מחדש לעולם הספרים
כן, הבנתם נכון (כי קראתם את הכותרת?), הפסטיבל שלקח את טירוף הפודקאסטים מהרשת והעלה אותם לבמה חוזר. פסטיבל פודפסט – יוזמה והפקה מקורית מבית מרכז ענב לתרבות של עיריית תל אביב-יפו – הושק לראשונה בשנה שעברה וזכה להצלחה גדולה וסולד-אאוטים לכל אורך הסקאלה, והוא יכה שנית בחודש הבא (21.3-12.3) עם ליינאפ משובח שיאפשר לקהל המאזינים לפגוש את מיטב יוצרי הפודים ולחוות הקלטה בלייב של מבחר הסכתים אהובים ומרתקים.ואלהההסכתים שישתתפו בפסטיבל השנה:
"שיר אחד"//מאיה קוסובר וניר גורלימספקים הצצה אל אחורי הקלעים של הפודקאסט הפופולרי והאהוב מבית כאן הסכתים "שיר אחד". הם יספרו על תהליך העבודה של חשיפת הסיפורים מאחורי השירים שהפכו לפס הקול של החיים שלנו, מלאכת הכתיבה והעריכה והאופן שבו הן מתערבבות ומתמזגות עם המציאות הישראלית של היום.
מאיה קוסובר וניר גורלי, "שיר אחד" (צילום: סאן וידיאו)
"פודקאסט רצח"// פודקאסט על רוצחים סדרתיים בהובלתמאיה גזית ושי מגלשנכנס לרשימת Top20 של ספוטיפיי ישראל ארבעה חודשים בלבד לאחר עלייתו לאוויר ב-2022. בכל פרק, מאיה מספרת סיפור על רוצח סדרתי ושי, בתפקיד המאזין הסקרן, שואל שאלות. בערב החגיגימרסל מוסריתיכנס לנעליו של שי, ויחד עם קהל המאזינים והצופים, היא תאזין לסיפור חדש בפעם הראשונה ותשאל שאלות תוך כדי הסיפור.
"מרבד הסיפורים"// סדרת פודקאסטים לילדים בהפקתתיאטרון חיפה, בהשתתפות שחקנים ומדבבים, בליווי מוזיקה מקורית. כל פרק מתמקד באגדה מארץ ומתרבות אחרת, חושף את הילדים לצלילים, למנהגים ולסיפורים הקסומים של אותו מקום וסוחף את המאזינים הצעירים למסע בדמיון מסביב לעולם.
"הסיפורים שמאחורי הסיפורים"// המפיק והפודקאסטריובל מלחיחושף לראשונה על הבמה את כל מה שלא נכנס לפרקים: הטעויות המצחיקות, הרגעים המרגשים והדרך המפותלת שעבר מההתחלה ועד היום. אל תחמיצו הזדמנות לשמוע את הסיפורים שמאחורי הסיפורים.
היסטוריה לילדים והיסטריה לילדים. יובל מלחי (צילום: בועז נובלמן)
"PHOTO VOICE" // מבית פוטו ישראל.מעבדה לקולות ודימויים, המקדמים דיאלוג ויזואלי ושינוי חברתי. מנחים:אייל לנדסמן, מייסד PHOTO IS:RAEL ופרופסור מני מלכהמאוניברסיטת בן גוריון.
"המניפה" //ידידיה ויטלבשיחה פתוחה עםרונה קינן. הפודקאסט של המרכז הגאה העירוני ושל בית-אריאלה הסכתים מארח את אחד הקולות החשובים ביותר במוזיקה הישראלית בכלל ובתרבות הלהט"בית בפרט. שיח אינטימי בשיתוף קהל, על זהות, על יצירה, על חיי משפחה וחיים בישראל – ועל המאבק לקיים את כל אלה בתחושת גאווה.
דברי איתנו. רונה קינן (צילום: אסף עייני)
מרכז ענב לתרבות של עיריית תל אביב-יפוביסס את מעמדו כחלוץ ומוביל בהופעות חיות של פודקאסטים בלייב, כולל שני פסטיבלים ייחודיים – פודצ'יק לילדים ולנוער שרץ מזה שנתיים ו"פודפסט" – המביאים את ההסכתים המואזנים והפופולאריים ביותר לבמת ענב, זאת לצד הרצות קבועות של מפגשי המאזינים של "הסכתוס" מבית "הארץ" והסכתים נוספים שעולים במהלך השנה.
>> פסטיבל "פודפסט", 21.3-12.3 // מרכז ענב לתרבות, אבן גבירול 71 תל אביב //כל הפרטים וכל הכרטיסים כאן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מאתמערכת טיים אאוט

❤ תרבות

רק לא לשקוע: 15 תערוכות חדשות לצוף איתן בסופ"ש ומעבר לו
>> לא רק יום בשנה: בסינמטק יקדישו שבועיים לקולנוע של נשים ועל נשים
>> יחיד ומיוחד: פסטיבל תיאטרונטו ישתלט בפסח על יפו בפעם ה-35

1. חסד אי-הוודאות // גלריה ברוורמן

גוף עבודות חדש של צמד היוצרים מונטאן רוזנבלום (מרקוס מונטיין ועדי רוזנבלום, שחיים ועובדים בווינה) הכולל ציורים, רישומים ועבודת וידאו, שמנסחים עמדה פואטית, פילוסופית ורגשית כלפי חווית הקיום האנושית.
מחמישי, גלריה ברוורמן, אילת 33

2. לורם איפסום // מרכז אדמונד דה רוטשילד

תערוכה ובה שבעה אמנים ואמניות מציגים עבודות השואבות השראה מתבניות מוכרות בחיינו כמו אלבומי משפחה, מסמכים בירוקרטיים, טקסים דתיים וטרנדים דיגיטליים.
פתיחה בחמישי ב-19:00, מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104

3. בריחות 2026 // AZA 13

תערוכה קבוצתית ששואלת לאן אנו בוחרים.ות לברוח ומה המחיר של ההיעלמות. האמנים.ות התבקשו להביא מחשבות שלא יכלו להישאר בפנים, חלומות, משהו שחייב להתעצב מחדש.
פתיחה ברביעי ב-19:00, AZA 13 – מתחם אמנות רב-תחומית של סטודיו אנקורי, עזה 13 יפו

4. נורית האובדנית // גלריה בנימין

תערוכה זוגית לאבינועם שטרנהיים ותמה גורן, שעבור שניהם, היצירה מתקיימת באזור ביניים שבין מציאות לדמיון – מרחב שבו פולקלור, אגדות וסיפורים אישיים נטענים מחדש דרך חומרים ודימויים מן המציאות העכשווית.
פתיחה בחמישי ב-20:00, גלריה בנימין, שביל המרץ 5

5. רצף מקוטע // גלריה נולובז

תערוכת יחיד למישל מדנבליק, שבאמצעות פעולות צילום,חיתוך,בידוד והרכבה מחדש של רצפים,מבקשת לחשוב ולהנכיח את שאלת האמת בחיינו:כיצד היא מתווכת לנו,וכיצד אנו לומדים לראות,לקרוא,להאמין ולבחון מחדש את מקומה בתודעה ובמרחב התרבותי.
פתיחה בחמישי ב-20:00, גלריה נולובז, שביל המרץ 3

6. שמישהו יציל אותי // המעבדה לאמנות

תערוכת יחיד לאריק קצב שבמסגרתה הופכת המעבדה לזירת ניסוי חיה: קצב פורס על רצפת המעבדה גלילי נייר מתכתי המשמשים מצע לצריבות חשמליות המתבצעות בזמן אמת, באמצעות לולאות מתכת התלויות מן התקרה. לצידן יופיעו דמויות בדמותו של האמן ומבנים
אורגניים־טכנולוגיים עשויים סיליקון ונחושת.
פתיחה בשבת ב-11:00, המעבדה לאמנות, הרצל 119

7. רק את עצמי לרקום ידעתי // Yaara Open Studio

תערוכת יחיד לדבי אשרת, שמשתמשת בטכניקה המשלבת אסתטיקה ועדינות: עבודות הרקמה שלה משולבות בחומרים מוכרים מהיומיום, כמו שקי קפה ושקיות תה משומשות, כפפות או יריעות בד.
פתיחה בחמישי ב-19:00, Yaara Open Studio, שמעון הצדיק 12 יפו

8. חצות בגן הטוב והרע // בית קנדינוף

תערוכה קבוצתית בשיתוף גלריה רו ארט, שמבקשת לשהות בקו התפר שבו מסורות חזותיות אינן נשמרות כקפואות בזמן, אלא נקראות מחדש דרך מבט עכשווי הממזג את הנשגב עם היומיומי ואת ההיסטורי עם הבדיוני.
פתיחה ברביעי ב-20:00, בית קנדינוף, הצורפים 14 יפו העתיקה

9. אין נטישה ואין נעליים; סוס מוצץ פעמון // חלל, רביעיית פלורנטין

שתי עבודות חדשות – האחת של נועה קורניק והשנייה של רומי בן-יוסף, שנוצרו במיוחד עבור החלל ברביעיית פלורנטין.
פתיחה ברביעי ב-20:00, חלל, מעון 6 רביעיית פלורנטין

נועה קורניק, רביעיית פלורנטין. צילום: איתן בן משה

10. השונה // גלריה בן עמי

תערוכה קבוצתית שמבקשת לבחון את השונות לא כקטגוריה חברתית ולא כתיוג חיצוני, אלא ככוח פועל בתוך המעשה האמנותי עצמו. השונות בתערוכה איננה חריגה מהמרכז, אלא ערעור על עצם קיומו של מרכז.
פתיחה בחמישי ב-19:00, גלריה בן עמי, החשמל 12

11. אנה דבורקין // גלריה המגדל

תערוכת יחיד לאנה דבורקין, שמציגה עבודות שעוסקות בפרחים ופריחה בטכניקה של ציור אינטואטיבי.
גלריה המגדל, דניאל פריש 3

מחוץ לעיר

12. פנורמה – הסְפֵירָה של האטלס // מוזיאון בת ים

תערוכת קבוצתית שמחברת בין מחקר היסטורי על דימויים וזיכרון תרבותי לבין אמנות ישראלית עכשווית. התערוכה מציעה דרך לראות את ההווה דרך שכבות של עבר: איך דימויים נודדים בין תקופות ותרבויות, משתנים, וחוזרים שוב.
פתיחה בחמישי ב-19:30, מוזיאון בת ים לאמנות, סטרומה 6 בת ים

13. ליליין // הגלריה לאמנות וגלריה אילו במרכז ההנצחה, קרית טבעון

אשכול תערוכות שיציג מציג מבט היסטורי ועכשווי על פועלו והשפעתו של האמן והמאייר אפרים משה ליליין (1874–1925), מהדמויות המרכזיות בעיצוב השפה החזותית הציונית בראשית המאה ה־20.
פתיחה בשישי ב-10:00, הגלריה לאמנות וגלריה אילו, מרכז ההנצחה, המגדל 2 קרית טבעון

מרב קמל וחליל בלבין, הגלריה לאמנות מרכז ההנצחה טבעון

14. קו התפר – אנתרופולוגית אופנה // מוזיאון תרבות הפלשתים, אשדוד

תערוכה שתבחן את שאלת ההתלבטות היומיומית ״מה ללבוש?״ כרגע תרבותי רב־עוצמה שבו מתקבלות החלטות על נראות, שייכות ועל תקשורת בלתי מילולית.
פתיחה בחמישי ב-20:00, מוזיאון תרבות הפלישתים, השייטים 16 אשדוד

15. ידיים זוכרות // מוזיאון בית לוחמי הגטאות

תערוה שמפגישה בין עבודותיהן של האמניות נסטיה פייביש ורות אנה פקטורוביץ', ועוסקת בזיכרון המופיע דרך חומר, מגע ומחוות יומיומיות כנוכחות שקטה ומתמשכת ולא כעדות ישירה.
מוזיאון בית לוחמי הגטאות, קיבוץ לוחמי הגטאות