Time Out תל אביב About

בחניון הבימה התחיל מופע דראג. אנחנו רק חיפשנו מקלט מהמלחמה

שלוש לפנות בוקר. אני עומדת ליד הדלת עם תיק שארזתי מראש ומחכה לבן הזוג שלי, שמסתבך עם המנעול. החולצה שלו הפוכה. אנחנו יוצאים בריצה למקלט ברחוב. כמו בהרבה מקומות, גם בדירה התל-אביבית והישנה שלנו אין ממ״ד. בשגרה זה שולי. אפילו לא הקדשנו לזה מחשבה כשעברנו לגור בה לפני כמה שנים. אבל במלחמה זה הפך לחיסרון שניהל אותנו.

בלית ברירה יצאנו למסע חיפוש אחרי מרחב מוגן. נדדנו ממקום למקום, מחברים למשפחה, מצוידים בשקיות של בגדים וחפצים. חלקם מיותרים ובטוח לא נצטרך אותם. לדעתי, זה היה ניסיון לפצות על חוסר הוודאות. היו דברים מטופשים שארזנו איתנו, כמו אגרטלי קרמיקה שקיבלתי מסבתא. זה כל הזמן הזכיר לי את השאלה: ״מה היית לוקח איתך לאי בודד?״ אני בן אדם סנטימנטלי, אז ארזתי המון. אם באמת היה אי בודד, כנראה שהיו גובים ממני תשלום עבור משקל עודף. לצערי, האגרטלים לא שינו הרבה, כי כל תחנה בדרך רק חיזקה את התחושה שאנחנו לא בבית.

הקומיקס שכתבתי ואיירתי לספר ״בית״ הוא סיפור קצר שעוקב אחרי המעברים האלה. הוא מורכב משיחות ומרגעים קטנים שקורים כשעוברים לגור בבית זמני. לא מדובר בקומיקס דוקומנטרי, אבל הוא נכתב בהשראת התקופה. התבססתי על חוויות אישיות וגם חברתיות שהפכו לוויראליות – מסתבר שבכל משפחה יש אבא שמגיע אחרון למקלט, והרבה אנשים יכולים להזדהות עם האתגרים הקטנים והאישיים של התקופה הזאת. מתחושת ניתוק, דרך מתחים משפחתיים ועד היעדר פרטיות, הגענו למסקנה שאין תחליף לבית. זה המרחב שמגלם את הבחירות שלנו. הבחירה להשאיר כוס מלוכלכת על השולחן, הבחירה להכניס ואזה מכוערת לסלון כי יש לה ערך סנטימנטלי, או הבחירה עם מי ואיך לחיות. במילים אחרות, זה החופש להיות אנחנו עצמנו.

סיימתי תואר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ומאז אני עובדת כמאיירת, אנימטורית ומעצבת גרפית עצמאית. אחד הדברים העיקריים שאני עוסקת בהם הוא סטוריטלינג חזותי, וקומיקס הוא כלי מדהים למסרים מורכבים כאלו. הסיפור מסופר דרך טקסט אבל גם דרך פרספקטיבה ובחירות צבעוניות, שעוזרות לצופה להרגיש ניואנסים ולקרוא סיפור עשיר יותר.

לצד הפחד, בתקופה הזאת היו גם רגעים הזויים וקומיים. באחת האזעקות רצנו למקלט הבימה בתל אביב, ובתוך כל הכאוס והרעש של אנשים מבוהלים, התחילה מוזיקה חזקה. מסתבר שבדיוק התחיל מופע דראג קווין מטעם העירייה, לרווחת התושבים. זה הרגיש כאילו אנחנו קהל במערכון של ארץ נהדרת.

רוב השיחות שלנו באותה תקופה היו ויכוחים על הסתברויות. באחד העמודים בקומיקס אנחנו עומדים עם תיקים על הגב בחניון שהוסב למקלט, ומנסים להחליט אם לחזור הביתה.

״ומה אם ייפול עלינו טיל בדיוק כשנחזור הביתה?״

״ומה אם נגזר עלינו לחיות, דווקא בגלל שנחזור הביתה?״
״בית״, בהוצאת יוקה, מאגד 15 סיפורים של יוצרים שונים, ביניהם בתיה קולטון, מישל קישקה, קורן שדמי, גיא מורד ועוד, שבוחנים את המושג בית על כל מובניו – הקונקרטיים והמטאפוריים, האישיים והקולקטיביים, האוניברסליים והספציפיים. האנתולוגיה כורכת יחד סיפורים אוטוביוגרפיים וגם דמיוניים לחלוטין.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

עונג סופ"ש: 49 בתי קפה מומלצים שפתוחים בתל אביב בשבת בבוקר

כשהתחלנו את הרשימה המתעדכנת הזאת אי שם בימי התום של 2021, היו בה 13 בתי קפה מומלצים בלבד. גם כי היינו סנובים, אבל גם כי בתי קפה רבים בעיר העדיפו להישאר סגורים בשבת בבוקר ולחסוך עלויות עובדים. מאז קרו המון דברים, ולמרבה ההפתעה אחד מהם הוא זינוק מפתיע במספר בתי הקפה בתל אביב שפתוחים בשבת ולא נכנעים לרוחות המשיחיות שמנשבות בארצנו. סידרנו לכם יפה את בתי הקפה שפותחים את שעריהם גם ביום הקדוש לנו, לוגמי הקורטדו ומנשנשי הפאן שוקולה, מצפון ועד דרום, שהרי ידוע שהקפה והמאפה של שבת הם הקפה והמאפה החשובים ביותר של השבוע, ובתי קפה שסגורים בשבת פוגעים ברגשותינו. בין אם זה קפה ספיישלטי עם מאפים מדוגמים או קפה שכונתי עם כריכים ביתיים או כמעט מסעדה של ממש לבראנצ'ים מושחתים – תל אביב מלאה באפשרויות שיעשו לכם את הסופ"ש. תביאו גם את אמא.
>> קפה שיש לו עיר: 38 בתי קפה מומלצים ברחבי תל אביב
>> ספיישלטי ת"א: 22 בתי קפה מומלצים ששמים את הקפה במרכז

בתי קפה בדרום תל אביב:

אדא חנינא

בית הקפה הטוען לכתר "הקפה הכי טוב ביפו" הוא כבר לא עולה חדש בשוק לוינסקי, האם הוא גם הקפה הטוב ביותר בפלורנטין? וואלה יש מצב שכן. אחרי הכל מדובר בפולי קפה בגידול מוקפד מאזורים שונים ברחבי הגלובוס שנקלים למידה מדויקת המשכללת את טעמיהם, והם מוגשים כמשקאות קלאסיים, חליטות קפה וקוקטיילים של קפה. מה שטוב לשוק הפשפשים טוב גם לשוק לוינסקי.
זבולון 9, ש' 8:00-17:00 תל אביב (שוק לוינסקי) // רבי חנינא 9 יפו, ש' 8:30-20:00

איזי

איזי הוא בית קפה שמזכיר לקחת את החיים באיזי. תמיד נחמד ונינוח שם וגם בימים שהתור משתרך (מה שקורה ביתר שאת בשבתות), והבריסטות שומרים על ארשת פנים סבלנית וחייכנית. יש שם מגוון כריכים שתענוג לפתוח איתם את שבת בבוקר, כמו בייגל עם סלמון וקרים צ'יז או כריך סלט קיסר עם עוף, יש קפה מצוין, מיץ תפוזים סחוט ומאצ'ה גם ואפילו כדורי שוקולד בצורת ריבועי שוקולד שמרגישים כמו הכדורים רק גדולים יותר. קיצר, הכי איזי. לאחרונה השתלטו אנשי איזי גם על מה שהיה עד לא מזמן קפה דה סטריטס האיקוני, וגם שם פתוח בשבת בבוקר כבר מ-07:00.
פלורנטין 38 תל אביב // ארלוזורוב 76 תל אביב // קינג ג'ורג' 70 תל אביב

HOC

האוס אוף קופי התקבעו בזכרוננו כסנובים של קפה (במובן הכי טוב של המילה, כן?), ובהקשר זה, סניף הבית ברחוב התבור נפתח מחדש לאחר שיפוץ והוא יפיוף מתמיד וגם פתוח בשבת, ממש כמו הסניף החדש יותר בטרומפלדור דווקא כן. ואיזה יום ראוי יותר משבת כדי ללגום קפה מובחר ומדויק מליגת האלופות של הקפה? או לנגוס בכריך גריל צ׳יז מופלא ומנחם? או אולי בעוגת מאצ׳ה אווירירית ונעימה? או אולי גם וגם וגם? הבחירה שלנו ברורה.
טרומפלדור 6 תל אביב // התבור 2 תל אביב

וויילד בר

מאז שבית הקפה הנהדר בר פתח את שעריו בשבת, כל באי הקאנטרי הפכו מאושרים. כי אין כמו מאצ'ה עננים אחרי פילאטיס או פונקציונלי של שבת בבוקר, ובכלל מדובר בבית קפה מצוין ולא שגרתי שכל העת ממציא את עצמו מחדש. תמצאו בו דברי מאכל ומשקאות שלא ראיתם בבתי קפה אחרים, והוא תמיד מעניין ויצירתי. זה אומר גלידת סופט סרב מאצ'ה רעננה, משקה מאצ'ה מנגו מתוק ומפתה וגם ברוסקטה ממרח אפונה עם אפונים טריות שכבר התמכרנו אליו. בקיצור, אף פעם לא משעמם.
וולפסון 42 תל אביב (נווה שאנן)

פוקפה // P.O.C Cafe

התור לפוקפה של שבת בבוקר הוא כבר מוסד בפני עצמו. הוא משתרך מרחוב כפר גלעדי עד לפרנקל, כמו אומר לכם שזה המקום הנכון להימצא בו בבוקר זה. אחרי שתעמדו בסבלנות בתור, תחייכו לפרצופים מוכרים או תנסו להתעלם באלגנטיות מאחרים, תרכשו ספל קפה מופלא, בבקה שוקולד או קנלה ותנסו למצוא מקום לשבת. אגב, בחורף, אל תפספסו את תה הג׳ינג׳ר-כורכום המרפא.
כפר גלעדי 48 תל אביב, פתוח בשבת 21:00-07:00

קאנה

בית קפה מתוק ושכונתי בפינת הרחובות פרנקל-החלוצים. פתוח לרווחה בשבת ומציע קפה איטלקי מצוין, מאפים טובים ובמיוחד מאפה שוקולד כרוך שאנחנו כרוכים אחריו וכן שלל כריכים וקישים. ישנם מקומות ישיבה בחוץ על שפת הרחוב, ובפנים למי שרוצה לעבוד בנחת. למרות ששבת, אל תעבדו. בית הקפה הוא גם דוג פרינדלי ככה שתוכלו להוסיף את החבר על ארבע לקפה של שבת בבוקר, במקום יחכה לו ביסקוויט או חטיף ייעודי.
פרנקל 56 תל אביב (פלורנטין)

קפה blue

קפה בלו נפתח לפני כשנה במכולה הכחולה שבקומת הקרקע של בית המכולות שבנמל יפו, ומיד כבש את ליבנו. הוא מגיש קפה משובח וריחני מהגל השלישי שכולו על טהרת הקלייה המקומית. לצד זאת, בבלו מקפידים על תערובות קפה מובחרות וסחר הוגן ומאפים חלומיים מבית אפוי של רז רהב. חוץ מזה, בית הקפה עונה לצו האקולוגי של בית המכולות, ומתחשב בסביבה גם על ידי אמצעי הגשה מתכלים ומתמחזרים.
האנגר 3, נמל יפו ש' 8:00-18:00

קפה ברזילי

בקפה ברזילי תמיד נוח לשבת ולשתות קפה – בחוץ, בפנים, ובעיקר ביום שבת. הקפה (בחסות לאביט) משובח, המאפים טובים ואף מדיפים ניחוח בריאותי נחוץ, התפריט מגוון ומציע ארוחות בוקר טריות ומזינות וגם אפשר לשבת בחבורה גדולה יחסית, כך שאם פרלמנט השבת שלכם חיפש קצת לגוון, לכו לברזילי. והצטיידו בכמה שקלים להומלסים שבסביבה. שבת שלום, תל אביב סטייל.
ברזילי 1 תל אביב (נווה צדק), ש' 8:00-20:00

קפה מצפור

הבייבי החדש מבית היוצר של המגדלור, שהתמקמם במצפור שבפארק החורשות – ללא ספק לוקיישן אולטימטיבי ומעורר התפעלות, ואחד המקומות שהכי היה חסר בהם בית קפה בעיר (ולראייה, מאז פתיחתו לפני זמן לא רב הוא כבר מככב בהמלצות במדור "העיר שלי"). המצרך הנדיר כאן הוא תחושה של טבע בתוך האורבניות הסואנת, כמו גם אירועי תוכן ותרבות שיוצאים מחוץ לקופסא. מקום האידאלי לפתוח בו את השבת עם כריך אבוקדו טחינה וכוס קפה טוב וציוצים של ציפורים.
היינריך מנדלסון 13 תל אביב (פארק החורשות), שבת 22:00-07:30

בתי קפה במרכז תל אביב:

הכוסית

הכוסית בכיכר רבין פתוח בשבת, ומזמין את כולם לשתות כוסית, עדיף של קפה כמובן, אבל אנחנו ממש לא שופטים – ותכלס תוכלו למצוא שם גם מיני משקאות שונים. חוץ מזה יש לקוות שיישאר מכריך האבוקדו טחינה, שבדרך כלל נחטף מהר מאוד מהויטרינה. אל תתבאסו אם לא, כי גם כריך סלט הביצים לא יאכזב אתכם. ובכלל, זה שבת בבוקר ואתם שותים קפה בסבבה, מה רע?
מלכי ישראל 5, תל אביב, ש' 11:00-00:00

קפה 38

קפה 38 שהוקם על חורבות שיין מנוחתה עדן, פותח לנו את הלב ואת הדלת גם בימי שבת וכמה טוב שכך. בית הקפה מציע מלבד קפה כמובן גם ארוחות בוקר, מנות בראנץ׳ מפתות כגון אבוקדו טוסט, אגז בנדיקט, פנקייקים מושחתים, פרנץ׳ טוסט שקשה לעמוד בפניו ועוד רבות וטובות ובעיקר בשבתות.
שלמה המלך 38 תל אביב, פתוח בשבת 23:30-09:00

6 במאי

עדיין בכיכר דיזינגוף אך באווירת בית קפה שכונתי. 6 במאי מציע קפה מסחר הוגן ותפריט באוריינטציית בריאות על בסיס תוצרת מקומית עונתית וארטיזנלית: ארוחות בוקר שמנסות לחדש (ומצליחות), סלטים ומנות עיקריות, למקרה שהתעוררתם רעבים במיוחד.
בן עמי 13, שבת 8:00-23:00

איטס

אין כמו לשבת בחצר האחורית של בית חנה או בפרונט של סניף שינקין כשביד אחת כוס אמריקנו וביד השנייה אחת מיני רבי המגדים המופלאים שלהם. עוגת גזר, סטיקי טופי פקאן, עוגיית ספרינקלס או בראוניז מלח ים אטלנטי, רק תביאו. בונוס נוסף בלשבת שם בשבת היא המסורת של הסופ"ש, במסגרתה מוגשות גלידות סופט סרב צוננות עם טופינגז מרגשים מלמעלה, בננה ספליט והפתעות נוספות.
שינקין 20 תל אביב 18:00-08:00 // בית חנה, אדם הכהן 1 תל אביב, 18:00-09:00

קפה אלג'יר

הלוקיישן אמנם טריקי בשבתות כי כולם באים, אבל אם כבר הגעתם לכיכר ביאליק ההומה, קפה אלג'יר היא אופציה מצוינת לקפה מעולה בקלייה מקומית, שירות נעים וסבלני חרף העומס וכמובן מאפים טובים (מאפה גבינה ותרד לנצח) וחלל מואר ונעים שכיף לבלות בו את השבת.
ביאליק 26 תל אביב

בוסר

את הבוסר רובכם מכירים בתור בר היין שהיה הראשון לבשר על טרנד ברי היין של עירנו, אבל כדאי לזכור שזהו גם בר היין הראשון שהפך לבית קפה בשעות הבוקר. ועוד כזה שפתוח בשבת. במקום נמצא קפה פילטר משובח, בייגלס עם גבינה וחמאה, קרואסונים, שלל מאפים משתנים ואווירה שכונתית למדי. חוץ מזה שאפשר להתחיל בקפה ולהמשיך ביין, וזו כבר נשמעת לנו תכנית מצוינת להתחיל, ולסיים איתה את הסופ"ש.
החשמל 5 תל אביב, שבת החל מ-10:00

גודבוי

בית קפה שהתנחל בקיוסק המיתולוגי באמצע רחוב בילינסון, עם תו התקן של רשת קופר ופאקו החביבה, אבל גם עם זהות עצמאית וכוונות לתפקד כבר יין בשעות הערב. ספוט פשוט אדיר שבעבר כבר פעל בו בית קפה חביב, ולא צריך הרבה כדי להפוך אותו לפנינה אמיתית. נחזיק אצבעות.
בילינסון 3 תל אביב, שבת 19:00-07:00

גרציאני

גרציאני הוא בית קפה שכונתי, שמצליח להיות גם שכונתי וגם על רמה בעת ובעונה אחת. מה זה אומר? סביר מאוד שהבריסטה יזהה אותך בשם ויחייך אלייך, על השולחן יחכה העיתון של אתמול ולא יהיו שם דיבורי חמוץ פירותי כשזה נוגע לקפה. אבל הקפה מעולה וטוב, והסנדביצ'ים מהטובים שיש בעירנו, ועוד לא דיברנו על ויטרינת המאפים שמתחלפת לא מעט ומציע עוגות ועוגיות מנצחות. כן טארט פיסטוק אמרנה, ברור שאנחנו מדברים אלייך. הסניף בקרית ספר, שבעקבות נפילת טיל נהרס כליל, פועל עד להודעה חדשה במתכונת עגלת קפה – שזה דבר נדיר מאוד במרכז העיר, אז בואו לתמוך ליהנות בדרך.
יהודה הלוי 123 תל אביב ש' 8:00-18:00 // קינג ג'ורג 105 תל אביב ש' 8:00-15:00

הבייקרי

אפשר לסמוך על רותי ברודו שתדאג גם בשבת לספק פחמימות משובחות וקפה לעיר ללא הפסקה בסניפי הבייקרי באבן גבירול, כיכר המדינה ודיזינגוף הרחוב והכיכר.
בייקרי

התחתית

כן, אסף בריט אמנם כבר הצהיר שזהו, הוא סוגר את בית הקפה האיקוני שלו בשבת כי נמאס לו לעבוד שבעה ימים בשבוע, אבל תחת ערפל הקרבות בשבועות הראשונים של המלחמה הוא נכנע ללחץ הקהל והכריז על פתיחה מחודשת בשבת. גם הטיל שכמעט החריב את המקום אחר כך לא עצר אותו, וכך הרווחתם בחזרה את אחד מבתי הקפה הטובים בעיר לארוחת השבת בבוקר שלכם.
לינקולן 9 תל אביב

קפה לב

קפה לב יושב באחד מהבניינים הכי יפים של תל אביב, הלוא הוא בית ליבלינג שמציע גם תערוכות מתחלפות, סדנאות, סיורים והרצאות. בית הקפה החמוד והמיוחד הזה הוא לכאורה דלפק קטנטן שמוציא קפה איכותי וטוב, סנדויצ'ים מושקעים שמוכנים במקום ומגוון מאפים, אבל השולחנות פזורים בקומת הכניסה הנעימה ובגינה הקסומה של הבית, כך שתמיד תמצאו פה פינה שמתאימה לכם בול.
אידלסון 29 תל אביב, שבת 09:00-14:00

נורדיניו

ויטרינת המאפים, הכריכים ושאר הדברים הטובים של נורדיניו אהובים עלינו בכל יום בשבוע, אז בשבת? אדרבא. בית הקפה המתוק של נחלת בנימין פתוח בשבת, עם מאפים מופתיים שכל אחד מהם זורק אותך לטיול אחר בעולם. מאריטוצו מרומא, קנלה מצרפת, סקונס מבריטניה, סינבון מאמריקה וכמובן הבאסקית המפורסמת הישר מחבל הבאסקים. ידעתם שהיא מוגשת בנורדיניו גם בגרסה אישית? בקיצור נראה לנו שאנחנו כבר יודעים איפה למצוא אתם בשבת הקרובה.
נחלת בנימין 27 תל אביב, שבת 8:30-16:00

נחת

בית הקפה המיתולוגי, מהסנוניות הראשונות של הגל השלישי, תמיד עורר בנו תחושה אמיתית של נחת. לאחרונה הוא נאלץ לפנות את הלוקיישן המושלם שלו על כיכר דיזנגוף, והתגובה ההולמת היית להתמקמם בשני ספוטים סמוכים וחדשים – האחד בהמשכו של רחוב ריינס והשני ממש מול הלוקיישן המקורי בבניין קולנוע אסתר. הקפה נותר מעולה ברמה אחרת, המאפים גם הם, ועוד לא דיברנו על עוגיות השוקולד צ'יפס שנאפות במקום והן התמכרות קשה. אולי עדיף שלא נדבר.
ריינס 20 תל אביב, שבת 19:00-08:00 // זמנהוף 1 תל אביב 19:00-08:00 // אשקלון 16 תל אביב (פארק התחנה) 18:30-08:00

סיג קפה

זה היה הסוד השמור של שוק בצלאל המתחדש והכיכר הדי נטושה שלו, עד שסיפרנו עליו לכולם בחודש יוני האחרון. קפה ספיישלטי יפהפה, מעוצב ואינטימי שמגיש קפה מהרמות הגבוהות ביותר במחיר תואם וגם מאפים וכריכים נהדרים של מייזון קייזר. עוד כמה מקומות כאלה והכיכר הזאת תפרח.
בית לחם 3 תל אביב

עמיתה ביאליק

אמנם כיכר ביאליק היא לא בדיוק המקום המומלץ להגיע אליו בשבת, זה בדיוק הזמן שבו היא הכי עמוסה לעייפה בכל מי שמבין עניין ויודע שזו הכיכר היפה בעיר, וגם, בואו נודה בזה, המון משפחות צעירות. אם בכל זאת מצאתם את עצמכם בכיכר ביאליק בשבת בבוקר, נסו להגיע מוקדם ולתפוס מקום טוב בתור של עמיתה ביאליק. הקפה ובעיקר המאפים כל כך טובים שזה ישתלם בסוף, ואולי תזכו לשולחן חמוד במרפסת האחורית המוריקה והפרחונית. בורקס עגבניות אחד של עמיתה ירכך לכם את כל העצבים מהתור וחיפוש השולחן, לא משנה איך גילינו.
ביאליק 27 תל אביב

קופר ופאקו

רשת קטנה וחמודה של ארבעה בתי קפה הפזורים בשדרות העיר (ולא רק במרכזה, האחרון שבהם נפתח בשדרות יהודית), כולם פתוחים בשבת השבח לאל, מקבוצת מאדרשיפ שפתחה לאחרונה את קפה גודבוי בקיוסק העגול שבמרכז רחוב בילינסון. הסניף בשדרות יהודית אידאלי במיוחד לרביצה ויש גם מקומות ישיבה בפנים, פתוח החל מ-07:00 בבוקר אם נפלתם מהמיטה.
שדרות בן ציון 1 תל אביב // שדרות בן גוריון 74 תל אביב // שדרות רוטשילד 80 תל אביב // שדרות יהודית 21⁩⁩ תל אביב

שילה קפה

הסנונית החדשה מבית שילה הכי נותנת לנו ווייב של אירופה – ויטרינה גדולת מימדים עם נקניקים, עוגות, מאפים מפוארים ושאר דליקטסים, אווירה נונשלנטית במידה ותחושה שאנחנו רוצים לבלות שם את כל יום השבת שלנו. להתחיל עם קפה ומאפה בשבת בוקר, להמשיך עם פריטו שרימפס בצהריים ולסיים עם פיצטה וכוס יין בערב מוצ"ש. האוכל פשוט וואו, המחירים נגישים, מקום שהוא מתנה.
מונטיפיורי 11 תל אביב, שבת 00:00-07:30

בתי קפה בצפון תל אביב:

אוטוטו

בית הקפה המקסים של גינת גרונימן פתוח גם בשבת, לשמחת תושבי השכונה, וגם לאלה שבאים במיוחד לבלות שבת על הדשא עם קפה טוב ופודינג שיבולת שועל, שהוא ללא ספק מהטובים שאכלנו. יש כמובן גם שלל כריכים טריים, סלטים, מנות ארוחת בוקר ושאר גודיז טעימים. השמועה אומרת שבשבת אפילו הכל טעים יותר, נסו וספרו לנו.
גרונימן 8, תל אביב, ש' 8:30-20:00

קפה סזאן

הבשורה המרעננת של יהודה מכבי, שמרעננת לתושבי השכונה גם את יום השבת, ועכשיו זה באמת שבת בבוקר יום יפה שבו כל תושבי השכונה שותים המון קפה. מלבד המון קפה מעולה, תמצאו בו גם ארוחות בוקר נפלאות לפתוח איתן את השבת ואף מקושקשת עננים מצוינת, אם בא לכם להרגיש בבית מלון. ולמה שלא תרצו להרגיש בית מלון? זה מלון!
יהודה מכבי 53, תל אביב, ש' 9:00-23:00

בוקה

התור שמשתרך מחוץ לבוקה בשבת, מגלה כי בוודאי רוב התל אביביים כבר גילו שהוא פתוח בשבת, אבל אם במקרה לא ידעתם – בשביל זה אנחנו כאן. שני הסניפים – שאחד מהם (זה שביהודה מכבי) הופך בערב לבר יין – פתוחים בשבת ובשניהם יחכו לכם המגשים המפורסמים של בוקה (כמו מגש הסביח המפורק או מגש מקושקשת), עוגיית שוקולד צ׳יפס שכבר הפכה לאייקונית ועוד רבים וטובים.
יהודה מכבי 57, תל אביב, ש' 7:30-19:00 // אחד העם 91, תל אביב, ש' 8:00-19:00

הנרייטה

הנרייטה הוא בית קפה ותיק ושכונתי, שתמיד דואג לתושבי השכונה (כבר כמעט עשרים שנה!) ולכן פותח את הדלתות גם בשבת מנוחה, מה שהפך אותו לנחלתם של לא מעט קבועים. אין כמו להתחיל עם כוס קפה ומנת שקשוקה הגונה בשבת בבוקר, או עם פרנץ' טוסט וכוס שוקו הולנדי למי שמעוניין בשבת מתוקה במיוחד. התפריט שיצר שף אייל לביא טעים וכיפי, והכל יציב ואמין ונעים – ובעיר שהכל זז בה זה לא מעט. תמיד אפשר לסמוך על הנרייטה.
ארלוזורוב 186 תל אביב, ש' 22:30-08:30

זוריק

האם אי פעם נפסיק להתלהב מזה שטרנטינו לקוח קבוע בזוריק? בשום אופן לא, במיוחד כשיש לנו סיכוי לפגוש אותו גם בימי שבת. כן כן, זוריק יהודה מכבי פתוח בשבת בבוקר. אגב, גם זוריק נאות אפקה פתוח בשבת בבוקר, אולי טרנטינו ברח לשם מרוב שחפרנו על זה שהוא ביהודה מכבי. כך או כך, זוריק פתוח בשבת, ובמקומכם היינו באים לקפה ושניצל בלי לחשוב יותר מדי.
יהודה מכבי 4 א' תל אביב\ קהילת סלוניקי 11 תל אביב (נאות אפקה), ש' 22:30-08:00

טימותי

על תקן אי של שקט באבן גבירול, הסואן גם בשבת, טימותי מציע משקאות קפה מתוחכמים (יש גם אספרסו והפוך, אל דאגה), כריכים, מאפים, סלטים וארוחות בוקר טעימות. אפשר לקנות במקום תערובות קפה לשימוש בבית, ואם במקרה מתחשק לכם לפתוח לפטופ בסופ"ש – בטימותי יש לא חלל אחד אלא שניים המוקדשים בדיוק למטרה זו.
אבן גבירול 187 תל אביב, ש' 08:30-20:00

קפה מגדלור

לעולם לא נשכח את הפעם הראשונה שביקרנו במגדלור אי אז ב-2021 וחשבנו לעצמנו – בית קפה בתוך פאקינג מגדלור מול הים? גאוני. מאז ועד היום אנחנו ממשיכים להתפעל מהמגדלור שמיטיב לשמור על אווירה נהדרת, אירועים מצוינים וקונספט שהוא מעבר לבית קפה שגרתי, כולל היצע של קפה, מאפים, נשנושים ויינות מצוינים. בשבת תמיד מעניין והומה שם במיוחד, כך ששווה להתעדכן ברשתות החברתיות אם קורה משהו מיוחד.
רחבעם זאבי 1 תל אביב, ש' 23:00-07:00

מתחת לעץ

מתחת לעץ, שממוקם מתחת לעץ הגדול של בן יהודה, משרת אותנו נאמנה כבר מעל לשבע עשרה שנה. זקני המערכת טוענים שפעם זה היה 7\24, אבל אנחנו כבר מזמן לא עיר שערה 24 שעות ולמי אכפת מה הזקנים אומרים. נסתפק בהחלט גם באופציה לפקוד את בית הקפה החמוד והייחודי הזה (על שלושת סניפיו) בשבת. לצד הקפה נמליץ להצטייד בלפחות עוגייה אחת או שתיים שמנמנות ושוקולדיות במיוחד.
בן יהודה 202 תל אביב, שבת 00:00-07:00 // נתן אלתרמן 13 תל אביב (נאות אפקה), שבת 23:00-07:00 // לבונטין 13 תל אביב, שבת 01:00-10:00 //

נולה

אפשר לקרוא לו בית קפה ואפשר לדייק ולומר שזו מאפייה אמריקאית – ההגדרה פחות חשובה כי אחרי 13 שנים נולה היא כבר חלק בלתי נפרד מהנוף. גם בשבת בבוקר תוכלו לנשנש כאן פנקייק בייקון פריך ומייפל, בייגלס, ביסקיט ושאר טריטס מייד אין דה יו.אס.איי, לשתות שוקו חם עם מרשמלו ולהחזיק דרך הצלחת תדר חילוני שכל כך חשוב לעיר.
דיזינגוף 197 תל אביב

פסיליטי

היה זה בבחינת פשע אם בית הקפה שמחזיק את הסינבון הכי טעים, פריך ומלא גלייז בעיר היה סגור בשבת. והנה פסיליטי שברחוב דיזינגוף בהחלט מעניק לנו את כל הפסילטיז הראויים ופותח את שעריו ביום הקדוש לנו, לוגמי הקפה בעיר. במקום קפה מצוין, אווירה שכונתית נעימה ולא לוחצת, וגם ויטרינת מאפים שאנחנו חולמים עליה בלילה. מתחילים בסינבון, ולפני שמתפתים לקחת עוד אחד אחרי שחיסלתם את הראשון מבלי משים, נמליץ לגוון וללכת על קרואסון ממולא קצפת ותותים. הקלוריות של שבת לא נחשבות.
דיזינגוף 245 תל אביב

קיוסק קפה

אחיו הקטן והחתיך של קפה קסטל שהתמקם לפני כשנתיים במעלה רחוב נורדאו, עם אותם סנדוויצ'ים מושקעים, משקאות קפה מגוונים וגלידת סופט-סרב שבאה טוב בקיץ. אם אתם גרים בסביבה – הרווחתם.
נורדאו 34 תל אביב, שבת 21:00-07:00

קפה קסטל

בית הקפה הכבר די ותיק שהוקם על חורבות בוטקה הכרטיסים של הקסטל הוא פינה עירונית מתוקה ושכונתית בלב הבלאגן של אבן גבירול ועבודות הרק"ל, עם ויטרינת מאפים וכריכים מושקעת ביותר, קפה מעולה ואחלה וייב בכיכר הקטנה שליד שדרות נורדאו. והכי כיף: פתוח כשבר בשבע וחצי בבוקר בשבת.
אבן גבירול 151 תל אביב שבת 07:30-21:00

שאולה

טל ואלון בר, שכבר הביאו לכם את D298 בצפון דיזנגוף ואת קפה אחד העם באחד העם, השתלטו לא מזמן על לוקיישן אסטרטגי בקצה המזרחי של שדרות שאול המלך, לא רחוק מכיכר החטופים בואכה מידטאון, מקום שבו האופציות לקפה משובח ספורות ומטה מכך, ובטח בשבת בבוקר. עכשיו יש לא רק קפה מעולה, אלא גם מאפים וכריכים של We Like You Too. מה צריך יותר.
שאול המלך 39 תל אביב

בתי קפה במזרח תל אביב:

קופישופ 51

בית הקפה בניצוחו של דותן גרינברג מעיר את שכונת יד אליהו בשבת בבוקר עם קפה ספיישלטי משובח שממוקם בבוטקה נעים בשדרה. ב-51 קולים את הקפה בבית קלייה מיוחד משלהם ומפיקים תערובות, לצד קפה חד זני ושלל כוסות מצוינות בארומה ייחודית. מלבד קפה יש תמיד מאפים מהנים, כריכים טובים וטריים ואווירה חייכנית ונעימה. בקרוב ייפתח סניף חדש בלבונטין ואנו כמובן נדווח.
שדרות החי"ל 12 תל אביב (יד אליהו), שבת 19:00-08:00

קפטיש

בית הקפה שעבר משדרות יהודית לשכונת ביצרון, הגיע לשכונה במלוא הדרו ופותח את השערים לשמחתנו ולשמחת תושבי ביצרון גם בשבת. קפה מעולה מהגל השלישי, אווירה שכונתית ונעימה עם בריסטה שקרוב לוודאי יזכור איך אתם שותים את הקורטדו שלכם ושאר מאפים וגודיז שהולכים נפלא עם המשקה המר והקצר.
וולטר מוזס 10 תל אביב (ביצרון), שבת 15:00-08:00

"החשבון החברתי" של סורקין מסתפק באמירה על חשבון הדרמה

הסצנה הכי טובה בסרט "החשבון החברתי" מגיעה ממש בהתחלה. אישה בלונדינית עומדת ליד מכונית לצד כביש מהיר בלילה, מתבוננת בטלפון הנייד שלה. זוג שוטרים עוצרים לבדוק מה העניין, ומתפתח דיאלוג מתוח, כשבהדרגה מגיחה מתוך האישה הקארן הפנימית שלה. קארן הוא שם כולל לאמריקאית הלבנה הגזענית, האסרטיבית ובעלת תחושת המגיע לי, שנפוץ ברשתות החברתיות מאז 2020. ה"קארן" מצלמת את השוטרים שחומי העור תוך כדי האשמתם במיני האשמות מצוצות מהאצבע, וברור לנו שהסרטון יהפוך לוויראלי. האישה והשוטרים לא ישובו בהמשך הסרט, ואנחנו נגלה שהתפקיד העלילתי של סצנת הפתיחה המדויקת והחדה הוא כמחולל השראה של הגיבורה. עבור הצופים זאת תזכורת לכך שמה שאנחנו רואים בפייסבוק לעיתים קרובות מוצא מהקשרו, מוקצן ומתסיס.
>> את המלחמה הזו אי אפשר להפסיק: "דו קרב" היא סדרת גירושים מדבקת

ב-2010 יצא למסכים "הרשת החברתית" המשובח של ארון סורקין ודיוויד פינצ'ר, שסיפר לצופים איך רק שבע שנים לפני כן סטודנט נקמני מהארווארד יצר את פייסבוק ובגד בשותפיו. בכותרות הסיום נכתב שלפייסבוק יש 500 מיליון משתמשים, והיא שווה 25 מיליארד דולר. את "החשבון החברתי", המתפקד כמעין סרט המשך, סורקין גם ביים, ואחרי סצנת הפתיחה הוא מספק לנו כותרות עם מספרים הרבה יותר גדולים, שלא לומר מבהילים. העלילה הפעם עוסקת בחשיפה העיתונאית מ-2021 של האלגוריתם של פייסבוק, שתחת הכותרת הידידותית "אינטראקציה חברתית משמעותית" (Meaningful Social Interaction) מפנה משתמשים לקבוצות שנאה. הנושא חשוב ורלוונטי, אך בעוד הסרט הראשון הגיע מוקדם והכין אותנו לעתיד, הסרט השני לא מוסיף הרבה למה שכבר נחשף בהרחבה. זאת בעיה בעיקר משום שבסרט יש יותר אמירה מאשר דרמה אנושית. ועדיין הקצב המהיר תורם לכך שהוא מחזיק עניין לכל אורכו.

התסריט ניחן במבנה דומה לזה של "הרשת החברתית", במובן זה שהוא נע קדימה ואחורה בין סיפור ההדלפה לוול סטריט ג'ורנל, לבין שימוע שנערך למרק צוקרברג (ג'רמי סטרונג). אלא שבניגוד לשימועים הסגורים שתוארו באופן דרמתי בסרט הראשון, השימוע שנערך לצוקרברג בקונגרס ב-2021 צולם ושודר בטלוויזיה וברשתות החברתיות. לכן סורקין בחר להראות לנו לא את האירוע עצמו – שבו, בעקבות מהומות הקפיטול ב-6 בינואר, המולטי-מיליארדר הצעיר נדרש להתייחס לתפקידה של פייסבוק בהפצת מידע מוטעה ודיבורי שטנה – אלא את ההכנה שלו לשימוע, שבמהלכה הוא חושף אמיתות שנזהר מלבטא בציבור.

גיבורת הסיפור היא עובדת פייסבוק פרנסס האוגן (מייקי מדיסון), שהדליפה לעיתונאי ג'ף הורביץ (ג'רמי אלן ווייט) מסמכים פנימיים, ששימשו בסיס לסדרה של תשע כתבות על ההשפעות של שינויי האלגוריתם שהחברה ביצעה ב-2018, ליקויים באופן שבו פייסבוק מתמודדת עם סחר בבני אדם ועם קרטלי סמים, הפצת מידע כוזב בנוגע לחיסונים, השפעת אינסטגרם על בני נוער ועוד. מדיסון מגלמת את האוגן כעכברית חנונית שאוהבת את העבודה שלה ומאמינה בכל מאודה בתפקיד החברתי של פייסבוק. לכן היא מנסה לתקן מבפנים לפני שהיא פונה החוצה. זאת דמות סורקינית טיפוסית (היא יכלה בקלות להשתלב בסדרה שלו, "חדר החדשות"), והיא כל כך שונה מהופעתה זוכת האוסקר של מדיסון כנסיכת ביבים ב"אנורה". כזכור, בסרט ההוא דמותה מנסחת באסרטיביות תובנות קלישאתיות על זכויות של נשים שאותן הרימה מאינסטגרם, וזה מוסיף נופך אירוני להופעתה כאן כאישה שלוקחת אחריות על דלות המחשבה של משתמשים כמו אנורה.

ג'סי אייזנברג דחה את ההצעה לחזור ולגלם את מרק צוקרברג (התפקיד היחידי עד כה שהעניק לו מועמדות לאוסקר), והוחלף על ידי ג'רמי סטרונג, שכבר עבד עם סורקין ב"משפט השבעה משיקגו". בגב מתוח ופנים חתומות סטרונג מעצב את צוקרברג כרובוט לא אנושי, שמופעל על ידי אלגוריתם של רווח בכל מחיר. אחרי שגילם את רוי כהן ב"המתמחה", אני מקווה בשבילו שייקח מנוחה מעיצוב דמויות של שטנים יהודים. ווייט מ"הדב" סימפטי בתפקיד העיתונאי החוקר שבעיקר מחכה שהאוגן תחליט לחצות את הקווים, ותהפוך לחושפת שחיתויות (למרות שהוא מייעץ לה לא לעשות זאת, לטובתה).

כמו תמיד אצל סורקין, הדיאלוגים דחוסים במינוחים מקצועיים (ראשי התיבות MSI נשמעים שוב ושוב לפני שמוסבר לנו במה מדובר), באזכורים תרבותיים ובדימויים שנונים. הם מוגשים במקצב סטקטו ודורשים ריכוז גבוה. הפעם הם מחפים על העדר דרמה אנושית. זה סרט על השאגה האחרונה של העיתונות החוקרת למול מגפת הדיסאינפורמציה של הרשתות החברתיות, וככזה הוא ממשיך את דרכם הקולנועית של "כל אנשי הנשיא", "ספוטלייט" ו"העיתון". הדלפת מסמכי הפנטגון שעמדה במרכז סרטו של סטיבן ספילברג מ-2017 אף מוזכרת כאן כדוגמה ומופת. אבל, כאמור, תיאור העבודה העיתונאית ב"החשבון החברתי" לא מאוד דרמתי.

בסרטו הרביעי כבמאי, סורקין עושה עבודה מקצועית של במאי טלוויזיה, לפני שהטלוויזיה התחילה להתחרות בקולנוע גם מבחינה חזותית. הוא אמנם זימן את ג'ף קרוננוות', שהיה מועמד לאוסקר על צילום "הרשת החברתית", והסרט נראה קצת אפלולי כמו אצל פינצ'ר (אפילו במערכת העיתון התאורה עמומה). אבל השפה החזותית שלו שטוחה למדי. בסופו של דבר חסר הבוקס בבטן שסיפקו סרטים קודמים על משברים בהיסטוריה המודרנית של האימפריה האמריקאית, כמו "מכונת הכסף" של אדם מקיי מ-2015, או אפילו "מלחמתו של צ'רלי ווילסון" מ-2007 שסורקין כתב ומייק ניקולס ביים. יש כאלה שלא סובלים את הנטייה של סורקין למטיפנות ליברלית המוגשת כמזרקות של מילים. אני בהחלט בעד התסריטאי שכתב את "בחורים טובים" ו"מאניבול", אך נראה שמוטב שיחזור לשתף פעולה עם קולנוענים מוכשרים ממנו.
3.5 כוכבים
The Social Reckoning בימוי: ארון סורקין. עם מייקי מדיסון, ג'רמי אלן ווייט, ג'רמי סטרונג. ארה"ב 2026, 112 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

את המלחמה הזו אי אפשר להפסיק: "דו קרב" היא סדרת גירושים מדבקת

סיפורי גירושים הם לא שום דבר חדש בטלוויזיה או בקולנוע, אבל מדי פעם מגיעה יצירה בנושא שמצליחה להותיר חותם משמעותי. האחרון בז'אנר שהצליח לעשות זאת היה "סיפור נישואים" של נואה באומבך מ-2019, שמספר על כל התהליך באופן מאוד חשוף וכנה, עם דיאלוגים שמשאירים בסוף הסרט חור בנשמה. יותר מחצי עשו אחר כך קיבלנו סדרה שמצליחה להציג טייק מעניין על הנושא – "דו קרב" של HBO ו-Sky הבריטית, שמספרת על גירושים כאילו היו סיפור על מלחמה. לפרק הראשון נשאבתי מיד, אבל השאלה האמיתית היא – האם מדובר רק בגימיק?
>> טקס המשפחות בפארק הירקון ניסה לשנות את החוקים של טקסי הזיכרון

הסדרה עוקבת אחר מלחמה בין שני משרדי עורכי דין מתחרים בתיק גירושין מדובר. הבעל הוא מורגן הנדרסון (דומיניק ווסט הנהדר, "הסמויה") הוא יזם הייטק מצליח שהרגע זכה בפרס, והאישה קרלה דובאל (סיינה מילר) היא שחקנית מצליחה שהרגע הוציאה סרט חדש. כשהיא מגלה שבעלה בגד בה פעם נוספת, היא מחליטה להתגרש ממנו ולקחת כל אגורה בדרך. עורכי הדין מתכנסים לשולחנות המלחמה באופן מיידי, ומתחילים לתכנן מהלכים אחד נגד השני – ומסתמן שאף אחד מהצדדים לא מתכוון לבחול באמצעים.

אווירת המלחמה שאבה אותי מיד לסיפור. בכל הנוגע לסיפורי מלחמה, אני תמיד נהנה יותר מסיפורים המתמקדים בשולחן מקבלי ההחלטות מאשר בשדה הקרב עצמו, וזה בדיוק מה שמקבלים פה – את התוכניות, המזימות והמהלכים שמקודמים מעל ומתחת לשולחן. סיינה מילר מגלמת באופן נפלא את קרלה, שמובילה את מהלך הגירושים ו"מפילה" את התיק על הצוות המשפטי שלה. מנגד, נקודת המוצא של מורגן היא קצת שונה. הוא רק נקלע לסיטואציה' וצוות עורכי הדין שלו שמבינים אותה יותר טוב ממנו, הם אלו שמניעים אותו לפעולה.

מורגן וקלרה הם הפוליטיקאים שמשמשים בעצם בתור הפנים לסכסוך, בעוד שהצוותים המשפטיים הופכים לקבינט מלחמה של ממש. מצד אחד יש לנו מנהיגה חכמה שחושבת על כל הצעדים מראש, אבל עם קבינט קצת יותר חלש ממנה, ומצד שני מנהיג שנגרר לסיטואציה, כמו גם לבגידה עצמה. למעשה, לא רק שהוא נגרר – הוא ממש מסרב לקחת חלק, אבל עדיין משאיר בידיה את אפשרות הבחירה. זה מייצר מאזן כוחות שווה ערך לשתי הדמויות, באינטנסיביות שלא מביישת את "יורשים", ובתזמון מושלם למציאות העולמית.

"דו קרב" (שבמקור נקראת בכלל "מלחמה", ולא בכדי) מגיעה על רקע חוסר יציבות במדינות רבות בעולם – מארה"ב ועד ישראל – שצריכות בקרוב ללכת לקלפי ולבחור. ומעבר לתהיות בסיסיות על זוגיות, נישואים וגירושים, הסדרה מציגה מלחמה שלא מתנהלת עם רובים, טנקים או מטוסים, אלא בעזרת מסמכים, חליפות ובתי משפט, ודרכם מדגימה איך מלחמה היא חלק בלתי נפרד מטבע האדם. היא גם מעלה שאלה חשובה אף יותר – מי המנהיג שאנחנו רוצים? האם עדיף שזה יהיה מנהיג נגרר שמנוהל על ידי פקידיו, או שאנחנו מעדיפים מנהיג יוזם וחכם אך כוחני ואכזרי? התשובה המתבקשת היא אף אחד, אבל בדומה למציאות, גם הסדרה מצמצמת אותנו לבחור בין הרע לרע במיעוטו, ונראה שלכל אורכה נאלץ לבחור למי מהצדדים אנחנו מריעים.

הניחוש שלי הוא שבסוף לא נריע לאף אחד מהמנהיגים האלו. הגיבור שלנו יהיה בכלל ג'וני וורן, עו"ד צעיר שלמד משפטים ומחפש מקום לעשות בו סטאז'. הוא לא בן עשירים, אין לו קשרים והחיפוש שלו אחר עבודה מציב אותו במרכז הסכסוך. מכל הדמויות הבלתי נסבלות (בקטע טוב) שבסדרה הזאת, הוא הכי מעורר הזדהות מעולם – גם כי הוא הכי קרוב לאזרח הקטן, וגם כי נראה שבדומה לנו, הוא יצטרך לבחור היכן הנאמנות שלו שוכנת. אם אני קורא את המפה נכונה, נראה שזה לא באמת סיפור על גירושים, אלא סיפור שמראה כיצד שחיתות מחלחלת מהדרג העליון עד לאזרח הקטן.

ג'ורג' קיי ("לופן") יצר סדרה שמשתמשת באינטנסיביות של "יורשים", במתודה של "הסמויה", המזימות של "משחקי הכס" והפוליטיקה של "בית הקלפים" כדי לבנות דרמה משפטית, ועל הדרך לספר לנו גם על גירושים של עשירים. נשמע עמוס? אתם לא טועים, אבל התוצאה היא פרק ראשון מצוין שמעלה שאלות חשובות על מלחמה, מנהיגות ומה שבינהים. אבל יותר מכך – זה פשוט פרק שעושה חשק לראות את כל העונה, מבלי להפוך את הרעיון שלה לגימיק שחוק. אם אתם נשואים, היא אולי אפילו תעזור לכם – תראו איזה סיוט זה להתגרש.
"דו קרב", HBO ו-Sky, עכשיו ב-HOT, סלקום TV ונקסט TV

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

פעם קראו להן מכשפות. היום קוראים להן פשוט "נשים קשות"

"רַחַשׁ-בַּחַשׁ, סוֹד וְכַחַשׁ
אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, סִיר וְלַחַשׁ!"
מתוך לחש המכשפות ב"מקבת'" מאת ויליאם שייקספיר, בתרגומה של גילי בר-הלל.
***
באירופה של ימי הביניים וגם מאות שנים לאחר מכן, לא חסרו סיבות להכריז על אישה כעל מכשפה. לפעמים היה מדובר באישה שידעה יותר מדי: אישה שריפאה בצמחי מרפא, הכירה את גוף האדם והחזיקה בידע שלא עבר דרך הממסד הדתי או הרפואי; לעתים הייתה זו אישה שפשוט לא התנהגה כפי שציפו ממנה: היא הייתה קולנית מדי, דעתנית מדי, עצמאית מדי, לא נישאה או לא הייתה מוכנה להסתפק בתפקיד שהוקצה לה; ולפעמים היא פשוט הייתה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

הלידה, למשל, הייתה במשך מאות שנים מקום של סכנה ממשית. נשים ותינוקות מתו בלידה או זמן קצר אחריה, והמיילדת הרי תמיד הייתה שם. היא הייתה בעלת ידע וסמכות, וגם – סמוכה לאובדן. אם תינוק מת, אם יולדת מתה, אם משהו השתבש – קל היה לסמן אותה כחשודה מיידית. ובכל זאת, נשים המשיכו להיות מיילדות. הן המשיכו להיכנס שוב ושוב למקום שבו הסיכון היה גדול והמחיר של כישלון עלול היה להיות כבד כל כך.

ומה שנכון למיטת היולדות נכון כמעט בכל סיטואציה אסונית אחרת. בצורת, יבול כושל, מגפה, מוות של בעל חיים או שריפה – ברגעי הפחד, הגברים ש"ניהלו את האירוע" הכושל חיפשו הסבר, תירוץ וגורם להטיל עליו אשמה. אישה שהייתה קרובה לאירוע, או שהחזיקה בידע שאחרים לא הבינו, הייתה יעד קל ויכלה להפוך בנקל למי שנדרשת לשאת באשמה.

העולם השתנה מאז. אנחנו כבר לא קוראים לאישה שמסרבת להיכנס לתבנית שהוקצתה לה על ידי הפטריארכיה "מכשפה", אבל גם כיום, נשים שחורגות מן התפקידים וההתנהגויות שמצפים מהן מוקעות לא פעם בידי החברה. הן יכולות להיתפס כקולניות מדי, תוקפניות מדי, שאפתניות מדי, מיניות מדי – או פשוט "נשים קשות". לא, אנחנו אמנם כבר לא קושרים נשים לעמוד עץ כשלרגליהן ערימת זרדים, ולא משליכים אותן לאגם כדי לבדוק אם יצופו, אבל רבים המקרים שבהם יימצא להן עונש "ראוי". היום אפשר להקטין אישה במקום לשרוף אותה, לגרום לה לפקפק בעצמה במקום לכלוא אותה, לערער על שיקול דעתה במקום להאשים אותה בכישוף. אפשר לשכנע אותה שהיא מגזימה, שהיא רגישה מדי, שהיא לא מבינה נכון את מה שקרה – ובכך להחזיר אותה, כמעט בלי להרגיש, אל המקום שבו היא "נועדה" להיות. המכשפה אולי נעלמה, אבל המנגנון שמבקש להפוך אישה שחורגת מן הנורמה לבעיה – נורמה שעוצבה בידי ועבור גברים – מנגנון זה עדיין קיים.

ועל כן, גם כיום דמות המכשפה ממשיכה לאגור בתוכה עוצמה. היא מספרת משהו לא רק על נשים, אלא על החברה שמביטה בהן: על הקושי לקבל אישה שמחזיקה בידע, בסמכות, בכוח או בקול משלה. ואולי לכן השאלה המעניינת יותר אינה רק "מי הייתה המכשפה?", אלא: איזה עולם צריך את המכשפה? מהו הפחד שגורם לאדם לסרב להתמודד עם אסון ועם חוסר ודאות, ולהפנות מיד את האצבע המאשימה לאישה הסמוכה לאירוע? מה מפחיד כל כך באישה שיודעת, מרפאת, מתנגדת, יוצרת או פשוט אינה מוכנה להיכנע לתכתיב הגברי?

בהיסטוריה של המוזיקה אנחנו פוגשות שוב ושוב נשים כאלה. לא רק נשים שנמנע מהן ליצור, אלא נשים שיצרו אף על פי כן ולמרות הכול. נשים שבנו לעצמן קהילות ומרחבים של השפעה, שהופיעו, הלחינו, ניהלו סלונים, קידמו מוזיקה של אחרים או בחרו בחיים מקצועיים שלא התאימו לתבנית הנשית המקובלת.

שרה לוי, למשל, הייתה מוזיקאית ואספנית מוזיקה שסלונה בברלין הפך למוקד תרבותי חשוב. הדוכסית אנה אמליה מוויימאר הייתה בעצמה דמות מרכזית בחיי התרבות של ויימאר. ליזה קריסטיאני בחרה בקריירה של צ'לנית ויצאה למסעות שהביאו אותה הרחק מן הסלונים ואולמות הקונצרטים של אירופה, עד סיביר. וברברה סטרוצי בחרה להיות מלחינה וזמרת שפעלה ופרסמה את יצירותיה בעולם המוזיקה של ונציה במאה ה-17. אלה אינן רק נשים שהצליחו לשרוד מערכת שלא נועדה עבורן. הן נשים שהפעילו כוח בתוך המערכת, יצרו אותה מחדש ולעתים שינו אותה.

זו נקודת המבט של פסטיבל "מכשפות?" השנה, במהדורתו החמישית. בכל שנה אנחנו מסתכלות על נשים ועל ההיסטוריה של המוזיקה דרך עדשה אחרת. השנה, תחת הכותרת "הדהוד", אנחנו מבקשות להפנות את המבט מן השאלה מה נלקח מהנשים אל השאלה מה הן השאירו אחריהן: אילו קולות הן יצרו, אילו מהלכים הניעו, ואילו עולמות מוזיקליים לא היו נראים היום כפי שהם נראים אלמלא הן פעלו ויצרו.

ולצדן יעמדו גם נשים אחרות – קלאופטרה, גיבורות התנ"ך, דמויות שהמוזיקה לאורך הדורות בחרה לספר את סיפורן ולתת להן קול. פסטיבל "מכשפות?" הוא חלק מעיסוק מתמשך של תזמורת הבארוק ירושלים בקול הנשי ובהיסטוריה המוזיקלית שלו. העיסוק הזה לא מסתיים עם הפסטיבל: מיד אחריו תפתח התזמורת את עונת הקונצרטים ב"אסתר תמר ויהודית", תוכנית העוסקת בדמויות נשיות מן התנ"ך וכוללת יצירה חדשה שהוזמנה במיוחד מהמלחינה חנה אג'יאשווילי. הקונצרט יגיע ב-2 בנובמבר לאולם צוקר בהיכל התרבות בתל אביב.

ואולי זהו התיקון האפשרי של המוזיקה: לא לשנות את העבר, אלא לשנות את מי שאנחנו שומעים בתוכו. להפסיק לחפש רק את הנשים שהושתקו, ולהתחיל לשמוע גם את הנשים שפעלו. את אלה שהמשיכו ללדת וליילד, לרפא ולסעוד, ליצור, לנגן, להלחין ולהנהיג. את אלה שלא ביקשו רשות ואת הקולות שלהן, שעדיין מהדהדים.

---

גילי אלון-ביטון היא מוזיקולוגית ומנכ"לית תזמורת הבארוק ירושלים משנת 2016, ופועלת זה שנים בניהול, הפקה וקידום של מוזיקה קלאסית בישראל.
פסטיבל "מכשפות?" | 16-17 באוקטובר 2026 | ימקא הבינלאומית ובית הנסן, ירושלים. לפרטים ולכרטיסים
"אסתר תמר ויהודית" – קונצרט פתיחת העונה של תזמורת הבארוק ירושלים | 2 בנובמבר 2026 | אולם צוקר, היכל התרבות, תל אביב. לפרטים ולכרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בפסטיבל הקומדיה מקדישים הרבה מחשבה לדברים הכי אדיוטים

אחד הזיכרונות הראשונים שלי כילד הוא הבדיחה על השפן והעוגת גזר. נו, זה שהולך לחנות ושואל אם יש עוגת גזר ואין עוגת גזר. ואין עוגת גזר. ואין עוגת גזר. ואין עוגת גזר. עד שלבסוף יש עוגת גזר, והוא אומר "נכון שזה איכסה?". כילד הייתי מספר את הבדיחה בארוחת שבת. כל שבת (חזרה זה גם אלמנט קומי, חשוב לציין). היו לנו תמיד הרבה אורחים בשבת. לא אותם אורחים, אבל בהחלט אותה הבדיחה. וכל שבת אמא שלי היית צוחקת. ממש. צחוק אמיתי. אז התחלתי לאוהב קומדיה. לא כי הייתי ילד שמן שהומור זה הנשק היחידי שלו נגד המציאות, לא כי היה קשה בבית ורק צחוק יכול היה לקרב בינינו, פשוט כי נהניתי להצחיק. זה נשאר איתי עד היום.
>> כל ממזר מלך: מקבת הוא לא "מראה לחברה", אלא MRI של האדם

וזה נכון שמאז למדתי שלקומדיה יש כוח. לשנות אווירה בחדר, לקרב, לאפשר להגיד משהו שקשה לומר בדרך אחרת. יש משהו משחרר ביכולת להסתכל על סיטואציה, גם כשהיא לא פשוטה, ולמצוא בה את הדבר המצחיק. אני לא חושב שקומדיה היא הדרך היחידה להתמודד עם המציאות. גם בכי זה טוב. לפעמים אפשר אפילו לבכות מצחוק. אבל בשבילי, קומדיה היא הכלי החזק ביותר שיש. היא מאפשרת לי להתקרב לדברים שאחרת הייתי מתרחק מהם, לפרק פחדים, לכעוס, לבקר, ולפעמים פשוט לשבת עם עוד אנשים ולהרגיש שאנחנו לא לבד בתוך כל הדבר המשונה הזה שנקרא "החיים".

בשנים האחרונות המציאות הישראלית מספקת לנו כמויות בלתי סבירות של חומר, אבל גם מציבה בפני הקומדיה שאלות לא פשוטות: על מה אפשר לצחוק? מתי? עם מי? האם בדיחה על משהו מקטינה אותו, או דווקא מאפשרת לנו להסתכל עליו בגובה העיניים? נדמה לי שהשנים האלה גם שיכללו את הקומדיה הישראלית. לא מפני שהמציאות הפכה אותנו למצחיקים יותר באופן אוטומטי, אלא מפני שהיא הכריחה אותנו לחפש שפה מדויקת יותר. קומדיה שיודעת להיות פוליטית בלי להפוך לנאום, להיות אישית בלי להתכנס בעצמה, ולהיות אסקפיסטית בלי להעמיד פנים שאין עולם בחוץ. לפעמים היא צריכה להיות אכזרית, לפעמים מנחמת, ולפעמים היא פשוט צריכה להיות מטופשת לחלוטין.

וזה אולי הדבר שאני הכי אוהב בה: היא לא מחויבת להתנהג יפה. היא יכולה להחזיק כמה רגשות סותרים באותו רגע. לצחוק על משהו שאנחנו אוהבים, לכעוס על משהו שאנחנו מפחדים לאבד, למצוא אבסורד בתוך כאב. לא במקום המציאות, אלא כחלק בלתי נפרד ממנה. השנה, בפסטיבל הקומדיה הישראלי בירושלים, אנחנו ממשיכים לחפש את המקומות האלה. אספנו יוצרים ויוצרות, קומיקאים, שחקנים ומוזיקאים שמביאים לבמה קולות שונים מאוד זה מזה, אבל חולקים את הרצון לבדוק מה עוד אפשר לעשות עם קומדיה. יהיו בכורות ויצירות מקוריות, תיאטרון, סטנד-אפ, מוזיקה, מופעים לילדים, וגם לא מעט דברים שקשה להכניס להגדרה אחת.

חלק מהעבודות מסתכלות ישירות על המציאות הישראלית, אחרות בורחות ממנה למקומות מופרכים לגמרי. יש יוצרים שמגיעים עם סכין חדה, אחרים עם לב פתוח, ויש כאלה שמגיעים עם שניהם, ועם אביזר מטופש שאף אחד לא ביקש. בעיניי, דווקא המגוון הזה הוא הכוח של הפסטיבל. לא לנסות להחליט מה הקומדיה צריכה להיות, אלא לתת לה להפתיע אותנו.

יהיו חמש יצירות תיאטרון בבכורה: מופע דראג אבלות (זה מיוחד כמו שזה נשמע) של החברה הגאונה שלי ענת דרימר; מחזמר בחרוזים על נדל"ן בארץ הקודש שהתחיל מחמשירי שטנה מופלאים בפייסבוק של נועה אסטרייכר, שאליה הצטרפו תמר קינן ויונתן בר גיורא המופלאים; ליקה משנה גליטה, תומר פישמן וטל טירנגל, שלושה אנשים כל כך מצחיקים שעושים מחזמר בורקס פארודי שהוא באמת פאן ענק; יצירה קומית ופיוטית שעוסקת בחברות של נטע שפיגלמן ורותם גולדברג הנהדרות שאני מעריץ עוד מהתיאטרון המרכזי לנוער בירושלים; ומחזמר ראפ חסידי מופרע של איתן צויק היקר, בחור צעיר להפליא שהולך לגרום לכם לרקוד בכיסא.

יהיה אירוע פתיחה עם יקיר הפסטיבל אלי חביב שמביא את החבר שלו גורי אלפי לאלתר סטנדאפ. יהיו אור בוטבול ועמרי הכהן (שהכירו באינקובטור במקרה, ולנו זאת גאווה גדולה) שחברו עם טל מנקס למופע חדש "התחרות", שיהיה כמו כל מה שהם נוגעים בו, זהב. ועוד המון המון מופעים. יותר מדי. והצגות. חגיגה. ומוזיקה. והרצאות. יהיה מעולה.

בקיצור, אנחנו מקדישים הרבה מאוד מחשבה לדבר שלעיתים הוא אידיוטי לחלוטין. זה נשמע כמו סתירה, אבל אני חושב שזאת בדיוק העבודה שלנו. לקחת את הקומדיה ברצינות, כדי שהיא תוכל להרשות לעצמה לא להיות רצינית. אה. ממליץ בחום לקנות כרטיסים. כאילו, אמרו לי להגיד את זה מטעמי שיווק, אבל בכנות – האולמות מתמלאים על אמת ואנחנו בהתרגשות שיא. ויש מכירה מוקדמת. והנחות. אז תבואו. יהיה מצחיק. בתקווה יותר מהטור הזה.
יפתח ליבוביץ הוא מנהלו האמנותי של פסטיבל הקומדיה הישראלי על שם אפרים קישון שיתקיים בירושלים בפעם החמישית בין ה-18 ל-22 באוקטובר. הפסטיבל מציג הפקות מקור שיעלו בבכורה, מופעים קומיים מעולים של שמות כמו גורי אלפי ואלי חביב, גיתית פישר ועוד, הקרנות סרטים ומופעים לכל המשפחה בכניסה חופשית. לפרטים נוספים וכרטיסים ובתקווה כמה בדיחות טובות

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רנסנס לחיי הלילה של פעם ופשטות מבורכת. העיר של תומי פרל

תומי פרל הוא אבא, יזם ואמן שהקים את בר ההאזנה האהוב "ענן", שהפך במהרה לאחד המקומות האהובים והיחודיים בעיר. מתוך ענן גם נולד הלייבל הקטן והחדש FOG & Co, אותו הקים פרל עם שני שותפים, והוציא מחדש תקליט של ה-EP היחיד של כרומוזום, להקת הפוסט-פאנק של רמי פורטיס, שולץ האיום, דוד גרוואי ורונה ורד, ובהמשך צפוי להוציא מוזיקה מקומית. ב-13.10 וב-25.10 הוא יגיע יחד עם "ענן רקורדס" לבית ליבלינג כדי לתקלט בהאנג שלפני הקרנות הסרטים של "סינמה מטרופוליס" – סדרת מפגשים שעוסקים בערים בעולם ברגעי משבר ותפנית, שמוצגים דרך יצירות קולנוע מופתיות. כאן תמצאו את כל הפרטים והזדמנות לקנות כרטיסים, יש לכם עוד הקרנות על ערים דרום אמריקאיות ועל טוקיו, הירושימה ונגסאקי. יהיה פיצוץ.

>> פנינים של קהילתיות ושמחת חיים. העיר של לילה מזל יינישן
>> תבלינים בלוינסקי ותאילנד באמצע תל אביב. העיר של עדי אשכנזי
>> טחינה מלאכת מחשבת וסמטת שקט ליד רוטשילד. העיר של אסא אופק

1. רנה

המועדון/דאנס־בר החדש של האחים פאר בסמטת בית הבד. גם אם אני אישית פחות יוצא למסיבות היום, ריגש אותי לראות מקום שהשקיעו בו עד הפרט האחרון – מהאסתטיקה ועד הסאונד – ובעיקר את ההחלטה ללכת עד הסוף עם החלום להחזיר עטרה ליושנה לחיי הלילה המפוארים שהיו פעם בתל אביב. שאפו ענק.
סמטת בית הבד 3, תל אביב

2. ביג טיון

חנות התקליטים החדשה של ירדן ויינברן ויואב סער, עם סלקשן אקלקטי ואוצרות משובחת – מדאנס, טכנו ו־leftfield ועד הקלטות שטח ממקומות רחוקים, וכל מה שנמצא באמצע. בנוסף לחנות יש להם רדיו אינטרנטי, Onsen Radio ביוטיוב, שבו דיג׳יים וסלקטורים מהמובחרים בעיר מביאים את המוזיקה שלהם לשעה שלמה. מומלץ מאוד.
יהודה הלוי 19, תל אביב

3. חוף חצר גולדמן

ברוך השם שיש חוף בתל אביב, כי אם לא כבר מזמן היינו מאבדים את הראש. אז בואו רגע נודה לנפלאות הטבע, ולרוח ששולחת לנו חול ממצרים וגורמת לחוף שלנו להרגיש רך. למים הצלולים – ולפעמים העכורים והמגעילים – לפגוש חבר או שניים, לשחק עם הילד כדורגל, לגלוש על איזה גל, והכול בפשטות מבורכת. כל זה נותן רגע קטן של נחת בתוך הכאוס האינסופי שיש לנו פה בארץ.

4. ענן

בהתחלה היססתי לכתוב על הענן כי זה הבר שלי, ובאופן אישי קצת מוזר לי לכתוב על עצמי – וככה זה מרגיש. בכל זאת החלטתי לכתוב עליו, כי אני חושב שהענן נוצר ממקום מיוחד, ואולי לא הרבה יודעים מאיפה הוא התחיל. אני וקובי בוהדנה החלטנו להקים ענן קטן ברחוב רענן, מתוך רצון ליצור חלל שיאכלס תרבות בחיבור עם קהילה, ושיהיה מרחב ליצירה, למוזיקה טובה, והכול מהודק אבל נגיש לכולם. בדצמבר הענן יהיה בן שלוש, ובאיזשהו אופן זה כבר מרגיש כאילו הוא תמיד היה ותמיד יהיה. אמן.
רענן 36 תל אביב

5. עלטה

חדר החושך הקהילתי של עידן ויינברן ומיקי פרל. קודם קצת רקע על האנשים שמאחורי המקום: מיקי היא אחותי – צלמת ואמנית קרמיקה כישרונית ורגישה. עידן ויינברן הוא שותף שלי ללייבל Fog&Co, שהקמנו יחד עם בן אבגיא. בעיניי עלטה הוא מקום חשוב בעיר, שמקדש את היצירה במובן הכי טהור שלה. לתת ליוצרים מקום לפתח את האמנות שלהם בצורה גשמית, עם תמיכה אחד על אחד, מקום שיכול לקחת אמן או חובבן למקומות גבוהים. מעבר לפעילות היומית של החדר חושך, פעם בחודש הם מארחים בחלל הופעה חיות או די.ג׳יים אל תוך הלילה. כדאי לעקוב.
סטודיו 118, התחייה 14, תל אביב

תופעה לא אהובה בעיר

הקיימות האורבנית בעיר – או במילים פשוטות: למה אין יותר עצים בעיר? מעבר לתרומה הסביבתית והבריאותית שלהם – הצללה מהחום הנורא בקיץ, סינון זיהום אוויר והיכולת פשוט לגרום לנו קצת להירגע – מרגיש לי שהעיר עדיין לא לוקחת את הנושא הזה כעדיפות עליונה. אתחיל דווקא בקול אופטימי ואגיד שקראתי, בעזרת הצ׳ט, על הכוונות של עיריית תל אביב בנושא. יש תוכנית שנקראת "היער העירוני", עם יעד של נטיעת 100 אלף עצים עד 2030, ויש גם יוזמות קהילתיות כמו חלוקת עצי פרי לתושבים לנטיעה בחצרות הבניינים. ובכל זאת, כשאני מסתובב בעיר מרגיש לי שפשוט אין מספיק. אולי בכלל אני זה שאמור לצאת מהעיר, אבל עד אז – לכולנו מגיע קצת יותר צל, קצת יותר ירוק ואוויר נקי יותר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חיות אדם – מופע של תום מאור ושי רהט. במופע תום מופיע לצד גוש חימר גדול, כשלגופו תחתונים בלבד, ולצדו שי עם המחשב והמוזיקה שלו. כשהמופע מתחיל, תום לוקח את החימר ומתחיל ליצור על ראשו מסכה ארעית, שמשתנה בהתאם למוזיקה ובהתאם למה שהוא מרגיש. סוג של מטמורפוזה שמאנית. בכל פעם שהמסכה משנה צורה מופיעה דמות חדשה, וכל שינוי מצליח לייצר מחדש תחושה של התפעלות. גם המוזיקה מפרקת ומרכיבה את התחושות – מוזיקה אלקטרונית־אורגנית שנעה כמו תוף בתוך מערה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרטים של מיאזאקי – בזמן האחרון אני והילד שלי התחלנו לראות את כל הסרטים של מיאזאקי. מי שלא מכיר – זה הזמן. אחרי שנכנסתי קצת יותר לעולם שלו, שמתי לב שהתחלתי בעצמי להסתכל אחרת על דברים דוממים, על טבע, על סיטואציות קטנות, ולבנות להם עולם בלי לתכנן. לראות את המציאות קצת יותר פנטסטית ופחות ריאליסטית. הסרטים שלו גורמים לי להתרגש, ועוד יותר מרגש אותי לראות אותם עם הבן שלי. ובמקביל אני קורא את "הגוף" של ביל ברייסון. לא ארחיב, אבל לא ידעתי עד כמה פרטים על הגוף שלנו יכולים לרגש אותי.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות – תודה רבה לכן על העשייה שלכן ועל כל השנים שבהן נתתן מעצמכן לאחרים. הייתה לי הזכות לעזור פה ושם, וראיתי מקרוב עד כמה רחוק הכוונות והעשייה שלכן מגיעות לכל כך מלא ללבות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שאוט אאוט לסבתות של העיר או מחוץ לה – תודה לרכות שלכן, לאוכל ושאתן מכילות את העולם הכאוטי שלנו.

מה יהיה?
העולם מסתובב וימשיך להסתובב, איתנו ובלעדינו. אף אחד לא יכול לעצור את הסיבוב הקוסמי.

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?