Time Out תל אביב About

סגרו לכם מקלט בפרצוף? זה לא חוקי וצריך לשים לזה סוף

יום שישי. מלחמת איראן הראשונה. פחות מ-24 שעות אחרי שכולנו התעוררנו מאזעקה והודעה שממשלת נתניהו פתחה במלחמה מול איראן. בפעם השנייה באותו ערב רצתי לבניין סמוך, היחיד ברחוב שלי בשכונת פלורנטין בתל אביב שבו יש מקלט. במטח הראשון יכולנו להיכנס כי ידענו את קוד הכניסה, עוד מליל המתקפה הקודם של איראן מספר חודשים לפני כן. אבל עכשיו הקוד לא עבד, ועל דלת הבניין חיכה לנו פתק שמבקש שנלך למקומות אחרים.

>> ד"ש מאיראן: המאבק נגד הפרדה מגדרית הוא מאבק נגד הפיכה דתית
>> קפה הפוך: בכאן 11 רצו לראיין תל אביבים מנותקים. זה התהפך עליהם

הנימוק היה "עומס רב", אבל הוא היה רק תירוץ. כשאחד מדיירי הבניין עבר בחדר המדרגות ופתח לנו את הדלת מבפנים, התגלה שבמקלט יש עוד הרבה מקום פנוי. דייריו דרשו מחברת הניהול לשנות את הקוד, ואז הסבירו לנו שהם לא יודעים את הקוד החדש. שאלנו אותם מה אנחנו אמורים לעשות בפעם הבאה שתהיה אזעקה על ירי טילים בליסטיים? "חשוב שלא יהיה בלאגן", הייתה התשובה. זו הייתה הפעם האחרונה שהשתמשתי במקלט הזה. ברגע שניתן היה לצאת, ארזתי תיק והתחלתי לנדוד בין מרחבים מוגנים אחרים בעיר, היכן שאיש לא ימנע ממני להיכנס בשל חשש מ"בלאגן".

אחרי הסבב הראשון מול איראן ואירועים של סגירת מקלטים בפני אנשים (לעיתים בליווי גזענות בוטה), אפשר היה לדמיין שבסיבוב הנוכחי האירועים הללו לא יחזרו. שאנשים הבינו את המסר. מתברר שלא. מאז אזעקת ההשכמה בשבת בוקר לפני שבועיים, החלו שוב להגיע ההודעות על מקלטים שנסגרים בפני אנשים: לפעמים מדובר במלונות, לפעמים בבניינים פרטיים. לפעמים הדברים מתפרסמים ברשתות החברתיות. לפעמים האירועים מובאים לידיעה דרך חברים.

בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו, מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי

בלילה שבין שישי לשבת קיבלתי הודעה מחבר ירושלמי. "סליחה על השעה", הוא כתב, "אבל חברה תל אביבית הולכת למקלט בבניין פרטי, והבעלים סגרו עכשיו את המקלט. יש מה לעשות?"; כמה דקות לאחר-מכן שוב נשמעה אזעקה בעיר, והמחשבה על אותה בחורה שלא יודעת לאן לרוץ לא עזבה אותי. המשטרה, אם תהיתם, יודעת על המקרה. תשובתה הייתה שאין מה לעשות.

אין דבר יותר מכעיס ומכאיב מלקבל הודעה מחבר על ידידה שלו שמספרת שרצה למקלט בת"א רק כדי לגלות שבעלי הבניין החליטו לא לתת לאנשים מבחוץ להיכנס.

באמת שואל – מי אתם, אנשים שסוגרים את המקלט בפני אנשים אחרים? מה עובר עליכם? איך אתם לא מתביישים?

— Itamar Avneri – איתמר אבנרי ????????????????️‍???? (@IAvneri)March 6, 2026

צריך לומר: המצב שבו להמוני אנשים אין מרחב מוגן הוא הפקרה תוצרת המדינה. אותה ממשלה שיודעת כבר שנים לספר לנו עד כמה מסוכן יהיה אם איראן תירה עלינו טילים בליסטיים – היא אותה ממשלה שלא טרחה לדאוג למיגון העורף, הפריטה את הנושא והביאה אותנו למצב שבו אנשים מתרוצצים אובדי עצות בעת אזעקה או נדחסים למקלטים ציבוריים מלאים עד אפס מקום. אותה ממשלה שמרגע סיום המלחמה הקודמת (זו שהיא טענה שניצחוננו בה "יעמוד לדורות") כבר התחילה לתכנן את הבאה בתור – זו שאנו בתוכה כעת – היא גם זו שלא טרחה לחשוב על מיגון העורף באותו הזמן.

נתניהו ושאר שרים מחמיאים לנו בתקשורת על "העמידה האיתנה" ועל "ההתנהגות למופת של הציבור". שיבואו לילה אחד לכפר בלתי-מוכר בנגב, ליישוב ערבי בגליל או לאחת משכונות דרום תל-אביב ויחוו את המצוקה שבהיעדר מיגון – החוויה גם תגלה להם מה אנחנו באמת מרגישים כשהם מחלקים לנו מחמאות ריקות מהבונקר הממוגן שלהם.

אז כן, הימים הקשים האחרונים הביאו עמם אין ספור מופעים של סולידריות. אנשים פותחים את ביתם, מארחים זה את זה, מבשלים עבור אחרים, מנקים מקלטים. קבוצות הווטסאפ העירוניות שאני חבר בהן מלאות בהצעות לסיוע. אבל העמידה האיתנה הזאת היא לא בזכות מאמצי הממשלה – היא למרות פעולותיה.

ככה נראית סולידריות! פעילים שלנן יצאו היום לסייע בניקיון מקלטים, אחרי פניות שקיבלנו. צריכים גם עזרה עם המקלט? מלאו את הטופס:https://t.co/y8J6pwMQ3Opic.twitter.com/0P1N1vr8Av

— Itamar Avneri – איתמר אבנרי ????????????????️‍???? (@IAvneri)March 5, 2026

המצב בו אזרחים צריכים בכלל להתדפק על דלתות השכנים שלהם כדי להציל את עצמם מפגיעת טיל הוא מעשה ידי נתניהו והממשלות שלו. אבל מי שבוחר לנעול את הדלת בפני שכניו בעת אזעקה, לא יכול להסתתר מאחורי האשמת הממשלה. הרשויות – ובראש ובראשונה העיריות – חייבות לפעול נגד התופעה המכוערת והלא-חוקית הזאת מיד. ולסוגרי הדלתות ונועלי המקלטים צריך לומר: "עמידה איתנה" באמת משמעה לא להיכנע לרוח שנתניהו מפיץ פה כבר עשורים, רוח של שנאה וניכור, של "אני ואפסי עוד", של סכסוך ופירוד, וכמובן גם של גזענות חסרת מעצורים או בושה. לתופעה הזו צריך לשים סוף – כי היא אינה חוקית, ובעיקר כי היא פשוט אכזרית.

מכל הרגעים הקשים בשתי המלחמות באיראן, הדקות שבהן ניסינו ללא הצלחה להכניס קוד שפג תוקפו בעוד האזעקות מייללות – היו הקשות, המפחידות והמעליבות ביותר. בימים הכי קשים שיש דרושה לנו סולידריות: בטווח המיידי פתיחת הדלת האחד לשני, סיוע היכן שצריך והגשת כל עזרה שאנחנו יכולים לתת. בטווח הארוך יותר, משמעה גם דרישה ציבורית ברורה למיגון עבור כולנו, לא משנה מי אנחנו, למי נולדנו או מצבנו הכלכלי או מעמדנו החברתי. כולנו נזדקק לסיוע מאחרים בשלב כזה או אחר של חיינו. פתחו את הדלת עכשיו, תקנו את מה שעשיתם, כדי שתוכלו להיות חלק מהתיקון הגדול שעוד נעשה פה.
>> איתמר אבנרי הוא חבר במועצת עיריית תל אביב-יפו מטעם תנועת עיר סגולה וחבר הנהגת "עומדים ביחד"

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מדליית ערד: הסדרה הזאת היא בדיוק המרחב המוגן שהיינו צריכים

בפרפראזה על המשוררת, כנראה שאנחנו ילדי התקופה, והתקופה היא מחופפת אחושרמוטה. בין אזעקה לאזעקה, אנחנו מחפשים נואשות דברים להיאחז בהם. אצל חלקנו זו המשפחה, אצל רבים זו המוזיקה ובתוך כל אלה – קיימת גם הטלוויזיה.טלוויזיה יכולה לעשות הרבה דברים בתקופה הזאת: היא יכולה ליידע (היא לא ממש עושה את זה, אבל זה לכתבה אחרת), היא יכולה לרגש או לבדר, אבל לפעמים, כשהיא במיטבה, היא יכולה לתת לנו צידה לדרך. משהו לא רק לברוח אליו, אלא גם להישאר איתו. חומת מגן מהרעש הנוראי מסביב.

>> אין לנו אח: זה ציני, זה שואו, זה רייטינג. פשוט תגידו את זה
>> אנחנו נמצאים במלחמה חסרת פשר. רק נתניהו וטראמפ נהנים

ובדרך נס, הגיעה לחיינו בתקופה הזאת "תוצרת בית". גם הסדרה הזו, כמו לא מעט תוצרים בתקופה האחרונה, ריחפה באוויר זמן מה עד שנחתה על המסך, כנראה בהשפעת המלחמה, בבינג': עונה של שבעה פרקים שעלתה בבת אחת לשירותי הטלוויזיה של yes וזמינים לצפייה.

"תוצרת בית" היא סדרה קומית-דרמטית שמספרת סיפור שבני הדור שלנו מכירים היטב: המעבר מהפריפריה לעיר – ובחזרה. זה מה שקורה בסיפורו של יובל נחשוני (עידו קציר), גבר שגדל בערד הדרומית והצחיחה ועובר – כמו כולנו – לתל אביב. הסיפור מסתבך כשיום אחד סבא שלו, שמוליק (ששון גבאי), בורח מבית האבות שלו ויובל נאלץ לחזור לעיר הולדתו כדי לסדר עניינים. הערק שסבא שלו מייצר בבית הופך למה שמקשר ביניהם, למרות המרחק והפערים, אבל גם מסבך אותם עד צוואר.

מאחורי הסדרה עומדים שני יוצרים שיודעים להביא קבלות: עומרי עמית ואדר מירום, בין היתר האנשים שמאחורי "בובה של לילה", ושעבדו יחד גם בסדרות מערכונים כמו "אנחנו במפה" ו"שקופים", עוברים בעת האחרונה לסדרות קלאסיות יותר – הקודמת הייתה "החיים הם תקופה קשה", שעשו יחד עם חנוך דאום ב"קשת". "תוצרת בית" קצת מרפררת לשם (בעיקר באורך ובבדיחות הקטנות והמצוינות), אבל הולכת למקום הרבה יותר דרמטי ופחות משועשע – אולי בגלל הנושא, שקרוב לליבו של מירום, יליד ערד בעצמו.

יחד איתם נמצא כאן גורי אלפי-אהרון, שממשיך בכושר הנהדר שלו כבמאי – אחרי "האחיות המוצלחות שלי", "מי שמע על חוה ונאווה" וגם "מדרסה" שיצר לכאן חינוכית יחד עם סייד קשוע. אחרי כמה סדרות כבר אפשר לזהות את טביעת האצבע שלו לא רק ביכולת הקומית אלא גם בגוון המוזיקלי. אחת הסיבות שהופכות את "תוצרת בית" לכל כך טובה היא המוזיקה שלה, היפהופ קצבי וצעיר מטפאש, דרך רביד פלוטניק ועד טדי נגוסה. זה הווייב שמוביל את הסדרה והפך אותה אטרקטיבית במיוחד.

עוד דבר שבולט בסדרה הוא שני הגיבורים שלה, עידו קציר וששון גבאי. שני שחקנים מדורות שונים לחלוטין, שבאו למשחק ממקומות אחרים – קציר מהסטנד אפ, גבאי מהמשחק הקלאסי – אבל משתפים פעולה בצורה נפלאה. לקציר זהו תפקיד פריצה מרהיב אליו הוא מביא קצת מהאבסורד שהוא ידע לתת בקריירה שלו כקומיקאי, אבל גם רגש וחיבור נפשי.ועל ששון גבאי באמת שתקצר היריעה – בן אדם בן 78, שרק משתבח עם הזמן. התפקיד שלו כאן משתווה להופעות ענק שלו החיבור בינו לבין קציר, והקונפליקט שבין הדמויות, מוציא ממנו דברים חדשים (והופך אותו גם למאוד מצחיק, צד שפחות הכרנו מגבאי בעבר).

עוד הברקות ליהוק מגיעות מהחיבור בין אלי חביב לליטל שוורץ (בתפקיד צמד השוטרים), וגם שאדי מרעי המעולה – שלדעתי משחק בכל סדרה ערבית אפשרית (היה ב"יאפא", היה ב"סאדה", היה כמובן גם ב"פאודה"), אבל הדמות שלו בתור עזיז הבדואי הוציאה ממנו, שחקן דרמטי מצוין, צדדים נוספים ומשעשעים ממש.

אני אתלה באילן קצת גבוה, ברשותכם: כמו שבולטימור היא, למעשה, הגיבורה של "הסמויה" (יותר מכל אינדיווידואל), כך גם ערד היא הגיבורה האמיתית של "תוצרת בית". העיר הנידחת הזאת, מוזרה להפליא ומלאה בטיפוסים קיצוניים, מקבלת כבוד ב"תוצרת בית". מירום לא מזלזל במקום שהוא בא ממנו – למרות שהוא בהחלט מראה את הצדדים המכוערים שבו. הוא מסתכל עליו באמפתיה, ומרשה לעצמו להראות קצת אהבה – גם אם הוא, כמו יובל נחשוני, ברח ממנה בהזדמנות הראשונה. ועם יחסי האהבה-שנאה למקום שבאת ממנו (שאתה "ממנו במקור"), אפשר לחלוטין להזדהות כצופה.

העת האחרונה הביא לנו לא מעט יצירות טלוויזיוניות שניסו לכתוב פריפריה ולהביא אל המסך את הטעם האחר, את המקומות שבדרך כלל לא מצטלמים. פעמים רבות, סדרות שמדברות פריפריה עושות את זה בצורה נלעגת, קריקטורית, מוגזמת ברמות מתוך הרצון להצחיק. "תוצרת בית" רחוקה מזה שנות אור – היא עובדת פשוט כי היא אמיתית. היא מכילה בתוכה בני אדם עם מורכבויות, עם צדדים טובים ורעים וגם עם שאיפה לאיזשהו צדק (גם לדמויות הרעות בסדרה).

בגלל שהיא כזו, היא מצליחה להנכיח בתוכה גם תופעות חברתיות – הפרק שבו עזיז ויובל מסתובבים בתל אביב הוא משל נהדר להשתלבות הערבית בחברה התל אביבית (שמצד אחד מתרחקת מגזענות, ובאותה נשימה נבהלת מכל בנאדם שמדבר חזק מדי בערבית בטלפון). גם תופעת הפרוטקשן בנגב, מכה שכל מי שבא מהדרום מדבר עליה ללא הרף אבל לא ממש חודרת את המיינסטרים, מובאת כאן בצורה מצוינת, אנושית וחשובה – כמו שאלף כתבות בחדשות לא יכולות לעשות.

מעל הכל, "תוצרת בית" קולעת כי היא מדברת בשפה של הדור שלה. מדברת פשוט, עם הרבה הומור ואמפתיה לגיבורים שלה, לא מחפשת לחרטט ולא נופלת בקלישאות. בתוך ערימות של בולשיט שמקיפות אותנו, על המסך ומחוצה לו, היא מצליחה להישאר ישרה, להביא סיפור טוב ומעניין, עם דמויות ששווה ללכת איתן יד ביד ועם מוזיקה שמעיפה לך את הראש. למי שצריך מרחב מוגן (ואם אפשר בלי שכנים דפוקים או אזעקות מוגזמות מהסלולרים) – זו הסדרה בשבילכם.
>> "תוצרת בית" // עונה אחת, שבעה פרקים // עכשיו ב-yes

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

כל החנויות של פעם ובריחה מושלמת מהיומיום. העיר של דנה טוכנר

דנה טוכנר היא מנכ"ל רשת ההמבורגרים ברגר קינג, מתגוררת בתל אביב ומרגישה שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר. "אני אוהבת את האנרגיה של העיר – את המפגש בין ים לעסקים, בין יצירתיות לפרקטיות, בין הישן לחדש. תל אביב יודעת להיות אינטנסיבית ותובענית, אבל גם חמה, יוזמת ומלאת הזדמנויות", היא אומרת. העבודה שלה מחברת אותה לאנשים, לעסקים ולרחובות עצמם במפגשים עם יזמים, בעלי מסעדות, מנהלים ועובדים, שדרכם היא רואה מקרוב איך העיר פועמת. "החיבור הזה לשטח, לאנשים ולדינמיקה העירונית הוא מה שנותן לי דרייב אמיתי להמשיך ליצור, לפתח ולהיות חלק מהעשייה כאן". תזכרו את זהבפעם הבאה שאתם מזמינים וופר.

>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. סרף פארק (SRF Park TLV)

הבריחה המושלמת שלי מהיומיום למקום קסום מלא באנשים כישרוניים שגורמים לגלישה להיראות כמו אמנות של ממש. בימי שישי, כשמתאפשר, אני מגיעה לשם; בזמן שבעלי גולש, אני יושבת בבית הקפה, צופה מהצד ופשוט מתנתקת לרגע מקצב העיר המהיר. זה רגע של שקט הכרחי בתוך הלו"ז הצפוף.
לבני איתן 30 תל אביב

2. מרכז הספורט אס"א תל אביב

מרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב מזמן רגעים שקרובים לליבי במיוחד. בתי אסתר בת ה-13 משחקת שם בליגת כדורמים וחברה באגודה כבר 7 שנים. האגודה מרכזת כ-400 שחקנים ושחקניות צעירים, ואני נהנית מאוד להגיע ולצפות במשחקים. רוח המשחק והאנרגיה בבריכה הם משהו שאי אפשר להסביר. ההתנתקות ממסכים וקניונים והחינוך למשמעת, ערכים, אחדות ושאיפה להצלחות – כל כך חשובה לדור הצעיר וזה פשוט אי של שפיות ספורטיבית.
חיים לבנון 64 תל אביב

3. זאפה מידטאון

אני מאוד אוהבת מוזיקה, ולצפות בהופעות חיות זה משהו שתמיד מרגש אותי. בזאפה אני במיוחד אוהבת את האינטימיות שהחלל מאפשר; הקרבה לאמן יוצרת חיבור שאינו קיים במקומות גדולים. ערב עם חברים, אוכל ושתייה הוא ערב שלם של הנאה ובילוי מושלם מבחינתי.
דרך מנחם בגין 144 תל אביב

4. הטיילת

המסורת המשפחתית שלנו. אנחנו יוצאים לטיול אופניים מהבית לאורך כל הטיילת – מתל ברוך ועד לנמל וחזרה. השילוב של הים, השקיעות, הרוח והזמן המשותף עם המשפחה הוא הדרך הכי טובה שלי לנקות את הראש בסופי שבוע.

5. שוק לוינסקי

המקום שבו אפשר למצוא את כל החנויות של פעם – חנויות הפיצוחים, הדגים המעושנים, חנויות הסידקית והמאפיות הקטנות. זה אזור שמזכיר לי ילדות ותמימות, ומאפשר לי רגע של התנתקות מהקדמה המהירה והטכנולוגיה שרצה "מהר מהר". יש שם קצב אחר, שבו הזמן כאילו עומד מלכת בין הריחות והטעמים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אתרי הבנייה והחפירות הבלתי נגמרים של הרכבת הקלה. עם כל ההבנה שזה למען פיתוח חשוב לעיר בעתיד, אי אפשר להתעלם מהנזק המיידי בהווה. מעבר לרעש ולאבק, יש פגיעה כלכלית אנושה בעסקים. כשהגישה נחסמת והמרחב הציבורי הופך לאתר בנייה, זה מקשה מאוד על הלקוחות להגיע לעסקים באזורים אלו. הייתי רוצה לראות ניהול הדוק בהרבה של לוחות הזמנים, פיצוי והקלות לעסקים שנפגעים, ויותר התחשבות במי שמחזיקים את הכלכלה העירונית בזמן שהכל מסביב חפור.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעת סטנדאפ של שחר חסון. בתקופה כזו, היכולת שלו להפוך את הלחץ הישראלי לצחוק משחרר היא גאונות. האלתורים שלו עם הקהל מזכירים שגם כששום דבר לא הולך לפי התוכנית, תמיד אפשר למצוא בזה רגע של חסד מצחיק. זה ה"ריסטארט" המושלם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר “יש בי אהבה” נותן לי כוח במיוחד בתקופה הזו. יש בו משהו חשוף, כן ומחזק שמזכיר לי למה אנחנו כאן ומה באמת חשוב. לצד זה, פלייליסט של מוזיקה ישראלית ישנה וטובה מלווה אותי כמעט בכל ערב – זה השקט שלי אחרי יום עמוס במשרד ובסניפים. וברכה מרגשת שבני איתמר כתב לי ליום ההולדת מיד אחרי פרוץ המלחמה תלויה אצלי במשרד. היא מזכירה לי בכל יום שיש על מה לשמוח ושיש סיבות לאופטימיות – המשפחה שלי היא הכוח האמיתי שלי.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לאגודת הספורט אס"א תל אביב, שמעניקה משמעות, עוגן ומשמעת לילדים שלנו כבר שנים, וגם לכל יוזמה שתומכת בעסקים קטנים מהצפון והדרום. החוסן הכלכלי שלהם הוא החוסן של כולנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מנהל פיתוח הרשת שלנו, עומר קרני, שסיים לאחרונה תקופת מילואים ארוכה ולכל הגברים והנשים שכמותו. אלה אנשים שממשיכים להוביל ולעבוד גם בתקופה של חוסר ודאות, בין לבין מילואים ועומס מתמשך, ולא מוותרים על האחריות שלהם. ולצידם, בני ובנות הזוג שמחזיקים את הבית ואת העורף, לפעמים במחיר אישי שלא תמיד רואים. אלה בעיניי הפנים היפות של תל אביב: מחויבות, אחריות וחוסן שקט גם בימים המורכבים ביותר.

מה יהיה?
יהיה מאתגר, אבל אנחנו ננצח את זה. כמי שמנהלת מערכת גדולה, אני יודעת שמשברים הם גם הזדמנות לדיוק ולצמיחה. אנחנו הישראלים יודעים להסתגל לכל מצב ולמצוא את האור גם בתוך החושך. אני בוחרת להאמין בעשייה שלנו וביכולת שלנו להשקיע בדור העתיד.

לא צריך לרוץ עם כוס יין: 9 מסעדות שיש בהן מרחב מוגן

הוראות פיקוד העורף עדיין מבלבלות את רובנו, אבל רבות מהמסעדות איכשהו נפתחו כבר, גם אם במתכונת לא שגרתית. במרביתן תמצאו מרחב מוגן בקרבת מקום, שמרגע קבלת ההתרעה תצטרכו לעוט עליו – אבל כשאנחנו יוצאים לאכול במסעדה בא לנו לאכול ברוגע, מבלי להרגיש בכוננות ריצה עם פפרדלה בבטן. לכן מצאנו את המסעדות שיש בהן מרחב מובן, ממש מתוך חלל המסעדה – כך שתוכלו לאכול ולשתות, לדלג למרחב המוגן במידת הצורך, ולחזור מיד אחר כך להמשיך את היין בדיוק מאיפה שהפסקתם. מוגזם לקרוא לזה טיפה של נחמה, אבל אם זה מה יש – עם זה ננצח.

היבה

מי אתם האנשים שהולכים בימים האלו לארוחת טעימות בהיבה? כי פייר, אנחנו מעריצים אתכם ומקנאים בכם. אז אולי מדובר במקום שהוזמן מבעוד מועד, ואולי באמת מצאתם את המענה המושלם לאסקפיזם ויש לכם כסף לשרוף – כך או כך, יפה לכם ואנחנו לגמרי מפרגנות. זה הזמן גם לספר שהמרחב המוגן של היבה נמצא בתוך המסעדה – וליתר דיוק במעבדת ההתססות והנסיונות של המסעדה, שם עומדות בגאון צנצנות שיהפכו למשהו טעים. רציתם מרחב מוגן קולינרי? קיבלתם, ובענק.
דרך מנחם בגין 144, תל אביב

R48

האמת שאף פעם לא נגיד לא לארוחה ב-R48, אז עכשיו כשיש ממ"ד בקומת הכניסה של המלון, בכלל אין לנו תירוצים ונשמח להגיע. בתכנית: ישיבה על הבר, לגימת קוקטייל צונן, סלט חסה כמו שרק רותי יודעת, סשימי דג טרי ורענן, טליאטלה עם דג ועוגת גבינה בנוסח קופי בר לקינוח. וגם אם יש התרעה, אפשר להישאר הכי צ׳יל, כי הממ״ד כבר בפנים.
רוטשילד 48, תל אביב

בלבוי | באטלר

בר הקוקטיילים האהוב בניצוחו של המיקסולוג אריאל לייזגולד לא רק מחזיק במרחב מוגן, אלא שהבאטלר – שזה בעצם החדר הפנימי של הבלבוי שמתאפיין באווירה ותפריט ייחודי משלו – הוא בעצמו מרחב מוגן. האמת שלהיות שיכורים משלושה-ארבעה קוקטיילים במרחב המוגן נראה לנו כמו הפתרון האולטימטיבי, במיוחד שכשיש אזעקה לא עלינו, ואנחנו יכולים ליטרלי להישאר ישובים במקום, ורק להמשיך לשתות בסבבה מבלי להרגיש שיש עולם בחוץ. רק אל תלכו מיד אחרי האזעקה לשירותים, זה כבר עלול להיות מבהיל. מה הקטע עם הצרחה הזו? עדיין לא הצלחנו להבין.
ברדיצ'בסקי 14, תל אביב

בואו

אומרים שטיימינג זה הכל בחיים, והמסעדה החדשה של שף תומר טל בג'ורג' נפתחה רק לפני שבועות אחדים, וכבר נאלצה להתמודד עם מתקפת טילים איראניים. אבל זה ממש לא הזמן לומר נואש, כי בג'ורג' יש מרחב מוגן והמסעדה פועלת, פועמת וחיה. כל שנותר לכם הוא לבוא לאכול את האוכל המצוין של תומר טל, המרחב המוגן כבר בפנים.
ישראל טל 5, תל אביב

רובע א

מסעדת הפיוז'ן והדגים של אביתר מלכה ממוקמת במלון אלקונין היפהפה, מה שאומר שהמרחב המוגן כבר בילט אין – ואסקפיזם באווירה של המלון היפה הזה בהחלט מדבר אלינו. האוכל של אביתר הוא מילה נרדפת לאוכל מנחם, ועתה ביתר שאת – בשבילנו חמוסטה ים משתכשכת ברוטב לימוני עז בהחלט עושה את העבודה. שלא לדבר על טירמיסו לקינוח, שתמיד אפשר לקחת איתנו למרחב המוגן של המלון. נו ביגי, הכי נורמלי.
יהושע התלמי 18, תל אביב

אסיף

אסיף הוא באמת מקום מיוחד, תמיד נעים לבקר ותמיד טעים לאכול. בימים אלה השף עומר שחם מעמיד סירים מעניינים בטעם של בית, זאת לצד התפריט הקבוע שמחזיר אותנו קצת לשפיות. יש גם מוצרי מעדנייה מקומיים מעולים, ואת הספריה הנהדרת למעלה למי שממש רוצה לצלול לעולמות קולינריים רחוקים – וכמובן, גם מרחב מוגן.
לילינבלום 28, תל אביב

מנרה

מתוקף היותה במלון שרתון, מסביב למסעדת מנרה הנהדרת יש לא פחות משלושה מרחבים מוגנים תקניים. חוץ מזה יש בה אוכל ים תיכוני מעולה ואפילו כשר. אם אתם רוצים ממש להירגע ולשכוח מהצרות נמליץ ללכת בשעת שקיעה, כך תוכלו לזלול מנת דג טרייה ומופלאה מול הגלים והשמיים שהופכים ורודים, וממש להישאר באותו רוגע גם אם יש אזעקה. כי שני צעדים ואתם ממוגנים, שבעים וטובי לב.
הירקון 115, תל אביב

שרונה מרקט

בשרונה מרקט יש שלל דוכנים, ערב רב של טעמים וניחוחות ולא פחות מחמישה מרחבים מוגנים. כן כן, אפשר ללהטט בין לחמבעג'ון אצל מנאל, להמשיך בפיתה כרובית במזנון, לנשנש פופקורן עוף אצל אהרוניס ולקנח בגלידה פיסטוק של אוטלו. כן כן, הכל פתוח, עוד לא מאוחר, מצב הרוח גם עומד להשתנות אנחנו מקווים – אבל עד אז מזל שיש אוכל רחוב, ומרחב מוגן להתנחם בו.
קלמן מגן 4, תל אביב

קלארו

אם במקרה לא מצאתם את עצמכם בשרונה מרקט ובא לכם אווירה קצת יותר חגיגית, אז אין טובה מקלארו. אוכל מצוין בדגש על תוצרת מקומית, ומרתף תחתון שהוא המרחב המוגן הכי סטייל בסביבה. אם תישמע אזעקה, אתם רק לוקחים את כוס היין וממשיכים כאילו כלום.
הארבעה 28, תל אביב

חוסן תזונתי: המסעדנים פונים לעירייה לבקשת עזרה לימי המלחמה

מהפך: עיריית תל אביב-יפו תאכוף תקינות של מקלטים פרטיים

תל אביב, כמו שכל תל אביבי יודע, מופקרת לחלוטין בכל הקשור למיגון ומקלטים מפני טילים. הנתונים המחרידים מדו"ח מבקר המדינה, לפיהם ליותר משליש מתושבי העיר אין מקלט נגיש במרחק סביר מהבית, לא טופלו לאורך שנות המלחמה, ואל המחסור במקלטים ציבוריים אפשר בהחלט להוסיף את ההזנחה הקשה, התחזוקה הלקויה והשימוש הפיראטי במקלטים פרטיים רבים בבניינים משותפים. כעת מתברר שלפחות בסעיף האחרון, עיריית תל אביב-יפו מתכוונת לעשות משהו.

>> בקרוב בתל אביב: עגלות קפה זמניות בעסקי אוכל שנפגעו מהטילים
>> קריאת קרב: ספריית בית אריאלה נפתחת מחדש במתכונת מיוחדת

אמש ב"ישראל היום" חשפה מאי גוניק כי הפיקוח העירוני בתל אביב-יפו יחל לאכוף את תקינות המקלטים בבניינים משותפים, זאת למרות שהמקלטים הפרטיים בעיר אינם באחריותה. על פי הפרסום, בעקבות שלל פניות של העיתון למוקד העירוני על תושבים בתל אביב שנותרו ללא מקלטים תקינים בזמן אזעקות, הודיעה העירייה כי תשנה את מדיניות האכיפה שלה ותפעל מול ועדי בתים לתיקון ליקויים במקלטים בבנייני מגורים.

באופן מסורתי, מתמקדת העירייה בתפעול המקלטים הציבוריים (המוצלח על פי רוב) וייזום של מקלטי ענק לשעת חירום דוגמת תחנות הרכבת הקלה, ומגלגלת את האחריות לגבי הקמת מקלטים חדשים (החלטת ממשלה), מיגון זמני (החלטת פיקוד העורף) ומקלטים פרטיים לא שמישים (אחריות הבעלים). השינוי הפתאומי במדיניות האכיפה נועד למלא את הוואקום שהשאירה המדינה בנושא המקלטים הפרטיים, באין גוף ממסדי שאחראי לפיקוח עליהם בתוך מצב החירום המתמשך.

"בעקבות מקרים שהובאו לידיעת העירייה הוחלט החל מאמש להרחיב את פעילות הפיקוח בנושא מקלטים פרטיים בבתים משותפים", כך נמסר בתגובה רשמית מעיריית תל אביב-יפו. "בהתאם לכך אגף הפיקוח העירוני יבצע ביקורות במקלטים משותפים בעקבות פניות למוקד 106. בין הנושאים שייבדקו: תקינות דלת וחלון המקלט, היעדר תאורה, ניקיון המקלט, נזילות מים והיקוות מים. במקרה שיימצאו ליקויים תימסר דרישה לתיקון לבעלי הנכס או לנציגות הבית המשותף. דרישה שלא תבוצע תגרור נקיטת הליכים משפטיים. נדגיש כי האחריות למניעת תקלות ומפגעים במקלט פרטי היא באחריות בעלי הנכס ונציגות הבית המשותף".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?