Time Out תל אביב About

זה אחד הסרטים הישראלים הכי טובים של העשור

אני רוצה להתחיל מהשורה התחתונה: "עצמאות" הוא אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר של העשור האחרון. אם זה לא מספיק מרשים אתכם, אוסיף שזה גם הסרט הטוב ביותר של פדרו אלמודובר מזה זמן. כלומר, זה סרטו השני של משה רוזנטל ("קריוקי"), אבל נראה לי שאלמודובר היה גאה להיות חתום עליו, כי אף אחד מסרטיו האחרונים לא התקרב לתעוזה, לחדות האבחנה ולעומק הרגשי של הסרט הזה.
>>כמוני מסיכה: איך טום הארדי פיתח קריירת ראפ מתחת לאף של כולם?

צפיתי ב"עצמאות" פעמיים ובשתי הפעמים התחלתי לבכות בדיוק באותו מקום. דמעותיי התפרצו למראה העריכה הצולבת בין ריקוד יווני לאירוע שמתרחש במקביל, ובין שניהם לבין אירוע נוסף שמתרחש תשע שנים מאוחר יותר. מאז שפרנסיס פורד קופולה הצליב סצנה של הטבלה בכנסיה עם סדרת רציחות ב"הסנדק", במאים רבים ניסו עריכה קונטרפונקטית דומה, לפעמים שלא לצורך. כאן זאת בחירה דרמתית וקולנועית חכמה ועשויה לעילא, המשמשת כאחד השיאים של הסרט (תשואות מגיעות גם לעורכת דפי פרבמן).

התקציר הרשמי של "עצמאות", כפי שהוא מופיע באתרים של בתי הקולנוע, הוא כזה: "השנה היא 1987. בועז בן ה-12 מגלה סוד מטלטל על אביו הנערץ מאיר (אסי כהן) – גילוי שהופך את עולמו ומוביל לתוצאות הרסניות עבור משפחתו. עשור לאחר מכן, בועז רדוף האשמה יוצא למסע שבו ינסה להתמודד עם שדי העבר". כלומר, התקציר מסגיר ש"עצמאות" הוא סרט התבגרות תקופתי, המוגש לצופים דרך עיניו של ילד המתכונן לבר המצווה. במובן זה הוא דומה ל"אשליות מתוקות", הסרט הצרפתי הנחמד שיצא למסכים בארץ לפני כחודש.

אלא שרוזנטל משתמש בהומור כובש ובנוסטלגיה לצבעוניות של שנות השמונים ולשירים של אילנה אביטל כדי לפתות את הצופים, לפני שהוא משליך עליהם את הסוד המטלטל שמוזכר בתקציר. ואז הוא עושה מהלך אמיץ – הילד החמוד שבו התאהבנו (יאיר מזור), וגם העלם יפה התואר שהוא גדל להיות (עידו טאקו), מגיבים לגילוי באופן מחפיר, ומאתגרים את הצורך שלנו בגיבורים מעוררי הזדהות.

במהלך הצפייה הראשונה ב"עצמאות" חשתי שלמרות העטיפה המוכרת של דרמה קומית משפחתית, מעולם לא ראיתי סרט כזה. אמנם נעשו בעולם כמה סרטים על נערים שמגלים סוד דומה של אבא שלהם, אבל אני לא זוכרת בן שמגיב כמו שבועז מגיב. אפילו שאלתי בינה מלאכותית, וקיבלתי דוגמאות לסרטים בודדים שלא הכרתי. אלא שלפי תיאורי העלילות שלהם בוויקיפדיה הם נשמעים שונים לגמרי. הסוד המדובר נחשף קרוב לתחילת הסרט, ולטעמי הוא מהותי לדיון רציני בו, ולכן אני עומדת לחשוף אותו לפניכם. אם אתם חרדים מספוילר, הימנעו מקריאת הפסקה הבאה.

1987 זאת גם השנה שבה החלו לדבר בטלוויזיה על איידס כמחלה מסתורית שתוקפת הומואים. ולכן כשבועז מגלה שאביו הוא כזה, הוא מגיב באימה שמתפתחת לכדי הומופוביה אקטיבית, המניעה אותו לעשות מעשים בלתי נסלחים. דרך עיניו, הסרט מאמץ שפה ואווירה של סרט אימה, עם מוזיקה מלחיצה, צללים וזוויות עקומות (שבחים לצלם זיו ברקוביץ'). יש לציין שנקודת המבט הזאת תואמת גם את האופן שבו נושאים להט"ביים הוצגו בכלי התקשורת באותן שנים. השינויים הטונאליים – מקומדיה נוסטלגית לסרט אימה ולמלודרמה להט"בית – אינם פוגמים בגיבוש של "עצמאות", אלא מוסיפים לו מורכבות אנושית וחריפות רגשית.

תחושת האשמה שמניעה את בועז הבוגר בחלק של הסרט שמתרחש ב-1996 מתדלקת את ההומופוביה שלו, ומייצרת כמה מפגשים לא נעימים לצפייה ובהחלט לא מצחיקים. זה מעיד על האומץ של רוזנטל שמעז לצלול לשם. וכש"עצמאות" מתחיל לנוע קדימה ואחורה בזמן, בחיפוש אחר מקור האשמה, האריגה של האניצים העלילתיים עשויה ביד אמן. כמו ב"קריוקי", רוזנטל מהלך על חבל דק – הוא מגחך על השיגיונות של גיבוריו, ואפילו שופט אותם, בלי לייצר ניכור כלפיהם. ובין הצחקוקים, הסרט שובר את הלב.

ההשפעה המדוברת של אלמודובר ניכרת לא רק במבנה העלילתי, אלא גם בסגנוּן החזותי של חלק מהסצנות – בצבעוניות שמנגידה צבעים חמים וקרים ובקומפוזיציה של הדמויות. סצנה שבה בועז מתיישב מאחורי אמו הזכירה לי העמדה דומה ב"פרח הסוד שלי". לצד זאת, המשחק הנפלא של כל השחקנים והשחקניות תורם לאותנטיות הרגשית של הסרט.

זה לא חדש שאסי כהן הוא שחקן דרמטי מעולה. כאן הוא מגיש הופעה עדינה ומרגשת מאוד בתפקיד האב האוהב, שהצופים ממשיכים לאהוב גם כשבועז מתכחש לו. קרן צור מצוינת גם היא בתפקיד פחות סימפטי, כאם שתולה את חייה באלה של בנה. מור דימרי ונטע אורבך מקסימות כאחיות הבוגרות של בועז, ויאיר מזור הוא תגלית של ממש בתפקיד הגיבור הצעיר, שאחרי שהוא מאבד את מודל הגבריות שלו ונשאר בבית מלא נשים, מסתבך עם ההגדרה העצמית שלו. עידו טאקו מתמודד יפה עם המשימה המורכבת של גילום בועז בבגרותו, כשבהעדר חן הילדות דמותו הופכת לקשה יותר לעיכול. כל ששת השחקנים מועמדים לפרסי אופיר על הופעותיהם, ולמיטב ידיעתי זה חסר תקדים (כמו גם הסך הכל של 16 מועמדויות – כולן ראויות).

כמו ב"קריוקי" גם כאן יש כמה סצנות מוזיקליות נהדרות שתורמות לסרט רובד של מחזמר. משום שרוזנטל סיים את סרטו הראשון בריקוד יווני, היה ברור לי שהוא לא יוכל לעשות זאת שוב. במקום זאת הוא מצא ואריאציה המייצרת מעין ריקוד קולנועי משילוב של תנועה ומוזיקה, וחותמת את "עצמאות" בסצנה שמרימה אותנו מתוך הכאב.
4.5 כוכבים
בימוי: משה רוזנטל. עם אסי כהן, יאיר מזור, עידו טאקו, קרן צור. ישראל 2026, 109 דק'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

החיקוי של ג'סמינו, פאסטל החדשה, הצ'אבי האבי חזר ועוד חדשות אוכל

העיר הרעבה בישראל לא מפסיקה לחדש את סצינת האוכל הנאה שלנו – מתפריטים משתנים של מסעדות וותיקות, דרך פופ-אפים שצצים, הולכים ושבים וחוזר חלילה, ועד למקומות חדשים שאיכשהו עדיין קמים. במדור חדשות האוכל אנחנו מספרים לכם על כל ההפתעות החדשות והטעימות שצצות בעיר מתחת לרדאר – התפריט המתחדש של פאסטל, המשלוחים המעניינים של טאיזו, שובם של המדלנים המוגזמים, הטעם הנוסטלגי של בן אנד ג'ריז וגם החיקוי המוצלח של ג'סמינו, שדווקא צץ ממש מחוץ לעיר. אם זה טעים וזה קורה בעיר, כנראה שזה ברשימה הזו.
>>החלום האמריקאי: הדיינר של קוקה-קולה מתרחב למשהו ספיישל

תאומה כשרה | יסמין

אפילו זקני המערכת אינם זוכרים מתי מדור חדשות נפתח בידיעה על מקום מחוץ לעיר, אבל כשמדובר בתואם – שלא לומר חיקוי – של מוסד תל אביבי מפואר, יש לכך צידוק ביג טיים. מסעדת יסמין בבני ברק נפתחה על ידי עובד לשעבר של ג'סמינו, שמכיר את כל הסודות מבפנים והחליט להקים מסעדה כשרה ולקרוא לה על שם בתו, אך לא עבר לידנו הדמיון גם פה. הקונספט זהה כמעט לגמרי – פיתות שמנמנות ממולאות קבב, נקניקיות מרגז, פרגיות ולב עגל חריף, שמורכבות בשכבות עם ירקות שרופים בגריל ורטבים. אפילו העיצוב של המקום זהה, לרבות הכיתוב על הקיר – ולשמחתנו, המחיר 44 ש"ח, שזה זול יותר מהמקור. מי שמוכן לשים את נפשו בכפו מוזמן לנסוע לבני ברק (או להתמודד עם וולט). אנחנו נמשיך לעמוד בתור באלנבי כי ככה זה כשאוהבים.
מצדה 9, בני ברק, ראשון-חמישי 17:00-09:30 ובמשלוח

פנינו 13 | אפולו

לאחר פופ אפ פיצות מוצלח במיוחד, הקיוסק הקטן אפולו בנוה צדק משתדרג ומשיק קולקציית פניני חדשה וסקסית. שף קונדיטור גיא שלו, האיש עם הידיים בבצק, אופה בכל בוקר פוקאצ'ות אוריריות בעבודת יד והתפחה ארוכה (24-72 שעות ו-90 אחוז הידרציה, למקרה שתהיתם), ממלא בגבינות ונקניקים, עוטף יפה ומגיש באהבה, כמו באיטליה. תוכלו להזמין פניני שינקן עם חרדל וגאודה; קורנדביף עם חרדל ובצל סגול; מוצרלה גבינת שמנת ועגבנייה ופנינו לילדים עם גבינת שמנת, גאודה וצ'דר, לצד וספיישלים מתחלפים – למשל פניני ריקוטה מתוצרת בית עם תאנים אחרונות לעונה, גרידת לימון ושמן זית. המחיר 35-58 ש"ח לכריך גדול, מספיק כדי להסתפק בחצי, או לחילופין להזמין כמה ולחלוק – תלוי במידת הרעב והסקרנות. ואלו אינן החדשות היחידות לרגל השנה החדשה: מראשון הבא (6.9) הקיוסק חוזר לפעילות בשעות הערב, ובסוף ספטמבר ייפתח ברחוב מונטיפיורי אח חדש לאפולו, שבו הפיצות והפוקאצ'ות יקבלו בית ופלטפורמה רחבה יותר. יש למה לחכות ואנו כמובן עוקבות ונדווח.
לילינבלום 3, תל אביב, שני-חמישי 19:00-07:30, שישי 17:00-07:30, שבת 17:00-10:00

שנהיה לגבינה ולא לקראסט | בואו

רגע לפני שהשולחן מתמלא עוגות דבש (הסקירה הגדולה בקרוב), שף תומר טל מארח במסעדת Bo’u את הפיצאיולו עטור הפרסים רענן נוסל, לפופ-אפ פחמימות מסוג פיצה והרמת כוסית לראש השנה. באופן חד פעמי תוכלו לרדת כאן על פיצות לוהטות בגרסת תרד וגבינת עזים, תפוח אדמה וריקוטה עם תרד, פיצה סרדינים מעושנים מהפחמים עם עגבניות ופלפל חריף ומרינה ומרגריטה קלאסיות. יין מבעבע ראשון על חשבון הבית ומנות נוספות ממטבח המסעדה ישלימו ערב בווייב קליל ותקווה לשנה טובה יותר.
ישראל טל 5, תל אביב, ראשון (6.9) 23:00-17:00

טעימות חדשות | פופינה

שף אוראל קמחי ידוע כמי ששומר על סוסים מנצחים ומנות באנקר, כמו למשל המבורגר סרטנים בלתי נשכח. עם זאת גם לפעמים לו מתחשק להזריק קצת אקשן למטבח, כפי שקורה בתפריט קיץ חדש ובו קרפצ'יו קולרבי צלוי וסלסת פאקוס צלוי ונקטרינות, טליוליני חלמונים ושרימפס על קרם פלפלים, סינטה מיושנת בקוג'י וקרם ארטישוק ירושלמי ברוטב דמי גלאס ועוד מנות שנושקות לעונתיות, ועושות זאת באלגנטיות מאופקת. גם אגף האלכוהול מתחדש בתפריט התאמות יין (pairing), שנשען על יקבים ישראליים שמלווים את המעבר בין המנות והטעמים. ארוחת הטעימות אינה מבוססת על תפריט קבוע או על בחירת מנות מראש, אלא מתגמשת לפי מה שמתאים לכל אורח. הערב נפתח בשיחה קצרה עם הצוות, ועל פיה נבנה מסלול שמתאים להעדפות – ואפילו ספציפיות (למשל ללא גלוטן, כבד אווז וכדומה). כך יכול לקרות מצב שבו תוכלו לטעום גם מהצלחת של מי שאתכם ולהרגיש שניצחתם את הסיסטם. מחיר: 430 ש"ח לאדם, התאמת יין 215 ש"ח לאדם.
אחד העם 3, תל אביב, ראשון-שישי, 23:00-18:00, להזמנות 03-5757477 ובאתר

חדש, חדיש ומחודש | פאסטל

במונחים של מסעדת פיין דיינינג, עזיבתו של השף הראשי עלולה להעניק לספינה טלטלה הגונה. פאסטל חמקה מכך שכן לנעליו של שף גל בן משה נכנס טדי קגן, השף בפועל מזה ארבע שנים, שכעת נושא בתואר הרשמי ומשיק בתפריט ראשון פרי ידיו, כאשר לעונתיות ולטכניקות הבישול המגוונות מתווספות התססות ומנות בהשראת מזרח אירופה והבית. קרוקט שרימפס ואיולי צ'יפוטלה וקרוסטאד סלקים מעושנים מוגשים לפתיחה, לצד פילמני נפלאים ממולאים בכבש וחמאת לימון-שמיר על תקן הצהרת כוונות. סלט קיץ מפאקוס, חרוש וענבים ירוקים על קרם אחו-בלאנקו ורוטולו סרטנים – פסטה בעבודת יד ממולאת סרטנים כחולים וריקוטה בביסק זעפרן, משקפים שילוב מענין בין המטבח המקומי למטבחי אירופה הקלאסית. חילופי התפריט תורמים גם לשינוי באווירה, שכעת מרגישה צעירה וקלילה יותר, וזו עוד נקודה לזכותו של קגן בן ה-27.
שד' שאול המלך 27, תל אביב,להזמנות

הכי טוב מהבית | קפה טאיזו

תמיד חלמתם לקבל הר גאו עד פתח הבית? אז תשמחו לשמוע שקפה טאיזו חוזר לפעול מתוך המטבח של חללית האם גם במשלוחים ואיסוף עצמי, מה שאומר שלתפריט נוספו מנות איקוניות שעד היום הוגשו רק בישיבה בטאיזו עצמה – למשל הכיסונים האיקוניים, שקפקפים ודקיקים ממולאים בלאק טייגר שרימפס (56 ש"ח). עוד תוכלו לסמן באתר של וולט סשימי טונה בלו פין בתה שחור וייטנאמי (108 ש"ח), באו טונה (98 ל-2 יח'), פוט סטיקר מנגולד, חיטה ירוקה, צ׳יפס שום ופטריות שימג׳י (82 ש"ח) ומנות חדשות לגמרי כמו מסאמן ירקות אורגניים עונתיים (98 ש"ח), נתחי ראמפ סיני בשמן צ׳ילי (98 ש"ח) וסלט קלמרי חלוט (78 ש"ח). ואת הכל כל היופי הזה אפשר לאכול בפיג'מה בבדידות מזהרת בלי אף דודה ששואלת מתי כבר תתחתנו.
להזמנות

מדלן אולרייט | פאלה דה תה

זוכרים אתפופ אפ עוגיות המדלן Chez Nousברביעיית פלורנטין? אם לא הצלחתם להגיע לראש התור קבלו הזדמנות חוזרת, כי צמד השף קונדיטורים הבינלאומיים ענבר אטיס ואיתי זקון מפציעים ליום אחד בלבד בבית התה הצרפתי פלה דה תה, עם מדלנים פריזאים מושלמים על בסיס תה ירוק, מאצ'ה וניל במילוי גנאש וניל, מדלן חמאה שיבולת שועל וגלידת מאצ'ה ועוד הפתעות. הכיוון לירוק מעולם לא היה ממנצ'ז יותר.
דיזנגוף 131, תל אביב, שישי (4.9), 15:00-09:00

שוב כאן | בן & ג'ריס

דקה לפני שהחורף חוזר (סתם, על מי אנחנו עובדים) בבן & ג'ריס ישראל מחזירים למקפיאים את צ'אבי האבי – מהטעמים האייקוניים של המותג, שנבחר ברוב קולות בקמפיין להחזרת טעם אהוב מהעבר. רק כדי להזכיר למי ששכח – וקחו אוויר – מדובר בגלידת וניל שמנתית משובצת צ'אנקים של בייגל מצופה חמאת בוטנים ופאדג' שוקולד, סווירל חמאת בוטנים וסווירל פאדג' שוקולד, שילוב מושחת של מתוק, מלוח, קראנצ'י וקרמי, שמתבקש לתקוע בו כפית ולחסל את הפיינט עד תומו. שימו בזיכרון לקראת יום כיפור, לנחמה תוך כדי הלא צום והבינג'.

הנסיכה מנווה צדק: מותג התכשיטים שמפצח את האסתטיקה התל־אביבית

בסמטאות של נווה צדק, בין חזיתות לשימור, בתי קפה קטנים וחלונות ראווה שנראים כאילו חשבו עליהם קצת יותר, צמח בעשור האחרון אחד ממותגי התכשיטים העדינים והיפים בזירת הלייף סטייל המקומית.She-Ra, מותג התכשיטים של שירה, התחיל מתשוקה למלאכת יד, עבר דרך לימודי צורפות בשנקר, והפך עם השנים לבית קטן ומדויק לזהב 14 קראט, אבני חן, יהלומי מעבדה, פנינים והרבה מאוד טעם טוב.

שירה, בת 42, אמא לשניים ותל־אביבית מלידה, לא הגיעה לעולם התכשיטים במסלול הישיר. כילדה היא אהבה לשזור צמידים מחוטים וחרוזים, אבל במשך שנים ניסתה ללכת בדרך “הנכונה”: לימודי היסטוריה, תקשורת, כלכלה ואמנות. רק שהגוף, כמו שקורה לפעמים, ידע לפניה. “הרגשתי לא שייכת. הבנתי שאני חייבת לעסוק ביצירה, בעיצוב, בעבודה פיזית עם הידיים”, היא מספרת. קורס צורפות במסגרת לימודי החוץ של שנקר היה הרגע שבו הכול התחבר: המבער, המתכת, הדיוק והיכולת להפוך חומר לתכשיט שנשים באמת רוצות לענוד.

גם לשם המותג יש שורש אישי לגמרי. She-Ra נקרא על שם גיבורת העל המצוירת משנות ה־80, אותה נסיכה עדינה שהופכת לדמות חזקה וקסומה. עבור שירה, שנשאה שם דומה בילדותה, זה היה חיבור טבעי: נשיות, כוח, רכות וקסם, בדיוק התדר שהיא מבקשת להכניס לתכשיטים שלה. את הדרך התחילה ב־2012 מסלון ביתה. היא עיצבה, ייצרה, צילמה, ניהלה את הדיגיטל וענתה ללקוחות, כמעט לבד. בהתחלה היו אלה חברות ומלצריות שעבדו איתה, אחר כך השמועה עברה מפה לאוזן, האינסטגרם התחיל לעבוד, והסלון כבר לא הספיק. היא עברה לחלל קטן ברחוב פינס בנווה צדק, ובהמשך לחנות הדגל ברחוב שבזי, חלל שבו סדנת הצורפות פתוחה לעיני הלקוחות, לא כגימיק, אלא כהצהרה: כאן הדברים נעשים באמת, בידיים.

זהב, זיכרון וקו נשי אחד

ה־DNA שלShe-Raנשען על עידון ועל־זמניות. אלה לא תכשיטים שמנסים להשתלט על הלוק, אלא כאלה שנכנסים לחיים ונשארים שם: טבעות, שרשראות, צמידים ועגילים שאפשר לענוד בשכבות, לשלב, לא להוריד, ולחזור אליהם גם שנים אחר כך בלי להרגיש שהם שייכים לעונה מסוימת. הקו נקי, רומנטי, עם קריצה עדינה לוינטאג׳, אבל בלי נוסטלגיה כבדה. חומר הגלם המרכזי בסטודיו הוא זהב 14 קראט, שנבחר בזכות הגוון הבהיר והעמידות שלו ליום־יום. לצדו משובצים יהלומי מעבדה ואבני חן מובחרות. הקולקציות עצמן נולדות מתוך תחנות חיים: MOONLIGHT, שנוצרה במהלך ההיריון הראשון של שירה, מביאה נוכחות דרמטית יותר עם אבני אוניקס שחורות ואובליות; FANTASY ליוותה את ההתרחבות לחנות הקונספט בשבזי, עם יהלומים בולטים יותר וחגיגיות מדודה; וסדרת PRINCESS ADORA, טבעות החותם מתחילת הדרך, נותרה עד היום אחת האהובות במותג. לצד האסתטיקה, She-Ra מקפידה גם על מודעות סביבתית. לאחר מחקר והבנה של השפעת תעשיית היהלומים, בחרה שירה לעבוד עם יהלומי מעבדה מבוקרים בלבד — אלטרנטיבה נקייה ואתית יותר. בנוסף, המותג משתמש באריזות נייר ממוחזר, מקפיד על ייצור חסכוני בחומרי גלם ומציע שירות מחזור זהב ישן, שמוטמע מחדש ביצירות חדשות.

פירסינג, אבל בגרסת תכשיט

אחד התחומים שהפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהמותג הוא מחלקת הפירסינג. בתקופת הקורונה צללה שירה לעולם החירורים, התייעצה עם פירסרים מובילים וחקרה סטנדרטים של היגיינה, החלמה והתאמה אנטומית. כך נולדה קולקציית פירסינג מזהב 14 קראט, שמציעה מענה לנשים שרוצות גם כמה חורים באוזן, אבל בלי לוותר על עידון, איכות ואסתטיקה גבוהה. כיום פועל בסטודיו חלל פירסינג מקצועי, ברישיון מלא ובתנאי סטריליזציה קפדניים, עם פירסריות שמעניקות חוויה אישית, רגועה ובטוחה.

הבית החדש ברמת אביב

עכשיו מגיע פרק חדש: פתיחת חנות הקונספט במרכז אופנהיימר ברמת אביב. עבור שירה זו לא רק התרחבות לצפון העיר, אלא סגירת מעגל משפחתית. החלל החדש נמצא בדיוק במקום שבו פעל במשך 35 שנה מכון היופי של אמה. “אני זוכרת את השיפוץ שההורים שלי עשו פה כשהייתי ילדה בגן, את שעות אחר הצהריים שביליתי כאן. החיבור למקום הזה טבוע בי”, היא מספרת. כשעלתה ההזדמנות, אמה של שירה סגרה את המכון והצטרפה אליה לניהול החנות החדשה – שותפות נשית, משפחתית ובין־דורית. החלל, שתוכנן יחד עם האדריכלית פלורנסיה מיצ׳לי, מעוצב בקו בוגר, טבעי ובהיר, ומציע את כל הקולקציות, מחלקת פירסינג מקצועית ושירותי מחזור זהב.

אבל מעבר לזהב, ליהלומים ולעיצוב, הלב של She-Ra נמצא באנשים. בסטודיו בנווה צדק עובדות שש צורפות, בוגרות שנקר ואקדמיות מובילות, לצד צוות נשי של מוכרות ומנהלות באווירה משפחתית ורגועה. שירה מתעקשת על שירות שהוא לא מכירה אגרסיבית, אלא הקשבה, ליווי ובנייה הדרגתית של “מלתחת תכשיטים” שמתאימה לכל אישה ולתקציב שלה. “מבחינתי, She-Ra היא לא רק מותג לצורך מכירות”, מסכמת שירה, “אלא בית שמכבד את הלקוחות, את העובדות, את היצירה ואת האמנות. מקום שבו כל אישה יכולה למצוא את התכשיט שילווה אותה, יתרגש איתה ויזכיר לה את החוזק והיופי הפנימי שלה”.

חנות הדגל והסטודיו: שבזי 57, נווה צדק, תל אביב | הסניף החדש: מרכז אופנהיימר 13, רמת אביב, תל אביב

אתר אונליין והזמנת תורים לפירסינג:She-Ra-Jewelry.com

אל תחפש רחוק: אלבום חדש אחרי 15 שנה לברי סחרוף

יש בקרים שבהם לא צריך לחפש רחוק בשביל חדשות טובות. אמש, באמצע הופעה בקו רקיע, ברי סחרוף עצר את המופע כדי לבשר לקהל שיש לו הפתעה. "הלילה בחצות, עוד שעה בערך, קורה דבר שהוא מאוד מרגש, אותי זה ממש מרגש", פנה נסיך הרוק הישראלי לקהל. "אחרי 15 שנה שלא עשיתי אלבום שלם שלי, אז הלילה בחצות יוצא אלבום חדש שנקרא 'סולם אהבה'. מתוכו ננגן עכשיו שיר חדש".
>> 20 השירים הכי פורצי דרך של ברי סחרוף

ההתייחסות של ברי ל"אלבום שלם שלי" מחזירה אותנו ל-2011, אז יצא האלבום "אתה נמצא כאן". אם בשלב הזה צעקתם על המסך "הלו, ומה עם 'ליקוטים'?" – אתם לא טועים. ב-2016 יצא האלבום "ליקוטים", שכשמו כן הוא: אסופה של שמונה שירים וקטעים אינסטרומנטליים, שנוצרה מהקלטות של סחרוף והנגנים שלו בין הופעות לחזרות לאורך כשלוש שנים. בזמן אמת הוא הוצג וסוקר גם כאלבום חדש של ברי סחרוף, אבל הניסוח של סחרוף אמש – "15 שנה שלא עשיתי אלבום שלם שלי" – מבהיר לפחות איך הוא עצמו סופר את השנים האלה. כנראה שלעולם לא יהיה מוסכם לחלוטין מה מספר אלבומי האולפן האמיתי של ברי – אבל זה גם לא באמת משנה. אלבום חדש של ברי זה תמיד חגיגה.

למען הסר ספק, 15 השנים האחרונות של ברי ממש לא היו שנים של שתיקה. ב-2017 הוציא סחרוף עם אהוד בנאי את "היא הופיעה כמו הרוח", אלבום משותף של שירי לאדינו בעברית, וב-2020 יצא "בדל של אור", אלבומו המשותף עם דודו טסה. בנוסף יצאו לאורך השנים סינגלים נוספים. עכשיו מגיע "סולם האהבה", האלבום שסחרוף עצמו מציג כחלק מהקאנון שלו. האלבום החדש כולל עשרה שירים שהוקלטו בשלוש השנים האחרונות, כשחלקם, על פי ההפקה, התבשלו עוד מאז "אתה נמצא כאן" ואחרים נכתבו לאחרונה. את רוב השירים הפיק בנו הנדלר, בסיסט ההרכב של סחרוף, ולצדו שותפים להפקה אורן לוטנברג, יונתן דסקל ונדב הולנדר. באלבום מנגנים גם חברי ההרכב ניר מנצור בתופים וגידי רז בגיטרה וסמפלרים.

בין עשרת השירים נמצאים גם שני שירי משוררים שסחרוף והנדלר הלחינו במקור למופע שנערך ב-2011 בניהולו האמנותי של שאנן סטריט: "מדורות לילה", מתוך הפואמה "מסדה" של יצחק למדן, ו"לא הכל כה פשוט" של ש. שלום. מיכה שטרית, שכתב בעבר לסחרוף את "עיר של קיץ" ו"מונסון", כתב הפעם את מילות "על האדמה". ויש גם סגירת מעגל עם דן תורן ז"ל. "בפעם הראשונה", שירו של תורן, הולחן במקור על ידי סחרוף עבור אלבום האוסף "לא ארזתי לבד" שיצא ב-2016. ב"סולם האהבה" סחרוף מקליט ומבצע אותו בעצמו, כמחווה לחברו ולדרך ארוכת השנים שעשו יחד.

את יציאת האלבום מוביל שיר הנושא, "סולם האהבה", שיוצא גם עם קליפ בבימוי תמיר פיינגולד. גם לעטיפת האלבום יש סיפור מרגש במיוחד. היא מציגה צילום של עידו רוזנטל ז"ל, לוחם יחידת שלדג שנהרג בקרב על קיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר 2023. הצילום ניתן באדיבות זוגתו, האמנית הרב-תחומית נוגה פרידמן. לפי ההודעה שמלווה את האלבום, הצילום מתחבר לשמו של "סולם האהבה" ומנציח את רוזנטל ואת התקופה.

שירים חדשים מתוך האלבום ישולבו מעכשיו גם בהופעותיו של סחרוף לצד הרפרטואר המוכר. בספטמבר הקרוב הוא יופיע בספרייה הלאומית בירושלים, באמפי שוני, באשדוד ובפסטיבל התמר במצדה. בנובמבר יגיעו שלוש הופעות מיוחדות לרגל צאת האלבום החדש, כולל הופעה ב-24 בנובמבר בהיכל התרבות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

שחור באוזן: פלייליסט משלים לפרק השביעי והאחרון של "זהב שחור"

במשך החודשיים האחרונים הדוקומנטרי "זהב שחור – סיפורו של ההיפ הופ הישראלי" חרך את המסך בכאן 11, ומילא את הפיד בדיוני מוזיקה ותלונות של ראפרים. מעבר להיותו יצירה אודיו-ויזואלית יוצאת דופן במחוזותנו שלא נראה כדוגמתו מאז "סוף עונת התפוזים", מדובר בחגיגה יוצאת דופן של תרבות ההיפ הופ המקומית, שנמצאת בשנים האחרונות בסוג של טור דה פורס. וזו הזדמנות יוצאת דופן לתת את הכבוד (הקלישאתיים יגידו ריספקט) לז'אנר ולמייסדיו, כמו גם לדוקומנטרי הייחודי שמקיף את תולדותיו. ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר בפלייליסט נלווה שחוגג את הראפ העברי, ומפנה את הספוטלייט גם לראפרים שלא מופיעים בסדרה.
>> בפרקים הקודמים:הפלייליסט לפרק 1|הפלייליסט לפרק 2|הפלייליסט לפרק 3|הפלייליסט לפרק 4|הפלייליסט לפרק 5|הפלייליסט לפרק 6

גם אנחנו כאן בטיים אאוט אוהבי היפ הופ מקומי – למעשה (והנה מגיע גילוי נאות), אחד מכותבי הטקסט שלפניכם, סגן העורך מתן שרון, מרואיין בסדרה בכובעו כעיתונאי היפ הופ, ואף ייעץ לתחקיר המקיף שערכו היוצרים אמרי דקל קדוש ורום אטיק. הכותב השני אבישי סלע, הוא גם ילד היפ הופ מתבגר שגדל על ברכי עסק שחור ומדרגות הג'י ספוט. לכן יצאנו לאסוף פלייליסט משלים לפרקי הסדרה (שזמינים כולם ביוטיוב) – כזה שמרחיב את המתואר בה, מוסיף מידע וצבע על מה שמוזכר בה – ואם אפשר, גם מוסיף אמנים שיוצרי הסדרה לא הספיקו לשלב במגבלת הטלוויזיוניות. הפלייליסט השביעי והאחרון סוקר את הראפרים שפעלו בתקופה המדוברת (2015-2025) ולא הגיעו לפרק, אבל מייצגים מניפה מרהיבה, צבעונית ומגוונת של דור ההיפ הופ, הפרחים גדלו בצילו של הראפ העברי, והפכו אותו לנווה מדבר מוזיקלי. אגב, לסדרה יש גםפלייליסט רשמי בספוטיפיי, שמרכז את כל המוזיקה שמופיעה בפרקים – אבל אנחנו בקטע של להרחיב. למעשה, אלו היו 122 שירים נוספים לזהב השחור הזה. כמה כיף שיש ראפ בעברית.

שקל – וואחדל סימפטיקו (2016)

שקל הופיע ב"זהב שחור" כמעט לכל אורכה – בהתחלה כילד היפ הןפ, ולאחר ממכן כמפיק וכרוח החיה מאחורי ההצלחה של "פרודוקס", ושותף לדרך של רביד פלוטניק. אבל דווקא את החלק השלישי שלו לא ראינו בסדרה, וזה קצת חבל, כי החלק שלו כאמן מבצע שהוציא ארבעה אלבומים (לא כולל "תחיית המתים") הביא לראפ העברי סאונד חדשני וכתיבה מקורית וחשופה עד כאב. השיר הטיפה מבודח הזה, עם סימפול איטלקי מבריק, מצליח לשים את הלב המדמם על השולחן עם הפקה שאי אפשר שלא להידבק אליה, ומציג רק טפח אחד מהאמן המגוון ששקל הפך להיות.

כהן – חוזר (2021)

גם כהן הוצג בסדרה רק בכובעו המוזיקלי כחצי מהצמד מכהן@מושון, אבל המשך דרכו כאמן סולו וכאחד המפיקים המשפיעיות יותר של העשור האחרון לא קיבלה ספוטלייט בסדרה, אך השילוב בין כתיבה מקורית, שנונה ומעניינת, פלואו מבריק והפקות מוזיקליות הרפתקניות כמו שרק הוא יודע להביא הפכו אותו לאחד מהראפרים החשובים בדור החדש. הקטע הקסום והמהפנט הזה, שמגיע מהאלבום המופת "מה שאפשר עם מה שנשאר", מציג את שלל היכולות האלו עם סימפול מבריק של אריק לביא, ראפ שזור בחוכמה סביבו, בלי שום תוספת תופים ואמן אחד שבאמת יכול לעשות שמיניות סביב כל הראפ העברי, ולעשות את זה ברמה אדירה.

מבוא הדודאים – גלגל מסתובב (2018)

בדומה לנ"ל, גם הסקשן של דודא לא הקיף את מלוא הקריירה של הראפר-מפיק המוכשר כשד הזה, וחולף בזריזות על פני ההרכב שיצר עם חבריו מאשדוד אלמוג גוזלן ועידן רז, שיצרו ביחד שלישייה שעיצבה תת ז'אנר אפלולי שאפשר לקרוא לו דריל אשדודי, למרות שגם זו הגדרה לא מספיקה. ביטים אפלים ודופקים בראש, ראפ רחוב בוער ופזמונים בלתי נשכחים היו הבסיס לקריירת הסולו של דודא ולדודא גאנג שיבואו אחריו. אבל דאז, הם היו ראפ שכונות אותנטי כמו שהראפ העברי תמיד חלם לגדל.

טי.או.בי וזיקיי – דרך (2017)

יש שירים בראפ העברי שלמרות שמעולם לא פרצו כלהיט, הפכו לאבני דרך. כך השיר הזה, שמאחד בין הראפר הכל כך מוכשר TOB, שבגלל גר באמריקה, אבל ההיפ הופ העברי גר אצלו בלב, לבין זיקיי, חיה רעה שכבר דיברנו עליו בפלייליסטים קודמים. ביט מהורהר באווירת נאז מאפשר לשניים לשפוך את הלב על הקשיים שבדרך, ואוהו לא חסר. וורסים כנים וכואבים שמתפשטים מהבולשיט שלפעמים הראפ יכול ללבוש, ומשאירים רק "חיים על ביט בועט", כדברי זיקיי. סיפור אהבה לראפ כדרך ביטוי, גם כשהוא כואב.

ליעד מאיר – פלואו של טמבל (2022)

הפרק השביעי ב"זהב שחור" עובר דרך סיפורי "דור ההיפ הופ" – כלומר, הדור הראשון שעבורו היפ הופ בעברית הוא לא משהו מתגבש או גולמי, אלא עובדה קיימת. ואחד מנציגיו המוכשרים והמוצלחים ביותר הוא הילד הזה, בסך הכל בן 24 אבל כבר עם קריירה של כמעט עשור, שבלהטוטי לשון מרהיבים ואטיטוד שאין שני לו מצליח ליצור באנגר אחר באנגר, ומשתלט על הכל – מטיקטוק ועד לפרסומות מקדונלדס. זה אולי פלואו של טמבל, אבל המוזיקה מבריקה.

יאנג בויז עם שיפי וסוויסה – יש לי בגד (2018)

לצד החייזרות של סוויסה שהוצגה בפרק האחרון, סצינה קטנה ואדירה של טראפ תל אביבי צפה באמצע העשור האחרון, והוציאה כמה כוכבים וכמה הברקות. צמד הראפרים-מפיקים הפנר ואצ'י עשו מוזיקה קומית עם פוקוס על פאסון מוגזם, כמו בשיר הזה שחוגג בגדים יפים, אבל עשו זאת על ביטים עם סימפולי עברית יפהפיים, חוש הומור שנון ואווירה כיפית שעשתה אותם כוכבים קטנים, ואחת הפנינות האדירות של הראפ העברי שלא פרץ למיינסטרים. מי שלא היה בהופעה שלהם בלבונטין 7 לפני שהתפצלו לא ראה כיף מעולם.

עידו מימון וסלימפים – עירום על הפלנטה (2024)

הפרק הזה התמקד למעשה בסיפור של הראפרים שגדלו לתוך היפהופ כמובן מאליו, ואז החליטו לחרע אותו מבפנים. ואחד מהם הוא סלימפים (יפים בשקלוב), בוגר הרכב הטראפ פורץ הדרך GCG, פצצת כישרון אמיתית ואחד הראפרים הצבעוניים ביותר שפועלים כאן, שמעבר לגוף יצירה ארוך ומרשים בפני עצמו, מצליח גם לבלוט בכל פעם שהוא מתארח. השיר הזה הוא דוגמה מושלמת לכך – מתוך "פסטיבל מסמפלי סימפולים", האלבום המטורלל של עידו מימון. עם ביט שאי אפשר לסרב לו, הפלואו הדביק של סלימפים מכניס אותך פנימה ולא נותן לך לצאת. עוד הוכחה לכמה הגל הנוכחי אמיתי, ואיך בזכות אמנים כמוהו – ועוד רבים – הוא גם יישאר כאן הרבה יותר.

אפוקליפסיה עם נטורל – חדר מסתובב (2017)

עוד אחד מהשמות שצפו בהרבה תלונות על היעדרויות, והפעם זו בהחלט טענה מוצדקת. אודימן, פלאשבק ו-9 מילימטר עושים ראפ מיליטנטי, מחוספס, אגרסיבי וכזה שהצליח להגיע הרבה יותר רחוק משניתן לצפות ממוזיקה אפלולית שכזו – למעשה, הכינוי 'ראפ פנימיות' נדבק אליהם, בין היתר כי הצליחו בקרב נוער שלא מוצא את עצמו בשום מקום אחר, אבל ממש לא רק. חוץ מהלהיט הענק "תן לי לבד" עם עידו בי וצוקי, השיר הזה, עם נטורל המצוין (עידן בן נון), מציג את הפלואו הלהטטני המהיר שלהם, אבל מעבר לו הראפ שלהם אופיין בנושאים כבדים ודיבור נטול פילטרים – אופי שהדהד גם בליגת הבאטל-ראפ שהולידו, "דיבור נגוע". ללא ספק עמוד חשוב ביסודות הראפ של היום, למרות שמעולם לא הוציאו אלבום (אבל וואי וואי כמה סינגלים והופעות).

שרק וצוקוש עם עידן רז – בראש שלי (2018)

שנים לפני ששרק היה הכוכב שהוא, ולפני שצוקוש יצא לקריירה מצליחה כאמן סולו יצירתי, החיבור בין השניים השונים-אך-מתאימים האלו הוליד צמד בלתי נשכח, ששילבו בין ראפ חד ואנרגטי עם פזמונים שאי אפשר להוציא מהראש, והרי הדוגמה המושלמת. הכימיה בין הצמד היתה זרם חשמלי שעבר בראפ העברי, והשניים היו בוני תרבות שיצרו לעצמם סביבה, קהילה ובית מוזיקלי. למרות שהוחתמו אצל סאבלימינל (ויש שיגידו, בגלל) הם לא פרצו למייסטרים יחדיו, אבל טוב לראות שבקריירות הנפרדות הם מגשימים את ההבטחה ההיא.

מאור אשכנזי ונועם כהן – השיר של נועם 2 (2023)

בין הסיפורים שפורקו במהלך הפרק השביעי, טראומת ה-7.10 עלתה והדהדה בין נס וסטילה לג'ימבו ג'יי, שכן גם היא עיצבה את ההיפ הופ הישראלי. השיר הזה, שנוצר על ידי מאור אשכנזי וחברו נועם כהן, גולל את סיפור של השני, שנמלט וניצל איכשהו ממסיבת ה"נובה", ואף עובר במיגונית המוות, ומצליח לשרוד. וזה בסוף חלק מתפקידו של ההיפ הופ העברי – לתעד את החיים שלנו כאן, לטוב ולרע. גם אם – ואולי בעיקר אם – הם מזעזעים, טראומטיים וכאלו שנרצה להדחיק, אבל אסור לנו לשכוח.

ענר ושאנן סטריט – שנאת אחים (2024)

ענר שפירא ז"ל היה ממש באותה מיגונית, והתפרסם כגיבור שלא הפסיק להרים רימונים חיים ולזרוק אותם החוצה, עד שאחד גבה את חייו. אבל מה שענר השאיר אחריו הם חייו, שבהם חתיכת צוואה – כמות מפתיעה של מוזיקה שלא הספיקה לצאת לעולם, והחלה לטפטף החוצה רק לאחר מותו. האי.פי הראשון שיצא מחומריו, "מבוא לענרכיזם", מציג ראפר יצירתי וחד עם אמירה נוקבת ועמוד שדרה מוסרי שהיה גדל להיות אמן גדול, כפי שכבר ברור באלבום שיצא לאחר מכן, "מחפש אהבה". לשיר הזה צורף בית שנכתב על ידי שאנן סטריט, שמהרהר על מה יכל להיות עם האדם שאבד לנו. רגע קטן של חיבור כואב בין ראפרים.

שחר הלל – גור בארץ הזאת (2025)

"הלכות מלחמה" של הראפר הצעיר שחר הלל יצא שנתיים לאחר הטרגדיה, ויחד עם אלבומו של ג'ימבו ג'יי, הוא כנראה היצירה המוזיקלית השלמה ביותר שנכתבה על האסון. אלבום שתקף מכל כך הרבה זוויות את האסון הנורא שעבר עלינו, מפיו של בחור ממעלות שחווה אותה בגוף ראשון. זה אלבום מצוין – לא רק בגלל האיכות שהוא מביא, אלא בעיקר בגלל היכולת לדבר באופן ישיר וכואב על הטראומה. כמו השיר הזה, שמדבר בלב פתוח על האפשרות להגירה, ועל השבועה להמשיך ולהילחם על המקום הזה. "ראיתי כבר כאלה שמדברים על לעזוב אותך/ מבחינתי זה אף פעם לא היה באופציות/ החלומות שלי בעברית, אני נולדתי פה/ אחת עשרה דורות מצד של אבא צועדים באדמה הזאת". היפ הופ ציוני, והפעם על אמת.

סימה נון – חרא על זה (2018)

אחת הטענות התקפות נגד "זהב שחור" (כי היו מלא שלא) היתה על היעדר הייצוג הנשי. מעבר לעובדה שראפריות פשוט לא היו חלק גדול מהסצנה בימי גדילתה, ושזה באמת היה משחק די גברי עד הגל האחרון – ראוי לתת את המקום לאחת הראפריות האדירות שגדלו כאן. סימה ברמי, שהיתה בכלל סולנית של להקת הפאנק "Not On Tour", פיתחה את היכולות שלה כראפרית מושחזת ומצוינת, שיש לה קול (תרתי משמע) והיא יודעת מה לעשות איתו; ולספר את הסיפור שלה בהיפהופ, גם כאישה אבל בעיקר כסימה, בדרך סוחפת.

כליפי – 1997 (2020)

עוד אחד מילדי הראפ המוכשרים שעלו כאן, סטורי-טלר בחסד, פריסטיילר משוגע (הרחובות לא ישכח כשהגיע לג'יגה ג'וס לפריסטייל בן שעה) ואמן שלא מפסיק להתפתח ולהשתדרג. הראפר הצפוני התחיל בהרכב יחד עם חברו אפה, והתפתח לאמן יצירתי שתמיד מצליח לתפוס זווית חדשה שלא נתקלתם בה, ולעשות את זה עם תועפות של סטייל. השיר הזה נכתב ביום הולדתו ה-23, ומעיד על בגרות בלתי רגילה לגיל הזה עם סיפורו מינקות ועד הלום, אבל אל תפספסו את האלבום שהוציא לפני מספר ימים, ומציג את הגרסה בת ה-29 שלו.

סטטיק ורון נשר – פאנצ'ים (2025)

נו מה, לא הכרתם? הכוכב הכי גדול שיצא מהראפ העברי לזרוח בפופ הישראלי. וגם סטטיק פה. סתם נו, שני כוחות חזקים מאוד שנפגשו אי שם בעשור הקודם, התפצלו בשל סכסוכים והשלימו כדי לחזור לשיר ראפ מעולה ומחודד פאנצ'ים. אז כן, קצת חבל לנו שסטטיק ממוקד יותר בפופ מאשר בראפ, כי הוא ראפר מדהים – וקצת חבל לנו שרון ממוקד יותר בפרובוקציה מראפ, כי הוא ראפר מדהים. לכן כיף כל כך לשמוע אותם ביחד, מתוך האלבום המוצלח "אסיפת הורים" של נשר מהשנה שעברה. עכשיו רק לנקות את כל השטויות מסביב, ולהתמקד רק בראפ ופאנצ'ים, וכולם יהיו מאושרים.

דודו פארוק – אלירן סבג (2018)

אם תרצו, סוג של בן חורג של הסצנה שהפך לתופעה שבצורה לא מודעת, מתחברת אחורה עד להאשם תמיד. אורי קומאי יצר דמות של מגה ערס ישראלי אבסורדי, אך הוציא אותה מגבולות הדחקה הזולה והפך אותה ליצור חי ומקורי שיוצר ראפ מוזר ומרתק. הוא גם הצליח לייצר כמה להיטים לא קטנים, כולל השיר הזה בהפקתו של אורי שוחט, שטבע את הביטוי הבלתי נשכח "למה ככה חזק". נוצה מאוד ייחודית ומוזרה ונפלאה בכובע הראפ העברי.

שם טוב האבי – האזרח הקטן (2020)

ואם כבר אנחנו בדמויות, גם הדמות של תמיר בר המשיכה את השושלת הנאה של ראפ קומי, ואף הרחיבה אותה לאופרת ראפ יוצאת דופן שמכל המקומות, יצאה דווקא בתאגיד השידור הציבורי. הראפר שהתמכר לסם הרדמה – סך הכל בדיחה די חמודה על מוזיקאי טראפ – הפך לתופעה ארצית בזכות הכישרון של בר ושל המפיק ישי סוויסה, ועל הדרך נתן במה לעוד שורה של ראפרים ששיחקו יחד איתו, בסרט קצר שהיה חגיגה של הראפ בעברית. כלומר, בסוף הוא אפילו גרם לברי סחרוף לעשות ראפ – ומה הוא הניצחון המוחלט אם לא זה? שיר המחאה הזה הוא כנראה הפיסה הכי חשובה וחדה בכל הפרוייקט, ולמרבה הדיכאון, עדיין רלוונטי.

מאיור ומאור – עדיין כאן (2025)

המפיק המוכשר כשד מאיור פרץ בביטים רועמים ובאלבום "מגמגם" בתחילת העשור, אבל היצירה הזו – מתוך האלבום "בזמני", שמבוסס כולו על סימפולים של עוזי נבון – היא היילייט בלתי רגיל, עם וורסים מעולים של ההכוכב העולה מאור (שהסיבה היחידה שאלבום המופת שלו "דרך ארץ אחרת" לא כאן, זה כי הוא יצא רק השנה). יש פה רבדים על רבדים של מוזיקה – הוא מסמפל את הקאבר של עוזי נבון ל"ארץ ישראל" של אריק איינשטיין, אבל גם מרפרר לביט אייקוני של כהן שמסמפל את המקור – וזה מבלבל, אנחנו יודעים. אבל קשה להתבלבל מהראפ המעולה של מאור, ששופך את ליבו על הכאב והתקווה שמתחלפים תדירות במקום הזה, במיוחד בין יום העצמאות ליום הזיכרון. שלמות של ראפ והפקה.

בזי בי – שוב אני (2021)

אחת ההעדרויות היותר מבאסות בדוקו, שגם מייצג אגף שכמעט ולא נכח בו – הראפ של יוצאי הקהילה האתיופית. משה תאטקה טסמה, בוגר ההרכב החשוב KGC, הפך לסוג של משיח מוזיקלי לאתיופים, ובצדק. עם השראה ברורה מטופאק בפלואו, בסטייל, במסרים ובאטיטוד, בזי כיוון והצליח להיות קול מהדהד של האנשים שלא תמיד רואים במיינסטרים הישראלי, בגאווה אתיופית מוצהרת ועם כריזמה סוחפת. כוכב אמיתי, תופעה ענקית ויוצר שלא מפסיק להתפתח. השיר שובה הלב הזה מגיע מהאלבום הקודם שלו, "תאטקה", ורק נסו לא להידבק בוייב תוך כדי האזנה. עכשיו ברור איך הוא נהיה סמל.

אברהם לגסה – הנה אני זז (2023)

כפי שניתן לראות מהשתתפותם של טדי נגוסה ועדן דרסו בפרק, ראפרים מהקהילה האתיופי הם לא מונוליט, אלא שפע יצירתי מגוון שמבטא בדרכים שונות את עצמם, ולא רק את זהותם. ואף אחד לא מבטא בייחודיות המהריבה של אברהם לגסה, שעשה ראפ מושלם בעברית – וגם בפאקינג יפנית. פלואו שמעיף את הראש וכתיבה שפורעת את הלב והשכל מזכירים את הדבר שהופך את ההיפ הופ הישראלי לכל כך טוב, ובוודאי עדיף בשנים האחרונות, על אחיו האמריקאי – היכולת לשמוע מאמנים שונים כל כך, דברים שונים כל כך, בדרכים שונות כל כך. וזה שונה כל כך טוב. השיר הזה מתוך האלבום הפשוט מושלם "קונו", שיצא בתאריך המצער של ה-8 באוקטובר (ואז נמחק, ועלה מחדש רק בשנה שעברה).

אקו – דקה (2025)

ראפרית נוספת שלגמרי ראויה לאזכור, מי שפעלה במשך שנים לא מבוטלות באנגלית כחצי מהצמד אקו&טיטו, ועשתה החלטה שהשתלמה לעבור לעברית. אפשר לשמוע עד כמה בשיר הנפלא הזה, שמסמפל בחוכמה רבה את "שוב" של ג'וזי כץ ושמוליק קראוס כדי לפרק סיפור על אהבה גדולה ופוצעת, בצורה כנה וחשופה כמו שרק אקו מצליחה להביא. אם שאלתם את עצמכם למה חשוב לתת ייצוג גם לנשים, זה כי אף ראפר לא היה מצליח לכתוב שיר כזה.

אוחנה – לילות לבנים (2025)

עוד אחד מהיצורים הנפלאים והיצירתיים שצפו במהלך השנים האחרונות, תופעה מוזיקלית נוצצת ונדירה עם גוון צבע מוזיקלי שלא נשמע כמותו בארץ, ולא רק כי הוא גיי. עם זאת, האלבום האחרון שלו "הרגתי אותך בחלומות שלי" דווקא כן מדהים כי הוא גיי, אבל לא בזכות הזהות המינית, אלא בזכות המוכנות להיחשף על האתגרים שנלווים לכך בצורה שלא שמעתם מעולם, חותמים לכם. השיר היפהפה והעדין הזה, בהפקת טחיני פרינס ושאי (רגע, תיכף), מייצג את הצד הרגיש והפגיע של האלבום, אבל הצד החשוף והכואב והרועש לא פחות מרהיב.

שאי – סליחה שלא גמרתי, נהייתי עצוב (2022)

מאז פרץ עם השיר המרהיב הזה, שהוא בכלל אופרת ראפ מופרעת ב-7 עם סימפולים של גבריאל בלחסן, שאיי הפך לאחד הדמויות המובילות של הראפ החדש, כדמות המובילה בלייבל רעש (שכולל, בין היתר, גם את אוחנה ושחר הילל). אבל יש משהו בשיר הזה שמייצג את כל האבסורד, המוזיקליות המשוחררת, ההומור הרנדומלי והכאב האמיתי ששאי המשיך להציג מאז. ההופעות המלאות מעידות שמדובר בתופעה חשובה וסוחפת, ההשפעות על כל הראפ שמסביבו מעידות שמדובר באמן חשוב לראפ העברי, והמוזיקה מעידה שזה פשוט מדבק. אבל הכל התחיל שם, בשיר המוזר והנפלא הזה.

סאדייל – זהב שחור (2026)

השיר הכי טרי ברשימה הזו כל כך טרי, עד שהוא ליטרלי יצא רק היום, יום אחרי הפרק האחרון. סאדייל, שכיכבו בפרק החמישי, ארזו נהדר את השיח סביב הסדרה עם שיר שדואג להעריך את הדוקו, אבל גם להזכיר ש"סדרה מספרת גרסה – לא את כל מה שנשאר". וכך בשיר הם סוגרים עם המילים "כבוד לכל מי שהיה שם בשנים האלה, ולא הוזכר בסדרה", ואז קוראים בשמם של יותר ממאה שלושים אמנים, אנשים, מקומות, הרכבים וגופים שעסקו בהיפ הופ לאורך השנים, ולא הגיעו לסדרה. זה בדיוק מה שניסינו לעשות במהלך 7 הפלייליסטים ו-112 שירים הנלווים לפרקים – לתת את הכבוד לחלק ממי שבנו את הפסקול של הראפ העברי – מהאשם תמיד ועד לשאי. והיופי, כמו שנאמר בפרק האחרון, הוא שזה ממש לא נגמר. חכו איתנו לארבעים השנים הבאות.

מה רואים הלילה: מי צריך שלוש עונות כשאפשר לראות ספיישל לגו?

זוכרים שלפני שדיסני+ נחתה פה לא היה מקום לראות את "המנדלוריאן" ואפשר היה לצפות בזה רק בדרכים לא חוקיות? ברור שלא עשיתם את זה, כי אתם שומרי חוק, אבל אנחנו גם מספיק זקנים כדי לזכור שחשבנו שיקראו לסדרה "המנדלורי" בעברית כמו שאומרים "האמריקאי" בעברית ולא "האמריקן" אבל היינו צעירים ותמימים אז. בכל מקרה, הרבה מים זרמו מאז בירקון ותודה לאל יש לנו כבר דיסני+ משלנו, והשם "המנדלוריאן" כבר תפס וחלקנו הספקנו לראות שלוש עונות, בנוסף לסרט "המנדלוריאן וגרוגו" בקולנוע. והנה, במהלך מאוד דיסני – הסרט נוחת בדיסני+ ובמקביל גם ספיישל לגו שאמור לדחוס ב-49 דקות את כל הסאגה שראינו כבר בשלוש עונות. האמת? אהבנו. גם ריקאפ באורך סביר למי שרוצה להיזכר בכל העונות, וגם מקום טוב להתחיל למי שאין לו כח לצלול עכשיו לשלוש עונות.
>> מה חדש בדיסני+: 9 סרטים, סדרות ודוקו-רצח שתרצו לראות בספטמבר

הספיישל החדש של דיסני+ הוא ריקאפ קומי רשמי לשלוש העונות של "המנדלוריאן", בבימוי כריס באקלי, שביים גם את "לגו מלחמת הכוכבים: לבנות מחדש את הגלקסיה", ובכתיבת מייקל פרייס, כותב ותיק של "משפחת סימפסון" ואחד מיוצרי "F Is for Family". גאווין האמון, המוכר לגיימרים כקני ממשחקי "The Walking Dead" של Telltale, מדבב את המנדלוריאן, ולצדו חוזרים קולות מוכרים כמו קייטי סאקהוף, סטארבק מ"באטלסטאר גלקטיקה", וביל בר, הסטנדאפיסט הג'ינג'י העצבני שגם יצר עם פרייס את "F Is for Family". בלי קשר, תראו את הקטע שלו שהוא מדבר על כדורסל נשים. זה קטע שאמנם הזדקן מאוד רע, אבל עדיין מאוד מצחיק.

הטריק העלילתי די חכם בפשטות שלו. מנדו וגרוגו מגיעים למסיבה שנערכת לכבודם, והחברים מתחילים לספר לקהל על ההרפתקאות שעברו יחד. מכאן אפשר לקפוץ בחופשיות בין רגעים מכל שלוש העונות, להחליף את הרצינות המערבונית של המקור בהומור לגו ולהפוך קרבות, מפלצות, גיבורים ונבלים לבדיחות קטנות. במקביל מסתובב איום פיראטים שמעניק לספיישל גם עלילת הווה, כדי שלא נרגיש שאנחנו פשוט צופים בתקציר "בפרקים הקודמים" עם תקציב אנימציה.

וזה גם בדיוק המקום שבו השילוב עם לגו נשמע נכון. "לגו באטמן" היה מבחינתנו כמעט מושלם דווקא מפני שהוא הבין שאפשר לכבד דמות איקונית ובאותו זמן לצחוק על כל ההרגלים המגוחכים שלה. "המנדלוריאן" הוא חומר גלם טבעי לאותו טיפול: גיבור רציני להחריד, תינוק ירוק שגונב כל סצנה ויקום שמגיע עם הרבה מאוד שיעורי בית. אנחנו לא מציעים להחליף שלוש עונות ב-49 דקות, אבל אם צריך רענון מהיר, ערב משפחתי או פשוט גרוגו עשוי מקוביות לגו, הנה קיצור הדרך הכי סימפטי בגלקסיה.
"לגו מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן", ספיישל בן 49 דקות, זמין בדיסני+ ישראל

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

ד"ש ממשחקי הכס: הטירה בת 800 השנים שנבחרה למלון היפה בעולם

אם אי פעם חלמתם להרגיש כמו אריסטוקרטים באחוזה אירופית, יש לנו חדשות בשבילכם: בדירוג העולמי החדש של "טיים אאוט", שבו נבחרו 33 המלונות היפים ביותר על פני כדור הארץ, יש מנצח אחד שמשאיר לכולם אבק. תגידו שלום לטירת אשפורד (Ashford Castle) שבאירלנד – המקום היפה ביותר בעולם להניח בו את הראש.
>> פרידה ממלכת הנקודות: 9 מקומות בעולם שבהם יאיוי קוסמה תזרח לנצח

האחוזה האגדית הזו, שמשתרעת על פני כ-1,400 דונם במחוז מאיו, כוללת גנים סודיים, אולם קולנוע פרטי ולא מעט קסם. מומחי הנסיעות הגלובליים של טיים אאוט חרשו כל פינה בעולם – מחופי קליפורניה ועד לג'ונגלים של קוסטה ריקה – כדי לחוות את המקומות המרהיבים האלה ממקור ראשון. הניסיון הזה הוא בדיוק מה שהעניק לטירת אשפורד גם את התואר "מלון המורשת הטוב ביותר".

יש גם גינה סודית וספא. טירת אשפורד (צילום: טירת אשפורד/טיים אאוט)

הטירה המפוארת הזו מארחת אורחים רמי מעלה עוד משנת 1228, כולל שמות כמו אוסקר ויילד ובני משפחת גינס המפורסמת. כיום מדובר בריזורט יוקרה משוחזר בקפידה, שמתהדר במבוך מרשים של מסדרונות, נברשות קריסטל מרהיבות ובריכת ספא שעוטרה כולה בצדפים.

המבנה של הטירה כל כך מורכב ומפותל, שצוות המלון ילווה אתכם באופן אישי עד לפתח החדר שלכם במעמד הצ'ק-אין (ועדיין מומלץ לשנן היטב את הדרך חזרה). בפנים, חדרי השינה מעוצבים בצבעים נועזים ועשירים, ורובם מציעים נוף ישיר לאגם לוך קוריב הישר מהכרית. הזמן המושלם לתפוס את כל הפלא הזה הוא בסתיו, כשהערפל מתרומם מעל האגם והעצים שמסביב נצבעים בגווני זהב.

כמו להיכנס לעולם אחר. בתוך טירת אשפורד (צילום: טירת אשפרוד/טיים אאוט)

הניצחון של הטירה האירית לא הגיע בקלות, שכן היא גברה על כמה מהמקומות המרשימים ביותר בעולם. למקום השני הגיע "היראמאצו קארואיזאווה מיוטה" מיפן בזכות הנופים עוצרי הנשימה של חבל נאגנו, ואילו מלון "פור סיזנס" בפירנצה קטף את תואר הגנים היפים ביותר. מלון פנישיה (Phoenicia) במלטה לקח את הבריכה המוצלחת ביותר, וגם מלון 1 Mayfair בלונדון ו-Le Pavillon de la Reine בפריז השתחלו לרשימה המצומצמת. לצדם נכנסו לרשימה גם לוקיישנים פראיים ומפתיעים במיוחד – החל ממנהרת תצפית תת-קרקעית בדרום אפריקה ועד אקו-לודג' אקזוטי בקוסטה ריקה שמשקיף על אחד מארבעת הפיורדים הטרופיים היחידים בעולם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?