Time Out תל אביב About

נחלה חדשה: אנשי מנטנטן מסמנים את הרחוב הבא עם חמארה אמיתית

במיפוי אזורי הבילוי בתל אביב, רחוב נחלת בנימין נעוץ במרומי השלישייה הפותחת (יחד עם שדרות רוטשילד ודיזינגוף). אחת הסיבות להצלחה, אם לא העיקרית שבהן, היא הפיכתו של אזור הבדים והסדקית למדרחוב – אלא שלהצלחה יש מחיר: בערב, כשהכביש נסגר לתנועה, נחלת בנימין פשוט נסתם מרוב אנשים.
>>טורק לחמג'ון מתרחבים, יוסי שטרית עם קינוח מדובאי ועוד חדשות אוכל

בליינים תל אביבים שסולדים מהעומס מדירים את רגליהם ומחפשים יעד אחר, מרכזי אבל לא בלב הרעש, עם קצת יותר מרווח נשימה ואותנטיות. מי שמסתמן כתחליף הוא רחוב דה פיג'וטו הצנוע, שלפני שנה הוכרז על ידי העירייהכמוטה הליכה בשעות הערב והלילה ולאורך סופי השבוע.חמארה דה פיג'וטו מנצל את נתוני הפתיחה וגולש בחינניות אל הכביש. למרות הקרבה לאלנבי ופלורנטין האווירה מזכירה בר שכונתי בברלין, עם המון חן ואפס פוזה.

כשהתחלנו לעקוב אחר הקמת חמארה דה פיג'וטו ניחשנו שמדובר בעוד מקום יפני. הסיבה היא שהבעלים אסף מנחם הוא גם בעלי מנטנטן וסאקה בה, ואך הגיוני שימשיך באותו קו טרנדי. אבל לא. "רצינו קצת לצאת מאזור הנוחות", הוא מנמק את הבחירה הקונספטואלית והגיאוגרפית. "במשך שנים מנטנטן היה לבד בנחלה, אבל היום זה כמו הקוואסן. אי אפשר ללכת ברחוב. את סאקה בה פתחנו ברחוב שקט יותר, וכשחיפשנו עוד מקום רצינו להישאר קרוב כי לא בא לנו להסתובב בעיר. דה פיג'וטו מתפתח וזו זכות ליצור רחוב חדש".

בגלל המלחמה ההקמה התקדמה – ועדיין מתקדמת – בשלבים. נכון לעכשיו החמארה מתפרשת על פנישלושה חללים בעלי אופי שונה: הראשון הוא בר ומטבח; השני, סלון עם ריהוט וינטג', בימת הופעות קטנטונת וקמין חשמלי שמפזר חמימות נעימה; וחלל נוסף, שאולי עוד יהפוך לחדר פרטי. על הכביש הוצבו שולחנות וכיסאות פלסטיק צהובים כתזכורת לחטופים, אך במבט קדימה, לעתיד טוב יותר, ועבודות של אמן הגרפיטי בר שלום מוסיפות צבע ואופטימיות.

יחד עם מנחם מובילים את המקום השותף אורון שוורץ שאמון על האלכוהול והמסעדן הוותיק אלון פרידמן (לשעבר קיטשן מרקט, אונזה, משייה), שתומך בגזרת האירוח ומהדק את קונספט ה-עד 50 ש"ח לפריט. על התפריט חתומים שף עילי ברנשטיין יוצא קבוצת אייל שני ויוסי בנגייב, שף קבוצת מנטנטן. "המטרה היא שאנשים יוכלו לבוא, לשתות בירה או קוקטייל, לאכול משהו ולצאת עם עודף מ-100 ש"ח".

תפריט הפתיחה לא בא להמציא את הגלגל, אלא להיות חמארה במלוא מובן המילה, עם מנות קטנות שהולכות טוב ליד הדרינק: סלט ביצים וכבדי עוף קצוצים גס עם חזרת פיקנטית (22 ש"ח כ"א), איקרה מצוינת (26 ש"ח), סרדינים עם תטבילה ושום קונפי בקופסת פח דקורטיבית (28 ש"ח) ודג לבן כבוש (36 ש"ח). המנה הזולות ביותר משאירות עודף משטר אדמדם, למשל פיצוחים (16 ש"ח), לחם וחמאה (14 ש"ח) וצלחת חריפים וטחינה (18 ש"ח כל אחד). תמורת פלטת נקניקים תשלמו 48 ש"ח, המנה היקרה בתפריט.

הכול טעים, טרי ולא מתחכם ומה שנגמר נמחק מהרשימה (ועל כן פספסנו את הסוטלאץ'). בתפריט האלכוהול בולטים קוקטיילים ששוורץ מכין, למשל מרטיני קפה שחור ועראק מיול. גם כאן המחירים בצד הנמוך של הסקאלה: רוב הקוקטיילים באזור 40 ש"ח, שליש בירה ב-30 ש"ח בממוצע, צ'ייסרים מ-18 ש"ח ופלאסקים (100 מ"ל) של עראק, וודקה ועוד מ-50 ש"ח.

על פניו לחמארה ולרחוב דה פיג'וטו יש את כל הנתונים להצליח. שמועות כבר מדברות על כך שאייל שני עומד לפתוח בסמוך סניף של המזנון, ואם תרצה השם גם הקונדיטוריה של WABI תנעץ כאן יתד בקרוב. אלא כדי שכל זה יקרה והפוטנציאל יתממש, עיריית תל אביב חייבת לשים יד. מסיבה לא ברורה המחסום שבפינת דרך יפו משמש המלצה בלבד, ורכבים יוקרתיים שועטים לכיוון המועדון שבפינת יהודה הלוי. סטייה קטנה ברחוב הצר עלולה להסתיים באסון ידוע מראש. ראש העיר וסגנו אסף זמיר כבר ביקרו והבטיחו את תמיכתם, וזה בדיוק הזמן לפרוט את הצהרת הכוונות למציאות בשטח – לא דקה אחת מוקדם מדי.
דה פיג'וטו 2, שני-חמישי מ-17:00, שישי 18:00-11:00 (שעות פתיחה בהרצה),להזמנות

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

נצטרך יותר מ-120: מזל טוב תל אביב, את בת 117, בואי נחגוג קצת

שנות העשרים של המאה הזאת יצאו ככה שאין לתל אביב הרבה סיבות לחגוג, ואירוח האירוויזיון ב-2019 היה בעצם החגיגה הגדולה האחרונה. מזל שתל אביב לא צריכה סיבות לחגוג ומוכנה לחגוג גם סתם ככה. בכל זאת צריכים סיבה? הנה סיבה: בימים אלה העיר הזאת שלנו מגיעה לגיל 117 המופלג, מרחק שלוש שנים מחגיגות העד-120 שלה, וזאת לכל הפחות סיבה למסיבה קטנה ומאופקת בהתאם למצב.

>> הביאו את האביב: נחשפה התוכנית הישראלית לפסטיבל דוקאביב 2026
>> צבע טרי 2026: אירוע האמנות והעיצוב הגדול של השנה חוזר העירה

תחת הכותרת "באורות" ייערך בחודש הבא (חמישי, 14.5) אירוע יום הולדתה ה-117 של תל אביב במוזיאון העיר אשר בכיכר ביאליק המעטירה, אירוע שבו עיריית תל אביב-יפו והמוזיאון מזמינים אתכם לערב חווייתי של תרבות, מוזיקה ויצירה שיתחיל כיכר, דרך חללי המוזיאון ויטפס עד הגג שלו, בהשתתפות נשות ואנשי תרבות מובילים שיפנו זרקור אל הקשר שבין תושבי העיר לבין המרחב העירוני ויאירו את הסיפורים, הקולות והאנרגיה שמרכיבים אותה.

האירוע, בניהולה האמנותי של עמית חכמוב, ייערך בשני סבבים, כאשר כל סבב כולל שלושה חלקים עוקבים בשלושה מפלסים שונים של מוזיאון העיר:
פרפורמנס בכיכר ביאליק:
חמישה אנשי תרבות מובילים יעלו בזה אחר זה למרפסות המוזיאון, ויציגו טקסטים קצרים-אישיים על העיר: זיכרונות, מחשבות וסיפורים. המופע מלווה בתאורה ובהרכב מוזיקלי. בהשתתפות: אביה פרחי, גלעד כהנא, אבי דנגור, אינאס אוסרוף אבו סייף, נעמה שחר. מנחה: דנה פרנק

מסיבה במוזיאון עם די ג'י Echo:
חללי מוזיאון העיר יהפכו לרחבת ריקודים חיה, עם סט של דיג’יי Echo ואווירה תל אביבית עכשווית. הקהל מוזמן לנוע בין החללים במרחב, בין אמנות לתנועה, ולחוות את המוזיאון כמרחב חי ונושם.

איור בלייב על הגג: החיים הסודיים של השכנים
ברחבת הגג של המוזיאון יוקרן סשן איור חי, שבו האמן נדב מצ'טה ייצור עבודות בזמן אמת בהשראת "סיפורי שכנים" מהקהל: מחשבות, זיכרונות ורגעים בלתי נשכחים מקבוצות ווטסאפ שכונתיות. התוצאה: יצירה עירונית משותפת, שנולדת מתוך הקהל ובשבילו.

"יום הולדת 117 הוא זמן טוב להסתכל על כיכר ביאליק המרהיבה ולהבין שתרבות היא הכוח המניע שלנו", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התרבות בהודעה לתקשורת. "'באורות' הוא שיר אהבה לעיר שמסרבת לעמוד מלכת. מאיור חי ועד פרפורמנס על המרפסות, האירוע הזה מבטא את האנרגיה התל אביבית העכשווית; זו שיוצרת מתוך העבר ומביטה באומץ אל העתיד. זו העיר שלנו, וזו הדרך שלנו להבטיח שהיא תמשיך להיות הלב החופשי והפועם של ישראל".

>> באורות: יום הולדת 117 לתל אביב-יפו, מוזיאון העיר, ביאליק 27 תל אביב // חמישי 14.5 // האירוע מתקיים בשני סבבים: סבב ראשון 21:00-19:20 / סבב שני: 23:00-21:30 // האירוע מיועד לגילי 16+, לקהל הרחב ולתושבות ותושבי העיר //הכרטיסים שלכם כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

ניפגש בפסגה: בית הקולנוע הכי יפה והכי חינמי בארץ הכי חוזר ליפו

הקאלט העירוני חוזר, וזה בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו: גן הפסגה היפה סיגל לעצמו מסורת נאה בעידוד המנהלת לפיתוח יפו העתיקה, ובשנים האחרונות מציב מסך קולנוע ענק על הבמה שבתחתית האמפיתיאטרון הקטן שמשקיף על העיר כולה, ומקרין סרטי קאלט וקלאסיקות לקהל הרחב, בחינם, באוויר הפתוח, ובאווירה הכי טובה שתמצאו בעיר, באחריות. ואמנם המלחמה מנעה ממנו לחזור לפני פסח כפי שהיה בשנה שעברה, אבל הטילים האיראנים לא מנעו מאיתנו אותו השנה, כי הנה הוא חוזר.
>>נחלה חדשה: אנשי מנטנטן מסמנים את הרחוב הבא עם חמארה אמיתית

החל מיום רביעי הבא (6.5) ומדי יום רביעי לאורך חודשי הקיץ, גן הפסגה ביפו העתיקה יתמלא בקהל ענק שיגיע לחוות קולנוע תחת כיפת שמים, כאשר החודש הראשון יוקדש לארבעה סרטים אייקונים במיוחד, עם מוד מד"בי הוליוודי קלאסי: ב-5.6 יתחילו עם "פארק היורה" של שפילברג, כנראה כדי להרעיד את המים מסביב; ב-13.5 יקרינו את "הפלישה ממאדים" ההיסטרי; ב-20.5 הערפדים יגיעו לפשוט על יפו עם "מצאת החמה עד צאת הנשמה"; ולסיום החודש העל טבעי, "מכסחי השדים" יקראו לדגל ב-27.5.

הכניסה כאמור חופשית וחינמית (אם כי החלל מוגבל, אז כדאי להגיע עוד לפני תחילת ההקרנה ב-21:00), והאווירה חגיגית שאין כדוגמתה אז תרגישו חופשיים להביא שמיכות נוחות, נשנוש טוב ואיזה דרינק בצד להניח על הדשא. המארגנים מבטיחים עוד המון הפתעות בהמשך הקיץ, ובהתחשב בכך שבשנים עברו קיבלנו אירועי קולנוע מיוחדים ואת פסטיבל Sync שהרכיב פסקולים חיים לסרטים שונים, יש הרבה למה לצפות. לפחות יהיה לנו את הסוף ההוליוודי שתמיד חלמנו עליו.
לפרטים ועדכונים שווה לעקובאחרי האינסטגרם

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

הביאו את האביב: נחשפה התוכנית הישראלית לפסטיבל דוקאביב 2026

פייר? התגעגענו. פסטיבל דוקאביב המצוין תמיד חוזר אלינו זו השנה ה-28 ובאמתחתותוכנית רחבה, טעונה ורלוונטית מתמיד, שמביטה בעיניים פקוחות על המציאות הישראלית והעולמית לצד סיפורים אישיים, תרבותיים ומוזיקליים. פסטיבל דוקאביב 2026 יתקיים בין28 במאי ל-6 ביוניבסינמטק תל אביב, מוזיאון תל אביב ובאתרים נוספים ברחבי העיר, והבוקר נחשפת התוכנית הישראלית שלו.

>> צבע טרי 2026: אירוע האמנות והעיצוב הגדול של השנה חוזר העירה
>> חחחחחח: 24 הישראלים והישראליות שהכי מצחיקים אותנו בארץ כרגע

כמדי שנה יוקרנו בפסטיבל מיטב סרטי הדוקו הישראלים של השנה, וכמדי שנה הם ישקפו בעוצמה את התקופה, בין מלחמה, אובדן וטראומה, לבין חיפוש אחר משמעות, זהות וחיבור מחדש. לצד סרטים העוסקים ישירות במציאות העכשווית, יוצגו גם דיוקנאות על דמויות מפתח בתרבות הישראלית, בהם מאיר שלו, אסתר עופרים, להקת שפתיים, מיכל בת אדם, מייסדי ההיפ הופ הישראלי ואחרים, אשר מספרים את סיפורה של התרבות המקומית דרך עיניים אישיות.

בן היתר יכלולדוקאביב 2026רטרוספקטיבה לבמאי רם לוי, שלושה פרסים חדשים, השקה של פרויקט "20 מתחת ל-40" העוקב אחר יוצרי הדוקו הצעירים הכי מסקרנים בארץ, הקרנת בכורה ישראלית לסרט "מכתב לדויד" על דויד קוניו שנערך מחדש לאחר חזרתו מהשבי, מסגרת מיוחדת של סרטי כדורגל בהקרנות בכורה חגיגיות לרגל המונדיאל ואירוע פתוח לקהל הכולל הקרנת חוץ חגיגית לצד מתחם פעילויות באווירת כדורגל, מוזיקה, בר משקאות ועוד. נותנת החסות הראשית לפסטיבל היא חברתyes.

לתחרות הישראלית, שהסרט הזוכה בה יוכל לייצג את ישראל באוסקר, נבחרו 12 סרטים חדשים של יוצרים ויוצרות ישראלים המציגים עשייה דוקומנטרית ייחודית, עשירה ומגוונת. הסרטים הנבחרים הם:
סגל חסר,סרטו של אבידע לבני: קבוצת "שועלי כפר עזה" מנסה לשרוד דרך המשחק: האם הכדורגל הוא התרופה? (HOT8, אילבן מדיה)
כנופיית המטאוריט,סרטו של יואב שמיר: מטאוריט מסתורי, משבר גיל העמידה וברית בלתי צפויה מטשטשים גבולות בין אמת ובדיה (סרטי יואב שמיר, טניה אייזיקוביץ' הפקות, Intuitive Pictures)
עין אחת פקוחהסרטו של תם גיאת: חייל מילואים לכוד בוויתור על העצמי אל מול משבר הולך ומעמיק (אוהד מילשטיין)
פולחןסרטם של אסא ריקין ואריאל ברנשטיין: התבוננות בחברה הישראלית בימים בהם התמודדה עם הטראומה הגדולה בתולדותיה (אייל סרטים, Amok Films)
תווי פניםסרטו של דוד אופק, על צייר קלסתרונים המשחזר פנים של אהובים שנמחקו מן העולם (לב אורלב הפקות)
אין יותר אופציות – עוקץ המיליארדים הישראלי,סרטה של הילה מדליה: הונאה כלכלית עולמית הובילה לכלא את לי אלבז המשוכנעת שהיא משלמת מחיר עבור תעשייה שלמה (yes דוקו, מדליה הפקות)
אסתר,סרטו של שקד גורן: דיוקן עדין של אסתר עופרים – סיפור על תהילה, גלות וקול ענק שהפך למיתוס (yes דוקו, למה הפקות)
האישה שלא ידעה לאהוב,סרטה של רותם דימנד: אישה שלא ידעה לאהוב ובתה שלא סלחה לה, נפגשות בזכות נכדה עקשנית וארכיון שנחשף (yes דוקו, קסטינה תקשורת)
המוטל,סרטו של אריק קנלר בבימוי של עדו בהט: משפחת קנלר ניהלה מוטל בארה"ב. עם הזמן חייה החלו להידמות לעולם החריג שבין כתליו (yes דוקו, שולה ודנה הפקות)
האישה בלבן,סרטה של עמנואל מאייר: תמר גולן פעלה מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה הישראלית אך שמה נעלם מספרי ההיסטוריה (כאן 11, עמנואל מאייר, Indi Film)
שלום,סרטה של מיטל צביאלי: דרך עיניהם של שלום הקרנף והמטפלים בו נחשף המחיר שגובים החיים בשבי ובצל המלחמה (כאן 11, פרדס הפקות)
שלושה צלמים בביצה,סרטם של רחלי רוסינק ואיל בן משה: מסע של שלושה צלמים בשנת 1956 בביצות החולה מותיר תיעוד היסטורי של טבע שנכחד (כאן 11, רחלי רוסינק ואיל בן משה)

בין יתר החידושים שיציג הפסטיבל השנה (כולל שפה עיצובית-מיתוגית חדשה), חוזרת לדוקאביב גם התחרות על פרס חביב הקהל, במסגרתה מוזמן קהל הפסטיבל לבחור את הסרט הישראלי האהוב עליו מבין כלל הסרטים הישראליים המשתתפים. פרס חביב הקהל מוקדש לזכרה של דנה עדן. הסרט הזוכה יקבל פרס כספי, תרומת שותפתה שולה שפיגל. הזכייה תפורסם מספר ימים לאחר סיום הפסטיבל.
>> פסטיבל דוקאביב 2026, 6.6-28.5,מכירת הכרטיסים החלה והם מחכים לכם כאן

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

כת מסתורית, כוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים והדרך להאמין בעצמך

"אני מכיר אותך, נכון?". לא זיהיתי אותו. לפעמים הזיכרון שלי אוהב לעשות לי דווקא. חשבתי לאלתר איזה "מה קורה, אחי", למשוך זמן, אולי הוא ישלים את החסר – אבל בסוף יצא לי רק "אהה… אני לא זוכר". "לא, אני מכיר אותך," הוא אמר. "ראיתי אותך מופיע פעם". בבת אחת המבוכה התחלפה בגאווה. מישהו מזהה אותי, זוכר אותי. "כן, כן", הוא המשיך, "הופעת בפולי, עם יונתן גרובר". כשאתה אמן מתחיל, כל פירור עבש של תשומת לב מרגיש כמו כוכב מישלן. "איזה טוב הוא! קורע מצחוק, אני מת על הסרטונים שלו, אני עוקב אחריו בפייסבוק ובאינסטגרם, ואני מת לראות אותו מופיע מתישהו, תגיד, אתה מכיר אותו?". ואני כן, כלומר, אני מכיר אותו, אבל הוא – למה שהוא יכיר אותי?
>>

"יפה מאוד! וכמה יהושע קיבל?", אמא שלי עמדה בסלון ושאלה. הייתי בתיכון והגעתי הביתה עם ציון במתמטיקה, עבדתי קשה, למדתי כל הלילה, זה היה חומר שהסתבכתי איתו, משוואות ריבועיות עם פרמטרים או משהו מי זוכר היום. קיבלתי 89… "מאה אמא, הוא קיבל מאה". זו הייתה השאלה הקבועה של אמא שלי בכל פעם שחזרתי הביתה עם ציון במבחן או תעודה. הייתי תלמיד טוב, אבל יוש היה… מצוין. חלומה של כל אם פולנייה.

למדנו לחיות עם הקול המטריד הזה שאומר לנו שאנחנו לא מספיק טובים. לפעמים הוא רק מתסכל, לפעמים הוא ממש משתק, ולפעמים הוא נשמע כל כך הגיוני, שכמעט אי אפשר להתווכח איתו. הרי תמיד יש מישהו אחר – מוכשר יותר, מוצלח יותר, ופשוט טוב יותר מאיתנו. ואם יש אותו, אז מה הטעם בכלל לנסות?

מתוך המקום הזה נולדו לורה וננסי. לורה היא הבת המושלמת – זו שטובה בהכל, מקבלת מאמא שלה את כל האהבה וההערכה, נראית כמו מישהי שהכל בא לה בקלות. ומולה ננסי, אחותה, שנשארת בצל ומרגישה שהיא תמיד תהיה הגרסה הפחות מוצלחת, הפחות אהובה, הפחות נכונה. אבל הסיפור של המחזמר שלנו לא באמת שייך ללורה. הוא שייך לננסי. לזו שמסתכלת על אחותה ורוצה להיות כמוה, בלי להבין שכל ניסיון כזה רק מרחיק אותה מעצמה. כי כל עוד היא עסוקה בלמדוד את עצמה מול לורה, היא לא מצליחה לשמוע את הקול המוזר שלה, זה שלא דומה לאף אחד אחר.

וכאן נכנסים לתמונה כוכבי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים. קודם כל, כי איזה כיף זה להחזיר את אלביס פרסלי, מייקל ג'קסון, פרדי מרקורי או ג'ון לנון לבמה? וגם כי לכל אחד מהם היה קול ייחודי שאי אפשר לבלבל עם אף אחד אחר. ודווקא הם, האנשים שכל כך קל ללכת לאיבוד בצילם, צריכים את ננסי ואת הקסם המיוחד שלה, ודווקא הם עוזרים לה להבין שהיא לא יכולה להיות לורה, וגם לא צריכה. אם היא רק תרשה לעצמה, היא תגלה את הקול המוזר שלה.

בתוך העולם המופרע שנוצר לנו בכתיבת המחזמר, ננסי היא לכאורה השפויה היחידה. אולי כי היא בעצם אנחנו, והיא עוברת את המסע שאנחנו היינו רוצים לעבור. מסע שבסיומו נאמין בעצמנו כמו שהיא מאמינה בעצמה. האם הגענו לשם? ממש לא, אבל מצד שני, כוכבי הרוק הגדולים בכל הזמנים לא בדיוק התכנסו כדי להגיד לנו שאנחנו מיוחדים. אחרי הכל, אנחנו אולי מכירים אותם, אבל הם לא מכירים אותנו. עדיין.
ההופעה הבאה של "איפה לורה?" תתקיים ב-10.5 במרכז אניס (פעמונית 9, ת"א).לפרטים נוספים וכרטיסים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מה רואים הלילה: גם באפל TV מסתקרנים מהסדרה הישראלית הזו

את הבאזז שמגיע לפעמים טרם שידורן של סדרות אנחנו לוקחים בעירבון מוגבל, אבל יש מקרים שבהם אין ברירה אלא להאמין. והאינסטינקטים שלנו אומרים שהבאזז שאופף את סדרת הדרמה החדשה של קשת 12, "הבת", יתגלה כמוצדק. כבר זמן מה שאנחנו שומעים על הסדרה בגלגוליה השונים, החל מהשמועות על סדרה בהשראת סיפורה של נעמה יששכר, דרך ההכחשות של קשת שמדובר בסיפור בהשראת נעמה ישככר, ועד לרכישה על ידי אפל TV, שבטח חשבו שמדובר בסדרה בהשראת בריטני גריינר.
>>ניפגש בפסגה: בית הקולנוע הכי יפה והכי חינמי בארץ הכי חוזר ליפו

תהיה ההשראה שתהיה, הצוות שמאחורי סדרת הדרמה הזו אמור להספיק לבדו לבנות לכם צפייה לקראת העומד לבוא, כאשר היוצרים הם אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום", "ברלין בלוז"), שניים מיוצרי הטלוויזיה המעניינים של השנים האחרונות. ואם זה לא מספיק, אז בפברואר האחרון דווח כי ענקית הסטרימינג אפל TV רכשה אותה לשידור כסדרה בינלאומית. בחו"ל יכירו אותה בשם "Unconditional" רק בעוד כשבועיים (8.5), ואזימשיכו להקציף בזעם עליה כי היא סדרה ישראלית, אבל בקשת 12 היא נוחתת כבר הערב.

הסדרה עוקבת אחר אורנה (לירז חממי), שנלחמת לשחרר את בתה גלי (טליה לין רון, בהופעה ראשונה בטלוויזיה), שנעצרה ברוסיה על אחזקת סמים. הניסיון להוכיח את חפותה שולח את האם למסע במסבך אותה ברשת של פשע ושחיתות מחוץ למדינה, שגורם לה לתהות אם היא באמת מכירה את ביתה. הסדרה צולמה בהודו, גיאורגיה וישראל, ותיארך 8 פרקים, ואנחנו סקרנים במיוחד לדעת אם היא תעמוד בהייפ, ולא פחות מזה, אם תצליח לעמוד בהייט מכל שונאי ישראל. הסיכויים נגדה, אבל ככה אנחנו אוהבים את זה.
"הבת", קשת 12, 21:30

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

זה מה שיהיה: פרס מפעל חיים לשחקני ויוצרי החמישיה הקאמרית

"יש לא מעט יצירות תרבותיות ששינו את השפה – הגשש החיוור, כוורת, ארץ נהדרת. אבל כולן היו מיינסטרים ברור וקל לעיכול",כך כתב כאן אבישי סלע במלאת 30 שנה לשידור הראשון של "החמישיה הקאמרית". "ההצלחה של החמישיה והחדירה שלה לשפה ראויה להערכה – בעיקר בגלל שהיא לא חיפשה להתנחמד. היא השתמשה בשחקנים ולא בבדרנים, היא היתה חפה (כמעט) מאיפור או ממבטאים, והיא נגעה בכל הפרות הקדושות של החברה הישראלית. בטלוויזיה של היום, כנראה שזה היה נגמר בערוץ נישה או במערכונים באינטרנט. אבל בזכות הרגע הנדיר בהיסטוריה שבו היא נולדה, החמישיה הצליחה לשנות אותנו, לפחות לתקופה. חבל שלא נשארנו כאלה".

>> הביאו את האביב: נחשפה התוכנית הישראלית לפסטיבל דוקאביב 2026
>> צבע טרי 2026: אירוע האמנות והעיצוב הגדול של השנה חוזר העירה

שלוש שנים אחר כך בדיוק, מגיעים לאותה המסקנה גם חברי האקדמיה לטלוויזיה וקולנוע בישראל, שיעניקו בשבוע הבא לחמישיה הקאמרית פרס מפעל חיים בטקס פרסי הטלוויזיה (ראשון, 3.5, שידור חי בכאן 11). הפרס יוענק לחברי הקאסט קרן מור, דב נבון, שי אביבי מנשה נוי ורמי הויברגר ז"ל, ליוצרים איתן צור ואסף ציפור, לכותבים מודי בראון ז"ל, יוסף אל דרור, אתגר קרת ועוזי וייל, ולמפיקים עמי אמיר ואריק ברנשטיין.

ההחלטה להעניק לחמישיה את הפרס מהולה כמובן בעצב גדול לנוכח מותו בטרם עת של רמי הויברגר בקיץ האחרון. לאחרונה נודע כי לפני כשנתיים, כ-25 שנה אחרי שירדה מהמסך, החלו חבריה לעבוד על איחוד היסטורי, "החמישייה הקאמרית – המופע", אלא שיוזמה זו נגדעה בגלל מלחמת שבעה באוקטובר ובהמשך בשל מותו של הויברגר.

"החמישיה הקאמרית" החלה את דרכה בערוץ 2 הניסיוני כספיישל מערכונים נועז ביום העצמאות, ועם פתיחת השידור המסחרי שולבה בלוח התכניות של הזכיינית טלעד. ב-1995 החליפה בית ועברה לערוץ הציבורי. היא הפכה במהרה לציון דרך תרבותי, שברה טאבואים כמעט בכל תחום והעמידה דורות של מעריצים שמצטטים את מערכוניה עד היום. כבר אז ניכרה משיכת האנסמבל לסיפורים חברתיים נוקבים ולסגנון סאטירי אבסורדי וקולנועי שטרם נראה כמותו בישראל. החמישיה גם הייתה מעבדה לגידול תסריטאים וכותבי סאטירה שניסחו מחדש את הזיכרון הקולקטיבי במערכונים שהפכו לקלאסיקה. חלקם הציעו סאטירה נבואית שחזתה תהליכים פוליטיים עמוקים בחברה הישראלית, הרבה לפני שהתרחשו במציאות.

מנימוקי האקדמיה: "ב-4 בנובמבר 1993 – יום השידורים הראשון של ערוץ 2 החדש ושנתיים לפני 4 בנובמבר אחר, שודרה תוכנית מערכונים שעשתה מהפכה בהומור הטלוויזיוני בישראל. היא הציגה סאטירה וביקורת חברתית, נונסנס לצד פוליטיקה, פיוט ואוצר מלים ייחודי שיצרו חלק ממנסחי השפה העברית של ימינו: אסף ציפור, מודי בראון ז"ל, יוסף אל דרור, אתגר קרת ועוזי וייל. בתקופה ההיא, בצומת שבין שיחות שלום והסכמים היסטוריים, פיגועים ורצח פוליטי, בין אסון לתקווה, יצרה החמישיה הקאמרית מערכונים שסיפקו בידור ונחמה. בחומריהם גם הניפו תמרורי אזהרה מפני חברה שפונה לאלימות והקצנה ונכנעת לשאננות צרכנית ונוחות בורגנית. החמישיה יצרה כמה מהמערכונים והדמויות שעדיין מצחיקות אותנו, מכאיבות לנו ובעיקר נשארות עכשוויות ונבואיות גם 33 שנה אחרי".

עם היוודע החלטת האקדמיה מסרו חברי החמישיה: "גאווה גדולה לזכות בהוקרת האקדמיה ולקבל את הפרס בשנה שבה איבדנו חבר ולבנו חסר. רמי היה חלק בלתי נפרד מהדנ"א של החמישייה ולמרות חסרונו, אנו מבטיחים לשמור על רוחו הפראית והבלתי ניתנת לריסון. החמישייה שימשה לנו בית ומסגרת והייתה מעבדה של רוח ויצירה דרכה ניסינו לפענח את המקום הזה שבו אנו חיים. אנו מקווים שקולנו והיצירה שלנו ימשיכו להדהד ולעורר מחשבה גם בדורות הבאים".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

הבר שהתאהבתי בו ושדרה שיש לי בה הכל. העיר של דורון גוברמן

>> דורון גוברמן (כדאי שתעקבו) היא יוצרת ושחקנית שחיה ופועלת בתל אביב. בשבוע הבא (ראשון, 3.5, 20:30) היא תעלה בצוותא את "עוברת בירושה", מונודרמה נשית בין-דורית שמבוססת על סיפורה האישי ויצירת בכורה פרי עטה (בימוי: בר גול קריגר), הצגה כנה ואינטימית החושפת את הקשר בין בחירות בני הזוג שלה לבין דפוסי זוגיות בין דוריים במשפחתה. דורון משתפת סיפורים ותובנות מתוך שיחותיה הארוכות עם סבתהּ בת ה-99, בין היתר על חיי הנשים במשפחה, על בחירות אמיצות, על ההבדל בין שותפות טובה לזוגיות סוערת, על גברים לא נוכחים ועל תשוקה.הכרטיסים שלכם כאן.

>> שכונה שעוד רגע משתנה ומרחב לחלום מחדש // העיר של אבישי כהנא
>> הקפה שיורש את כסית וחנות של טירוף ואומץ // העיר של ניבה רטנר
>> מקום להתחבר לעצמי ומקום להתחבר לפלאפל // העיר של דניאל סבג

1. mela בזל

הקפה השכונתי שלי. כמות הכסף שאני מוציאה שם על קנייה של הפוך גדול חלש היא כנראה מוגזמת. קפה משובח, בריסטות מקסימים שתמיד יודעים להוציא את הקפה מהר ולרוב מתחילים להכין לי כבר כשרואים אותי ממתינה בתור לקופה, שזה תמיד נעים. אני אוהבת לשבת שם בשמש, לשתות את הקפה או לקחת אותו לדרך. שוקק חיים גם בימי מלחמה ומשבר.
אשתורי הפרחי 20 תל אביב

2. פוסטר

הפך להיות בר הבית שלי בשנים האחרונות. אחרי שיצאתי שם פעם לדייט התאהבתי במקום (ולא בדייט) והחלטתי שהוא הופך להיות המקום הפרטי שלי, מקום שמקבל אותי בכל שעה עם חיוך וקוקטיילים מעולים (במקרה שלי נגרוני). לפעמים אני מגיעה עם חברים, ובתקופות מסויימות גם אהבתי לשבת שם על הבר לבד, אבל בפוסטר אתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד תתקיים שיחה עם עם מישהו/י שיושבים לידך, או עם הברמן הקבוע וגם תצא עם חשבון לא יקר וצ'ייסר לדרך לפני שעולים על האופניים הביתה.
שלמה המלך 38 תל אביב

3. צוותא

מעוז התרבות המיתולוגי על אבן גבירול. אני מופיעה שם כבר למעלה מעשור בהצגות שונות, ביניהן במחזמר ראפ של תאטרון האינקובטור – "תיכון מגשימים". בחודשים האחרונים אני מופיעה שם עם מונודרמה חדשה, "עוברת בירושה", ההצגה הראשונה שכתבתי. אני חוקרת בה דפוסים שעוברים בירושה בתוך המשפחה, בדגש על בחירת בני זוג, דרך חשיפת הקשר המיוחד שיש לי עם סבתי בת ה-99. חמסה.אני אוהבת להסתובב בצוותא. העובדה שמתקיימות שם כמה הופעות במקביל תמיד מזכירה לי שהתרבות והאומנות חזקים מהכל. המפגש האנושי וההרגשה שאני מופיעה במקום המיוחד הזה שגדולים ממני הופיעו בו, ממלאים אותי וגורמים לי גאווה.
אבן גבירול 30 תל אביב

4. סטודיו צ'אנדרה

המקום בו אני מתרגלת יוגה, סטודיו ביתי ושכונתי על אמת. יש שם מורים מעולים והרגשה של מקום שאפשר להגיע ולתת לראש לנוח ולגוף לעבוד. זהו מקום נטול פוזה עם אנשים מקסימים. נוצרה לי שם קהילה קטנה של אנשים שמתרגלים איתי, כך שאם אני לא מגיעה זמן ממושך, כי שקעתי בלימודים למשל (לומדת לתואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה), הם דואגים להתעניין ולדרוש בשלומי ולהזכיר לי שהסטודיו מחכה לי.
אשתורי הפרחי 4 תל אביב

5. שדרות נורדאו

את רוב שנותיי כתל אביבית אני חיה בצפון הישן. אני אוהבת לשבת בשדרה כי זה ה"טבע" הכי קרוב וזמין שיש לי. בתור מישהי שגדלה במושב בעמק יזרעאל חשוב לי להתעורר בבוקר, לראות ירוק ולהרגיש כמה שיותר שקט. אני אוהבת לשים לב איך העצים בשדרה משתנים עם חילופי העונות כך שכל פעם הם נראים לי אחרת. כיף לי להתהלך בשדרה ולראות את קהילת שחקני השחמט שיושבים ומשחקים, או לצאת ממנה ברגל לפארק הירקון ולשבת שם למדיטציה (אם אני במוד) או לצאת לריצה. אבל מה שמנצח זו האפשרות לעלות על האופניים ותוך חמש דקות להגיע לים ולתפוס שקיעה. מבחינתי יש לי פה הכל.

מקום לא אהוב בעיר:

אין מקום כזה (:

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
המופע "take off" של הרקדניתחני סירקיס.מופע יחיד שלה בו היא רוקדת ומופיעה כמלכת דראג עם דמות ייחודית שיצרה. היכולת הפיזית שלה מעוררת הערצה, זהו מופע שהדהים אותי במקוריות שלו, בחשיפה שלה כיוצרת וברמה הבינולאומית שהיא מביאה לפה. ממליצה מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שום דבר לא בסדר", יומן מצולם של נוגה פרידמן שאיבדה את בעלה עידו "קרידו" רוזנטל בשבעה באוקטובר. נוגה מתעדת את שנת האבל הראשונה והפרידה מהאיש המיוחד שלה. היא חושפת את האמנית שבתוכה ואת הזוגיות המרגשת שהייתה להם. הכנות שהיא מביאה בסרט, המשבר שהיא חווה, ומתוך זה היכולת ליצור ולגלות חלקים חדשים בתוכה, הם כוח חזק ואני ממשיכה לעקוב אחריה ולהרגיש איזה חיבור לא מוסבר לאישה הזו שמצאה בתוכה עוצמות אדירות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
חוות "חוזרים לחיות", שהקימו אסף נווה וחן שצברגר. זו חווה בקיבוץ שדות ים המהווה בית ללוחמים וללוחמות המתמודדים עם חוויות משירותם הצבאי. הלוחמים מעניקים טיפול לבעלי חיים שעברו התעללות והזנחה. אני חושבת שזו יוזמה מדהימה וחשובה. כמות הפצועים בגוף ובנפש גדלה בשנים האחרונות, וכל תרומה למקום הזה שמשקיע מחשבה ומאמץ לדאוג לאנשים שניסו לדאוג לנו בעת שירותם הצבאי – היא מבורכת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אחותי הגדולה – נועה גוברמן. נועה היא המנכל"ית של "גאגא", שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין. אפילו בזמן המלחמה האחרונה הסטודיו בסוזן דלל נשאר פתוח והיה אי של שפיות שריכז לתוכו מגוון רחב של אנשים שפשוט באו להזיז את הגוף, לרקוד ולהצליח בשעה קלה לשנות את האנרגיה ומצב הרוח. אני מרימה לה ולכל צוות העובדים והמורים שהמשיכו לפעול כרגיל, כך שיכולתי להגיע בזמן המלחמה לרקוד ולקבל השראה ותקווה.

מה יהיה?
אני מאמינה בטוב, ובזה שתגיע רוח של צמיחה מחודשת. עיקר כוחה של העיר הזאת הוא שהיא תמיד ממשיכה קדימה. החיים בה חזקים וגוברים על הכל. ככה גם אני מאמינה לגבי הארץ שלנו.

צבע טרי 2026: אירוע האמנות והעיצוב הגדול של השנה חוזר

עוד לא התאוששנו לגמרי מארבעים ימי המקלטים, אז טוב לנו שיש קצת יציבות בחיים, ובתזמון מצוין אנחנו שמחים לדווח על שובו של יריד "צבע טרי" לעיר, שיתקיים השנה בין ה-24 ל-29 ביוני – שזה מעולה, כי לפי הקיץ החם שמסתמן לנו, ממש נשמח לשטוף את העיניים עם קצת אמנות טובה. אז מכירת הכרטיסים ליריד תיפתח רק בחודש מאי, אבל עד אז בואו נגלה את הפרטים הידועים עד כה.

הפסטיבל, בשיתוף עיריית תל־אביב-יפו ובחסות של קבוצת הראל ביטוח ופיננסים וענקית הביטוח הבינלאומית ZURICH, יחזור הפעם למרכז הטכני קרמניצקי – אותו לוקיישן בו התקיים בשנה שעברה, זאת בניגוד למסורת, לפיה הפסטיבל משיק מבנה חדש. תערוכות ותצוגות היריד יתפרשו על פני ההאנגר רחב הידיים ובשטחי החוץ הסובבים אותו, ויאפשרו למבקרי היריד ליהנות ולחוות את המתחם לפני הריסתו והסבתו לפרויקט מגורים, תעסוקה ומסחר. וכמובן שאפשר לסלוח על השינוי כי בכל זאת, שנות מלחמה, אבל אחרי שחשף את מרכז הספורט העירוני ואת הוולודרום בהדר יוסף, שלא לדבר על בית המכולות בנמל יפו, ציפינו שהיריד ישוב עם איזה קומפלקס באלנבי או משהו שכזה. לא נורא, בשנה הבאה באלנבי הבנויה.

מראש העיר רון חולדאי נמסר כי "אלו ימים מאתגרים למדינת ישראל ולחברה הישראלית כולה. אולם דווקא בימים כאלה אנחנו זקוקים לתרבות ולאמנות, למשקפיים המופלאים שלהן שדרכם אפשר להתבונן בעבר או לחלום את העתיד (…). היריד המכובד, שתורם לרוח האמנות הרוחשת בעיר, תובע את זכותה של האמנות להשמיע קול, להביע עמדה, לקיים שיח משמעותי, להביע ביקורת וגם לשמש פה לתחושות, למחשבות ולחוויות שמילים לבדן לא יוכלו לבטא".

יריד צבע טרי, מייסודן ובניהולן של שרון טילינגר ויפעת גוריון, הוא אירוע האמנות השנתי המרכזי של ישראל. מזה כעשור וחצי הוא מפגיש בין הקהל הרחב לבין אמניות ואמנים מצליחים ומבטיחים, עיצוב חדשני ורעיונות מפתיעים, ומאפשר רכישת עבודות של מיטב היוצרות והיוצרים בני זמננו, מתוך מטרה לתמוך בעולם התרבות הישראלי, לקרב את כלל הציבור לאמנות ישראלית במיטבה ולעודד את הקהילה היצירתית המקומית. בלב עשייתו של היריד טמונה האמונה בכוחה של התרבות לעצב עתיד טוב יותר – לחדש, לרגש ולהעניק לכולנו השראה, תקווה וכוחות חיים ויצירה.
פרטים נוספים יופיעו באתר היריד

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

שכונה שעוד רגע משתנה ומרחב לחלום. העיר של אבישי כהנא

>> בשנה האחרונה אבישי כהנא הוא המנהל האמנותי של סינמטק תל אביב, אך לפני כן כיהן כסגן דיקן הפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים, היה מנהל פסטיבל קולנוע דרום ושנים לפני כן, גם מנהל פיתוח התוכן של הסינמטק, כך שהוא בסך הכל חזר הביתה.

1. כפר שלם

חברים שלי כבר יודעים: אם לא יצאתי בשישי ואני קם מוקדם בשבת, אני נוסע לשם לסיבוב אופניים תמהוני. בבוקר של שבת, מזרח העיר וכפר שלם מרגישים כמו… ואללה, כמו כפר. בלי רחובות מסודרים, לפעמים יש סוסים, ויש שקט שאני זקוק לו כמו אוויר. מקום שהקפיטליזם עוד לא סיים לבלוע. וברור שגם זה רגע זמני, שכונה שעוד רגע משתנה לי.

2. גן צ’רלס קלור

הרבה לא יודעים, אבל הייתה שם מלחמה. מנשייה הייתה שכונה שנמחקה במלחמת 48’, מקום טעון, בלי זכויות בטאבו ועם היסטוריה שלא נעלמה, אלא שינתה צורה. ומה שיש שם היום הוא כמעט ההפך מאנדרטה: חיים, ים, אנשים, תנועה, נשימה. בלי מונומנטים כבדים שמקבעים מוות, אלא מרחב שמאפשר להמשיך. בעיניי, ואני יודע שלא כולם אוהבים לשמוע את זה, ככה צריך להתנהל פה. לא עוד גבעת התחמושת, אלא מקום שבו חוויות טובות הופכות לתשובה לזיכרון. חיים מעורבים ומעורבבים, עם שקיעה ואופק. זה לא מחיקה של נרטיב, וגם לא הטלת ספק בו, אלא מרחב לחלום מחדש.

3. הקאנטרי העלייה

על פניו עוד קאנטרי עם בריכה עירונית, אבל בפועל עבורי זה אחד המקומות הכי קהילתיים בעיר. יש שם רוב של יחידים ומשפחות קשת, נקודת מפגש מרכזית של הקהילה הלהט״בית. בשבילי, כהומו שמתבגר בתוך העיר הזאת, זה מקום נדיר שאפשר פשוט להיות בו: להרגיש לבד אבל לא בודד, להרגיש את הגוף, לנהל איתו דיאלוג, ולחזור אליו. יש שם גם מתח עדין בין חופש לגבולות, בין ציבורי לפרטי. מין הבנה שקטה בין אנשים. זה חלק מהקסם.
העלייה 28, תל אביב

4. סינמטק תל אביב

בשבילי הוא חלק מרשת של מוסדות תרבות בעיר שהם בית מיון לרגשות ובית הבראה לנפש. מקומות שאפשר להיכנס אליהם טעון לגמרי ולצאת עם איזו בהירות. הסינמטק הוא הדוגמה הכי מדויקת: הוא מתיר לכעוס, לאהוב, להתפרק דרך קולנוע. בתקופות כאלה זה לא מותרות. זה צורך. תל אביב יודעת להחזיק רגש דרך תרבות, וזה אחד הדברים הכי חשובים שהופכים אותה למה שהיא.
הארבעה 5, תל אביב

5. קפה קאנה

קפה קטן, אולד-סקול, מהסוג שלא סופר לך זמן ישיבה על לפטופ. יש בו משהו לא מתאמץ, לא “אינסטגרמי”, שפשוט נותן לך לנחות. בשבילי הוא מרגיש יותר תל־אביבי מהרבה מקומות אחרים בעיר.
פרנקל 56, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

רחוב קפלן.איכס. מכל הסיבות של הקושי שהוא מזכיר. אין שם צל, וזה מרגיש כמו רגע מדברי באמצע תל אביב – חשוף, קשוח, לא אנושי. ובתוך כל זה, לצידו יושבת הקריה, מתחם צבאי סגור. טירה זרה בלב העיר. יש שם נתק בין עיר חיה ונושמת לבין אזור שלא מדבר אותה ואיתה. זה מקום שצריך לחשוב עליו מחדש, ובעיקר לדמיין איך בעתיד אולי הוא לא יהיה נחוץ.

השאלון:

איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
״שדה 21״ של נהרין ובת שבע,שעלתה מחדש. לקחתי את כל המחלקה שלי לראות את זה. זו לא יצירה שמסדרת את הראש – להפך. היא מפעילה את הגוף, את העצבים, משהו מאוד ראשוני. יש בה אלימות, תשוקה, קצב שלא נותן לנוח. אבל דווקא בתוך זה קורה משהו, נפתח מרחב שמאפשר להרגיש בלי להסביר הכול. בתקופה כזאת, זה הרגיש כמו הדבר הכי נכון לעשות יחד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
“ואם פרידה” של דיקלה. אני איכשהו תמיד בתדר של פרידה, חי כאילו הכול עוד רגע יכול להתהפך. ודיקלה מזכירה לי שאפשר גם אחרת להישאר רגע, לתת לדברים להשתנות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מסעדת “לשובע” שלעמותת לשובע ברחוב צ’לנוב. אני מתנדב שם לפעמים בארוחות שישי בערב בדלת, ואז ממלצר, מפנה שולחנות, פחי זבל. אני ממליץ על זה מכל הלב. יש בזה משהו שמוחק רגע את הזמן: אתה נכנס לאיזה אוטומט, אבל אוטומט של תדר שמנקה לי את הבפכונו. במיוחד בתקופה כזאת, זה מחבר חזרה לבני אדם לחשוב על מזל גורל למי יש למי פחות.

מי התל אביבי/ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רעות ענבר. פרשנית פוליטית עצמאית ברשת. מחזיקה מציאות. מקורקעת, עם עיניים על הכדור. ישירה, בהירה, בסטייל – ואיכשהו גם לא מתנשאת. ויש על מה.

מה יהיה?
לא טוב, ואז טוב, ואז שוב לא טוב, ואז טוב. הכול חולף. וטוב שכך.

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?