Time Out תל אביב About

אחד לסופ"ש: המלצות תרבות שיסגרו לכם את השבוע באנרגיה

תרבות לא חסר לנו. בעידן שבו יש בקצה האצבעות שלנו יש אינספור אלבומים, סרטים ויצירות, הבעיה היא לא נגישות, אלא שפע. במילים אחרות, מרוב עצים קשה לראות איזה עץ באמת יפה. בדיוק עבור זה הקמנו את המדור החדש הזה, שיכניס אתכם לסופ"ש עם כמה המלצות תרבות מדויקות – בלי יותר מדי אופציות, בלי צורך לבחור, פשוט יצירה טובה אחת מכל סוג. אלבום, סדרה, סרט והופעה. משהו להעמיק לתוכו במהלך סוף השבוע בלי הסחות דעת. כל מה שצריך זה לפנות זמן למשהו אחד בסופ"ש.
>> המהפכה לא תשודר בטלוויזיה: 12 סרטי מרד שחוזרים למסך הגדול

אלבום אחד | The Avalanches – No Bad Memories

לפני בדיוק 26 שנים, עם הכניסה למילניום החדש, ההרכב האלקטרוני האבלנצ'ז פרץ מאוסטרליה בקשת סימפולים מרהיבה עם האלבום "Since I Left You", שהיה חגיגת דאנס-דיסקו אלקטרונית וצבוענית שהורכבה פיסות פיסות מפאזל של מאות שירים, ואז נעלמו לבערך 16 שנים. העולם הספיק להשתנות עד שחזרו עם אלבום שני, הפעם עם פחות סימפולים (למרות שכן עם אחד מ"שמלת השבת של חנה'לה") – אבל מאז אותו קאמבק מוצלח הם שוב פעילים, גם אם בסבלנות. בחודש האחרון יצא אלבומם הרביעי בעל השם החביב "אין זכרונות רעים", ובאמת שלא ישארו לכם זכרונות רעים ממנו, כי מדובר באלבום מרומם נפש ומזיז תחת, וגם בגליץ' מוזיקלי לעידן ה-ADHD הדיגיטלי.

הודעת התקשורת מקשקשת על כך שהאלבום נוצר "בהשראת האופנים הקסומים והממזריים שבהם פרסום וטכנולוגיית מותגים עוטפים את הזיכרונות שלנו", אבל הפשט הוא מוזיקה פוסט-נוסטלגית לימי מדיה דיגיטלית חומרית, מהפלופי דיסק ועד לאייפוד, כפי שמרמזת העטיפה. אמנם שזורים בו סאונדבייטים לא מעטים של פרסומות בעלות חוש הומור מקרינג' במודעות עצמית, אבל המוזיקה שעוטפת אותו מרגישה כמו ICQ שהשתבש. עם אירוחים של ג'יימי XX, ריברס קואומו (מויזר), קארן או, מייק פאטון ואפילו היילי ג'ואל אוסמנט – כן, הילד מ"החוש השישי" – האלבום נע מדרים פופ מלוכלך ועד לג'אנגל מסומפל, ו-30 הקטעים שבו מתאספים ל-52 דקות תזזיתיות ומרקידות באופטימיות מוזיקלית מרימה ומדבקת. לא תצליחו שלא להישאב לתוך הגליץ' הזה. (מתן שרון)
עכשיו בשירותי הסטרימינג

הצגה אחת | סוחרי גומי

בשנת 1978, כש"סוחרי גומי" עלה בהפקת הקאמרי והוצג על במת צוותא, היו מי שרצו לצנזר ממנו את הקדיש שאומר אחד הגיבורים מחשש לשערורייה. הקדיש נשאר, הקהל נקרע מצחוק, וחנוך לוין המשיך לספר את סיפורו של האיש שיורש 10,000 חפיסות קונדומים (או "קנדונים", כפי שהיו אומרים אז) ומנסה להיפטר מהן. כמעט חמישים שנה אחרי, המחזה חוזר, והפעם ב"הבימה". הסיפור פשוט להפליא: יוחנן צינגרבאי (עידו מוסרי המעולה) נכנס לבית המרקחת של בלה ברלו (ליליאן ברטו), בין השניים נדלק משהו, ואז מגיע שמואל ספרול (אורי הוכמן המדויק) עם ירושת הגומי. מכאן לוין לוקח אותנו לספורט האנושי האהוב עליו: להתמקח על הדבר שאנחנו הכי רוצים, עד שלא נשאר ממנו כלום.

הבמאית מוריה זרחיה אחראית על הגרסה החדשה והקצבית, עם מוזיקה של אוהד חיטמן שעוטפת את המחזה האינטימי הזה באריזה של מיוזיקל. יש משהו יפה במיוחד בליהוק של ברטו, אלמנתו של לוין, שיזמה בעצמה את ההפקה אחרי שנים שבהן חלמה לגלם את בלה. היא מכירה את העולם הזה קצת יותר מקרוב מרובנו, ובכל זאת גם היא לא יכולה להציל את הדמויות מגורלן. זו קומדיה טרגית על שלושה אנשים שמוכנים לעשות הכול כדי שיאהבו אותם, חוץ מהדבר היחיד שבאמת צריך: לתת משהו מעצמם. בדרך אנחנו מקבלים גם את אחת מסצנות הסקס הכי מצחיקות שאי פעם עלו על במה בישראל, אבל אם נדמה לכם שבסוף מישהו יתבגר וילמד מהטעויות, כנראה שאתם לא מכירים מספיק טוב את חנוך לוין. אצל המחזאי הגאון אין הנחות, גם כשמוכרים בסיטונאות. (עמית סלונים)
תיאטרון הבימה, אולם ברטונוב. ההצגות הבאות החל מ-1.12.

סדרה אחת | יהיה יותר גרוע

לכל דור ודור מגיעה סדרה מהז'אנר הכל כך פופולרי של סיטקום על חבורת בני עשרים פלוס שמנסים להתמודד עם החיים בעיר הגדולה. על "חברים" אין צורך להרחיב, ועל "בנות" עוד יכתבו אגמי מילים כשהסדרה תחזור לסיבוב נוסף, אבל במקום להסתכל בעבר, אפשר לנסות ולמצוא את הסדרה המאפיינת הזו לדור ה-Z, ובהחלט יש הרבה מועמדויות. "I Love LA" המעולה של רייצ'ל סנוט ו-"מבוגרים" של FX הצליחו לתפוס את הרוח האבודה של הדור שגדל עם אייפון והפרעות קשב, אבל מועמדת חדשה ודי מפתיעה מגיעה דווקא מלונדון, בסדרת הבכורה של הקומיקאי הצעיר ליאו רייך. ויש לו אפילו את חותמת האיכות של לינה דנהאם, שמפציעה בתפקיד אורח שמציב אותה בכיסא הפוך מזה שישבה עליו לפני עשור.

רייך הוא אחד הקומיקאי המבטיחים יותר שמגיעים מאנגליה, בחור גיי לרלרן עם חוש הומור חד ומסוגלות לבטא את האדישות והיאוש של בני דורו, כפי שאפשר לראות בסדרה שיצר. שם הוא ושתי חברותיו הקרובות מפרקים דירת שותפים מתפוררת, ומחפשים את עצמם ברחבי לונדון בין אקזיסטנציאליזם לרימינג. קצב הבדיחות מתאים מאוד לגלילה האינסטגרמית, והלכלוך החשוף שעל המסך הופך אותה לפנינה מרעננת ובאמת חדשה שמצליחה להוסיף עוד רובד לז'אנר השחוק. ובין כל הייאוש והאובר-דרמטיות, יש פשוט סיפור טוב ומצחיק על אנשים לא בהכרח טובים, אבל לגמרי מצחיקים. זה רק 6 פרקים ונגמר מהר מדי (אוף איתכם הבריטים), אבל זה מצליח ללכוד את גיל העשרים הנוכחי כמו ברק בבקבוק, ואז להקיש עליו עם הציפורניים כמו בסרטון אנבוקסינג. (מתן שרון)
עכשיו ב-Yes

סרט אחד | סוס פרא תשע

לא צריך אף אדם שיגיד לנו לרוץ לראות את הסרט החדש של מרטין מקדונה ("רוחות אינישרין", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"), כי כל יצירה של המחזאי האירי היא כבר אירוע קולנועי, אבל כשמבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב נותנת ציון כמעט מושלם של 4.5 כוכבים, אנחנו רצים לקנות כרטיס. הסרט החדש שלו לוקח את ג'ון מלקוביץ' וסם רוקוול לצ'ילה של שנות ה-70, כשני סוכני סי.איי.איי שמפילים את המשטר הדמוקרטי. בביקורת שכתבה על הסרט היא קראה לו "עוד פנינה בכתר של מקדונה", ולנו כבר ברור שיש פה עוד מועמד רציני לאוסקר.

כך, לפי הביקורת: "חלקו הראשון של הסרט, המוקדש לבניית היחסים בין שני הגיבורים, מתנהל בעצלתיים וניחן באווירה של תיאטרון אבסורד. לא פעם הוא מזכיר את "מחכים לגודו" מאת המחזאי האירי סמואל בקט. גם מקדונה, יש לזכור, הוא מחזאי אירי, שממשיך לכתוב לבמה במקביל לקריירה הקולנועית המזהירה שלו. מקדונה מצטיין בכתיבת דיאלוגים מחודדים שנשמעים אותנטיים לדמויות, והסרט לוכד אותנו עוד בטרם נחשפים הפיתולים העלילתיים והרבדים הדרמטיים. (…) בשלב מסוים נשלפים כלי נשק, והסרט מתפתח למעין מותחן ריגול, שמעלה באוב תאוריית קונספירציה ישנה. אבל גם אז הסרט אינו מאבד את הגוון האבסורדי, ואת ההומור השחור הקולע. תורמים לכך הראשים הגדולים (פסלי המואי), המפוזרים בין הגבעות הירוקות של האי ומשמשים רקע מטאפורי ופיוטי לחיבוטי הנפש של כריס". (יעל שוב)
עכשיו בקולנוע

חיבוק ובעיטה לבטן: הרגע של "ארץ נהדרת" שיחיה לנצח ברשתות

יותר משבוע עבר מאז הבחירות, והמבוכה – בואו נודה – עדיין כאן. אם במערכות בחירות רגילות היינו בשלב הזה כבר יודעים פחות או יותר מי ניצח, כאן, כמו שאמר קיציס במשפט הראשון, הערפל התפזר – וגילינו שמתחתיו יש עוד ערפל. באווירה הזאת שודר הפרק הראשון של אחרי הבחירות של "ארץ נהדרת". זו הייתה תוכנית לא אחידה ברמת האנרגיות שלה, אבל היא התחילה באחד הרגעים היפים בתולדותיה של "ארץ".
>> אתם האלטרנטיבה של נתניהו? אז אולי תפסיקו לחקות אותו

זה היה מערכון הפתיחה, שפירק את הקלישאה שנאמרה הכי הרבה בשבוע האחרון – "אי אפשר ממשלה עם הערבים". במערכון מופיעים ישראלים מן השורה שמדקלמים את האמירה השחוקה הזאת, ותוך כדי נעזרים בערבים אמיתיים – לא שחקנים (כולל שמותיהם שמופיעים על המסך) – בכל תחומי החיים. מהמוסך, דרך הגננת בגן ועד הרופא שמטפל בך כשאתה חולה.

"ארץ נהדרת" ידועה לאורך השנים כתוכנית די צינית. אבל בעיניי, הרגעים שבהם היא נכנסת ללב הם אלה שבהם היא מרשה לעצמה להיות קצת יותר סנטימנטלית. וזה היה מערכון שיש בו לב. לא רק את הדוקרנות הסאטירית (שתגיע בתוך הפרק עצמו, אל תדאגו), אלא גם הצגת מצב בצורה לא מטיפה. זה לא מערכון שתקף את הישראלים או הרצה להם למה הם טועים, גם לא קרא להם "גזענים". הוא פשוט הציב בפניהם מראה: איך זה שאנחנו כחברה מסוגלים לחיות עם ערבים ביום יום, להיעזר בהם ואפילו להוקיר להם תודה – אבל לא מוכנים לשתף איתם פעולה פוליטית?

ועוד נקודה שהוכחה היטב היא כמה מערכוני החוץ הולכים ונבנים ככוח האמיתי של התוכנית. עם הפאנל והחיקויים של הפוליטיקאים, שרצים בסרט נע, יעטפו דגים מחר בבוקר. את רוב הפאנצ'ים שלהם ישכחו (מי זוכר שעד לפני שבוע יוסף חדאד היה להיט של העונה הזו?), אבל מה שיחיה לעד ברשתות הם מערכונים כמו מערכון הערבים. בדיוק כמו השיר של אודי כגן מול תלמידי התיכון, או "כמה טוב שבאתי הביתה", או מערכון מלחמת האזרחים של שאולי. כשאנשים רואים ישראלים כמוהם מדברים, ולא פוליטיקאים שסר חינם, משהו בזה חודר הרבה יותר עמוק אל הלב.

אחרי הפתיח והמערכון המצוין, התמה המרכזית של הפרק נגעה – כמובן – במצעד הממליצים אצל נשיא המדינה. כל החשודים המיידיים הופיעו כאן – נתניהו ואיזנקוט, ליברמן (בחיקוי ההולך ומשתבח של שרון טייכר) וחיקוי חדש של יעקב אשר (בגילומו של אוראל צברי). מעל כל הסיסמאות, הרגע החזק ביותר היה זה שבו גם נתניהו וגם איזנקוט מנסים להרכיב פאזל פוליטי – ואף חתיכה לא מתחברת.

ואלה הרגעים שבהם "ארץ" יודעת לקרוא את המפה יותר טוב ממי שזה התפקיד שלהם במציאות. היא הדגימה, בעזרת מטאפורה די פשוטה, איך הסיסמאות ודיבורי הרהב של שני הגושים מתקשים לעמוד מול הדבר הקשיח והבלתי מתפשר שהוא תוצאות הבחירות המבולבלות שסידרו אזרחי ישראל. גם נתניהו וגם איזנקוט, כל אחד בדרכו, מנסים בכוח לרבע את המעגל, ושניהם לא מצליחים.

ובהמשך הגיע עוד רגע שיא בפרק, והוא חוזר לתמה שעוברת כחוט השני לאורך הפרקים, בעיקר באזור חודש נובמבר: רצח רבין. מולי שגב, העורך הראשי של התוכנית, דיבר בראיון לבן שני בפודקאסט "חומרי גלם" ותיאר את הרצח בכיכר ב-4.11 כחוויה מכוננת עבורו. ובהחלט מרגישים את זה בעונות השונות של "ארץ", שהרבתה לעסוק ברצח ובמשמעויות שלו. פעם דרך מיוזיקל כמו "מי שירה", פעם דרך מערכון שבו יגאל עמיר מקים מפלגה ורץ לכנסת, פעם דרך מערכון שדמיין את רצח אריאל שרון סביב ההתנתקות – והפעם דרך העיסוק באווירת האלימות המטורפת שמתחוללת סביבנו.

וזה קרה, גם הפעם, דרך דימוי מעולם הריאליטי. במערכון, ערוץ 14 משיק שעשועון חדש שבו דמויותיהם של ינון מגל, יותם זמרי וגאולה עמיר מחפשות את "היורה הבא של ישראל". וכאן אפילו לא היה צריך להמציא יותר מדי – במערכון נעשה שימוש בקטעים אמיתיים מהמציאות, משוטר שתקף מפגין ועד הנאלח שקרא לשלוח יהודים מחדש לאושוויץ ולבירקנאו. בניגוד למערכון הפתיחה, שהיה הרבה יותר סנטימנטלי, כאן הסכינים נשלפות – ובצדק גמור, כלפי ערוץ 14 והטאלנטים שלו, שלא מהססים לשחק באש. זו הייתה בעיטה חזקה בבטן, בעיקר למי שחווה את רצח רבין מקרוב.

חוץ מזה, הפאנל הפוליטי לא הביא הברקות גדולות מדי, בעיקר כי כמעט לא היו בו חידושים. ברמה הקומית רק דמות אחת – בעיניי – עבדה ממש. וזה דווקא אחמד טיבי (אולי שוב, כרמז לתפקיד שהפוליטיקה הערבית תמלא בחיינו), תחת ידיו האמונות של ערן זרחוביץ', בתור ערבי שיודע לספר בדיחות – עם ניחוחות קלים של דני סביצ'ה מתוכנית הרדיו (זצ"ל) של זרחוביץ' וטייכר.

בסך הכל, זה היה פרק די רזה של "ארץ". מערכון רץ לעונה הזו עדיין אין (אולי מחכים שהערפל הפוליטי יתפזר, בדרך כזו או אחרת), והפואנטה של הפרק שוב הייתה משאלי הרחוב, שמסתמנים כלהיט עונתי. לא היו פה יותר מדי שיאים, והפרק הזה לא ממש ייזכר כמשמעותי – למעט שני רגעי השיא שלו, שני המערכונים שייצאו ממנו וימחישו את הדואליות של "ארץ נהדרת".

ל"ארץ" יש שני סוגים של רגשות כתוכנית. מצד אחד, היכולת לגעת בלב, דרך השחקנים האהובים שלה ודרך ההבנה שלהם את החברה הישראלית. ומצד שני, הסאטירה – היכולת להגיד אמת לא קלה, בדיוק באותו הכישרון. נדמה לי ששני המערכונים הקוטביים הללו – מצד אחד מערכון "הערבים" בתחילת הפרק, ומצד שני "היורה הבא של ישראל" – המחישו כמה ל"ארץ" עדיין יש את היכולת לעשות את שניהם, ולהישאר בחיים. איכשהו, אני אקח איתי יותר את הסנטימנטליות של המערכון הראשון, שהוא בעיניי הוכחה לאיך אפשר להביע מסר ולחדור אפילו את תיבות התהודה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

מצור בצפון העיר. טוב, סוג של. איילון ייחסם בסופ"ש, הרכבות ישתבשו

אם בניתם על גיחה מחוץ לעיר בסוף השבוע, או סתם קפיצה להרצליה לארוחת שישי אצל ההורים, כדאי שתכירו את המכשול החדש שבדרך. החל מהלילה (חמישי, 5.11) ייחסמו נתיבי איילון לתנועה בשני הכיוונים באזור גלילות והרצליה במסגרת עבודות תשתית של חברת החשמל. החסימות יימשכו לאורך רוב יום שישי, יוסרו במהלך השבת עצמה, ויחזרו לסיבוב נוסף במוצאי שבת. ואם חשבתם פשוט לעלות על רכבת, ובכן, גם שם צפויים שיבושים נרחבים.

הסיבה לחסימות היא פרויקט לשדרוג רשת החשמל בשרון ובגוש דן, שבמסגרתו יוחלפו כבלי חשמל החוצים את נתיבי איילון ואת מסילת הרכבת. העבודות בכביש יתקיימו בשני סבבים (דמיינו שפה כתבנו משהו על זה שבמדינה נורמלית שלא נתונה לחסדי כהני דת היו פשוט עובדים רצוף כדי לחסוך פגיעה בציבור אבל, היי, אפילו אנחנו כבר עייפים מלכתוב את המובן מאליו):

• סבב ראשון: החל מהלילה (חמישי, 5.11) בשעה 23:30 ועד מחר (שישי, 6.11) בשעה 16:00.
• סבב שני: החל ממוצאי שבת (7.11) בשעה 23:00 ועד יום ראשון (8.11) בשעה 05:00 לפנות בוקר.

בין שני הסבבים, מיום שישי בשעה 16:00 ועד מוצאי שבת בשעה 23:00, לא יחולו החסימות הללו ונתיבי איילון צפויים להיפתח מחדש לתנועה.

איפה בדיוק ייחסמו הכבישים?

• לנוסעים צפונה: כביש 20 ייחסם הרמטית ממחלף גלילות מזרח ועד מחלף שבעת הכוכבים. גם רמפת הכניסה מכביש 5 לאיילון צפון תיחסם, אך רמפת הכניסה ממחלף שבעת הכוכבים לכיוון צפון תישאר פתוחה.
• לנוסעים דרומה: כביש 20 ייחסם הרמטית ממחלף המעפילים ועד מחלף גלילות מזרח. בנוסף, ייחסמו רמפות הכניסה לאיילון דרום ממחלף שבעת הכוכבים ומכביש 543 במחלף שפיים מזרח.

התנועה תוסט לצירים חלופיים, בעיקר כביש החוף (כביש 2), כביש 4 וכביש 5, שגם בהם צפויים עומסים כבדים בעקבות החסימות. בחברת החשמל ממליצים להיעזר ב-Waze לתכנון הנסיעה, ואנחנו ממליצים בעיקר להצטייד בהרבה סבלנות.

ומה לגבי הרכבת?

גם על הפסים החדשות לא משמחות במיוחד. בשל עבודות חברת החשמל ועבודות בטיחות נוספות במסילה באזור תל ברוך, הודיעה רכבת ישראל על הפסקת תנועת הרכבות בין תחנות תל אביב סבידור מרכז והרצליה ביום שישי (6.11) ובמוצאי שבת (7.11). המשמעות היא שלא תתאפשר נסיעה רציפה ברכבת בין תל אביב לצפון הארץ במועדים אלה, ותחנת תל אביב האוניברסיטה לא תשרת נוסעים במהלך השיבושים.

• הקווים מודיעין מרכז-נהריה, באר שבע מרכז-נהריה ואשקלון-בנימינה: יפעלו במתכונת מפוצלת, בין התחנות שמדרום לתל אביב לתחנת תל אביב סבידור מרכז, ובין תחנת הרצליה לתחנות הצפון (בנימינה ונהריה). השינוי בקו מודיעין מרכז-נהריה יחול גם על רכבות הלילה שבין חמישי לשישי.
• קו ירושלים יצחק נבון-הרצליה: הרכבות יתחילו ויסיימו את נסיעתן בתחנת תל אביב סבידור מרכז, ולא יעצרו בתחנות תל אביב האוניברסיטה והרצליה.
• קו בית שמש-נתניה: הרכבות יתחילו ויסיימו את נסיעתן בתחנת תל אביב סבידור מרכז, ולא יעצרו בתחנות תל אביב האוניברסיטה, הרצליה, בית יהושע ונתניה.

במהלך העבודות תפעיל רכבת ישראל מערך היסעים חלופיים ללא עלות, כדי לאפשר לנוסעים להמשיך בדרכם בין התחנות הרלוונטיות. תנועת הרכבות צפויה לחזור לסדרה ביום ראשון (8.11) בשעה 04:00 לפנות בוקר, שעה לפני סיום החסימות בכביש.

בקיצור, אם אתם בכל זאת חייבים לחצות את גבול גלילות בסוף השבוע, בדקו היטב את שעות החסימה שאת לוחות הזמנים לפני שתצאו לדרך. ואם חיפשתם תירוץ לגיטימי להבריז מארוחת שישי מחוץ לעיר ולהישאר בתל אביב, הפעם יש לכם אישור רשמי מחברת החשמל.

לעדכונים נוספים: אתר רכבת ישראל | עדכוני החסימות של נתיבי איילון

ריח של רכב חדש וגיטרות בחנות שוקולד. זאת העיר של אבי סינגולדה

סינגולדה הוא מהאמנים האלו שלא צריכים שם פרטי כדי שתזהו. מגדולי הגיטריסטים הישראלים, המלווה ענקי מוזיקה מקומיים על מיתרים כבר יותר מ-35 שנים, עדיין נחשב לאחד מנגני האולפן המבוקשים בארץ והאדם שלא תתפסו את שלמה ארצי מופיע בלעדיו. ביום שישי ה-13.11 הוא יגיע בשעות הצהריים למועדון המוזיקה החדש UpTown Music Club מבית toMix בפארק עתידים תל אביב (בניין 8, קומה -1) כדי לבצע את המופע המצליח שלו "סינגולדה וחברים", בו הוא מביא לבמה את הסיפור האישי שלו ואת שירי הגיטרה עליהם גדל, מדיפ פרפל ועד כוורת. פה מוצאים כרטיסים.

>> אוזניות במוזיאון ומפגשים לא מתוכננים בבר. העיר של סתיו אחאי
>> אמבטיית חורשה ורומנטיקה באוטובוסים. זאת העיר של מאיה גז
>> בר עם אפלוליות סקסית וקולנוע שהוא בית. העיר של ענת סטלינסקי

1. הקונדיטוריות של תל אביב

אני אוהב קונדיטוריות, תמיד אהבתי. אוהב לראות אותן, לאכול בהן, הן פשוט מעלות בי חיוך. את הקפה שלי אני אוהב לשתות בקפה סטודיו במתחם G, אבל עוגות אני יכול לאכול בכל מקום, אפילו רק להסתכל. הן מקשטות את הרחוב, עושות טוב על הלב ותמיד מרוממות את המצב רוח. לא יודע להגיד אם אלה חלונות הראווה הצבעוניים, הריח, זכרונות הילדות המתוקים שהן מציפות, או הכל ביחד. כל רחוב צריך קונדיטוריה אחת לפחות, ובתל אביב יש לא מעט כאלה.

2. סוכנויות רכב

אחד התחביבים הלא שגרתיים שלי הוא לראות מכוניות. להיכנס לסוכנויות רכב, לא משנה של איזו חברה, ולראות דגמים חדשים של רכבים, לבחון את החידושים, את העיצובים. אני פשוט נהנה מזה. גם כאן הריח, כמו עוגה טובה, משחק תפקיד. אין כמו ריח של רכב חדש. אני אוהב רכבים. אחת לכמה שנים אני מחדש את הרכב הפרטי, אבל אחת לכמה חודשים אני אוהב להכנס לסוכנות רכב ולהתעדכן בחידושים, גם בלי לרכוש.

3. חנויות מוזיקה וכלי נגינה

תחביב שגרתי יותר, ורלוונטי למה שאני עושה בחיים, הוא שיטוט בחנויות מוזיקה. אני אוהב חנויות מוזיקה, לא משנה איפה. אם תפתח חנות גיטרות חדשה אני מיד אהיה שם. חייב להכיר ולראות. לצערי, חנויות מוזיקה אינן נפוצות ברחובות העיר כמו חנויות בגדים או בתי קפה, אבל אם תמצאו אחת, במקרה או אחרי חיפוש, תכנסו! המפגשים בחנויות מוזיקה תמיד מרתקים. גם אם אתם לא מנגנים ורק אוהבים לשמוע מוזיקה, עשו לעצמכם טובה ותיכנסו לחנות כזו. יש משהו בקיר גיטרות, מרתף פסנתרים או חדר תופים שהוא מרתק, כמו להיכנס למוזיאון, לגלריה טובה או, במקרה שלי – לחנות שוקולד בה אני טועם את כל הסוגים וצריך לבחור את זו שאני הכי אוהב.

4. התרנגול הכחול

יש לי אהבה גדולה ל"התרנגול הכחול", ובפרט לשף שאול בן אדרת העומד בראשה. יש לו יד מדהימה במטבח. הוא יכול להכין חביתה פשוטה משתי ביצים והיא תהיה מעדן ייחודי שלא טעמתם בשום מקום. האווירה בתרנגול אינטימית ומשפחתית ועם זאת מוקפדת, ומזכירה קצת אווירה של המסעדות הניו יורקיות על גג מגדל בעיר הגדולה. היא מתאימה בעייני גם לארוחת צהריים שגרתית וגם לארוחת ערב חגיגית, זוגית או משפחתית. מסעדה שיש בה הכל.
ניסים אלוני 10, תל אביב

5. הבמות של תל אביב

להיות על במה זו אחת מאהבות חיי, אני מכור לזה, לכל במה בתל אביב אופי וחוויה משלה אבל את כולן אני אוהב. את הגדולות והאייקוניות עם שלמה או הקטנות והאינטימיות. כל אחת מהן מספרת סיפור, מעניקה חוויה. במועדון ה-UpTown החדש בפארק עתידים אופיע במהלך החודש בפעם השניה. מקום מקסים עם אווירה אינטימית, ועם זאת מכיל קהל גדול. בהופעות שלי אני אוהב להרגיש את הקהל, אני תמיד מארח ילדים גיטריסטים בני 13 ומטה. לפני 16 שנים החלטתי שאני משיק מופע משלי, האהבה לבמה דחפה אותי ונתנה לי דרייב ליצור הופעה עם להקת נגנים וזמרים, המבוססת על כל הקלאסיקות שגלדתי עליהן, בעברית ובאנגלית. אני מרגיש בהופעות שלי את הרוח הנוסטלגית שמציפה אותי ואת הקהל, לעיתים באות משפחות שלמות – ממש סבים ונכדים, הורים וילדים – לשעתיים של אהבה נקייה למוזיקה. ועבורי, זאת עוד הזדמנות להיות על הבמה, להרגיש את הקהל ולאהוב כל רגע ממה שאני עושה.

מקום לא אהוב בעיר

הפקקים. זאת אמנם בעיה ארצית אבל איכשהו בתל אביב זה צפוף במיוחד. העומס בכבישים, שנובע בין היתר מחסימות בניה ומשאיות כבדות, הופך כל נסיעה של 10 דקות לשעה. לפעמים אני מגיע להופעה בתוך העיר ממש ברגע האחרון, או צריך להיערך לצאת שעתיים לפני המועד שרציתי רק כדי להגיע בזמן, במרחק נסיעה של כמה דקות מהבית. מקווה שהעומס בכבישים יופחת משמעותית בקרוב.

שאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
טקס הזיכרון הלאומי של משפחות ה-7 באוקטובר בפארק היה עוצמתי מאוד בעיניי. הייתי שם, גם על הבמה עם שלמה ארצי וגם מאחורי הקלעים, ולא יכולתי להישאר אדיש לעוצמה הגדולה שהייתה שם. מצד אחד הרבה כאב, ומהצד השני הרבה כוח ואופטימיות. זה לגמרי פתח לי את הלב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
תמיד כשאני רוצה לקבל מצב רוח מוסיקלי, אני מקשיב לגאונים – מלחינים קלאסיים וסטילי דן.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליץ לתרום לכל ארגון שמטפל בחיילים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הייתי רוצה לפרגן לשחקן ענק עם לב ענק, דני אבדיה.

מה יהיה?
הלוואי והייתי יודע מה יהיה. אבל אני מטבעי תמיד אופטימי.

מילואימניקים צועדים על קיבתם בפסטיבל "בהצדעה", אז גם אתם

זו השנה השנייה שבשרונה מרקט משתפים פעולה עם מועדון המילואים "בהצדעה" לאירוע שנותן במה ראויה לעסקים של משרתי ומשרתות מילואים מכל הארץ, וגם הנחות שוות למילואימניקים.יות בדוכנים הקבועים של המרקט. ובמילים אחרות, למשך שלושה ימים חגיגייים המילואימניקים שוב בחזית, רק שהפעם במובן חיובי וטעים – אז בואו לתמוך במקום להפנות גב כמו הממשלה היוצאת.
>> חיבוק ובעיטה לבטן: הרגע של "ארץ נהדרת" שיחיה לנצח ברשתות

בפסטיבל שיתקיים בשבוע הבא (11-13.11) יתאחרו כעשרים דוכנים של אנשי ונשות מילואים וחיילים משוחררים, לצד מנות ספיישל מוזלות של דוכני הקבע. כך תוכלו למצוא שם למשל את "ג'וני קובנה" שיגיע כל הדרך מירושלים עם קובנה לפי הספר; האחים שראל ואיתי מוניץ יהיו שם עם יינות "יקב מוניץ" המשפחתי, שהקימו בזיעת אפיים ותחזקו תוך שירות מילואים; "עמוסרי" מרחובות ינחת במרקט עם קינוחי פירות מפתים ושלל דברי פטיסרי; ניצן ששון יגיע עם מאפים וקינוחים, ושני קידר עם עוגות השמרים הכי טובות בצד הזה של סבב המילואים.

עוד באירוע תמצאו את אסף גרושקובסקי (או בכינויו, אסף פסטה) עם פסטה טרייה וקינוחים איטלקיים, "Gvinage" של בני הזוג ריצ׳רד ונעמי שטרן עם גבינות ממחלבת הבוטיק שבחוות רום בגליל, ואריאל הרנוי שיגיע עם סטרופי, הלוא הוא הוופל ההולנדי. שמואל נקי ואלכס קרסנופולסקי יגיעו עם "הכל דבש", שהוא עסק לתמד (יין דבש, תודה ששאלתם) ושאר משקאות דבש ייחודים. שוחחנו עם אלכס כדי לשאול אותו האם באמת הכל דבש, וקיבלנו תשובה שמתאימה מאוד לפסטיבל "את תופסת אותי תוך כדי מילואים", ענה. "אנחנו תופסים קו בצפון עד תחילת השבוע. משם אני מגיע ישר לפסטיבל".

אלה הם חייך, ממילואים לפסטיבל?
"אפשר לומר. שמואל ואני הקמנו את העסק לפני שנתיים, גם תוך כדי שירות מילואים, כי חיפשנו משהו לנשמה ומצאנו משהו מתוק במיוחד. אנחנו שמחים להגיע לשרונה ולהרגיש את החיבוק של הקהל".

עם זאת, אנחנו חיים בישראל – וכאן אין שמחה בלי טיפת עצב, בטח לא כשמדברים על מילואימניקים. בפסטיבל יוצב גם דוכן של בירה תומר, מבית מבשלת בירה גלנץ, שייצרה בירה מיוחדת לזכרו של תומר נגר מגדוד 51 של גולני, שנפל בקרב על קיבוץ כיסופים בשבעה באוקטובר, והיה חובב בירה מושבע, שאף טייל באירלנד לפני השירות הצבאי ונחשף לגינס ולעולם הבירות הכהות – והתאהב. בדוכן תמצאו בירה כהה ולא מסוננת, שמוקדשת לזכרו.

מעבר לדוכני המילואימניקים, חברי מודעון "בהצדעה" יוכלו לקבל מנות מוזלות בעד 50% הנחה מהדוכנים הקבועים במקום, כולל המזנון של אייל שני, אהרוני'ס פרייד צ'יקן, מיטמן, פיצה הר סיני, רוטיסרי צ'יקן קלאב, סופט קוקיס, ביירן מרקט ואפילו פיתה מיוחדת מבית פיתה בסטה בשיתוף פעולה עם הסביח של עובד, שיגיע לבקר במיוחד בפסטיבל. זמן טוב לחגוג את האנשים שעוצרים את חייהם כדי לשמור עלינו, גם במלחמות נצח.
פסטיבל בהצדעה, שרונה מרקט (קלמן מגן 3, תל אביב), 11-13.11. ד'-ה' 10:00-22:00, ו' 9:00-15:00. הכניסה חופשית לכולם, חברי מועדון בהצדעה מוזמנים לרכוש שוברים מראש באתר

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?