דוד טור מעביר הילוך: אחרי יותר מ-20 שנה כדמות מרכזית בסצנת הבילוי והקולינריה המקומית ואחרי שהמציא מחדש את נחלת בנימין, נכנס היזם-אדריכל לתזזית של עשיה עם שלוחה חדשה של AKA בקריית אונו, סניפים חדשים של פיצה הר סיני ולוקאל בורגר, טרטוריה חדשה ברמת אביב - ואולי מרגש מכל: מועדון חדש בהתהוות
כמו כל מטרופולין שמכבד את עצמו, תל אביב לא מפסיקה להשתנות. בעשור האחרון, ובמיוחד מאז מגפת הקורונה, העבירה העיר ללא הפסקה את כובד משקלה מבליינות סוערת אל תוך הזריחה לבילוי סולידי שמתקפל בחצות. מועדונים צפופים וריקודים עד לשעות הקטנות של הלילה פינו את מקומם למסעדות קז'ואליות, ברי יין ודוכני אוכל רחוב, שמתאימים לאקלים החברתי והכלכלי הנוכחי. כאושיה מקומית מרכזית כבר יותר מ-20 שנה, דוד טור הוא דוגמה מובהקת למי שחייו שזורים בחייה של תל אביב – איש חיי לילה שהתבגר, התפתח והפך לאיש עסקים ומסעדן מוביל בתחומו.
>> חצר אחורית: Backyard 51 היא המפלט המושלם מהמולת נחלת בנימין
>> איילת פטאל, שף קונדיטורית בקפה אירופה, היא מלכת הבראנץ' החדשה
בדיוק כפי שעשה בתחילת דרכו, גם כיום ממשיך טור להתוות דרך עצמאית ומעצב את סצנת הבילוי והקולינריה בעיר. רבגוניות, גמישות עסקית ואמונה בחוסן של הכלכלה המקומית דוחפים אותו להקים ולנהל מגוון רחב של פרויקטים במקביל, ולתכנן תוכניות לעתיד. עם רזומה שבו רשומים כ-50 עסקים שפעלו בעבר, פעילים בהווה או עתידים לקום בטווח הקרוב, מדובר באימפריה תל אביבית מעוררת גאווה והשראה.
מי שזוכרים את טור מהתקופה הסוערת שבה כיהן כדמות מרכזית בסצנת הלילה המקומית, לא בהכרח יזהו את פעילותו הנוכחית כיזם, הכוללת פיתוח של מותגים איכותיים ואהובים בתוך גבולות העיר ופריצה עמם אל מחוץ לתל אביב, כמו גם תוכניות מעניינות מאוד לפתוח מועדון חדש שיחזיר משהו מעטרת העשור הקודם של חיי הלילה לתפארתה. אבל כדי להבין כמה התקדמנו צריך רגע ללכת אחורה.
מהסטולי עד הברקפסט: להמציא את חיי הלילה מחדש
הרומן של טור עם תרבות הבילוי העירונית החל בשנת 1999, כשהקים עם חברים את ה"סטולי", בר ברחוב קינג ג'ורג'. "תמיד הסתובבתי בחוץ והסטולי היה בר בילוי כמו שאני אהבתי לבלות", הוא משחזר. ההצלחה הביאה לפתחו הצעות לשיתופי פעולה חדשים, ואיש חיי הלילה הצעיר סימן את נמל תל אביב כדבר החם הבא.את הרעיון והתכנון למקום הבא שלו, "מיזוארי", הגה טור בזריזות מפתיעה: כששותפיו מבשרים לו שהתכניות מיועדות להגשה למחרת בבוקר, הוא משתמש בכישוריו כאדריכל ומשרטט בתוך דקות ספורות תכנית שמתוכה קם המקום והפך למציאות. בכך ניתן האות לתחילת תור הזהב של נמל תל אביב כמרכז בילוי סוחף, שמשך רבבות מבקרים סקרנים גם מחוץ לעיר.
לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך. אם יהיה מקום ברמה גבוהה – אנשים יבואו. אין סיבה להישאר בבית ולחכות. מי שמנסה מצליח, וגם אם נופלים – תמיד יש עוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בחזרה
באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים מעביר טור הילוך וקופץ לבריכה של הגדולים. ה"ברקפסט קלאב" – ויורשו "החתול והכלב" – חגגו את חיי הלילה במקסימום שלהם והעמידו את תל אביב בשורה אחת עם ברלין וניו יורק. אמנים, מוזיקאים ואיי-ליסטים של אותה תקופה מבלים בחללים הסקסיים עם מאות בליינים על תקן "מי שלא שם לא יודע שהוא קיים", ותרבות הבילוי בעיר החליטה שלא הולכים לישון לפני שהשמש עולה.
"בתחילת שנות האלפיים תל אביב הייתה מוצפת בלייט נייט. החגיגת היה נגיש וכולם היו ערים ללא הפסקה ורק חיפשו איפה להמשיך לבלות", נזכר טור לא בלי נוסטלגיה. "באחת-שתיים בלילה, כשהברים נסגרו, הברקפסט נפתח. לא היה דבר כמוהו ואני מאמין שגם לא יהיה, כי הברקפסט נולד בנקודה שבה הרשתות החברתיות עדיין לא השתלטו. הקו האנושי-החברתי של תל אביב היה עדיין מוטה ליציאה החוצה: בואו נצא ונראה מי נמצא. לירידה אל המרתף, שהיום כבר יצאה לכולם מהאף, היה אז אפיל מחתרתי של בריחה מהרחוב למקום מסתור".
החזון הפך למציאות: להמציא את נחלת בנימין מחדש
במקביל התחיל טור ללטוש עין לתחום המסעדות, מתוך הבנה שיחד איתו גם הקהל מתבגר. "את החתול והכלב עזבתי אחרי עשר שנים בחיי לילה, שבהן החיים והעבודה שלי היו משולבים זה בזה וחיפשתי מפלט. עם הזמן נמאס לי", הוא אומר. "נולדו לי ילדים ולא רציתי להתנהל בשעות האלו ובאווירה הזו. גם במועדון החדש שיקום אני לא רוצה לעבוד שבעה ימים בשבוע. הוא יפעל פעם בשבוע. מי שרוצה שיכוון את עצמו ליום הזה, ומי שלא – שלא יבוא".
אחרי שפתח עם שותפיו את קפה אירופה, שיפודי אירופה ובוטקה קטן עם השף עומר מילר בשם "סוסו אנד סאנס" ששינה את מפת ההמבורגרים המקומית, זיהה טור את הצורך לצאת מאזור רוטשילד ("אני מאוד אוהב את רוטשילד, הוא רחוב יפה אך אין בו הרבה חנויות, והמרחק בין אלו שיש לא נותן תחושה שקורה משהו ברחוב"), ויותר מכך זיהה את נחלת בנימין – אז רחוב מרופט שרובו חנויות בדים וסדקית – כסוהו הבא של תל אביב.
"כשהגעתי לכאן רוב החנויות היו עם שלט להשכרה. את חלקן אפשר היה לקבל ללא דמי שכירות, תמורת תשלום ארנונה בלבד, מרוב שהבעלים רצו להיפטר מהנכס. לא היה פה כלום", הוא משחזר ומספר שעבורו קרבה גיאוגרפית בין מקום מגורים לעסקים היא קריטית. "אני מתגורר בשדרות רוטשילד ורוב המקומות שלי בסביבה הקרובה מסיבות של נוחות וגם כי ככה דברים צריכים לקרות, להיות קרוב למקום שבו שאתה נמצא".
בימי הקורונה המדכדכים, בעיתוי מושלם בדיוק כאשר הרחוב נסגר לתנועה בפורמט מדרחוב טקטי, פתח טור את פיצה הר סיני ואת "מפגש אסי", בית קפה בוהמייני־נוסטלגי לזכרו של אסי דיין. החלטת העירייה להפוך את נחלת בנימין לרחוב מוטה הליכה באופן קבוע האיצה את מהלך העניינים והחזון הפך למציאות.כיום יכול טור לעמוד במרכז הכביש, שבערב נסגר לתנועה לטובת רבבות בליינים מדי שבוע, ולהביט בגאווה בשרשרת עסקים שנושאים את טביעת האצבע שלו: AKA הנהדרת על שלל חלליה, פיצה הר סיני, הגלידריה המעולה QQ, פיפטי אנד וואן, פרדיסו בר, ברבור ועוד ועוד. זה לא גורם לו לנוח. "מתישהו אנשים יבינו שכל האזור מפארק המסילה דרך אלנבי הוא הסוהו של תל אביב וכך צריך להתייחס אליו", הוא מסכם כמי שעדיין מחכה שיבינו את החזון שלו במלואו.
טרנדספוטינג: מרמת אביב לקריית אונו ובחזרה לחיי הלילה
מתוך ניסיונו והיכולת לזהות מה הקהל רוצה וצריך והיכן, פיתח טור חוש טרנדספוטינג מתקדם לזיהוי מתחמים עירוניים עתירי פוטנציאל ובעלי קומפוזיציה ייחודית. ההבנה שתושבי שכונות עבר הירקון מעדיפים ממש כמותו לבלות ליד הבית, מובילה אותו אל מרכז מסחרי קטן ברחוב אינשטיין ברמת אביב, כאן הוא פותח סניף של לוקאל בורגר (מחלוצי בשורת הסמאש והפרייד-צ'יקן בעיר והיורשת של סוסו אנד סאנס המיתולוגי*, כשלצידה הטרטוריה האיטלקית החדשה שתקרא פשוט "טרטוריה" ונפתחת בימים אלה ממש, ואולי גם פיצה הר סיני לצידה בעתיד הקרוב.
במקביל לסימון אזורים מתפתחים בתל אביב, העיר שבה הכל החל ושאותה הוא אוהב בלב ובנפש, מחפש טור אזורים חדשים בעלי פוטנציאל להתפתחות גם מחוץ לתל אביב. כך הוא מביא את בשורת פיצה הר סיני למתחם ביג גלילות, ומסמן את קריית אונו כיעד קולינרי בהתהוות בעזרת שלוחה של הבר־מסעדה המצליח AKA, ולצדה פיצריה וגלידריה.
בד בבד, כאמור, סוגר דוד טור מעגל וחוזר אל תחום חיי הלילה, אותו הוביל לפני יותר משני עשורים. בגרסה בוגרת ומתוחכמת שנכונה לשנת 2026, הוא עתיד לפתוח מועדון חברים ולהחזיר את הסצמה לרחבת הריקודים. המועדון, מבהיר טור, עדיין בהתהוות ואם הכל ילך כמו שצריך הוא יקום. לוקיישן כבר יש. "נקווה שהכל יסתדר", הוא מתנסח בזהירות ממרומי ניסיונו".כיום תל אביב חיה חיי ערב והולכת לישון בחצות", נאנח טור בצער. "אני רוצה להחזיר את חיי הלילה ולהביא את המועדון הכי טוב שהיה כאן אי פעם. לפעמים העיר מתנהגת לפי מה שיש, לא לפי מה שצריך, ואם יהיה מקום ברמה גבוהה – אנשים יבואו. אין סיבה להישאר בבית ולחכות. מי שמנסה מצליח, וגם אם נופלים – תמיד יש עוד פרויקט שבשבילו שווה לקום בחזרה".