אם תיכנסו לשביל שליד מסעדת האם פיפטי אנד וואן, תמצאו מחבוא כמעט סודי שמציע תפריט כשר ועדכני ואווירה שאין כמותה ברחוב העמוס לעייפה - ברמת לשמוע את הציפורים מצייצות. מהר, תתחבאו בחצר הזו לפני שכולם יגלו אותה
אפשר לנסות להספיד את נחלת בנימין, ואף למנות לו יורשים (היוש דה-פיג'וטו), אבל הרחוב הטרנדי – מוטה הליכה, מדרחוב, תקראו לזה איך שאתם רוצים – עוד לא קרוב להפוך למוצג ארכיאולוגי. נהפוך הוא: רצף של פתיחות חדשות מחזק את מעמדו כעוגן בילוי, ומוכיחות שהרחוב הקשיש יודע לעבוד בדופק גבוה. 51 Backyard נפתח בשבוע שעבר באמצע העניינים, ליד מסעדת האם פיפטי אנד וואן, אבל גם אם תעברו לידו לא תדעו שהוא שם, כי המיקום נסתר מהעין, בחצר אחורית ששימשה מגרש חנייה ומחסן. בהרבה עבודה, שהתעכבה כמובן בגלל המלחמה, הפך השטח המסחרי למסעדה איטלקית מעוצבת שמנותקת מההמון הסוער. תתכוננו להיות מופתעים.
>>לפעמים סגירה היא באמת טרגדיה: קפה שפירא ייסגר בסוף החודש
לכוח המניע של בקייארד 51 קוראים אופק גלעד, שף שברזומה שלו מופיעות גלריה אירופה (הבר־מסעדה שמעל קפה אירופה) והמסעדות של בנצי ארבל ואורן אסידו. בחודשים האחרונים הוא השף של פיפטי אנד וואן, האיטלקייה הכשרה־חלבית שעל הרחוב, ולאחר שערך שם מתיחת פנים הוא ניגש להרכיב תפריט למקום החדש. "אני עושה מה שטוב לי – אוכל פשוט וטעים, ומשתדל שהוא יהיה מדויק. באיטליה במקומות הכי לא מתוירים שמים דגש על אותנטיות ופשטות, בלי פוזה", הוא מסביר. "אני קרוב ל-17 שנים במקצוע ובמשך הזמן נדבקתי במניירות של שף. עברתי תהליך ארוך עם עצמי ועכשיו אני לא יוצא בהצהרות. רק שם את הלב על הצלחת ומשתדל שזה יהיה מאה אחוז".
עוד לפני שניגשים לצלחת יש מקום לדבר על הסט והסטינג: שער צדדי שמוביל לשביל שבקצהו עמדת המארחת. מכאן נפתח מבט אל רחבה ובה שולחנות מכוסי מפות לבנות וטריבונות, לדרינק שלפני הארוחה. צמחייה מטופחת מגדרת את החצר ומשתלשלת בחינניות מפרגולת עץ כמו אי ירוק בלב ים אורבני. הבלגן של המדרחוב נעצר בחוץ, ובאווירה הרומנטית אפשר לשמוע לא רק מוזיקה, אלא גם ציוץ ציפורים. המטבח קטן אך משופץ למשעי. גלעד מתגאה בגריל פחמים משוכלל ("במחיר כואב בכיס, 80 אלף ש"ח") שבו הוא צולה ירקות, דגים ונתחי בשר. המגוון רחב, המנות נדיבות יחסית למקובל, ובמבחן הטעם – שלנו, בכל אופן – הכשרות אינה מהווה פקטור שפוגם בחוויה. האורחים כנראה שותפים לדעה זו, כי רובם מהז'אנר שמקובל למצוא בשאר המקומות בנחלת בנימין.
התפריט נחלק למנות ראשונות, מטוגנים, אטריות וגריל. ויטלו טונאטו עם גרגרי חרדל ועלי מיזונה (77 ש"ח) וסשימי המאצ'י בוויניגרט זרעים ושמן אריסה (81 ש"ח) משקפים את גישת הפשוט־אך־טעים, אבל מי שמנצח באגף הראשונות הוא דווקא סלט חסות – קערה גדושה עלי חסה פריכים עם פרוסות תפוח גרני סמית', שקדים וויניגרט דבש ואורגנו מאוזן (66 ש"ח). תנו לנו אותו עם כוס יין ואנחנו מרוצות עד הפרגולה. ארנצ'יני ראגו ואיולי מח עצם (69 ש"ח) מפצה בחשיבה מקורית על החוסר באפקט הגבינה הנמתחת, וספגטי עם דג לבן, לימון וירוקים (116 ש"ח) זו מנה נהדרת, קלילה ואביבית.
מחלקת הקינוחים מציעה כרגע ברולה שוקולד עם בוטנים וקקאו, וסורבה יוזו עם קראמבל וניל ומרנג איטלקי (51 ש"ח), אך אם לא דחוף לכם לסיים במשהו מתוק לכו האופציה הלא שגרתית – שיפוד לוקוס על אחו בלנקו ואפונת שלג (134 ש"ח), בשילוב טעמים עדין ואלגנטי שמחמיא לדג. את הארוחה משלים תפריט יינות, שפריצים וקוקטיילים, למשל "חצר אחורית" חמצמץ מג'ין טנקרי, סאקה, ליים וגרניום; נגרוני גריבלדי מריר והדרי ואספרסו מרטיני, שמסתמן כאיט גירל של התקופה (58-64 ש"ח).
בשורה התחתונה, שלא לומר האחורית, בקייארד 51 מצליח לייצר מובלעת של שקט בתוך הדציבלים של נחלת בנימין, ולהשכיח את המדרחוב שמעבר לשער. העובדה שמדובר במטבח כשר הופכת כאן לעניין טכני בלבד, והחוויה כולה נעימה ומספקת – במיוחד עכשיו, לפני שחום יולי־אוגוסט מטביע את העיר. ונקודה להתחבא בה מאחורי הרחוב הכי עמוס בעיר, בדיוק לימי הקיץ, זה הסוד התל אביבי שהחברים שלכם אפילו לא ידעו שהם לא מספרים לכם.
נחלת בנימין 51, א'-ה' 18:00-חצות, ש' 21:15-חצות | הפי האואר א'-ד' 19:00-18:00 מציע 20% הנחה,להזמנות