טיים אאוט timeout
  • מה אתם מחפשים?
  • מסעדות
  • סרטים
  • מוזיקה
  • אמנות
  • במה
  • ברים
  • אטרקציות
  • עם הילדים
  • אורבני
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור
    • לפי יום
    • היום
    • מחר
    • בסופ"ש
    • בשבוע הקרוב
    • בחרו טווח זמנים
    • הכל
    החל מיום:
    עד יום:
    בחר
    סגור

קפה נואר

מטבח: ביסטרו

צילום: יח"צ
כתובת:
אחד העם 43
תל אביב יפו
מפה


שעות פתיחה:
חמישי־שישי
8:00־1:45
שבת
9:00־1:00
ראשון־רביעי
8:00־1:00
כדאי לדעת:
- מחיר: יקר

טיים אאוט אומר

7.5
אוכל7שירות7אווירה8תמורה8

ביקורת: לא על השניצל לבדו: קפה נואר מעגלת פינות

השניצל, כרגיל, נושק לשלמות אבל הבעיה באטיטיוד פוגעת בחוויה
| מאת: דניאל שק

כל עיר צריכה כמה מסעדות "ברזל", כאלה שהפכו לחלק מהנוף, שכמעט כל מי שאנחנו מכירים היה שם לפחות פעם ושכשאתה חוזר אליהן אתה מרגיש ששום דבר לא השתנה. מסעדות בסגנון בראסרי צרפתי מתאימות לכך במיוחד, כי העיצוב שלהן משדר ותק, האווירה משדרת המולה חמימה, השירות מתוקתק והתפריט נותר ברובו הגדול כשהיה לאורך שנים ורק הלוח הירוק הבלתי נמנע מכריז על כמה ספיישלים. שינוי זה לא הקטע שלהן.

אין פלא, על כן, שלמרות היעדרות ממושכת, נכנסנו לקפה נואר והרגשנו בבית. בטח היו לאורך השנים שיפוצים ושינויים, אבל ההרגשה היא של מקום ישן – במובן הכי טוב של המילה – עד כדי כך שכשהושיבו אותנו הייתה לנו הרגשה שכבר ישבנו בשולחן הזה. התפריט לא שונה מהתפאורה, כנראה תמצאו בו את כל מה שאכלתם כאן בעבר, לא רק את השניצל המיתולוגי, אלא גם מנות ברזל אחרות. הקהל גם הוא יציב: משפחות, קבוצות בגדלים שונים שנפגשות לחגוג משהו, ולא מעט תיירים צרפתים ששמעו שזה ה־Brasserie Lipp של תל אביב.

מנות בגודל של סטוץ

שרימפס וקלמרי ברוטב עגבניות מעט חריף הוא בהחלט פתיח יאה ולא הרפתקני מדי בבראסרי ששוכן לחופי הים התיכון. מנה טעימה ועשויה היטב, פירות ים שבושלו בדייקנות וטובלים ברוטב קרמי ועדין שהחריפות היא מרכיב משני בטעמו. קצת הצטערנו שהמנה לא הייתה מעט גדולה יותר. סלט ירקות המתקרא לבנוני היה פשוט ומרענן. נוסף לירקות למיניהם הוא כולל פטה לא מלוחה מדי ולאבנה וגם זיתים ופטרוזיליה והרבה בצל סגול ובאופן כללי משרה עליך הרגשה שאכלת משהו ממש בריא וזה טוב, כי על קו הרקיע כבר מבליח השניצל האימתני שיזכיר לכולנו שכאן זה לא מכון בריאות.

לא יודע אם זה הלחץ של ההזמנות המרובות והתור המשתרך מול עמדת המארחת, אבל השירות הוא בקצב של בראסרי צרפתי בשעת צהריים, כשכולם ממהרים לחזור למשרד מהפסקת צהריים של 45 דקות. זה לא מתאים לשעת ערב כשאנשים באים לא רק לאכול אלא גם לבלות בחברה, וזה כמעט נותן תחושה שמנסים להיפטר ממך.

מתוך שתי מנות דג המוצעות בתפריט הקבוע הזמנו סלמון צרוב שסקרן אותנו בעיקר כי הוא מוגש על גבי תבשיל חיטה ירוקה עם שמנת וסומק. הסלמון, במגבלות הז'אנר, היה טעים מאוד, רק שארבעה ביסים הפכו אותו להיסטוריה, כה קטן היה הנתח בצלחת. תבשיל הפריקי הרים כמה גבות משום שהיה לו טעם די מובהק של שרוף. אולי זה בכוונה, אולי לא, בכל מקרה, אפשר להסתגל לזה אחרי כמה ביסים.

מתוך הלוח הירוק של מנות היום בחרנו פילה בקר בציר בקר עם רושטי. הבשר היה ממש טוב, רך, טעים ובדרגת עשייה מדויקת. גם הרוטב היה בסדר גמור, עם טעם עמוק של בשר ועוד כל מיני דברים טובים שהצטמצמו איתו במחבת. אלא ששוב לא הספקנו להתאהב ונאלצנו להסתפק בסטוץ (במחיר לא צנוע). הסטייק היה ממש קטן ועם כל ההבנה ל־less is more, הגודל לא קובע וכל זה – טוב לצאת ממסעדה בתחושה של עוד, זה עוד יותר טוב לצאת שבע. לתוספת, לביבת תפוחי האדמה בסגנון שווייצרי, היה טעם כל כך דומיננטי של טיגון רע שנאלצנו לוותר עליה אחרי טעימה אחת. תוספות אחרות שהוגשו היו צ'יפס סביר ופירה לא מרשים.

קפה נואר. צילום: אנטולי מיכאלו

קפה נואר. צילום: אנטולי מיכאלו

שניצל דק, אימתני, פריך וטעים

והשניצל? הוא מעולה כתמול שלשום. בחרנו את גרסת העגל, שקפה נואר היא מהמסעדות המעטות שמכינה אותו, ומעבר לעובדה שאין בארץ בשר עגל צעיר באמת, שצבעו בהיר (שזה כמובן לא אשמת המסעדה), מדובר בשניצל שנושק לשלמות – דק, אימתני, פריך וטעים, ממש מחמם את הלב. על טאטן בננות וקרמל נאלצנו לוותר בשל אזעקת אש בלתי צפויה שהשביתה את המטבח. סתם חוסר מזל.

שורה תחתונה? בקפה נואר עדיין אפשר לאכול טוב, אבל מוטב לה שלא תעגל יותר מדי פינות. שילוב בין חוסר נדיבות בצלחת ליחס קצר רוח ללקוחות הוא מדרון חלקלק.

קפה נואר

מה זה: שניצל מיתולוגי ואוכל ביסטרו

שורה תחתונה: מסעדה ותיקה שקצת מעגלת פינות

כוכבים: 3

חשבון בבקשה:

סלט לבנוני – 48 ש"ח

שרימפס וקלמרי – 58 ש"ח

פילה סלמון – 88 ש"ח

שניצל עגל – 79 ש"ח

פילה בקר – 136 ש"ח

פירה – 17 ש"ח

סאן פלגרינו– 25 ש"ח

מיץ תפוזים – 12 ש"ח

סך הכל: – 463 ש"ח

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 336ecf27d163bc3af5