"אני יודע מה זה להיות פוטנציאל מבוזבז"

כבר שנים שהאנימטור והיוצר החלוצי ניר מטרסו עושה מוזיקה, אבל רק עכשיו החליט להוציא אותה תחת שמו האמיתי. בראיון הוא מספר למה הוא מתעניין בזרע של לווייתנים ואיך אף אחד לא שם לב שהוא מזרחי

ניר מטרסו. צילום: גוני ריסקין
ניר מטרסו. צילום: גוני ריסקין
11 בדצמבר 2014

"יהיה לי פרח אדום בדש הבגד" כתב לי ניר מטרסו כדי שאזהה אותו בבית הקפה שבו קבענו להיפגש. ובכן, למרות היותו טיפוס מופנם משהו, מדובר באיש צבעוני למדי שקשה לפספס. הנחה זו אוששה כשזיהיתי אותו ממרחק, אמנם ללא אותו פרח אדום, אבל עטוף שמיכת פיקה ישנה שהוסבה לסווטשירט. "חברה שלי עשתה", הוא מצהיר בגאווה.

מטרסו (42) הוא אמן אניגמטי משהו, שמתחילת דרכו פועל רק בשוליה של התרבות הפופולרית. בקרב חובבי קומיקס ופנזינים מחתרתיים בארץ, שמו הולך לפניו כאנימטור, יוצר קליפים ואחד מחלוצי האמנות האינטראקטיבית המקוונת בישראל. הוא אף היה מעורב ביצירתם של סרטי הפולחן "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי" של גור בנטביץ', והשניים שיתפו פעולה גם בסרטים נוספים. מטרסו גם לוקח חלק פעיל בלייבל האינטרנטי הישראלי "בירדסונג", ואם כל זה לא מספיק והוא גם מוזיקאי שבימים אלה מוציא את אלבומו החדש "זרע לויתן".

למוזיקה של מטרסו נחשפתי לראשונה לפני כשנתיים כשהגיעה לדירתי חבילה בדואר. היא הכילה קופסת קרטון ובה משחק חברה בעבודת יד, משהו שנמצא על הספקטרום בין לוח סולמות ונחשים להתגלמות חומרית של טריפ פסיכדלי חזק במיוחד. איפשהו בתוך המארז המטורף הזה הסתתר הדיסק "The Misadventure of a Meaty Machine" של אמן שהזדהה בכינוי צ'רלי קצ'רלי ומאחוריו עמד מטרסו. המוזיקה, כמו המארז, הייתה מוזרה, מעניינת ומהנה מאוד, מלאה הזיות קטנות, מונחות גיטרה בס ועשירות באלקטרוניקה ושירה מעוותת באנגלית.

צילום: גוני ריסקין
צילום: גוני ריסקין

"זרע לויתן" הוא האלבום הראשון של מטרסו שיוצא תחת השם שאמו נתנה לו, והוא מורכב אך ורק משירים שהוא כתב ושר בעברית. "לך תמצא מי תנענע אותך/ אחרי שנים חסר תנועה ותכלית" הן המילים שאיתן נפתח הסינגל הראשון מהאלבום, "תופסת מרובה". הן מגיעות אחרי אינטרו של שירה לעגנית ששרה מקהלת ילדים, וממשיכות: "זה לא כואב/ אבל בטח לא מענג/ להיות בצד/ בודד וצודק/ מי רוצה להיות אינדיווידואל/ בטח לא אני". האסוציאציה שעולה למשמע ההפקה המוזיקלית של "זרע לויתן" היא אלבומיהם המוקדמים של אנימל קולקטיב, וכמוהם ברור כבר למשמע השיר הראשון שלא מדובר באלבום שידבר לכולם.

לאורך השנים, מטרסו היה חבר בכמה להקות, בהן הרכב הפאנק נ"מ שפעל בסוף האייטיז ובלהקת המהפכה המיותרת, אך את דרכו כמפיק מוזיקה עצמאי החל במקביל להתפתחויות הטכנולוגיה והאינטרנט של תחילת האלף. "יצרתי משחקים אינטראקטיביים שבהם אתה משחק על כל מיני צעצועי נגינה", הוא מספר וטוען שיש קשר חזק בין אנימציה ומוזיקה. "זה לא מקרי שהרבה אנימטורים גם יוצרים מוזיקה", הוא אומר ומציין את האנימטורים־מוזיקאים גיא בן שטרית מאיטליז וטליה פרי מלהקת Pits.

למה בחרת להוציא את האלבום החדש תחת שמך ולא בפסבדונים? מדובר ביצירה אישית יותר מבעבר?

"לא רציתי שזה יהיה אלבום של צ'רלי קצ'רלי, כי הוא יותר אוונגרדי ופחות טקסטואלי, ופה מופיעים שירים בעברית. נכון שיכולתי לבחור כינוי אחר, אבל זה הרגיש לא מתאים. כשאני מציג את עצמי בהופעות זה תמיד יוצא ממש מגוחך, והשם כל הזמן משתנה; פעם זה ניר מטרסו ופרחי הלדינו של צ'רלס במבינו ופעם ניר מטרסו ותזמורת כאב הלב והצרבת. באלבומים שיוצאים תחת שם של זמר, השירה בדרך כלל מאוד בחוץ והנגינה מאוד פונקציונלית, ובאלבום שלי זה לא המצב", הוא מסביר.

ב"תופסת מרובה" יש קול של ביקורת עצמית לצד קולות של ילדים שאולי לועגים לזקנה. מה הייתה ההשראה לכתיבתו?

"רצף תודעה קדחתני של מחשבות. אני מהאנשים שיותר חושבים מאשר עושים. זה בעצם אוסף של שורות שכתבתי מפעם לפעם ורק אחרי שצירפתי אותן מצאתי את הקשר ביניהן. רק בדרך לפה ראיתי באוטובוס ילדים בגיל חטיבת ביניים. היה בהם משהו כזה נטול מחשבה, משוחרר".

אז אתה לא בן אדם משוחרר, לא קליל?

"ממש לא. עד כדי כך שאף אחד לא שם לב שאני מזרחי".

נדמה שהפן הוויזואלי ביצירה של מטרסו זולג למוזיקה, שהשיר "אש ביער", למשל, יכול להפוך בקלות לטקסט עבור סטריפ של קומיקס. הוא כתוב כשיחה בין עכבר, שפן וארנב (ומסופר על ידי גפן ביער). "זו בדיוק הייתה הכוונה", מטרסו מאשר את רעיון השיר־קומיקס. ומה בדבר המעבר בין פורמטים? "היצירה הכי מוכרת שלי שעברה מפורמט אחד לאחר הוא השיר 'Tuna Fish', מין שיר־אנימציה אינטראקטיבי ברשת, שבשלב מסוים עבר מהמחשב לבמה כשביצעתי אותו עם המהפכה המיותרת".

צילום: גוני ריסקין
צילום: גוני ריסקין

בשיר הנושא של האלבום אתה שר "הייתי זרע לויתן בעברי/ עכשיו אני סתם דג". אתה מרגיש כמו הבטחה אמנותית לא ממומשת?

"לפעמים, כן. 'זרע לויתן' זה הפוטנציאל. למדתי בכיתת מחוננים בבית הספר ואני יודע מה זה להיות 'פוטנציאל מבוזבז', כפי שתמיד אומרים במסגרות כאלה. אגב, זרע לויתן הוא גם סוג של מעדן מאוד יקר בכל מיני תרבויות, אבל לא לזה התכוונתי כשקראתי לו ככה. פשוט חשבתי שזה יהיה שם יפה, אבל אז אנשים התחילו להגיד לי שזה בוטה, שזה מתעסק בשפיך יותר מדי. אני בכלל לא חשבתי על זה ברמה כזאת. מה? אם לויתן זה דבר ענק, אז זרע של לויתן זה בגודל של דג. זרע לויתן זה כמו הברווזון המכוער".

אינטימיות תת ימית היא מוטיב חוזר בעבודותיו של מטרסו. הלויתן עולה שוב כאסוציאציה, תנכית משהו, בשיר האהבה "נלך לים", כשמטרסו שר את המילים "בואי/ נצלול בבטן דג/ נישן בין הזימים". "כתבתי את השיר הזה לחברה שלי ושלחתי לה אותו במייל. עברה תקופה והיא לא הגיבה עליו, אז באתי ושאלתי אותה אם היא קראה אותו. היא הסתכלה עליי ואמרה 'תשמע, אתה חייב למצוא עבודה'".

"זרע לויתן" זמין להאזנה ולרכישה בבנדקאמפ