שמעו סיפור

ספרים זה החיים: 13 המלצות קריאה שמתאימות לכל תקופה

לכל תקופת חיים יש ספר שנכתב כאילו במיוחד בשבילה - כדי לעזור להתגבר על פרידה או כדי ללוות את שנות ה־20 המבולבלות. עורכי וכותבי Time Out ממליצים על ספרים שיסדרו אתכם בתקופות הקשות

לתקופת הוללות תל אביבית

שחר גולן ממליצה על "מה מעיק על פורטנוי" מאת פיליפ רות

כבכל שנה מגיע הקיץ לעיר ואיתו גלים של תיירים נלהבים, שיותר מלעבוד על השיזוף ולהתפשר על חומוס בינוני חותרים לפגוש מקומיים שייקחו אותם לבלות במקומות הנכונים. העסקה הזאת יכולה להועיל לשני הצדדים, בייחוד אם הצד המקומי לא מעוניין להעביר את הלילה עם מישהו שהוא עלול להיתקל בו למחרת בבית הקפה או בבר המועדף עליו.

"מה מעיק על פורטנוי" יכול להוות עבור הרווק/ה התל אביבי/ת מקור השראה מושלם: חרדה, אשמה ואובססיה לסקס – בייחוד עם שיקסעס ועדיף בלונדיניות – שעליהם מתוודה אלכסנדר פורטנוי במהלך טיפול פסיכולוגי אליו הוא מגיע לאחר ביקור טראומטי בישראל.

זמורה ביתן, 232 עמ'

כשהעבודה היא חייך

שני מויאל ממליצה על "חברה" מאת תהילה חכימי

בספר הפרוזה הראשון של המשוררת ומהנדסת המכונות תהילה חכימי, האנשים הם התגלמות של תפקידים ואין להם שמות. החיים והעבודה מתערבבים בשלושה סיפורים קצרים שכל אחד מהם מחולק לתתי פרקים. העלילה מתמשכת בין הפרקים אבל אפשר גם לקרוא כמה מהם בנפרד ולקרוא בהפוגות אם העבודה הממשית ממש לא משאירה לכם זמן קריאה. כל הדמויות ספוגות באותה תופעה מודרנית שכולנו נושמים – פלישת חיי העבודה והקריירה למרחב האישי הביתי. זה מתבטא בריח העבודה המתנדף מהמשרה התאגידית הזמנית במקרה הטוב, או בטלפון החברה שלא מפסיק לצלצל בעת חופשה במקרה הרע. מומלץ לקחת הפסקה מהעבודה ולקרוא את המטאפורות המוכשרות של חכימי לחוויות שאפשר להזדהות איתן מקרוב (מדי קרוב לצערנו).

רסלינג, 121 עמ'

חברה – תהילה חכימי
חברה – תהילה חכימי

לתקופת חיפוש עבודה

דנה פרנק ממליצה על "אישה נחה" מאת מעיין גולדמן

טיפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה, כתבה דליה רביקוביץ והדהדה את מציאות החיים הסיזיפית של הפרילנסרים. אלו שחייבים, פשוט חייבים לעבוד כל הזמן. גם כשאין פרויקטים, בייחוד כשאין פרויקטים – בחיפושים, במיתוג עצמי (ג'יזס), בפגישות עם לקוחות שרובם, בואו נודה, אידיוטים, מתוך תקווה שמשהו יתגבש. ואז העבודה מגיעה ושואבת הכל וחוזר חלילה. פעם בכמה סיבובים אתם עוצרים, מתנשפים, ושואלים מה לעזאזל הולך עם החיים שלכם. לרגעים האלה, קחו את "אישה נחה", ספר הביכורים המהמם של מעין גולדמן. האישה הנחה מחליטה שנמאס לה. נמאס לה לחפש, לייצר, למתג, לעמול. היא מתאחדת עם הספה והופכת בהדרגה ליצור כלאיים – חצי חלוק, חצי אדם. יותר היא לא תקום. גיבורת מעמד העצמאים.

פרדס, 322 עמ'

לתקופת דכדוך מהמצב הפוליטי

נדב נוימן ממליץ על "ספר הצחוק והשכחה" מאת מילן קונדרה

חוץ מהקשיים האמיתיים – גלות, מלחמה, דיכוי – שגיבורי הספרים של קונדרה חווים, היצירה שלו ובמרכזה "ספר הצחוק והשכחה" מזכירה לכל שמאלני מבואס ופסימי שיכול להיות הרבה יותר רע. אבל לא זה העניין. העניין הוא שמתוך הרע (הרומן מתרחש על רקע הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה) מציצים תמיד רגעי חיים, הומור ואושר, שנובעים מתוך ראייה מפוכחת ונטולת בולשיט של המציאות. כל שמאלני ימצא בחיקו של קונדרה נחמה, רגעי צחוק עצובים ואנושיות עד אין קץ.

זמורה ביתן, 201 עמ'

לשנות ה־20

עמית הרשקוביץ ממליצה על "ימי הנטישה" של אלנה פרנטה

שנות העשרים מלוות לרוב בפרידה מז'ורית ראשונה, כאב לב שממנו קשה להתאושש. בדיוק בשביל זה כדאי לקרוא את "ימי הנטישה", ספרה השני של אלנה פרנטה מתהילת "החברה הגאונה". הספר מתאר את ההתפרקות שעוברת אולגה לאחר שעוזב אותה בעלה, והם כמו המחשה למה היה קורה אילו הייתם מתפשרים על הקשר הלא מספיק מוצלח שלכם לעוד עשרים שנה ורק אז חווים פרידה איומה. מומלץ לקרוא כמה חודשים אחרי שהפצע מפסיק לדמם כדי שהמילים של פרנטה יפתחו אותו מחדש, יחטאו, יתפרו וייתנו לו להחלים – הפעם כמו שצריך.

הספרייה החדשה, 212 עמ'

לאחרי פרידה

גיא פרחי ממליץ על "חזרה" מאת סרן קירקגור

דמות המספר של המסה "חזרה" לא תשפוט אתכם, גם אם תגיעו אליה כנועים ורצוצים מחבליה של פרידה קשה. כמוכם גם הוא שבוי באידיאליזציה מוחלטת למושא אהבתו וגם עליו נגזר להשלים עם זה שהיא המשיכה הלאה. החיבור הזה, שבו פילוסופיה ובדיון משמשים בערבוביה, מעלה את התובנות החדות והמנחמות ביותר בנוגע לאהבה. על הדרך דמותו החד פעמית של מושא האהבה תנושל מכל האידיאות שהדבקתם לו, ולבסוף תבינו שלפעמים מספיקה רק אהבה אחת בחיים שלמים.

מאגנס, 212 עמ'

לתקופה שנדמה שהחיים מתפרקים

רות פרל בהריר ממליצה על "מתחת להר הגעש" מאת מלקולם לורי

השנה היא 1939 וג'פרי פירמין – דיפלומט בריטי שמוצב בעיר קוארנבקה שבמקסיקו – ממתין לאשתו שתגיע העירה, בניסיון להציל את הנישואים הכושלים שלהם. הוא שיכור מאוד, למעשה הוא אלכוהוליסט כרוני שסובל מהזיות בעת חגיגות יום המתים בקוארנבקה. קשה לתמצת את הקסם האפל של "מתחת להר הגעש", שכתב לורי ב־1947 ושנחשב לאחת מפסגות הספרות של המאה ה־20. בכל זאת אפשר לומר שהוא מתפוצץ מיופי, חוסר תקווה, בירה, יין, טקילה, מסקל, הזעה מתחת לחליפות פלאנל לבנות ומשפטים מפותלים שמרגישים כמו טיפוס על הר הגעש שנמצא ברקע העלילה.

לתקופת דיכאון

נעמה רק ממליצה על "הגזמה וחצי" מאת אלי ברוש

דמותה הסכמטית של אלי ברוש התפרסם בזכות מם אינטרנטי, אבל אוסף הקומיקסים שלה הוא הרבה יותר מבדיחה מטופשת אחת. זה סיפור כמעט טרגי ומצחיק בהגזמה על אישה צעירה שמתקשה להתבגר ולעמוד בציפיות החברה, כשהשיא הוא הסיפור ארוך ומוזר על דיכאון וההתאוששות ממנו. יש בספר תחושה כאוטית ומלחיצה, של "הכל קורה בלי שום היגיון או סיבה", אבל זה גם מנחם, כי גם הדברים הטובים קורים במפתיע ובלי התרעה מוקדמת.

ידיעות ספרים, 383 עמ'

לאחרי צבא

גל פרייליך ממליץ על "פעמון הזכוכית" מאת סילביה פלאת'

בגיל 22 העולם מונח לרגליה של אסתר גרינווד. היא נמצאת שנה אחת בלבד לפני סיום לימודיה בקולג' יוקרתי. היא גבוהה, חרוצה, נאה, מבריקה ובעלת חילוף חומרים שבחורות אחרות יכולות רק לקוות לו. רגע לפני שהיא מתפוצצת כמו זיקוק אל החיים היא קופאת, מביטה מטה אל נהר העולם הענקי ולא מצליחה לקפוץ.

הרומן היחיד של סילביה פלאת' מתאר בחדות איך מרגישה הצפייה חסרת האונים מתוך פעמון זכוכית החוצה אל שפע הזדמנויות והחלטות שנראות משמעותיות כל כך עד שאי אפשר לשאת אותן. יש משהו משתק בהתבגרות ובחופש, במפגש עם החיים האמיתיים אחרי כל אותם מסלולים שמישהו אחר – גדול וחכם לכאורה – התווה עבורנו.

הקיבוץ המאוחד, 240 עמ'

לתקופת שתיינות

עדי סמריאס ממליץ על "יורחי הדבש" מאת צ'ק קינדר

יש שני סוגים של שתיינים ספרותיים – אלה שחושבים שישתכרו וזה יהפוך אותם לסופרים גדולים ואלה שפשוט שותים ואיכשהו מצליחים לברוא עולם ספרותי גדול מכל החרא הכרוך בזה. "יורחי הדבש" צולל לשלהי שנות ה־30 השיכורות והמועשנות של ראלף קרופורד ואליס אן. ראלף הוא סופר ואליס היא במידה רבה המוזה שלו, הילדים שלהם דפוקים, וכל זה מצחיק וגרוטסקי ומטורלל. זה גם מבט סמי אוטוביוגרפי אל חייו של אחד מגדולי הסופרים האמריקאים, ריימונד קארבר, כפי שהובא על ידי חברו קינדר (ג'ים סטארק בספר). קינדר בכתיבתו הקלילה מצליח להעניק ממד צבעוני לדמותו של קארבר, תצרופת של אהבה גדולה ופריפריה אמריקאית, מגרשי מכוניות ושחייה בבריכה של מוטל בלילה ונהר של אלכוהול שיגעון ואהבה שנשפך בין אלה לבין החלום האמריקאי. זה ספר מעולה למי שאוהב לשתות, לכתוב ולאהוב. וגם לתלמידי שנה א' בחוג לספרות.

עם עובד, 420 עמ'

לאחרי שסיימתם טיפול

עינת ויינבוים ממליצה על "איך לשרוד כפסיכותרפיסטית" מאת נינה קולטארט

אחרי שהסתיימה תקופת הטיפול הפסיכולוגי, שבה התעסקתם ללא הרף בעצמכם, פתרתם את טראומת הילדות שלכם והפכתם לאנשים טובים יותר לעצמכם ולבריות, אולי יעניין אתכם לדעת מה התרחש במשך כל הזמן הזה בצד השני – בצד של מי שטיפלה בכם. ד"ר נינה קולטארט, פסיכואנליטיקאית בריטית חריפה ומשעשעת (שהתאבדה כמה שנים לאחר שהגיעה לגיל הפרישה), כתבה ספק מדריך עיוני ספק ממואר לכל העוסקות במקצוע הטיפולי המתעתע הזה.

בספר היא מספקת הצצה לעולמה הסודי של הפסיכותרפיסטית, ועוסקת באספקטים שונים ומשונים בעבודתה: איך לברך מטופלת חדשה בקליניקה (לחיצת יד חביבה במבואה), איך לנהוג מול מטופל תלותי בעת יציאה לחופשה (להקפיד לשלוח לו גלויות) והאם לתלות מול כורסת המטופל תמונות כלשהן (לא, זה הרי פוגע באסוציאציות החופשיות שעולות תוך כדי הדיבור). בקול שנון וענייני, פורטת קולטארט בספר את משנתה בכל הנוגע לפרקטיקות של חדר הטיפולים ומחוצה לו, ולא מהססת להזהיר פסיכותרפיסטיות צעירות מלהתייחס לפסיכואנליזה כדת. זהירות, יש מצב שתראו באור אחר לגמרי את המטפלת שלכם אחרי הספר הזה.

כרמל, 247 עמ'

לימי התיכון

ניצן פינקו ממליצה על "הספר האמיתי של פרנק זאפה" מאת פרנק זאפה

"הספר האמיתי של פרנק זאפה" אנרכיסטי ממש כמו שהייתם מצפים מהמוזיקאי החדשני. כשמצאתי אותו במקרה בספריית בית הספר לא האמנתי לאוצר: סיפורי הופעות מטורפים, ציורים ועצות מדהימות לאמנים צעירים. זאפה הסביר שכבר מגיל צעיר חייבים להחליט אם נהיה עצמאיים או שכירים, החלטה שקיבלתי בזכותו וששינתה לי את החיים לגמרי. תודה זאפה.

פראג, 282 עמ'

לתקופה של לחץ בעבודה

נעה עמיאל לביא ממליצה על "ברטלבי הלבלר" מאת הרמן מלוויל‎

במרכזה של הקלאסיקה, סיפור קצר המתרחש בשעת שגשוגו של הקפיטליזם האמריקאי, עומד פקיד אומלל למראה בשם ברטלבי. השעות הארוכות במשרד והעבודה שאינה נגמרת מקשות עליו להבחין בין חייו הפרטיים למקצועיים. בהמשך ישיב למשימות שיטיל עליו הבוס במשפט: I would prefer not to ("לא בא לי") ובכך יטשטש את הגבולות הגמישים גם ככה בין העבודה לבית. קווי המתאר של ברטלבי כאדם נמחים מול מערכת כלכלית שדורשת ממנו עוד ועוד עד למותו הטרגי. \

חיים בעיר גדולה יכולים להיות מירוץ בלי נקודת סיום. עובדים ועובדים ועובדים וטועים לחשוב ש"העבודה היא אני". האתגר הוא לדעת להפריד והסוד הוא להיזכר בנסיבות מותו הטרגיות של האנטי גיבור ממנהטן.

מחווה לשישה סופרים של המאה התשע-עשרה, עם עובד, 312 עמ'