גט רקסי: הכלב התל אביבי, קווים לדמותו
קערות מים צוננות בקרנות רחוב, יחס מלכותי בחנויות ובמרכזי הקניות ואינספור עסקים שפונים אך ורק לבעלי זנב. עם 25 אלף כלבי מחמד בתחומה, תל אביב היא הברלין של כלבי העולם. למה התל אביבים אובססיבים לשמות כדורגלנים, מי מעדיף כלבים בלונדיניים, והכי חשוב - איפה בעצם קבור הכלב התל אביבי?
אוגוסט אינו חודש קל עבור התל אביבי המצוי, גם בהנחה שהספיק להתרגל לתופת הטמפרטורות המקומית. בדיוק בימים אלה מוצפות הרשתות החברתיות בתמונות מעוררות קנאה מברלין, ופנטזיות נכלמות על הגירה מתעוררות אפילו בקרב התושבים הנאמנים ביותר. הכלב התל אביבי, מנגד, אינו נדרש לחטוא במחשבות חתרניות מסוג זה, הוא נמצא בעיר שבה יחס הכלבים לבני אדם עומד על 1 ל־17 ונחשב לאחד הגבוהים בעולם; מאות מרפאות, חנויות וגינות כלבים עמודות לרשותו, יותר מבכל עיר אחרת בישראל; ונבחרת של מסעדות ובתי קפה מתירים לו להתהלך בשטחם, מרביתם מקפידים לקבל את פניו עם קערת מים מלכותית. במידה רבה מאוד, תל אביב היא הברלין של כלבי העולם.
להערכתו של הווטרינר העירוני ד"ר צבי גלין, תושבי העיר מעדיפים לאמץ כלבים קטנים (לנוכח גודלן הצנוע של דירות העיר) מגיל שנה ומעלה (כדי שלא ידרשו טיפול צמוד) ונוטים להעדיף צבעים בהירים. כך, למרבה הצער, המכלאות עמוסות בכלבים שחורים גדולים שמתקשים למצוא בית. "זו תוצאה של תפיסה בעייתית", מסביר עו"ד שגיב לוי, היועץ המשפטי של עמותת תנו לחיות לחיות. "כלב לא צריך באמת שטח גדול במיוחד, ודירה ממוצעת מספיקה לכלבים גדולים כל עוד מוציאים אותם לטיול פעמיים־שלוש ביום. אני גר עם ארבעה כלבים ענקיים בדירה קטנה בפלורנטין ונעזר בגינות הכלבים. לכלב גדול יש יתרונות נוספים כמו תחושת הביטחון האישי. לגבי העדפת הצבעים, אפילו לא בטוח שמדובר בבחירות מודעות. כמו ששיער בלונדיני ועיניים כחולות נחשבים ליפים יותר, כך גם כלבים בהירים, והאחרים מקופחים. העדפות האימוץ מושפעות גם מטרנדים. פעם זה היה הפקינזים והיום הטרנד הוא הפומרניין. הטרנדים האלה מפחידים כי דינם לחלוף, ואם הטרנד יחלוף לפני שהכלב ילך לעולמו, במקרה הטוב נמצא אותו במכלאה".
שמות
מסי כלב קט
בכלבים כמו בילדים, התחום שנתון תמידית לתנודות טרנדיות הוא כמובן בחירת השמות. למען השם, מה לא עבר על כלבי תל אביב? מדובי, פאפי ובוני בשנות ה־80 , דרך אקסל וצ'ומפי בשנות ה־90 , עד יוסי, ג'אגר ושמות מתחכמים כמו זותי ובואי בשנות ה־2000 . נכון להיום, השמות הנפוצים ביותר לנקבות בעיר הם זואי (250 כלבות בעיר), ליידי (220 ) ולוקה (198) – בחירות שמרניות באופן יחסי. עם זאת, בתנו לחיות לחיות מדווחים דווקא על עלייה חדה בשמות של מותגי אופנה (גוצ'י, שאנל) בקרב נקבות, ועדויות מקבילות מבשרות על כינויים המתכתבים עם עולם הקולינריה (מאקי, טאקו, צ'יפס, סלייס) ועם מורות ביסודי (זהבה, שוש, לילי, אסתי). בגזרת הזכרים הבחירות אמיצות מעט יותר: רקסי ומוקי, הקונצנזוס של שנות ה־80, נעלמו מן המפה כליל והוחלפו במפולת של שחקני ברצלונה, כגון מסי (110) וליאו (110) החופפים וצ'אבי כחיזוק בקישור האחורי (90).
הזנחה
על המשמר
אך גם במקרה שכלב לא צלח את שלב האימוץ מחמת גוון בלתי טרנדי, אפשר להתנחם בכך שבכלבייה העירונית מונהגת מדיניות נו קיל. "יש בתל אביב מודעות גבוהה לרווחת בעלי החיים, וזה דבר שדורש מאיתנו, כמחלקה וטרינרית, להתאים את עצמנו לציפיות התושבים", מרגיע ד"ר גלין. "אין מצב שנרדים כלב בריא בגלל בעיית מקום". "תל אביב מאוד ידידותית לכלבים ביחס לערים אחרות", מוסיף עו"ד לוי. "אוכלוסיית תל אביב קרובה לעשירית מאוכלוסיית המדינה, אבל רק שניים־שלושה אחוזים מהתלונות שאנחנו מקבלים על יחס לכלבים מגיעות מתחומה. הבעיות שכיחות יותר במושבים, שם כלבים משמשים לשמירה וחלק מהאנשים לא תופסים אותם כחיות מחמד". בזמן שחלק מתושבי העיר נדרשים להצטופף בדירות שותפים עם שירותים במטבח, לכלבי תל אביב יש לובי נדל"ני איתן. סיירת משמר בעלי החיים – יוזמה של מתנדבים הנתמכת על ידי העירייה זה כשנתיים – פוקדת כמעט באופן יומיומי בעלי כלבים החשודים בהזנחת בעלי החיים שלהם. "אנחנו מטפלים בכל אירוע שקשור להזנחה או התעללות בבעלי החיים, בין שהם מופנים אלינו ממוקד 106 או מאתר האינטרנט שלנו", מספר דורון ברנר, מייסד עמותת משמר בעלי החיים. "הבעיה של רוב בעלי הכלבים המזניחים היא המודעוּת, וברגע שמסבירים להם מה לעשות הם מבינים. רק אחוז קטן מהמקרים מצריך טיפול תקיף יותר, כגון ביטול רישיון, שימוע או קנסות".
איפה נתקלתם בהכי הרבה מקרים?
"רוב האירועים שקשורים בהזנחה הם ביפו ובדרום העיר. למשל, באירוע חריג שהצלחנו לפתור בשכונת התקווה, תושב החזיק שני פיטבולים שהיו רבים זה עם זה, לכן הוא הקצה לאחד מהם מרפסת מרווחת, עשרה מטרים על מטר, ואת השני תקע במרפסת של שניים וחצי מטרים על מטר. הריח היה נורא, וראית ממש שהכלב הולך מצד לצד וסובל. ברגע שהסברנו לו שאסור להחזיק כלב ככה, הוא השתכנע והכניס את אחד הכלבים לבית. אנשים צמאי דם ורוצים לראות כלבים מוחרמים, אבל את רוב הבעיות אפשר לפתור בשיחה".
גינות כלבים
גדר חיה
תל אביב היא העיר היחידה בארץ שבה יש תקן הקובע מה דרוש מגינה לכלבים – החל מגובה הגדר ההיקפית ועד כניסה כפולה שתבטיח שהכלב לא יברח. הפיקוח תקף גם לבעלי כלבים המשחררים את כלביהם במקומות שאינם מיועדים לכך, ויש הסבורים כי הוא מחמיר מדי. על פי החוק האחיד בכל הארץ, הקנס על כלב המתהלך ללא רצועה הוא 500 ש"ח, ועל כלב מסוכן המתהלך ללא מחסום פה – 1,000 ש"ח. בעלי כלבים בתל אביב נערכים לפקחים מראש בקבוצות ווטסאפ שכל מטרתן היא להתריע מפני הגעת פקח לגינה, וכדי להצטרף לאחת מהן תידרשו להוכיח נאמנות בלתי מסויגת, כאילו מדובר בקבלה לעבודה במשרד הביטחון.
"זה קיים כמעט בכל גינה", מספרת זהבה ארזואן, תושבת שכונת קריית ספר הפועלת בשלוש השנים האחרונות למען שיפורן של גינות הכלבים בעיר ומנהלת מאבק מול נציגי העירייה. "הפקחים מגיעים אף שהגינות עצמן הרבה פעמים מוזנחות. באופן כללי פיקוח הוא נושא מורכב. יש מקרים שבהם אין פיקוח בכלל, וכלבים מסוכנים מסתובבים חופשי, ויש מקרים שבהם פקחים אורבים לתושבים בגלל איזה פינצ'ר שמסתובב בלי רצועה ונותנים להם דוח. בשורה התחתונה אסור שנסתכל על גינות כלבים כמטרד".
טיפוח
פוני מסביב לשעון
אם כלב אומץ לבסוף על ידי תושב תל אביבי, הוא נדון לחיי רווחה בורגניים ונינוחים למדי. "תל אביב היא עיר שמחבקת כלבים", מאשר היזם טל הולנדר, שיחד עם מנהל הפרויקטים ערן השכל אחראי על הפנינג הכלבים כלביב שיתקיים בפעם הראשונה בשישי הקרוב בגני יהושע בחסות Time Out. "יש גינות כלבים בכל מקום, וכל כך הרבה עסקים שמתמקדים בנושא – מנגרות, דרך אפליקציות עד תכשיטנות לכלבים"
כמו רבים מבעליהם, גם הכלבים התל אביבים מקפידים על תחזוק האטיטיוד. כ־30 מספרות בעיר מתפרנסות מטיפוח הפריזורה של כלבי תל אביב (מתוכן שלוש מספרות ניידות): החל ממיס דוליטל בשכונת התקווה (המשמשת גם כבית ספר לספרי כלבים), דרך האו ומיאו המבוקשת (גורדון 45) וסיפור פשוט המבוקשת לא פחות (שינקין 44), ועד דוגי סטייל – מספרה מעוצבת לעילא שנפתחה בימים אלה ברחוב ירמיהו על ידי מיכאל טולדנו ודוד אטלן, שני עולים חדשים מצרפת, ופועלת מסביב לשעון. "הרעיון היה לפתוח מקום שבעלי כלבים והכלבים שלהם יוכלו ליהנות בו לאורך כל שעות היממה, כאשר עמדת התספורת מאוישת רק במהלך היום", מספר טולדנו. "חוץ מתספורות, שמחירן נע בין 140 ל־200 ש"ח, יש לנו גם עמדה לשטיפה עצמית ב־30 ש"ח, תא צילום ומכונת חטיפים לכלבים. כל אחד יכול להיכנס לחנות בלילה בעזרת סיסמה שאנחנו מספקים באתר שלנו. לפעמים אני מסתכל בבית במצלמות ורואה אנשים מצטלמים עם הכלבים שלהם באמצע הלילה".
>> חמש מספרות הכלבים הטובות בתל אביב
>> 6 דברים שאסור לפספס בפסטיבל כלביב
>> אקססוריז לאדם, ולחברו הטוב ביותר
חינוך
תנו צ'ופר
בצד מוסדות הטיפוח, יותר מ־100 אנשים מתפרנסים מאילוף כלבים בתל אביב. אחד הבולטים שבהם הוא אסף גל, "אלוף האילוף", שיעביר ביום חמישי (25.8) הרצאה חינמית ברביעיית פלורנטין (המעון 3 תל אביב, 20:00) לרגל יום הכלב הבינלאומי. "אין ספק שהענף בתנופה גדולה מאוד, ובתי ספר לאילוף כלבים פותחים בכל שנה מחזורים עם לפחות 20 תלמידים. הגישה שלי שמה דגש על מה שהכלב יכול לתרום לנו ולא על איך למגר את ההפרעות שלו. אם לא תחשוב פעמיים לפני שאתה לוקח את הכלב איתך למקום מסוים, סימן שעשיתי את העבודה שלי. מעבר לכך, תמיד עדיף לתת תגמולים חיוביים במקום שליליים. תן צ'ופר לכלב אם הוא עשה משהו חיובי, במקום למשוך את הרצועה אם הוא עשה משהו לא בסדר".
עצה טובה גם להורים, לבוסים ובאופן כללי – לכל מי שמנסה להשיג משהו ממישהו. עלות שעת אילוף, אגב, נעה בין 100־350 ש"ח, תלוי בוותק המאלף.
דוג ווקינג
במקום פיצוצייה
נוסף על חינוך פרטי יוקרתי, כלבים בתל אביב נהנים גם משירותי השגחה משובחים. אם בעבר עבודה כדוג ווקר הייתה חלטורה לבני נוער או לחלופין המפלט התעסוקתי האחרון של סטלנים מזדקנים שאין להם הון ראשוני להקמת פיצוצייה, כיום מדובר במקצוע של ממש הדורש עמידה ברף גבוה של אחריות. "כלב בתל אביב הוא שווה ערך לילד", מסביר עדי ברנע, מנכ"ל חברת דוג־מן המעניקה שירותים מסוג זה בעיר. "אנשים כבר לא מחפשים ילדים בני 15 שחוזרים מהתיכון ומורידים את הכלב, אלא רוצים מישהו מקצועי שיש לו רקע מסוים בטיפול בבעלי חיים, מגיע בזמן ושולח עדכונים. לדוגמה, אנחנו שולחים מדי טיול תמונות, סרטונים ועדכונים על מצב הרוח של הכלב ואיזה צרכים הוא עשה".
זה באמת יורד עד לרמת הצורה של הקקי?
"ממש ככה. יש לקוחות שלא מסתפקים בתיאור מילולי ורוצים גם שנצלם להם את הצואה. הייתה לקוחה שביקשה שאקח דגימת צואה. זאת העבודה שלנו, ואנחנו עושים את זה בכיף".
ואפשר ממש להתפרנס מזה?
"דוג ווקר מתחיל שעובד עם חמישה כלבים יכול להגיע ל־150 ש"ח ביום. דוג ווקרים ותיקים ומקצועיים, שצברו קהל לקוחות, יכולים להרוויח 10־12 אלף ש"ח בחודש".
פנסיון
הכל כלול
גם שוק הפנסיונים בעיר איננו שמרני כשהיה. על מנת לפתוח פנסיון יש אמנם להשיג היתר זמני או רישיון עסק, כדי לוודא שלא תאמללו את השכנים במקרה של פנסיון ביתי, אך יש גם דרכים יצירתיות לעקוף את הביורוקרטיה. הבולטת שבהן היא Petbnb – על משקל Airbnb כמובן – פורטל ישראלי שבו מארחים פוטנציאליים מציעים לארח את כלביכם לפי מחיר ללילה. מחירי מארחים אביב נעים בין 100 ל־200 ש"ח, וכך הם עשויים להיות זולים יותר ממחירי יום לכלב בפנסיון מוסדר (כ־150 ש"ח), אך עם תשומת לב בלעדית לכלביכם. "לקחנו את השראה מהאתר הבינלאומי 'Dogvacay' שצבר פופולריות עצומה", מספרת קסנדרה אלרון, שהקימה את הגרסה הישראלית לפני כשנתיים ביחד עם עמוס שחם. "חוץ מהמחיר, גילינו שאכפת למשתמשים העירוניים המיקום של המארח. ככה הם יכולים לפגוש אותו לפני תקופת האירוח, כמו שאנחנו ממליצים, ולראות שהם באמת סומכים על הבן אדם שהולך לטפל בכלב שלהם. בכל מקרה, בדיקת האמינות הכי טובה היא הביקורות שאנשים כותבים למארחים באתר".
פרידה
פה קבור הכסף
אך גם ההשגחה המקצועית ביותר לא תעצור את הבלתי נמנע, ובסיומם של חיים מדושני עונג פוגש הכלב התל אביבי את מותו, כמו כל תל אביבי אנושי. בפני בעלי הכלבים עומדות
שלוש אפשרויות לביצוע ההליך הנלווה. "רוב בעלי הכלבים בעיר בוחרים באופציה הזולה ביותר – הובלה של הכלב ושרפת הגופה במשרפת בעלי החיים היחידה בישראל בקיבוץ עין המפרץ, שעולות בסביבות 500 ש"ח", מפרט חני ענפי מחברת חילוצבי, המקבילה המקומית לפישר ובניו מ"עמוק באדמה".
"לפעמים שרפה עושה לאנשים קונוטציות לא נעימות, והם מחליטים לקבור באחד מששת בתי הקברות לבעלי חיים בארץ (בני ציון, בית ינאי, מושב פדיה, מושב מגשימים, עין איילה, משמר השבעה – ג"פ), שם יש לו חלקה ושלט משלו. התהליך הזה עולה בערך 2,000 ש"ח. באותו תעריף ישנה אופציית ביניים של ביצוע שרפה פרטית, והיא מיועדת לאנשים שרוצים לקבל מאיתנו את האפר של הכלב בחזרה בכד". כל שנותר הוא לדמיין את פוסט הפרידה המתבקש בפייסבוק ולקבל את ההחלטה המתאימה ביותר לפיד שלכם.