>> שי סול (כדאי שתעקבו) היא זמרת ויוצרת שמתגוררת בפלורנטין, ובימים אלה היא מוציאה אלבום סולו שלישי בשם "ידעת שאחזור" בהפקה מוזיקלית של דן זיתון. האלבום עומד בסימן חזרה הביתה באופן שמחבר בין המסע האישי שלה לסיפור הישראלי של השנתיים האחרונות. סול היא גם חברה בהרכב "מקדם" איתו היא מופיעה ברחבי העולם, ומנהלת את ליין מופעי האינדי ב"קפה בקיבוץ", שם גם תקיים את מופע ההשקה לאלבום החדש שלה ביום חמישי הקרוב (26.2 19:30,אתם רוצים להיות שם)

>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן

1. קפה בקיבוץ

קיבוץ בדרום פלורנטין. ספייס ובו שלווה, השראה וקפה מעולה. מגיעה לשם כשאני רוצה לפתוח מחשב ובאמת לעבוד, בלי הסחות דעת. בקפה מתקיים ליין חודשי "אינדי בקיבוץ", המעניק במה ליצירה מקומית מקורית. לאחר כל הופעה ישנה במה פתוחה ובכל חודש אני מתרגשת לשמוע שירים חדשים ולהכיר עוד אמנים מעולים להוסיף לפלייליסט:)
קיבוץ גלויות 21 תל אביב (פלורנטין)

2. שכונת פלורנטין

השכונה הכי טובה נקודה. הגעתי לכאן לפני יותר מעשור להקליט את האלבום הראשון שלי באולפן תת קרקעי ברחוב ויטל, וכבר מאז התאהבתי. בשבילי השכונה היא חלק בלתי נפרד מאיך שהסאונד שלי נרקם לאיטו לאורך השנים.

3. קפה פרנקל

באה בשביל העוגת בננה. אין עוגה כזאת בכל העיר.
ידידיה פרנקל 6 תל אביב (פלורנטין)

4. חדר כושר נעים

נרשמתי כדי להוריד את העוגת בננה. המשכתי כי כשהבוקר נפתח שם כל שאר היום מרגיש מדהים.
אלפסי 22 תל אביב (פלורנטין)

5. פרנקל 27

החנות יד שנייה של רותם. עם בגדים, איכשהו, תמיד מחכה לדקה ה-90. החל מהשמלה לחתונה של חברה ועד לאאוטפיט של קליפ. אני מרשה לעצמי כי אני יודעת שאם אעבור בחנות יד שנייה של רותם מהר מאוד אמצא מה שלא ידעתי שחיפשתי.
ידידיהפרנקל 27תל אביב (פלורנטין)

מקום לא אהוב בעיר:

גינות כלבים בעיר באופן כללי.לפני שהיה לי כלב תמיד ראיתי את עצמי בעיני רוחי לוקחת את הכלב הדמיוני שלי אל גינת הכלבים, ושם אנחנו פוגשים חברים והוא מבלה בנעימים. היום אני מבינה שזה נשאר בגדר הדמיון, מכיוון שהגינות כלבים לא מותאמות לכלבים קטנים. מאחר והכלב שלי מאוד עדין וקטן בלתי אפשרי להכניס אותו לגינה לשחק עם השאר, ומאז שאימצתי את ג׳ק, זו שיחה שניהלתי עם הרבה בעלי כלבים בעיר כך שכנראה שזו בעיה המשותפת לכל בעלי כלבים הקטנים. הייתי שמחה שהייתה גינה ייעודית לכלבים קטנטנים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
קפצתי לבקר בסדנת כתיבה של אמן שאני מאוד מעריכה, אביב בכר. נחשפתי לקבוצה של יוצרים, חלקם לראשונה כותבים שירים וחלקם כבר מנוסים, וכולם כאחד פותחים את הלב אחד בפני השני ומתמסרים לתהליך כתיבה שבסופו הופעה מאוד כנה ומרגשת. שמעתי שם להיטים שלא מביישים אף תחנת רדיו. והכל בביצועים מאוד גולמיים, אקוסטיים, אפילו קצת רעד של קול והתרגשות אבל הכנות הייתה נוכחת בחדר. היה דבר יפה לצפות ביצירה שהיא נביטה של עלים זעירים ורעננים, יצירה שיום אחד תהא לצמח שיוסיף יופי או יעניק צל ביום חם. זה מרגש אותי כי זה מחזיר אותי לרגעים ראשונים שלי בכתיבה, לפני למעלה מעשור ומזכיר לי שהפשטות היא תמיד בסיס לחזור אליו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
ספר תהילים.מקבץ שירים שלמעשה הוא ספר עם נרטיב משלו, מרגיש לי כמו הסרט של חיי. אני מאוד מזדהה עם דוד ככותב. הוא לא הסתיר את הרגעים הקשים שלו במסע האמונה שלו כמוזיקאי-כותב, וזה מה שלדעתי יצר חיבור והשפעה כלכך חזקה לאורך הדורות. דוד הוא רפרנס לכתיבה עבורי. התהילים נותנים לי המון השראה, ובייחוד מפרוץ המלחמה אפילו יותר. בעיקר אוהבת לשיר אותם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"מקומי". עזרה למען דרי הרחוב. מעבר לחלוקת אוכל מדובר בבניית קשר אישי עם דרי הרחוב. העמותה מחפשת מתנדבים שיכולים להצטרף לעשייה ולהעניק להם יחס חם ואוהב. מדובר בעשייה מרגשת למען האנשים השקופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שי נצר. פגשתי אותו בבמה פתוחה נהדרת שהייתה פעם בקפה עברי. נוצרה שם מעין קהילה אורגנית של אמני אינדי שתומכים אחד בשני. הבמה הפתוחה ההיא נסגרה, ככל הנראה כי שמנסים להרים משהו תרבותי מבינים מהר מאוד שזה לא כלכלי. אבל שי לא מוותר על אמני האינדי, ובכל הזדמנות שיש הוא מרים במה פתוחה ומפיק מופעים כדי לעודד אמנים צעירים. אחת מהיוזמות שלו היא – ״ערב לא ברור״ שקורה כל שבוע בפרמטה ביפו. קפצתי לשם לביקור ושמעתי המון אמנים מוכשרים שמג׳מג׳מים יחד. חוויה.

מה יהיה?
לפעמים אני חושבת שלא יהיה טוב שוב. קל מאוד ליפול לטעות הזאת… אבל אז אני נזכרת בפסוק מספר ישעיהו שתמיד מעודד אותי – כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ–כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. זה נותן לי תקווה לדעת שכמו שגבהו שמיים מארץ, כך המחשבות של אלוהים לגמרי שונות מהמחשבות שלי ואפילו גבוהות מהן, הוא רואה את התמונה הגדולה ואני רואה רק את הפרט הקטן ההוא. ואז אני שוב מאמינה בכל ליבי שיהיה יותר טוב מטוב.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• קפה בקיבוץ
• פלורנטין
• קפה פרנקל
• סטודיו נעים
• יד שנייה
• גינות כלבים

>> עלמה קרבט שמש (תעקבו דחוף) היא טאלנטית עולה בתחום המחול והכוריאוגרפיה, ובשבוע הבא (שישי, 19.12 12:30) היא תציג בתיאטרון התיבה היפואי את "סכר", דואט מוזיקה ומחול שיצרה יחד עם שרי זק לוי, מופע אינטימי ורב-תחומי שבו האמנויות שזורות זו בזו ליצירת מרחב מופשט ורגשי, המתעקש לשמר את היכולת לחלום גם בתוך מציאות מתפרקת.ואתם כמובן רוצים להיות שם.

>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון
>> השכונה הכי ירוקה ומקום לעבוד וללמוד בו // העיר של אנה ברשטנסקי
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. קפה אמירה

לא נשארו הרבה מקומות בעיר שעונים על ההגדרה "בית קפה שכונתי". קפה אמירה איכשהו מצליח לשמור על אופיו ככזה. כשאני אומרת בית קפה שכונתי, אני מתכוונת שהבריסטה זוכר איזה קפה אני שותה, ומסכימים לתת לי קפה גם אחרי שגיליתי שיצאתי ושכחתי את הארנק בבית. זה עסק ידידותי, אינטימי ונטול אגו – אווירה פתוחה ונדיבה, תמיד יש מקום לשבת, כולם סופר נחמדים – לקוחות ונותני שירות כאחד. והקפה טעים, המאפים וואו, הסנדוויצ'ים מושלמים. תמיד משמח להגיע לשם ותמיד אני יוצאת עם תחושה טובה.
הפלמח 28 תל אביב (יד אליהו)

2. בוסר

אין כמו הבוסר, לא היה כמו הבוסר, לא יהיה כמו הבוסר. כשיש לי ערב פנוי אני קודם כל אנצל אותו כדי ללכת לבוסר. תמיד כיף לי בבוסר. אוהבת להשתכר מיינות כתומים ולאכול גבינות מדהימות. למה לא.
החשמל 5 תל אביב

3. טשרניחובסקי 6

ממשיכה עם הווייב האינטימי והשכונתי כי זה ספציפית הטעם שלי. פשוט הכי כיף להגיע לעסקים שאת מרגישה שמכירים אותך בהם, יודעים מה את אוהבת, ואת גם יודעת מה תקבלי. טשרניחובסקי היא מסעדה פורטוגלית, מתוקה,חסרת פוזה במובן הכי טוב שיש, עם אוכל מדהים, שירות מפנק, ומבחר יינות לא יאומן שהם מייבאים עצמאית מפורטוגל ואפשר למצוא רק שם. זה המקום הקבוע של המשפחה שלי בשישי בערב ואנחנו תמיד נהנים שם ברמות.
טשרניחובסקי 5 (כן, 5) תל אביב

4. Shine

החנות של אליס דהן בכיכר מסריק. ליגה אחרת של בגדים, באמת. הגזרות הכי טובות, בדים הכי נעימים, צבעים הכי מדויקים – הכל. התאהבתי באליס ובשיין לפני כמה שנים לאחר שהיא הזמינה אותי להצטלם לקמפיין שלה. מאז, כל פעם שיש לי יצירה חדשה אני מתקשרת לאליס, ובנדיבותה היא פותחת עבורי את שערי החנות שלה. אני מודדת את כל הבגדים שיש בערך עד שאני מוצאת את התלבושת שמדויקת לי. פשוט הכל כך יפה – כך שקשה לבחור! הבגדים שלה כל כך אלגנטיים ופשוטים, משלבים נשיות ותחושה של טום-בוי במובן שאני יכולה מאוד להזדהות איתו. המחירים לא תמיד נוחים אבל כל בגד שווה את ההשקעה, כזו שהולכת איתך שנים קדימה. בגדים לחרוש עליהם.
שדרות מסריק 12 תל אביב

5. תיאטרון התיבה

תיאטרון התיבה הוא ללא ספק אחד המקומות האהובים עליי בעיר. זה מקום שמרגיש כמו פנינה נחבאת, כמו סוד של יודעי דבר. באמצע חצרות יפו יש אולם הופעות רב תחומי – מוצאים את השלט, יורדים במדרגות, חושבים שהגעתם לחניון מצחין אבל לא – תפנו ימינה ותגלו אולם עם האקוסטיקה הכי טובה בעיר ואווירה קסומה. יש שם בעיקר הופעות מוזיקה אבל לא רק – גם מחול, תיאטרון, כנסים, וכל מיני הופעות שמשלבות כמה תחומי אומנות ביחד. תיאטרון התיבה הפך לבית השני שלי בתהליך יצירת "סכר". עשיתי שם רזידנסי במשך שנתיים על יצירה משותפת שיצרתי עם הזמרת שרי זק לוי, דואט של מוזיקה ומחול שלוקח השראה משירה של יונה וולך "סכר". אין הרבה מרכזי תרבות בעיר שמתנהלים בנדיבות ובאדיקות כמו התיבה. אני כל כך אוהבת להופיע שם, ולכן החלטנו לציין שם שנה לבכורה של "סכר" ולקיים הופעה ב-19.12 (יום שישי). יהיה מדהים.
שדרות ירושלים 19 יפו (חצרות יפו)

6. גינת הכלבים בלה גארדיה

מזה שלוש שנים אני גרה ביד אליהו ואני שרופה על השכונה הזאת, בעיקר בגלל תחושת הקהילתיות שמצאתי בה. מה שכן, אין לנו בר בשכונה, וזה מבאס.אבל יש חלופה: הפעילות הלילית מתרחשת בגינת הכלבים של לה גארדיה. אני מגיעה לשם כמעט כל ערב עם הכלב האהוב שלי לוק, וזה פשוט כיף גדול. הכלבים כאלו מתוקים, לראות אותם משחקים מנקה את הראש והלב. ככה לאט לאט לומדים להכיר גם את האנשים שמאחורי הכלבים – נוצרו לי חברויות חדשות מתוך חיבורים של כלבים – כמו ילדים בגן.

הטלפון שלי מלא במספרים – יעל אמא של לני, ג'יין אמא של ביאנקה, אורי אבא של ג'רמי. ומתחילים להכיר – פתאום מישהי בהיריון, מישהו מתחתן, ההיא מתגרשת, אחר מגיע עם מדים ואת מגלה שהוא עשה מילואים כבר שנה וחצי. אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחת חולין בחצות עם לאה בת ה-70, מורה לספרות. אני עפה על זה. מאלפי כלבים אומרים שגינות כלבים זה רע לאילוף אבל בגינה הזאת יש אחלה אנשים שמחנכים את הכלבים שלהם ואני מאוד ממליצה לכם לבוא לשחק איתנו!

מקום לא אהוב בעיר:

מדרחוב נחלת בנימין.הפך למקום בלתי אפשרי בעיניי. וגם רוטשילד בסופ"שים. שונאת את הצפיפות, קורקינטים דורסים אותך, אנשים מכבים עליך סיגריות, מלא חבר'ה שבורים שיכורים מהתחת… פחות אהבתי. בכללי, כל מקום בעיר שאני הולכת בו ואני יודעת שאני לא אפגוש אף אחד שגר בעיר שלי – פחות כיף לי להגיע אליו. זה קצת מתנשא אבל זו האמת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יום הולדת של דני נוימן" בשיתוף הילה גלוסקינוס – וואו. אני לא בן אדם של תיאטרון אבל הלכתי פעמיים כי צחקתי ובכיתי כל כך הרבה בפעם הראשונה שהייתי חייבת להבין מה קרה שם ולכן חזרתי שוב. ההצגה הזאת נוגעת בנושאים סופר חשופים עם כל כך הרבה רגישות, חכמה, הומור ועצב. באמת ממליצה לכולם ללכת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה"יקומות" של רועי כפרי וגון בן ארישעלתה בכאן 11 היא ללא ספק הדבר הכי חכם, מצחיק, מופרע, מדויק וגאוני שראיתי בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. היא נתנה לי תקווה והזכירה לי כמה כישרון יש בארץ הזו. וגם,היא מצליחה לתאר חוויה של שבר – חוסר היגיון, חוסר אחיזה בעולם, שבירת מוסכמות בצורה כל כך מקורית. נשארתי מרותקת למסך בכל דקת צפייה. תודה לכם על זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד.היחידים שלא מפחדים לדבר על שותפות ועל חיים משותפים של ישראלים ופלסטינים בארץ הזאת. בעיניי זה הפתרון היחיד שאפשר לצלוח איתו את המצב הבלתי אפשרי שאנחנו נמצאים בו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל החברים שלי שנלחמים על לעשות אומנות ולעשות פה טוב ולהפיץ אור, למרות שזה קשה ואין כסף לכלום ובקושי יש קהל ואי אפשר לתכנן קדימה שום דבר. הם עובדים רק מהלב ומתשוקה, ללא שום הבטחה שאשכרה ייצא מזה משהו, ובזכותם זה יכול להיות מקום מדהים לפעמים. אבלללל… אם אני צריכה לבחור אחד – אז אני בוחרת בארוס שלי, בעלי לעתיד, עמרי קרן, שמוציא בקרוב אלבום חדש ובאופן כללי הוא הבן אדם האהוב עליי בעולם אז בא לי להרים לו.

מה יהיה?
לא יודעת, אין לי תשובה חכמה לתת. לפעמים אני מרגישה שאין למקום הזה סיכוי ולפעמים מרגישה שאין סיכוי שאהיה במקום אחר.

• העיר שלי
• מחול
• בוסר
• טשרניחובסקי 6
• קפה אמירה
• שיין
• התיבה
• גינות כלבים
• נחלת בנימין