יש חינוך אחר: היכרות עם שיטות הלימוד האלטרנטיביות בארץ

הכניסה למערכת החינוך היא מאורע משמעותי בחיי ילדינו. איך יודעים באיזה אופן הכי נכון לחנך את הילד? ערכנו עבורכם השוואה בין שיטות החינוך האלטרנטיביות בארץ

יש חינוך אחר (תמונה: shutterstock)
יש חינוך אחר (תמונה: shutterstock)

חלקנו יצאנו חבולים במידה כזו או אחרת ממוסדות החינוך הסטנדרטיים (הממלכתיים) וחושבים שהם כבר לא מתאימים לשנת 2016; חלקנו חושב שדווקא המוסדות האלטרנטיביים נחשבים לא רציניים, "זורמים" מדי, כאלו שלא מכינים את הילדים לעולם ההישגי והתחרותי המשתולל בחוץ (מה, הוא עוד לא הקים סטארט־אפ עד גיל 21?), מוסדות הנתפסים כמברכים את ההתנסות בבוץ על פני פתרון נוסחאות במתמטיקה. מצד שני מי אמר שזה בכלל טוב להיות תחרותי והישגי? אולי זה מתאים רק לחלק מהילדים? ומי מחליט מה נחשב הישג טוב ומה נחשב הישג לא מזהיר? אם גם אתם מתלבטים ומבולבלים, אנו כאן כדי להגיש לכם על קצה המזלג כמה פילוסופיות חיים אלטרנטיביות הפועלות בארץ. הבחירה לא מסתיימת בהרשמה למוסד הלימודי הקרוב ביותר להשקפת עולמכם. כמו כל אג'נדה, חשוב ליישם אותה בבית ולהטמיע אותה באורח החיים. כך למשל אם בחרתם שהילד ילמד במסגרת המקדשת את החיבור לטבע ולסביבה, לא תוכלו שלא למחזר ולהיות אקולוגיים גם בין ארבעת הקירות הפרטיים שלכם.

בתי הספר הכי מיוחדים בתל אביב

אנתרופוסופי (חינוך ולדורף)

גלעד גולדשמיט, יו"ר הארגון הארצי של ולדורף בישראל, מסביר:

פילוסופיית חיים: חינוך ולדורף, המוכר בארץ בכינוי חינוך אנתרופוסופי, מתמקד בילד עצמו וכולל הרבה אמנות, יצירה, פעילות גופנית, תנועה, עשייה, מלאכות יד וקשר לטבע ולעולם. הדגש הוא התפתחותי, בלי תחרותיות או הישגיות. חינוך ולדורף נוסד ב־1919 על ידי הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר. כיום נחשב חינוך ולדורף כזרם החינוך האלטרנטיבי הכי גדול בעולם, ולישראל הוא הגיע בשנות ה־80. השיטה רואה את הילד כישות מתפתחת ואת הילדות כפרק זמן משמעותי. הילדות נתפסת כתקופה של בשילה, של צמיחה פנימית ושל לידה הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות. בגיל הרך מרוכזת התפתחותו של התינוק, ואחר כך של הילד הרך, בעיקר במישור הגופני־פיזי. היכולות הקוגניטיביות והרגשיות עדיין קשורות ליכולות גופניות, נשענות עליהן ונבנות מתוכן. ככל שהגוף, התנועה, חוויית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר כך שאר היכולות. לכן ממוקד המאמץ בחינוך ולדורף בגיל הרך בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר.

קהל יעד: מתאים למשפחות המחפשות זרם חינוכי המתמקד בילדים ובהתפתחות האישיותית שלהם ולא בהישגים לימודיים; משפחות המחפשות מנוחה מהעולם הטכנולוגי. בארץ פועלים כ־150 גנים בזרם ולדורף, 22 בתי ספר יסודיים, שישה תיכונים ושבע הכשרות מורים.

סדר יום: סדר היום מובנה, ריתמי וקבוע. הוא כולל משחק חופשי הנתפס כחשוב מאוד וגם יצירה, עבודה מגוונת, הכנת אוכל ועוד. יש סדר יום קבוע ויש סדר שבועי קבוע מתוך אמונה כי החזרה מחזקת את הילד בגיל הצעיר ומעניקה לו ביטחון ויציבות ובונה את האישיות. בניגוד לדעה הרווחת, לא מדובר בחינוך חופשי בגילים הרכים (בתיכון זה משתנה כי השיטה התפתחותית ומאמינה שכל מה שקשור לחופש מתפתח עם הגיל).

לאיזה גיל מתאים: מגיל הגן ועד סוף התיכון.

איך להטמיע בבית: להמעיט במסכים ובאמצעים טכנולוגיים מתוך מחשבה כי הם לא מיטיבים עם הילדים בגיל הרך, לצאת לטיולים, לדבר עם הילדים, ליצור איתם, להכין עמם אוכל ולהמשיך את רוח הגן. להיות עם הילדים כחלק מבניית הקשר המשמעותי איתם. מאמינים בהמשך יישום סדר יום קבוע, כולל טקסים קבועים, למשל הקראת סיפור לפני השינה. באתר תוכלו להתעמק עוד ברזי השיטה: waldorf.co.il.

לא סתם בית ספר (תמונה: shutterstock)
לא סתם בית ספר (תמונה: shutterstock)

חינוך דמוקרטי

רביב רייכרט, ממקימי המכון לחינוך דמוקרטי, מכשיר מורים לחינוך דמוקרטי, ד"ר לספרות ועובד זה 30 שנה בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, מסביר:

פילוסופיית חיים: זו תפיסה חינוכית המנסה לחבר את הרצון החופשי של הילד עם קהילת לומדים. החינוך מנסה לאפשר לילד ללמוד מתוך בחירה ומצד שני לזמן לו שותפות בקהילת לומדים המבוססת על זכויות אדם (בהן חופש הביטוי, שוויון, חופש בחירה ועוד). בית הספר או הגן מתאפיין בשלושה מאפיינים: בחירה חופשית – הילד לומד במערכת המציעה לו מגוון אפשרויות בחירה בתכנים ובדרכי הלמידה, כך שכל ילד בונה מערכת למידה משלו; חונכות אישית – כל ילד מקבל חונך אישי מבוגר מתוך קבוצת מבוגרים שמוכשרים להעניק תמיכה, ומהותה סיוע בחיפוש של הילד את עצמו בכל ההקשרים (חברתיים, רגשיים, לימודיים); הקהילה הדמוקרטית – מנוהלת על ידי שלוש רשויות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. כך למשל המורים, הילדים וההורים מחוקקים יחד את כל החוקים. כמו בדמוקרטיה, הכל מנוהל על פי החוקים שהכלל קובע, ולשם כך יש גופים כמו ועדת משמעת וגוף מגשר.

קהל יעד: למשפחות ולילדים שהרעיון הדמוקרטי הולם את השקפת עולמם. יש בארץ כ־30 בתי ספר דמוקרטיים, מגיל גן ועד תיכון, ובמקביל יש הפצה של הרעיונות והעקרונות למערכת החינוך הכללית מתוך אמונה שהיא מתאימה לכל ילד בגוונים שונים. "אתה יודע אם החינוך הדמוקרטי מתאים לך רק אחרי שאתה נכנס פנימה", מסביר רייכרט, "זה דורש משמעת עצמית".

סדר יום: בית הספר מתנהל באופן סדור עם מערכת ברורה ובתוכה יש בחירה. התלמיד יכול לבחור להתחיל את היום באנגלית, לעבור למיור, אחר כך לקפוארה ולפילוסופיה ולסיים במתמטיקה. הוא גם יכול לבחור שלא ללמוד אנגלית, שפה או מתמטיקה בכלל, כיוון שהבחירה היא לגמרי חופשית, אולם לדברי רייכרט, רוב התלמידים בוחרים בלימודי ליבה ורובם ניגשים למבחני הבגרות. "אנחנו לא נמצאים בחלל ריק ורוב התלמידים בוחרים להתייחס לדרישות החברה הסובבות אותם", אומר רייכרט.

לאיזה גיל מתאים: מגיל 4 ועד סוף התיכון.

איך להטמיע בבית: לעסוק בדיון, לעסוק בבחירות של הילד, לשוחח. כדי לא ליצור עבור הילד דיסוננס בין בית הספר או הגן לבית, כדאי לאמץ את השיטה גם בבית. "כדאי להיות פתוחים לעניין כי השהות של הילדים בבית הספר משפיעה על השיח בבית הספר ומשנה את הלך הרוח גם בבית", מסכם רייכרט. אפשר להעמיק בקריאה על החינוך הדמוקרטי באתר: www.democratic.co.il.

חינוך מונטסורי

נעמי סטיוארט, מייסדת המרכז המונטסורי בכפר הירוק וחלוצת השיטה בארץ, מסבירה:

פילוסופיית חיים: גישה חינוכית לילדים המבוססת על מחקריה של ד"ר מריה מונטסורי מאיטליה. בעבודה כפסיכיאטרית היא נתקלה בילדים שנחשבו בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 כבעלי לקות גופנית ושכלית והם עוררו אצלה שאלות. את שיטת החינוך היא גיבשה על בסיס תצפיות שערכה על ילדים שלהם ניתנה סביבת למידה חופשית ועצמאית, מתוך מחשבה שהחינוך הרגיל פועל "על אוטומט" מבלי לראות את העולם מנקודת מבטו של הילד. "הגן או בית הספר הוא ביתו של הילד ואנחנו, אנשי החינוך, צריכים לשרת את צורכי ההתפתחות שלו", מסבירה סטיוארט, "יש להבין שיש שני צדדים נפרדים: ראייה של הילד וראייה של מבוגר". דרך התצפיות יצרה ד"ר מונטסורי סביבה תומכת עבור ההתפתחות השכלית, הגופנית והרגשית של הילדים מינקות. כך למשל יש מרחב גדול מאוד לתנועה חופשית מתוך מחשבה שכמטר וחצי של מרחב כפי שנהוג במשרד החינוך בארץ למשל הוא מרחב מצומצם מאוד עבור ילדים וכי תנועה הוא צורך ביולוגי והתפתחותי. כך גם כל הרהיטים, הכיורים והחפצים מותאמים לגובה עיני הילד ולא לגובה עיני הגננת. הזירה השפתית מתאפיינת בחזרתיות של שמות עצם שוב ושוב והמחשתם ככלי למידה, במקום לשאול את הילד שוב ושוב "מה זה?". הצבעים בגנים ובבתי הספר שאימצו את השיטה הם בצבעים שלווים, כמעט ללא צבעי יסוד וללא צבעים עזים מתוך אמונה כי רוצים ליצור עבור הילד אווירה רגועה ושקטה ושהצבעוניות בגנים הרגילים עמוסה ומתישה מדי. ד"ר מונטסורי הקבילה את חיי הילד לחיי הפרפר בכך שהם לא לינאריים: תחילה יש זחל (שנים 6־0 בחיי הילד), אחר כך הוא הופך לגולם (גיל 12־6), חיי הפרפר (18־12) וכך הלאה עד גיל 24, כשהמבוגר הצעיר מוצא את מקומו בחברה.

קהל יעד: "השיטה מתאימה לכל מי שמאמין שלילד מגיע שיתייחסו אליו בכבוד, שיראו את הזווית שלו ויאפשרו לו סביבה תומכת וביתית ככל האפשר", אומרת סטיוארט, "זה מתאים למי שחושב כי במערכת הרגילה המורה הוא מעל התלמיד וכי השיטה הרגילה נועדה להכשיר אותנו להיות עבדים ותו לא. הרי באופי האנושי שלנו נועדנו לזוז וזה מה שהשיטה מאפשרת. בשיטה הזו, גם המבוגרים לומדים הרבה מהילדים, לומדים להקשיב להם, להיות מחוברים לרגשות ולא לפנות אליהם מלמעלה. לא לתווך להם את הסביבה אלא ללמוד מהילדים".

סדר יום: היום מובנה אבל מאפשר הרבה מאוד חופש אינדיבידואלי. "אין חובת נוכחות במפגש בשעה 12:00 כמו במוסדות לימוד אחרים", מסבירה סטיוארט.

לאיזה גיל מתאים: מגיל 0 ועד סוף התיכון.

איך להטמיע בבית: לא להכריח את הילדים לעשות דברים, לא להגביל את התנועה שלהם, לא לאמץ אורח חיים של צעקות ושל סטרס, לא לפגוע בהם על ידי התנשאות מעליהם, להתאים להם את החפצים עד כמה שאפשר כדי לעורר בהם סקרנות טבעית ולאפשר להם להתנסות בכל הפעילויות היומיומיות (לקחת לעצמם אוכל, להתלבש, לסדר וכך הלאה). "אינני צריכה ללמד את הילדים דבר, הילדים הם אלו אשר בסביבה תומכת מלמדים אותי", אמרה ד"ר מריה מונטסורי. כדי להעמיק ברזי השיטה קראו באתר: www.montessori.org.il.

לומדים את החיים (תמונה: shutterstock)
לומדים את החיים (תמונה: shutterstock)

חינוך לאמנות

אסנת הבר קוטון, מנכ"ל רשת חינוך אנקורי ויזמית סטודיו אנקורי – בית ספר לחשיבה יצירתית ויזמית (יחד עם יחזקאל לזרוב) מסבירה:

פילוסופיית חיים: אמנות היא אינטואיטיבית עבור ילדים, מותר לשחק, מותר להתנסות ומותר להיכשל, והדגש הוא על אופן החשיבה ולא על התוצר הסופי. האמנויות השונות – אמנות פלסטית, קולנוע, מוזיקה, מחול, תיאטרון – הן אמצעי לביטוי של התרחשות פנימית והן מעוררות חוויות חושיות, רגשיות, אסתטיות ואינטלקטואליות. הן מבטאות הלכי רוח, השקפות, ערכים, אמונות וגישות חברתיות־תרבותיות. גן או בית ספר משתמש באמנות ככלי לפיתוח חשיבה יצירתית וחשיבה יזמית, ולפיתוח מיומנויות של שיח, פרזנטציה, גישה לעולם ויזואלי, אוריינות ויזואלית ולא רק שפתית, התמודדות עם ידע חדש וטכנולוגי ועוד. לכל אחד יש מקום משלו ואין עיסוק בשאלה מוכשר/לא מוכשר ואין אלמנט של תחרות, אלא יצירה של מרחב מוגן המאפשר חופש יצירה. יש כל הזמן התפתחות והשתנות כי אין באמת תוצר סופי אלא חקירה, התנסות, עבודה קבוצתית, חיבור בין הממד הפיזי לממד המנטלי, התנסות טכנולוגית וכך הלאה. הבר קוטון מציינת שבבית הספר שהקימו ביפו, יש דגש של 50 אחוז גם למקצועות כמו ספרות, מתמטיקה, אנגלית, תנ"ך ועוד, וכן כי מדובר בפדגוגיה ולא בדת.

קהל יעד: ילדים סקרנים שמוכנים להתנסות ושיש להם עניין באמנות כלשהי.

סדר יום: מערכת שעות קבועה ומובנית, המשלבת את האמנות כחוט השני בכל הפעילויות בכמחצית מהזמן ומדי יום. "הילדים עובדים קשה בבית הספר וגם אחרי הצהריים", מדגישה הבר קוטון, "ילד צריך מבנה ומרחב לעובד בו".

לאיזה גיל מתאים: מגיל הגן ועד סוף התיכון.

איך להטמיע בבית: לפתח שאלות וסוגיות, לשאול שאלות ולהבין שלא לכולן יש תשובות, לפתח חשיבה ביקורתית אך לא שיפוטית, לתת לכל סיטואציה כמה זוויות ופרספקטיבות ולאפשר לילדים גישה לידע עם הכוונה. במקביל מדובר במערכות המערבות את ההורים.

רג'יו אמיליה

ד"ר נעמה צורן, פסיכולוגית התפתחותית, הנציגה הרשמית של רג'יו אמיליה בישראל, מסבירה:

פילוסופיית חיים: גישה חינוכית ייחודית שמקורה בעיר רג'יו אמיליה באיטליה, והיא מתמקדת בתרומה ובהשפעה הרבה של חינוך ותרבות הילדים על החברה כולה. את השיטה ייסד מוריס מלגוצי באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה בגני ילדים מתוך רצון להעניק עתיד טוב יותר לילדים. בין עקרונות השיטה: לאפשר לילדים להעלות סוגיות ולפתור בעצמם בעיות; לא להמעיט בערכם. דימוי הילד הוא המקום שממנו מתחיל תהליך ההוראה. אין התבוננות על חצי הכוס הריקה, אלא דגש על מה כן; כל האינטראקציה החינוכית במסגרת, מהפשוטה ביותר ועד המורכבת ביותר, מבוססת על ערכים. יש חשיבה עמוקה על איכות הפעילות ואין אגביות או סתמיות; תיעוד של הצוות של כל התהליכים בגן ולמידה מהם, דגש יותר על למידה (Learning) מאשר על לימוד (Teaching); דיאלוג עם כל ילד ולא קביעה חד משמעית גורפת של "עשה כך"; דימוי המחנך – המחנך הוא חוקר וככל שהמודעות שלך כמחנך תעלה, כך האינטראקציה שלך עם הילדים והסביבה תעלה; סביבת חקר ובניית ידע – על הסביבה להיות מאתגרת ועשירה ככל האפשר; קשר לקהילה ודלת פתוחה להורים.

קהל יעד: ילדים והורים בעלי מודעות גבוהה. "ארגון OECD בחר ברג'יו אמיליה כגישה החינוכית המובילה בעולם", מציינת ד"ר צורן, "זו שיטה המיושמת בכל העולם".

סדר יום: סדר יום מובנה ומתוכנן מראש, אין אקראיות ואין אגביות.

לאיזה גיל מתאים: מגיל אפס.

איך להטמיע בבית: ליישם את העיקרון שהילד נתפס כיכול. להתייחס לילד כמי שבוחר איך להתנהג, ובמקום "אל תזרוק אוכל!" יש לשנות את השיח ולומר: "אתה בחרת לזרוק אוכל ולכן לא תוכל לקבל עוד". תמיד לחשוב על מה ההורה רוצה שהילד יפיק מהאירוע ולנצל הכל ללמידה. מידע נוסף תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק של עמותת דרך המראות שמפעילה ד"ר צורן.