1. דבק טוב // גלריה חנינא וגלריה זומר

תערוכה משותפת לשתי הגלריות שחולקות קומה, ויציגו בשני החללים במקביל פרויקט משותף לציבי גבע, נחום טבת, יצחק גולומבק ונורית דוד. התערוכה מציגה מבחר אקלקטי של עבודות תהליכיות, ניסיוניות ומשותפות, וכן עבודות שנמצאו בירכתי הסטודיו ועובדו מחדש.
פתיחה בשישי ב-12:00,גלריה חנינאוגלריה זומר, שביל התנופה 6 קומה 4

2. לארח את החיים // גלריה שלוש

תערוכת יחיד ליעל יודקוביק שמציגה אובייקטים מטופלים, דוממים לכאורה, המזמינים דיאלוג עם הצופה ומבקשים להשתחרר מן ההקשרים שנצמדו אליהם.
פתיחה בשישי ב-12:00, גלריה שלוש, הצורפים 15 יפו העתיקה

3. ז'בוטינסקי פינת ביאליק // גלריה אינדי

תערוכת יחיד לליהיא בנימין שמתבוננת מחדש במרחב המוכר של עיר ילדותה, רמת גן, דרך עדשת מצלמת 35 מ"מ אנלוגית. הצילומים ספוגים בהלך הרוח של התקופה – מהשקט הכפוי של ימי הקורונה ועד למתיחות של מערכות בחירות חוזרות ומלחמה מתמשכת.
פתיחה בשישי ב-11:00, גלריה אינדי, שביל התנופה 6

4. אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ, שמעי דבר // גלריה צימבליסטה

ערוכה שתציג דיאלוג בין עבודות אדמה של עפרה צימבליסטה לבין עבודות חדשות של אלה ליטביץ, העוסקות באדמה כחומר, זיכרון וזהות בתוך המציאות העכשווית.
פתיחה בשישי ב-11:00, גלריה צימבליסטה, שיבת ציון 36

5. עצים עוד יזכרו אביב // גלריה Global Art

תערוכת יחיד לחנה שחר שמציגה ציורים ופסלי ברונזה, שמשקפים עולם פנימי עמוק ובשל.
פתיחה בשבת ב-12:00, גלריה Global Art, בעלי מלאכה 13

6. פלאות // גלריה אשכילה

תערוכת יחיד לליאורה לוי שתכלול מיצב פיסולי־מרחבי ומיצב וידאו. במרכז התערוכה עומדות אותיות עבריות, הנתפסות במסורת היהודית ככוח בורא, ומקורן בספר הקבלי ברית עולם מאת הרב נפתלי הרץ הלוי.
פתיחה בשישי ב-11:00, גלריה אשכילה, הפנינים 2 יפו

7. לגעת באוויר חשוף // בפנוכו

תערוכה של רועי כשר, צלם ולוחם מילואים, ושל שירה רזיאל, אלמנתו של ידידיה רזיאל ז״ל ששירת עם כשר באותה פלוגה, שתעניק הצצה לדרך שבה הם מתמודדים עם קושי, אובדן והמרחק שבין הבית לחזית.
פתיחה בחמישי ב-19:00, בפנוכו, מרחב מארח מבית intu ריאליטי, איתמר בן אב"י 9

מחוץ לעיר

8. אצבע עוקבת אחר הרוח // הגלריה העירונית כפר סבא

תערוכה ובה חמישה אמנים ואמניות מכפר סבא שנפגשים בגלריה סביב מושגים של משך, חותם וזיכרון. דרך מוטיב השארית, אותם עקבות חומריים ונפשיים שמותירים אחריהם הגוף והזמן, התערוכה מתחקה אחר הניסיון לקבע את הרגע החולף מבלי לאבד את פעימת החיים שבו.
פתיחה בשבת ב-11:00, הגלריה העירונית כפר סבא, גאולה 12

9. סביבה בטוחה // הגלריה השיתופית כברי

תערוכה שנולדה במציאות חירום, בזמן שבו עשייה אמנותית היא מוגבלת, על סף בלתי אפשרית. העבודות בתערוכה הן עבודות וידאו או צילומים ששלחו אמנים מרחוק ומקרוב, ונוצרו בסביבה מקומית מוגבלת. הן משוחחות עם התקופה, מאפשרות הפוגה אמנותית של המשכיות שקטה ותנועה.
הגלריה השיתופית (מבנה המנהרה הסמוך), קיבוץ כברי

10. הראית איזה יופי // קיבוץ שריד

תערוכת המאה של קיבוץ שריד, המוצגת במתבן הכותנה ובדיר הישן של הקיבוץ, מציגה כשישים יוצרות ויוצרים בנות ובני הקיבוץ, שבפועלם האמנותי ייסדו את ההיסטוריה החזותית והחומרית של המקום. המתבן, שבין קירותיו נאספה הכותנה במשך שנים רבות, אוסף כעת מאה שנות יצירה.
גלריית המתבן, קיבוץ שריד

11.כשהמילים נאלמות, האמנות הופכת לשפה //מוזיאון ישראל ירושלים

מוזיאון ישראל, בשיתוף חוות החוסן "ורטיגו", מציג תערוכה המעניקה מבט אל עולמם הפנימי של לוחמים המתמודדים עם פוסט־טראומה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". התערוכה מביאה לקדמת הבמה את "ההתמודדות השקופה" דרך יצירות אמנות, תנועה וכתיבה.
מוזיאון ישראל, שדרות רופין 11 ירושלים

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• תערוכות

העיר תל אביב הולכת ומתפתחת לכיוונים שונים, אבל ההתפתחות המשמעותית והמסקרנת ביותר בשנים האחרונות היא זו שקורית בדרום החדש של העיר. שכונות כמו קרית שלום, שפירא, גבעת הרצל, תל כביר ונווה שאנן הולכות ומצטרפות לשכונות השכנות פלורנטין, מתחם נגה וגן החשמל, ומתמלאות במוקדי תרבות, בילוי וחינוך. במקביל, היתרון הגדול ביותר באזורים הללו הוא כנראה השטחים הירוקים הנרחבים שכמעט ולא קיימים באזורים אחרים בעיר.

מאז פתיחתו לקהל של פארק החורשות הנרחב, הולך האזור ומתמלא גם בפרוייקטי מגורים, שמאפשרים למשפחות, לצעירים ולצעירים ברוחם ליהנות מכל היתרונות שיש באזורים הללו; בסמוך לתחבורה ציבורית נגישה ולצירים הראשיים למרכז העיר.

בימים אלה נבניתפלורה, שכונה חדשה סמוך לפארק החורשות, שהפך לאחד הספוטים האהובים בעיר. מלבד הפארק הסמוך, השכונה עצמה תכיל עוד ריאה ירוקה שלמה בשטח של 30 דונם.

לטובת מי ששוקל לעבור לגור באזור, וגם לטובת כל מי שרק רוצה לבלות בו מדי פעם, מיפינו עבורכם את המקומות הכי שווים בדרום החדש ואת הסיבות המרכזיות שבזכותן מדובר באזור הלוהט בעיר.

תרבות, אמנות ומוזיקה

דרום העיר היתה מאז ומעולם שם נרדף למוסדות תרבות ואמנות, אבל בשנים האחרונות גם מרכזים תרבותיים שעד כה היינו מוצאים בעיקר במרכזה – העתיקו את מקומם דרומה.

קריית המלאכה היא אולי הדוגמה הכי מובהקת לעניין: מתחם של בלוקים תעשייתיים ששוכן בין רחוב שוקן במערב לשדרות הר ציון במזרח, ומכיל ברדיוס הקטן ביותר את מספר הגלריות וחללי התצוגה הגדול ביותר בארץ של אמנות עכשווית. בקריית המלאכה גם סטודיואים של יוצרים ויוצרות מכל הסוגים: אמנים.ות, צלמים.ות, מעצבי.ות אופנה, קרמיקאים.ות ועוד, לצד חדרי חזרות ובתי מלאכה ותיקים שיחד הופכים את המתחם למיוחד במינו.

מאז סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, כשהחלו להיפתח בו גלריות וחללי תצוגה, הפך המתחם של קריית המלאכה לכזה שהוא שם נרדף ל"אמנות עכשווית". הוא כולל כמה עשרות חללי תצוגה – גלריות מסחריות, שיתופיות, חללים של עמותות ועוד; שבהם מוצגים כדרך קבע תערוכות מתחלפות של האמנות הישראלית הכי עדכנית ובועטת. ביניהם אפשר למצוא, בין השאר, את בית בנימיני, ארטפורט, גלריה רוזנפלד, גלריה רו ארט, גלריה חנינא, גלריה בנימין, מקום לאמנות ועוד ועוד ועוד.

בשנים האחרונות נוספו למתחם כמה תוספות מרגשות: חלל המופעים המרץ2 שבו ההופעות הכי מסקרנות בעיר; סטודיו אנט למוזיקה קלאסית; קיר הטיפוס הבלוק שמושך אליו מטפסים ומטפסות מקצועניים וחובבים, וגם מקומות כיפיים לשבת לאכול או לשתות בהם: מסעדת א-לה רמפה, מסעדת לה-מעלה המקסיקנית ובית הקפה הנהדר קופי-לאב.

כל הסצנה הזו חורגת מהגבולות הרשמיים של קריית המלאכה וממשיכה גם ברחובות הסמוכים בשכונת גבעת הרצל, שבה פועל, לדוגמה, התואר השני באמנות של האקדמיה בצלאל, המתחם החדש מבצר שכולל בית קפה, מועדון לילה, חלל לתערוכות והופעות מוזיקליות, ועוד.

בבית פנורמה הגדול שבשכונת תל כביר השכנה פועל תיאטרון הפרינג' הוותיק – תיאטרון החנות – עם תכנית של מופעים והצגות למבוגרים ולכל המשפחה, כולל הצגות הילדים הכי חמודות בארץ.

בשכונה הצפונית מעט יותר, נווה שאנן, פועלת גלריה צימבליסטה החדשה שהושקה לפני שנה בלבד, וקירות של מבנים רבים מתהדרים בציורי קיר של מיטב אמני ואמניות הרחוב העכשוויים במסגרת פרויקט "הקירות המצויירים של נווה שאנן" של המחלקה לאמנות בעיריית ת"א-יפו – מה שהופך אותה במובנים מסוימים לגלריה חיה 24/7. ואם כבר מדברים על 24/7, במרכז השכונה, לצד קפה זוהר המתוק שנפתח השנה, פועלת גלריית בית המשאבות – גלריית חלון שמציגה אמנות כל יום, כל היום.

בעתיד הלא רחוק בכלל עתיד להיפתח בנווה שאנן גם הקמפוס החדש של להקת המחול הבינלאומית בת שבע, שיהפוך את מגרש הרציפים ההיסטורי של התחנה המרכזית הישנה בנווה שאנן לכיכר תרבות ציבורית ירוקה.

היהלום שבכתר התרבותי שבדרום החדש הוא כמובן מתחם 3426 ובית רדיקל – שהפכו מאז פתיחתם לפני כשנתיים וחצי לאחד ממקומות הבילוי החביבים על תל אביביים (וגם על אורחים מבחוץ). את המתחם, שממוקם במה שהיה בעבר שוק הדגים הסיטונאי ברחוב התחייה, הפכו האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, בעלי משרד האדריכלים AN+, לכזה שמשלב יצירתיות, חינוך וקיימות. הוא כולל את בית רדיקל – אופרציה נרחבת שכוללת הוצאת ספרים, אירועים, הרצאות, הקרנות סרטים וכל מה שרלוונטי או יכול להיות רלוונטי לאנשים חושבים; לצד בית קפה, גינה פסטורלית, חלל גלריה, סטודיואים, חברות סטרט-אפ ועוד.

טבע עירוני

פארק החורשות, שכבר הזכרנו, הוא אחד הפארקים הגדולים בעיר בפרט ובאזור המרכז בכלל. הוא משתרע על פני שטח של כ-80 מ"ר. הוא מבוסס על חורשות נרחבות שנטעו בראשית שנות ה-50, וכולל בתוכו לצד מתחם הכנסייה הרוסית (שהמבנה היפהפה שלה בולט לעין כמעט מכל מקום באזור) גם את בית הספר לטבע, סביבה וחברה וגני הטבע או בשמם העממי – הגן הבוטני.

הגן הבוטני כולל סוגים של צמחים, שיחים, פרחים, עצים ומדי פעם גם פירות. יש בו שבילים, פינות שקטות לפיקניק, שילוט המסביר על הצומח ובריכות קטנות עם דגים.

בשנת 2024 נפתח לציבור חלק חדש בפארק שמרחיב את שטחו ומשדרג אותו דרומה בכיוון נווה עופר. התוספת לפארק מגדילה את שטחו עם מרחבים קהילתיים ירוקים, מתקן משחק חול ומים שילכלך היטב ילדים מכל הגילאים, פינת משחק יפהפיה לפעוטות, גינת כלבים מדוגמת, מדשאות חדשות, תאורה משודרגת, 225 עצים חדשים, וגם פרויקט נאה במסגרתו הועתקו לתוך הפארק עצי הפיקוס הוותיקים מאזור הבנייה הסמוך של הרכבת הקלה, ובונוס אמנותי: פסל סביבתי חדש – פסלו של האמן אוהד מרומי, "ביכורים".

בנובמבר 2025 קיבל הפארק תוספת משמעותית – "מצפור" – בית קפה, תרבות וקהילה בתוך הפארק עם אגמון צמוד, רחש ציפורים מצייצות והיצע אוכל שכולל פיצות וסמאשבורגרים. במהלך שעות היום והערב מתקיימות בו הקרנת סרטים על מסך גדול, הופעות, הרצאות, סדנאות לילדים ומבוגרים, ושיעורי יוגה. הכל תחת כיפת השמיים.

פארק החורשות הפך במהלך השנים גם לקרקע פוריה למסגרות חינוך – פורמליות ואלטרנטיביות. בסמוך אליו פועל בית הספר לטבע הוותיק, מדרום לו שוכן תיכון פרס להייטק ואמנויות שהושק לפני חמש שנים והוא כנראה אחד מבתי הספר היפים בעיר. במרחק לא גדול ממנו נמצא גם בית הספר השכונתי שפירא שפועל מזה שבע שנים במתכונת ייחודית, ובמתחם הפארק עצמו פועלים כמה גני יער במודלים שונים.

בשכונת שפירא הסמוכה פועל גם מרכז קהילתי פורה גם מגוון חוגים ופעילויות למבוגרים וילדים, והספוט הכי משפחתי להיות בו הוא ביום שישי בבוקר ברחבה של קפה שפירא, על מחצלת עם חברים, ילדים ומשפחות רבות אחרות שחשות קצת בקיבוץ – בתוך העיר.

ההיילייט של שכונת קריית שלום עצמה הוא כמובן הקאנטרי הקהילתי גורן-גולדשטיין, שמושך אליו קהל גם מאזורים אחרים בעיר ולא רק מדרומה. בשנים האחרונות הפך הקאנטרי לאחד המוצלחים בעיר, במחירים מסובסדים חסרי תקדים לתושבי האזור. הוא כולל מרכז ספורט, בריכות וחוגים תוסס, מתקנים חדשים ומשוכללים מהטובים בארץ, בריכה מקורה ומחוממת חצי אולימפית, סאונה רטובה ויבשה, בריכה קייצית ובריכת פעוטות מהחמודות בעיר, מכון כושר ענק ומאובזר, חדרי סטודיו איכותיים, אולם ספורט, מגרשי כדורסל, טניס וקט רגל, וגם אודיטוריום חדיש המכיל 300 מקומות ישיבה ומשמש במה להופעות והצגות.

קולינריה

גם מבחינה קולינרית הולך הדרום החדש ומתמלא, ונותן פייט לפלורנטין על שלל מוסדות הקפה והלילה שבה. בתוך פארק החורשות עצמו, כאמור, פועל קפה מצפור עם תפריט משתנה לכל המשפחה, נשנושים ודרינקים.

במתחם קריית המלאכה פועלת א-לה רמפה הוותיקה, הצמחונית הכי כיפית בעיר; וגם לה-מעלה המקסיקנית שמופעלת על ידי אותם הבעלים שכל ביקור בה הוא חגיגה. באחד המבנים הסמוכים שוכן משכנה הנוכחי של ג'וז ולוז, אחד המוסדות התל אביביים האהובים בכל הזמנים, עם עיצוב ואווירה שאין בשומקום אחר והכי חשוב – אתם מחליטים כמה לשלם. בגזרת הקפה פועל בה הקופי לאב, אחד מבתי הקלייה הכיפיים שניחוחות הקפה שבו יכולים רק הם לעורר ולשלוח אתכם להתחיל לעבוד.

בשכונת שפירא פועלת חנן מרגילן האייקונית, המסעדה הבוכרית שמכל הארץ נוהרים לעבר מרק הדושפרה שלה (גם בקיץ); קפה גרגר הטרנדי שבו נכתבו כמה מהתסריטים של הסדרות הכי מצליחות בשנים האחרונות; קפה שפירא שהוא בעצם המרכז האמיתי של השכונה, וגם סוד שמור למביני עניין: האטלס בר.

בשכונת נווה שאנן תוכלו למצוא קולינריה בשלל סגנונות, אבל על אמת – מסעדות הודיות, תאילנדיות, סיניות, סודניות ועוד – כולן הכי אותנטיות שיש. גם נווה שאנן זכתה לא מזמן לקפה חדש ועכשווי משלה – קפה זוהר הקטן והחמוד (אח לקפה גרגר משכונת שפירא).

תחבורה

ברכב פרטי, בתחבורה ציבורית, באופניים ואפילו ברגל: הגישה משכונות הדרום החדש למרכז העיר ולאיילון היא קלה ונוחה. ממזרח נמצאת צומת חולון שתוציא אתכם אל מחוץ לעיר (וגם קניון קטן – מגה אור וולפסון, למקרה הצורך). באותה הצומת ממש פועלת תחנה של רכבת ישראל; ובמרחק לא גדול נמצאות תחנות הרכבת הקלה של יפו. ובעתיד הקרוב הבא עלינו (בתקווה רבה) לטובה, כשיתחיל לפעול הקו הירוק של הרכבת הקלה – היא תגיע אפילו קרוב יותר. יש למה לחכות.

>> פרויקט פלורה בדרום העיר

• הבועה
• ❤ תרבות
• טבע עירוני
• חינוך
• אמנות
• מוזיקה
• משפחה
• תחבורה
• עם הילדים
• פארק החורשות
• דרום העיר
• קרית שלום
• קריית המלאכה
• גבעת הרצל
• נווה שאנן
• שכונת שפירא
• תל כביר
• קאנטרי גורן גולדשטיין
• בית רדיקל
• מסעדות
• בתי קפה
• פלורה

1. רסיסי דיוקן // ארטפורט

תערוכה קבוצתית שבה אמנים.ות בוחנים איך מציאות מפוקחת מעצבת זהויות, יחסים ואופני חשיבה. העבודות בתערוכה חושפות עד כמה אנו מחוברים, מרושתים ונתונים להשפעה יותר מאי פעם.
ארטפורט, העמל 17

2. אלת הסבירות // המעבדה לאמנות

תערוכת יחיד לשחר מרקוס, שהופך את המונח ״עילת הסבירות״ לעבודת וידיאו־מיצב של מופע אבסורד – פורמט טלוויזיוני נוצץ ומטריד שבו הכללים נכתבים מחדש בכל רגע.
פתיחה בשבת ב-11:00, המעבדה לאמנות, הרצל 119

3. מעיניה של ילדה // בית תמי

תערוכה שתחבר בין יצירתן של ז׳ני רוזנשטיין, ציירת וסופרת ניצולת שואה, שורדת מחנה מוגילוב־פודולסק, לבין טל לוי, ציירת וקולנוענית בוגרת התואר השני בקולנוע דוקומנטרי מאוניברסיטת תל אביב. יחד הן יצרו לעצמן מרחב של אמון המאפשר יצירה ושיח מתמשך על כאב העבר ועל היומיום.
פתיחה בראשון ב־18:00, בית תמי, בעלי מלאכה 16

4. הישרדות 1945-2025 // גלריה ק'

תערוכה קבוצתית שממשיכה את הקו הביקורתי של התערוכות בגלריה ומבקשת לפרק את המושג הממלכתי ״הישרדות״ ולהציגו כפצע פתוח ומדמם.
פתיחה בחמישי ב-20:00, גלריה ק', לוינסקי 71

מחוץ לעיר

5. מעניין מה הייתְ חושבת; הַאֲפָלָה // מרכז מעמותה, ירושלים

שתי תערוכות יחיד, הראשונה לראובן זהבי, שבמרכזה מיצב – שולחן עמוס בפייק פוד. זהבי שחזר את עוגיות אימו מאלג׳יריה בחומרים בלתי־אכילים, וגילה שהוא משחזר לא רק צורה אלא עולם שלם שאבד עם מותה. השנייה לרחל חגיגי, שבה 11 עבודות רקמה בטכניקת גובלן, המבוססות על תצלומי עיתונות של הפצצות בעזה.
פתיחה בשישי ב-12:30, מרכז מעמותה, בית הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים

6. מפגש אלכימי // הגלריה החדשה בטדי, ירושלים

תערוכה משותפת לקטיה איזבל פילמוס, חיימי פניכל ושרון קרן – אמנים שעובדים בסטודיו כבתוך מעבדה: חוקרים לעומק את חומרי העבודה שלהם – הן ברמה הרעיונית באמצעות שימור, זיכרון, אורבניות וערך האובייקט האמנותי; והן ברמה החומרית באמצעות שימוש בבטון, זכוכית, עץ ועוד.
הגלריה החדשה בסדנאות האמנים טדי, אצטדיון טדי (שער 22) ירושלים

7. הבל // Wild Gallery, ירושלים

תערוכה משותפת לאלכס קרמר ואיליה קריינס שמציגים גופי עבודות נבדלים ושונים זה מזה לכאורה, שמתמזגים לנושאים ארכיטיפיים שראשיתם בציורי מערות.
Wild Gallery, מלון הנשיא קומה 3, אחד העם 3 ירושלים

8. כוריאוגרפיה של קו // בית חנקין, כפר יהושע

תערוכת יחיד לטל אמיתי-לביא, שמציגה מיצב וידאו וסאונד שנוצר במיוחד לחלל. ביצירתה היא "מקלפת" את השכבות הפיזיות של המבנה וחושפת את שלדו הצורני. המיצב מהווה שיא בתהליך ארוך שנים של צמצום החומר, בו היא עוברת משימוש בחוטים דקיקים לאנימציה קווית מזוקקת של אור וסאונד.
בית חנקין, כפר יהושע

9. ציפרלקס // גלריה רמות מנשה

תערוכת יחיד לעינת סיני פסטרנק ובה עבודות שממשיכות פרשנויות חזותיות לעבודות גוף רב־תחומי. מהלך היצירה שבו היא עוסקת בעשור האחרון מבוסס על מחקר הבוחן את השפעתה של התרבות האיראנית – שממנה מגיעים הוריה – על חייה העכשוויים בקיבוץ שער העמקים.
הגלריה לאמנות, קיבוץ רמות מנשה

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• תערוכות

מלחמה, חרם תרבותי, עונות חדשות של "האח הגדול" ואפילו לא מרדכי דוד – שום דבר לא יוכל לעצור את עולם התרבות. אוקי, אולי כמה טילים, וגםזה באופן חלקי בלבד. וכך מוזיאון תל אביב לאמנות הביא היום להישג מרשים, ונכלל בדירוג השנתי של המוזיאונים הכי פופולריים בעולם לשנת 2025, המבוסס על כמות המבקרים בכל מוזיאון, ומתפרסם מדי שנהבמגזין האמנות The Art Newspaper.

מוזיאון ת"א התברג במקום ה-77 ברשימה בזכות מעל למיליון מבקרים במהלך שנת 2025 (אם נדייק, 1,000,096), עלייה של מקום אחד מה-78 אליו הגיעו בשנה שעברה – אם כי כמות המבקרים דווקא ירדה במעט (ב-2024 היו אלו 1,057,362 מבקרים). זו השנה השמינית בה המוזיאון נכנס לדירוג, היחיד במוזיאוני ישראלים שמופיע בו, כאשר בשנים עברו הוא הצליח להגיע אף למקום ה-48 בדירוג. מצד שני הלובר, ששוב הגיע למקום הראשון, לא הפך את הרחבה הצמודה לו לכיכר חטופים ולא היה צריך להוריד תערוכות למרתף בעקבות ירי טילים.

"בעיצומה של מלחמה, זוהי בשורה מעודדת ומעוררת גאווה שמוזיאון תל אביב ממשיך לזכות בהכרה בינלאומית ולהתמקם ברשימת המוזיאונים המובילים בעולם", מסרה בהודעה לתקשורת טניה כהן־עוזיאלי, מנכ״לית מוזיאון תל אביב לאמנות. "כנגד כל הסיכויים, ולמרות שהמוזיאון היה סגור ימים רבים בשל המצב הביטחוני, הצלחנו גם בשנה החולפת להציג תערוכות של אמנות מצוינת מהארץ ומהעולם, שמשכו קהל רב.לצידן, הוצאנו לדרך יוזמות ושיתופי פעולה עם פסטיבלי מוזיקה, הצגות תיאטרון ומופעים רבים שמילאו את האולמות".

• ❤ תרבות
• מוזיאון תל אביב
• אמנות

שגרת חירום הם קוראים לזה. אנחנו קוראים לזה להיות במלחמה ולנסות לשמור על מידה מינימליסטית של שפיות. או במילים אחרות – אפשר פשוט להשתגע. אבל בין כל השיגעון הזה, אנחנו שמחים לגלות שיש עוד מי שמנסה לשמור על נורמליות מסוימת (גם עבורנו וגם עבורם) ולהמשיך לייצר תרבות: הופעות במרחבים מוגנים, מסיבות אנדרגראונד, ועכשיו גם סיור בתערוכה שמתקיימת מתחת לאדמה, במרתפי מוזיאון תל אביב. נורמליות, כבר אמרנו? עכשיו רדו למרתף.

לראשונה בתולדותיו, מוזיאון ת"א לאמנות יציג תערוכה במרחבים התת קרקעיים המוגנים שלו לקבוצות מצומצמות, שיזכו לסיור נדיר מאחורי הקלעים עם יצירות אמנות שהורדו מהתצוגה בעקבות המלחמה. התערוכה אותה המבקרים במרתף יראו נקראת "האירוע לא הסתיים: מאה שנים לאובייקטיביות החדשה", שהיא למעשה גרסת המלחמה לתערוכה "סוף היום: מאה שנה לתנועת האובייקטיביות החדשה" שרצה במוזיאון עוד לפני שנאלצה לרדת למחתרת – ומדובר בתערוכה רלוונטית במיוחד.

התערוכה מתמקדת בתנועה אמנותית רבת השפעה מהתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, אז אמני ה"אובייקטיביות החדשה" – בהם אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס, רודולף שליכטר, גיאורג שולץ וכריסטיאן שאד – ניסו לשקף בעבודתם את המציאות שראו, ללא הסתרת השלכות המלחמה על החברה הגרמנית. מרגיש מוכר? לא במקרה. אם כן, המבקרים יזכו במפגש קרוב עם תערוכה בינלאומית שמשקפת תקופה היסטורית של טלטלה קיצונית וחברה מתפרקת בגרמניה שבין שתי מלחמות עולם, ומי יודע – אולי גם יגזרו מזה מסקנות כאלה או אחרות על המציאות המופרעת שדורשת מהם לרדת למרחב מוגן כדי לראות אמנות.
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים

• אמנות
• מוזיאון תל אביב
• מלחמת איראן