מאסטר בלאסטר

"'מאסטר שף' שינתה הרגלים במדינה הזאת", אמר אחד משופטי התכנית עוד לפני פרק הבכורה. הוא צדק. בזכות, או בגלל "מאסטר שף", יש אנשים שחושבים שלגיטימי לשפוך הרבה יותר מדי כורכום על כרובית ממולאת ולהוסיף לה טרגון (מה?), או להגיש כריך שיש בו גם מיונז, גם קממבר, גם סלמון כבוש וגם פלפל קלוי.  המדינה חשה עצמה בימים אלה מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן ואין בנמצא אף אחד שיגיד לה שהיא חיה בסרט.

מעבר לכך מדובר בתכנית נהדרת. "מאסטר שף" חזרה לעונה הרביעית שלה ובשלב זה היא כמעט בלי שינויים בפורמט. נכון, ה"השראה" מהפורמט המתחרה שעתיד לעלות בקרוב, "משחקי השף", זעקה לשמים (הטעימה העיוורת של הכריכים באודישן הראשוני), וגם ההחלטה שכל מתמודד יעבור בתור התחלה שני אודישנים מאטה את הקצב – חזרה על הטעות של "הכוכב הבא" – אבל המכונה המשומנת עדיין עושה זאת נכון.

צוות השופטים עובד בהרמוניה: הרשעות של יהונתן רושפלד לא מכבידה (מה גם ששופט ריאליטי שאומר את האמת למתמודדים הוא שינוי מרענן), מיכל אנסקי וחיים כהן מצויינים ואייל שני, ובכן, אחרי שהראה את הזין שלו באינסטגרם, כל מה שיעשה או יגיד על המסך ייראה סביר והגיוני. במידה מסויימת התמונה ההיא עשתה לו טוב. פתאם הוא כבר לא כל כך סהרורי, כלומר לא כל כך מעצבן.

כמתאבן פרק הבכורה של של "מאסטר שף" עשה חשק לעוד, ואפילו הצליח להימנע (בינתיים יש להניח) מהוויכוח המתיש של טבעונים מול קרניבורים. יכול להיות שזה שהיא הגיעה אחרי העונה המטורללת של "הכוכב הבא", גורם ל"מאסטר שף" להיראות כמו אי של שפיות, כזה שגם הסיפורים האישיים נוגעי הלב עוברים בו טוב ולא כמו מסחטת דמעות ורייטינג.

למרות האולפן שנראה קטן מדי והתפאורה שנראתה כאילו היא מקרטון, למרות העריכה המגושמת לעיתים ולמרות האוכל שרוב הזמן לא ממש עשה חשק לנשנש. יש שם משהו נכון, הקצב טוב הליהוק נחמדוברור שהמנות הטובות עוד לפנינו ושמדובר בתכנית אינטיליגנטית שעושה כבוד למתמודדיה ולצופיה.