אחרי כל האכזבות שחווינו לאורך יותר מעשור, למדנו לגשת לתכנים מעולמות "משחקי הכס" בזהירות יתרה. החל מעונה 4 של סדרת המקור החלה הידרדרות וכל פרק בסדרה היה יותר גרוע מקודמו. השיא היה בעונת הסיום, כשיוצרי הסדרה פשוט דהרו אל עבר הסוף ורמסו לחלוטין כל זכר למה שהפך את ארבע העונות הראשונות לפורצות דרך. ואז הגיעה "בית הדרקון", עם פתיחה מבטיחה ושתי עונות שלא באמת התקדמו לשום מקום. מאוד הייתי רוצה לוותר בשלב הזה, אבל אני כבר מושקע יותר מדי ביקום הזה. אבוד לי. אבל לכם עוד יש תקווה.

>> אנחנו מסתכלים עליכםֿ: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק א'
>> זה סופו של כל בלון: 20 הסדרות הכי טובות ב-2025. חלק ב'
>> הצעה שאי אפשר לסרב לה: 30 הסדרות הכי טובות ב-HBO Max

אז לפני שנתחיל בביקורת, זאת ההזדמנות להגיד: אם לא ראיתם מעולם את "משחקי הכס", צאו מהביקורת הזאת עכשיו. תוותרו. אל תיכנסו לעולם הזה שיביא לכם רק סבל ואכזבה. לכו לראות "פלוריבוס" או "הסופרנוס", אל תבזבזו את הזמן שלכם על היקום הזה, זה לא שווה את זה.

יופי, עכשיו כשנותרנו רק אנחנו, הנשמות האבודות שהשקיעו יותר מדי זמן ב"משחקי הכס", בואו נדבר על "אביר שבע הממלכות".הפריקוול הזה מגיע אלינו ממש עם כניסתו של שירות הסטרימינג HBO Max לארצנו, והוא מספר על סר דנקן הגבוה, אביר שדה צעיר שלא גדל בחצרות מעמד האצולה, אלא כנושא הכלים של אביר שדה אחר, סר ארלן מפניטרי. סר ארלן הכתיר את דנקן כאביר שדה רגע לפני מותו, ובעקבות זאת האביר הטיפש שם לעצמו מטרה: לנצח בטורניר למען ארלן. בדרך הוא פוגש את הילד הקרח אג, אותו הוא לוקח תחת חסותו והופך אותו לנושא כליו.

כל זה קורה כמאה שנה לפני אירועי "משחקי הכס" ובניגוד לשתי הסדרות הקודמות, זה מרגיש שהמשחק הפוליטי ננטש כמעט לחלוטין לטובת התפתחות הדמויות. הפוליטיקה עדיין נוכחת, אבל לפחות בעונה הראשונה היא נשארת מאחורי הקלעים.התחושה היא שהפעם הם יעשו את הדברים אחרת. בתור התחלה, אין פתיח ארוך ומתיש שכולל בתוכו כל מיני רמזים ושיט. הקדמה, כותרת וזהו, ממשיכים בפרק. ויש הרבה יותר הומור. הדינמיקה בין דנקן הטיפש לבין אג הצעיר אך החכם והבוגר להפליא עובדת באופן מפתיע ומייצרת כמה דיאלוגים שלא ציפיתי לראות בעולם של "משחקי הכס".

דקסטר סול אנסל הצעיר שמשחק את אג ופיטר קלאפי בתפקיד דנקן הם ליהוקים מעולים. בעוד שקלאפי עושה עבודה מצוינת בלשאת מבט מטומטם וכמעט ילדי על פניו, אנסל נראה לעתים כמעין ילד מזדקן. היפוך התפקידים הזה מעניק רובד נוסף למערכת היחסים ביניהם. עוד דבר שממש לא ציפיתי לו זה בדיחות קקי ופלוצים, מסתבר שזה גם קיים בסדרה. בהתחלה זה הרגיש סתם וולגרי ולא במקום, אבל זה גם מה שהיה כל כך מפתיע, ובהמשך זה הפך גם למאפיין מנומק של האוכלוסיה הגברית למדי בטורניר.

יותר מכל, מורגשת הנוכחות של ג'ורג' ר.ר. מרטין בסדרה. יוצר הסדרה, אירה פרקר, טען כי הוספר סיפק חומר לכתיבה שיספיק ל-12 עונות. והאמת? קשה להגיד אם זה טוב או רע. כנראה שרע. נכון לעכשיו פורסמו 3 נובלות בעלילות אג ודנקן, ואם יש משהו שלמדנו מההיסטוריה הבעייתית של הפרנצ'ייז זה שדברים נוטים ללכת לעזאזל במצב כזה. האם קיים סיכוי שהסדרה הזאת תצליח להיות מספיק חזקה גם בהמשך שלא יתבסס על הספרים? האם יש לנו סיבה אמיתית להמשיך ולצפות בה? ובכן, זה תלוי.

כדי ש"אביר שבע הממלכות" לא תחזור על הטעויות של קודמתה, היא חייבת להישען על חומרי המקור יותר מבעבר, לקחת את הזמן אם צריך, ואם אין חומר מקור כתוב, אלא קו עלילה כללי שבו מרטין נותן אירועים מרכזיים שאמורים לקרות, אז עדיף שיתייעצו איתו, ישתפו אותו יותר בתהליך הכתיבה וישמרו על הטון שלו, כי כפי שראינו כאן, כשעושים את זה – אנחנו מקבלים אחלה של טלוויזיה.

הגעתי בלי ציפיות לעונה הראשונה של "אביר שבע הממלכות". הופתעתי וקיבלתי עונה ראשונה מוצלחת ומבטיחה. יש כאן סיפור טוב על אבירות, על אינטלקט מול אומץ לב ועל מוסר. האם זה יישאר כך בהמשך? אף אחד לא יכול להבטיח לנו כלום, אבל אם הם ישמרו על יוצר הסדרה קרוב אליהם (לפחות בשנים שנשארו לו, הוא בן 77 למען השם), יכול להיות טוב. זה אמנם לא יגאל את ההיסטוריה המבישה של הפרנצ'ייז הזה שנרמס מכל כיוון, אבל לפחות נקבל טלוויזיה טובה.
>> "אביר שבע הממלכות" // עונה ראשונה // שישה פרקים // עכשיו ב-HBO max

• ביקורת טלוויזיה
• HBO
• משחקי הכס
• פנטזיה