אדם צריך בית: דברים טובים שקורים כשמופיעים באותו מקום בכל שבוע

אני לא אוהב שמזיזים לי דברים, ובטח שלא שמזיזים אותי. אין לי אוטו, אין לי רישיון, אני לא אוהב לצאת מהעיר, זה מבלבל אותי, יש להם בחוץ אפילו ארומה אחרת משלנו. בורכתי בכבוד ובהזדמנות לנגן גיטרה בהופעות של האמנים שאני הכי אוהב – ארקדי דוכין, נורית גלרון, אפרת גוש – וזו באמת ברכה גדולה. רק מה? האנשים האלה משום מה כל הזמן מתעקשים לצאת להופעות מחוץ לעיר.

>>

אני בדרך כלל לא יודע בדיוק לאן אנחנו נוסעים, אני פשוט נכנס לוואן, ואז מעירים אותי כשאנחנו מגיעים. זאפה בקעת חרק, גריי מעלה צנוניות, זה לא ממש משנה לי, אני מיד מזהה שאני לא בשכונה שלי, כשהאוויר יותר נקי והמלצרים נחמדים אלי. זה לא מוצא חן בעיני. אבל עזבו לצאת מהעיר, לפעמים אני מזמין וולט מהמכולת מול הבית שלי. אם היה אפשר לעשות גט דליברי מהמטבח לשולחן מחשב, הייתי בטח עושה את זה. לאור הנטייה שלי לנייחות ולאור העובדה שנולדתי עם נפש של זקן נרגן, תמיד רציתי שיהיה לי מקום קבוע להופיע בו. בית.

לפני שנים רבות, כשכולם עוד היו מעשנים ואני עוד העליתי מוזיקה למייספייס, הייתי הולך לראות את גבע אלון מופיע בצוזאמן (אז עוד קראו לו בשם אחר). הוא היה מופיע שם קבוע בכל יום רביעי. אחר כך, בהשראתו, הופעתי שם גם אני בכל שבוע, וזו הייתה אחת התקופות הטובות בחיי.

כששמעתי שמרקו גורקן (הבעלים של האולפן הכי טוב בעיר, תשאלו את ברי סחרוף), בוריס מיגירוב (הבעלים של ה״ברלין״ וה״אורסה״) ואבישי כהן (אגדת הקונטרבס הבינלאומית) הולכים לפתוח את ״אממה ג׳אז רום״, פעמון גדול צלצל בתוך הראש לי ואמר ״אדם אני רעב, בוא נאכל משהו וגם, אולי כדאי שתופיע במקום הזה כל שבוע. אחרי האוכל אבל״, ידעתי שמצאתי את המקום שלי.

מאז אני מתייצב שם כל שבוע. כמו בכל קשר חדש, מגיעה נקודה מסוימת שבה אתה מבין שכל המניירות שלך כבר מוצו – סיפרת את כל הבדיחות שלך וכולם כבר שמעו על הפעם ההיא שאתה וחברים שלך העברתם ערב שלם עם טל פרידמן עד שגיליתם שזה יוני רועה. בנקודה הזאת אנשים מתחילים להכיר את מי שאתה באמת. זה מה שקורה לי גם בהופעות האלה.

אותם אנשים באים שוב ושוב, וזה באמת מדהים. נוצרה קהילה קטנה של אנשים מוזרים ונפלאים שאוהבים שירים עצובים וסולואים ארוכים של גיטרה. העניין שהוא שבאיזשהו שלב אני מוצא שאין לי אלא לחשוף בפניהם את מי שאני באמת. להמציא דברים במקום, להתבלבל, לעשות צחוקים, לנסות דברים שאף פעם לא עשיתי. חברים מוסיקאים פתאום מגיעים ומצטרפים, פעם אחת הקלטתי את הקהל שר וסימפלתי את זה לתוך השיר שניגנתי לייב, שבוע שעבר חשבתי שאני דיוויד ברוזה, תופפתי על הגיטרה שלי והיא נשברה. מה עושים במצב כזה, דיוויד ברוזה??

הופעה היא דבר משונה, אנחנו לא הולכים לראות את האמן האהוב עלינו יושב וגולל בטיקטוק, אנחנו רוצים שהוא יציג בפנינו את הדבר שהוא עושה טוב. אבל לפעמים הופעה היא לא רק הצגה, היא גם הצצה לאיזה מציאות ספונטנית שמתרחשת באותו רגע, אינטימיות אמיתית שנוצרת בין כל המעורבים ואם קורה איזה קסם, האנשים שנכנסו לשם אחד אחד, יוצאים משם קבוצה. מי שבא הפך להיות אורח שלי. המקום הזה, ״אממה ג׳אז רום״ באמת נהיה לי בית. נראה שסוף סוף מצאתי את הדרך להופיע מבלי לצאת מהבית.
אדם בן אמיתי הוא גיטריסט ,מוזיקאי ויוצר שהוציא את האלבום ״הכל התפרק והורכב מחדש״ ומופיע מדי יום ראשון באממה ג׳אז רום (חצרים 15)