במקום לעסוק רק בכרוניקה הידועה של ה-7 באוקטובר, "אהבה בקצה המנהרה" מתמקד במערכת היחסים המיוחדת של קית' ואביבה סיגל. הטקסט מלווה זוגיות של ארבעה עשורים שנבחנת בתנאי שבי קיצוניים, ומציג את הבחירה היומיומית באהבה ככלי ההישרדות החזק מכולם
לקראת יום השנה השלישי ל-7 באוקטובר, הסיפור של אביבה וקית' סיגל מגיע לבמת הבימה. ב-6 באוקטובר יקיים התיאטרון קריאה מבוימת ראשונה של "אהבה בקצה המנהרה", מחזה חדש שנכתב בהשראת סיפורם של בני הזוג שנחטפו מביתם בכפר עזה. את השניים יגלמו מוני מושונוב וסנדרה שדה, בבימויה של אילאיל סמל.
>> כיכר החטופים כאן כדי להישאר: "אי אפשר למחוק היסטוריה"
את המחזה כתבה מיכל אהרוני ביוזמת איתן שוורץ ובשיתוף אביבה וקית' סיגל עצמם. במקום לנסות לשחזר על הבמה את אירועי 7 באוקטובר באופן כרונולוגי, הטקסט מתמקד בזוגיות שנמשכת יותר מארבעה עשורים ובאופן שבו היא עוברת דרך השבי, הפרידה והמאבק לשמור על תחושת אנושיות בתוך מציאות שבה כמעט כל שליטה נלקחה מהם. זהו מחזה לשני שחקנים, שבנוי כדיאלוג בין אביבה לקית', לעיתים כשהם יחד ולעיתים בנפרד. הליהוק מוסיף לו שכבה נוספת: שדה ומושונוב הם בעצמם בני זוג נשואים, ושניהם השתתפו במאבק הציבורי להשבת החטופים. על המוזיקה והנגינה אחראי טל בלכרוביץ'.

סיפורם של בני הזוג סיגל הפך לאחד הסיפורים המזוהים ביותר עם מאבק משפחות החטופים. השניים הכירו בקיבוץ גזר, לאחר שאביבה עלתה מדרום אפריקה כילדה. הם הקימו משפחה עם ארבעה ילדים, בחרו לחיות על הגדר בכפר עזה ומצאו את עצמם בלב התופת. אביבה שוחררה לאחר 51 ימים בשבי, וקית' שוחרר רק לאחר 484 ימים. מאז שחרורם, הפכו שניהם לפעילים מרכזיים במאמץ הבינלאומי להשבת שאר החטופים שנותרו מאחור. כיום מתגוררים בני הזוג בקיבוץ בצפון הארץ.
"אהבה בקצה המנהרה" מבקש לקחת את הסיפור הלאומי הזה בחזרה למקום קטן ואינטימי יותר: שני אנשים, מערכת יחסים אחת ובמה כמעט ריקה מכל מה שמסביב. הקריאה תתקיים ב-6 באוקטובר בתיאטרון הלאומי הבימה בתל אביב.
