אגרוף מורם: "אלף מכות" מצליחה למלא את החלל של "פיקי בליינדרז"

מאז שסדרת המופת "כנופיות ברמינגהם" (די נו, כולם קוראים לזה פיקי בליינדרז, וגם אנחנו) הגיעה לסיומה אני מודה – נשאר בי חלל ריק שחיכה לאיזו סדרת כנפיות באנגליה שתמלא אותו. כבר הכריזו על סרט המשך שמלבד העובדה שימשיך את אירועי הסדרה לא ידוע לנו עליו הרבה. גם לא מתי הוא באמת ייצא, אם בכלל, כי כולנו יודעים כבר שלפרויקטים כאלה יש נטייה להתמהמה ואף להתבטל. אז כדי שלא יחסר לכם, דיסני+ דאגה לסדרה מסטיבן נייט, היוצר שהביא אותנו לסמטאות ברמינגהם – "אלף מכות" (A Thousand Blows – סוף כל סוף תרגום מוצלח, מדויק ולא מתחכם בשירותי הסטרימינג!). ובגדול – זה מה שהיה קורה אם "רוקי" היה עושה ילד עם "פיקי בליינדרז".

>> בואו תראו יש מכות: 12 סדרות מעולות שיודעות לבעוט (בפרצוף)

הפעם את ברמינגהאם מחליפה לונדון, לשם מגיע חזקייה מוסקאו (מלאקי קירבי), ג'מייקני שמגיע עם חברו אלק ללונדון כדי להיות מאלף אריות, ומוצא את עצמו משתלב בסצנת האגרוף המחתרתית של העיר. הוא גם מסתבך עם מארי קר – מנהיגת כנופיית הפילים של לונדון, המורכבת מנשים בלבד (והייתה קיימת במציאות). מצד אחד, זה בהחלט מזכיר את "פיקי בליינדרז" מבחינת הסגנון והעיסוק בפשע, ומהצד השני תיזכרו גם בסילבסטר סטאלון, כי בסופו של דבר זה סיפור קלאסי על ספורטאי מתחילת דרכו. מצד שלישי, זה גם הזכיר לי את "The Get Down" – סדרה די נשכחת ולא מספיק מוערכת של נטפליקס על ראשית ההיפ-הופ. כי איך שלא מסתכלים על הסדרה – היא גם מספרת את הסיפור של הספורט עצמו.

כן, "אלף מכות" מנסה להיות המון דברים, ולמען האמת די מצליחה. קשה להימנע מההשוואה לכל מה שהגיע לפניה, אבל בעידן של היום זה בלתי אפשרי, כי כבר עשו הכל. עכשיו השאלה הכי חשובה עבור יוצרים היא לא "מה עוד לא עשו?", אלא "איך אני הופך את זה לשלי?". וטביעת האצבע של סטיבן נייט מורגשת מאד בסדרה, מתחילתה ועד סופה – וזה אולי ההישג הכי גדול שלה. המוזיקה, הצילום, האלימות, הגסות של הדמויות, הבנה היסטורית מרתקת – הכל צועק "סטיבן נייט", וזה כיף גדול, בעיקר כי מאז הוא עשה לא מעט סדרות, ולמרות שחלקן מצליחות יותר וחלקן פחות, אף אחת לא הפכה להיט כמו "אלף מכות". הבעיה היחידה היא שלמרות כל זה, יש תחושה שהמעבר לדיסני השפיע קצת על הסיפור.

גם ב"פיקי בליינדרז" הייתה רומנטיקה, אבל היא אף פעם לא הייתה במרכז, אלא יותר חלק מהחיים של הדמויות. ב"אלף מכות", נייט וצוות היוצרים שמו כמעט יותר מדי דגש על הרגש – אין פה יותר מדי קלישאות או קיטש, אבל יש תחושה שעצם ההחלטה להגיע עם הסדרה הזאת לדיסני השפיעה על האווירה. את ההבדל רואים בגיבור עצמו –  טומי שלבי הוא לוחם מסוג שורד-אסטרטג מחושב וחכם שמצליח להימלט מכל מלכודת. חזקייה, לעומת זאת, הוא לוחם שמאד מונע מהרגש והאמונה שהכל יהיה בסדר, וזה גם חלק מהסיפור שלו.

לאורך כל הביקור שלו בלונדון חזקייה נתקל באנשים שלא רואים בו בן אדם, נתקל ברוע לב ואכזריות, והגישה איתה נחת בחופי בריטניה מתנפצת לנגד עיניו. הוא ממשיך להאמין וממשיך לנסות, אבל אם ציפיתם לעוד טומי שלבי, עדיף שתחפשו אותו דווקא בצלע הנשית של הסדרה, מארי קר. גם כאן יש לנו משחק על הרגש – אבל על דרך השלילה. מארי קר לא מרגישה דבר עבור אף אחד. היא לא מפחדת להסתכן כשהיא שודדת את בית המלוכה האנגלי, והיא לא מפחדת להסתבך כשגבר נואש מכוון עליה אקדח. היא דמות מצוינת ומעניינת (ואולי זה טוב שהיא לא הדמות הראשית, כי את זה כבר ראינו), אבל לקראת סוף העונה הטקסט שלה הופך לטיפה קלישאתי יותר, ואני מקווה שזאת מעידה חד פעמית ולא סימפטום שיתגבר בעונה השנייה, שככל הנראה תגיע מוקדם יותר ממה שנדמה. בסוף קיבלנו סדרה מעולה, מלאה בקרבות אגרוף מצוינים, עם בנייה מורכבת של עולם הפשיעה של לונדון וסיפור נפלא. אז מה אם לקראת הסוף מורגש הטאץ' של דיסני, ורמת הקיטש קצת עולה? יש מכות, בואו נראה.
"אלף מכות", 6 פרקים, עכשיו בדיסני+