אמי 2020: איפה התחבאה הסדרה הכי מצחיקה בעולם?

היה זה טקס פרסי אמי עגום ומדכדך כמותו עוד לא היה, עם ג'ימי קימל לבדו באולם הריק ומאחוריו קיר וידאו שנראה כמו הזום שלכם בזמן ישיבת צוות, ולמעט הזכיות המוצדקות מאוד של "היורשים", "השומרים" וזנדאיה על התפקיד שלה ברימייק האמריקאי של "אופוריה" מבית yes (הגביע הוא שלנו!), כמעט ונדמה שמוטב ולא היה מתקיים. באווירה העגמומית ששורה כרגע העולם, עדיף אולי לשלוח לזוכים את הפרסים הביתה ולבקש מהם להעלות סרטון לטיקטוק. זה גם לא שיש למישהו כוח לטקס המסורתי עם השירים והריקודים והדאחקות המתאמצות. ובכל זאת, תרומה אחת גדולה העניק אתמול טקס פרסי האמי של שנת 2020 לעולם: הוא גילה לכולם את "שיט'ס קריק".

הביטוי "Shit's Creek" בסלנג האמריקאי מתייחס למקום שכולו צרות קשות ומורכבות שלא נראה שיש מהן מוצא, קצת כמו מצבה של הציוויליזציה כרגע. סדרת הסיטקום "Schitt'$ Creek", שניפצה אתמול את שיאי הקומדיות באמי כשנטלה תשעה פרסים, עפה תקופה ארוכה מתחת לרדאר הגלובלי בערוץ השידור הציבורי הקנדי CBC, ואת ניצחונו הענק הוא משיג בעצם כשהסדרה כבר הסתיימה לאחר שש עונות ו-80 פרקים. זו אגדה אנדרדוגית אמיתית מהסוג שכבר לא אמורים לייצר: סדרה שמצליחה להתחבא מצופיה האפשריים ברחבי העולם במשך חצי עשור ומתפוצצת בזיקוקים על קו הסיום, בעולם של באזז בינלאומי ובינג'ים ביניבשתיים, היא אנומליה מוחלטת. וזה עוד לפני שאמרנו עליה מילה.

איך יכול להיות שרוב הציבור לא שמע דבר על הסדרה שהוכתרה אתמול כסיטקום הטובה בעולם? פשוט: אם זה לא ב-HBO או בנטפליקס, או לכל הפחות באחד מערוצי הברודקאסט\פרימיום האמריקאים, אתם לא תשמעו על זה. הדומיננטיות הגוברת של שירותי הסטרימינג, יחד עם העובדה שתאגידי הטלוויזיה האמריקאים מפעילים צבאות של יצרני יח"צ ובאזז, מובילה להשתלטות על השיח בתקשורת וברשתות החברתיות ולמונופול על תודעת הציבור. מי שלא שם – לא קיים. וזה, כמובן, רק הופך את סיפור הניצחון של "שיט'ס קריק" למתוק יותר.

מאחורי הסדרה עומד המפיק, הבמאי והשחקן יוג'ין לוי, בוגר קבוצת הקומדיה "סקנד סיטי" יחד עם דן אקרויד וג'ון קנדי המנוח, שמוכר לעולם בעיקר מסדרת סרטי "אמריקן פאי" ועשרות תפקידי משנה בקומדיות הוליוודיות וסיטקומים, שתמונתו מתנוססת מתחת להגדרה המילונית של המילה "אנדרייטד". לצדו מככב בנו, דן לוי, שגם מפיק את הסדרה אחרי שנים ארוכות שבהן תויג בקנדה תחת הטייפקאסט של מגיש אם.טי.וי, ולצדם קת'רין אוהרה האדירה (מעצמת קומדיה של אישה אחת שהעולם מכיר בעיקר מ"שכחו אותי בבית" ו"ביטלג'וס") ואנני מרפי, שחקנית אנונימית שעמדה לפרוש מהתחום אחרי שלא קיבלה אף תפקיד במשך שנתיים. חבורת הדחויים הקנדית הזאת הפיקה לעצמה מאסטרפיס שסתם להוליווד את הפה.

סיפור המסגרת של "שיט'ס קריק" עוסק במשפחת אלפיון עליון שירדה מכל נכסיה פרט לאחד: עיירה נחשלת ושכוחת אל שהאב קנה לבנו בתור בדיחה ב-1991. הם עוברים להתגורר במוטל היחיד שפועל בה ומאותו רגע נראים חייהם כמו מתקן מכוניות מתנגשות בלונה פארק, כשאת תפקיד המכוניות המתנגשות מגלמים תושבי העיירה. שום דבר מהתיאור היבש הזה לא מתחיל להסביר את הקסם הגדול והמיוחד של "שיט'ס קריק", שהופך אותה ליצירה חריגה מאוד – אם לא נס של ממש – בנוף הטלוויזיוני הנוכחי המאופיין בקדרות עגמומית ומסקנות קשות על המצב האנושי.

"שיט'ס קריק" היא פשוט סדרה עם לב ענק. מתחת לשכבה דקה של אבסורד גרוטסקי, מסתתרת אהבה גדולה למין האנושי, ליברליות רדיקלית בנושאי ייצוג (מהפכנית ממש לגבי הייצוג הלהט"בקי בדמות הפאנסקסואלית שמגלם דן לוי עצמו), ומעל הכל אמונה בסיסית בטוב שבאדם. התפתחות הדמויות לאורך שש העונות היא בית ספר לתסריטאות עילאית ששוברת את הקונבנציה הסיטקומית המותירה בדרך כלל את הדמויות ללא שינוי ממשי, ומפרק לפרק הן מקבלות משקל ונפח עד שהן הופכות – ללא יוצא מן הכלל – לאנשים שהייתם רוצים לחבק אם לא הייתה קורונה. וזה בדיוק הבינג' שאתם צריכים עכשיו.