להיות חלק מהצגה טעימה: ביקרנו באנאנד – הזוכה מהמסעדה הבאה

הטקסט הזה תוכנן להיפתח בכמה משפטים נוסטלגיים שכל כולם געגוע למסעדת הרברט סמואל של שף יונתן רושפלד. שם חשבנו שהתמקמה לה הפעם "המסעדה הבאה", פרויקט הדגל המושקע של רשת 13 שבמסגרתו נפתחת כל שבוע מסעדה חדשה של הזוכה התורן. במקום, התמקמנו בחלל פנימי אחר בשטח מלון ברוט של רשת בראון, שהיה נעים ונחמד והכל, אבל איפה הוא ואיפה החלל המופלא ההוא של הרברט, שברגע נכון של שעת ערביים, אי אז בעשור הקודם, היה המקום הכי יפה ונכון להיות בו בעיר.

המסעדה שביקרנו בה היא "אנאנד" של רינת ינסמן, הזוכה האחרונה, צברית ממוצא הודי ששומרת אמונים למטבח המפואר והמורכב והשופע של תת-היבשת. עכשיו, נאמר מראש, המעבר מהטלוויזיה לצלחת עבור מי שאינו יוסי שטרית או אסף גרניט הוא בהחלט עניין. האם יש מתאם בין ההתלהבות בשידור לבין המציאות? כך או אחרת, בשנייה שנכנסנו הבנו שמסעדה רגילה – זו לא.

התפאורה ההודית המעט מצועצעת, המלצרים שלבושים בבגדים מסורתיים, ובעיקר הנוכחות של אנשי הפקה מורידה את האסימון די מהר: זו קצת מסעדה, אבל הרבה מאוד הצגה – ולא שיש בזה משהו רע. ואם אסף גרניט בכבודו ובעצמו ניגש אליך רגע לפני הארוחה במבט קורן ומבטיח נפלאות, כנראה שיש למה לצפות.

טאלנט טבעי. אסף גרניט, "המסעדה הבאה" (צילום מסך: רשת 13)

וגרניט לא רק מבטיח נפלאות. ההתפעלות שלו אותנטית ומדבקת, והוא משוכנע שינסמן יכולה לקחת את כל הקופה ולזכות בתחרות. תפריט צבעוני ועשיר תומך בהתלהבות, אלא שדווקא המנה הכי מסקרנת נעדרת ממנו: פורי דלעת ממשימת הדלועים שהכריעה את הכף. הפנינו את השאלה לינסמן והיא מבטיחה שהמנה תוגש במסעדה שהיא תפתח, ושיש לה עוד הרבה שפנים בשרוול.

בעודנו סופגים את האווירה ומנסים להבין איפה המצלמות (שלא היו כלל), הונחו על השולחן קוקטייל הבית מרום, סירופ מנגו וג'ינג'ר ביר, ושני פנקייקים קטנים ואווריריים ועליהם מחית תפוחי אדמה וצ'אטני, רמז מטרים להמשך. בנימה מעודדת זו ניגשנו לבחון את התפריט. כל מי שנמצא בסביבתנו, מלצרים ואורחים כאחד וגם השפית עצמה, המליץ בתוקף על ראגרה – ספק סלט ספק תבשיל מגרגרי חומוס ותפוחי אדמה מוקפצים בתערובת תבלינים.

התפריט גורס שהמנה מוגשת עם סלט עגבניות, כוסברה ובצל סגול (טריו מקסיקני באופיו, אבל ינסמן מצהירה שיש בבישול שלה גם השפעות זרות), רוטב תמרינדי מתוצרת בית, צ'אני ירוק ויוגורט. במאני טיים הכול מוגש בקערה אחת – וטוב שכך. רטבים, חומוס, עגבניות וכל היתר מתערבבים ויוצרים ביס ממכר, חמוץ־מתוק־רך־פריך־חם־קר, מנעד טעמים ומרקמים ארוג כשמיכת טלאים צבעונית. המשכנו לנשנש מהמנה לאורך כל הארוחה ואנו מפנים מכאן קריאה נרגשת לינסמן – תני מתכון!

מלאי כופתה. הלהיט של הארוחה. צילום: ספי קרופסקי

מנת הפתיחה השנייה, מלאי קופטה, הרשימה באותה מידה: כופתאות גבינת פניר רכות ומתמסרות ברוטב חמאת קשיו. קשת של ארומות שוב נפרשת בחך, שונה כל כך מזו שמוכרת לנו מהמטבח הישראלי. אם אנאנד אכן תיפתח זו צפויה להיות מנת דגל מהדהדת. מבנה הארוחה – ראשונה, עיקרית וקינוח לכל סועד – אילץ אותנו לוותר בצער על צ'יקן טנדורי ברוטב קרם קוקוס.

במקום זאת הזמנו מנה שכיכבה בתוכנית – לברק ברוטב עלי קארי, פילטים עסיסיים עם עור פריך מונחים על רוטב קארי צהוב, בדרגת חריפות שגרמה לחלקנו להזיע. אורז בסמטי לבן וגארליק נאן שמנמן סייעו להפיג את הבערה, באותם רגעים שהצלחנו להתאפק מול צ'אטני ירוק חריף גם כן.

לברק ברוטב קארי. צילום: שרון בן דוד

לאמב צ'ופס מסאלה פרעו אף הם את השטר: שתי צלעות נקיות ובקצה כל אחת מהן שלושה ביסים של בשר עסיסי, שעבר השרייה ביוגורט וגראם מסאלה. עלי מיקרו חרדל ותפוחי אדמה אפויים בתבלינים לא תרמו ערך מוסף משמעותי, אך לאסי מנגו במתיקות עדינה בהחלט השלים את התמונה.

קולפי באנאנד. צילום: נוי עינב

קינוחי קולפי וגולאב ג'אמון חותמים את הארוחה. הראשון, שהוגש גם באודישן, מוצלח מאוד במרקמו השמנתי ובטעמי תבלינים עדינים. אפשר להבין מדוע צוות השיפוט ליקק שפתיים. הגולאב ג'אמון שכל כך חיכינו לו אכזב, והיה למעשה המנה החלשה ביותר בארוחה. אם מנכים אותו, כי לכול אחד מגיע פספוס קטן, אפשר להכתיר את אנאנד כהצלחה.

האוכל ההודי היה מאוד פופולרי בארץ ובשלב מסוים, קשה לומר בדיוק מתי, ההתפתחות שלו פה מעט נעצרה. אנאנד של ינסמן מצליחה להחזיר ולו במעט את המטבח הכל כך אהוב ומיוחד הזה למפה. אולי התרומה של המסעדה הזמנית (כרגע) אינה כה מז'ורית כפי שצוות השופטים תיאר בתוכנית, אך היא בהחלט מסקרנת וראויה לביקור חוזר.
הפרק הבא של "המסעדה הבאה" ישודר במוצאי שבת ב-21:30 ברשת 13. לפרטים נוספים