ראינו זיקוקים: "אנורה" ראוי לכל הפרסים בדרכו המפתיעה אל האוסקר

"אנורה", שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן וגרף חמש מועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, מתואר על ידי המבקרים בחו"ל (וגם בטריילר) כסיפור אהבה. זה תיאור מטעה, כי זה סרט על אישה צעירה שלא יודעת מה זאת אהבה. לכן אף שהוא אנרגטי ומלא צחוקים, בסופו של דבר זה סרט נורא עצוב. וזה מה שהופך אותו לראוי לכל הפרסים שהוא אוסף בדרכו המפתיעה לאוסקר.

>> "הנכס" הוא דרמה קומית מפתיעה ושובת לב. ושרון סטרימבן סנסציה
>> צחוקים איתכם, תישארו: 16 סרטי הפארודיה הטובים בתולדות הקולנוע

לאנורה, שדורשת שיקראו לה אני, יש איזשהו מושג קלוש על השיח העכשווי על קורבנות נשית ועל זכויות של נשים, וכשנופלת לידיה הזדמנות לשפר את מעמדה הכלכלי הירוד היא לא מתכוונת לוותר עליה. זה הופך אותה למין סוג חדש של גיבורת מעמד הפועלים בעידן האינסטה. מבקרים רבים משווים את "אנורה" לא ל"נורמה ריי" אלא ל"אישה יפה", אבל היחידה בסרט שמתעקשת להאמין בנרטיב של הקומדיה הרומנטית (מינוס הרומנטיקה) היא הגיבורה הנאיבית אך לא תמה שלו.

אני (מייקי מדיסון), שנושאת את עצמה כמו נסיכת הביבים, היא חשפנית במועדון במנהטן, שמשלימה הכנסה כזונה. משום שהיא יודעת קצת רוסית הבוס שלה מציג אותה ללקוח חדש, וניה זחרוב (מרק איידלשטיין, שזכה לכינוי "טימותי שאלאמה הרוסי"), והוא מזמין אותה להמשיך לבלות איתו בביתו המפואר. הצופים קולטים די מהר שווניה הוא ככל הנראה בנם של אוליגרכים רוסים, ושהוא ילד מפונק שמסרב להתבגר ולקחת אחריות על חייו.

נראה שהוא מעוניין רק בסקס, סמים, כיף עם חברים ומשחקי מחשב, אבל אני מספרת לעצמה ולכולם שהם מאוהבים. ומדוע שלא תחשוב ככה אם הוא הסכים להתחתן איתה בנישואי בזק בלס וגאס וקנה לה טבעת יהלום יקרה? כשהוריו של הילד מגלים שהוא התחתן עם זונה אמריקאית, ומאיימים לעלות על מטוסם הפרטי כדי להחזירו לרוסיה, מתברר שיותר מכל וניה מפחד מאימא. ואז מתחילה המערכה השנייה של הסרט, מתוך שלוש מערכות מאוד שונות זו מזו.

המערכה הראשונה, שאורכה כ-45 דקות, שואבת אותנו לעולמה אפוף הסקס, המוזיקה הרועשת וחלומות ההתעשרות של אני, שמתגוררת עם שותפה בדירה קטנה. נדמה שאפשר היה לקצץ כמה דקות מהחלק הזה בלי לפגוע בשלמותו של הסרט. אך מרגע שמתדפקים על הדלת צמד גברים שנשלחו על ידי הוריו של וניה לבדוק אם אכן עשה מה שהם חוששים שעשה, "אנורה" מחליף מהלך, והופך לקומדיה פרועה ומצחיקה, עם הבלחות של הומור פיזי, בלי לאבד את האותנטיות האנושית (המצלמה מוחזקת ביד, אך אינה רוטטת יתר על המידה).

במהלך לילה ארוך ארבע דמויות מתרוצצות ברחבי העיר בחיפוש אחר משהו חמקמק, בהן הגיבורה שמתחילה להפנים שהיא צריכה להחליף גישה. רק הנוכחות השקטה של איגור (יורי בוריסוב הזכור לטוב מ"תא מס' 6"), שנראה נבוך מכל הסיטואציה, רומזת לשינוי טון נוסף שיגיע במערכה השלישית. אותה מערכה קצרה מעניקה משמעות מהדהדת לסרט כולו. 

הצלחתו של "אנורה" לזרום בטבעיות בין הגוונים המתחלפים של הסיפור מעידה על כשרונו וניסיונו הרב של שון בייקר, שזה סרטו השמיני באורך מלא – כולם במסגרת קולנוע האינדי האמריקאי. בייקר מרבה לספר על גיבורים שמתפרנסים – לא כל כך טוב – מתעשיית הסקס. באמצעותם הוא מעלה שאלות חברתיות ומעמדיות ללא ניחוח של צדקנות. גם כמה מסרטיו הקודמים, בהם "Tangerine", "פרויקט פלורידה" ו"טיל אדום", זכו לאהדת המבקרים, אך "אנורה" מקפיץ אותו לפסגה (צופים לו גם שלל מועמדויות לאוסקר). 

מייקי מדיסון התפרסמה כבת הבכורה מקס בסדרה "דברים טובים יותר", ומשם המשיכה לתפקיד קטן ב"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו (סרט שהשיק קריירות קולנועיות של כמה כוכבים צעירים, בהם גם מרגרט קוואלי ואוסטין בטלר). "אנורה" הוא הסרט הראשון שהיא נושאת על כתפיה, והיא טורפת את התפקיד. היא כל כך טובה שהיא לא עוברת כמו שחקנית מקצועית, אלא כבחורה פשוטה חצופה מברייטון ביץ', עם חלומות גדולים אך מוגבלים (אין לה מושג כמה היא קלולסית), שהתמזל מזלה להיות מלוהקת לסרט בתפקיד עצמה.

השחקן הרוסי יורי בוריסוב (שזכה, כמו מדיסון, במועמדות לגלובוס הזהב) מעולה גם הוא, בתפקיד דמות צדדית לכאורה שמהותה מתבהרת בהדרגה. וכל שאר השחקנים, בהם קארן קרגוליאן הארמני-אמריקאי שמרבה לעבוד עם בייקר, מעצבים הופעות מדויקות שמזינות זו את זו. אנחנו יודעים מעט מאוד על הרקע של הדמויות בסרט, והן נחשפות דרך התנהגותן. 

כמצביעה לגלובוס הזהב צפיתי ב"אנורה" לפני שבועיים על המסך הביתי. במהלך 45 הדקות הראשונות לא הבנתי מה בסרט גרם לשופטים בפסטיבל קאן להעניק לו את הפרס הראשי. ברגע מסוים בתחילת המערכה השנייה התחלתי לצחוק (לבד בבית) ולחבב את הסרט ואת הדמויות הפרובלמטיות. ואז הגיעה סצנת הסיום המרסקת. ועכשיו בא לי לשוב ולראות את "אנורה" מתחילתו. ברור לי שעל המסך הגדול הוא נפלא אף יותר.

4.5 כוכבים
Anora בימוי: שון בייקר. עם מייקי מדיסון, יורי בוריסוב, מרק איידלשטיין. ארה"ב 2024, 149 דק'