"אנחנו": האיש הכי מעצבן בטלוויזיה יגרום לכם להתאהב בו

טום הולנדר הוא לא ספיידרמן. זה טום הולנד. טום הולנדר הוא איש נמוך קומה עם שיער מתולתל שלא ניחן בנתונים של כוכב. כשראיתי אותו על הבמה לפני יותר מעשרים שנה בתפקיד המאהב המפונק של אוסקר וויילד – בגילומו של ליאם ניסן הגבוה ממנו בשלושים ס"מ – חשבתי שהוא בעיקר מעצבן. בחלוף בשנים נתקלתי בו בתפקידי משנה בשלל סרטים ("רפסודיה בוהמית") וסדרות ("מנהל הלילה") ועקבתי אחרי הסדרה הקומית "כבוד הכומר" שכתב לעצמו, ודעתי עליו השתנתה מקצה לקצה.

את היכולת שלו לעצבן הוא הפך לחלק מהמורכבות של הדמויות שהוא מגלם. בדרמה הקומית "אנחנו" הוא נורא משתדל לרצות את אשתו ואת בנו, וככל שהוא מנסה הוא מעצבן אותם יותר, ודווקא בשל כך הוא כה נוגע ללב. את המיני סדרה הנבונה והנעימה בהפקת ה-BBC כתב דיוויד ניקולס, שרוב תרומתו לטלוויזיה עד כה היתה בעיבודים משובחים של ספרים שכתבו אחרים, בהם "הרחק מההמון הסוער" ו"פטריק מלרוז". "אנחנו" מבוססת על ספר פרי עטו מ-2016, ואולי בשל כך יש בה איזו נינוחות טבעית, המשמשת מצע פורה לנואשות של הגיבור הלא נינוח. 

דאגלס פטרסן (הולנדר) עובד בחברת תרופות ונשוי זה שנים לאהובת לבו קוני (ססקיה ריבס). השכם בבוקר, בעוד שוכבים במיטתם, היא אומרת לו שהיא רוצה לעזוב אותו – זה לא שיש לה מישהו אחר, היא פשוט משועממת ומרגישה שהנישואים שלהם התרוקנו מתוכן – וזה נופל עליו כרעם ביום בהיר. והוא עוד תכנן להם ולבנם בן ה-17 אלבי (טום טיילור מ"ד"ר פוסטר") טיול בן שלושה שבועות בבירות אירופה. הוא אפילו הזמין כרטיסים לכל המוזיאונים, למרות שהוא ממש לא יודע איך להתבונן בציור.

אנחנו (צילום: BBC)

אחרי כמה חיבוטים השלושה מחליטים לצאת לדרך בכל זאת, ודאגלס מנסח לעצמו רשימת הנחיות איך לשוב ולכבוש את לבה של קוני: אל תהיה עייף מדי או לא במצב רוח; תהיה מודע לקוני ותקשיב לה; הימנע מעימות עם אלבי; נסה דברים חדשים – מאכלים לא שגרתיים מאוחר בלילה; לא חובה להיות צודק כל הזמן אפילו כשאתה צודק; תהיה מאורגן אבל תשמור על תחושה של כיף וספונטניות. אבל, כצפוי, דגלס מתקשה למלא את העצות הטובות שנתן לעצמו, והטיול המשותף הופך לסדרה של אסונות קטנים על רקע האייפל והתעלות של ונציה ואמסטרדם. 

פלשבקים לראשית ימיהם כבני זוג – עם איאן דה קסטקר ("סוכני שילד") וג'ינה בראמהיל בתפקידי דאגלס וקוני הצעירים – מראים לנו איך שני האנשים המאוד שונים האלה התאהבו, ומה קרה שתרם לניתוק בין דאגלס לבין בנו המתבגר. גם אז, כשחקר זבובי פירות והיא הייתה סטודנטית לאומנות, הוא היה חנון והיא היתה מגניבה, אבל הכימיה המאוד אמיתית שהדביקה אותם זה לזה תורמת לצער שבאובדנה, על אחת כמה וכמה שלפרקים היא מתעוררת לחיים גם בהווה. 

"אנחנו" (צילום: BBC)

דאגלס חי בשלום עם הגדרתו כתייר שעושה דברים שתיירים עושים (הרי אי אפשר לוותר על המונה ליזה), ואילו היינו נתקלים בו במסעדה בפריז ודאי היינו מגחכים עליו. אבל ששת פרקי הסדרה (בבריטניה היא חולקה לארבעה פרקים ארוכים יותר) מציגים את ההתרחשויות בעיקר מנקודת מבטו של הגבר האנגלי, שמרגיש כמו גלגל שלישי מול הקשר הנינוח בין אשתו ובנו בעלי הנטיות האומנותיות (אלבי מתכוון ללמוד צילום בקולג', ומונטאז' מעלה חיוך מראה אותו מפנה גבו לאתרים המפורסמים ומצלם מכסה של ביוב או עלה שנשר מעץ).

כשלמשולש הלא יציב הזה מצטרפת מוזיקאית בעלת נשמה חופשית שאלבי פגש ברחוב, דאגלס הופך לחסר אונים למול האישיות האנאלית שלו עצמו. שוב ושוב אנחנו עדים למאמציו הנואשים לדבוק במסגרות ובלוח זמנים, ומצטערים עבורו כשהוא פועל בניגוד לטובתו שלו. להזדהות שלנו עם דאגלס תורמים הדיאלוגים הנבונים והמחודדים שנכתבו לו, והופעתו הנפלאה של הולנדר, שמזקקת את האנושיות של הדמות.

"אנחנו" (צילום: BBC)

כשהחבילה מתפרקת ודאגלס יוצא לחפש אחר בנו, הוא מאבד בדרך את כל ההגדרות החיצוניות שבהן נאחז, ולזמן מה ההומור המחויך מפנה את מקומו לכאב, פיזי ונפשי, שמתוכו הוא מקבל הזדמנות להיוולד מחדש. "אנחנו" אינה סדרה אופנתית או חד פעמית, אבל אחרי שתבלו כמה שעות עם דאגלס בפריז לא תרצו לחזור ל"אמילי בפריז".

★★★★4 כוכבים
"אנחנו", החל מיום ראשון ה-20.6 בשעה 22:00 ב-HOT HBO וכל הפרקים ב-HOT VOD וב-NEXT TV