"אסטרואיד סיטי" של ווס אנדרסון חמוד ומהנה, אבל חסר עומק רגשי

הטריילר המאוד צבעוני של "אסטרואיד סיטי" של ווס אנדרסון לא חושף שלסרט יש גם סיפור מסגרת. בעצם שניים, בשחור לבן. בריאן קרנסטון משמש כמנחה של תכנית טלוויזיה ישנה, המספר לצופים על תולדות כתיבתה והפקתה של הצגה מצליחה (אדוארד נורטון כתב, אדריאן ברודי ביים) שהיא, לכאורה, הסרט הצבעוני שבתוך הסרט בשחור לבן שאנחנו רואים.

מסגרות סיפוריות שכאלה היו גם ב"מלון גרנד בודפשט" וב"הכרוניקה הצרפתית" – אנדרסון אוהב להשתעשע עם מסגרות גם בנרטיב וגם בקומפוזיציות. אבל על אף שהמסגרת מסבירה לכאורה את החזות התיאטרלית של התפאורה המדברית, הפעם היא אינה תורמת לסרט רובד בעל משמעות. ובכלל מבחינה חזותית "אסטרואיד סיטי" נדמה יותר לסרט אנימציה, בדומה ל"אי הכלבים", מאשר לסרט תיאטרון.

גופו של הסרט מתרחש ב-1955, בעיירה מדברית שבה נערך כנס שנתי של צופי כוכבים. העיירה נקראת על שם אסטרואיד שנחת שם לפני שנים רבות ויצר מכתש קטן. חוץ מזה יש שם כביש אחד, אכסניה אחת (שמנוהלת על ידי סטיב קארל), מוסך (בניהולו של מאט דילון), תא טלפון, דיינר, מצפה כוכבים וחצי גשר שבנייתו הופסקה בשל טעות בחישוב. ברקע צצות מדי פעם פטריות מצוירות של פיצוצים אטומיים – תוצאה של ניסויים הנערכים בסביבה.

הכנס מיועד בעיקר לילדים ובני נוער מחוננים, אך הם מגיעים לשם עם הוריהם. יש גם הורים שנתקעו שם בדרך למקום אחר, כמו צלם המלחמות אוגי סטינבק (ג'ייסון שוורצמן) שנוסע עם שלוש בנותיו הקטנות לבקר אצל סבא (טום הנקס), וחושש לספר להן שאמן מתה והוא נושא את אפרה בקערה של טאפרוור. מכוניתם התקלקלה ולכן הם נשארים באכסניה בעיירה, ואוגי מתחיל לפתח יחסים עם כוכבת הקולנוע מידג' קמפבל (סקרלט ג'והנסון) שמתארחת בחדר ממול עם בתה הגאונה (הוא מצלם אותה בשחור לבן, והיא מתמסרת למצלמתו). ויש עוד המון דמויות והמון כוכבים, בהם טילדה סווינטון, ווילם דפו, מרגו רובי, ליאב שרייבר וג'פרי רייט. נחמד לראות אותם, אבל אף אחד מהם אינו מביא לשולחן ערך מוסף.

מתוך "אסטרואיד סיטי". באדיבות Pop. 87 Productions/Focus Features

כמו תמיד אצל אנדרסון, הסרט מעוצב לפרטי פרטים מלאכותיים, ומשובץ בשלל בדיחות ויזואליות קטנות – כמו רוד ראנר שחולף מדי פעם בכביש. בהתאם, הפסקול מוצף בהמוני שירים וקטעים אינסטרומנטליים מהתקופה, כמעט כולם של זמרים גברים כמו באדי הולי, צ'בי צ'קר, סם קוק, פטס דומינו ובופאלו ספרינגפילד. יש גם כמה שילובים אנכרוניסטים, כמו הקינקס ולו ריד. בשל האתר המדברי, לכאורה, קשת הגוונים של הסרט פסטלית, ויש בה הרבה פחות אדום מבדרך כלל.

זה לא חדש שאנדרסון נוטה לספר סיפורים של מקומות, שנפרסים לרוחב יותר מאשר לאורך. כמו המלון ב"מלון גרנד בודפשט" ואי הזבל ב"אי הכלבים", גם כאן רוב ההתרחשויות מוכלות באתר התרחשות מבודד. הפעם אנדרסון גם המציא טריק עלילתי שייאלץ את הגיבורים להישאר במקום – חייזר קופץ לביקור זריז באמצע הכנס, ובעקבות כך הצבא מטיל עוצר על העיירה כדי למנוע את זליגת החדשות המסעירות החוצה.

ללא עומק רגשי. מתוך "אסטרואיד סיטי". באדיבות Pop. 87 Productions/Focus Features

זה דימוי של דיקטטורה, ותגובת הילדים המחוננים מזכירה את הדרמה הקומית הפוליטית "מר סמית הולך לוושינגטון" של פרנק קפרה מ-1939, אבל אנדרסון לא מעמיק בנושא. הוא מרחיב קצת יותר את העיסוק באבל, ובאופן שבו מבוגרים מסתירים מילדים את הקושי שלהם להתמודד עם דברים שאינם מבינים. בכמה מהסצנות היותר מבדרות בסרט, המורה ג'וּן (מאיה הוק, בתם של אומה תורמן ואית'ן הוק) מנסה בעקשנות ללמד את ילדי כיתתה מה שהיא יודעת על מערכת הכוכבים, גם כשמתברר שהאינפורמציה שבידיה לא מעודכנת.

כל הפרטים המשולבים האלה, בהם גם קאובוי מזמר (רופרט פרנד) ונער שאוהב להתגרות בגורל, אינם מצטברים לקנבס גדול, אלא לרקמה עדינה. "אסטרואיד סיטי" הוא סרט נעים ומהנה לצפייה, והילדים חמודים, אך חסר בו העומק הרגשי של סרטיו היותר טובים – "רכבת לדארג'ילינג" ו"מלון גרנד בודפשט". חובבי אנדרסון ודאי יתענגו, אך לא נראה שהסרט יקנה לו מעריצים חדשים.

3.5 כוכבים. Asteroid City בימוי: ווס אנדרסון. עם ג'ייסון שוורצמן, סקרלט ג'והנסון, טום הנקס, סטיב קארל, אדוארד נורטון, אדריאן ברודי. ארה"ב 2023, 105 דק'