אקטיביזם מקלדת: כך יראו המחאות החברתיות הבאות

צייצנו, מחינו, התבכיינו והבנו שיש מאבקים שיישארו לנו בפיד

רועי חסן. צילום: גוני ריסקין
רועי חסן. צילום: גוני ריסקין
11 באוקטובר 2015

תמיד אישה

ב־2015 לא צריך להצטייד בשנאת גברים, בבית שחי שעיר ובתואר בבית ברל כדי להיות פמיניסט/ית. תפיסת העולם הרדיקלית שמניחה שגם נשים הן בנות אדם היא דרך חיים// רתם איזק

באוגוסט האחרון העלתה רשת אגאדיר קמפיין פרובוקטיבי שהציג דוגמניות צעירות הכורעות לצד גברים מבוגרים, והרשת זעקה. מה שפעם אולי הוגדר כ"טעם עשיר" – הססמה שליוותה את הקמפיין – היום מוגדר כטעם לפגם, וזה משמח. משמח מאוד.

בספטמבר 2010, עת השיקה אותה רשת המבורגרים לוח שנה שהציג את עובדות החברה בתנוחות שונות בחדר השינה בתוספת הכיתוב "טייק אוויי", פורסם באתר מזבלה כי הפרויקט "זעזע כמה פמיניסטיות". בשנת 2015 קמפיין מחפצן וסקסיסטי לא מרגיז רק "כמה" פמיניסטיות, הוא מרגיז ציבור שלם. כאשר משווים אישה לבשר, בשר שאפשר לסחור בו ולזלול אותו, מן הראוי שהציבור יסגור את הארנק, גם הפלח בתוכו שלא מצפים ממנו לפתוח את הרגליים.

והוא סגר. מנתונים שפרסם אתר אייס בסוף אוגוסט עלה כי רשת אגאדיר צנחה בנתוני הכניסות לאתר ולא כבשה את מצעד החיפושים בגוגל. גם גל המחאה ברשת לנוכח מלבושיה הזעירים של בר רפאלי בגמר "אקס פקטור" העידו כי קשה יותר לחלוץ רייטינג באמצעות חלציים, ומחאת הצרכנים שהתעוררה בעקבות המשבר בין מנכ"לית קסטרו אתי רוטר לבין בעלת עמוד הפייסבוק מלכוד 42 מאיה בנבנישתי סביב טווח המידות המצומצם של החברה, העידה כי יותר ויותר נשים מבינות שמגיע להן לתפוס מקום במרחב, גם אם הן תופסות הרבה מקום במכנסיים. לא חשדנו לרגע שהפמיניזם – אותה תפיסת עולם רדיקלית שמניחה שגם נשים הן בנות אדם – היא טרנד או אופנה חולפת. לא מדובר בקבוצה קטנה של נשים שמיוחסים לה שנאת גברים ובית שחי שעיר, אלא בציבור שלם שכבר לא מעוניין לקבל אישה על צלחת. וזו, חברות, נחת.

מה יהיה? התכוונו מה תהיה

מחאות מהבית

המקלדת זועקת

בקיץ אחד עוד יכולנו להזיע באוהל, או לפחות לצעוד מיוזעים ולחשוב שזה ישנה משהו. לא עוד! עכשיו, אנחנו יודעים, מה שהולך זה למחות מהבית. אפילו, רחמנא ליצלן, מבית קפה.

"המערכת הרבה יותר יציבה ממה שנדמה ברגעים מסוימים", מסבירה תמר הרמן, פרופסור למדע המדינה מהאוניברסיטה הפתוחה. "אחרי גל גדול של מחאה, בהנחה שהוא לא מביא לשינוי דרמטי, יש תקופה של שקיעה. בתקופה זו מנסים להמשיך את המחאה בדרכים אחרות – דרך בתי משפט או כתיבה עיתונאית לדוגמה. הדרכים הללו לא בהכרח פחות יעילות. בהקשר של המחאה החברתית, מה ש'דה מרקר' עשו בנושא הגז הטבעי בהחלט שם מקל בגלגלים של מקבלי ההחלטות"

מה יהיה? כאן כדי להישאר, אבל במזגן

מחאת האוהלים 2.0. צילום: אורן זיו
מחאת האוהלים 2.0. צילום: אורן זיו

אבטלה

יכול להיות רע יותר

אתם אוכלים שאריות מהמקרר, מתקמצנים על בירה בתדר וחולמים על דירת חדר שיש בה גם חלון. בדיוק כשחשבתם שלא יכול להיות גרוע יותר התבשרנו על הטרנד הלוהט הבא: אין עבודה.

פרופ' סאם ליימן־ווילציג, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, מזהיר מפני סכנת האבטלה העתידית שעלולה להצית מחאות המוניות ברחבי העולם.

"בטווח של עשר עד 40 שנה מעכשיו, ישראל – כמו כל העולם המתקדם – תיכנס למערבולת חברתית, דווקא בשל השגשוג הכלכלי וטכנולוגיות מתקדמות שמוציאות יותר ויותר אנשים משוק העבודה", הוא אומר. "האבטלה תגדל ככל שאל שוק העבודה ייכנסו יותר רובוטים, שיתפסו חלק מהמשרות של עובדי המידע. מדובר באנשים היותר משכילים שיידעו כיצד למחות, והעולם הקפיטליסטי יצטרך למצוא פתרונות יצירתיים, כמו הבטחת קצבה מינימלית לכל אזרח".

מה יהיה? אבוש, אתה צריך מזכירה?

חסן בק

שומעים כל היום על השיח המזרחי החדש? כנראה שאתם חיים בבועה

כל הפיד שלכם מוצף ברועי חסן? לא יכולים בלי איזה שיר של ערספואטיקה על הבוקר? אתם די לבד, מתברר. יש רושם שמחאת יוצאי אתיופיה, ההתפלפלויות העדתיות החוזרות ונשנות באולפני הטלוויזיה והתחזקות הזהות הקולקטיבית של ערספואטיקה מכות גלים. בפועל קשה לראות בעתיד הקרוב מחאה עדתית שתרד ממדור הדעות של "הארץ" לרחוב. "הוויכוח בעניין יוצאי עדות המזרח מתנהל ברמת האליטות", מסבירה פרופ' תמר הרמן. "הוא לא יצליח לסחוף את הציבור המזרחי הרחב, שלא מזדהה עם הדוברים שלו כי הם חילונים, מתירניים ומשתמשים בשפה אקדמית. בבדיקות שאנחנו עושים, המתח המזרחי־אשכנזי מוגדר כנמוך ביחס לכל המתחים האחרים שאנו בוחנים".

מה לגבי מחאת יוצאי אתיופיה?

"הדינמיקה של מחאת העדה האתיופית לא מאפשרת את הפיכתה ממחאת רחוב למחאה פוליטית. כדי להציג אג'נדה קונסטרוקטיבית הם צריכים מתווכים שיכוונו אותה אל מול החברה הקולטת. בתוך העדה האתיופית לא נתנו לאנשים האלה פתחון פה והם לא היו בחזית של המוחים. זו הסיבה שהמחאה עברה לאלימות ונחשבה ללא לגיטימית בעיני אנשים רבים".

ד"ר חיים וייצמן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה לא רואה סיבה להתעוררות גם מצדם של יוצאי ברית המועצות לשעבר. "אני לא רואה התאגדות בקרב יוצאי ברית המועצות. התסכול שלהם התבטא לאורך השנים בצורה אחרת, של שימור התרבות והשפה הרוסית אל מול התרבות שפגשו בישראל".

מה יהיה? השד חוזר לבקבוק

צילום: גוני ריסקין
צילום: גוני ריסקין