מסמלי התקופה: מסע קצר בין תורים לארגזים (ירוקים או לא)

פתרונות הזויים למדיניות הזויה. מסעדה בתל אביב, ינואר 2021 (צילום: דיוויד סילברמן\גטי אימג'ס)
פתרונות הזויים למדיניות הזויה. מסעדה בתל אביב, ינואר 2021 (צילום: דיוויד סילברמן\גטי אימג'ס)

ארגזי תנובה שנמצאים פה משנות ה-60 זוכים לתהילה מחודשת בחסות הקורונה | יש מי שמוצא בהם פיצ'ר נחמד, ויש מי שהעניין נראה לו מיותר למדי | מה שבטוח: כולנו עומדים בתור לחתיכת הפלסטיק הנחשקת שעליה ניתן להניח את ישבננו לזמן מוגבל ולדמיין נורמליות

17 בפברואר 2021

מאז שהחלה הקורונה העיר נמלאה בארגזים. גם ספסלים הפכו למצרך מבוקש, אבל הם היו שם תמיד. ארגזים ירקרקים של תנובה הפכו להיות מעין אטרקציה מרכזית. הם מונחים יציבים על המדרכה ומחכים לטוסיק יושב, וזה עוד במקרה הטוב. במקרה השני, והיותר סביר, אותו טוסיק יחכה בתור הארוך כדי להתיישב על הארגז הירקרק מפלסטיק ולהעמיד פנים שנחמד לו.

ומאיפה הארגזים האלה, אתם שואלים? ובכן הם מיוצרים בארץ ומשמשים את חברת תנובה למארז מוצריה ולשינועם כבר משנות השישים לפחות. בימים רגילים, תנובה אוספת בחזרה את הארגזים למשאיות, אבל כעת, היא משאירה אותם למסעדות וליושביהן.

סחר בארגזים, תל אביב 2021. צילום: עיריית תל אביב-יפו
סחר בארגזים, תל אביב 2021. צילום: עיריית תל אביב-יפו

עיריית תל אביב, רכשה באחרונה מאות ארגזים כאלה בצבעי הקשת (כיאה לתל אביב) ומיתגה אותם עם לוגו של העירייה. פיזור הארגזים בין העסקים הוא יוזמה של העירייה לעודד את פעילותם השוטפת. האם ארגזים זה די והותר? על כך, כמובן יש ויכוח. האחים עידו ואסף וייס, מבעלי בוטקה 78 החדש בשדרות רוטשילד, מספרים שלדעתם הארגזים מהווים פיצ'ר נחמד ומאפשרים ישיבה קלילה ולא מחייבת. העניין הוא שהם לא מספיקים, וכל העסקים מסביב רוצים לדאוג לעצמם לעוד ארגזים. כעת הם הזמינו עוד מעיריית תל אביב וגם כאלה של בירה קרלסברג, לא רק תנובה. שלא תגידו שאין תחרות.

תומר וולף, בן 27, יושב באייבי ומספר שהארגזים מעצבנים כי אחרי ישיבה ממושכת הגב מתחיל לכאוב. שלא נדבר על זה שיש תור בכלל להשיג ארגז, ויש כאלה שמעדיפים לשבת על שניים לנוחות מרבית, ומה תגיד להם? שיש מספיק? שיש אלה שממתינים לאחד יחיד משלהם? מי היה מאמין שהם יהפכו לסמל התקופה. בסך הכל ארגז פלסטיק ירוק, או צבעוני של העירייה.

ערמה של חברה על ארגזים. וכלב. צילום: עיריית תל אביב-יפו
ערמה של חברה על ארגזים. וכלב. צילום: עיריית תל אביב-יפו

דווקא בימי קורונה, בזכות אומת הגרגרנים, שינקין מתעורר לתחייה

מה שבטוח הוא שהתורים נהיו עניין גדול בעיר, בין אם לארגזים או לדברים אחרים. הם אמנם היו כאן מאז ומתמיד ונראה שהם כאן כדי להישאר. בטוח שלתקופה הקרובה. ההבדל הוא שלפני הקורונה כמעט לא היה טעם ללכת למקום שאין בכניסה אליו תור משתרך. הרי תור ארוך לא משקר. הוא מבטיח מאחוריו חוויה אולטימטיבית. הנאה, עניין, הרפתקה, מי יודע. כבר בתור יש כל כך הרבה פוטנציאל. למעשה, הערב שלכבודו התארגנתם ויצאתם מהבית, מתחיל כבר בתור. בתור תוכלו לבחון את העומדים לפניכם, מצידכם או מאחוריכם. תוכלו לראות ולהיראות שזה חשוב בעיר.

אלא שבימים אלה הם כבר לא נועדו לבר חדש או לפופ-אפ אקראי כלשהו. ניתן לאתרם מחוץ למעדניית הגבינות החדשה בשינקין או אפילו בסופר-פארם. לתור מוצלח ישנה היררכיה ברורה, ולכן מוטב להצטייד במדריך לתור הטוב. זה הולך בערך ככה: כדאי להתחיל בתור לקופה, נכון שהוא ארוך אבל הקפה הכרחי והבריסטה יחייך אליכם; אחרי זה כדי להמשיך בתור למאפייה לקנות לחם מחמצת ומשם ישר לחנוך היין (אם עומדים הרבה זמן יוציאו לכם כוס). אה, ולשמור מרחק, כמובן.

לאחר מכן תמשיכו לחנות הדגים שלתור שלה מלווה ריח מאוד מאופיין של, ובכן, דגים, ומצדכם ומאחוריכם יחלקו טיפים לחריימה אליפות, וזה אף פעם לא מזיק. אחרי שקניתם פילה דג, תמשיכו לחנות הפרחים לקנות עציץ ירוק, ענק ומנקר עיניים. כשתגיעו הביתה סביר שתשתלו אותו בתוך ארגז ירוק של תנובה ותניחו לראווה במרפסת. מחזוריות שכזו.