ריאיון Time Out

אדם חרדתי ביים את סרט האימה הכי מדובר של הקיץ. לא תצפו?

הוא נוירוטי, היפוכונדר ומזדהה עם הגיבורות הנשיות שלו: ארי אסטר, במאי "מידסומר", הוא יורש העצר החדש של סרטי האימה

מתוך "מידסומר"
מתוך "מידסומר"

עבור ארי אסטר, האימה מתחילה עמוק בבטן. "השאלות הקיומיות תמיד עולות אצלי מאזור הקרביים", אומר לי הבמאי בן ה־32, תוך שהוא עוצר כמה פעמים באמצע המשפט כדי לחשוב. "אני מתאר לעצמי שזה ככה אצל הרבה אנשים, אבל אצלי נדרשת הרבה עבודה כדי להתעלם מהרעש הלבן של החרדה שמלווה את חיי. אני בסך הכל בחור נוירוטי, נוטה להיפוכונדריה, בייחוד כשאני לא עסוק. זה נובע גם מהעובדה שרבים מבני משפחתי התמודדו עם מחלות ודברים רעים אחרים".

ההתנסחות המעורפלת של אסטר לא נובעת מביישנות. הוא אוהב לדבר, בעיקר לשבח במאים אחרים – לרוב יוצרי דרמות פסיכולוגיות חסרות רחמים כגוו מייק לי, ניקולס רוג והבמאי היפני קנג'י מיזוגוצ'י, אבל "דברים רעים" הוא התיאור המפורט ביותר שאפשר לקבל ממנו על האובדן האישי מאחורי סרטו מעורר הטראומה "תורשתי" (2018), וסרטו האחרון "מידסומר" – על נופש שבדי שסטה לחלוטין מהמסלול. שני הסרטים מתחילים ביגון עמוק המשמש כקופסה שחורה שממנה מתעופפים החוצה דברים מצמררים. "הסרטים האלה היו הדרך שלי לכתוב על משבר וגם לצאת ממנו", אסטר ממשיך בזהירות. "זאת הקלה לענות דמויות פרי דמיוני באותם חומרים שבדרך כלל אני משתמש בהם נגד עצמי".

מתוך "מידסומר"
מתוך "מידסומר"

לא נחטט. זאת אומרת, ניסינו אבל זה לא עבד. בלי קשר, אסטר הוא ללא ספק חלק מהגל החדש של סרטי האימה, הכולל גם את במאי "אנחנו" ג'ורדן פיל ובמאית "באבאדוק" ג'ניפר קנט. כל אלה הם אמני אימה הנשענים על הפחדים העמוקים והמושרשים ביותר שלהם עצמם, אבל אסטר מיד חולק עלי בנימוס. "זה קורה מאז ומתמיד", הוא אומר. "קח לדוגמה את 'פסיכו' – זה מישהו שברור שהוא עובד על תסביכי האם שלו. 'ליל המתים החיים' הוא סרט פוליטי מאוד. אפילו 'הדייר' הוא עבודה של רומן פולנסקי על חווייתו כאאוטסיידר וההתמודדות שלו עם שנאת זרים".

אסטר נולד בניו יורק ולמד בחממה של מכון הסרטים האמריקאי – בית הספר לקולנוע שבו למדו גם דיוויד לינץ' ודארן ארונופסקי. הסרטים שהוא מביים משקפים את החזון האמנותי שלו ולא של התסריטאי, אבל באופן מרענן הוא מצליח לייצג את ז'אנר האימה באופן ליברלי: הגיבורות שלו הן אינן בייביסיטר או בחורה שווה ביער, אלא נשים מורכבות שנמצאות במלכודת. "תורשתי" זיכה את טוני קולט בביקורות הכי טובות שקיבלה בכל הקריירה שלה. נראה שפלורנס פיו, המככבת ב"מידסומר", תלך בעקבותיה.

ארי אסטר (צילום: גטי אימג'ס)
ארי אסטר (צילום: גטי אימג'ס)

"הפילוסופיה שלי בכל הנוגע לכתיבת נשים היא שאני מנסה לשים כמה שיותר מעצמי בדמות שלהן", אסטר מסביר. "אם אני עושה את זה הן מרגישות כנות ואמיתיות. בייחוד ב'מידסומר' יש הרבה ממני בדמות של דני".
דני, שאותה מגלמת פיו, הוא סטודנטית חבוטה לתואר שני שמוצאת את עצמה לפתע לבד בעולם ויוצאת לטיול באירופה בדמעות. אסטר מודה שהשבריריות של הדמות והחוזק הסודי שלה נולדו בפרידה שהוא עצמו חווה.
"זו קרקע יבשה למדי לנווט בה", הוא מסביר. "אתה צועד בתוך שברי מערכת יחסים הרוסה, בדרך כלל גם אין סגירת מעגל. אז היה משהו משחרר בזה שדחפתי את הסיפור לסוף ברור ומוגדר".

איכשהו המוטיבים הגולמיים האלו – יגון עמוק, ריאליזם שבמרכזו אישה ואלימות מבחילה ("זה לא היה בשביל למלא את מכסת הגועל שצריכה להיות בסרט אימה, זה כדי לעשות רושם על הקהל") – תורגמו להצלחה מסחרית מסחררת. "לו הייתי יכול לספר לעצמי לפני חמש שנים על מה שקורה עכשיו, הייתי די נדהם מזה", הוא אומר. "עוד לא עיכלתי באמת את כל זה".

הוא ייקח את הזמן עם זה. אסטר אומר שיש לו עשרה תסריטים שמוכנים לצאת לדרך. הפרויקטים האלו ירחיקו אותו מהאימה, אבל הוא מבטיח לחזור, ואולי עד אז יהיה לו ז'אנר משלו. "אני מקווה שאהיה טוב גם בדברים אחרים", הוא מסכם.

← "מיסדומר" החל מחמישי (1.8) בבתי הקולנוע