הטלוויזיה של המחר: "ארקיין" היא סדרה מהפנטת ונדירה בעוצמתה

לצפייה הראשונה של "ארקיין", סדרת האנימציה הסופר יקרה של נטפליקס, הגעתי עם אנטי מסוים. שנאתי את League of Legends, המשחק עליו הסדרה מבוססת, שנאה יוקדת. עם זאת, לאורך השנים היה קשה להתעלם מהשיח שנוצר סביב הסדרה, ולא רק בגלל שהפכה לסדרת האנימציה הכי יקרה בכל הזמנים. השבחים לא הפסיקו להגיע, והיה לי ברור שזה משהו שאני חייב לראות, במיוחד לאור הכישלונות הרבים שראינו בז'אנר הסדרות שמבוססות על משחקי מחשב. רק אחרי שהשלמתי את החור בהשכלה הבנתי – זה הרבה יותר מסדרת אנימציה. העונה הראשונה של ארקיין הייתה מדהימה; עולם עשיר ומורכב, דמויות בלתי נשכחות ואנימציה מרהיבה שהשאירה אבק למתחרים שלה. העונה השנייה והאחרונה של הסדרה (בינתיים), שהגיעה לסיומה בשבת האחרונה, נפלאה לא פחות  הראשונה. 

>> מה חדש בנטפליקס: 6 סדרות וספיישל שבטח תרצו לראות בדצמבר

בסוף העונה הקודמת ג'ינקס שיגרה טיל אל עבר בניין המועצה של פילטובר, והתוצאות לא היו ידועות. העונה החדשה ממשיכה מהנקודה הזאת, ורק מאיצה מהרגע שהיא התחילה. המלחמה על פילטובר ועל עתיד הארקיין המשיכה לאורך העונה, ואחד הדברים החכמים שיוצרי הסדרה עשו הוא לערבב את כל הקלפים. בעונה הזו  כל חברות שנוצרה הפכה ליריבות, וכל יריבות הפכה לחברות. לא קל לעקוב אחרי כל השינויים במערכות היחסים הרבות שבסדרה, אבל זה רק אומר שאתם צריכים להתרכז. זאת לא תהיה בעיה בכלל, כי כל סצינה תדאג לשאוב אתכם ישר לעלילה. האנימציה ממשיכה להיות יפהפייה ומקורית, אבל הפעם מרגיש שהם נשענים הרבה יותר על לספר את הסיפור דרכה, ולא דרך המלל. היכולת של "ארקיין" לרתום את הצופה דרך סצינה בודדת, גם אם אין בה טקסט בכלל, היא יכולת נדירה בעוצמתה, והסדרה עושה את זה בדרך שמכתיב את עתיד הטלוויזיה. 

מעטות סדרות הטלוויזיה שמקדמות את העלילה ללא מילים. לרוב סצינות ללא מילים יהיו חלק מאיזה קונספט שבו לא מדברים (ע"ע הפרק האילם של "בוג'אק הורסמן") או מסיבה עלילתית מסוימת – פה זה פשוט כלי אמנותי שנועד לקדם את הסיפור באופן הרבה יותר מהיר. אנחנו יכולים לראות מעברי זמן שלמים דרך הסצנות האלה, או תהליכים שלמים שהדמויות עוברות, ומפני שזה מבוצע כל כך יפה ובחוכמה, אנחנו מצליחים לקבל דברים שבסדרות אחרות היו יכולים לקחת פרקים שלמים.

ככה ארקיין מצליחה לגעת בהמון נושאים, בין אם מדובר במערכות יחסים משפחתיות ובין אם מדובר על משאב כל כך חזק שאף אחד לא צריך להחזיק בו (*שיעול* פצצת אטום *שיעול*). כך ארקיין מצליחה לנבא איך סדרות טלוויזיה ייראו בהמשך, כי זה לא נראה שהעולם מאט. הכל הפך למהיר בימינו, האינטרנט, הפרסומות, הכל נגיש ומיידי. גם קצב הסדרות שאנחנו צופים בהן השתנה מאד בעשרים השנים האחרונות. "ארקיין" לוקחת את זה לקצה, ונותנת טעימה מאיך תיראה הטלוויזיה בעתיד. כשנדבר על הטלוויזיה החדשה, זו שתתאים את עצמה כבר לדור ה-Z ודור האלפא, נחזור ל"ארקיין" ולהשפעות התרבותיות שלה. 

נכון לעונה זו, "ארקיין" נתנה לנו סיום ראוי, עם תוצאות שאולי חלקן היו צפויות, אבל בדרך אמיצה וחדשה שממשיכה את הדרך של העונה הראשונה. הקצב המהיר, האקשן הגרנדיוזי, קווי העלילה מורכבים והכל דחוס בתוך שתי עונות שאי אפשר להסיר מהן את העיניים. יצירה שלמה שתרצו למסגר ממנה כל פריים ולתלות על הקיר, שגם תשאב אתכם לתוך העולם הקסום והמופלא של League of Legends. עמדתי לגבי המשחק עדיין לא השתנתה, אני לא אוהב אותו – אבל אני גם לא יכול להתעלם מהעולם המטורף שיצרו שם, והאופן שבו הסדרה הזאת מרחיבה את עולם המשחק הוא בלתי נתפס. אני מקווה לראות עוד סדרות כמו ארקיין, או לפחות את ההשפעות של ארקיין על הטלוויזיה בעתיד הלא רחוק, אבל אני אפילו לא בטוח אם אני רוצה עונה נוספת. זה היה סיום מפואר לסדרה מפוארת, וככה זה צריך להישאר.
"ארקיין", עכשיו בנטפליקס, 2 עונות