יותר טוב משיכולנו לבקש: "אתגר הדיונון" הוא הריאליטי המושלם

לפני כשנתיים סדרה חדשה הגיעה לנטפליקס, והציגה עלילה שכמותה לא ראיתי בעבר, עם סיפור מפותל ועמוס טוויסטים שהראה איך כשמגיע כסף, האדם הופך לחיה. הסדרה ההיא היתה "משחק הדיונון", אשר במהלכה מתמודדים יכולים לשחק משחקים ולזכות בכסף, או להפסיד בהם ולמות. וכל זה לצורכי בידור של גורמים מפוקפקים למדי. הפילוסוף היהודי וולטר בנימין אמר כי בעיר האדם חוזר למקומו הטבעי, מאחר והיא מחזירה את היצר החייתי-הישרדותי שהאדם איבד. "משחקי הדיונון" הוכיחה שזאת לא העיר, אלא המרדף אחרי הכסף.

אני עדיין זוכר את ההלם שהיה לי כאשר הכריזו בסדרה על "לילה ללא חוקים", ואיך כל המתחרים איבדו כל שמץ של אנושיות באותו הרגע. זאת אחת הסצנות המזעזעות ביותר ביותר שראיתי בטלוויזיה, והיא השאירה אחריה חותם רציני. מישהו בנטפליקס הבין את הפוטנציאל שיש כאן, והחליט ליצור סדרת ריאליטי בעקבות המקור – "אתגר הדיונון", בו מאות מתחרים צריכים לשחק את דרכם לפרס כספי עצום של 4.56 מיליון דולר, והנוסחה עובדת הרבה יותר טוב מהצפוי. הדבר היחיד שלא ברור זה איך הדבר הזה לא נגמר ברצח. 

עד כה יצאו חמישה פרקים (ארבעת הפרקים הבאים יעלו ב-29.11, פרק ב-6.12), והאתגרים שהשחקנים עומדים בפניהם יכולים להיות אכזריים במיוחד. כמו בסדרה, גם כאן העיקר הוא משחקי הילדים בהם משחקים המשתתפים, אבל החלק המעניין הם מבחני האופי אותם עוברים המתמודדים. הם אולי לא תמיד מפתיעים, אבל ההשלכות אמיתיות, ומדובר באחד ממשחקי הריאליטי הכי אכזריים שראיתי על המסך – דבר מרענן בפני עצמו במיוחד בעידן הריאליטי המלטף של היום. נטפליקס ניסתה בעבר לפענח את נוסחת הריאליטי שלה עם רעיונות מקוריים כמו "חם, רותח, לוהט" או "המעגל", והם הצליחו במידה, אבל זה לא מתקרב למה שהם הצליחו להשיג ב"אתגר הדיונון".

דבר ראשון, ערמומיות ואסטרטגיה היא שם המשחק. בלטת יותר מדי? הלכת הביתה כי אתה מהווה איום. לא בלטת מספיק? הלכת הביתה כי לא נקשרו אליך. יזמת ברית שכולם יודעים עליה? סימנת את עצמך כמטרה ומזל טוב – תתכונן ללכת הביתה. זה משחק מרושע עשוי כהלכה שמוציא צדדים מאד מכוערים מהמשתתפים – לדוגמה, ברגע בו אחד המתחרים קיבל צ'ופר אישי בדמות המבורגר וצ'יפס כולם פשוט הסתערו כמו אוכלי נבלות על המזון שלו, ולא השאירו לו כלום. זאת אולי הדוגמה הכי טובה שראיתי בטלוויזיה לאותו יצר ההישרדותי עליו דיבר בנימין.

היתרון בכך שאין תסריט או דמויות כתובות מראש, אלא בני אדם שחושבים ומגיבים בזמן אמת, הוא גם חיסרון – כי זה אומר שאין עלילה קבועה, והצופה קובע לעצמו את מי לאהוב. אבל אל תצפו להתחבר לדמויות, או לזכור איך קוראים להן, או אפילו את המספר שלהן. בשנייה אחת דמות הנבל שנבנתה יכולה לעוף, או לחילופין, דמויות של גיבורים שחשבתם שתראו בגמר. יש המון דרכים לשחק את המשחק, אבל אי אפשר להתחמק מהלכלוך, מהאסטרטגיה ומהאכזריות. דמויות שנתפסות כטובות עושות מעשים מפוקפקים, ודמויות שנתפסות כנבלים פתאום מתגלים כאנשים מורכבים, אבל אי אפשר להכיר לעומק כמות כל כך גדולה של משתתפים (456!). אפילו המתחרה הישראלי, נטע ברסלר, הופיע במשך פחות זמן ממה שציפיתי, ולא נתנו לנו הזדמנות להתחבר אליו. אבל אין מה לעשות, זה המשחק – לזרוק מלא אנשים לתוך מגרש משחקים ולראות מה קורה.

בכל פרק יותר ויותר אנשים הולכים, וככל שזה מתקדם המשחק הופך לאישי יותר, ומשמעותי יותר עבור השחקנים. ממש עניין של חיים ומוות. אט אט אנחנו גם נחשפים לסיפורים של המשתתפים, וכשדמות אחת הולכת, צצה דמות שפחות בלטה, שמתגלה כלא פחות מעניינת. לדוגמה, המשתתפת החירשת שלא שמעו ממנה עד הפרק הרביעי, ופתאום רואים אותה מדברת בשפת הסימנים. אתה שואל את עצמך "איפה היא הייתה עד עכשיו?". פה נכנס העניין של העריכה, שמספקת תוצר סופי שלא נראה בעבר, עם סצינות וזוויות צילום שנראות כאילו יצאו מסדרת המקור, לצד בחירות מוזיקליות יצירתיות.

"אתגר הדיונון" היא ככל הנראה תכנית הריאליטי הטובה ביותר בנטפליקס. אחרי יותר מדי זמן של ריאליטי אהבה וחרמנות, זה כל כך כיף לראות את כל האנשים האלה רבים כמו חיות על הכסף, מה במציב גם את הצופה בתפקיד שהוא לא בהכרח רצה, וממקם אותו עם אותם עשירים חולניים שיצרו את התחרות. ביצירה הפיקטיבית, ובמציאות. החולשה האמיתית שלה היא בשאלה כמה הם ימשיכו למחזר את המשחקים מהמקור, בעיקר  כי יש גבול לכמה נוכל לראות את אותו הדבר פעמיים. דווקא המשחק המקורי היחיד שהוצג היה יותר מעניין מכל משחק אחר, בגלל הסיכון הגבוה – אבל גם בגלל שהיה מתוחכם והפכפך יותר מתחרות משיכה בחבל. אנשים שלא ראו את המקור אפילו יהנו יותר, מאחר והכל יהיה ראשוני לחלוטין עבורם, אבל כך או כך, לא כדאי לכם לפספס את האירוע הטלוויזיוני הזה.
"אתגר הדיונון", עכשיו בנטפליקס