הסדרה הדוקומנטרית של דורון צברי על אביתר בנאי היא באמת אירוע תרבות מיוחד, כי היא הצליחה לגרום אפילו לשאול מזרחי הגדול להביט אחורה בנוסטלגיה, ולכתוב על הקשר המיוחד שבין הבארבי לבנאי, ואיך לקח חלק בקאמבק הענק של היוצר
שאול מזרחי, בעלי הבארבי המיתולוגי, לא ידוע כאדם שאוהב להיחשף יתר על המידה. חרף שנותיו הרבות בתעשייה, מזרחי נחשף בעיקר כשיש לו על מה לכעוס (זוכרים את ימי הקורונה? אוהו), או כשאחד מהאמנים האהובים עליו זקוק לקול אימתני וישיר שיספר עליו. אבל היום, באופן נדיר למדי, מזרחי פרסםבחשבון האינסטגרם של מועדון הבארביטקסט יוצא דופן שאנחנו חושבים שראוי להתעכב עליו – לכן הוא מובא לפניכם במלואו, בעריכה קלה בלבד. הטקסט, המגולל את סיפור היכרותו של שאול עם בנאי, ומספר על חלקו של המועדון בהחייאת הקריירה של היוצר, נכתב לרגל יצירת הדוקו יוצאת הדופן של דורון צברי, "סיכוי להינצל", שעלתה ל-yes וגורפת מחמאות מקצה לקצה (גם אצלנו). שאול ממליץ עליו בחום, ואם שאול אומר, שאול יודע. עד אז, קראו איך ולמה אביתר היה צריך את הבארבי כדי לקום מהמשבר הראשון שלו.
"את המפגש הראשון שלי עם אביתר התחלתי אי שם בשנת 97, בבארבי ביונה הנביא, מקום קטן ליד הים, תקרה גבוהה ומרצפות מעוטרות", החל מזרחי את הפוסט. "התמזל מזלי, ומספר שבועות לפני המופע התפוצץ ברדיו השיר 'שמתי לי פודרה' עם אפרת בן צור. הטלפון לא הפסיק לצלצל, הזמנות הכרטיסים למקום הקטן הסתיימו בפרק זמן קצר מאוד (מחיר כרטיס אז היה 40 שקלים, למי שמתעניין). אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. המופע של הבחור המופנם היה בוסרי ועדיין לא מגובש, אבל ברגע שפתח את הפה נפתחו שערי שמים, עם חיוך מבויש והרבה עוצמה. זכיתי לאחד המופעים הראשונים של אביתר (לדעתי אפילו הראשון), ולימים השקפתי מהצד וראיתי את העלייה המטאורית שלו. בבארבי ביונה הנביא לא זכיתי לארח אותו שוב".
"בסוף 98 העתקנו את הבארבי לסלמה 40 – מקום גדול יותר, וביחס למקומות של הופעות, אפילו ענק למידת השוק המקומי. בשנת 99 נפגשתי שוב עם אביתר בהשקת אלבום 'שיר טיול'. את ההשקה הזאת לעולם לא אשכח. הבמה הייתה עמוסה בטלוויזיות ישנות שחור לבן (תקופה בלי צבע), אחד על השני כחלק מתפאורה. דאז המופעים היו בישיבה, ופינינו את קדמת הבמה לקהל שירד וירקוד. אבל אוי למה שקרה – אף אחד לא זז ממקומו. תחושה של קר ומנוכר. קדמת במה נשארה מיותמת מאנשים, ומופע שלם עבר ללא תחושות או רגשות בקהל (שאגב, היה מעט ממנו). הכישלון צעק לשמים, ואביתר נעלם כלעומת שבא מהנוף".
"לימים עשינו סדרה של מופעים עם עמיר לב, אומן גדול עם מעט קהל. המטרה הייתה להרחיב את הקהל. התחייבנו על 3 חודשי עבודה, לפעם בשבוע, יום שלישי פעמיים כי טוב. למי שלא יודע, באותה תקופה הייתה לקוטנר תכנית מוזיקה בשעות הצהריים שבה הוא אירח וחשף אומנים חדשים, עשה ג’אמים, ובקיצור – היה מרכז המוזיקה הישראלית בשעת פריים טיים. ובסוף התוכנית פירסם את המופעים ברחבי הארץ. בימי שלישי היינו יושבים ומחכים לטלפון שיצלצל להזמנת מקומות, אבל תנועה אין. החלטנו לארח, והתחלנו לזרוק שמות לאוויר, ותוך כדי מרימים טלפון לראות אם פנוי (נשבע לכם פעם הכל היה יותר פשוט וקל), ויכול לבוא. ובהנחה שכן, היינו מודיעים לקוטנר על האירוח שיפרסם (רייטינג כמו של ערוץ 1 בזמנו). וככה התחלנו לגדול. באחת הפעמים עמיר זרק את השם אביתר לחלל האוויר. עד אז מי שמע, מי ידע היכן הוא (מאיגרא רמה לבירא עמיקתא – מאלבום ראשון שהתפוצץ בקרב הקהל, לאלבום שני שהעלים אותו לתהום השכחה). 'יאללה', עניתי, 'מה יש להפסיד?'".
"וכך התחיל לחזור אביתר בדלת האחורית לקדמת הבמה, ללא מנהלים שעוטפים אותו, ללא חומות ומחיצות, עם המון צניעות, נחבא אל הכלים. מגיע, שר, צובר ביטחון שוב, ומצמרר את האנשים בשירתו הייחודית. הצלחת המופע של עמיר יצרה בחובה אלבום הופעה חיה בבארבי (האלבום הנמכר ביותר של לב, אם אינני טועה), שבו הוא מארח את רפי פרסקי ואביתר בנאי. והכי חשוב – גרמה לכך שסידרו הופעות באמריקה. עמיר נסע עם אביתר וערן צור. ערב לפני הנסיעה עשינו מופע ענק ומפוצץ עד אפס מקום בבארבי בסלמה ('שיהיה להם דמי כיס', אמרתי). התור בחוץ היה עצום. 3 חודשים הפכו ל־4, והצלחה חסרת תקדים".
"ולמה פתאום בחרתי לספר את הסיפור מלפני שנים לא מעטות, וממתי אני נוסטלגי? למעשה כל מה שסופר הוא המבוא לדוקו של דורון צברי שיצא בימים אלו ומשודר ב-yes. מסמך מרתק ומדהים, מסרטי הדוקו הטובים ביותר שזכיתי לראות על מי מבאי תעשיית המוזיקה. דוקו שזכיתי לראות את הרף קט שלו בשלמותו לפני שנה לערך, וחיכיתי לו בכליון עיניים שיצא לאוויר העולם. בדרך כלל אני לא נוטה לא להמליץ ולא לשבח, אבל קצרה היריעה מלהכיל את הסופרלטיבים למסמך המרתק שעבד עליו צברי במשך 11 שנה, עם המון עבודת תחקיר ושאלות משל הוא חוקר שב”כ. מעטים האומנים שהופיעו בכל הבארבים החל מיום היווסדו. יש לי את הכבוד להיות חלק מהדרך של האומן המוכשר שקוראים לו אביתר בנאי".