ביסטרו קייזר: יותר פריזאי, יותר טעים או יותר מרגיז?
לקינוחים של ביסטרו מייזון קייזר מגיעים חמישה כוכבים בקלות. כל השאר קצת מיושן, כבד ולא מרגש, עם שירות מרושל מהסוג שמגיש לך את התוספות לעיקרית חמש דקות אחרי שסיימת את המנה
גם אם אתם לא חובבים גדולים של מאפים, בטח לא יכולתם להתעלם מהנוכחות ההולכת וגדלה של רשת המאפיות הצרפתית מייזון קייזר בתל אביב. שני סניפים, תורים ענקיים שמשתרכים באופן קבוע סביבם ודיבור כללי מתלהב במיוחד. אנשים ששרדו את ההמתנה הלא קצרה (תסלחו לי, אבל נסיבות מצערות בהיסטוריה המשפחתית מונעים ממני עמידה בתור לאוכל) חזרו מלאי פירורים, השוואות לצרפת ועמוסי מחמאות.
גם אם נייחס חלק מההתלהבות לפרדוקס הפרובינציאליות התל אביבי – עיר עם פאסון בגודל הר, שנופלת שדודה לרגלי כל מי שמתיימר להביא את ה"חוויה אותנטית מ–" – ההצלחה הייתה חד משמעית. ועכשיו הגיע השלב הבא. מייזון קייזר היא כבר לא רק רשת מאפיות (סליחה, בולנז'רי), מהיום (למעשה מאז פסח) היא גם מסעדה. כלומר ביסטרו. ולא סתם, אלא בכיכר שבקצה שדרות רוטשילד, כנראה הלוקיישן הכי אירופאי בתל אביב.
השמועות אומרות שבסוף השבוע בקיץ, כשהכיכר מתמלאת באנשים, יש נקודה שבה אם אתה עומד, מטה את הראש ב-49 מעלות ועוצם את עין שמאל כדי לא לראות את הבניין הענק הלא קשור לכלום, אתה ממש יכול להרגיש שאתה בכיכר קסומה בפאריז. אבל ממש אין צורך, כי איך שפותחים את התפריט הטיסה המנטלית לצרפת ממריאה.
אנחנו עפנו על המרק בצל. טוב, אולי מרק זו מילה קצת גדולה. זה היה יותר תבשיל בצל עם הרבה רוטב. זה באמת לא משנה. ברשימה הממש קצרה של מקומות בתל אביב שאפשר למצוא בהם מרק בצל טוב יש עכשיו שם חדש, והוא נכנס ישר לצמרת. המתיקות של הבצל ביחד עם הגבינה יוצרים עושר שעוטף את בלוטות הטעם וגורם לך לרצות עוד. חתיכות הבגט שבתוך המרק נראו גדולות מדי, אבל הן ספגו את הטעמים כל כך טוב והיו שילוב כל כך מוצלח, כך שכל התלונות נסגרו מחוסר עניין לציבור.
השייטל המפולפל הצרוב אחריו היה מוצלח, אבל לא הגיע לגבהים של המרק. הבשר היה עשוי מושלם, צרוב בדיוק במידה הנכונה, האורוגולה והפרמז'ן יצרו איתו ביס מוצלח, אבל משהו היה חסר. אולי עוד קצת לימון בשביל החומציות שתקפיץ את המנה למעלה. במקביל, ה-chevre chaud, שזה מילולית "גבינת עיזים חמה", התגלה, לא תאמינו, כגבינת עיזים חמה. במקרה הזה גבינת סנט מור על טוסטונים, שיושבים על תערובת חסה, אפונת שלג, עשבי תיבול ושבבי אגוזי לוז. אפשר להניח שאם בחרתם להזמין גבינת סנט מור חמה על טוסטונים, אתם תאהבו את הגבינה והטוסטונים (כי אם לא, אז למה הזמנתם?).
על הסלט אין המון מה להגיד. השילוב בין האפונה לחסה ולאגוזים היה עקרונית יכול לעבוד. בכל זאת קראנצ' על קראנצ' על קראנצ', אבל לא היה אפילו מספיק רוטב שיאחד את הכל ביחד. מצד שני, בואו, סלט. הקרפצ'יו ארטישוק צלוי היה המנה הראשונה החלשה מכולן. לא ממש ברור מה קרה שם. בתפריט הבטיחו ארטישוק צלוי עם אורוגולה, בזיליקום, שמן כמהין, שבבי פיקורנו ובוטרגה. על הצלחת קיבלנו משהו שטוח, חסר צורה מוגדרת וחסר טעם מוגדר. פה ושם יכולת להרגיש ארטישוק. ביותר מידי מקומות הרגשת רק את שמן הכמהין (בקרוב בחנויות ספרי החדש "שמן כמהין – הונאה צרכנית או סתם מיותר"). בשום שלב זה לא התחבר למנה.
אחרי שסיימנו את הראשונות והצלחות פונו, הגיע פתאום לשולחן בגט כפרי וחמאה. לא ברור אם הלחם אמור היה להגיע עם המנות הראשונות, והייתה תקלת שירות (לא יפתיע בכלל, השירות, אם נהיה עדינים מאוד מאוד, זקוק לשיוף קל עד בינוני בואכה רציני) או שזה אמור להיות ככה. בכל מקרה, זה היה אחד הלחמים הכי טובים שטעמנו לאחרונה. אם היו עוד שלושה כאלו, סיכוי סביר שהיינו מחסלים גם אותם.
לעיקריות התחלנו עם שוק אווז סו ויד ולא הסתכלנו אחורה לרגע. זאת אולי לא המנה הכי מתוחכמת בעולם, אבל היא עשויה כל כך טוב שזה כמו לחזור הביתה. הבשר היה נימוח בדיוק במידה המושלמת, ציר האווז שהוא ישב בו היה בדיוק בן הזוג הנדרש כדי להשלים את הריקוד ושברי האגוזים מלמעלה הוסיפו אפקטים קוליים ומרקמים. תוסיפו גם את שעועית הלוביה כתוספת ותקבלו מנה נהדרת. הפילה לברק en papillote, כלומר שמבושל בתוך כיס נייר, היה מצוין. הכיס שמר על הדג, והביא אותו למידת עשייה מדויקת. האיולי וירקות הגינה שהוגשו עם הדג היו מוצלחים. מנה צרפתית פשוטה שמבוצעת סבבה. לא היה כאן שום דבר מסעיר או מיוחד.
כדי לשבור קצת את האווירה הצרפתית הכבדה עשינו גיחה גם לאגף הפסטות עם בוסיאטה ראגו טלה, ופה נרשמה אכזבה. הראגו עצמו היה מוצלח למדי אבל הבוסיאטה, שהיא פסטה בצורת מקרונים עבים מסולסלים (כמו חוט טלפון של פעם), סירבה לשתף פעולה. היא הייתה קשה מדי, עבה מדי, לא הצליחה להתחבר לרוטב והרגישה לא קשורה לאירוע.
והיה את ה- steak au poivre, כלומר סטייק ברוטב פלפלת. מנה שההתלבטות המרכזית לגביה היא האם היא יותר טובה או יותר מרגיזה. והיא ממש טובה. סינטה, עשויה בדיוק למדיום, מתובלת ביד חזקה אבל לא אגרסיבית. ביס בשר מצויין ורוטב פלפלת פטריות שיושב בול כדי לתת את הקיק הנוסף. היא מרגיזה כי כשאתה מתמחר מנה עיקרית ב-178 ₪, מחיר שהוא ברף העליון של הרף העליון בעיר, אין מצב שאתה מגיש על צלחת לבנה גדולה פיסת בשר לא גדולה במיוחד, 3 אספרגוסים וחתיכת גראטן קטנה. אי אפשר להסתכל על המנה בלי להרגיש שעשו עליך סיבוב. זה ממש מרגיז כי זאת מנה ממש טעימה.
למרות שיצאנו בעבר בהצהרות בנושא, החלטנו הפעם שאם יש מקום אחד בתל אביב שאסור לוותר בו על קינוחים זה כאן. וזה, בוני, היה המהלך המדוייק שלנו להערב. ארבעה קינוחים, כל אחד יותר מוצלח מהשני. הסבלה ברטון, מעין טארט עם קרם פטסייר ופירות טריים היה שילוב נהדר של מרקמים וטעמים. מוס השוקולד היה כל מה שאוהב שוקולד מחפש בחיים. עשיר, מריר, שוקולדי עד הסוף ועם גרגרי מלח שפוזרו מלמעלה ונתנו עוד קיק של טעם. הטארט לימון המפורק היה כל מה שטוב בטארט לימון, אבל יותר טוב. קינוח מושלם גם בהגשה וגם בטעם.
השיא, כמה אופייני וראוי, היה הטארט טאטן. באופן אישי קשה לשכנע אותי שמשהו טוב יצא אי פעם מלקחת פירות מושלמים כמו תפוח או אגס ולהתעלל בהם על ידי אפייה. הטארט טאטן הזה הוכיח (שוב) שאין לי מושג בכלום. הפירות הגיעו לשלב שבו הם מקורמלים כל כך שאתה מרגיש שאתה אוכל סוכריות. השילוב עם הבצק הוא לא פחות ממושלם.
בסך הכל ביסטרו קייזר (ככה הם קוראים לעצמם) מצליח פה ושם במשימה של לתת תחושה של ביסטרו בפאריז. הבעיה שזה ביסטרו בפאריז של 1987. קצת כבד, קצת מיושן, קצת לא מרגש ועם שירות מרושל, מהסוג שמגיש לך את התוספות לעיקרית חמש דקות אחרי שסיימת את המנה. אופציה סבירה מינוס אם בא לכם נוסטלגיה. אופציה טובה מאוד אם בא לכם לשבת לשולחן קינוחים.
★★★3 כוכבים (★★★★★5 אם אתם באים לקינוחים)
ביסטרו קייזר, רוטשילד 7, 03-5040567, ראשון-חמישי ושבת 19:00-23:30. הזמנות באתר
מרק בצל 48
שייטל צרוב 68
קרפצ'יו ארטישוק 44
58Chevre chaud
שוק אווז – 98
ברסיאטה ראגו – 94
178Steak au Poivre
פילה לברק 94
מוס שוקולד 42
טארט טאטן 52
טארט לימון 52
סבלה ברטון 42