תשחררו כבר: צפינו בסרטים החדשים על בריטני. על אחד מהם אפשר לוותר

לשחרר את בריטני. באמת אבל
לשחרר את בריטני. באמת אבל

פרשננו הבכיר לענייני בריטני ספירס, עומרי פיינשטיין, צפה בשני הסרטים החדשים המגוללים את פרשת האפוטרופוסות מצד אביה של הזמרת, בנטפליקס ובהולו (בשיתוף הניו יורק טיימס) וחזר עם מסקנות די חותכות. לא תאמינו מי עשה עבודה גרועה ומי חידש. סתם, סביר להניח שתאמינו

29 בספטמבר 2021

ב-2021 סרט דוקומנטרי על בריטני ספירס הוא כמו שרשרת פנינים – כל אחד צריך שיהיה לו כזה. הסרט ״להפליל את בריטני ספירס״ מבית ניו יורק טיימס והולו שיצא בפברואר האחרון פתח לראשונה את הדלת אל עולם האפוטרופסות של בריטני ספירס וגרר את כל העולם אחריו. ניתן בקלות לשכוח שעד לפני פחות משנה כל הנושא נתפס בתור משהו שהוא בין רכילות סלבס זולה לבין קונספירציית רשת הזויה, עד שהניו יורק טיימס העז לגשת לנושא מנקודת מבט חוקרת ורצינית. 

כיום, כ-9 חודשים לאחר יציאת הסרט ״להפליל את בריטני ספירס״, מצבה של ספירס היא עובדה מוגמרת שאין עליה עוררין. ביוני האחרון אף נשמעה בריטני מעידה בקולה על ההתעללות שעברה עליה ב-13 השנים האחרונות. זהו האקלים בו יוצאים לאור שני סרטים נוספים: ״בריטני נגד ספירס״ מבית נטפליקס, ו״לשלוט על בריטני ספירס״ שגם הוא מבית ניו יורק טיימס והולו. 

בדומה ל״להפליל את בריטני ספירס״, גם ההפקה של ״בריטני נגד ספירס״ החלה בשנת 2019 עם תחילת קמפיין #FreeBritney. בניגוד לקודמו, ״בריטני נגד ספירס״ אינו נאלץ לשכנע וניגש ישר לסיפור עצמו. הסרט נפתח בסקירה זריזה של פריצתה והצלחתה המטאורית של ספירס ובתוך דקות ספורות מגיע אל נקודת השבירה שהחלה לקראת שנת 2007. למעשה, הסרט מתמקד ברובו באירועי 2007-2008 וזה חסרונו הגדול ביותר. מוקדשת תשומת לב רבה, רבה מדי, לשאלה ״איך הכל התחיל״ שבאקלים הנוכחי כבר לא מאוד רלוונטית ופחות מעניינת. במשך דקות ארוכות הסרט נע בין קטעי פפראצי ישנים של ספירס לבין קאטים לקטעי ראיונות עם דמויות מפתח מאותם שנים. 

באופן די מפתיע, דווקא נטפליקס הגדולים כשלו בלהציג מרואיינים משמעותיים ומעניינים. מרבית המרואיינים הם דמויות רקע שהמגע האחרון שלהם עם בריטני ספירס וסביבתה היה לפני למעלה מעשור. הדמות החשובה ביותר שהתייצבה הייתה פלישיה קולוטה, העוזרת המיתולוגית וחברתה הטובה של ספירס, שכיכבה בשני הסרטים של הניו יורק טיימס. אך שלא כמו בשני הסרטים האחרים, ב״בריטני נגד ספירס״ קולוטה ממעטת מאוד לדבר ומסרבת להגיב על מרבית השאלות.

תשומת לב רבה מוקדשת לשתי דמויות משנה מהשנים 2007-2008: סאם לאטפי ואדנן גאליב. לאטפי היה מנהלה של ספירס למשך תקופה קצרצרה, בעוד גאליב היה צלם פפראצי פשוט שהפך למקורב ואיש אמונה של הזמרת. שניהם מספרים כיצד ניסו לעזור לספירס אך במהרה הפכו לשעירים לעזאזל וסומנו על ידי התקשורת ומשפחתה של ספירס כהשפעות רעות – עד שהורחקו כליל. העיסוק בסיפורם של לאטפי וגאליב, כמו גם בסיפורם של מקורבים אחרים מאותה התקופה, מרגיש מיותר ובזבוז זמן מוחלט.

בשורה התחתונה, ״בריטני נגד ספירס״ הוא קצת מדי ומאוחר מדי. הוא נכשל בלספק תגליות מרעישות, מתמקד יותר מדי בעבר הרחוק ובעיקר מנסה לשכנע את המשוכנעים. בקטעים רבים נראות יוצרות הסרט קוראות מסמכים שהגיעו לידיהן ומגיבות בתדהמה לציטוטים שאינם מחדשים לאף אחד. כיאה לנטפליקס, הסרט מגיע עם עריכה וסינמטוגרפיה מהודקות שלפחות הופכות גם את התוכן הדל למהנה לצפייה. הסרט יכול להיות מושך ומעניין עבור מי שלא עקב כלל אחרי סיפורה של ספירס בשנה האחרונה, אך מי שצפה בכל אחד מהסרטים האחרים צפוי בעיקר להשתעמם.

״לשלוט על בריטני ספירס״ הוא אמנם הסרט הפחות מדובר, אך הטוב ביותר שנעשה עד כה. הסרט מתחיל בתמצות השורה התחתונה של ״להפליל את בריטני ספירס״ ולמעשה גם מסכם בכמה דקות את מה שנטפליקס סיפרו במשך שעה וחצי. במהרה הסרט ניגש לתכלס ומתחיל לחשוף תגליות חדשות, דרמטיות ועסיסיות. בעוד ״להפליל״ סיפר על קיומה של האפוטרופוסות וחשף את רצונה של בריטני ספירס להשתחרר מידי אביה ג׳יימי, סרט ההמשך חושף לפרטי פרטים כיצד התנהלה השיטה וחושף עוד דמויות מפתח רבות שפעלו לצד אביה.

"להפליל את בריטני ספירס" (צילום מסך: FX/Hulu)
"להפליל את בריטני ספירס" (צילום מסך: FX/Hulu)

עדות מפתח מצמררת ניתנת על ידי אלכס ולסוב, עובד לשעבר בחברת האבטחה שהשגיחה על הזמרת. ולסוב מספר על תקופת עבודתו בחברת Black Box Security שנוהלה על ידי אדם בשם עידן ימיני (גאווה ישראלית!), וחושף שיטה מתועבת ומושחתת של מוניטורינג לא חוקי ולא מוסרי ומדיניות של איומים והפחדה. הסרט מציג מעין רשת מרושעת של אנשים מושחתים ותאווי בצע שפעלה סביב בריטני ספירס שהרחיקה עד כדי ריגול אחרי מעריצים שלקחו חלק במחאות #FreeBritney.

בנוסף לאלכס ולסוב מרואיינת גם טיש ייטס, מנהלת תלבושות לשעבר, שעבדה באופן צמוד לזמרת במהלך הופעותיה. ייטס סיפרה בכאב לב ובדמעות על האלימות הכלכלית שהופעלה על ספירס, שלא הורשתה לקנות זוג נעלי סקצ׳רס או לאכול סושי בטענה שזה ״יקר מדי״ עבור הזמרת שהונה מוערך ב-60 מיליון דולר. היא סיפרה על הצרחות שהייתה שומעת מעבר לדלת כאשר ספירס רצתה לקבל את הטלפון שלה ועל האיום המתמיד שהופעל עליה – ״תעשי מה שאנחנו אומרים או שלא תראי יותר את הילדים שלך״.

בסרט הזה גם חוזרת פלישיה קולוטה, שכיכבה ב״להפליל״, ומככבת גם הפעם. פלישיה קולוטה הייתה העוזרת האישית, חברתה הטובה ואמא נוספת עבור ספירס מאז שהייתה נערה. כמו שלא עשתה עבור נטפליקס, עבור צוות הניו יורק טיימס קולוטה מניחה את ליבה על השולחן ומדברת בכנות וברגישות. היא מספרת כיצד עד היום היא מגוננת על ספירס ומנסה להיות שם בשבילה על אף ניסיונות בוטים מצד אביה להרחיק אותה ולסכסך בינה לבין ביתו.

לקראת סיום הסרט המראיינת שאלה את קולוטה ״אם הייתה לך אפשרות לדבר אל בריטני עכשיו, מה היית אומרת לה?״, כתגובה פתחה קולוטה במונולוג מרגש בתמימותו שבו מבקשת להזכיר לספירס את הזמנים הטובים שלהן יחד, את שמחת החיים שהייתה לה, וביקשה למסור כמה היא גאה ומצפה ליום בו יתאחדו שוב. 

״לשלוט על בריטני ספירס״ מספק כתב אישום חד ומנומק כנגד רבים מסביבתה של הזמרת. הסרט דואג לשמור על איזון בין עדויות אנושיות כנות לבין עדויות קשות המגובות במסמכים. החשיפות המטלטלות כאילו נלקחו מתסריט של סדרת דרמה אפלה שהופכות את המאבק לשחרורה של בריטני למאבק חשוב והכרחי לזכויות אדם. ״לשלוט על בריטני ספירס״ כמעט ומגמד את הסיפורים שהוצגו ב״בריטני נגד ספירס״, ומבין כל הסרטים – הצפייה בו היא המומלצת וההכרחית ביותר.