גם אתם מוכרחים לגלות את מסעדת רפסודיה רומנית

גיל אקרמן ביקר בלוקיישן החדש של מסעדת רפסודיה רומנית וחזר עם שיר חדש בלב

רפסודיה רומנית. אנטולי מיכאלו
רפסודיה רומנית. אנטולי מיכאלו
2 בספטמבר 2014

אני בטוח שיש הרבה מאוד אנשים שגילו את רפסודיה רומנית לפני. אני מרגיש כאילו חייתי מחוץ למסיבה הזאת זמן רב מדי, ושמגיע לי להיענש על כך. המסעדה, כך על פי האתר הרשמי, קרויה על שם יצירה של אחד מגדולי רומניה. המקימה והשפית היא גבריאלה קורפוס, זמרת באופרה הרומנית שרצתה להעביר את ההוויה הרומנית על טעמיה וצליליה המיוחדים לישראל. פעמיים בשבוע לוקחת את המיקרופון ונותנת שואו לקהל הנאמן חובב הז'אנר.

לפני חודשיים עברה המסעדה לחלל במתחם נגה, וכעת נמצאים במקום מספיק שולחנות לחצי בוקרשט: החלל הגדול נראה כמו פונדק דרכים מושקע משנות ה־50 של אירופה הקלאסית שעוצב בעזרתו של אדריכל ערבי. המון ספייס ותקרת קשתות בגובה רב פוגשים ידידות לא צפויות – מפות פרחוניות עם ציפוי פלסטיק. את האווירה משלימה סטלה, מלצרית שהיתה יכולה להיות סבתא שלי, וחבל שאינה. ממש אווירה של פעם, במובן הטוב של המילה.

ביקורנו נערך בימיו האחרונים של המבצע הנורא, כך שחוץ מאיתנו היה רק עוד שולחן אחד מאויש, ודיברו בו בשפה שלא הבנתי. אני מניח שהיא הייתה רומנית. "מזל שהזמנתם מקום", התלוצצה סטלה והושיבה אותנו בשולחן רחב ונוח. מכיוון שזה הדייט הראשון שלנו, ביקשנו לטעום כמה שיותר. הארוחה החלה עם חמוצים, בסגנון רומני כמובן, שכללו עגבנייה ירוקה כבושה, כרוב, מלפפון חמוץ ושבעה טונות שום. כמה שום הם אוהבים, ידידיי הרומנים. כל פרטי המחמצת השומיים היו טעימים עד מאוד, ושותפי ואני זללנו את הצלוחית במהירות, תוך שאנו לוגמים שוט של משקה הבית, צויקה, מעין וודקת שזיפים. יופי של פתיחה.

סטלה חזרה מהמטבח עם סלסילת לחם אחיד וצלוחית "סלט חצילים טבעי". לא יודע באיזו חלקת טבע גדלים החצילים ברומניה אך גם אני הייתי שמח לגדול בה. ממרח החציל היה בעל מרקם קרמי פשוט וטוב, עם בצל סגול קצוץ ופרוסות עגבנייה. כיף גדול.

המשכנו עם מרק צ'ורבה עם כדורי בשר, שהיה פשוט מרק ירקות ממש טעים, כזה של סבתא רומנייה טובה, אבל כדורי הבשר היו מיותרים לגמרי. הקציצות הקטנות היו דהויות לטעמי, והורגש כי לא בושלו עם המרק אלא הוכנסו לקערה סמוך להוצאתה לשולחן. למרק עצמו, לעומת זאת, הייתה ארומה של סירי מטבח ותיקים, כאלו שמכינים בהם אוכל נשמה, עם אותו מתכון כבר עשרות שנים.

סטלה אמרה שחייבים לנסות את הכרוב הממולא, והוא חזר על הריטואל של המרק – כרוב טעים עד מאוד עם מילוי בשר סתמי. עלי הכרוב נכבשו קלות בטרם גלגולם לתבשיל, מה שנתן להם חמיצות מבורכת שבישול ארוך מוציא ממנה את המיטב. חבל שמלית הבשר הוכנה מחומר גלם מאיכות נמוכה, כי אם היה משקיע המטבח גם באיכות הקציצה, זו הייתה מנה מהוללת.

לשולחן הגיעה מנה ענקית של ממליגה המותקנת כמעט כמו במקור, על בסיס קמח תירס, מים ומעט חמאה בלבד. הממליגה מוגשת חמה ורכה, ולי הזכירה גרסה מלוחה של דייסת הסולת האהובה שלמדתי לאהוב בחודשי הטירונות הקפואים. לעומת ורסיית הממליגה על בסיס החלב, המוגשת ברוב מסעדות העיר, הגרסה הזו הופכת דקות ספורות מהגעתה לשולחן לסוג של יציקה, ומשמשת כתחליף לחם לאנשים שנמנעים מגלוטן. המנות ברפסודיה נדיבות והממליגה המקומית מוגשת עם שני הרים לבנים של שמנת חמוצה וקשקבל מגורד. קשה לסיים אותה, אך גם קשה שלא.

ממליגה במסעדת "רפסודיה רומנית".צילום: אנטולי מיכאלו
ממליגה במסעדת "רפסודיה רומנית".צילום: אנטולי מיכאלו

שבענו, אך מכיוון שהמקום מתפקד כשיפודייה היינו חייבים לנסות ביס מהמנגל. חתיכה אחת של קבב הוגשה ללא כל תוספת קשקושים. זה היה טוב, כי טעם הקבב היה מוצלח ולא דרש כל מסיחי דעת. סיימנו עם הקינוח הרומני הלאומי – פפנש, סופגנייה העשויה מ־95 אחוז גבינה עם קילוגרם שמנת חמוצה מלמעלה וחצי דלי ריבת דובדבנים. שפע בלתי ניתן להכלה. פצצת הקלוריות הזו הייתה נחמדה עד מאוד בביס הראשון, כי אחריו פשוט נפלנו למשכב על כוס הקפה שהגיעה ותהינו אם גט טקסי מגיעים גם לפנות נפגעים. בכוחותינו האחרונים בירכנו את גבריאלה וטניה והבטחנו לשוב, הפעם בערב שיש בו גם הופעה. כשיצאנו לרחוב היפואי בשעת לילה הרגשנו משהו שדני סנדרסון הצליח לנסח בעבר, אם כי בדיוק חלקי: כולנו רומנים, לא בולגרים.

המדרג

איכות האוכל – 8
עיצוב ואווירה – 6
שירות – 8
תמורה לכסף – 7

סך הכל: 7

חשבון בבקשה

חמוצים – 15 שקלים
סלט חצילים רומני – 22 שקלים
מרק כדורי בשר – 28 שקלים
2 כוסות צויקה – 64 שקלים
סודה גדולה – 20 שקלים
כרוב ממולא – 55 שקלים
ממליגה – 48 שקלים
גבינת קשקבל פנה – 82 שקלים
יחידת קבב – 18 שקלים
פפנש – 30 שקלים
2 כוסות קפה שחור – 20 שקלים

סך הכל– 402 שקלים

למסעדת רפסודיה רומנית