מועדון ותיקים: הקלאברים שממשיכים לבלות גם בגיל 40 ו-50

בוגרי סצנת הקלאבינג של שנות ה־90 לא מפסיקים לרקוד, גם כשהם נתקלים בסלקטורים שסוגרים להם את הדלת בפרצוף

מסיבה באומן 17 בירושלים (צילום: שמיה לוי, ארכיון: עמרי היילברונר)
מסיבה באומן 17 בירושלים (צילום: שמיה לוי, ארכיון: עמרי היילברונר)
16 ביולי 2019

האם קלאברים יוצאים לפנסיה? נראה שלא. על פי סקר של אתר האינטרנט Eventbrite, כ־3.7 מיליון בריטים מעל גיל 45 הולכים פעם בשבוע לרייב. זה לא מפתיע – הסצנה האלקטרונית כבר בת יותר מ־30 וחלק מחבריה רוצים להמשיך את המסיבה. גם בארץ תמצאו בליינים ותיקים על הרחבה. תכירו למשל את חגית חרמון, קלאברית בת 46. "נורא חשוב לי להבהיר שקלאבינג זה לא כל חיי – זה עוד משהו שמאוד מאוד עושה לי טוב", היא מדגישה. חגית אכן יוצאת בין היתר לבלוק ולסליפרס, אך היא גם יועצת שינה, מדריכת הורים, אם גרושה לשני בנים וסניאסית של אושו. "יש איזו סטיגמה על אנשים בגיל שלי שמבלים".

שהם שבורים?
"בדיוק. זה לא נכון. יש אנשים שהקטע שלהם זה לצאת לסטנדאפ, יש אנשים שהקטע שלהם זה מסעדות. אנחנו ממש אוהבים מוזיקה, ממש אוהבים לרקוד ואוהבים לעשות את זה עם עוד אנשים כמונו שאוהבים מוזיקה ולרקוד. כולנו אנשים עם קריירות, הורים למופת, תקתקני על, מפוקסים. יש בקרבנו גם מצליחנים ומצליחניות, לא שבורים. אחלה אנשים. מעורבים בקהילה, מה שאתה לא רוצה". אולי סחים חושבים שהיא שבורה, אך במועדון היא מתקבלת על ידי הקהל הצעיר. "בדרך כלל אני אומרת מהר מאוד בת כמה אני, ואני מקבלת מלא מחמאות על זה שאני נראית צעירה לגילי, וזהו, שיחה נחמדה, עוד שיחת לילה על כלום".

כמו חגית, גיא כהן (52) הוא לא רק בליין, אלא גם אב, מתרגם עצמאי, מורה לתיאטרון ושליח. לעומתה, הוא כן מקבל לפעמים יחס מפלה במועדונים. "יש מקומות שאני בא ואני לא אומר שום דבר, אתה רואה שלא מתייחסים, לא רוצים להכניס, מסתכלים בעין עקומה, גם על הגיל, ואפשר לראות את זה". לטענתו לא הכניסו אותו לאחד המועדונים הפופולריים בעיר.

אמרו לך משהו במפורש?
"אף אחד לא אומר, אסור. אתה מכיר את הטריקים הרגילים – המקום מלא, אחרי שתי שניות בא איזה זוג, מה קורה, מה קורה, כן, כן, כנסו".

איך זה גרם לך להרגיש?
"גועל נפש, אני לא חוזר למקומות כאלה".

גם כשגיא נכנס למועדון, צעירים חושבים לעתים שהוא שמש או מאבטח ("יש לי גם שפם ומזה אנשים ישר מפחדים", הוא צוחק). הוא נזכר באפיזודה לא נעימה במסיבת ברן ביום שבת אחד, כשהיה קרוע במיוחד בספוטניק. "רקדתי איזו דקה בעיניים עצומות, פקחתי עיניים וראיתי שכולם זזו הצדה. זה היה ממש ממש מביך. אבל זה נדיר". בסצנת הטראנס דווקא נותנים לו כבוד. "צעירים דלוקים על אמדי ואקסטות באים אליי, ואומרים וואי, איזה יופי לראות אותך, איזה תקווה אתה נותן לנו, איזה כיף לראות שאתה בגיל של אבא שלי ואתה רוקד!".

גם הדי.ג'יי יכול להיות אבא שלכם. סולומון, ריצ'י הוטין וטייסטו – כולם כבר חצו את ה־40 ואף את ה־50. בגזרה המקומית אפשר למנות עם הוותיקים את אסי קוז'אק, דני תובל ואלה גוטמן (48). "אין לזה גיל – או שיש לך תשוקה או שאין לך תשוקה", טוענת גוטמן. היא לא חושבת שיש גילנות כלפי הדי.ג'יי. "אם הקהל והיחצנים נהנים ממה שהבאת אז יהיה לך בוקינג, אם לא אז לא יהיה לך בוקינג, ולא משנה בן כמה אתה".

היא רואה קלאברים ותיקים במסיבות, אף כאלה שהולכים לסטים שלה במשך שנים, ומבינה ששופטים אותם. "יש הרבה מאוד סטיגמות שקשורות משום מה לעולם הקלאבינג והמוזיקה האלקטרונית. כי אם אני היום בת 20 ואני הולכת להופעה של שלמה ארצי עם אימא שלי שהיא בת 60, אף אחד לא יגיד, אה, למה היא הלכה להופעה של שלמה ארצי? לזה יש לגיטימציה. אבל אם אני בת 50 או 55 ובא לי ללכת לספונס ביום שלישי בשלוותא, אז יש סטיגמה: שבורים, שרוטים, ועוד אלף ואחד דברים. אבל למה? למה בן אדם שהתחיל בגיל 20, צבא או אחרי צבא, לבלות ולאהוב מוזיקה אלקטרונית שזה לראות הופעות של הפרודיג'י לפני 20 שנה והיום ללכת לשמוע את טייל אוב אס או סולומון זה לא בסדר? מה ההבדל? מה ההבדל בין סולומון לשלמה ארצי?".

עם התבגרות הסצנה, אולי עוד נראה את סולומון דוחק את שלמה ארצי מקיסריה. בינתיים גוטמן מקווה שתהיה יותר לגיטימציה לקלאברים הוותיקים אך לא חושבת שהכל ורוד. "אני חושבת שאף בן אדם לא צריך לקבל לגיטימציה מאף בן אדם אחר לבחור איפה הוא מבלה, מה הוא אוכל, מה הוא רואה בטלוויזיה, עם מי הוא מתחתן. זה רחב, מאמי".