"בן חזר הביתה": ג'וליה רוברטס באחת מהופעותיה הטובות

אם ובנה יוצאים לחפש אחר הכלב המשפחתי בערב חג המולד. התקציר האלטרנטיבי הזה של "בן חזר הביתה" מדמה אותו לסרט חג מולד לכל המשפחה, וזה חלק מהתחכום המבני של דרמת הסמים הזאת. כמו "ילד יפה", הסרט מספר על ניסיונותיו הנואשים של הורה לנער נרקומן להציל את הבן משיני הסם, ובשני הסרטים יש כמה סצינות כמעט זהות, אבל הפעם הדרמה נארגת לתבנית של מותחן.

המפגש בין שני סוגי הסרטים מאויר בפתיחה בעריכה צולבת בין שתי סצנות מנוגדות: סצינה נעימה של אמא ושלושת בנותיה בכנסיה בחזרה לקראת מסכת חג המולד, וסצינה מלחיצה של נער עוטה קפוצ'ון מתדפק על בית ריק ונעול (דימוי מוכר מ"ילד יפה"). כששני האירועים מתלכדים מתברר שבן (לוקס הדג'ס) חמק ממכון הגמילה ושב הביתה ל־24 שעות. אמו הולי (ג'וליה רוברטס) מקבלת אותו בזרועות פתוחות בעוד שאחותו (קתרין ניוטון מ"שקרים קטנים גדולים") ואביו המאמץ (קורטני ב. ואנס) חשדנים יותר בשל ניסיון העבר. גם אנחנו תוהים לגבי כוונותיו: האם הוא באמת התגעגע למשפחתו, או שמא יש לו תוכניות זדוניות? כך או כך, בן הוא פצצה מתקתקת ונוכחותו טוענת את הסצינות המשפחתיות במתח.

גילוי שהכל התחיל מפציעה בגיל 14, שבעקבותיה בן התמכר למשככי כאבים, מחדד את הטרגדיה הלבנה: אלה לא ברוני סמים ממקסיקו שמשחיתים את בניה הטובים של אמריקה, אלא רופאים ממוסדים. התחושה הזאת מתרחבת כשאנחנו מגלים שהעיירה מאוכלסת בעוד נערים ונערות נרקומנים, סוחרי סמים מקומיים וגם מורה פדופיל. אלה אינן שכונות העוני השחורות של בולטימור המתוארות ב"הסמויה", אלא עיירה פסטורלית במדינת ניו יורק שמזמנת לבן מפגשים מאיימים בקניון המקומי. אילו בן היה נער שחור, הכל היה יכול להיות גרוע הרבה יותר, אומר אביו המאמץ, אולי כדי שברוח ה־PC שנושבת באמריקה הסרט לא יואשם בהתבכיינות לבנה.

הדג'ס (22) כבר הוכרז כאחד השחקנים הבולטים של דורו, והוא מוסיף עוד תפקיד מרשים לרפרטואר של צעירים מוטרדים בדרמות אוסקרים ("מנצ'סטר ליד הים", "ליידי בירד"). בכורתו הקולנועית הייתה בגיל 11 בתפקיד קטנטן בסרט שביים אביו, פיטר הדג'ס, "העולם על פי דן" (2007). הדג'ס האב כתב וביים גם את "בן חזר הביתה", והמחשבה שהוא נתן לבנו תפקיד כזה והתבונן בו מאחורי המצלמה תוך כדי שהוא עיצב אותו, כמעט מערערת. אבל הדרמה מגובשת דיה כדי שזה לא יסיח את הדעת מהעיקר.

כיוון שבן הוא חידה בעינינו לאורך חלקים נרחבים מהסרט, מוקד ההזדהות הוא אמו הנאבקת על נשמתו. רוברטס מגישה כאן את אחת מהופעותיה העזות והטובות ביותר בתפקיד האם חסרת הפחד. החיוך המפורסם שלה מאיר את המסך כשהיא רואה את בן לראשונה, אבל עכשיו הוא מסוך בדאגה, תהיה ונחישות. במהלך החיפוש היא מתוודעת לצדדים בחייו שהיו חסויים בפניה עד כה, אך היא לא מתכוונת לוותר עליו והיא מוכנה לכל אתגר שהוא מציב בפניה.

סרטים על התמכרות לרוב מתארים תקופות ארוכות של מאבקים, עליות ומורדות. "בן חזר הביתה" מצמצם את זמן ההתרחשות ליממה לחוצה אחת, ועדיין מצליח לייצר תחושה ברורה של התמודדות עם השטן. אף שחלק מהמפגשים לאורך הדרך מוצדקים פחות מבחינה עלילתית, הנרטיב של החיפוש מניב דרמה אפקטיבית עם רובד סמלי של גישוש אחר גאולה.

סרט על: אם מתמודדת עם שובו של בנה הנרקומן הביתה

ללכת? כן. ג'וליה רוברטס מרגשת