מאחורי התמונה הזאת מסתתר אחד ההמבורגרים המצטיינים בעיר
בבנץ ברדרס, ההמבורגריה השכונתית של פלורנטין, לא מתאמצים לפתות את הסועד. לכן קצת הופתענו לראות בפיד תמונת המבורגר שכל כולה אומרת פיתוי. "בוא ותנגוס בי בייבי", אמר הבורגר למתן שרון בקול עמוק ולא הותיר לו ברירה
שנה של כתיבת מדור אוכל הרחוב הזה העלתה, יחד עם המשקל שלי, גם לא מעט תהיות לאורך הדרך. אחת השאלות שחזרו לראשי שוב ושוב בעיצומו של כל ביס היא פשוטה ומסובכת כאחת – מה אני בעצם רוצה מהאוכל שלי? יש לשאלה הזו הרבה תשובות, לעיתים תלויות זמן, מקום ומצב תודעתי, אבל התשובה הכי נפוצה, לפחות מבחינתי, הייתה שאני רוצה אוכל מפתה. זה מאד כללי, לחלוטין סובייקטיבי, אבל אני – וכך אני חושב שגם רוב בני האדם – מצפים מהאוכל-מבחוץ שלנו לפתות אותנו לנעוץ בו שיניים. בין אם הקטע שלכם זה כריך עוף מטוגן, מנת פלאפל נוטפת טחינה או אפילו סלט זה לא משנה. העיקר שיהיה מפתה.
בבנץ ברדרס, ההמבורגריה השכונתית של פלורנטין, לא מתאמצים יותר מדי לפתות וזה לאו דווקא רע. יש משהו חסר מאמץ ומאוד תואם לטון השכונתי בבנץ, מקום שאפשר להגיע אליו אחרי יציאה או בנעלי קיפי (עדיין לובשים את זה? בטח זה הקאמבק הבא אחרי הפאוץ'. דברי איתי נועה קירל), להזמין בורגר עם כמה תוספות ולהרגיש בנוח. לכן קצת הפתיע אותי לראות בפיד שלי תמונת המבורגר שכל כולה אומרת פיתוי. "בוא ותנגוס בי בייבי", אמר הבורגר בקול עמוק, ומעליו נערמו הרכיבים: איולי כמהין, גבינת גאודה, גבינה כחולה, ריבת בצל, חמאת בייקון "ותור לקרדיולוג", כפי שנכתב בפוסט.
הספיישל הזה, שנולד עבור יום ההמבורגר שנערך שבוע שעבר (והפך בבנץ לשבוע הבורגר כי למה לא), היה מהות הפיתוי. בפעם האחרונה שראיתי פוסט ויראלי של בנץ כל פלורנטין נכנסה לפאניקה מפוגרום, אז מודה שהייתי סקפטי בנוגע לאזהרה שזה ספיישל זמני בלבד ולקחתי את הזמן. לבסוף, כשהתקשרתי לבדוק אם הספיישל עוד מוגש, גיליתי שהוא נעלם כלא היה ממש כמו הפוגרום. גישוש קצר עם הטלפנית האדיבה גילה לי שבעצם את רוב התוספות אפשר להזמין גם כך, והדבר היחיד שנגמר להם הוא חמאת בייקון. "יופי, אז בואי פשוט נוסיף בייקון". בדרך כזו או אחרת, אני הולך לאכול את הספיישל הזה.
כדי לבנות אותו בעצמכם תצטרכו לשלם 45 ש"ח לבורגר הרגיל של בנץ (מגיע עם איולי ברביקיו, עגבניות, בצל ורוד ורוקט), 6 שקלים לכל תוספת רגילה ו-9 לבייקון, כלומר 72 ש"ח לבורגר מושחת שכזה. הוספתי גם מיקס צ'יפס (תפו"ד ובטטה) עם תיבול שום ב-18 ש"ח וסלופי ג'ו, שעלה רק 39 ש"ח. הבורגר עצמו של בנץ הוא מנה די פשוטה, בשר מיושן קצוץ היטב, צלוי על גריל שמשאיר פסים שחורים נאים, ולמרות שהגיע מידיום וול ולא מידיום כמבוקש, הבשר נשאר עסיסי עד נוטף, אז אין תלונות. למעשה, מבין כל הערימה הנאה של הבורגר והתוספות, ההערה היחידה שאני מרגיש שראויה לתשומת לב היא שהבייקון לא היה קראנצ'י, אלא רך, וחבל, כי קראנץ' בייקוני טוב היה כל מה שחסר לבורגר הזה.
עם זאת, זה לא באמת פגם בחוויה. ההמבורגר המפתה הצדיק את התמונה הנאה, ותחליף הספיישל התגלה כבורגר עשיר בטעם שבו המתוק והמלוח מתחברים לביס אחד שמגיר עסיס שיכול להיות משווק כחמאת בייקון עשירה בפני עצמו. הצ'יפס בציפוי השום הוא אחד האהובים עלי בעיר, פצצת טעם לא מתביישת שמצפה על צ'יפס שמתקרר ומתרכך יחסית מהר בעזרת שכבת טעם נפלאה. עד שלא טבלתם צ'יפס בטטה מכוסה בפירורי שום במטבל איולי שום לא תדעו אושר מהו.
הסלופי ג'ו, שהוזמן כדי לגוון מעט את הטעם, היה גם הוא תוספת נפלאה, מפורק היטב ומרוח בברביקיו הבית, הוא אחת המנות הסלופי המשתלמות בעיר. באופן אישי היה חסר לי טאצ' יותר חריף לתוך התערובת, ומומלץ לקחת בצל מקורמל לטוויסט מתוק, אבל עדיין היה מדובר בסלופי נהדר, ואפילו כזה שלא מלכלך יותר ממה שצריך. האוכל של בנץ לא מנסה לפתות, אבל מאחורי תמונות שלרוב לא מנסות בכלל לפתות מסתתר בשקט בשקט אחד ההמבורגרים היותר מצטיינים בעיר. אולי אני צריך לדייק את התשובה לשאלה הגדולה שבראש הכתבה – אני רוצה אוכל שיפתה אותי גם אחרי שסיימתי את הצלחת, וזה, איכשהו, אפילו נדיר יותר.
בנץ ברדרס, הרב פרנקל 4, ש'-ה' 12:00-00:00, ו' 12:00-18:00, 03-6123452