מסתובבים: רקדן העמוד הערבי הראשון בארץ פוגש אחווה נשית
ליין ריקודי העמוד של הכולי עלמא הוא משהו כמו שלא הכרנו: לירון היימן מצאה על העמוד אחווה נשית, וסארי מנסור מצא אומץ לצאת מהארון מול אביו. ובכל זאת הם נאלצים להילחם בסטיגמות. "מי שעושה את הספורט הזה מתאמן חמש שעות ביום, שישה ימים בשבוע. אם אתה בוחר להסתכל על זה כמשהו זול, הבעיה אצלך במוח, נשמה"
מה הדבר הראשון שעולה לכם בראש כשאתם חושבים על פול דאנסינג aka ריקוד על עמוד? טעות, תחשבו מחדש. המייסדים של הליין "בסיבוב" שחוגג שנה, רוצים לשנות את האימג'ים הסליזיים שלכם על מועדוני חשפנות חשוכים, ומוציאים את הריקוד על עמוד לבמה לקהל הרחב – ועושים מזה חגיגה.
>> סכסוך משפחתי: דירגנו את בני משפחת בנאי לפי השפעה תרבותית
"כל חשפנית עושה עמוד, אבל לא כל מי שעושה עמוד היא חשפנית". מסבירה לירון היימן, מייסדת "בסיבוב" ובעלת "we pole", מותג לבגדי תנועה וריקוד על עמוד. היימן מתאמנת כבר עשור בפול דאנסינג אקרובטי, ולפני שנה התחברה עם סארי מנסור, רקדן העמוד הערבי הראשון בארץ, שעלה על עקבים ומתחרה בתחרויות, ומדריך ריקוד. כן, זה דבר שקיים. עד שנגיע לתחרויות, נסתפק במסיבה שנותנת במה לרקדנים ברחבות השונות של הכולי עלמא, ומתייחסת אליהם בכבוד המגיע להם – כאמנים.
"רוב ההזדמנויות של רקדנים על עמוד היו במסיבות פטיש" אומר סארי. "בתחילת הדרך, לפני שלוש שנים, הופעתי במקומות חשוכים, בהם האמן שמגיע להופיע לא מוכר, יותר 'בוא תעשה את העבודה שלך ותלך הביתה'". בלי שמות, בלי מצלמות, וכפי שהוא מתאר זאת, גם ללא הערכה. "הרגשתי כמו חפץ. בא לי שאנשים יראו אותי ולא רק להיות מוסתר במקום חשוך".
למי שחיצוני לעולם הריקוד על עמוד, לא בהכרח ברור שהגיעו הימים בהם ניתן לנתק את העמוד מההקשר המיני. גם היימן וסארי מעידים שהקהל בארץ עוד לא מודע מספיק, ולכן הרבה פעמים התגובות מזלזלות, כאילו מדובר באקט זול. "צריך להבין: העמוד הזה דורש לבוש חושפני. אני לא יכול להידבק לעמוד בג'ינס" מסביר סארי. "ומי שעושה את הספורט הזה מתאמן חמש שעות ביום, שישה ימים בשבוע. אם אתה בוחר להסתכל על זה כמשהו זול, הבעיה אצלך במוח, נשמה".
את הסטיגמה הזולה של העמוד גם היימן וגם סארי מנסים לשבור. פשוט כי העמוד הזה שינה להם את החיים. "באתי ממקום שיש לו את הערכים שלו, שתמיד הייתי צריך להסתיר את הנשיות שלי", אומר סארי. "היום כבר יודעים שאני רוקד על עקבים, אבל בשנה הראשונה סיפרתי רק לחברים קרובים. האינסטגרם שלי היה סגור, לא רציתי להעלות דברים כי לא ידעתי אם אני רוצה לקחת את הסיכון ולשלם את המחיר שכביכול דמיינתי שאשלם. אחרי שנה, כשכבר ניגשתי לתחרויות, הבנתי שזה משהו שאני באמת אוהב וטוב בו, ובא לי להוציא את זה החוצה, להראות לעוד אנשים שאפשר".
הוא התחרה וזכה, ופנו אליו כדי לעשות עליו סרט דוקו שילווה את המסע שלו כרקדן ערבי על עקבים שמשתתף בתחרויות. אבל אז הוא עצר. מבחינתו, אם הוא הולך לככב בדוקו, הוא צריך לוודא שהמשפחה שלו און בורד. "בגדול אף פעם לא באמת הסתרתי שאני גיי. המשפחה שלי סוג של ידעה אבל פחות דיברנו על הדברים האלה".
סארי רצה לוודא שאבא לא יגלה עליו דברים מהטלוויזיה. "השיחה התחילה מ'היי, מצלמים עליי דוקו'. אבא שאל, 'למה דוקו? מה מעניין בך?'. אמרתי לו 'זכיתי בתחרות, עכשיו אני ניגש לעוד תחרות. אני רקדן עמוד ערבי ראשון, והראשון שעושה את זה על עקבים בעולם'. ואז הוא אמר: 'איזה עקבים? במה מדובר?' אז הסברתי שחלק מהעולם הזה כולל לרקוד על עקבים, וזה בעיקר מה שאני עושה".
"כאן הייתה הרמת הגבה הראשונה", אומר סארי. "'למה אתה עולה על עקבים, אתה הומו?' הוא שאל. עניתי שלמרות שזה לא מתקשר אחד לשני – אם אני עולה על עקבים זה לא אומר שאני הומו, ולהפך – אבל כן, במקרה אני גם הומו. הוא אמר מלא דברים שהוא לא התכוון אליהם. זה יצא על מאה. על אוטומט. המשפט שחזרתי עליו כל השיחה היה 'תמשיך לדבר ולפרוק. אני לא מצפה בסיטואציה הזאת שרק אתה תכיל אותי, גם אני מכיל אותך'".
"אבא שלי מדור מאוד שונה" הוא ממשיך. "הוא לא יודע מה זה ריקוד על עמוד או איך באמת נראים החיים שלי. דרשתי מעצמי להיות הכי מכיל. עם כל הדברים שאמר לי ושלא הייתי רוצה לשמוע, הזכרתי לעצמי שאנחנו שני צדדים בסיטואציה הזאת. זה לא רק שההורים צריכים להכיל אותנו. גם אנחנו צריכים להכיל אותם. גם לו לא קל אם ילך ברחוב ויגידו 'הבן שלו רוקד על עקבים'. אני הראשון שעושה את זה. כל בן אדם ראשון שבוחר לעשות משהו, יש מחיר מאוד כבד לשלם, והוא צריך להיות מודע אליו. הייתי מודע, ואמרתי, אוקיי אני הולך על זה".
כעבור שבועיים, הם נפגשו שוב בבית קפה בכרמיאל. באיזשהו שלב, הבעלים של בית הקפה ניגש אל סארי ושאל אותו במה הוא עוסק. "אמרתי לו 'אני רקדן עמוד ומדריך לריקוד על עמוד, אני עושה אקזוטי, אני גר בתל אביב'. וזאת הייתה הפעם הראשונה שממש אני מתבטא בנוח, מציג את עצמי על מלא מול אבא שלי. [הבעלים] הסתכל על אבא שלי ואמר לו, 'וואו, כל הכבוד. זה כל כך יפה לראות מישהו כמוך שיש לו ילד כזה'. כשהוא הלך, אבא שלי חייך. אמרתי לו, 'אבא, אתה רואה שיש עוד צדדים?'. היה לו בראש שאנשים יבואו אליו ויגידו לו איך זה הבן שלך? איך אתה קורא לו בן שלי. ובדיוק בא מישהו לו והראה לו אחרת".
לקח לו שנה לצאת עם התשוקה שלו לעולם, ולפתוח את עמוד האינסטגרם שלו לכולם. מאז הוא מקבל הרבה פידבקים חיוביים, כולל לא מעט טינאייג'רים, גם מהמגזר, ששאבו השראה והלכו בעקבותיו. "היו מלא קולות שאהבו. למשל ישבתי בבית קפה של חברה בכפר, בא מישהו שמכיר אותי מהכפר ואמר לי, 'אתה בחור מדהים. אני רואה את האינסטגרם שלך, תמשיך לעשות מה שאתה עושה, אתה נותן השראה למלא אנשים'. מבחינתי זהו. אני את שלי עשיתי".
הסיפור של סארי די יוצא דופן, ומבחינה מסוימת, עם הימן זה מקרה הפוך. כהתחילה להתאמן על עמוד, בן הזוג שלה דאז חשב שהיא מחפשת תשומת לב מינית. "זה כל כך לא היה שם, כי החוויה בשיעורי ריקוד זה פשוט בנות מוחאות כפיים אחת לשנייה, זה הכי חברוּת שיש. בסוף עזבתי אותו והמשכתי עם העמוד. זה הקשר הכי יציב בחיים שלי".
בפועל, רקדנים על עמוד עדיין מקבלים יחס מזלזל והטרדות מיניות ממי שלא בא מהתחום. "לכן במסיבה היה לי חשוב מההתחלה שנשמור על הכבוד של הרקדנים, שירגישו כאילו הם באים להופעה. זה סייפ ספייס לכולם – גם לקהל וגם למופיעים". אומרת היימן. "'בסיבוב' הפך למקום שאיחד את כל רקדני העמוד מכל ארץ", מוסיף סארי. "עד למסיבות זה היה מפוזר, אנשים הכירו אחד את השני מתחרויות או מאינסטגרם. כאן אנחנו בונים סצינה. כולם פתאום מכירים גם אחרי האירוע. אני רואה אנשים יותר חברים, יותר מכירים, יותר עושים פרויקטים ביחד".
לאחרונה הם פתחו גם את "מיני בסיבוב", ליין ספין אוף של במה פתוחה לרקדנים מתחילים שיתנסו בהופעות בסביבה מכילה ומעצימה. וזו, אולי, מילת המפתח בהקשר הזה. "תמיד אני אומר בסטודיו למצטרפות חדשות: לפני שהייתי עושה עמוד הייתי הולך ברחוב ומסתכל על הרצפה", אומר סארי. "היום אני הולך ברחוב עם גב זקוף ומסתכל לאנשים בעיניים".
"בסיבוב" x ג'וס, 28.9, 21:00, פרטים נוספים באינסטגרם
כולי עלמא, מקווה ישראל 10, כניסה חופשית