>> רוני ברנדשטטר היא רקדנית, שחקנית ויוצרת רב-תחומית. את "שיישאר בינינו" (שלישי, 11.11, מוזיאון תל אביב. ואם פספסתם אז שוב ב-25.12) היא יצרה יחד עם יפתח קליין כמסע בימתי ייחודי ורב עוצמה אל תוך הנפש הישראלית, המפגיש שני קולות נועזים ואמיצים: אישה המנסה לרפא טראומות ילדות באמצעות שבירת קשר השתיקה, וגבר המתמודד עם משבר גבריות על רקע התקופה. שני הסיפורים נשזרים זה בזה וחושפים את הקשר העדין בין כאב אישי וטראומה קולקטיבית, מסע התבוננות משותף המזכיר לנו שכולנו מחפשים דרך לשחרר את מה שהלב שמר סמוי.עוד פרטים ואם יש לכם מזל אז גם כרטיסים כאן.

1. מוזיאון תל אביב

אומנות זה מרחב שעושה לי שקט פנימי, רוגע ואושר מוזר ובלתי מוסבר. זה גם בית עבורי ליצירה, המוזיאון הזמין אותי ליצור ולהעלות את היצירות שלי במחול ובתיאטרון, אז זה הפך לבית במובן הכי עמוק – להיות חולמת, לדמיין, ליצור ולדעת שיש לזה מקום תחת השמש הישראלית.
שאול המלך 27 תל אביב

2. סמינר הקיבוצים

ספציפית האולם שבו מתקיים השיעור של אריה בורשטיין, איש קסם שהביא את שפת הקונטקט, הראשון להביא שפה גברית חדשה בעולמנו המיליטנטי, שפת קשב, רוך, מגע, משחק וקשר.
דרך נמיר 149 תל אביב

3. פארק הירקון

תוך כדי תהליך שיקום לפציעה שהייתה לי בקרסול התחלתי לרוץ שם. גיליתי רגעי קסם בתאורה המשתנה של גווני היום, ליוויתי משפחת ברווזים מרגע הולדתם, איך ההורים שלהם מלווים אותם, מפקחים ומלמדים אותם. בשבילי זו בועת חמצן של יופי וטבע בעיר סואנת.

4. אל וסינו

בר יין עם אוכל טעים שבימים יפים ממש נוגע בפארק. מקום שעושה חשק לדייט עם אנשים שאוהבים.
אבן גבירול 192 תל אביב

5. כולי עלמא

אני לא בליינית גדולה של קלאבים ומועדונים,אבל לאחרונה גיליתי מקום שעשה לי חשק לחזור לרקוד במועדון. זה מרגיש כמו אזורי מסיבות שראיתי באירופה, אז זה נותן לי איזו חוויית חו"ל. יש שם 3 חללי מוזיקה שונים, אוויר פתוח שמחבר את אזורי הריקוד, והרבה כבוד לעולמות שונים של מוזיקה. כיף!!
מקווה ישראל 10 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

קשה לי עם קניונים. נכון שזה מיזם פרקטי אבל זה לא בשבילי. אני מרגישה מיידית בהתקפה על החושים,קלסטרופוביה ועצבות לא מוסברת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "הזדמנות שנייה".סופסוף הרגשתי סרט שנוגע בי, שהכל עובד נכון ומרגיש מחובר: הדמויות, הקשר ביניהן, המשחק, האופן שהסיפור מסופר. זה כל כך אנושי ונוגע ללב וחכם. כשהסרט נגמר ישבתי במטבח ובכיתי בכי עמוק כזה וארוך. זו הצצה לסיוט הורי, למורכבות של התפקיד ולכח של אומנות לתת מענה אמיתי לצרכים של הנפש. אחרי שדיברתי על הסרט עם חברים הבנתי שהדמויות הן משפחה במציאות, וואו, כשהמציאות נפגשת ככה ויש חיבורים שפשוט אי אפשר לזייף – חוויה מטלטלת וטובה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טראומה" של מור שניידר."..העט והמחק שעל לוח ליבי מושכים שניהם בשרוולי, נאבקים זה בזה בפראות.."
השיר מדבר על המאבק הפנימי למחוק מול לתת עדות לחוויה, וזה בדיוק מה שאני עוסקת בו: חקירה של עיבוד טראומות בעזרת אמנות. לאמנות יש את הכוח להניע טראומה למקומות של ריפוי. כל כך הרבה מקומות ואנשים זקוקים לתמיכה ועזרה, אנחנו רק עכשיו פנויים לעיבוד העמוק של מה שעברנו פה בשנתיים האחרונות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בגדול כל אחד שיכול לתרום משהו למישהו רצוי שיעשה את זה ובדרך הייחודית שמתאימה לו.אני אישית עובדת עם ארגון שבט הנובה כבר שנה וחצי. את המיזם "אנדרטה בתנועה", מופע מחול, יצרתי עבור שורדי הנובה. מעבר לערך התרפויטי שלו הוא גם הפך למקור גיוס כספים והסברה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שותפי למופע החדש, יפתח קליין, פרטנר יוצא דופן לתהליך עמוק של יצירה. עבורי הכנות שלו היתה השראה ונתנה לי אומץ לעלות על הבמה כשחקנית שמביאה את עצמה באופן טוטאלי. איש חכם ורגיש, אומן אמיתי, ביחד הצלחנו ליצור משהו ששנינו אוהבים ומעריכים. זה פלא.

מה יהיה?
מקווה שתהיה טרנספורמציה. אנשים ועמים יראו אפשרויות חדשות להסתכל להרגיש ולחשוב על המציאות שלנו. שיהיה פה טוב בעיקר לילדים שלנו. זה מקום מורכב – זה דורש הרבה יצירתיות והרבה תמיכה מבחוץ כדי שדברים פה באמת יראו אחרת.

• העיר שלי
• תיאטרון
• מוזיאון תל אביב
• כולי עלמא
• פארק הירקון
• סמינר הקיבוצים
• אל וסינו

מרוב ענייני חדשות בכלל ומסעדות חדשות בפרט, כמעט והאמנושסוף סוף גל הסגירות האט. אבל אז באה המציאות עם סטירת לחי מצלצלת לתחילת השבוע, ובשורה על לא מקום אחד, אלא שניים שזורקים את המגבת: אחד מהשרידים האחרונים של תל אביב הישנה סוגר אחרי מאבק בלתי אפשרי, ואחת הפיצריות החדשות שהתאהבנו בהן נכנעת אל מול דרישה לכשרות. איזה באסה.

>>טומאס יול יוצא מהמסך, טרטוריה איטלקית בהפתעה ועוד חדשות אוכל

המכה הראשונה מגיעה מכיוון קפה מרסנד, מהמוסדות הוותיקים שנותרו מתל אביב הישנה. על פי פרסום של תיקי גולן מ-Ynet, בתום כמעט 70 שנה מפנה השטרודל המיתולוגי את מקומו ללא אחרת מאשר שגרירות טורקיה, שתאכלס מעתה את הבניין. לטובת קוראינו הפחות מעודכנים נזכיר שבית הקפה הוקם בשנת 1955 על ידי וולטר מרסנד ורעייתו חנה, יוצאי העלייה היקית בשנות ה־30, שבהמשך העבירו אותו לבנם מייק. בשנת 2005 נמכר המקום לבועז טרגרמן, בעלי קפה באצ'י המיתולוגי ז"ל, שהקפיד לשמור על העיצוב ועל אווירת בית קפה באירופה. דווקא בשל כך זכה המקום לקהל חדש שהתרפק על גלי הנוסטלגיה ועל עוגות מבית סבתא, ונראה שעתידו של המקום מובטח. ואז פרצה הקורונה ובחודש דצמבר 2020, לאחר 65 שנים באותו מקום, קפה מרסנד נסגר בפעם הראשונה, אך לא האחרונה.

בשיחה שערכנו עמו דאז סיפר טרגרמן שהנכס נמכר לאנשי נדל"ן. "דמי השכירות שהם מבקשים גבוהים מאוד ואני לא מוכן להשתתף במשחק הזה. אני נמצא פה שנים רבות ויודע מה המקום שווה ובנוסף המציאות השתנתה. אי אפשר לבקש שכירות שהייתה נכונה בעולם הישן, לפני שהקורונה החלה". בתום חיפוש נמצא לוקיישן חדש ב-MAPU Tel Aviv, מבנה חדש בפינת הרחובות בן יהודה ומאפו, אלא שגם מכונת האקמו הזו לא סייעה להחזיק את המוסד האהוב בחיים וקפה מרסנד נסגר סופית. כנראה שהטורקים מוכנים לשלם את שכר הדירה המאמיר.

לעומת בית הקפה הוותיק, הסיפור של PizzaPizzaPizza אינו חלק מההיסטוריה של תל אביב, אך במהלך חייה הקצרים למדנו לחבב מאוד את הפיצרייה האורבנית. היא הייתה שם עבורנו אחרי ערב בכולי עלמא או סתם בעיתות מאנצ'יז אימתני, והאכילה את בלייני העיר בסלייסים לוהטים גם בשעות הקטנות של הלילה. מאחורי המיזם עמדו טל איש הקפה טל בודנשטיין ושף רן כהן (MIMI), שהפקידו את מלאכת יצירת הבצק בידי הפיצאיולו יוגניו ויסנטין ממסעדת LaloPace Pizza e Bistrò שבצפון איטליה. בתפריט כיכבו זו לצד זו מרגריטה, פפרוני, פונגי ועוד פיצות קלאסיות לצד פיצה כרובית וגבינה כחולה, פיצה בייקון וגורגונזולה ועוד פיצות סקסיות נהדרות בסגנון נפוליטני מודרני.

כעת PizzaPizzaPizza נסגרת – סוג של מחיר שהעיר משלמת בעקבות גל כשרות ששוטף אותה. "בעל הנכס רצה עסק כשר בלבד, ולכן מכרנו ואנחנו עוברים למקום גדול יותר", אומר בודנשטיין, ומגלה שכבר מתקיים מו"מ על נכס אחר באזור. בחודש מרץ צפוי השף האיטלקי לחזור לארץ לסיבוב נוסף כדי לרענן את התפריט, ואנו נהיה שם כדי לנעוץ שיניים ולדווח, אבל נודה באמת – העובדה שהיא כבר לא הפיצה של הכולי עלמא קצת שוברת את הלב, ועם כל הכבוד לכשרות, אנחנו בספק אם הפיצה שמחליפה אותה תעמוד באותו רף משולש של פיצה. עוד פרידה קטנה, ואף על פי כן, נמשיך לאכול פיצה.

• אוכלים שותים
• קפה מרסנד
• כולי עלמא
• סגירה

סארי מנסור הוא רקדן העמוד הערבי הראשון בישראל, והראשון שעושה את זה על עקבים בעולם. הוא מדריך ריקוד עצמאי וגם ממקימיליין מסיבות הריקוד על עמוד "בסיבוב", שמוציא את העמוד ממועדוני החשפנות ומכניס אותם כתרבות ספורטיבית ובידורית לחיי הלילה, וספציפית לזו של הכולי עלמא. המסיבה הבאה של "בסיבוב" תתקייםבמוצ"ש, 28.9, החל מ-21:00. בואו לראות את סארי מסתובב לו.

>>אואזיס על אלנבי וים של מוזיקה בביאליק. העיר של ד"ר גיא דוביוס
>>אחרי שיצרה את הפתיחים הכי יפים בטלוויזיה, מירב שחם יוצרת אי.שקט

1. שוק הפשפשים

מקום שנותן לי להרגיש שאני חי את כל התרבויות, להרגיש שאני עובר בין זמנים, קופץ מפינה לפינה, ומרגיש שעברתי מדינה, ולפעמים אפילו עברתי במהירות אור לשנים אחורה. בפעם הראשונה שטיילתי שם נתקלתי בחבורה של סבים, ממש גברים של פעם ששיחקו שש בש ודיברו בקול רם. בין אלפי אנשים היה ניתן לשמוע אותם, וזה ממש גורם לי להרגיש ילד, תמונה ממצלמה שנמצאת בזיכרון שלי, בילדות שלי. ואי אפשר להיות בפשפשים ולא לבקר בדוכנים הקטנים, שאני מרגיש ששם נמצאים החיים.

2. קפה אדא

הקפה האהוב עלי בעיר, לשבת ולשתות את ההפוך החזק באמצע החום. הכי כיף ביום, מקום כל כך פינתי וקטן, אבל מרגיש כל כך גדול, שקט ומרגיע. זה הרגע שאני מרגיש שהחיים יכולים לחכות לי רגע.
רבי חנינא 9

3. סוהו האוס

מה שהכי אהבתי בסוהו זה הכבוד אחד לשני, נתינת הספייס המלא לכל אחד, והשירות שאני מקבל שם. זה השירות שאני חיפשתי. זה ממש להיות בעולם אחר לגמרי ממה שהיה לפני שניה בחוץ. כל כך קרוב, אבל כל כך שונה. שוני זה אחד הדברים שמסקרנים אותי בימים אלה, זה פשוט תופס תשומת ליבי. באנשים, במצב היום, דעות, מחשבות, פוליטיקה, סגנון חיים, התנהגויות, תרבויות.
יפת 27

4. הפאי

אישיות אחרת יוצאת, ותראו אותי מרים ברחבה כאילו אין מחר. כל כך אוהב להיות שם, כל כך אוהב לראות את כל החברים, האנשים של העיר שמתכנסים שם. כל כך צבעוני, שונה ודומה. כל כך יפה. מקום שבו אתה מי שאתה בלי להתחשבן, בלי לחשוב פעמיים.
אחד העם 54

5. Studio fit and pole

סטודיו לריקוד על עמוד שדרכי התחילה בו, ועד היום הוא בית עבורי. מקום שתנועה בו נותנת לך להתבטא בקלות, בדרך שונה ממה שאתה רגיל. מקום שבו כל רגש נמצא, משפחה עוטפת ומחבקת, השעות שם עוברות לי כמו דקות, אני יכול לבלות יום שלם באימונים ולצאת כאילו הרגע התעוררתי.
מהוליבר 14

מקום לא אהוב בעיר

שדרות ירושלים– כמה רעש, כמה סכנה, כמה חוסר ביטחון! זה האזור הכי לא אהוב עלי, אבל אני נמצא בו לא מעט. כמעט כל יום עובר שם ובכל פעם אני מתפלל שגם הפעם אעבור בשלום. הסכנה בתחבורה, הסכנה מסוגי האנשים, דור של קורקינטים פשוט מתפשט ושולט באזור. אי אפשר להוציא מילה, ואי אפשר להתלונן. גם אין למי. צריך ללכת עם עיניים ברצפה ולתת להם זכות קדימה גם כשהאור ירוק, ללכת בחושך כשהכל מואר בשאר העיר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עצרת שהתקיימה בהיכל נוקיה בשם ״הגיע הזמן״ שקראה להגיע לעסקה, לעצור את המלחמה, לסיים את הסכסוך ובעיקר לעשות שלום. חימם לי את הלב בעיקר לראות לכמה אנשים אכפת ממה שקורה פה, ובעיקר מהעתיד. שלכולם היה קול אחד, משותף, ללא שום התייחסות לגזע, צבע, דת. פשוט כולם יחד, מבקשים אותה בקשה, עם אותו רצון, הלוואי ובכל דבר זה היה נראה ככה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
״רוקדת״ של אניה בקשטיין. זה שיר עם מילים שתמיד נותנות לי לאהוב, להרגיש טוב, כוח להמשיך. לאחרונה שמעתי אותה מבצעת אותו שוב בקונצרט של עופר ניסים בפארק הירקון, וכל פעם ששרה ״אז עכשיו את רוקדת, כי ככה את שורדת״ חשבתי עלי ועל אלפי האנשים שסביבי – רוקדים כרגע כי הם שורדים ורוצים לשרוד, רוצים להמשיך לחיות.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לתרום אחד לשני, מלא צעירים בעיר חיים לא מעט קשיים בעיר, צריך להיות זה לצד זה, לראות את האחר, ואם אפשר להושיט יד אז למה לא? להסתכל סביבנו, להסתכל לאישי, עוד לפני שחיפשנו עמותה גדולה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש לא מעט! אבל אני רוצה להרים לנועם שוסטר, שמצליחה להצחיק אנשים גם כשקשה, ולהילחם על כל מה שאנחנו נלחמים עליו, שזה זכויות.

מה יהיה?
יהיה טוב, תמיד יהיה טוב. זה לפחות מה שאני מאמין ומאחל לנו. עם כל חוסר התקווה אני תמיד מדמיין משהו טוב, אפילו אם זה מרגיש לא מציאותי, אבל זאת המציאות שאני רוצה. ולמען זה אני נלחם, גם אם זה בסביבה הקטנה שלי.

• העיר שלי
• שדרות ירושלים
• כולי עלמא
• יפו
• אדא חנינא
• סוהו
• פאי