שמו המקורי של הסרט הוא "Wicker", שזה רפרנס ישיר לסרט האימה הבריטי הנודע "The Wicker Man" מ-1973. בעברית הוא מכונה "בעל בהזמנה", שזה שם אופייני לקומדיה רומנטית, כמו "גבר בהזמנה" מ-1987. הסרט הבריטי בכיכובה של אוליביה קולמן האדירה מתקיים במרחב שבין שני הקצוות הקולנועיים האלה. זאת מעין מעשייה עממית רומנטית מימים עברו, מתובלת בהומור עכשווי, עם מגע של וולגריות וקמצוץ של אימה. והכל מתחבר יפה למשל קולנועי פקחי, שנון ומבדר.
>> אחד לסופ"ש: המלצות תרבות שיסגרו לכם את השבוע באופטימיות

בכפר קטן בזמן אגדתי כלשהו מתגוררות דמויות נטולות שם, המזוהות אך ורק לפי מקצוען, או קרבתן המשפחתית לבעל המקצוע – הקצב, שוטף הבקבוקים, האופה, ואשת האופה. כשצעירה הופכת לאשת איש, היא גאה ושמחה לעטות על צווארה קולר ממתכת, שמסמן את היותה שייכת לו. קולמן ("המועדפת", "האב") מגלמת את האישה היחידה בכפר שמזוהה כבעלת מקצוע משל עצמה – הדייגת. זה נובע מכך שהיא רווקה זקנה, שלובשת שמלות מלוכלכות ומפיצה סביבה ריח לא נעים, ולכן היא נאלצת לפרנס את עצמה. אבל היא גם אוהבת את החופש שלה. יד המקרה גורמת לכך שבחתונת אחותה של אשת החייט מתגלגלת לרגליה של הדייגת ביצת קש. על פי אמונתם של בני המקום, זה סימן לכך שהיא תהיה האישה הבאה שתזכה בבעל.

הדייגת מחליטה לזרז את העניינים, ופונה אל אורג הסלים (פיטר דינקלג' מ"משחקי הכס") בבקשה שיכין לה בעל. כמובטח, חודש אחרי כן, גבר עשוי קש (אלכסנדר סקרסגארד בתחפושת משוכללת) מחכה לה בכנסיה, והשניים נישאים בו במקום. כבר בליל הכלולות הגבר הקלוע מביא אותה לסדרה של אורגזמות עוצמתיות, ונשות הכפר זוקפות אוזניהן. בימים הבאים מתברר שהוא לא רק מאהב מושלם (הסרט מפיק כמה בדיחות מהזין העצי שלו) אלא גם בעל טוב, השוקד על שיפוץ הבית בזמן שרעייתו יוצאת להביא פרנסה. חלוקת התפקידים הלא טיפוסית מאיימת על ההירארכיה המסורתית של הכפר, ומפה צומחת הדרמה של הסרט.

כמקובל במשלים, "בעל בהזמנה" הוא מארג של תמות מוסריות. במרכזו בחינה של מוסד הנישואים והחיים הקהילתיים, המוגשת לצופים על מגש של סאטירה. אל מול הזוגיות החמה והסקסית של הדייגת ואיש הקש שלה (וואי, איך שהם רוקדים), שאר תושבי כפר מגלים מה חסר בחייהם. אשתו היפה של החייט (אליזבת דביקי, הזכורה כנסיכה דיאנה מ"הכתר") התרגלה להיות מלכת הכפר, והיא מתקשה לשאת את השדרוג במעמדה של הדייגת המוזנחת. בקנאתה היא מחליטה לנפץ את האידיליה, ומטפטפת רעל לאוזניה.

"איש הקש" הוא דמות עתיקת יומין המשויכת למיתולוגיה הקלטית. הסרט הקלאסי מ-1973 – שזכה לרימייק מושמץ בכיכובו של ניקולס קייג' ב-2006 – קיבע אותה ברפרטואר של קולנוע האימה. לרוב מדובר בפסל קש אדיר מימדים ונטול חיים, המשמש ככלי להקרבת קורבנות. הסופרת אורסולה וויליס, שנוהגת לשלב פולקלור עם ריאליזם מאגי, הלחימה את הדמות הזאת עם המיתוס היווני על פיגמליון, הפסל שפיסל לעצמו רעייה והפיח בה רוח חיים. ברוח הזמן, וויליס היפכה את היוצרות. אילו היה מדובר בבובת מין מסוג נקבה שהיא גם עקרת בית מושלמת, זה היה סיפור שונה לגמרי. צמד היוצרים אלכס יוסטון פישר ואלינור ווילסון עיבדו את הסיפור למסך, ויצרו סרט מקורי, לפעמים מצחיק מאוד, סקסי, פמיניסטי, ומשמח לב.

אורג הסלים דינקלג' הוא לא רק היוצר המכשף, שנמיכות קומתו מהדהדת את דמות השדון רומפלשטילצכן (עוץ לי גוץ לי). מדי פעם הוא משמש גם כמספר החכם – אריגה היא אחד הדימויים המקובלים לשזירת סיפור. סקרסגארד גבה הקומה שוב משתעשע עם הדימוי שלו כחתיך על, ומגיש הופעה עדינה ורגישה שמצליחה לחדור מתחת לאיפור הכבד (יש רק מעט תוספות דיגיטליות, בעיקר בסצנה מאוחרת שבה זה נדרש). ריצ'ארד אי. גרנט מספק הופעת אורח משעשעת בתפקיד הרופא חסר התועלת, ואלה ברוקולרי מ"האחות בנט האחרת" מבדרת כאשת האופה הרכלנית. מעל לכולם זוהרת אוליביה קולמן בהופעה עילאית, שעשויה להטיל לחיקה עוד מועמדות לאוסקר (כן, עונת האוסקר החלה זה עתה). כשהדייגת גסת הלשון, המעמידה פנים שאינה נפגעת מהעלבונות התדירים המכוונים כלפיה, צוחקת בחוסר אמון למול המזל שנפל בחלקה, היא גם קורעת וגם נכנסת ישר ללב.

בשלב מסוים הסרט נכנס לסטגנציה זמנית, אבל המערכה האחרונה מפצה על כך. הסיום הנהדר מצליח לשלב מוסר השכל דוקרני בנוסח האחים גרים עם חמלה מעלה חיוך.
4 כוכבים
Wicker בימוי: אלכס יוסטון פישר, אלינור ווילסון. אוליביה קולמן, אלכסנדר סקרסגארד, פיטר דינקלג'. בריטניה 2026, 105 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע