הנשמה של קפה שפירא: כבר 50 שנים בדרך. חשבו שאנחנו משוגעים
סעיף 49: "לזכור את כל הדברים האלה. לזכור שגם בסוף, זה בסך הכל בית קפה. לקוות ולנסות שהרחבה הזו תוכל להישאר לתמיד רחבה עבור הציבור ולא יבנה עליה עוד פרויקט ל-6 משפחות במקום מרחב אמיתי לכל תושבי השכונה"
חגי אבירם מבשל אוכל איטלקי ים-תיכוני במחירים שפויים ומארח כבר שנים ארוחות בחצר ירוקה בדרום תל אביב. כבר למעלה מ-30 שנה שהוא מהווה חלק מתרבות האוכל והלילה של תל אביב – מי שהיה הבעלים, המוזג והשף של ברים מיתולוגיים כמו בר היין "בנימין", ה"ארטיפוס" ובר "לבונטין" (11); מי שהיה מראשוני הטרנד התל אביבי של אוכל ערבי, מוזיקה ערבית ים תיכונית והרמות.
בהתאם, חגי הוא לא שף סטנדרטי. הוא עוף מוזר, מעצב שמצא את דרכו למטבח ומבשל אוכל פשוט וטעים בעבודת יד אמן, בדגש על חוויה. הוא מארח, משמח, משקה ומנצח על כל תזמורת הארוחה. התפריט מתבסס על הדגה והנתחים הטריים, על ירקות הנקטפים באותו היום מהחווה השפיראית החקלאית הסמוכה, ועל המצברוח.
כעת הוא חובר ליונתן ברגמן ול"קפה שפירא" בשכונת שפירא: בית לתרבות, מעורבות חברתית ומיזמים קהילתיים, תרבותיים וקולינריים. בשבוע הבא (10.10) יונתן ברגמן יחגוג 50 שנים עם האוכל והדרינקים של חגי אבירם, שהוא הכי אוהב. לרגל המאורע ברגמן מסכם 50 שנים ב-50 נקודות שהוא זוכר, אם כי יש הרבה יותר.
>> תומר אגאי סוגר מטבח: פרידה ממסעדת השף סנטה קתרינה
50 שנים, 50 דברים, חצי סיכום של חצי חיים
1. לפתוח קפה בשפירא. מי היה מאמין. חשבו שאנחנו משוגעים, והנה תכף עשר שנים. חנן אננדו מרס ומאיה לוי הגיעו מפרדס חנה לשפירא ברגל – כבר הכרנו הרבה שנים אחורה ויחד הקמנו את הקפה בזרימה טובה ובחזון משותף.
2. להכיר את השכנים המבוגרים הקרובים ולהתאהב (גדעון, אהובה, גנין ומאיר).
3. היחסים עם מאיר – להיות נקודה בסיבוב היומי של מאיר, ולאט לאט לשמוע את כל הסיפורים שלו (כן! אני מאמין לך שהיית בוודסטוק!). להיות המרכז החברתי עבור אדם ערירי כל יום במשך 10 שנים, ולדאוג אם לא רואים אותו יותר מיומיים.
4. לראות את כל הילדים והתינוקות של השכונה גדלים ומתפתחים; זו ממש זכות ללוות כל כך הרבה חיים.
5. אוהב את הקפה הזה, אוהב להכין קפה לאנשים. אוהב את המטבח הזה, אוהב להכין אוכל לאנשים. אוהב את הכיור הזה, אוהב לפרק ערימת כלים בפיק בשביל להצליח להמשיך להגיש שתייה ואוכל.
6. להתעקש שכל הזמנה שנכנסת נעשית מ-א' עד ת' ברגע הזה, בכוונה מלאה על טריות. למכור רק מיצים סחוטים וטריים ולא למכור קולה וכאלה.
7. להיות בעלים של חבית בירה; זה מפשט את המורכבות של החיים.
8. לעבוד עם אותו הצוות שנים. להיות חלק ממשפחות, להשתתף בשמחות ובעצבונות, לשמוח, לאהוב, לכעוס שנים עם אותם אנשים.
9. לעבוד עם אנשים צעירים זה מעניין, מעודכן, מוזר, מפתיע ושונה – שומר אותי פתוח.
10. אלפי ויותר אירועים שאת רובם אנשים מסביב יוזמים, עושים, מדמיינים ורוצים, אצלנו בחצר האחורית של הקפה.
11. להצליח להנכיח אותנו כאנשי שפירא על הרחבה הזו שלפני רגע הייתה סתם אדמת ספר, וב-10 שנים האלה הפכה להיות קרקע עבור העשייה המשותפת (גינת עצי פרי, ספינת ילדים, גינת תבלינים, גינת סוקולנטים, מרחב להתכנסות, מקום בטוח, מקרר קהילתי). בעצם, להיות מתנ"ס עצמאי של כולנו.
12. בכל יום שלישי, מהשבוע הראשון של הקפה, אנחנו שומעים רגאי רוטס ומכינים פיצות עבודת יד. השבוע הייתה הפעם ה-406 שזה קורה – זו זכות אדירה ואהבה גדולה להתמיד ולייצר מסורת.
13. בכל יום רביעי, אנחנו צופים בסרט דוקומנטרי ושיחה פתוחה עם היוצר. זה תיכף 300 סרטים שהוקרנו במהלך השנים; חלקם הרגע זכו בפרס, וחלקם נוצרו לפני 30 שנה.
14. מאנמי הגישה את האוכל שלה בכל יום שני במשך המון שנים, ולכולנו הייתה אמא יפנית שדאגה לנו לאוכל אמיתי, טעים ואחר. ארצ'י עבד איתנו המון שנים, והיה אחראי שהרחבה תהיה נקייה בכל יום ראשון. לארצ'י סודה – המשקה השווה ביותר ולהמון חוויות משותפות. הם זוג, שניהם הקימו את איקארי בשוק הכרמל, וכדאי לכם ללכת לשם.
15. בכלל, יחסים עם צוות שעדיין אחרי שנים, אחרי שפרש מהעבודה, נכנס להכין לעצמו קפה, עוזר לצוות הנוכחי כשיש פיק ושוטף את הכלים של עצמו. להצליח לאהוב את זה גם שזה סיוט לפעמים. להתגבר על ערימות של קשיים בדרך.
16. לגרף את הרחבה הזו כל בוקר, כל כך הרבה פעמים, ולעשות את זה בלב שלם כל פעם.
17. מתעסק עם חבורות נוער – שילוב של אריתראים, פיליפינים, ערבים ויהודים. להצליח להגיע ללב, להצליח לא לקבל מכות, לשמור על המרחב בטוח לכולם.
18. מקבל מהעירייה מבול של דוחות, מתעסק עם פקחים קשים שרק רוצים להשפיל, ולפגוש כאלה שמרגישים שיש פה משהו אחר.
19. לירה שפירא – הפרויקט הכי שווה אי פעם (להיות קרוב קרוב לפרי החתיך).תמורת קומפוסט מקבלים לירות שפירא, זה מטבע שכונתי רק שלנו, את הלירות אפשר לממש בחלקן אצלנו בקפה.
20. להתרגש מהמקרר הקהילתי להצלת מזון, על כל המאות ק"ג שמגיעים כל יום ונגמרים כמעט לגמרי, כל המאפיות השוות שתורמות, הירקנים והמבשלים, וכל המתנדבים שמנקים ומביאים, ומירב הרוח החיה ונועה שמחזיקה את היוזמה.
21. להיות השירותים הציבוריים היחידים בשכונה, ולדאוג שיהיו נקיים ותמיד יהיה נייר טואלט.
22. להיות נקודת מים קרים חופשית לכל הילדים.
23. לחפש כל הזמן את האיזון בין שקט לרעש, בין תוכן לסתם בית קפה.
24. להיות פתוח לכל יוזמה ורצון שבאים. להיות לא סלקטיבי, ולתת במה לכל דבר שאינו אלים וכוחני.
25. לעבוד עם אותם ספקים במשך שנים וליצור יחסים אמיתיים.
26. לדעת לקבל עזרה, תמיכה וליווי מכל כך הרבה אנשים שאכפת להם מהמקום.
27. לצפות לבאות, ליוזמה חדשה שתגיע, לערב שיהפוך למסורת, להופעה מרגשת, להשקה של ספר שירה, לארח קבוצה. להכיר אנשים חדשים, לצרף אנשי צוות, לשפר, לייעל, אולי גם להרוויח. להיות קודם כל מקום מפגש זו בחירה עיסקית מוזרה, אבל 10 שנים עוברות כנראה שבחירה מוצלחת
28. מתגעגע לימי שישי שהיו הפנינג שלם של בסטות, הופעות, אירוחים. הוא עוד ישוב.
29. מתגעגע לפיקים משוגעים בקפה שאנחנו 6 אנשים מתקלטים על הכל ועפים על זה.
30. ליזום ולהיות חלק מהמעשה הנפלא של הקולקטיב הספרותי ולהקים את שבוע הספר האלטרנטיבי ברחבת הקפה.
31. תאטרוקנרול עם נגה שליו הוא עוד דוגמא אדירה לשיתוף יוזמה ועשייה. 4 פסטיבלים במהלך השנים בהם נגה הרימה ארוע מלא תוכן חזק טוב ומאתגר, שמשלב מוזיקה, תיאטרון וקהילה, מבוגרים וילדים.
32. וגם היום, בדיוק היום, חבורה מוכשרת משפצת את ספינת הילדים ברחבת קפה שפירא בשיתוף של חברה וקהילה, כי ככה אפשר לעשות דברים.
33. בכל שנה מגיעים אבא ושני בנים ובונים סוכה זה הכי נחמד ויפה – תודה עידו.
34. ואם סוכות תכף מגיע, לפני כמה שנים יזמתי את אירוע אושפיזין שפירא ב- 4 בתי הקפה והברים בשפירא שנפתחו בעשור מאז שאנחנו קמנו (גרגר, אטלס, הפיצה שהייתה ונסגרה). באירוע הזה אנחנו אירחנו את אירועי סוכות והם אירחו את שלהם, ובכרטיסיה אחת הצענו "שתה אחד פה, וקבל את השני חינם בשאר המקומות". היה כיף .
35. בקורונה הקמנו במקום הקפה סניף של איקאה, כי את איקאה היה מותר לפתוח, אבל לסנדלר אסור היה לפתוח את החנות שלו. כך עשינו קמפיין אקטיביסטי שעף בשיתוף של אורן פישר האדיר.
36. באותה קורונה הקמנו גם את ישיבת קפיי שפירא, כי שוב ישיבות המשיכו להיות פתוחות, אבל חנויות ספרים נאלצו להישאר סגורות. אקטיביזם טוב עם מטרה מוגדרת.
37. השכר דירה של הקפה קפץ פי 4 מתחילת הדרך. זה בקושי משאיר אפשרות לכלכלה ואני ממש מתעקש להמשיך להיות פה למרות.
38. פופ-אפים בקפה זה כיף. זה טוב זה מחדש וזה טעים – אנחנו אוהבים אוכל ותומכים בשפים עצמאיים. למשל היו בקפה איל לביא עם קדרת פאייה ענקית (תרמנו רווחים לתרבות של סולידריות).
39. והנה מגיע הפופ-אפ עם חגי אבירם, וכולנו מתרגשים לקראתו. ובמקרה יש לי גם יומולדת 50 אז נחגוג את הכל ביחד.
ואם אנחנו בסיכום של חצי חיים, קצת על התחנות הקודמות לפני שפירא, ועל ההווה והעתיד
40. זכיתי להיות המפיק של להקת המחול ליאת דרור וניר בן גל.
41. יחד איתם הקמנו את האנגר אדמה בשנת 1999 במצפה רמון. מסיבת הפתיחה תיזכר לדורות – חוויות חזקות ומשמעותיות של יצר ויצירה.
42. זכינו לחיות על הגבעה היפה של חאן שחרות 7 שנים. להחזיק את החאן, להקים משפחה ולחוות חוויות עמוקות של טבע ואירוח מהמם בלב מדבר
43. וגם לעשות 4 מסיבות עונתיות בשנה עם המיטב של המוזיקה והחברים. לארח את המשפחות הכי מהממות והמטיילים הכי פשוטים ועד למיליארדרים משוגעים.
44. 4 שנים כל שבת חיברתי לאופניים בר נייד, וירדתי בסלמה עד הים ליד הגשר עץ שבין יפו לתל אביב. סחטתי כל שבת חצי טון פירות למיץ לעוברים והשבים, וליודעי דבר תמיד היה בקבוק של ערק מתחת לדלפק.
45. שיתוף פעולה תמיד עשה לי את זה. גם במצפה חיפשתי אמנים מקומיים להציג בהאנגר אדמה, ובכל אירוח של מוזיקאים (אהוד בנאי פתח, מוש בן ארי המשיך, שוטי הנבואה העיפו). קבוצת המחול הצטרפה לאילתור משותף.
46. אם זה כבר נהיה אמוציונלי אז כן, בטח – 4 ילדים, שהם מתנה גדולה גדולה וזכות וגם חובה חשובה בחיים האלה. אז – ענן, אולי, נהאי ומאיאר הם האור של חיי והמתנה הגדולה.
47. וזוגיות ארוכה, עמוקה ומלאה בכל טוב של מעל 20 שנה עם אוריאן הנפלאה.
48. וזוגיות חדשה (כבר צוברת שנים) ומפתיעה ומאיפה זה מגיע לי, עם איתא האהובה שמביאה ומאפשרת ומאתגרת מחדש את החיים.
49. לזכור את כל הדברים האלה. לזכור שגם בסוף, זה בסך הכל בית קפה. לקוות ולנסות שהרחבה הזו תוכל להישאר לתמיד רחבה עבור הציבור ולא יבנה עליה עוד פרויקט ל-6 משפחות במקום מרחב אמיתי לכל תושבי השכונה
50. שני עצי צאלון יש בקפה שפירא, יפים גדולים מצלים – תענוג להיות חלק ממחזור החיים שלהם בפריחה האדומה הנהדרת בהתמלאות ובריקון העונתי.
משתף במחשבות כאלה ואחרות, ככה בריפרוף ובריצה קלה, כי בטח יש עוד מלא דברים. זכיתי עד היום לחיים מלאים, מגוונים מלאי ברכה, ואני מייחל ומקווה למצוא עוד תקווה להמשך החיים פה. לאנושיות וכוונה והלוואי לשלום וסוף המלחמה.