אחרי הנפילה בעונה הקודמת: "ברידג'רטון" שוב בידיים טובות

העונה הראשונה של "ברידג'רטון" הייתה הפתעה. דרמת התלבושות עתירת האנכרוניזמים המכוונים הגיעה לאיזון מוצלח בין הקלאסי לאופנתי, ונתנה לז'אנר זריקת אנרגיה. בעונה השנייה האיזון הופר, ונזכרנו שזאת בכל זאת הפקה של שונדה ריימס, יוצרת "האנטומיה של גריי" (את ספריה של ג'וליה קווין, המשמשים בסיס לסדרה, לא קראתי). שנתיים חלפו בטרם קיבלנו חצי עונה שלישית (החצי הבא יעלה ביוני) שמבחינות מסוימות היא שיפור ביחס לעונה הקודמת, אך אינה משתווה לעונה הראשונה.

>> מה ראינו בלילה: 6 סדרות שהחזיקו אותנו ערות אפילו השבוע

השיפור הבולט לעין הוא התלבושות. בביקורתי על העונה הקודמת התלוננתי שהשמלות פחות יפות וקשת הצבעים פחות מוקפדת. בדקתי ומצאתי שמעצבת התלבושות הוחלפה באחרת. בעונה הנוכחית השמלות שוב פורחות, ומתברר שהמעצב החדש ג'ון גלייזר עבד עם אלן מירוז'ניק, שעיצבה את העונה הראשונה. תשומת לב מיוחדת הוא הקדיש לשמלותיה של פנלופה פת'רינגטון (ניקולה קוכלן) שאחרי שתי עונות שבהן היתה פרח קיר היא מחליטה לעבור מייקאובר כדי לנסות לתפוס לעצמה בעל. האינטרנט מלא בכתבות אופנה שבהן גלייזר מסביר את התפיסה העיצובית והדרמטית שלו. 

ואכן, פנלופה, שהיתה הדמות הכי נוגעת ללב בעונה הראשונה, נראית נהדר. בעונה הקודמת לא קרה איתה הרבה. שוב ושוב היא ניגשה לשוחח עם קולין ברידג'רטון (לוק ניוטון, קצת סתמי), ושוב ושוב הוא לא הבחין בה וברגשותיה, וזה הפך למונוטוני. בעונה הנוכחית זה מתהפך, וזה נחמד, אבל גם מעיד על הכתיבה המכאנית של התסריט. העונה אין דרמות גדולות, ואין טראומות מהעבר שמסבכות את נפשותיהם של גברים סקסיים. בעצם אין גברים סקסיים. האח הבכור אנתוני (ג'ונתן ביילי המהמם) דופק הופעת אורח בתחילת העונה, ואחרי זה נעלם עם זוגתו לעוד ירח דבש (לא לפני שהוא מספק סצנת סקס "לוהטת" הכרחית).

עכשיו הדרמה מתמקדת בהתאהבויות של קולין ושל אחותו פרנצ'סקה, ושני הסיפורים לא מאוד מסובכים. פרנצ'סקה, ששבה הביתה אחרי שהייה ארוכה בבאת', לוהקה מחדש. היא מגולמת על ידי האנה דוד היפהפייה, והיא לא ממש מעניינת. כל מה שאנחנו יודעים על האחות השישית לבית ברידג'רטון זה שהיא אוהבת לנגן בפסנתר ולא מאוד נהנית בנשפי ריקודים. וכאלה יש המון.

ניקולה קוכלן, "ברידג'רטון", עונה 3 (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

בהעדר פיתולים עלילתיים של ממש, העונה הנוכחית שולחת את הגיבורים לעוד ועוד נשפים ואירועים חברתיים, שבהם הם יוכלו להתקל זה בזה שוב ושוב, וקולין יוכל לשלוח מבטים עורגים לעברה של פנלופה מעברם השני של מרחבים שונים. באין זיכרון טראומטי או חסמים מעמדיים כלשהם, הסיפור של קולין, שהפך לגבר נחשק אחרי ששב מסיור באירופה, הוא סיפור התבגרות בסיסי המוכר משלל סרטי נעורים. השאלות, שהתשובות עליהן ידועות מראש, הן האם ידידים יכולים להפוך לנאהבים? והאם החנונית יכולה לזכות באהבתו של החתיך (אחרי שתהפוך ליפה, כמובן)? העובדה שפנלופה היא האישה שמאחורי דמותה המסתורית של ליידי וויסלדאון, כפי שגילינו בעונה הקודמת, ודאי תהפוך למכשול לאהבה בפרקים הבאים, אך בשלב זה הניסיון לחשוף את זהותה של העיתונאית/הרכילאית נסוג לרקע.

לא רק העלילות הרומנטיות קלישאתיות. גם התחנות שבדרך, דוגמת פציעת ידו של קולין שנועדה לייצר מגע כאילו מחשמל בינו לבין פנלופה. שלא לדבר על כל ה"כמעטים" שאינם מתגשמים בשל הפרעות מקריות. אבל בסך הכל זה עובד, בעיקר בגלל קוכלן המקסימה. הסיפור של פרנצ'סקה, שהופכת לחביבתה של המלכה, הרבה פחות מעניין, לפחות בשלב זה. היא פוגשת בחור שתקן שהסדרה מסמנת אותו כמי שיהיה בחיר ליבה, אבל בינתיים המשיכה המיידית ביניהם לא מאוד משכנעת.

נחזור למה שטוב. האחות החמישית אלואיז (קלודיה ג'סי), שבעונות הקודמות אוירה כפרוטו-פמיניסטית, עדיין מתקשה למצוא את עצמה בחברת הרווקות התאבות לבעלים, והפעם הדרמה שלה מתמקדת ביחסי החברות השבורה עם פנלופה, והחברות החדשה עם קרסידה הביצ'ית (ג'סיקה מדסן). ג'סי, שהיתה נהדרת בעונה הראשונה, לחצה קצת יותר מדי על הגז בעונה השנייה, והופעתה צרמה מעט. נדמה שבין לבין היא התבוננה בעצמה על המסך, הסיקה מסקנות, והפעם הופעתה מאופקת וכובשת יותר. בהשפעתה של אלואיז, קרסידה נעשית פחות ביצ'ית, ומתברר שמאחורי החזות הבלונדינית של הגולד דיגרית המניפולטיבית יש בן אדם ראוי. 

צמד האימהות – החכמה (רות גמל) והערמומית (פולי ווקר) – הן עדיין העוגנים של הסדרה, ולשתיהן יש רגעים טובים. ויש עוד עלילות משנה שאולי יהפכו למהותיות יותר בפרקים הבאים. הסך הכל נעים לצפייה, גם אם לא מרטיט את הלב. וכן, חלוקת העונה לשני חצאים תוכננה כך שבתום ארבעה פרקים אנחנו מקבלים סיפוק רגשי מסוים, ועדיין להוטים, בערך, לדעת איך זה ימשיך.
>> Bridgerton ("ברידג'רטון"), עונה 3 חלק 1, ארבעה פרקים, עכשיו בנטפליקס