סופה של תקופה: בית הקפה האהוב על הקהילה הלסבית נסגר

בתה וגריגה נסגר, ואין ספק שתם עידן בתל אביב. בית הקפה, שכמו כל בית קפה טוב ששורד כאן היה הרבה מעבר לבית קפה שגרתי, הפך למוסד מיתולוגי למדי בעיר מאז פתיחתו ב-2011 על ידי בעלות הבית הקודמות והמייסדות של מסעדת ג'וז ולוז, אורית רביבו ועלמה פוגל. מאז החליף ידיים מספר פעמים אך שמר על וייב ואווירה דומים על פינת אלנבי-לבונטין.

>> אז הגודל כן קובע: המקומות הכי חמים בתל אביב בחודש מרץ
>> מילון משפיעני האוכל: למה הם מתכוונים כשאומרים "אין טעים כזה"

בתה (כפי שקראו לו הקבועים) היה פתוח עד השעות הדי קטנות של הלילה (01:00, לפעמים 02:00) והיו אף תקופות שבהן היה פתוח 7\24 לכל מי שחפצה. נערכו בו הופעות, ערבי שירה ותרבות וערבי תקלוט שבהם הלקוחות פיזזו בחלל בצפיפות ובדוחק, והמקום הפך לבית הקפה הלא-רשמי של הקהילה הלסבית בעיר, וניתן היה להיתקל בו על בסיס קבוע בחברות הלסביון העליון בפרט וקהילת הלהטב"ק בכלל, מה שהופך את סגירתו למדכדכת אף יותר ומצטרף לסגירה של הבר הלהט"בי שפגאט בחודש אוגוסט האחרון.

לדברי עלי, הבעלים הנוכחי של בתה וגריגה, בית הקפה נסגר בימים אלה משום ש"לא בא לי להיות יותר בעלים של בית קפה", ויש להניח שגם עבודות הרק"ל שהחריבו את אלנבי וגרמו לציבור להתרחק ממנו לא עזרו. לגיטימי, אך עצוב ומצטרף לעוד בתי קפה שהיו למוסדות מקומיים כמו קפה שלג, באצ'ו, מרסנד (שוב ושוב), לוסיה, קפה תמר, קסבה, קפה ביאליק ועוד. 

בתה וגריגה כיכב לא פעם במדורנו "העיר שלי", והממליצים עליו העידו כי מדובר במקום לא יומרני, משוחרר וחף מטרנדיות מאוסה, המשמש בית ליושביו. מין קיבוץ גלויות של אנשים ולקוחות מכל וכל, שהתבטא גם בתפריט שהוגש במקום. מרק פרסי וממולאים לצד פולנטה, בולונז וכל מיני תבשילים בניחוח ביתי היפסטרי שהוגשו בכלים מיוחדים ובמחיר נגיש ומאפשר על אמת. הייתה בבתה אלכימיה מדויקת שקשה לשים את היד על טיבה, אבל מעל הכל העידו מי שבחרו בו כספוט החביב עליהם בעיר- כי אפשר היה להרגיש שם בנוח. לשבת עם הלפטופ לכתוב, לשבת לבד, לשרוץ שעות ארוכות, לעשן בפנים, לרקוד לצלילי מוזיקה לאו דווקא טרנדית ופשוט להיות בסבבה. 

אגב, נכון שלא מטנפים על המת חלילה, אבל אי אפשר שלא להזכיר את השירות השערורייתי שאפיין את המקום. מחד הוא אכן התאים לאווירה המשוחררת והלא מתאמצת, מאידך הוא פשוט לא היה כל כך קיים. אם באמת שרצתם שם שעות, אולי זה כי האוכל שלכם פשוט לא הגיע. אבל גם לזה נתגעגע וגם לזה אנחנו מוכנים להיות סלחניים. תהיו לנו חסרים בנוף, בתה וגריגה.

ויש לנו גם קצת חדשות משמחות: אם הבתה היה המקום הקבוע שלכם, מוקדם להתבאס כי המקום עובר עכשיו שיפוץ, נמסר לידיים חדשות וצפוי להיפתח עוד כמה שבועות תחת שם אחר ובמתכונת שטרם ידועה לנו, אך אנחנו בוחרים להישאר תמיד אופטימיים כמצוות רבנו דודו גבע זצ"ל.