"גברים בשחור: אינטרנשיונל" הוא חגיגה של בינוניות

הפרק הרביעי בסדרת "גברים בשחור" הוא סרט עם טעם של פעם. הפעם הוא מתישהו בין 2006 ל-2009, הטעם הוא של סופלה שוקולד פושר ברשת ספגטים. זה מתוק מדי, זה בינוני מאוד, אבל זה אכיל. משהו במוצר המהונדס הזה מרגיש כמו שאריות מסוף העשור הקודם, כשסרטי קיץ היו רועשים, מטופשים והגיעו קומפלט עם שיר של פיטבול. המפיק הקירח שמכנה את עצמו Mr. World Wide ממש תפור על הסרט הזה, אבל הוא כבר כתב שיר מטומטם וזניח לסרט הקודם בסדרה, כמה חבל.

את "גברים בשחור: אינטנשיונל" ביים פי.גארי גריי ("היישר מקומפטון", "מהיר ועצבני 8") ומככבים בו טסה תומפסון, כריס המסוורת' וליאם ניסן. ארבעתם לא ממש רוצים להיות שם ומכוונים לציון עובר. הסרט נמשך כמעט שעתיים וחולף בלי להשאיר רושם של ממש, עם עלילה מהסוג שלא צריך גאדג'ט כדי לשכוח במהירות. תופסון היא מולי, שבילדותה נתקלה בגברים בשחור בפעולה ומאז היא מנסה להפוך לאחת מהם. אחרי שהיא סוף סוף מצליחה לאתר את הארגון ולהתקבל לשורותיו, היא נשלחת לסניף הלונדוני כדי ללמוד את המלאכה. מספיק אינטרנשיונל? לא לדאוג, בהמשך הדרך יש גם גרין-סקרין של מרקש וטירה באיטליה.

נער הזהב של הסניף הבריטי הוא הסוכן H (המסוורת' בחולצות שלא סיימו כיפתור). זה מכבר הוא הציל את העולם מגזע חייזרי מסוכן עם השותף שלו לשעבר שהפך למנהל הסניף, היי T (ניסן), אך התהילה עלתה לו לראש והוא מתעניין בעיקר בבילויים וסטוצ'ים עם חייזריות. הרמיוני גריינג'ר של ה-MIB מכריחה את הסוכן המצליח להכניס אותה לעניינים, אבל מה שמתחיל כערב קליל במסיבה הופך כמעט מיד לתסבוכת ענקית. זה קשור לחייזרים חדשים ומלחיצים שאף רובה לא מצליח לחסל, אבל גם לחשד שבגברים בשחור יש חפרפרת.

החידוש העיקרי בסרט הוא ההתמקדות בסוכנית צעירים שלוקחים את החוקים הרבה פחות ברצינות, במיוחד את אלה שמצווים על חיי בדידות למען המטרה. זה דווקא רעיון מעניין שפותח אפשרויות חדשות בעולם שהסדרה בוראת. חבל שהתסריט מחורר ושהעולם ה"צעיר" עם המועדונים והברייקדאנס והפיאות המכוערות נראה מיושן (זה סרט מ-2007 בלב, נו). מצד שני, הוא כן מחדש לפחות קצת ונמנע מלהפוך לעוד רימייק שמשחזר עם דמויות חדשות את עלילת הסרט הראשון. יש מחוות לסרטים הקודמים, כולל כותרות הפתיחה שמשתמשות בפונט המקורי מהניינטיז, אבל זאת לא מלכודת נוסטלגיה. ילד חסר מושג שיראה רק את הפרק הזה יבין את כל העלילה ואולי אפילו יתלהב כי אין לו למה להשוות. ולמקרה שלא היה ברור עד עכשיו שקהל היעד הוא ילדים בני 8, יש בסרט סיידקיק בדמות חייזר קטן עם עיניים ענקיות שמדבב קומייל נאנגי'אני ויוציא צפצופי "אוווו" מחצי מהקהל וחרחורי זעם מהחצי השני.

"תראה, כל כך בינלאומי פה" (מתוך "גברים בשחור: אינטרנשיונל")

מה שהיה יכול לשדרג את הסרט מבינוני לסביר הוא דמותה של הסוכנת M. תמיד כיף לראות את טסה תומפסון ולסיפור שלה יש פוטנציאל עצום – אישה צעירה שהקדישה את כל חייה כדי להיות חלק מארגון שאף אחד לא מאמין לה שקיים. אך כאמור, זה סרט פושר, מה חבל. עוד גלגל הצלה היה עשוי להיות המפגש המחודש שלה ושל המסוורת', הם הרי עבדו טוב יחד ב"ת'ור ראגנרוק". לא רק שהם לא, גם לא ברור מה בעצם הדינמיקה ביניהם. האם זאת חברות אפלטונית ותו לא? אולי מנסים לבנות אותם כזוג פוטנציאלי לסרטים עתידיים? הם מחבבים אחד את השני בכלל? זה אמור להיות הזוג המוזר? או מלך הכיתה שנדלק על החנונית? ולמה, הו למה, החנונית מסתובבת כל הזמן במגפיים עם עקבים?

בניגוד לכל העולם בערך אני לא חושבת שהסרט הזה מבייש באמת את הפירמה, אבל גם אין בו שום רגע שמשתווה במגניבותו ל"גברים בשחור" המקורי והאהוב. האקשן בסדר, הדיאלוגים בסדר, הדמויות לא מזיקות. אם יש דבר אחד שהוא בכל זאת למד מאבותיו הרוחניים הוא לנצל את מלוא הפריים בשביל לדחוף עוד פרטים חמודים וקטנים מאחורי הדמויות. העולם של "גברים בשחור" עדיין עשיר, דבילי וחמוד, עם כמה צעצועים אלקטרוניים חדשים ועוד גזעי חייזרים מכוערים. מעט הסצנות שמתמקדות בבניית עולם מעוררות עניין ומזכירות מה בעצם אהבנו במקור, ואם כל הסרט היה כזה אולי הוא היה יכול להביא את הסדרה צעד נוסף קדימה. במקום, הוא פשוט מדשדש במקום, כי הכל קצת קטן מדי וההרפתקה זורמת אבל לא דרמטית. יש בזה יש חן מסוים בתקופה עמוסה באירועים תרבותיים "חשובים" שעלולים להוביל לסקילה בכיכר העיר על חשיפת ספוילרים.

ציון: 3/5
סרט על: משהו משהו חלל חייזרים פיצוצים
ללכת? רק אם אתם ממש ממש בקטע, או בחטיבה

Men in Black: International בימוי: פ. גארי גריי. עם טסה תומפסון, כריס המסוורת', ליאם ניסן, אמה תומפסון. ארה"ב 2019, 115 דק'