כשרנה זלווגר שרה זה לא כל כך נעים

ג'ודי גרלנד עלתה על הבמה בגיל שנתיים וחצי ומעולם לא ירדה ממנה. כשבגרה היא נודעה כאישה הקטנה (גובהה היה 1.47 מטר) עם הקול הגדול. גם כשבהוליווד לא רצו לעבוד איתה יותר, משום שהתמכרה לכדורים שסופקו לה על ידי האולפן, עדיין היה לה את הקול הזה – אדיר בעוצמתו ועם זאת רך ועדין ומפלח את הנשמה.

לרנה זלווגר אין קול מרשים במיוחד. במהלך "ג'ודי – מעבר לקשת" היא שרה לא מעט שירים המזוהים עם גרלנד, ובהשוואה להישגיה הווקאליים המוגבלים ב"שיקגו" בהחלט ניכר שיפור. אבל אין לה סיכוי להתקרב לדבר הזה שעשה את הקול של ג'ודי לתופעה חד פעמית. כשזלווגר שרה את "מעבר לקשת" ממש לא נעים להקשיב לה. וזאת רק אחת הבעיות של הסרט שהולך לזכות אותה באוסקר השני שלה, בעיקר על המאמץ.

רנה זלווגר ב"ג'ודי – מעבר לקשת" (צילום: באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ)

רק סיקוונס אחד בסרט מצליח לרגש, בתארו את האופן שבו ג'ודי האירה את חייהם של מעריציה ההומואים, שהזדהו עם השילוב של זוהר ונשמה פצועה

בגיל 50 הקריירה של זלווגר אינה מה שהייתה. אחרי סדרת סרטים שלא צלחו, ב-2010 היא לקחה הפסקה של שש שנים ממשחק כי סבלה מתשישות ולדבריה נמאס לה לשמוע את הקול שלה עצמה. היא עשתה קאמבק עם סרט שלישי בסדרת "ברידג'ט ג'ונס", אבל שני הניסיונות הבאים כשלו. ב"ג'ודי" זלווגר מגלמת את הכוכבת בת ה-47 אחרי שנפלטה מהוליווד, וניכר שהיא מזדהה עם התפקיד ממקום אישי.

"ג'ודי", המבוסס על מחזה שעלה בווסט אנד ובברודוויי, מצטרף לז'אנר של סרטים אנגלים די זניחים שמתעלקים על כוכבים הוליוודיים ומספרים על השבוע וחצי שהם ביקרו בבריטניה. כאלה היו "השבוע שלי עם מרילין", "כוכבים חיים לנצח" וגם "השמן והרזה". כמו לורל והארדי בערוב ימיהם, גם גרלנד ניסתה להחיות את הקריירה הדועכת שלה על במות אנגליה. העובדה שאיכשהו היא נותרה ללא כסף (שורה של גברים, בהם בעלה לשעבר סיד לאפט, רוששו אותה) ולכן לא יכלה להעניק בית לילדיה, תורמת לנואשות של הסיטואציה שלה. היא חייבת לעבוד, אבל לא תמיד מסוגלת. הסרט מתאר את הופעותיה באולם קונצרטים בלונדון בתחילת 1969, ומשלב פלאשבקים לנעוריה בהוליווד, עת חייה ובריאותה נשלטו לחלוטין על ידי האולפן.

זלווגר מתמסרת לחלוטין לתפקיד האישה המעורערת ועדיין כריזמטית, ומעצבת אותה כמי שסבלה מהחשיפה הבלתי פוסקת לאורות הבמה, אך גם לא יכלה בלעדיהם. כן, היא טובה, אבל לסרט אין הרבה מה להציע מעבר להופעה שלה. הדמויות המקיפות אותה (בהם שניים מחמשת בעליה) חסרות עניין, והתסריט אינו מציע תובנה ייחודית או מעניינת לגבי המחיר של חיים באור הזרקורים. גם הפלאשבקים לסט של "הקוסם מארץ עוץ" עשויים באופן צפוי ופלקטי, ודרסי שו אינה מותירה כל רושם כג'ודי הצעירה.

רק סיקוונס אחד בסרט מצליח לרגש, בתארו את האופן שבו ג'ודי האירה את חייהם של מעריציה ההומואים, שהזדהו עם השילוב של זוהר ונשמה פצועה. צמד שחקנים לא מאוד מוכרים (וטוב שכך) מגלמים בני זוג לא צעירים שמחכים לה אחרי ההופעה, ובבדידותה היא מצטרפת אליהם בחיפוש אחר ארוחת לילה. לרגע קט נוצרת בין השלושה אחוות רדופים אמיתית ונוגעת ללב.

בשבת יעלה בסינמטק תל אביב הסרט התיעודי "סיד וג'ודי", המתמקד בנישואיה של גרלנד לבעלה השלישי, ויש בו כל מה שחסר בגרסה העלילתית. הוא מציע לא רק את קולה המופלא ואישיותה הכובשת, אלא גם פרטים מאירי עיניים על חייה, על הקריירות שלה ועל המערכת ההוליוודית שמעכה אותה. סיקוונס מרתק מוקדש להפקת "כוכב נולד" שהיה אמור להיות הקאמבק הגדול של גרלנד אך רוסק על ידי האולפן (בעלי בתי הקולנוע דרשו שהסרט שנמשך במקור שלוש שעות יקוצץ לאורך שיאפשר חמש הקרנות ביום), ויש גם הקלטות שלה מדברת בכנות על בדידותה ועל קשייה. אם אתם מעוניינים בדיווה הטראגית הזאת, "סיד וג'ודי" הוא הסרט שכדאי לכם להקדיש לו את זמנכם.

ציון: 3/5
סרט על: ההופעות האחרונות של ג'ודי גרלנד בלונדון ב-1969
ללכת? לא חובה. הסרט התיעודי החדש "סיד וג'ודי" הרבה יותר מעניין

Judy בימוי: רופרט גולד. עם רנה זלווגר, רופוס סוול, פין וויטרוק, ג'סי בקלי. בריטניה 2019, 118 דק'