"ג'וי": סרט שלא מניב כל אמירה מעניינת

"חלום אמריקאי", השם שהודבק בארץ לסרטו הקודם של דיוויד או. ראסל, מתאים דווקא לסרטו החדש, המגולל את סיפורה האמיתי של אישה מלונג איילנד שבשנות ה־90 המציאה "מגב פלא", שיווקה אותו בערוץ קניות בטלוויזיה והיום חולשת על אימפריה משגשגת של מוצרים לבית. החומר הזה יכול היה לשמש כבסיס לסרט פמיניסטי מרומם לב, או לניסוח אמירה מושחזת על הקפיטליזם האמריקאי או על הטלוויזיה האמריקאית, אבל נראה שראסל לא ממש החליט מה הוא רוצה לעשות, ושהתסריט היה צריך לעבור עוד כמה טיוטות. הוא מנסה לחפות על כך עם פסקול דחוס בשירים בשלל טעמים, אבל החומרים לא מתגבשים למשהו שלם.

התסריט מקפיד לא להקפיד על פרטי המציאות. ג'וי שבסרט (ג'ניפר לורנס) מטופלת באימא תלותית המכורה לאופרות סבון (וירג'יניה מדסן), אבא שמחליף נשים כמו גרביים (רוברט דה נירו בהופעה טובה) ובעל לשעבר (אדגר רמירז) שמתגורר במרתף ביתה. רק הסבתא (דיאן לאד), המשמשת גם כמספרת של הסיפור (ומעניקה לו נופך קל של מעשייה), לא רוצה ממנה שום דבר ומעודדת אותה להגשים את חלומותיה.

משפחות לא מתפקדות שכאלה אכלסו את סרטיו הקודמים של ראסל וגם קומדיות מטורפות קלאסיות משנות ה־30, ובהתחלה נראה שראסל אכן מפתח קומדיה מסוג זה. אבל הטון של הסרט לא מכוונן, הקפיצות קדימה ואחורה בזמן נראות שרירותיות והקומדיה קולעת רק לפעמים. אופרת הסבון הנצחית שבה צופה האם מלוהקת בכוכבים ותיקים של אופרות סבון (סוזן לוצ'י, לורה רייט ואחרים) ונראה שכולם נהנו לגחך על עצמם, אבל הניסיון להאיר באמצעותה את המציאות אינו מניב שום אמירה מעניינת או בעלת תוקף.

ואז, מתוך תסכול על סף ייאוש, ג'וי יורדת על ברכיה לנקות יין שנשפך והוגה מגב עם סחיטה עצמית. מכאן והלאה זה סיפור על יזמות שנתקלת במכשולים מגוונים – מימון, חוסר אמון, מערכות ממוסדות שמתנגדות לחידושים, נוכלים שמנסים לנגוס מהרווחים ועוד. נקודת האור היא דווקא האיש מערוץ הקניות (בראדלי קופר) שנותן לג'וי הזדמנות ואף שולח לעברה מבטים עורגים שאינם מתפתחים לדבר מעבר ל"ידידות עסקית", כפי שהסרט טורח להדגיש ולא ברור למה.

חלק מהדמויות קריקטוריות, כמו החברה העשירה של האבא (איזבלה רוסליני), או סתם חד ממדיות, כמו האחות הקנאית. אחרות פשוט מתפוגגות ונעלמות. וזאת הפעם הראשונה שגם לג'ניפר לורנס, הצעירה מדי בכעשר שנים, אין אחיזה מלאה בדמות. היא עדיין הבחורה הטבעית והנחושה שכולנו אוהבים, אבל מדי פעם היא מזייפת, בעיקר ברגעים שבהם ראסל הורה לה לקצר את שערה וללכת בעוז לעבר המצלמה – איור מודגש ומשומש של התעצמות נשית וקריאת תיגר על העולם.

השורה התחתונה: תערובת חצי אפויה