"ג'נטלמן ג'ק" מציגה את הגיבורה הלסבית הכי רלוונטית בטלוויזיה

"גברת פייג' דיברה על זה שאני צריכה להתחתן. אמרה לי שיש לי גזרה טובה, עור פנים טוב, ושיש לי, לדעתה, מזג טוב. שאני אהיה יפה אם אקשט את השיער שלי בקשתות, כמו שכולן עושות עכשיו, עם תלתלים וכדומה. היא אישה וולגרית, טובת לב, שאוהבת לתת עצות. הגבתי בחיוב: הולכתי אותה שולל, ואני מעזה לומר שעברתי את המבחן בהצלחה ענקית" (מתוך היומן של אן ליסטר, 9 באוגוסט 1818).

איך נראו חייה של הלסבית המודרנית הראשונה? לא פשוטים, אפשר לשער. אן ליסטר הייתה בעלת קרקעות ויזמית באנגליה של המאה ה־19 – אישה קשוחה, מלאה בתשוקה להצלחה, להישגים ולנשים. סוראן ג'ונס ("דוקטור פוסטר") מגלמת את ליסטר בהפקה החדשה של HBO ו־BBC 1, "ג'נטלמן ג'ק", שעלתה השבוע לשידור בישראל. דמותה של ליסטר כיכבה בלא מעט סרטים וספרים שנכתבו בעקבות היומנים שלה, בהם תיעדה באובססיביות את החיים המקצועיים והאישיים הסוערים שלה בעידן הפרה־ויקטוריאני. חלק מהיומן כתוב בקוד: את החלקים הג'וסיים יותר, שמתארים סקס סוער עם נשים, כתבה ליסטר באופן שהצריך פיענוח על ידי היסטוריוניות. אלה ראו בכך הוכחה כמעט יחידה לכך שנשים בתקופתה של ליסטר הצליחו, למרות הרדיפות והקשיים, לנהל יחסים רומנטיים ומיניים אחת עם השנייה, וקטעי היומן האלה גם הדגימו את המחיר שהן שילמו על כך.

"ג'נטלמן ג'ק" (צילום: באדיבות HBO)

עוד כתבות מעניינות:
הדבר היחיד שביונסה לא מסוגלת לתת למעריצים שלה
השנה היא 2019, למה יש כל כך הרבה נשים מתות בטלוויזיה?
"משחקי הכס" עונה 8 פרק 2: סצנת הסקס שלא באמת רצינו לראות

ליסטר הייתה חלוצה של ממש, כי לא היו לה מודלים לחיקוי: המילה "לסבית" לא נאמרת ולו פעם אחת בסדרה, פשוט כי היא לא הייתה בשימוש בכלל. ליסטר לא מוותרת על מי שהיא ולא מתביישת בעצמה, גם כשהיא משלמת על זה בבידוד חברתי. זה ייצוג משמעותי בתקופה שבה חשיבה חופשית לא הייתה אופציה עבור נשים.

כל חייה הייתה ליסטר במערכות יחסים לסביות בלבד ומעולם לא נישאה לגבר, כעקרון. "אני אוהבת רק את המין היפה ביותר", היא מסבירה בסדרה, מציגה את הטענה הרדיקלית שאהבה נשים היא אופציה לגיטימית לחיים מאושרים ודוחה את הטיעון שלסביות מנוגדת לטבע ("אם הייתי חיה עם גבר, זה היה בלתי טבעי"). לאורך הסדרה ליסטר מנסה לכבוש את לבבותיהן של נשים יפהפיות וחכמות, אבל היא מבקשת מהן להצטרף אליה לאורח חיים שלמעשה אינו קיים ואסור אפילו לחשוב עליו.

ליסטר המציאה את האופציה של חתונה לסבית, רעיון שעדיין לא כולם מצליחים לקבל גם עשרות שנים אחרי. החתונה אינה חשובה בפני עצמה כריטואל שמכשיר את ליסטר כהטרונורמטיבית ו"רגילה", כי היא לא מרגישה "לא רגילה" מלכתחילה. החתונה היא רק אמצעי, לא המטרה: ליסטר רוצה להיות מאושרת, לא סטנדרטית. בעידן שבו הקהילה הלהטב"קית חלוקה בדעותיה בסוגיות של מאבקים להורות או חתונה, ליסטר מציגה לנו סדר עדיפויות חדש: אושר קודם, "מה יגידו" אחר כך, וילדים מחוץ למשוואה.

"ג'נטלמן ג'ק" (צילום: באדיבות HBO)

הלסבית לא מתה בסוף

נוסף לכל הטוב הזה, "ג'נטלמן ג'ק" נמנעת מהייצוגים התרבותיים הכל כך שחוקים של לסביות כנשים אומללות, בודדות ואובססיביות לסקס. ליסטר לא נענשת בסדרה על כך שהיא שוכבת עם נשים רבות, בניגוד למשל לשיין מ"ישנן בנות", שמוצגת כמכורה פתולוגית לסקס, כחלק מתסביך האב הנעדר שלה. האהבה של ליסטר לנשים מקבלת את אחד הייצוגים הריאליסטיים ונטולי השיפוט שנראו על המסך עד כה.

החברה האנגלית המעונבת לא יודעת איך לאכול את ליסטר: מצד אחד היא נחשבת לאשת העולם הגדול בזכות מסעותיה (היא למדה אנטומיה בצרפת למשל), ובזכות היזמות שלה (היא משפצת את האחוזה הרעועה שלה ושל משפחתה ומקימה מכרה פחם). מצד שני היא נחשבת למסוכנת, כאילו היא מחביאה סוד אפל. ליסטר נודעה כאישה שמפתה נשים, ובכך היא מאיימת על השלמות הרוחנית שלהן. כלומר, היא לא רק איום על חייהן בהווה, אלא גם על החיים שאחרי מותן – אז יידונו כמובן לשריפה באש הגיהנום הנצחית. הסדרה עושה ריקליימינג לכינוי המשפיל "ג'נטלמן ג'ק", שנועד להגחיך את ליסטר: הפיכה של שם הגנאי לחיובי, פרקטיקה אהובה במיוחד בעולם הלהט"בי שהפך את המילה קוויר מעלבון לגאווה.

הייצוג הנשי מקבל פה עוד תיקון: ליסטר היא אשת עסקים קשוחה שמנהלת מו"מ שאפשר ללמוד ממנו גם היום, אבל כל זה לא בא על חשבון האנושיות שלה. היא מעסיקה הוגנת בתקופה שבה ילדים בני חמש עובדים במכרות פחם, ודואגת לאנשים שלה. עצם העובדה שהיא אינה קריקטורה של דורסנות, אישה שרוצה להיות אגרסיבית "כמו גבר", הופכת אותה לדמות שלמה ומעוררת הזדהות.

מחלקת התלבושות של "ג'נטלמן ג'ק" עושה עבודה מעולה באסתטיקה הספציפית של ליסטר, שניסתה לטשטש ולבטל את סממני המגדר שלה באמצעות מראה מוקפד שכלל בגדים שחורים בלבד ושיער אסוף מתחת למגבעת. אבל אסתטיקה לא יכולה לפתור את הבעיה שלה: כפי שהיא מעידה, היא תקועה בגוף הלא נכון. הנפש שלה רוצה לכבוש את העולם, אבל הגוף שלה מגביל אותה לקיום נשי.

חובבי "דאונטאון אבי" ורומנים של ג'יין אוסטן ימצאו כאן את כל המאסט האבז של הדרמה התקופתית: פוליטיקה של המעמד הגבוה, השבע להגעיל; חלופות מברקים אינטנסיביות; ועיצוב פנים מצועצע ושמלות נפוחות עם מחוכים מעלפים. ההפקה חסרת רבב, גם אם העריכה קצת חדה מדי בניגוד לתסריט הרגיש. כיאה לעידן הפוליטקלי־קורקט־למוות, העלילה לא מתעלמת מהמשרתים והפועלים, כך שאי אפשר להאשים אותה באליטיזם מוחלט. סצינות הסקס אמנם מעטות אבל לא פורנוגרפיות: הלסביות כאן אינה קישוט, אלא חלק מהעלילה. ויש עוד עניין משמח: הדמות הראשית פונה אלינו ישירות ושוברת את הקיר הרביעי שוב ושוב, באופן בלתי צפוי וחינני, שגורם לנו להתאהב בדמות אפילו יותר.

← "ג'נטלמן ג'ק", HOT HBO, חמישי 22:00 וב־VOD; סלקום TV;יyes London

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד