ג'פרי'ס: מצאנו את המאנץ' ששכונת פלורנטין הייתה צריכה
זאת לא סנדוויצ'יה ולא טוסט נקניק, אלה כריכים אמריקאים מושחתים ונדיבים עם רוטב צ'דר בוהק ויפהפה, ולמרות שדרושים שם כמה שיפורים והידוקים, "ג'פרי'ס" היא חוויית המאנץ' הלילית שהייתה חסרה במוקד המינצ'וז העירוני
יום אחד מישהו יהיה חייב לכתוב את ספר תולדות המאנץ' הפלורנטינאי. זה לא יהיה ספר כזה ארוך, ובטח לא כזה מעמיק, אבל הוא יהיה כיף בלתי נלאה. פיצות מפוקפקות, בורגרים שירחם השם, חומוס נקמני והמצאות מטבח שנולדו בשעות ארורות של הלילה. עם כל הכבוד לאהרוני, אברון ובן אדרת, אני די בטוח שמבחינה מספרית יותר אנשים אכלו את הזבל המספק הזה מאשר במסעדות שלהם. מאנץ' פלורנטינאי טוב, מעבר לזה שהוא חייב להגיע בשעה ובמצב הצבירה האנושי הנכון, צריך להיות מלכלך, זול וסופח. עכשיו פלורנטין מתחדשת בטייק חדש על מאנץ' נושן.
"ג'פרי'ס", סנדוויצ'יה חדשה שנפתחה בפינה העמוסה של פרנקל-ויטל (ממש לצד "לה טיגרה" המצוינת), שואפת להביא את המאנצ'ים של שיקגו לשכונה התל אביבית המושמצת. היא הוקמה על ידי צמד חברי ילדות שגרו במשך שנים בעיר הרוחות האמריקאית, והבינו שאוכל הרחוב המושלם שלה יכול להתאים בול לממנצ'ס הפלורנטינאי. ולמרות המראה שעשוי להטעות, למרות שחלק נכבד מהתפריט שלהם בנוי על נקניקים, למרות שכלי החימום העיקרי שם הוא זוג טוסטרים ענקיים, חשוב לי להדגיש – זה הוא לא טוסט-נקניק.
אני עושה את ההבחנה הזו כי טוסט-נקניק זכה בארץ לבוז די מוצדק, בעיקר כי הוא לא ממצה את פוטנציאל השחיתות שטמון בו. לחם, כמה רטבים ונקניק עייף שהינדס תיכוניסט מותש זה הגרסה הכי עצובה למה שפוטנציאלית, יכול להיות כריך נהדר. ובג'פרי'ס, ובכן, מנסים לקחת את הרעיון הבסיסי של הטוסט נקניק ולשדרג אותו לכדי שחיתות אמריקאית, ראשית כל בעזרת הרכיב שעד כה היה חסר – גבינה. רוב הכריכים של ג'פרי'ס מערבבים בין לפחות סוג אחד של בשר (וחלקם יותר) וסוג אחד של גבינה (כנ"ל), חלקם מתהדרים ברוטב צ'דר צהוב בוהק יפהפה ולא מתביישים ללכלך את העטיפה בשום צורה. והרי ידוע שחוסר בושה זה חלק מהותי מהמאנץ'.
השירות במקום הולם לשכונה, מאוד מזמין וחברתי, המוכרת הציעה לי לטעום מהבשרים והרטבים (יש להם כתריסר שמוכנים במקום, אל תפספסו את רוטב חמאת הבוטנים והצ'ילי), המליצה על מנות, הסבירה בנדיבות ואז הכינה לי שלושה כריכים, לצד תוספת של תפוד באיולי צ'ילי ובצל ירוק, שהיה טעים מאוד ונדיב ברוטב (18 ש"ח). כל אחד מהכריכים מוגש עם שני רטבים בצד (למרות שהמוכרת נתנה לי באהבה טעימה מכמעט כל הרטבים) ומעט תפוצ'יפס, שזה אמנם הרגל יותר אירופאי משיקגואי, אבל מי אני שאתלונן על תפוצ'יפס?
התחלתי בהתאם לרוח המקום בנקניקיית שיקגו בולס (48 ש"ח), שאולי נשמע קצת יקר לנקנקיית צ'וריסו, אבל מוגשת בלחמניית מחמצת גדולה ועם בשר מפורק בסגנון סלופי-ג'ו, כרוב כבוש, בצל מקורמל, מיונז, קטשופ, חרדל ורוטב הצ'דר האיימתני. מעבר לבעיה הנדסית קלה (כשנוגסים בלחם הפריך הנקניקיה ושאר תוכלת הכריך נוטים להחליק החוצה) היתה מאוד טעימה, מלכלכת ושומנית בדיוק כמו שצריך. שילוב הטעמים בין הרטבים לקומץ הירקות נותן להכל טעם עז שלא מתמקד רק בזה של הנקניקיה, ומתבטא בכריך נהדר לספוג איתו אלכוהול.
אחריו נרשמה אכזבה קלה מכריך הפילי-צ'יז סטייק (56 ש"ח). למה המקף דווקא שם? לכותבי התפריט הפתרונות. בכל מקרה, הכריך הורכב מאותו לחם מחמצת מצוין, וכלל גם איולי שום, רוטב צ'דר ובצל מקורמל (והמוכרת גם הוסיפה לי חלפיניו מצוין על חשבון הבית), רק שרצועות האנטריקות הדקיקות היו הרבה יותר קרובות לנקניק מכפי שהייתי רוצה, ולא יזיק לחתוך אותן בעובי כפול ולצרוב אותן מעט על משטח הטוסטר כדי לשדרג את המנה הזו. שלא תבינו לא נכון, היא עדיין היתה טעימה מאוד, אבל בכל תרחיש שלא יהיה, זה קצת חוצפה לקרוא לזה צ'יז סטייק, ובטח עוד להצמיד את שמה של פילדלפיה לזה. עדיף שתדבקו בשיקגו.
מה שיכל להסתיים כחוויה די טובה בסך הכל במקום שלא ציפיתי לה, הפכה לחוויה מיוחדת בעזרת כריך אחד אחרון – פולדביף (48 ש"ח), שנבנה על בריוש קסטן, בשר אונטריב מפורק ועסיסי, בצל מקורמל, ברביקיו, איולי צ'ילי ורוטב צ'דר. הלחם נקלה לרמה כמעט פחמית (ודווקא בקטע טוב), הבשר תפס מקום מרכזי, הרטבים והגבינה השתלבו באופן מושלם עם הבצל וטעמי מתקתקות חזקים התנגשו בהנאה בחריפות הקלה. זה כריך מיוחד, מספק ואפיל משתלם יחסית מבחינת המחיר. יש עוד כמה הידוקים לעשות בג'פרי'ס, כמו למשל להוסיף צ'יפס כי אי אפשר לנגב כל כך הרבה רטבים עם תפוצ'יפס, אבל הם בהחלט ראויים להיכנס לרשימה המתארכת של מאנצ'ים ראויים בפלורנטין.
ג'פרי'ס, ידידיה פרנקל 7, א'-ד' 12:00-01:00, ה' 12:00-02:30, ו' 12:00-19:00, ש' 18:00-01:30