אפילו השוטרים מקיאים: "גרוטסק" מבטיחה להיות גרוטסקית, ומקיימת

עד כה, שנת 2024 הייתה מדהימה עבור ז'אנר האימה. היו לנו כל כך הרבה יצירות חדשות, מאתגרות, מצמררות ומותחות: מ-"לונגלגס" עם ניקולס קייג' בתפקיד דמוני להחריד, דרך "לייט נייט עם השטן" שהביא זווית חדשה על סרטי Found Footage, ועד "הנוסע השמיני: רומולוס", שהחזיר את אלמנט האימה לפרנצ'ייז הוותיק והאהוב. כל אלה דוגמאות לסרטי האימה המעולים שיוצאים השנה, והיא אפילו לא נגמרה, וזה עוד מבלי לדבר על גל סדרות האימה שפושט ברשתות הסטרימינג. בשנה שכזאת חברות ענק לא להישאר מאחור, אבל אם הצלחנו כבר לעלות ברף, הן גם לא יכולות לזלזל בו. לכן לא לגמרי הצלחתי להכריע מה חשבתי על "גרוטסק", הסדרה החדשה של ריאן מרפי, ג'ון רובין בייטס וג'ו בייקן בדיסני+.

>>

הבלשית לואיס טריון חוברת לנזירה-עיתונאית מגאן דובאל, על מנת לאתר רוצח סדרתי שרציחותיו מתאפיינות בסממנים דתיים. תכלס דיי קלאסי. לואיס היא בלשית חדת הבחנה עם בעיית אלכוהול חמורה, שמתמרנת בין הזוועות שהיא רואה כל יום בעבודה לבין חיי נישואין כושלים. ניסי נאש עושה את העבודה הכי טובה שהיא יכולה עם הטקסט הבנאלי להפליא שכתבו לה, אבל לפעמים זה מרגיש כאילו ריאן מרפי נתן לבינה מלאכותית לכתוב את כל השורות שלה. זה ניכר, למשל, כשהיא מצדיקה את האלכוהוליזם שלה, ואפילו כשהיא מתעמתת עם המנהלת המוזרה של בית החולים. ובכלל, אין הרבה דיאלוגים טובים פה, אבל זה לא אומר שהעלילה והוויזואליה לא מעניינת מספיק כדי לראות את זה.

הזוועות שרואים בסדרה באמת גרוטסקיים – איברים בחוץ, קניבליזם והשחתת גופות באופן תנ"כי, שלוקחת המון השראה מ"שבעה חטאים" האלמותי של דייוויד פינצ'ר, עד לרמה שלפעמים מרגיש כאילו מדובר ברוצח קופיקאט. זה עובד מבחינת האפקט, למרות שבתור צופה ישראלי שכל השנה האחרונה ראה זוועות מכל עבר, זה לא מאד השפיע עליי. הסדרה, לעומת זאת, תנסה להוכיח לכם שזה מזעזע בעזרת שוטים רבים של שוטרים מקיאים. בפעם הראשונה זה הגיוני, בפעם השלישית זאת כבר קומדיה.

זאת כן הפעם הראשונה שבה אני רואה את הארכיטיפים של השוטרים הקשוחים מזדעזעים, וזה שונה בנוף והופך גם את השוטר הניצב לדמות אנושית שלא יודעת איך להתמודד עם הזוועה הלא אנושית שהוא רואה מול עיניו. בדרך כלל בסרטים או סדרות מהסוג הזה, זירת הרצח היא החלק המעניין ביותר, אבל כאן הרגעים שעשויים הכי טוב הם הרגעים שלואיס מזהה תנועות בביתה. הם מבויימים היטב, ובצורה קריפית ביותר כמו שרק ריאן מרפי יודע, ועדיין זה מרגיש שמשהו חסר, והמשהו הזה זאת אמירה.

זה לא ש"גרוטסק" סובלת מחוסר ערך בידורי. אם אהבתם את "שבעה חטאים" כנראה שתהנו גם ממנה, פשוט רוב הקהל מחפש משהו מעט מורכב יותר בסרטי האימה, במיוחד כשמדברים על נושא כל כך לעוס כמו רוצח סדרתי שפועל ממניעים דתיים. אם כבר השתמשתם בקלישאה, לפחות שיהיה לכם משהו חדש להגיד עליה. אולי ריאן מרפי תקוע על מצב פס ייצור ופשוט מוציא לפועל כל שטות שעולה לן לראש, אולי הוא פשוט חלוד אחרי 12 עונות של "אימה אמריקאית", כך או כך התוצאה הזאת הייתה אולי מתקבלת טוב יותר בשנת 2013 ולא בשלב הנוכחי של הז'אנר.
"גרוטסק", עכשיו בדיסני+