למה אני סוגר את המסעדות שלי ועוזב את תל אביב? בגלל העירייה

בתאריך 17.7 פרסמתי פוסט שהפך ויראלי בקבוצת Secret Tel Aviv, שובו אני מספר על התנכלות העירייה והמשרד לאיכות הסביבה לעסקים שלי. אני רוצה להתחיל באמירה חשובה: אני כבעל עסקים הנמצאים בתוך השכונות בעיר מודע למורכבות בניהול המרקם העירוני. אני מנהל ארבעה עסקים כ-10 שנים. אני חי ונושם את דרום העיר. בעבר, כאשר העירייה עשתה פעולות הכרחיות למען בעלי העסקים או התושבים – השתמשתי באותו כוח כדי לציין ולפרגן על פעולותיה, וגם הפוסט שפרסמתי אתמול היה מוכן אצלי בפתקים כמה חודשים וניסינו להמנע מהפרסום שלו, "למען שלום בית".

 

הבאנו יועץ אקוסטיקה. סידרנו את הווליום במקום. לא עזר. התלונות המשיכו. הסרנו את המוזיקה לחלוטין. פירקנו את הרמקולים – אין מוזיקה בעסק שלנו כבר חודשים. ובכל זאת – הסירוב לרישוי נשאר

 

הסיפור האישי שלי הוא סיפור של כל בעלי העסקים, כל אחד בדרכו.
מקור הבעיה היא שבתור בעל עסקי בילוי אתה אוטומטית ניצב כ"נגד" העירייה. במקום לעודד ולחבק, אתה מסומן כ"בעיה". וכך בכל מפגש בין דייר לבעל עסק, בעל העסק תמיד יהיה בחזקת אשם – במקרה שלנו אפילו אם הוכח אחרת.

העיר משתנה, מזדקנת ומתייקרת, ובר כמו הדדה, שהיה פתוח עד ארבע בבוקר לפני הקורונה, מתבקש לסגור כל ערב עד חצות. אנחנו מקבלים את השינוי ומתבגרים יחד עם העיר שאיבדה את המודעות שלה לעצמה, כשכל מה שנשאר מהעיר ללא הפסקה היא עיר של בתי קפה (משובחים). חיי הלילה של תל אביב בנסיגה מתמדת. בתוך כל זה, לאורך השנתיים האחרונות, אני משרת במילואים באופן כמעט רציף – מעל 250 ימים. שניים מתוך שלושת המנהלים הנוספים בעסקים שלנו הם אנשי מילואים פעילים בעצמם, עם שירות בהיקפים דומים. ספגנו את ההיעדרויות, המשכנו להפעיל את המקומות, גיבינו אחד את השני מתוך הבנה שזו חובתנו. אף פעם לא ביקשנו הקלות. מעולם לא ניסינו להתחמק. אבל כשהגענו לבקש יחס הוגן, לבקש שיבדקו אותנו באמת – גילינו שהעיר פשוט לא סופרת אותנו.

>> לכו לישון: סגירת בנדיקט רוטשילד מסמנת את סוף עידן חיי הלילה
>> אוכלים סרטים: 31 מקומות טובים שכדאי לאכול בהם בירושלים

לפני כחצי שנה גילינו פתאום שהעסק שלנו מופיע עם סירוב רישיון במערכת העירונית – בלי שקיבלנו על כך הודעה, דרישה או כל מסמך מקדים. כשפנינו ליוזם הסירוב נאמר לנו שמדובר בטעות (חמורה!) אבל בפועל, הסירוב נשאר. העילה? תלונות יומיומיות של שכנה אחת, שמתלוננת גם כשאין מוזיקה, גם כשאין אנשים, גם כשהיא בכלל לא בדירה.
הבאנו יועץ אקוסטיקה. סידרנו את הווליום במקום. לא עזר. התלונות המשיכו.
אז הסרנו את המוזיקה לחלוטין. פירקנו את הרמקולים – אין מוזיקה בעסק שלנו כבר חודשים. ובכל זאת – הסירוב נשאר.

מאז, מגיעים אלינו פקחים כמעט כל יום. כולם רואים פעם אחר פעם שאין אצלנו מוזיקה. חלקם כותבים זאת מפורשות בדו"חות (אנחנו תמיד מבקשים לתעד). אינספור בדיקות אובייקטיביות מטעם העירייה התבצעו לאורך החודשים הללו. גם ירון הודס, נציג אגף איכות הסביבה בעירייה, הגיע בעצמו. גם נציגים נוספים מהעירייה. כולם ראו. כולם יודעים. ועדיין – שום דבר לא השתנה. התלונות ממשיכות – ולכן הסירוב נשאר.

אנחנו מקבלים אינספור דו"חות בעלות של מעל עשרת אלפים ש"ח. השקענו עשרות אלפי שקלים נוספים בתהליך סידור האקוסטיקה והסאונד במקום. התלונות שהתקבלו נגדנו מגיעות מדיירת אחת, אך העירייה בחרה לסמן אותנו כעסק בעייתי במקום להבין שמדובר ברדיפה אישית, מתמשכת, חסרת בסיס.

איך יתכן שמאות ביקורים של פקחים וגורמי מקצוע בעירייה – שדיווחו פעם אחר פעם שאין אצלנו מוזיקה – לא הובילו לבדיקה מחודשת של טיב התלונות? אנחנו פועלים לפי החוק, תחת פיקוח הדוק, נעננו לכל בקשות העירייה. לא קיבלנו שום התייחסות, למרות הודאות חוזרות בטעויות והוכחה של התנהלות בלתי מקצועית בעליל.

אנחנו ללא מוזיקה כלל כבר חודשים. אין שני לזה בשום מקום אחר בעיר – עסק ללא מוזיקה. אין רמקולים. אין חריגות. ובכל זאת – הסירוב לרישיון לא מוסר, והדוחות ממשיכים להיערם מדי יום. הורדת המוזיקה הייתה לצורך הוכחה של מה שהיה מובן לנו – מדובר ברדיפה. במקום שהעירייה תעמיד את המתלוננת במקום, נותרנו אנחנו ללא מוזיקה ועם איום מפורש מצד ירון הודס שבמקרה של כל צליל – נקבל סירוב לצמיתות. כרגע אין שום פעולה שאנחנו יכולים לנקוט ולכן בחרנו בפוסט הנ״ל.

ומה נותר? לשלם לעירייה על רישיון שאין לנו, לשלם על היתר לילה שאנחנו לא מורשים להשתמש בו, לשלם ארנונה, והתוספת המצוינת – לשלם דוחות כל יום, על עצם זה שאנחנו פתוחים. מעל עשרת אלפים ש"ח בכמה חודשים בודדים. כלומר מצד אחד אין רישיון – כדי שיהיה מותר לקנוס. מצד שני יש רישיון – כדי שיהיה מותר לגבות. בינתיים, לא התקבלה מעולם בדיקה רצינית או חוות דעת מקצועית שמוכיחה שהעסק מהווה מטרד. לא התקבלה תשובה עניינית אחת לכל עשרות ההודעות שנשלחו על ידינו.

לאחר סחבת של חודשים ללא מענה מהעירייה לגבי ביטול הסירוב, הגיעה הודעה נוספת על סירוב היתרים בעסק אחר שלנו – אנטיליה, בר יין ופסטה בפשפשים. ההודעה הגיעה ללא כל דרישה מוקדמת. כל מי שמכיר את אנטיליה יודע שהיא המקום הכי שקט בשוק הפשפשים הרועש. כמו כן, גם בקשה תמימה כזו של אקוסטיקה כרוכה בעלויות של אלפי שקלים. שכירים עם שכר קבוע ב-1 לחודש לא מבינים את ההשלכות של ההוצאות האלה.

בעקבות הסירוב הנוסף החלטנו לפרסם את הפוסט, אחרי המתנה ארוכה לפתרון דיפלומטי. הפוסט כבר נכתב לפני חודשים ולא פורסם מפחד נקמת העירייה. עכשיו אנחנו בדרך החוצה וכבר לא מפחדים. העירייה ניצחה אותנו. וכך, אחרי עשר שנים של עשייה אנחנו רוצים להזמין את כולכם לסיבוב פרידה. נסיים את הפעילות שלנו בכל העסקים בתחילת השנה, כדי לבנות עתיד חדש במקום שיחבק אותנו. נשמח עד אז לארח אתכם באחד מעסקינו – דדה, אנטיליה, המשביר (הולה צ'ולה) וברודשטיין בורגר.

לסיכום: העוול שנעשה לנו אינו שגיאה מיקרית אלא הלך רוח ברור. ראשי המערכות בעיר צריכים לבחון מחדש את איזון הכוחות הקיים בין העסקים לדיירים, כאשר נקודת המוצא צריכה להיות "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לכם?"; מדובר בשינוי גישה שצריך לעבור בכל מערכות העירייה מראשה ועד אחרון הפקחים. אם העירייה רוצה לעשות צדק, יש לנו למעלה את כל הדוחות. הכסף הזה חשוב לנו כמו חמצן. מותר שיהיו טעויות, ואנחנו מזמינים את עיריית תל אביב-יפו לרדת מהעץ, לבקש סליחה ולסדר את הטעות. תרבות ההתגוננות המערכתית כנגד עסקים קטנים היא ירייה ברגל, ואנחנו מזמינים את העירייה לשנות כיוון, אחרי חמש שנים של מלחמה, קורונה והפגנות.

הגיע הזמן שהעיר תתעורר על החיים שלה שהם החיים שלנו.
חיי הלילה אינם מותרות, הם היסוד לעיר ליברלית שוקקת חיים.
ושכל החיילים יחזרו בריאים ושלמים, שהחטופים הנמקים בשבי חמאס יחזרו הביתה במהרה ושישכון שקט ושלום עם אויבינו המרים.

***

תגובת עיריית תל אביב-יפו: "עיריית תל אביב-יפו רואה בבעלי העסקים בעיר שותפים מרכזיים לפיתוח הכלכלה העירונית וחיי הקהילה, ופועלת באופן שוטף לקידומם ולשגשוגם.
"לגבי הבר דדה – מדובר בעסק שעליו התקבלו תלונות מתמשכות בגין מטרדי רעש. בהתאם לנהלים, הוצא סירוב רישיון, ובמקביל מבוצעות ביקורות על ידי אגף הפיקוח והרשות לאיכות הסביבה. בעקבות המצב הביטחוני חל עיכוב חלקי בבדיקות, וההליך ממשיך בימים אלה. הסירוב יבוטל ככל שיתברר שהמטרדים פסקו.
"לגבי אנטיליה – הסירוב הוצא בשל אי-המצאת מסמכים הנדרשים לרשות לאיכות הסביבה לטובת הוצאת רישיון עסק והיתר לשימוש חורג, על אף פניות שנשלחו לבעל העסק בדואר ובדוא”ל.
"אנו מודעים למצב המורכב שבו שרוי בעל העסק, אשר משרת במילואים, ומקווים כי מאחר שהדרישות ממנו הן פשוטות, הבעיה תגיע אל פתרונה בהקדם. נדגיש כי העירייה תמשיך לפעול לאיזון בין עידוד חיי המסחר והלילה לבין שמירה על איכות חיי התושבים".