העולם של "דה בויז" אף פעם לא מאכזב, גם כשהוא משיק סדרת קולג'

בעשור האחרון הספקתי להתאכזב מלא מעט פרנצ'ייזים: היקום הקולנועי של DC וזאק סניידר הרגיש כמו להסתכל על תאונת רכבת ממש יפה; היקום הקולנועי של מארוול הפך להיות ארוך יתר על המידה, ודי המאיס את עצמו; סרטי הספין-אוף של הארי פוטר הפכו את היקום הקסום שיצרה ג'יי קיי רולינג למתקן משעמם בלונה פארק. רק פרנצ'ייז אחד הצליח לא לאכזב אותי אף פעם, "דה בויז" (וגם הפעם, כמו תמיד, אני לא מתכוון לקרוא לה "הבנים").

במשך שלוש עונות, הסדרה שיצר אריק קריפקי (ומבוססת על קומיקס באותו השם) המשיכה לספק פרקים מלאי סאטירה נשכנית והומור פרוע. הדמויות ברוטאליות, הגיבורים הם נבלים, הנבלים הם גיבורים, ואף פעם לא מתאכזבים מהרס המותג. מעולם לא יצאתי מבואס מפרק של "דה בויז", ולמרות ששמעתי לא מעט ביקורת על העונה השלישית, גם בה הייתה הרגשה שהטוב עוד לפנינו. במהלך ההמתנה לעונה השלישית צפיתי במיני ספין-אוף "שטני", שהרחיב קצת את היקום של דה בויז עם פרקי אנימציה קצרצרים. עכשיו, בזמן ההמתנה לעונה הרביעית, מגיעה סדרה נוספת שנועדה לחקור עוד יותר את העולם של דה בויז – סדרת הקולג' "דור ה-V".

מארי מורו (ג'אז סינקלייר), הפרוטגוניסטית של הסדרה החדשה, היא יתומה שגדלה ברד אוקס, בית המחסה לגיבורי על שלא ניחנו בכוחות באמת מוצלחים כמו היכולת לעוף או לירות לייזר מהעיניים. נגיד, הכוח של מארי, שהוא שליטה בדם. והיא עוד חולמת להיות גיבורת על, אז היא עושה את כל מה שגיבור על צעיר עושה – הולכת לקולג' של גיבורי על כמובן. ועבור זה יש את הקולג' גודולקין, מקום שמרגיש קצת כמו שילוב בין הארי פוטר לאקס-מן. בעיקרון יש מסביב המון אנשים צעירים עם יכולות מיוחדות, כל אחד מהם מקבל דירוג והעניינים מסתבכים כשנחשף אגף סודי שמבצע ניסויים על סטודנטים בעייתיים.

הנחת המוצא שלי היתה שהצפייה ב"דור ה-V" תהיה פחות קשוחה מדה בויז. אחרי הכל, זו רק סדרת קולג'. עד כמה רחוק הם ילכו? ובכן, התשובה היא מאד רחוק. כבר בסצנת הפתיחה אנחנו רואים את מארי הורגת בטעות את הוריה עם דם המחזור הראשון שלה בגיל 12. זה לא נעים לצפייה בדיוק כמו שזה נשמע (ולא כי "איכס, מחזור", אלא כי להרוג בן אדם עם כל הפרשת גוף זה דוחה). וכראוי לסדרה מבית "דה בויז", יש לא מעט רגעים בסדרה שיכולים לגרום לצופה לנוע בחוסר נחת בכיסא. מארי, למשל, צריכה לחתוך את עצמה בכל פעם שהיא צריכה מקור דם, ושותפתה לחדר אמה (ליז ברודוויי) מתכווצת רק שהיא מקיאה, וסובלת מהפרעות אכילה כי אמא שלה מנסה להשתלט על חייה. אה, ולמה לא לזרוק למיקס הזה גם סצנה מאד גרפית שלה נתלית על זין של גבר שהיא הזמינה לסטוץ?

למרות המראות הלא נוחים, יש גם דברים שיותר כיף לראות. האקשן בסדרה עשוי כל כך טוב, והליהוקים בינתיים מוצלחים, כולל הליהוק של פטריק שוורצנגר לתפקיד "גולדן בוי", ההבטחה הגדולה של המכללה שמתוייג (באופן טבעי) כבר על ההתחלה בתור ההומלנדר הבא. והליהוק הזה כל כך מדויק. בטח כבר ניחשתם שפטריק שוורצנגר הוא בנם של ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר. מצד אחד מהגר שהפך לשחקן מפורסם, מצד שני משפחה נשיאותית – איזה ייצוג הולם לדור חדש של פטריוטיזם אמריקאי.

השאלה הגדולה סביב מארי היא "האם הגיבורה תהפוך למושחתת כמו האחרים, או שהיא תשמור על היושרה שלה?", ואנחנו רואים כבר בפרקים הראשונים סימנים רבים לזה, ועדיין אין תשובה חד משמעית. אבל אם צריך לשער לפי ההיסטוריה של הפרנצ'ייז, אין דמות שנשארת נקייה, כולם פגומים, כולם דפוקים ולכל אחד יש את המטען שלו. יואי היה מוכר בחנות אלקטרוניקה לפני שחייו השתנו והוא פגש את בוצ'ר, לפרנצ'י יש גם המון צלקות ו-M.M ממשיך לנטוש את המשפחה שלו כדי להילחם בגיבורי העל. החטאים של הדמויות תמיד מלווים אותם ביקום של "דה בויז", וכך גם את מארי רודף חטא מן העבר. זה מנגנון מעניין לדמויות בסדרה, בעיקר מפני שאנחנו לא רואים כמעט פרוטגוניסטים פגומים. כלומר, תמיד יש פגם כלשהו, אבל בפרנצ'ייז הזה, כשמדברים על פגמים מדברים על פגמים אמיתיים – כאלה שלא ניתן לגשר עליהם. דווקא אותם הפגמים הם אלה שגורמים לנו לאהוב כל כך את מארי, כי היא מרגישה מאד אנושית. 

בניגוד לגיבורה שלנו, קשה לאהוב את השותפה שלה, שבפרק הראשון קצת לוחצת יותר מדי עם הרצון לממש את פנטזיות הקולג' שלה. היא שתיינית וחולמת לעשות שלישייה בקולג', כי זאת חוויה שחובה לעשות בקולג', וזה לא מרגיש אותנטי בהתחלה – אבל מתאזן בפרקים לאחר מכן, עם עומק שנוצר לדמות בעקבות ההתמודדות שלה עם סיטואציות מורכבות. בנוסף לדמויות המצוינות ולזווית החדשה והמעניינת, אנחנו גם מקבלים עדכונים קטנטנים על מה שקורה בסטוריליין הראשי של הפרנצ'ייז – כמו לדוגמה היחס בתקשורת שלא שייכת לווט בקשר להומלנדר, שמואשם ברצח אכזרי של מפגין חף מפשע (כזכור מסוף העונה השלישית).

היקום של "דה בויז" מתרחב, וזה סימן טוב. בינתיים. עוד מוקדם לקבוע את הצלחתה של "דור ה-V", אבל אם היא תמשיך בקצב הזה אנחנו נקבל כאן דמות מעניינת שמתפתחת באופן לא צפוי, ואולי אפילו הסדרה תוביל את העלילה לעונה הרביעית של "דה בויז". מה שבטוח זה שיהיה מעניין, מדמם וחולני, ויהיה ממש כיף לצפות בזה. זו לא בהכרח צפייה פשוטה (אל תאכלו תוך כדי. אל תשאלו למה אני יודע), אבל אין ספק שאחרי שלוש עונות בפרנצ'ייז מתגבשות לאט לאט תכניות רציניות יותר לגבי היקום הקולנועי המעוות הזה, ואם ככה נראית סדרת הקולג' שלהם, מה יהיה כשגיבורי על יצטרפו לצבא ארה"ב? האם נקבל סדרת מלחמה? אולי אנחנו יכולים לקבל גם סרט באורך מלא? כי תכלס, עם הרמה הזו, לא הייתי מתנגד לראות גם את "שחר השבעה".