איך לבנות בית בזמן משבר: את הדירה הזאת אתם חייבים לראות

מי: דביר דור (31), מתן ספנסר (35)
איפה: דרך קיבוץ גלויות
ותק: חצי שנה
מטראז': 70 מ"ר

משבר ההייטק, משבר הדיור, המשבר הכלכלי (ומשברים אחרים), גרמו לדביר, אדריכלית ומעצבת מוצר, ומתן, מוזיקאי וסאונד דיזיינר – להבין שבמרכז העיר הם כבר לא יגורו. את הדירה בדרך קיבוץ גלויות, שבמקור קנו להשקעה, הם העבירו שיפוץ בזק של שבועיים בתקציב מוגבל של 50 אלף שקל. איכשהו, זו הפכה להיות נקודה של אור ברחוב החשוך (תרתי משמע), ובית שמוכיח לנו שוב שדווקא המגבלות – הן אלה שיוצרות קסמים.

"שנינו עבדנו בחברות סטארט-אפ מצליחות", מספר מתן, "שאפשרו לנו בזמנו לרכוש דירה להשקעה בדרום העיר. מהר מאוד הסטארט-אפים האלו נסגרו, ומצאנו את עצמנו – אדריכלית ומוזיקאי – בדירה שאנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו. חוסר היציבות של השוק והרצון להיכנס להריון גרמו לנו להבין שהשקעות כבר לא יהיו פה ושאנחנו צריכים לעבור לדירה שקנינו ולהיות בעלי הדירה של עצמנו".

"הדירה הייתה שייכת לזוג דתי מבוגר", מוסיפה דביר. "היא הייתה מלאה בארונות קיר ישנים, תאורות פלורסנט ואלתורים שגילינו תוך כדי השיפוץ, שהיה רצוף הפתעות. זה היה אחד הפרויקטים המורכבים שתכננתי, שדרש אינסוף פתרונות יצירתיים. המזל היה שכל המשפחה שלנו התגייסה למשימה, ובמיוחד דוד שלי, אלי לוי, קבלן במקצועו, שליווה אותנו באופן צמוד ובמסירות אין קץ שרק בזכותה הצלחנו לעמוד במשימה, בתקציב ובזמן".

המטבח

"שנינו מבשלים ואופים, ככה שהיה לנו חשוב שהמטבח יהיה מרווח ונוח", מספרת דביר. "את המטבח עצמו הזמנו מאחת החנויות בהרצל עם השלט 'מבצע! מטבח רק ב- 2,000 שקל', פשוט כי לא היה לנו תקציב למשהו אחר. כדי לטשטש את החומר והעבודה הזולים, החלטנו לעשות אותו בוורוד כשאת הפרזול הזמנו מעלי אקספרס. אולי זה בגלל הכנסייה הוורודה שממול או אולי זה בגלל ההורמונים של ההיריון – אבל אנחנו אוהבים אותו מאוד".

הסלון

"את רוב הרהיטים והעציצים העברנו מהדירה הקודמת שלנו, כשגם הם ברובם מהחנויות שעל רחוב הרצל. לסלון חיפשנו תמונה גדולה וזולה, ובסוף מצאתי שמיכת טלוויזיה בעלי אקספרס שהחלטנו לתלות על הקיר. את כלי הקרמיקה סבתא של מתן יצרה והביאה לנו במתנה, ושאר התמונות על הקיר הן מהבית של סבתא שלי", מספרת דביר.

פינת האוכל

"מהמרפסת הסגורה עשינו פינת אוכל, עטופה כולה בווילונות לבנים, כדי לטשטש את הכביש הסואן שבחוץ ואת החום מהחזית הדרומית", מסבירה דביר. "את השולחן קנינו בשוק הפשפשים בחיפה וצבענו בוורוד כמו המטבח (כי אם כבר, אז כבר), ואת הספסל אבא של מתן בנה לנו, כמו עוד מספר רהיטים בבית. את פינת הזולה הרכבנו מכריות של ספה ישנה, ואת הכד שמשתלב פה באופן הרמוני קנינו בשוק בפורטוגל. אין כיף כמו לשתות פה את הקפה בבוקר, או לארח פה ארוחות שישי עם המשפחה והחברים".

קיר הייחורים

"במסדרון עמד ארון קיר עמוק וגבוה שחסם את המעבר ואת האור. כשהורדנו אותו גילינו שהוא השאיר על הקיר טקסטורה וצבע מיוחדים, וגם נחשפו סימוני עיפרון של המשפחה שגרה פה לפנינו, עם הגבהים של הילדים לאורך השנים. היה לנו ברור שנשאיר אותו חשוף, וכשהוספנו עליו את מנורת הייחורים שבניתי עם אבא של מתן, הוא בכלל השתדרג", מספרת דביר.

דלת חדר השינה

"כדי להאיר את מסדרון הכניסה רצינו להחליף את דלת חדר השינה לוויטרינת זכוכית, כדי שהאור מחלון החדר יצליח לחדור אליו", מספרת דביר. "מצאנו במרקטפלייס דלת הזזה ממושב בשרון במחיר מצחיק, והחלטנו שהיא תהיה הפתרון. שברנו את קיר חדר השינה, התקנו את הדלת, ובנינו את הקיר שוב סביבה".

חדר השינה

"גם עבור חדר השינה הזמנו ארון במבצע מאחת מהחנויות בהרצל, רצינו אחד גדול, ארוך וצר", מספרת דביר. "את השטיחים הבאנו מהבתים של הסבים שלנו אחרי שעברו גלגולים רבים, ואת ארגז התפירה, שמשמש אותי היום כעמדת איפור, מצאנו במחסן של ההורים של מתן. את כסא הווינטג' קניתי עם סבתא שלי בשוק הפשפשים לכבוד תחילת לימודי האדריכלות. הוא שרת אותי נהדר במשך חמש שנות ישיבה, ועדיין. את מתלה הבגדים ריתך לנו אבא של מתן, והוא אחד הפריטים השימושיים בבית".

חלל הכניסה / האולפן של מתן

"חלל הכניסה הרחב איפשר לי להכניס הביתה את כל כלי הנגינה, העריכה והסאונד, ולעבוד מפה", מספר מתן. "יש לי הרכב מוזיקלי בשם 'סלון קורטינה' עם עוד חבר, והחלל הזה הוא מרחב היצירה שלנו. אבא שלי בנה את עמדת העבודה שמכילה גם אחסון. מסביבה יש פסנתר, 5 גיטרות שונות, שידה מהסבים של דביר ואמנות שיקרה לליבנו. על הפסנתר כד זכוכית שסבתא שלי הכינה לצד ציור מזמרת מוכשרת שהפקתי, ועל השידה סקיצה שדביר קיבלה במתנה מאחד המרצים שלה בבצלאל. הדבר היחיד ששמרנו מהדיירים הקודמים הוא תמונה מתחלפת של הרב עובדיה שמצאנו באחד הארונות, אפשר להבין למה".