תחביב ידוע ואהוב בעיר הוא להציץ במעלה חלונות העיר. לא בקטע קריפי – אנחנו לא מעודדים הצצות אמיתיות – אבל בטוח שלא פעם צעדתם ברחובות העיר, הסתקרנתם על הדירות והמבנים שליד, והרמתם מבט לעבר חלון פתוח כדי לראות איזה ארון, ציור או אפילו רק מבט על קרמיקה מעניינת. אנחנו רוצים להאמין שכך נולד "בתים מבפנים", אירוע האדריכלות והארכיטקטורה העירוני הגדול בישראל, שמתקיים זו השנה ה-20 בסופ"ש הקרוב (7-9.5) בכ-185 נקודות ברחבי העיר. עכשיו לא צריך להציץ, רק להיכנס.
>>

"בתים מבפנים", המתקיים בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, פותח לביקור עשרות בתים ומבני ציבור בעלי ערך אדריכלי מיוחד, כמו גם יקיים עשרות סיורים אדריכליים, הרצאות, דיונים ומפגשים ברחבי העיר – והכל בחינם. רק צריךלמהר ולהירשם באתר, ולהגיע בזמן. זו הזדמנות להכיר את העיר דרך המבנים היחודיים שלה, האתגרים התכנוניים, אוצרותיה האדריכליים, תפקידה החברתי, האופן שבו הערכים שלה מתבטאים במבנים, המורשת התרבותית וגם החדשנות והמקוריות שמאפיינת את תל אביב. וגם סתם הזדמנות לחטט בחיים של אחרים שהתמזל מזלם ליפול על דירה מהממת בעיר המבוקשת.

בין האירועים שיתקיימו במסגרת האירוע, תמצאו מפגש ייחודי לציון יובל שנים לקרן תל־אביב שיסמן ויציגו כמה ממיזמי הדגל שבתכנון ובהקמה, כמו גם אירוע בנושא פילנתרופיה ועירוניות שיתקיים במרכז פליציה, סיור שיבאר לכם את התוכנית לשימורו ולשחזורו של בית הכנסת הגדול, סיור בבוסתן מוז"א, סיור מאחורי הקלעים של היכל מנורה והצצה אל מתחת לפרקט או סיור מעל לבלומפילד, על פארק הספורט האתגרי שנבנה על גג האצטדיון.

סיורים נוספים שתמצאו במסגרת "בתים מבפנים" יכללו מבנים היסטוריים כמו בית קק"ל, בית השידור הראשון, מגדל המים במזא"ה, בניין הסראייה ובית המושל בכיכר השעון, וגם סיורים במבני ציבור וחינוך חדשים דוגמת חוות המכלים ברידינג, המעבדה לעיר חכמה בפארק עתידים ומוזיאון אנו המחודש. בין הבניינים המסקרנים שתוכלו עוד לסייר בהם תמצאו את הירקון 70 הבלתי נשכח, שהיה ביתו של מאיר אריאל ושל מיזם "החללית"; בית הפאטיו, מבנה לשימור בנווה צדק; הפלאצו בפלורנטין; בית באוהאוס קלאסי בדיזנגוף; הבית הג'פנדי ועוד בתים רבים. מחזיקי דיגיתל כמובן יזכו לסיורים מיוחדים עבורם, אבל כאמור – כל הסיורים בחינם, אם כי לחלקם מומלץ להירשם מראש.
כל הפרטים באתר "בתים מבפנים",לסיורים בלעדיים למחזיקי דיגיתל

• ❤ תרבות
• אדריכלות
• בתים מבפנים
• עירוני

פטריק גדס (1854–1932) היה ביולוג, בוטנאי, תיאורטיקן נוף, סוציולוג ומתכנן ערים, נחשב לאחד מחלוצי התכנון העירוני המודרני. גישתו ראתה בעיר מרקם חי שבו חברה, טבע, סביבה ותרבות שזורים זה בזה, ותפקידו של התכנון הוא לאזן בין צורכי האדם לבין סביבתו. “האדם,” כתב, “אינו נפרד ממקום מושבו; המקום, העבודה והקהילה – הם מערכת חיה אחת.” גדס האמין שניתן לדחוס את מכלול החיים לדיאגרמות וסכמות פשוטות, המתרגמות עשייה אנושית למערכת של קשרים הדדיים, ומאפשרות לראות את העיר כסינתזה בין תצפית מדעית, דמיון וחוויה.

>> אל-מטחנה: האמנות פותחת לציבור את מפעל הקרח ההיסטורי בסלמה
>> גלגל הצלה: 27 תערוכות חדשות לצוף איתן אל תוך הסופ"ש

בתחילת שנות ה־20 של המאה העשרים הוזמן גדס על ידי מאיר דיזנגוף להכין את תוכנית האב הראשונה לתל אביב. התוכנית, שהוכנה בשנת 1925, הגדירה לראשונה את דמותה של העיר כעיר גנים מודרנית: רשת של רחובות מוצלים, שדרות רחבות, כיכרות, גינות ציבוריות וטיילת חופית. בניגוד לתנועת עיר הגנים הקלאסית, גדס התאימה לעיר קיימת וצפופה ובהתאמה אקלימית לחופי הים התיכון; יחידת בלוק המגורים שגיבש יצרה אינטימיות קהילתית בתוך מרקם עירוני פעיל. למרות המוניטין שלו ותוכניות רבות שהגה בעולם, תוכנית תל אביב היא היחידה שמומשה בפועל והותירה חותם עמוק על דמות העיר. בשנת 2003 הוכרזה “העיר הלבנה” כאתר מורשת עולמית, גם בזכות התכנון הייחודי של גדס.

התערוכה “חי, צומח, עיר” בבית ליבלינג מבקשת לבחון את מורשתו של גדס ואת הרלוונטיות שלה כיום, בעידן של שאלות חדשות על קיימות, חברה ומרחב ציבורי. היא נבנתה בהתאם לאופי הקומות והפעילות היומיומית בבניין, ומציעה מהלך תצוגה כרונולוגי־רעיוני בין עבר, הווה ועתיד.

קומת הקרקע: מבוא לגדס

מבוא היסטורי וארכיוני לחייו ולתפיסת עולמו של גדס ולחזון תל אביב כעיר גנים מודרנית, לצד עבודות על העיר כיום ובעתיד. כאן מוצגת התוכנית דרך עקרונות מרכזיים, שנותרו בני־בחינה גם מאה שנה אחרי. גדס היה הוגה הוליסטי: דיאגרמת ה־Valley Section שלו מציגה את הרצף בין הר לים, בין כפר לעיר תוך הצגה רב שכבתית של הסביבה (ניתן לראות בתערוכה גם מחווה מרחבית לדיאגרמה דרך מיצב לאורך גרמי המדרגות בבנין וכן בעבודה שיצרו סטודיו צ'חה). תוכניתו לתל אביב יישמה חשיבה דומה ובקנה מידה מרובה – מן העץ הבודד (או אפילו עלה) ועד מבנה המרחב העירוני כולו.

כיום, לנוכח שינויי אקלים, צפיפות עירונית והפרטת שטחים, תוכנית גדס חוזרת להיות רלוונטית. העיר נהיית צפופה וחמה יותר, והמרחבים הפרטיים, מרכיב חיוני בחזון עיר הגנים, מצטמצמים. בתוך כך, התערוכה מבקשת לגעת מחדש בשאלות העמוקות שהעסיקו את גדס ולבחון את משמעותן לעת הזו.

בחלל המתייחס להוויה העכשווית, מוצג הסרט "לחיות את גדס" שיצרו יעל פרלוב ורות ולק, דרך מעקב זוג בדירת גג תל־אביבית לאורך יממה ומפגיש את הייחוד האינטימי-רגשי שיוצרות הגינות והמרחבים שגדס יצר לצד העיר הדחוסה מלאת המתח והצמחייה המנסה לשרוד, מימד המתחזק ממול בקיר הצילומים של יעל שמידט בעבודה "בין לבין". לצד העבר והווה, מיצב ספקולטיבי שיצרה אדר' אגאתה וצניצקה (אוצרות אדר' סברינה צגלה) ובו מוצג מעין דוח עתידי המדמיין כיצד היתה תוכנית גדס נראית אילו נכתבה היום.

קומה ראשונה: התצפית של גדס

בקומה הראשונה מוצג מרחב מחקר וידע על גדס כאיש אקדמיה, הכולל ספרים, עבודות סטודנטים וחיבורים בין רעיונותיו לחקר תל אביב. במרכז המעבדה מוצג שיתוף פעולה שהתקיים בשנה האחרונה בין צוות התערוכה בבית ליבלינג לבית הספר לאדריכלות בבצלאל, בהובלת אדר’ אלס ורבקל. אוצרי התצוגה, צוף בר און וייסף אוחנה, מציגים את תמצית העבודות בשלושה אובייקטים המזוהים עם עבודתו של גדס ועם רעיון ה"תצפית" שלו.

קומה שניה: מסע בעקבות גדס

בקומה השניה "סינרגיה" מוצגות פרשנויות רב־תחומיות של כ־30 יוצרים מהארץ ומהעולם, בהקשרים עכשוויים של אדריכלות, אמנות ועיצוב. בדירה הקדמית נבחנת תל אביב כעיר גנים מתפתחת והדירה האחורית מרחיבה את המבט מעבר, ומציגה עבודות בהשראת ערים ופרויקטים אחרים שתכנן גדס, בירושלים, בחיפה, באינדור, במונפלייה ובסקוטלנד. הדירה מציעה מסע גיאוגרפי ורעיוני אחר עקבותיו של גדס, ומעלה שאלות על היכולת של חזונו להפוך תרבות מקומית לשפה אוניברסלית של חיים עירוניים.

מציגים: שי זילברמן; טוביה קורץ, לילה מועלם וליאב שלם; מאיה פולק; לימור יוסיפון גולדמן ויולי מרוז; ערן איזנהמר; מיכל דוד ונטע דבלסטין; מריה מרפלד; הלל בן־זאב פרלוב ומאיה אבואליטן;דנה כהן;רועי אבנטוב; אלכס פרפורי; ירון שטיינברג וג’אקוב ברוסמן; דנה מור; רחלי שרפשטיין; אבישר גולדמן; קארן דולב; ליאב שופן; אלון ברייאר;היידי שאצל; ג'ניפר אבסירה ; לורין מאלנגרו ;ג'יגנאשה אוז'ה; אסף גאם הכהן; טליה ישראלי ויותם סיון. לצד האמנים מוצגים סרטים קצרים שנוצרו על ידי יעל פרלוב ורות ולק, המתעדים ראיונות עם מומחים המכירים מקרוב את עבודתו של גדס, בהן נכדתו, מריון גדס.

חזית הבניין: חזונו של גדס

בחזית הבניין ובסביבתו מוצגות עבודות בהשראת תפיסתו של גדס את הקשר שבין הבניין, גבולותיו והרחוב כמרכיבים של בית הגידול העירוני המשותף. לאורך החזית מיצב האריגה של גילת בלום וסברינה צגלה, מחווה פואטית לתפיסתו של גדס את גינת הבלוק העירונית כפיסה של טבע בעיר וכמרחב חברתי ואינטימי השזור בתוך המרחב האורבני. הבניין הבאוהאוסי הופך למעין נול אריגה מרחבי, המרפסות הן המסגרות דרכן נארגות שכבות הנוף כשתי וערב.

גינת הגג הציבורית מציעה רגע של התבוננות והרהור על עתיד העיר לאור חזונו של גדס, אל מול קו הרקיע של תל אביב דרך עבודתן של רובין וינוגרונד מציריך ויעל בר מאור ומשרד "ברבים" במיצב הבוחן את מערכת היחסים בין העיר, הטבע, והחיים האנושיים והלא־אנושיים שבתוך תל אביב העכשווית. בשביל המזרחי, העבודה המוצגת על גדר המתכת באמצעות מודולים קרמיים המתלבשים על הגדר שיצרו הסטודנטים רן קיפניס, נועה בוקאי ומילי גואטה בהובלת לילך שטיאט.

לסיום, מכונות האקוויפר של מרסל טרויגר שיצר עם שותפיו בסטודיו "ארדה" עבודה המשלבת מפת מים דיגיטלית ושלוש "מכונות אקוויפר" בחללים שונים של הבית, ההופכות את בית ליבלינג לחתך חי של האקוויפר החופי – מן הרחוב, דרך המרחב הביתי ועד האטמוספירה. כך הופך הבניין כולו למעין "Outlook Tower" תל־אביבי – מרחב של מבט, חקירה, שבו החיבור בין עבר, הווה ועתיד מגלם את חזונו של גדס ל"חיים בשלמותם".

>>התערוכה "חי צומח עיר" מוצגת בבית ליבלינג עד 18.4.26. אוצרות ועיצוב תערוכה: שירה לוי בנימיני, אדר’ לימור יוסיפון גולדמן | פיתוח המחקר: שירה לוי בנימיני | חוקרת בכירה: ד״ר אדר’ קטרין רושאנט | אוצרת משנה: אדר’ ענת לוי | אוצרת חדר הפרויקטים ומיצב המרפסות: אדר’ סברינה צגלה | צוות מחקר והפקה: אביגיל פייטן, טליה הורוביץ, רומי צ’ילאג, מאיה בנסון | נגרות והקמה: ליאב לוי, ששי מזור, איה צייגר

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• תערוכה
• בית ליבלינג
• אדריכלות

>> איתן קימל ומיכל קימל-אשכולות (ממש כדאי שתעקבו) הם זוג שותפים לחיים וליצירה, בעלי משרד האדריכלים קימל-אשכולות שנוסד ב-1986 ופועל מאז משכונת נווה צדק, כשבמשך העשורים הפך לאחד הבולטים והחשובים בעיר ובארץ ומעורב כיום בעשרות פרויקטים ברחבי הארץ, אירופה, ארצות הברית ואסיה. בסוף השבוע הם יציינו40 שנות יצירה (וזכייה בפרס לנדאו לאמנויות ומדעים)​ בתערוכת פופ-אפ מיוחדת שתהיה פתוחה לקהל הרחב בסופ"ש הקרוב בלבד (שישי 21.11-שבת 22.11). התערוכה תשתלט על בניין "סטארט-אפ ניישן סנטרל" בלילינבלום 28 (שבעצמו עוצב על ידי קימל-אשכולות), ויוצגו בה 40 פרויקטים נבחרים של המשרד, מתקופות שונות ​ומקומות שונים בארץ ובעולם. הכניסה חופשית ואתם רוצים להיות שם.

>> תשוקה קולינרית על הבר וקצת ירוק בעיניים // העיר של נועה צפריר
>> לבד בבריכה הקפואה בחורף ומסעדה עם אבא // העיר של שי כהן
>> ללכת בעיניים עצומות ומקום שאף פעם לא נמאס // העיר של טל גנור

1. הים

מיכל:בשבילי אין כמו הים, ולא הייתי יכולה לחיות רחוק ממנו. אני אוהבת ללכת על החול, עם הרגליים במים, לצעוד צפונה עד המרינה ודרומה עד יפו, על הבוקר, עם חברה או עם מוזיקה באוזניים. וגם לשחות – כששוחים מעבר לשוברי הגלים אפשר לראות מקרוב את הגלים שמתנפצים עליהם. זה נותן לי תחושת מרחבים נפלאה ועוזר להתאזן בתקופות הקשות.

2. אופניים

איתן: אופניים זה אולי לא מקום, אבל בשבילי הן כל מקום. בתל אביב אני כמעט תמיד נע באופניים. לפגישות, לסידורים, או סתם לרכיבה להנאתי לאורך הטיילת או בשדרות. זו הדרך שלי לנקות את הראש. ודבר אחד ברור: בשום אופן לא אופניים חשמליים – אני מכור לדיווש האמיתי.

3. בוסתן מוז"א

מיכל: בוסתן מוז"א הואפארק חדש וקסום, שאני כל כך שמחה שזכינו לקחת חלק בחזון ובהקמה שלו. בכל פעם כשאני בסביבה אני אוהבת להיכנס לבוסתן, לעשות סיבוב סביב האגם וליהנות מבועה של שקט, ממש ליד דרך נמיר הסואנת. יש שם על הגבעה עצי זית עתיקים מדהימים, מהגדולים שראיתי אי פעם.

פארק המסילה

איתן:כמו קסם נפתח לו בשנים האחרונות פארק המסילה, ונראה שהוא מקשר בין כל המקומות וכאילו תמיד היה שם. אני אוהב להגיע לשם בסוף היום, לשבת על ספסל ולשתות בירה עם חבר, או להיכנס בתחילת הערב ל"קיסה", בר כמו פעם עם ג'אז טוב.
ג'אז קיסה, בית רומנו, דרך יפו 7 תל אביב

5. גאגא בסוזן דלל

מיכל:שיטת התנועה הנפלאה של אוהד נהרין משחררת את הגוף ומרחיבה את הלב. מין מילון של תנועה שבכל פעם נולדות בו מילים חדשות. הגאגא נותנת לי תחושת חופש, זרימה ושחרור בכל פעם מחדש.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

מיכל:בכל פעם שיורדים גשמי ברכה, גם הביוב זורם אצלנו לים ביחד עם מי הגשם. למה? מתי זה ייפסק סוף סוף?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
איתן:הייתי לאחרונה שוב בהופעה של יהודה פוליקר – הופעה מרגשת! פוליקר עדיין נכנס ישר ללב, ומקבל מהקהל כמויות אדירות של אהבה מטורפת.
מיכל:"אוי אליאס אליאס" – מופע קברט מצחיק עצוב מיצירות חנוך לוין של חברתי היקרה השחקנית ליליאן ברטו, ביחד עם מוני מושונוב ודרור קרן. המופע רץ כבר כמה שנים, ומשתבח כל הזמן. זה ערב מרגש, חכם ונוגע — מומלץ בחום!

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מיכל:הפרויקט של תמרי. כששגיא דקל חן חזר מהשבי ושר את הביצוע המרגש שלו ל"קרן שמש", נחשפתי לפרויקט של תמרי, מיזם מוזיקלי שהוקם בעוטף לזכרה של תמר קדם סימן טוב ומשפחתה שנרצחו בשבעה באוקטובר בניר עוז. חברי הפרוייקט הם חניכי ובוגרי כפר הנוער ביכורים, והם עושים גם שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים. יש להם ביצועים נהדרים ומפתיעים לשירים ישראליים, כמו "מלאו אסמינו בר" או "יוצא לאור" עם אהוד בנאי. מרפא את הלב ברגעים עצובים.

לאיזה אירגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בעת הזה?
איתן:אחים לנשק. מנהיגים אמיתיים, שעושים כל כך הרבה מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לחברה הישראלית, ואהבה אמיתית למקום הזה. מרשים אותי איך הם מצליחים להוביל יוזמות משמעותיות בהמון תחומים שונים. ממש מעוררים השראה!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מיכל ואיתן:כל מי שמגלים איכפתיות ומתעקשים להמשיך לצאת להפגנות, למען עתיד טוב יותר למדינה שלנו, גם כשכבר אין כוח וחשק לצאת מהבית שוב ושוב.

מה יהיה?
מכל התסריטים שחולפים לנו בראש, והם רבים ומכל הסוגים, אנחנו בוחרים בתסריט האופטימי: כל החטופים יחזרו והשפיות תחזור למדינה המטורפת שלנו!

• העיר שלי
• אדריכלות
• אדריכלים
• חוף הים בתל אביב
• אופניים
• פארק המסילה
• גאגא
• סוזן דלל

אנחנו אוהבים להציץ אל תוך הבתים, הדירות והמבנים הציבוריים של תל אביב, כפי שהדגמנו לאורך השנים במדור "דירה להכיר", ולכן מתרגשים בכל שנה מחדש לקראת "בתים מבפנים", אירוע האדריכלות הגדול בישראל שיתקיים השנה בתל אביב-יפו בפעם ה-19(חמישי-שבת, 17-15 במאי)ויכלול כ-200 אתרים, סיורים, שיחות ומפגשים ברחבי העיר, במבני ציבור ובמרחב הציבורי שיערכו במשך סוף שבוע אחד וללא עלות. שזה המון בתים לראות מבפנים.

>> באתונה יש מקום שנראה כמו התינוק של כולי עלמא ובית רומנו // טור אישי
>> תל אביב אהובתנו: הפסיפס החדש בפארק המסילה הוא מתנה לעיר

כמדי שנה יכלול "בתים מבפנים" גם הצצות אל תוך אטרקציות אורבניות שסגורות בדרך כלל בפני הציבור הרחב, כמו סיור במגדל המים במזא"ה המציין 100 שנה להקמתו, ביקור בפארק הגלישה החדש במזרח העיר הכולל בריכת גלים ייעודית מהגדולות בעולם, הצצה נדירה לאתרי עבודות תשתית ברחבי העיר הכוללת ביקור באתר הבנייה של מערכת התיעול העירונית החדשה או ביקור מאחורי הקלעים של מרכז המוזיקה יפו שעבר לאחרונה שיפוץ מקיף.

בנוסף, לפי מיטב המסורת של "בתים מבפנים" ייפתחו בפני הקהל הנרשם מראש הצצות לעשרות בתים פרטיים מעוצבים ומעוררי השראה, המדגימים צורות חיים שונות בעיר, כמו בית אודם ברחוב יפת – בית היסטורי מרהיב שנבנה בתקופת השלטון העות'מאני מחוץ לחומות יפו, ושימש כמעון למשפחה אמידה. ואם אתם צריכים קצת ספייס אז במקביל יערכו גם סיורים והרצאות לציון 100 שנה לתכנית עיר הגנים של גדס, כולל סיור בחצרות הבתים המשותפים שהוקמו בהשראת עקרונות התכנית האיקונית שעיצבה כמה מהחלקים הכי מוצלחים של תל אביב.

"בתים מבפנים" במהדורת 2025 יתקיים תוך התייחסות למציאות הישראלית המורכבת, והאופן שבו נרתמים ערכיה של תל אביב-יפו לתמיכה בפעילויות האזרחיות הרבות בעיר וליישום ערכים של ערבות הדדית והנצחה, בתוך המשבר העמוק בו נמצאת מדינת ישראל מאז שבעה באוקטובר. ארבעה אירועים בתוכנית יתייחסו לנושא באופן ישיר:
"עיר מגויסת":הרצאתו של אדריכל העיר יואב דוד, על האופן שבו מכילים העיר ומרחביה הציבוריים את הזעם וביטויי ההזדהות עם החטופים ומשפחותיהם.
"רעים בדרך הביתה":מפגש עם נציגי קהילת קיבוץ רעים בפרויקט המגורים הזמני שאפשר לקהילה להישאר יחד במהלך תקופת הפינוי מהקיבוץ.
"חלל":תערוכתו של האדריכל הצעיר עומר איתח ששכל את אחיו, סרן הראל איתח, במלחמת חרבות ברזל. התערוכה, המוצגת בבית ליבלינג, עוסקת בכפל המשמעות של המושג "חלל" ובמשמעות העמוקה שנוצקה בחללים בהם ביקר אחיו בימיו האחרונים.
הרצאה על פרויקט שיקום שכונת הרצפות הירוקות בכפר עזה, שהוביל משרד האדריכלים רייזקינד סנדולוביץ, וכלל 16 יחידות מגורים לצעירים אשר שופצו הודות ליוזמה של "בונים מחדש אחים.יות לנשק", בעזרת אלפי מתנדבים ותרומות. הפרויקט הוקם במטרה להעניק מקום לשוב אליו ולבנות בו מחדש את הבית, והוא הראשון שהושלם בעוטף עזה אחרי 7 באוקטובר.

"במציאות המטלטלת שבה מתנהלים חיינו בשנה וחצי האחרונות, מוצפים רחובותיה וכיכרותיה של עירנו בהתכנסויות אזרחיות של מאבק ומחאה, בעצרות עממיות ובמחוות של הזדהות זיכרון והנצחה", אמר ראש העיר רון חולדאי בהודעה לתקשורת, "אלה ממחישים בכל פעם מחדש כמה חשוב תפקידו של המרחב הציבורי העירוני בתור זירה של מעורבות אזרחית, ערבות הדדית, חופש ביטוי ודמוקרטיה. הם מוכיחים שוב ושוב שהעיר תל־אביב-יפו היא בירת החופש והתקווה, מעוז השגשוג והסובלנות, מבצר כבוד האדם באשר הוא. "בתים מבפנים", אירוע האדריכלות והארכיטקטורה הגדול והחשוב בישראל, יעסוק השנה בהיבטים האלה, כמו גם בנושאים נוספים. אני מזמין את הציבור הרחב להצטרף למסע שמאיר את עברה של העיר, אך גם את דרכה קדימה".
>> בתים מבפנים 2025, חמישי-שבת (17.5-15.5) בכל רחבי העיר,כל הפרטים והרשמה לאירועים וסיורים כאן

• ❤ תרבות
• בתים מבפנים
• הבועה
• אדריכלות
• בניינים

>> הילה שמר היא אדריכלית בוגרת בצלאל וה-AA בלונדון, מרצה בבצלאל, עיתונאית ומבקרת אדריכלות ילידת ירושלים שגרה בתל אביב.בחודש הקרוב תתארח שמר בסדרת הרצאות בבית ליבלינג תחת הכותרת "הכל הוא אדריכלות וכולנו אדריכלים". הסדרה מתמקדת בנעשה בשדה האדריכלות העכשווית במחוזותינו ובעולם דרך פריזמה ביקורתית על פוליטיקה, מגדר, כלכלה, גלובליזציה, משבר, מלחמה ושלום. ההרצאה השניה בסדרה – שיצאה לפועל בזכות תשומת הלב של מורן נבון, מנהלת התוכן של בית ליבלינג – מחר (17.3) וכל הפרטים כאן.

>> אופוריה בשדרה וקסם של ארמון בוכרי // העיר של ג'וליה פרמנטו-צייזלר
>> מוסד תרבות שנראה כמו חלום ובר שנושם אמנות // העיר של רועי אסף

1. גן יעקב

בגן יעקב, אחד המקומות שבאמת מערערים על הדיכוטומיות שבין אדריכלות לאדריכלות נוף, ישנם עצי שקמה ששתולים גבוה מפני העיר – במפלס העליון של הגן. מעניין לזכור שזהו למעשה המפלס המקורי של העיר, כך שכל רחבת הבימה ואפילו חלק מהרחובות ההיקפים בעצם נחפרו כדי להגיע למפלס שעליו אנחנו צועדים היום. אבל יותר מכך מרגש לחשוב על כל המפגשים הקטנים, השיחות, הסודות, הנשיקות ומילות האהבה שנאמרו בצילם של עצי השקמה.

2. מקומות בנאלים באירועים חגיגיים

אני מנסה להיות ערה למעט הפעמים שבהם מקומות בנאלים מתעוררים לחיים לרגל אירועים חגיגיים. בייחוד אם זה קורה באופן ספונטני ומגיע מהקהילה. כמו שהמזרקה שבכיכר רבין מתמלאת בחוגגים כשישראל לוקחת מקום ראשון בארוויזיון, גם זכורות לי מסיבות פורים שהתקיימו ביוזמת הדיירים של רחוב מיכ״ל, או אפילו אם נמצאים באיזו גינה ואז חתן וכלה חוצים פתאום מולנו. אלו רגעים מעוררים, שבהם העיר באמת מתקיימת באינטנסיביות שהיא ראויה לה.

3. סדנת חד-קרן

בקיץ האחרון הכרתי את סדנת חד-קרן, נגרייה חברתית עם אורינטציה אקולוגית. הסדנא, מקום שכולו טוב, נמצאת בסמטה קטנה שיוצאת מסלמה, ונראית למרחקים כי היא צבועה בוורוד. הגעתי לשם כדי לבנות בעצמי ספריית משחקים לבן שלי. תכננתי אותה שתראה כמו שני הדגמים הנפוצים של בניה בערים – שיכון שהיה הביטוי האדריכלי לסוציאליזם ומגדל שבראשו מנחת מסוקים מסתובב והוא ביטוי לכלכלת שוק חופשי.במשך שבועיים ניסרתי, קדחתי, הברגתי, שייפתי, צבעתי והדבקתי את המתנה הכי מושקעת שהענקתי לו עד היום. הקסם הזה קרה גם הרבה בזכות בזכות מי עומדת בראשה של הנגרייה; האדריכלת שיר טלאור ואודי מור שהוא איש שכולו לב ובעל ידיים שיש בהן ברכה.
סלמה 99

4. שלד מבנה הציבור במתחם גינדי

תמיד מסקרן לעבור ליד מקומות שסיקרתי ככתבת אדריכלות, בייחוד כאלו שהתנהלו סביבם מאבקים ציבוריים. אחד המאבקים הצורמים ביותר עבורי הוא מבנה הציבור שלא הושלם במתחם השוק הסיטונאי aka גינדי. במתחם נבנו מספר עצום של למעלה מ-2000 יחידות דיור, בית ספר, אשכול גנים, חניון, פארק, קניון וקאנטרי. בתוכנית היה אמור להיכלל גם מבנה ציבור, בית חדש לביכורי העיתים או תיאטרון גשר. אך המגרש שעליו היה אמור להיבנות ננגס מכל עבר עד שלא ניתן היה לממש עליו בניין שיתפקד באופן סביר והתוכנית נגנזה. על רחוב קרליבך, בין הכניסה לקניון לבין תחנת הדלק, ניתן להבחין בשרידי המאבק הזה: שלד בניין לבן, מגודר ביריעות של פח, מחכה לגודו.

5. הבית שלי

אני אוהבת את הבית שלי, הרבה בזכות כך שהוא משקיף על כמה מהבניינים המופלאים ביותר בעיר. להחשף ככה ליופי באופן יומיומי יכול להיות נחמה לא קטנה, בייחוד בשנה וחצי האחרונות כשהכל בחוץ נטרף לדעת. כך שבמקרה הזה ובזמן הזה, יופי יכול וצריך לשמש כשיריון.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אם להיות כנים, אני אוהבת כשלונות. בתנאי שיהיו כשלונות מפוארים. אני לא מדברת על החלטות איוולות כמו לצפות את השדרות בדשא מלאכותי, לצבוע עד עיוורון את שבילי האופניים, או ל״שתול״ עמודונים קטנים עד קצה הדעת והתקציב. אלו יכולים להשתנות בקלות כבר בעתיד הנראה לעין. אני מדברת על מקומות שצריך לשבח אותם בכשלונם כמו התחנה המרכזית החדשה שברגע של שכרון גדלות תוכננה להיות הגדולה בעולם, או כיכר אתרים שלא עשתה חסד עם אף אחד משני שכניה – העיר או עם הים.אלו לא מקומות שלאף אחד לא היה אכפת מהם, להיפך, הושקעו בהם מאמצים אנושיים וכלכליים אדירים, הם משקפים לא רק את מי שהיינו אלא גם את מי שרצינו להיות. לכן חובתנו היא להבין את הדימוי שרצינו לייצר ולבדוק מדוע הוא קרס עלינו לרעה. באמת שרק אם נוקיר את הכשלונות שלנו נוכל לדחוף את עצמנו קדימה בצורה משמעותית.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
רגע יפהפה היה כשבן הזוג שלי ואחותו הבכורה שרו וניגנו לבנינו הפעוט את ״המלאך הגואל״ לפני השינה. זהו פסוק מתוך ספר בראשית שאימם המנוחה הייתה שרה להם ולכל ששת ילדיה כברכה בכל לילה. מעבר לברכה עצמה, שבה הם למעשה ביקשו מהמלאך לבקר בעת הצורך ולשמור על המתוק הזה מכל צרה, היה מרחיב לב במיוחד לראות איך השניים הפיקו מופע שלם עם מה שהיה בנמצא – גיטרת ילדים ואורגנית שיש לה רק שתי אוקטבות. למעשה, זכיתי להיות עדה למופע ששחזר רגע מתוך ילדותם והוגש ברוך וביופי אל תוך ילדותו המתהווה של בני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מאז פרוץ המלחמה, יצירות שהן מעין פלינדרום מוצאות מקום בלב שלי. כאלו שיכולות להיקרא מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה מבלי לאבד את המשמעות שלהן. זו יכולה להיות "המנחה המוזיקלית" של באך שמתנגנת לשני הכיוונים, הקליפ לשיר Suger Water שביים מישל גונדרי או מבנה שבו קיימת קורלציה בין התוכנית (מבט העל) לבין החתך (מבט הצד).היצירות האלו הן הוכחה שקיימת דרך יצירתית שבה אפשרלהפגיש בהרמוניה, את מה שלכאורה יכולים להיתפס כשני קצוות מנוגדים, וכל זאת מבלי להתפשר על האיכות או הערכים הראשונים הטמונים בהם. האפשרות הזו מעוררת בי תקווה גדולה.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מאז פרוץ המלחמה התעוררו הרבה יוזמות יפות שקושרות קשר הדוק בין שיקום המרחב הפיזי לבין שיקום הנפש והחוסן שלנו. אחת מהן שייכת לעמותת "איילת השחר", שפועלת ללא לאות מאז פרוץ המלחמה ומפגישה בין מתכננים מתנדבים לבין מי שזקוקים לסיוע בשיקום ביתם. וזו אולי קריאה ספציפית לכל מי שליבו רחב אך גם ידיו טובות להתגייס למלאכה הזו. אבל אני גם לא רוצה שנשכח את היומיום שהיה פה לפני אותה שבת ארורה, ואני מנסה לזכור תמיד אתעמותת "תינוקות של החיים"שמסייעת לתינוקות רעבים ולמשפחות שלהם.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה לשלוח חיבוק, לחזק ולתמוך ב"#אחת שכולה" שאיבדה כל כך הרבה מאז פרוץ המלחמה. היא פורשת בעיר כתובות גרפיטי, משפטים קצרים שמוחצים את הלב. על גדר קטנה בשכונה שלנו היא כתבה "ה(ש)כול בסדר?" וחתמה באימוג׳י יד v. פעולת ההנצחה שעושה ״#אחת שכולה״ היא לא פחות ממופתית, כשהיא ממלאת את החלל המשותף שלנו בזכרון החללים שהתהלכו פעם בינינו.

מה יהיה?
יהיה מה שנעשה מזה.

• העיר שלי
• אדריכלות
• בית ליבלינג
• גן יעקב
• גינדי
• תחנה מרכזית תל אביב
• מישל גונדרי