הבית היפואי הזה הוא מקדש של אהבה. וחכו שתראו את הפאטיו

מי: דרי שכטר בן ארצי (36), גל בן ארצי (36)
איפה: רבי חנינא
ותק: 4 שנים
מטראז': 85 מ"ר

דרי – מעצבת חללים וחוויות (בעשור האחרון הייתה סמנכ"לית קריאטיב עיצוב במיינדספייס), וגל – שחקן, כותב, יוצר מוזיקלי, ויוצר תוכן מתגוררים באחד הרחובות הקסומים ביותר בתל אביב, שהוא בעצמו בעל סיפור יוצא דופן. רחוב רבי חנינא של היום תוכנן בשנות ה-80 במטרה לממש רעיון של התיישבות עירונית קהילתית ביפו. 13 משפחות רכשו את הבתים ברחוב, שהיה בזמנו מוזנח וכמעט נטוש, ויצאו לתהליך של התחדשות עירונית ארוך במטרה ליצור שכונה חברתית והטרוגנית אך בעלת שפה אדריכלית מובהקת. הרחוב הוא מעין מדרחוב שקט ואינטימי עם מבנים יפהפיים וייחודיים בני ארבע קומות, שבו דרי ידעה שיום אחד יהיה ביתה.

איזה פאטיו, אלוהים אדירים (צילום: נועם רון)

איזה פאטיו, אלוהים אדירים, כבר אמרנו? (צילום: נועם רון)

עוד זווית, שתקנאו עוד קצת. שימו לב למקלחת החוץ (זה הברז השחור בצד) (צילום: נועם רון)

"את הבית רכשתי לפני כ-4 שנים ונכנסתי לשיפוץ אינטנסיבי של כחצי שנה. התכנון נעשה ע"י האדריכל יונתן קנטי, ואת עיצוב הפנים עשיתי בעצמי. הרסנו פה ממש הכל, ואז תכננו חזרה כל פרט ופרט על המילימטר ועם המון מחשבה. את מרצפות הטרקוטה לדוגמה הבאתי מאיטליה וגם את הדלתות יצרתי בעצמי בהשראת ארון וינטג' היסטרי שלא הצלחתי לשכוח ממנו. זה פרויקט חיי אבל גם הגעתי אליו עם המון ניסיון כשאני יודעת בדיוק מה אני רוצה. גל הצטרף אליי אחרי כמה חודשים, ריהוט אמנם הוא לא הביא איתו (וגם לא הורשה להביא) אבל הבית הפך להיות מקדש האהבה של שנינו".

זווית צד על המטבח המרכזי (צילום: נועם רון)

כשאוהבים אז מכינים יצירה גם לזכר השבוע הזה שהיה לכם קורונה ביחד (צילום: נועם רון)

הפאטיו

הדירה בנויה בצורת ח, עוטפת פאטיו גדול אליו פונה הבית כולו. הפאטיו הפך לגינת הקסמים של הבית, שאותה גל מתחזק במסירות. "מילאתי את הפאטיו צמחים ששתולים בכל מיני כלים שמצאנו בפשפשים. הספה מורכבת מבסיס של ארון וינטג' שפירקנו ועליו כריות שתפרנו במיוחד לחתונה שלנו. הדרס קוד היה פאטרנים, וכך גם העיצוב כולו. זאת הייתה החתונה הכי צבעונית שנראתה", מספר גל. "על הקיר מדפי עץ שתוכננו במקור כדי להסתיר את חיבור הגז של הבית, והפכו למארחים של אוסף כלי טרקוטה וגם של מקלחת החוץ שלנו (!!!!). אמנם ללא מעט דירות פה יש קו מבט ישיר למרפסת אבל זה לא מונע מאיתנו להשתמש בה לעיתים תכופות. יש בה פאקינג מים חמים, זה הכי קרוב לתאילנד שמצאנו בישראל".

האנשים היחידים בתל אביב עם מקלחת חוץ, כנראה. דרי וגל (צילום: נועם רון)

הסלון

"את שתי הספות הבאתי מהבית של ההורים שלי והן איתי כבר 15 שנה. הן הדבר הכי נוח שישבתי עליו אז אני לא חושבת שנפרד מהן בקרוב, אין אחד שנכנס לפה ולא עף על ספת הרביצה או בכינויה "אפורית". השולחן גם כן מהבית של ההורים, אני זוכרת אותו אצלנו בסלון עוד מגיל חמש, ועליו חלק מהאוסף שלי של פריטים עשויים זכוכית מורנו, יש לי פטיש אליה. זה וינטג'י איטלקי ומלא שיק".

אוסף זכוכיות המורנו המדובר (צילום: נועם רון)

היכן שאפילו לספות יש שמות. "אפורית" (צילום: נועם רון)

שולחן האוכל

"את שולחן האוכל והכיסאות קניתי מזמן בשוק הפשפשים. הם עתיקים מלאי אופי ועשויים עץ. כשעברתי לדירה הזו החלטתי שאני רוצה בכלל שולחן סגול אבל גם עדיין לא הייתי מוכנה להיפרד משלי. במקום לפתוח במסע חיפושים חסר תכלית כי מי כבר עושה שולחן סגול, לקחתי אותו לציפוי ביפו בגוון המדויק שרציתי. אני מתה עליו".

אף אחד לא עושה שולחן אוכל סגול, אז היא יצרה אחד (צילום: נועם רון)

כן, הוא מאוד סגול (צילום: נועם רון)

הספרייה

"תכננו אותה יחסית בסוף השיפוץ והיא מכילה אוסף פריטים מגוונים מכל העולם. כמו כדים שאני וגל הכנו בסגר, אוסף ראשים של פילוסופים והוגי דעות (לשייקספיר שברנו את האף בטעות), עבודה של סבתא שלי שהייתה פסלת מדהימה, ואריחים מאוירים של אמן איטלקי שאני מאוד אוהבת. נייר הכסף הממוסגר זו הכוס ששברנו בחתונה, מתנה מחברה טובה שלנו. התאהבנו ברעיון ואנחנו עושים את זה עכשיו לכל החברים שלנו שמתחתנים. לפני הספרייה יורד מסך למקרן במקום טלוויזיה. אנחנו גם ככה לא רואים יותר מידי אז חסכנו את הריבוע השחור התקוע שהיא בחלל".

מסכן שייקספיר והאף שלו (צילום: נועם רון)

ברור שיש גם פרחים (צילום: נועם רון)

המטבח

"המטבח נמצא בלב הבית, במעין מסדרון שמפריד בין החלל הציבורי לפרטי. הוא סופר מרכזי ולכן גם קיבל צבע עז ובולט – ירוק טורקיזי עמוק שמשתלב עם גווני העץ החומים של הבית. על המדפים שעובדים באותה שפה של קורות העץ בתקרה, יושבים כלים שאספנו מכל העולם. אנחנו מטיילים המון ומכל מדינה אוהבים להביא פיסים ייחודיים שמעלים זיכרונות מתוקים. טסים עם מזוודה אחת, חוזרים עם שלוש".

עכשיו זה גם הגוון שאתם רוצים במטבח שלכם (צילום: נועם רון)

וחשוב גם שאפשר יהיה לתלות מחבתות (צילום: נועם רון)

מטיילים המון, חוזרים עם הפתעות (צילום: נועם רון)

שידת חדר השינה

"חדר השינה נשאר מאוד מינימליסטי ונקי, מלבד שידת העץ העתיקה שהיא אלתר האהבה שלנו. יש בה פינת אהבה שלי ושל גל עם תפילה שכתבנו זה לזו, פינה לאבא שלי שנפטר לפני שנה, לצד אבנים קריסטלים ומלא נרות. מסביב יש בובות שאני וגל תפרנו בזמן הקורונה. בסגר ניסינו כל מיני תחביבים אז היה לנו איזה שבוע שתפרנו פה בטרוף, זה חלף אך המזכרות נשארו".

לבן ומינימליסטי. מבט לתוך חדר השינה (צילום: נועם רון)

אלתר של אהבה. אל תדאגו, זה לא מה שזה נשמע (צילום: נועם רון)

חדר השינה נשאר מינימליסטי. טוב, יחסית (צילום: נועם רון)

שידת הכיור

"חיברתי בין סטול גבוה שמצאתי בשוק לבין קערת אמייל שקניתי בגרושים והפכתי אותם לשידת הכיור. זה סופר פשוט לעשייה והרבה יותר ייחודי. את הפוסטר מצאתי ברחוב, והוא כרזה לתערוכה של קופפרמן במוזיאון תל אביב, באופן כללי יש לי קטע עם כרזות פרסום לתערוכות, כל התמונות הגדולות בבית הן כאלה".

רגע, זה כיור שהיא בנתה בעצמה? הו כן (צילום: נועם רון)

חדר היצירה

"בחדר היצירה בעיקר גל משתמש, אני מאחסנת. פה הוא מקליט מוזיקה, מנגן, מעביר סדנאות, וכותב. זה ממש כמו חדר משחקים של ילדים, יש פה מלא חומרי אומנות שאנחנו מכינים מהם יצירות, בדים שאני משתמשת בהם לעיצובים שאני עושה, וספרי השראה במדפים".

פינת יצירה שאפשר לשחק בה עם סאונד (צילום: נועם רון)

מבט מהמטבח לפאטיו (צילום: נועם רון)

פון הום. ווקי טוקי של אי.טי שהביאו מברצלונה (צילום: נועם רון)

(צילום: נועם רון)